גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
הגהות וחדושים ממו"ה יעקב חיים זעליג אבד"ק לובראנץ · חילוק י
(בסוגיא דשט"ח המוקדמין)
(דף כ"ג ע"א) וצ"ל דמקשה לפי המסקנא דאקני משתעבד כדאי' בב"ב (דף קנ"ט) וכו' ולפ"ז יובן עוד וכו' עכ"ל רבינו ולכאורה יש לעיין טובא בדב"ק של רבינו דהנה בפי' מאוחרים איכא תרי גווני וכמש"פ רשב"ם בב"ב (דקנ"ט ע"ב ודף קע א ע"ב) הא' היכא שכתבו בשעה שלוה אלא שאיחר הזמן והב' היכא שאיחר כתיבת השטר עצמו מן ההלואה ע"ש והשתא הא תינח אם נפרש קו' הש"ס התם למ"ד דאקנה לא משתעבד מאוחרין אמאי כשרין לפי ב' הפירושים אבל ראינו להרשב"ם שם שדקדק לפרש קו' הש"ס לפי פי' ב' דוקא דהיינו כשלוה בניסן ונכתב בתשרי והלא שמא קנה זה אלו נכסים בין ניסן לתשרי ולא אישתעבד דהא דאיקני הוא כו' והטורף כו' יטרוף שלא כדין כו' ע"ש, והנה לפי זה עדיין קשה לפי' הא' שבמאוחרים, מאי מקשה מהרש"א דבהא קו ליכא חששא דדאקני דנהי' מוכרחים לומר דע"כ מייתי סהדי שהקרקעות היו ביד הלוה בשעת הלואה, וצ"ע:
אך בגוף פי' הרשב"ם כבר דקדקתי מדוע באמת מיאן לפרש גם לפי' הא' הנ"ל דהיינו שאיחר הזמן בלחוד ולא בתיבת גוף השטר ולחביבות דב"ק של כ"ק אאמו"ר הגאון הגדול החסיד שליט"א אעתיק בזה מש"כ לי מכבר בתשובתו בזה הענין וזלה"ט ומה שכתבת קו' מבנך שי' (הוא בני בכורי המופלג ומפואר במדות טובות, מוה' אברהם מרדכי שי' מפלונסק בלמדו אצלי בילדותו סוגיא זו) בפשט קו' הש"ס מהא דמאוחרין כשרין וא"א דאקני למ"ש דאיקני הוא והרשב"ם פי' קו' הש"ס באיחר כתי' השטר וקשיא לי' דא"כ גם אי דאיקני משתעבד הא בשעת הלואה אכתי לא כ' לי' דאקני, כן דברת בתירוצך וכ"פ הראשונים דאי נימא דדאיקני משתעבד מיירי שכשרים היכא דכ' לו דאקני שכשכתב לו כן היינו בל"ש דאמרי' דכל מה שנכתב בשטר כן קבל עליו הלוה בשעת הלואה יצוה כן לכתוב, אך שלא בקש מהעדים השטר כ"א אח"כ בזמן מאוחר הרי הוא כאלו נכתב בעת ההלואה רק שלא נוכל לטרוף מלקוחות רני אז כיון שהקול אינו יוצא כ"א. מזמן כתיבת השטר אבל עכ"פ הדהקני שכ' לו חל למפרש משעת הלואה שאין בו פסידא דלקוחות שמעתה יוצא הקול ולא יקנו אבל אי נימא דאיקני למ"ש לא מצי לגבות מפני דלא חל שיעבוד כלל עליהן ולא משום דלית לי' קלא בלחוד, אלא דלא חל שיעבודא כלל עליהן א"כ מאוחרין אמאי כשרין, ומה שדקדק הרשב"ם לצייר באופן זה השני ולא בפשיטות שאיחר הזמן בלבד, ולא הכתיבה, אולי כדי לאשמעינין הא גופא דכתיבנא דכל המלוה מעותיו משעבד עצמו לו הלוה בל"ס עכ"פ עכ"מ שכתוב אח"כ בשטר שיהי' כאלו מתנה עמו עתה בפירוש וכן אי נימא כד' הפוסקי' אחריות דאקני נמי ט"ס כן הוא נמי שכל המלוה דעתו כן הוא רק באופן זה, וכן הלוה משעבד עצמו תמיד כן שכשיכתוב אח"כ השטר כל מה שדין השטר עליו בתנאי ב"ד אף שאינו מפורש בו יהא מקובל עליו מעתה כי כן פי' ט"ס שבודאי הוא כאלו הותנה בהדיא רק שהסופר שכחו והוא טעותו אע"ג דמלקוחות א"י לגבות כ"א מזמן השטר לא מזמן הלואה משום שהקול אינו יוצא, אלא מאז והוא פשוט. ובזה מיושב ג"כ קו' הקצה"ח שהבאתי לד' המרדכי דבאמר לכשיהיו בעולם מהני בדשבל"ע א"כ במאוחרין הא הוי לכשיהיו דהא אינו טורף אלא מזמנו ואז כבר קנאם דלפמ"ש אמרינין שבשעת הלואה נעשה כאלו שיעבד מפורש בכל מה שכתוב בשטר אח"כ א"כ שיעבד גם הנכסים של אח"כ מיד ול"ש לומר שנתחדש השיעבוד בזמן השטר מחדש, והבן זה, ואנכי בילדותי ישבתי ד' הרמב"ם בפשיטות דאיחור השטר עצמו חשיב כאלו פי' בהדיא דאקני דלזה איחר הזמן או הכתיבה כי היכי דלישתעבדו הנכסים שיקנה, וכ"ז אי דאקני משתעבד, משא"כ אי נימא דדאקני לא משתעבד מה מהני זה, ושפי' פריך הש"ס אבל לדידן דדאקני משתעבד, אך דאינו מ"ס א"כ במאוחר אפי' ל"כ דאקני הא איחור השטר עצמו מהני כמו שכ' בהדיא דאקני, והוא ג"כ כמש"ל דבהלואה קבל עליו הלוה מיד שכל שיכתוב אח"כ בשטר יהיו כאלו פירשו עתה, ומה שכתבת אתה ליישב קו' הקצה"ח עם קו' הש"ך ביחד ולפרש קו' הש"ס משום חשש, חזרה, ובשלמא אי משתעבד א"כ חזינין דעדיף שיעבוד מקנין, א"כ בזה דגם בקנין מהני באומר לכשיהי' ואינו נצרך אלא להעדפה לענין שלא יוכל לחזור נמי מהני, משא"כ אי דאקני למש"ת א"כ אין עדיפות בשיעבוד מקנין כלל א"כ גם לזה שלא יוכל לחזור נמי לא יהי', יתרון וא"כ אמאי כשרים וכו' הנה הבנין נאה ויש מקום בראש לקבלו, עכד"ק של כאאמו"ר הגאון החסיד שליט"א בתשובתו אלי מכבר השייך לענינינו ויעוין קצה"ח בזה:
ועדיין צלע"ק בהנ"ל דבהדיא פי' הטור וכן העתיק הסמ"ע בסי' מ"ג סק"ה בטעמא דמאוחרין פסולים היכא דל"כ דאקני ע"פ פי' הא' הנ"ל דהיי' שאיחר הזמן בלחוד והוא ממש איפכא ממש"פ הרשב"ם שם, ויש לעיין בזה, ואכמ"ק להאריך: