גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
הגהות וחדושים ממו"ה יעקב חיים זעליג אבד"ק לובראנץ · חילוק ט
(בסוגיא דתופס לבע"ח)
(דף כ"ב ע"א) ומהרש"א בכתובות שם רוצה לתרץ וכו' עכ"ל רבינו, לא אמנע טוב אין טוב אלא תורה מה שאמרתי בימי עלומי בישיבת בחורים ליישב שיטת רש"י ז"ל מקושית התוס' מיימר ב"ח דהנה לכאו' יש להבין שיטת רש"י מנ"ל לחלק בין עשאו שליח ללא ע"ש, אבל הדברים מבוארים מסוגיא דשמעתין דפריך לרבא לר"נ דסובר המגבי' מציאה לחבירו לא קנה חבירו משום תופס לבע"ח במקום שחל"א ממתני' דמציאת פועל לעצמו וכו' ומשני שאני פועל דידו כיד בע"ב, ומעתה י"ל דה"ט דרש"י דדייק מהכא דהא דתופס לבע"ח וכו' לא קנה דוקא היכא דלא עשאו שלית דאז לא הוי ידו כיד בע"ב אבל היכא דעשאו שליח דהוי כיד בע"ב דשלוחו של אדם כמותו קנה דהו"ל להא מילתא כפועל דמ"ש וע' בש"ך חו"מ סי' ק"ה שתופס סברא זו לדעת רש"י דטעמי' משום הכי הוא, ומעתה לפי טעם זה י"ל דהיינו דוקא היכא דעשאו שליח להדיא לתפוס בשבילו אז שייך לומר דידו כיד בע"ב כנ"ל אבל היכא דלא עשאו שליח להדיא לתפוס בשבילו רק אמר לו סתם לתפוס ולא פירש לו בהדיא שיזכה בתפיסתו בשבילו, מנ"ל בכה"ג למימר דהו"ל כאלו זכה בעצמו נהי דהו"ל שלוחו מ"מ הא זכתו בשבילו ולגבי הך זכי' לא נעשה שלוחו דנימא דידו כיד בע"ב דהא לא עשאו שליח לזה כלל ולפ"ז שפיר מיושב קושייתם על רש"י מיימר בר חשו שבכתובות (דפ"ד ע"א) דמיירי התם דאמר לו תפסי נהלי' שפי' תפוס לה לארבא ולא אמר לו בהדיא תפסה נהלי' בשבילי דאז לא ע"ש רק לתפוס בלחוד שאם ירצה אחר לזכות בו לא יוכל אבל לעולם אם ירצה הוא לזכות בו צריך לזכות מחדש אע"פ שהשליח תפסו עבורו כיון דהוא לא עשאו שליח ע"ז להכי שפיר ר"פ ור"ה דל"מ במקום שתל"א כשאר תופס דעלמא:
וע"פ דרך זה נתיישב אצלי דקדוקו עצום שברש"י דכתובות (שם) שבגמ' איתא א"ל יימר לשלוחו זיל תפסה נהלי' וכו' וכ' רש"י וז"ל א"ל יימר לשלוחו זיל תפסה עכ"ל, שלכאורה הוא שפת יתר ברש"י ומאי בא להשמיענו בלשון זה שלא הוסיף כלום על ד' הגמ', ואדרבה דבגמ' איתא תו תי' נהלי' וברש"י ליתא, אך לדרכנו נראה דרש"י בעי לאשמועינין האי פירושא ודבר גדול משמיענו בזה דאין הפי' בגמ' שעשאו שליח לזכות בשבילו אלא שעשאו שליח לתפוס בלחוד ותו לא מידי ומה דאמ' בגמ' תי' נהלי' פירושו לארבא וכוונת רש"י בזה ליישב שיטתו בכ"מ בסוגיין הנ"ל לחלק בתופס לבע"ח כו' בין ע"ש ללא ע"ש רק לתפוס סתם בלחוד ותו לא אבל לעולם בע"ש לתפוס בשבילו מהני מטעם הנ"ל דידו כיד בע"ב ממש כמו פועל דהתם:
ועפ"ז מיושב ג"כ מה שהקשו על רש"י הא בלא ע"ש נמי זכי' מפעם שליחות דלפמ"ש בשיטת רש"י לק"מ דדוקא בעשאו שליח קנה דאז שייך לומר ידו כיד בע"ב וכנ"ל משא"כ מטעם זכי' אע"ג דהוי נמי מטעם שליחות מ"מ תו לא שייך למימר בי' ידו כיד בע"ב וכמובן והסברא נכונה בעזה"י כנלפענ"ד בישוב שיטת רש"י אתר זמן רב מצאתי בשטמ"ק לכתובות שם שהעיר בקצת מדברינו ושמחתי, והתוס' לא ס"ל הכי אלא דס"ל דיש חילוק גדול בין פועל לשליח וכמובן, או אפ"ל דס"ל אפי' בע"ש ל"ק דוקא היכא שלא שכרו אבל בשכרו מודו דקנה דהשתא תו לק"מ מפועל דפועל שאני דשכרו להכי ידו כיד בע"ב משא"כ שליח דעלמא שאינו בא בשכרו ל"ה ידו כיד בע"ב שכן מצינו חילוק זה בש"ך חו"מ סי' ק"ה לד' רש"י לתרצו מקושי' התוס' מיימר ב"ח ע"ש, וא"כ ה"נ יש לחלק כן לשיטת התוס' דלא תוקשי עליי' מסוגיא דב"מ שם, והבן:
ואגב אזכיר מאי דהוה קשיא תו לכאו' קושיא עצומה כסוגיין לפי שיטת תוס' דתופס לבע"ח כו' לא קנה אפי' עשאו שליח, איך נפרנס מתני' דהי' רוכב דתני סיפא משנתנה לו אמר אני זכיתי בה לא אמר כלום ומשמע דהוי של זה שנתנה לו וקשה אמאי יהא שלו לא מיבעיא אם המגבי' אמר אני זכיתי בה תחלה לעצמי אלא אפי' אחר הגבהתי' בשבילך נמי אמאי קנה הא הו"ל תופס לבע"ח וכו' ולא קנה וכ"ת דמתני' דנקט שהמגבי' טוען אני זכיתי בה תחלה מהימנינין לי' לגבי' חברי' כמו שטוען שהגבי' בשביל עצמו וזכה המקבל מידו ע"י נתינה לו במתנה אח"כ וכפירש"י א"כ קשה מאי קאמר בגמ' אי אסיפא קאי מה בעי למימר תחלה פשיטא דתחלה קאמר הא אפי' משום סיפא נמי איצטריך למיתני תחלה כדי דלהוי של מגבי' משעת מציאתה ויזכה המקבל מידו במתנה אח"כ משא"כ אלו לא אמר תחלה, דבשלמא אי הוה מפרשינין מתני' דלרבותא נקט לאשמועינין דאפי' בכה"ג הו"ל של מקבל משום דלבתר שבא ליד מקבל תו לא מהמנינין לי' בטעותם ניחא הא דקאמר הש"ס דתחלה דנקט משום סיפא לא איצטריך, אבל לפי מה דבעינין למימר השתא דנקט הכי לאשמועינין טעמא אמאי דהוי של מקבל וכו' והיינו משום דזוכה מיד מגבי' במתנה כיון שכבר זכה בו המגבי' שלו קשה כנ"ל וצ"ע, אך אי נימא כשיטת רש"י דיש חילוק בין ע"ש ללא ע"ש א"ש דתניא במתני' דלא אמר כלום והו"ל של מקבל דלא קשה במאי יזכה הא אפי' הי' זוכה המגבי' בשעת מציאה בשבילו נמי לא קנה דתופס לבע"ח וכו' לא קנה, דליתא, דהא מתני' מיירי בעשאו שליח דהא אמר לו בפירוש קודם הגבהה תנה לי ובכה"ג לכו"ע קנה והשתא נמי דקאמר אני זכותי בה תחלה לא מהימנינין לי' ואמרינין דזכה מיד בשבילו ולהכי אע"ג דהו"ל כתופס כו' מ"פ כיון דע"ש קנה, ומ"מ יש ליישב קצת דאפי' לשיטת התוס' נמי יש חילוק בין היכא דשייך מגו דזכי וכו' או לא ובמתני' דשייך מגו דזכי כו' גם לתוס' יש חילוק בין ע"ש או לא ע"ש והא דס"ל בעלמא תופס לבע"ח ל"ק אפי' בע"ש דוקא היכא דל"ש מנו ולפ"ז גם לד' התוס' לק"מ, וקצרתי:
ובתוס' דגיטין (דף י"ב ע"א) בסוגיין בד"ה אלא כו' הקשו וז"ל וא"ת ונילוף מהכא בעלמא המגבי' מציאה כו' לק"ח, עיי"ש, מה שתירצו בזה, ולפענ"ד הי' נראה אז בימי עלומי בישיבת תלמידים ליישב בזה האופן דהנה בשמעתין בב"מ (דף י') פליגי עולא ור"נ דעולא סבר מעשיר לעני מחלוקת אבל מעל"ע דה"כ זכה לו דחד מגו לרבנן נמי אמרי' ור"נ סבר מעל"ע מחלוקת דלרבנן חד מגו נמי לא אמרי' ובתר הכי קאמר ר"נ ור"ח סברי המגבי' מציאה לחבירו ל"ק חבירו מ"ט הוי תופס לבע"ח כו' ולא קנה והקשו בתוס' שם שרי"ו דס' תופס לבע"ח כו' לא קנה אמאי סובר המגבי' כו' קנה חבירו, ותירצו שאני מציאה דשייך מגו דזכי כו' והשתא קו' תוס' הנ"ל מיושבת דהנה סוגי' דגיטין ע"כ אליבא דעולא אזלא כדמשמע לישנא דקאמר דילמא לא הוא עד כאן לא קאמר ר"א התם אלא דמגו דאי בעי הוה מפקר לנכסי' וכו' ומגו דזכי כו' ואי אליבא דר"נ אזלא לא הוה איצטריך למימר מגו דא"ב הוה מפקיר כו' דהא לדידי' במעני לעני מחלוקת וטעמא דר"א נמי משום חד מגו בלחוד הוא ומדקאמר בתר הכי ועד כאן ל"ק רבנן וכו' ולא קאמר אי נמי עד כאן ל"ק רבנן כבכל דוכתי משמע מינה דלא הדר הש"ס בבבא שני' מהא אלא דהשתא נמי קאי הסוגיא אליבא דעולא דקאמר דבחד מגו רבנן נמי מודו, והשתא תו ל"ק קושית התוס' שהקשו דנילוף מהכא. בעלמא דהמגבי' מציאה כו' לק"ח, דזה אינו די"ל דהכא שאני דלא שייך מגו דזכי כו' דהא בעשיר מיירי ותרי מגו לרבנן לא אמרינין, משא"כ במציאה דשייך למימר בי' מגו דזכי כו' אפשר דקנה שפיר לכו"ע וכדכתבו חילוק זה לרבי יוחנן וכמו שהבאתי לעיל והכי נקטינין להלכה דאפי' למ"ד תופס לבע"ח וכו' ליק מ"מ מגבי' וכו' קנה חבירו משום מגו כו' כנ"ל, והשתא י"ל דר"ח דקאמר הכא דר"א ורבנן בתופס לבע"ח פליגי לשיטתי' אזיל דכבר בב"מ בסוגיין דמגבי' מציאה לחבירו לא קנה חבירו והילכך לדידי' טעמא דרבנן הכא לאי מטעם לא תלקט כו' אלא משום תופס לבע"ח דאל"כ תיקשי תו קושי' התוס' נילוף מיני' דלק"ח דתו לא מצינן לשינוי' כדמשנינין גבי מציאה שאני דשייך מגו כו' כנ"ל דז"א דהא חזינין לר"ח גופי' דלא ס"ל מגו כו' דהא סובר מגבי' כו' לא קנה חבירו:
ולפ"ז נתיישב לי דקדוק עצום בפירש"י שנראין דבריו כסותרים לכאורה דבסוגיין דב"מ (שם) פי' מי שליקט וכו' אדם דעלמא שהי' עני ולא בעל השדה ובסוגיין דגיטין (שם) פי' מי שלוקט וכו' בעה"ב עשיר וכו' דהוי ממש איפכא ממש"פ בב"מ שם וכל כי האי ודאי שינויא בעי ולפמ"ש מיושב תלי"ת דבסוגי' דב"מ פירש אליבא דכו"ע דתהא מצי אתיא נמי אליבא דר"נ ור"ח דסברי מעני לעני נמי מחלוקת ולהכי פי' אדם דעלמא שהי' עני משא"כ בסוגי' דגיטין דקאי אליבא דעולא דוקא בלחוד וכמו שהוכחתי לעיל מלשון הש"ס גופי' הילכך מוכרח לפרש מי שליקט וכו' בה"ב עשיר וכו' דאליבא דעולא קאי דס"ל מעשיר לעני מחלוקת וזה ברור ונכון לפענ"ד:
(דף כ"ב ע"ג) ונ"ל דהאס"ז [הוא השיטמ"ק] הקשה וכו' וי"ל דכל היכא כו' ולד לנכה"ג דהתם לא כוון לזכות כלל ולפ"ז וכו', עכ"ל רבינו, יצא לנו מדבריו חילוק זה דדוקא היכא דלא מתכוין לקנות כלל לא קנה אבל אם מתכוין לשום קנין אפי' לא כיוון בקנינו לזכות בו לעצמו קנה:
ועד"ז כתבתי מכבר בתשובתי לידידי הרה"ג החריף מ' מיכל הכהן ז"ל אבד"ק זאקראטשין (נכד הגאון הרב מליסא ז"ל) על אודו הקנאת החמץ לעכו"ם בע"פ שהאריך בזה הרב מחצית השקל (בסי' תמ"ח סק"ד) מחמת שהעכו"ם אינו מתכוין לקנות בקנינים שעושה עמו ומטעם חצר לא אפשר דחצר משום שליחות איתרבאי ואין שליחות לעכו"ם עיי"ש שהביא לתשו' עבוה"ג (סוסי' ק"כ) שכ' כן, ומייתי ראי' מהך דב"מ (דף י') דקאמר כיון דנפל עלויהי גלי דעתי' דבנפילה לא ניחא לי' כו' ש"מ דבעי כוונת הקונה לזכות ולקנות באותו הקנין וכ' שכן ד' הב"י בחו"מ סי' ק"ה וכ"כ בתשו' ר"מ מינץ ונתחבט בזה מאד למיהדר אזכותא דישראל ועמא דבר והעלה בסוף סמך משי' הרא"ה שבשיטמ"ק (ב"מ שם) שכ' להדיא דלא קיי"ל כהך תירוצא דגלי דעתי' וכו' ומשי' הנימוק"י במתני' (שם) שמשמע מדבריו דטעמא דבנפילה ניחא לי' כו' ל"מ אלא משום דהוי תק"ח וכגון זו שומעים לו אבל בקנין דאוריתא מהני אפי' אין בו דעת הקונה ע"ש, וכתבתי בתשו' להרה"ג המנוח הנ"ל דמשיטת הרא"ה ונימוק"י שם ליכא שום סמך כלל לנ"ד דאפשר דהרא"ה ונימוק"י לא ס"ל הכי בקנין דאורי' או אפי' דרבנן לכל מר כדאית לי' אלא דוקא היכא דמתכוין לקנותו ולעשות בו שום קנין אלא שלא עשה בו קנין המועיל בו, אבל היכא שלא היו מתכוין לקנות בו כלל מודו שפיר דל"ק אפי' בקנין דאוריי' וכעין חילוק השיטמ"ק דמייתי רבינו ז"ל בפנים, דלפ"ז לק"מ מהך דעודר בנכה"ג דמקשה הרשב"א שבשטמ"ק שם דהתם לא כיוון לזכות בו כלל, וא"כ ה"נ בהקנאת חמץ נמי ליכא תו שום סמך משי' הרא"ה ונימוק"י להקל בו דהא הכא נמי אין דעת העכו"ם לקנות כלל, וקשה טובא, גם מד' הרשב"א בב"ב (דף נ"ד ע"ב) נראה ג"כ דבעי דעת קונה דוקא ובלא"ה ל"ק, גם מד' התוס' בביצה (דל"ט ע"ב) מבו' להדיא דבעי דעת קונה וכוונתו לזכות, ע"ש, גם מבואר במל"מ פ"ב מה' זכי' ומתנה ה"ט כחילוק זה שהמצאתי תלי"ת וכמ"ש רבינו בפנים. אחר כתבי ראיתי בת' חת"ס חיו"ד (סי'. ש"י) שדיבר מזה ודוחה ד' המחה"ש שם וכן כ' עוד מזה (בסי' שי"ג) בד"ה ולכאורה וכו' עיי"ש, וכמ"ש בחילוקי ועיי"ש צדדים אחרים בחיפוש זכותן של ישראל, ולי נראה עוד לפי המבואר באחרונים דבדעת אחרת מקנה אותו מהני אפי' בלי דעת הקונה לזכות, והוא מד' מהרי"ט (ח"א סי' ק"נ) ונסתייעו עוד מד' הראב"ד שבנימוק"י פ' חזקת (דף מ"א) בהא דרב ענן שקל בידקא כו' שמבואר שם כן להדיא עיי"ש ובתשובת הנ"ל הארכתי עוד להביא סמוכים מד' הרשב"א בחי' גיטין (דף כ' טב) בד"ה ובא מעשה וכו' ח"ל אפי' כי מקנה להו הזקן מאי מהני הא הלווין לא ידעו ומ"ש מעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן וי"ל דשא"ה דאיכא דעא"ח מקנה אותו עכת"ד דשמעי' להדיא מדבריו שסובר כן דאפי' נימא דבעלמא לא מהני קנין בלי דעת קונה לזכותו מ"מ היכא דאיכא דאע"ח מקנה מהני בלא דעת קונה לזכותו, ואח"ז ראיתי בס' זכרון צבי מנחם שיצא מקרוב (סי' א') שהזכיר סברת הרשב"א הללו בתוך קישור דבריו:
וכעת נראה לי עוד ראי' נכוחה ושרירא לפי ד' הפוסקים הכל לחלק בין דעא"ח מקנה לענין דעת קונה מד' התו' בסהנדרין (דס"ח ע"ב) בד"ה קטן דס"ל התם דקטן יש קנין וזכות מדאו' היכא דאיכא דעא"ח מקנה, דלכאו' יש להבין אי נימא דקנין מהני אפי' בלי כוונת דעת קונה אמאי אין זכי' וקנין לקטן מדאו', מ"ש קמן מגדול נהי דקטן אין לו דעת וכוונה כדקיי"ל בכל דוכתי קטן לית לי' מחשבה ע' חולין (די"א) הא בקנין לא בעי דעת קונה כלל אע"כ דטעמא משום דבעלמא בעינין דעת קונה בקנין ובלא"ה ל"מ, וקטן אין לו דעת וא"כ שמעינין מהא גופי' דאמרי' דקמן אין לו זכי' לקנות דבעינין בקנין דעלמא דעת קונה וכוונתו לזכות ובלא"ה ל"ק, והשתא לפמ"ש תוס' לחלק לגבי קטן בין דעא"ח מקנה אותו או לא שמעינין תו דגבי גדול דבעינין דעתו לזכות נמי דוקא היכא דליכא דעא"ח מקנה וכו' כמציאה ונכה"ג וכדו' אבל היכא דאיכא דעא"ח מקנה מהני שפיר דל"ב דעת קונה לזכות, דלא גרע גדול שאינו מתכוין לזכות מקטן שאין לו כוונה כלל לזכות אפי' רוצה לזכות, ואפשר דעדיפא לי' מיני' דהוי ראוי לבילה וכו' עכ"פ אם לא היכא שמתכוין בפירוש שלא לקנותו, וכענין שמחלקין לענין מצות למ"ד מצות אצ"כ ע' בר"ן ברכות בסו' דנקט כסא דשכרא וכו', וגם לענין קנין כ' המל"מ בפי"ז מה' גזילה ואבדה הלכה ח' חילוק זה עיי"ש היטב, ועכ"פ מינה דהיכא דמכוין סתם מהני בדעא"ח מקנה אפי' לא מכוין בפירוש לקנותו ואפשר דאפי' לשיטת רש"י דמשמע מפי' שם בסוכה (דמ"ז פ"ב) בד"ה מקני קני וכו' דמדאו' אין לקטן זכי' אפי' איכא דעא"ח מקנה נמי אפ"ל דגדול שאינו מתכוין לקנות עדיף מקטן שאין לו דעת כלל לזכות אפי' הי' רוצה לקנות וכדברינו הנ"ל:
והשתא יוצא לנו היתר בהקנאת החמץ לעכו"ם דאפי' אין דעתו לקנותו כוון דאיכא דעא"ח מקנה מהני:
ואגב אזכיר מה שתמהתי על החפץ דבת' חת"ס שם (סי' שי"ג) כ' דהרשב"א בש"מ לב"ב שם פליג אראב"ד הנ"ל, ואינו סובר חילוק זה בין דעא"ח מקנה או לא ואיברא דמד' הרשב"א בחי' לגיטין שם מבואר להדיא דסובר כהראב"ד ויהי' סתירה מדידי' אדידי' לפי ד' החת"ס בשיטתו, וצ"ע, אך עיינתי בשיטמ"ק וראיתי שאין הכרח כלל מד' הרשב"א דפליג אראב"ד בדינא, אלא בפירושא בלחוד הוא דקאמר דא"צ לתרוצי כראב"ד דמחלק בין דעא"ח מקנה או לא, אלא דמסתברא שאחר שבנו ונודע לו לר"ע החזיק בו ר"פ קודם שמיחה חבירו וכו' ע"ש אבל לדינא לא פליג עלי' כלל וכמ"ש בחי' לגיטין, מיהו מ"מ עדיין צ"ע לענין הקנאת חמץ דלעיל לפמ"ש בחת"ס שם לחלק לשי' הראב"ד הנ"ל בין מקנה לישראל למקנה לעכו"ם, וכן בין מתנה למכר ע"ש באורך א"כ בהקנאת חמץ נמי תיקשי אמאי מהני ההקנאה, ותו איכא חששא טפי דאפשר דחשיב כוונת העכו"ם כמתכוין בפירוש שנא לקנות דבכה"ג לכו"ע ל"ק אפי' איכא דע"א מקנה וכדכתיבנא לעיל, ובס' זכרון צבי מנחם שם ראיתי שכותב לחלק עוד בשיטה זו דל"מ דעא"ח מקנה אלא דוקא היכא דאינו מתכוין לשום קנין כלל אבל היכא דמתכוין לקנין אחר ל"מ דעא"ח מקנה אפי' לראב"ד ורשב"א שבחי' לגיטין שם, ולפ"ד כ"ש כשמתכוון בפירוש שלא לקנותו וא"כ צ"ע טובא, ואכמ"ק, ואחרי נשלח לי ספרי שדי חמד הנחמדים מאת יד"נ חמדת ישורן הגאון חח"מ שליט"א מקראסובזאר שתקע אהלי תורתו עתה בחברון תוב"ב, ראיתי בכללים מער' ד' סי' פ"ב שמביא ספרי אחרו' בזה, ואינם לפני לעיין בדברי קדשם, גם בס' הבהיר בנין שלמה שנשלח לי, מידידי הגאון המפורסם מוהרש"ל הכהן צדק שליט"א מווילנא ראיתי שמדבר מענין דעת קונה לקנותו (בסי' י"ז דכ"ב וכ"ג), וכן בסו"ס (סי' ח') ואכמ"ק להאריך יותר בזה: