אור ברסלב
גבורת יהונתן הגהות וחדושים ממו"ה יעקב חיים זעליג אבד"ק לובראנץ › חילוק יב

גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

הגהות וחדושים ממו"ה יעקב חיים זעליג אבד"ק לובראנץ · חילוק יב

חילוק יא

(בסוגיא דשומר שמסר לשומר)

(דף כ"ו ע"ד) והקשה הפח"ר איך הוי עד המסייע הא נוגע בעדות וכו' ואף לפי דבריו הדחוקים וכו' בכ"ז לא הועיל לתקן ד' הרמב"ן וכו' דהוי נוגע בעדות עכ"ל רבינו ובפח"ר מייתי מתרצים לקו' זו שעל קו' המקשים שברא"ש דמי לא מיירי בש"ש שמסר לש"ח דבהא שפיר מקשים אמאי חייב יפטרנו השו"מ מטעם עד המסייע דתו ל"ה נוגע בעדות במה דמעיד שנאנסה לפטור השומר הא' דלגבי נפשי' הוה סגי לי' בטענת גו"א ודחה לה דהגמ' מסיק דרי"ו מיירי אפי' בש"ח שמסר לש"ש ובהא נמי קא מקשו היש מקשים שברא"ש הנ"ל, ותו הדרא קושיין לדוכתה דהוי נוגע ומאי קא מקשים ע"ש:

ואני אומר דהא תינח אי טעין השומר הב' שנאנסה שפיר ק' דהוי נוגע, אבל אי טעין טענת גו"א דאז מחייב א"ע בטענה זו תו ל"ה נוגע לגבי השומר הא' למיפטרי' דכמו דהיכא דבלא"ה הוה מצי למיפטר נפשי' מחיובא ל"מ נוגע כמ"ש הפח"ר ה"נ לאידך גיסא היכא דמחייב נפשי' בטענתו נמי אמאי ליחשב נוגע בעדות למיפטר חברו בהך טענתא, ומעתה משכחת שפיר קו' היש מקשים אפי' לרי"ו דס"ל כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים דבכה"ג תו לא מפסיד הבע"ב מידי נמי משכחת לה בגוונא דלית לי' שומר ב' לשלומי דאז הדר האי בע"ב לגבי שומר א' ומצי האי שומר ב' למהוי עד המסייע למפטרי' משבועה כיון דמחייב נפשי' בטענתי' אלא דל"ל לשלומי, וצ"ע, אם לא דנימא דתו הוי נוגע בכה"ג דכיון דליל לשלומי אפשר דבעל הפרה נוח לו טפי שיתבענו משיהי' לו שומר א' לתובע דקשה הימנו כדאמרי' גבי פרה וטלית בב"ב פ' חזקת וע"ד שכ' רבינו בפנים להלן בד"ה ונ"ל וכו' בישוב קו' הי"מ שבראש ורמב"ן, וד"ז צריך ביאור עדיין:

ועפד"ז נתיישב אצלי קושי' המקשים הראשונים שברא"ש שם לפני זה דמקשים ממתני' דשמטתין דתנינין השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר וכו' והשואל משלם להשוכר ואמאי לא נימא דהוי האי שואל עד המסייע שמתה כדרכה ויפטר השוכר משבועה ע"ש ולפ"ד הנ"ל י"ל דמתני' דתני בהדיא ישבע השוכר כו' מיירי היכא דלית לי' לשואל לשלומי דאז תו הו"ל נוגע אע"ג דמחייב מעצמו בטענתי', מ"מ אפשר שנוח לו יותר שיתבענו הבעלים דמצי לאשתמוטי מיני' משיתבענו השוכר דקשה לו, להשתמט ממנו, ולא מהני עדותו כלל מטעם הנ"ל וכמ"ש, וכ"ת בסוגיין נמי נימא הכי דמיירי בגוונא דלית לי' לשלומי, זה אינו, דבסוגיין אדרבה איפכא מקשינין כיון דמשכחת גוונא דלא הוי נוגע כגון דטעין שומר ב' טענת גו"א דמחייב נפשי' בטענתי' ואית לי' לשלומי דאז תו מצי למיהוי לי' עד המסייע למיפטר שומר הא' משבועה האיך קאמר רבא טעמא משום דמצי למימר לי' אנת מהימנת לי בשבועה, והא איהו נמי מיפטר בשבועה בטענת השומר הב' דמסייע לי' ושפיר מקשינין, ומיושב קו' הפח"ר שם דלא דחי כלום להנך מתרצים שם, דאפי' לפי מסקנת הש"ס דמיירי בשו"ח שמסר לש"ש נמי איכא גוונא דלא להוי נוגע כגון היכא דטעין טענת גו"א וזה פשוט לכאו':

ועפ"ז נתיישב לי ג"כ מה דהוה קשיא לי בל' רש"י שבסוגיין דבד"ה רב א' פטור פי' וז"ל פטור מכל מה שהי' נפטר אם שמרה הוא בעצמו, ובתר הכי במילתא דאביי אליבא דרב שבד"ה ולא מיבעיא כו' פי' וז"ל דפטור מן האונסין ע"ש דתמוה מאד שסותר עצמו בפירושו מיני' ובי', דלפמ"ש מתחלה משמע דאפי' מגו"א פטור ומפי' שאח"כ מבואר דדוקא מן האונסין פטיר, ואפי' בש"ח שמסר לש"ש, נמי לא פטר רב אלא מן האונסין אבל לא מגו"א:

ובפשיטות י"ל ולפרש כך דמשפ"י רש"י מן האונסין קאי רק אסיום דבריו דאביי דהיינו בש"ש שמסר לש"ח דבהא שפיר דוקא מן האונסין פטור אבל לא מגו"א משום דל"ש למיפטרי' מהכי דהא איהו גופי' נמי הוה מתחייב בהכי, ומה שפי' תרנה דפטור מכל מה שהי' פטור הוא עצמו בשמירתו, קאי נמי רק אמסקנא דהיינו אש"ש שמסר לשו"ח וכוונתו נמי רק מן האונסין בלחוד ולא מטענת גו"א, ומרישא דמילתא דאביי דהיי' משו"ח שמסר גש"ש לא קא מיפטר הא' לעולם בין לת"ק דמתני' בין לרי"ו דל"פ אלא בשומר הב' דלת"ק משלם לשומר הא' ולרי"ו משלם לבעלים, אבל השומר הא' לעולם מיפטר, ולפי זה בדקדוק כ' רש"י בד"ה ול"מ תיבת וכו' להורות דאסיומא דאביי קאי בפירושו דהיי' אש"ש שמסר לש"ח דוקא, דבכה"ג מן האונסין דוקא פטור ולא מגו"א:

והשתא מיושב נמי מה שדקדק הפ"י דרש"י סותר עצמי בפירושו כאן ממה שפירש בב"ק (די"א ע"ב), דהכא פי' מן האונסין דוקא פטור לרב, והתם בד"ה ול"מ וכו' פי' דמגו"א פטורי לרב, וכמה דיו נשתפכו לתרץ קו' זו, ולפי הנ"ל שכתבתי אפשר דהתם דקדק לומר ול"מ שו"ת שמסר לש"ש, ולהכי שפיר פי' וכ' ונגבה או שנאבדה דפטור שו"ח וכו' ע"ש דבש"ח שמסר לש"ש שפיר מיפטר אפי' בטענת גו"א וכמש"כ דאפי' לרי"ו דמתני' דהכא, מ"מ מיפטר שומר א' מן הבעלים, משא"כ הכא דקאי אסיום מילתא דאביי דהיינו בשו"ש שמסר לש"ח שפיר פי' מן האונסין דוקא פטור דבגו"א מיחייב שפיר. וזה פשוט:

אך לדרכינו הנ"ל אפשר ליישב דכוונת רש"י ז"ל כך היא דהוה ס"ד בשו"ח שמסר לש"ש דדוקא היכא דהשומר הב' מחייב עצמו בטענתי' כגון דטעין טענת גו"א אז פטור השומר הא' לרב משום דהשומר הב' הוא עד המסייע דל"ה נוגע בעדות, מטעמא דכתיבנא לעיל, אבל היכא דטוען נאנסה דאז הוי שומר ב' נוגע פ"ל דחייב דתו ליכא עד המסייע שיפטרנו משבועה להכי פי' רש"י דפטור מן האונסין לאשמעינין רבותא דאפי' היכא דטעין טענת אונס נמי פטור משבועה כמו ששמרה הוא בעצמו ולא הוי פושע במה דמסרה לאחר כדקאמר שהרי מסרה לבן דעת, ולעולם דפטור אפי' מגניבה ואבידה, כמו אלו שמרה הוא עצמו וכמו שפי' תחלה בד"ה רב וכו' דכ"ש הוא, למיפטרי' טפי מטעם העד המסייעו דבכה"ג תו ל"ה נוגע בעדותו כיון שמחייב עצמו בעדותו, ולפ"ז מיושב נמי פירש"י דב"ק (שם) דליכא שום סתירה כלל, דהתם שפיר פי' דפטור בנגנבה או נאבדה לאשמועינין היא גופה דלאו דוקא מן האונסין פטור אלא אפי' מגו"א נמי פטור וכאלו שמרה הוא בעצמו, דכ"ש הוא למיפטרי' מגו"א כיון דאיכא עד המסייעו, וכנ"ל, וכמשפ"י כאן בסוגיין דב"מ בד"ה רב וכו' והא דפי' בתר הכי בסוגיין דב"מ מן האונסין לאו למימרא דדוקא מן האונסין פטור ולא מגו"א, דליתא, וכמ"ש אלא אתי לאשמועינין בהא רבותא דאפי' היכא דטעין טענת אונס, דאז תו לא הוי עד המסייע למיפטרי' דהו"ל נוגע כנ"ל מ"מ מיפטר לרב משבועה מטעמא דקאמר שהרי מסרה לבן דעת ולא מיחשב פשיעה, ודיני' השתא כאלו הוה שמרה הוא בעצמו דפטור אפי' מגו"א וכ"ש מן האונסין ה"נ ל"ש, ודו"ק:

תוכן העניינים

גבורת יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה