אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק תשיעי – כל גגות › דף צד.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק תשיעי – כל גגות · דף צד.

דף צג:

אמרו הלכתא כשמואל דאמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וכן זה דדיורין הבאין בשבת אין אוסרין דשבת הואיל והותרה הותרה וכן אמר רס"י דבדיורין הבאין בשבת קמיפלגי אי אמרינן הואיל והותרה הותרה והרז"ה אמר אלולי דלא מעיילי רישי בינ' אריותא אימר אני שהלכה כרב דקיי"ל כוותי' באיסורי ומודי רב בדיורין הבאין בשבת דלא אסרי ומודי בחצר גדולה שנפרצה לקטנה בסבת שכל אחת מותרת לעצמה משום דבגדולה מיהת הא איכא גיפופ'. אלא שאני הכא כיון דנפל המחיצה כולה וכל אחת נפרצה במילואה לחברתה וניחא תשמישתה דהא בהא גזרינן דלמא מטלטל מאני דבתים נמי מחצר זו לחצר זו ולא שרינן לי' לטלטולי אלא בד"א ולא עד עיקר מחיצה כשמואל דלמא ממשיך ושמואל לא גזר דלמא ממשיך וכרב נקיטנא במאני דבתים אבל מאני דחצר אף מזו לזו מטלטלין כר"ש ואפי' עירבו והרמב"ן תפסי' חדא אי משום הא הו"ל למיגזר דלא לאפוקי מבתים להא חצר הפרוצה אבל למיסר לטלטל בתוכה מפני כלי הבית שמא יוציא אותן לחצר אחרת אינה משנה ועוד הרי אמרו בקרפף שנפרץ במלואו לחצר שנפרצה כותל המבדיל ביניהן חצר מותרת וקרפף אסור והתם בדליכא גיפופי ולא אסרו לחצר שמא יוציא כלי בית מחצר לקרפף. ואנן הא דרמב"נ לא ידעינן הא דאמר הו"ל למיגזר דלא לאפוקי מבתים לחצר וליטעמך הריא"פ ורש"י רב דאמר אין מטלטלין היכי דמי אי בדליכא מאני דבתים דאפיקו לגוה מקמא דאיפרצה מאני דחצר אמאי אסירי הא השתא לא מפקא מבתים דלרב אסור כיון דלית לי' הואיל והותרה הותרה אלא לאו בדאיכא הנך דאפיקו מקמא הכי כדאמר הריטב"א וגזרינן משום הנך אמאני דחצר א"נ רב אמאני דבתים הוא דאמר וכדאמרי רבנן דתוס' ובכומתא וסודרא להרז"ה נמי אימא דרב בדאיכא מאני דבתים דאפיקו מקמא דאיפרצה א"נ רב בכומתא וסודרא והיכא דליכא מאני דבתים דמקמא דאיפרצה ה"נ דגזר דלא לאפוקי מבתים ומטלטלין מאני דחצר בכולה והא דאמר מקרפף שנפרץ לחצר אי לית לה גיפופי לחצר לא ידענא היכא משתריא וא"נ התם חצר מותרת כיון דקרפף אסור לא גזור כדאמר בגדולה וקטנה אע"ג דלקטנה לית גיפופי הכא דתרויי' שריין אוושי אינשי מהא ומהא ואתי לאפוקי מהא להא:

בעלמא פליגי רש"י ורבנן בעלי התוס' רש"י אמר הא דאין עושין אוה עראי בתחילה בשבת לא אמרן אלא בגג אבל מחיצות עראי שרי ורבנן דתוס' אמרו ל"ש גג ול"ש מחיצות אין עושין. קמו רבנן דבתרייהו בשיטתייהו ואפילו מחיצות עראי אסור והכא רב דאהדרינהו לאפי' רש"י מתרץ לטעמי' קסבר אסור לטלטל הסדין ורבנן מתרצי לטעמייהו משום דקסבר רב אין מטלטלין בה אלא בד' והאי גלימא למישרי טלטול הוא דאתי הו"ל מחיצה להתיר ואין עושין מחיצות עראי בשבת ושמואל דשרי לטלטולי עד עיקר מחיצה האי גלימא לצניעותא בעלמא הוא ולא הוי מחיצה להתי' ושרי כדאמרינן במי שהוציאוהו בעובדא דנחמי' בר חנילאי דמחיצות עראי דלא צריכי למישרא שרי ואיכא ביניהו סדין בתוך ד"א לרש"י אליבא דרב שרי לרבנן דתוס' אסור איבעיא לן להרז"ה דאמ' לרב נמי כיון שהותרה הותרה והכא היינו טעמא דרב כיון דאיפרצה מחיצה במלואה גזר דלמא ממשיך ואתי לטלטולי מאני דבתים לבר ממקום המחיצה והלכתא כרב למאי דקי"ל כרבנן דתוס' דמחיצת עראי נמי אסור הכא מאי טעמא דרב דאהדרינהו לאפי' משום טלטול כרש"י ואי איכא גלימא בתוך ד"א שרי אע"ג דהאי גלימא למישרי טלטול הוא דאתי מחיצה מי הוי מידי טלטול משום דליכא מחיצה דאיפרנצה במלואה הוא דאסו' דליבעי מחיצה מי שריא הא שבת כיון שהותרה הותרה אלא משום דלמא ממשיך ואתי לאתויי הוא דאסיר וכי איכא הכירא תו לא אתי לטלטולי והאי גלימא לאו מחיצ' שמי' אלא קורה בעלמא ושרי או דלמא להרז"ה נמי הכירא דמחיצה בעי ומצר גדולה שנפרצה בשבת לקטנה נמי שרי משום דלגדולה איכא הכירא דמחיצה והכא נמי אי פריש גלימא תלוי' אימא לא מהני וכיון דהכירא דמחיצה בעי אימא כמחיצה דמי ואסור:

מתני': חצר שנפרצה לרה"ר המכניס כו'. הא דפירש רש"י או במלואה או יותר מעשר ליתא דהא אוקימנא אי באבדה להם דרך אי בצידי רה"ר ותרווי' ליתנהו מכח במלואה דמקום מחיבה נח מינכרא ורבים בקעי לה הא ביתר מיו"ד מינכרא ולא בקעי לה:

וחכמים אומרים כו' פירש רש"י אבל לכתחילה לא דלאו רה"ר היא. פירשוה רבנן דתוס' דאי תנא מתוכה לרה"י כר' אליעזר ה"א דחלוק מעט מרה"ר קמ"ל לכתחילה מרה"ר לתוכה לא משום דחלוק טובא קשיא נן אדרבה השתא איכא למימ' רה"ר דאורייתא היא ורבנן הוא דשויוה כרמלית למיסר מרה"ר לתוכה הואיל וחלוק מעט עידי דהוה אקרפף יותר מבית סאתים דרה"י דאורייתא הוא שויוה רבנן כרמלית וכן מבוי שאין לו לחי וקורה למאן דאמר ג' מחיצות רה"י דאורייתא ה"נ ברה"ר דאורייתא ותו האי וחכמים אומרים פטו' אסו' מיבעי לי' דהיינו הוא דקמיפלגי אדר"א דר"א סבר מתוכה לרה"י חייב דרה"ר היא ופליגי עלי' ואמרי מרה"ר לתוכה אסו' דלאו רה"ר. היא אלא חזינן רבנן הכי קאמרי לי' לר"א דאמ' מתוכה לרה"י חייב דרה"ר היא ואהדרי לי' רבנן לא כך אמרו אלא כך אמרו מתוכה לרה"ר פטו' מפני שהיא כרמלית דסד"א דחייב דרה"י דאורייתא היא ואמרו שאינו רה"י אלא כרמלית אבל רה"ר ודאי לא הוה. דדמי טפי לרה"י מדדמי לרה"ר:

גמרא: ור"א כו' הו"ל רה"ר והא אינו מסור לרבים ומשני דרבים קנו וכדפירש הריטב"א:

וכי תימא ה"נ כגון שאבדה להן דרך כו' פירש רש"י בני רה"ר מרחיבין רה"ר כו' ואע"ג דהתם הוה להו דרך בשדה אלא דלא ידעינן אם לצפונו אם לדרומו וביררו ברוח אמת והכא לא ידעינן אי אית להו כלל האי דרך דקאמרי מ"מ כיון דדרך אית להו הכא וכי אמרי דרחב הוה עלי' סמכינן א"נ התם נמי אע"ג דרוח א' רחב ורוח א' קצר וביררו את הרחב דאמרי הא ניהו דידן יהבינן להו:

והאמר ר' חנינא כו' קשיא לי' להריטב"א א"נ קנו אותה ושלהן היא כיון דתוך מחיצות היכי הויא רה"ר ולא תהא אלא קרן זוית בסמוכה לרה"ר וניחא לי' כגון שרבים נושאין ונותנין בה תדיר וכו' וכיון דמשתמשי בה תדיר הוי כחורי רה"ר דכרה"ר דמי כו'. ואנן קשיא לן תינח לאביי אלא לרבא דאמר חורי רה"ר לאו כרה"ר דמי מא"ל אלא הא לא דמיא אלא לעמוד תשעה ברה"ר ורבים מכתפין עלי' דרה"ר הוא אע"ג דהתם ליכא מחיצות יו"ד הכא איכא מחיצות יו"ד מ"מ אידי ואידי כרמלית היא. ולרבנן דתוס' ס"ד בשנפלו כל המחיצות:

ואיבעית אימא בצידי רה"ר קמיפלגי. פירש רש"י לעולם בשמקום המחיצה ניכר כו'. וצ"ל דצידי רה"ר אפי' דיחיד נינהו הו"ל דרבים וכדאמ' הריטב"א שהחזיקו בה רבים ברשות לילך במקום המחיצה וקאמר שדה אבדה להן דרך בעינן דלאו צידי רה"ר הוא הכא דבצד רה"ר אפילו שלו נמי.

וליפלגי בצידי רה"ר בעלמא אע"ג דהתם ליכא למיתני' מתוכה לרה"ר פטו' דמהי תיתי דחייב אינהו ודאי לאו כרה"י נינהי דלית להו מחיצות כלל מ"מ ליפלגי אי הויא רה"ר ודהכא מינה לישתמעא והומ"ל ע"כ לא פליגי רבנן הכא אלא דאיכא מחיצות אבל התם לא אלא דלא מסתבר לי' לאפלוגי בהכי.

אבל היכא דליכא חפופי אימא מודו לי' ולא קאמ' דר"א עד כאן לא פליג אלא היכא דליכא חפופי אבל בדאיכא חפופי מודי למימרא דמהכא ליכא למישמע מינה דא"נ ר"א פליג אפי' בדאיכא חפופי קמ"ל הכא להודיעך כחך דרבנן ורב אחא קאמ' התם לשנויי הא דהיכא משכחת לה דאימא מודי ר' אליעזר בדאיכא חפופי להא דמיא:

איידי דאמור רבנן מתוכה כו' ומתוכה דרבנן מתוכה ממש ומתוכה דר"א מתוך מקום מחיצה:

איידי דאמור רבנן מתוכה כו' האי מאי הא רבנן אמתוכה ממש קאמרי לדמויי האי למתוכה ממש ור"א לא מדמי ליה למתוכה ממש ולא הו"ל למיקרי לי' שמה דמתוכה ממש ואיכא למימר ר"א ה"ק המכניס מתוכה אע"ג דאיכא לדמויי קצת למתוכה ממש כדקא מדמי לה רבנן מ"מ חייב דלא דמי אי נמי מקום מחיצה נמי מתוכה קרינן תוך מקום דהוי ביה מחיצה מעיקרא אלא סתם מתוכה ודאי מתוכה ממש ורבנן בעי לדמויי האי מתוכה למתוכה ממש ור"א לא מדמי וקסבר האי מתוכה רה"ר והאי מתוכה רשות היחיד וקא קרי לה לסתמא דהאי נמי מתוכה איידי דאמור רבנן מתוכה אמתוכה ממש אמר איהו נמי סתם מתוכה אהאי מתוכה:

מי לא קא מודית כו' דפטור כו' דאמרו בי' פטור מפני שהיא ככרמלית דלא תימא רה"י היא אבל לא מפני שהיא רה"ר צידי נמי ל"ש אמרו ביה מרה"ר פטור מפני שהיא ככרמלית דלא תימא רה"י היא אכל רה"ר ודאי לא הוה וכדפרישן במתניתין:

חזינן דכולה שמעתין לא קשקיל וטרי אלא אי הוה מסור לרבים אבל משום מחיצות לא קשיא ליה ולא מידי וסליק נמי אדעתיה למימר דר' תנינא עד מקום מחיצות קאמר ור"א אתוכה פליג דסבר תוכה נמי רה"ר ואע"ג דאית לי' ג' מחיצות ואי משום חורי רה"ר הא קיי"ל כרבא דחורי רה"ר לאו כרשות הרבים ואי מעמוד תשעה התם הא ליכא מחיצות יו"ד ואפי' להרמב"ם דאמר ג' מחיצות לאו רה"י רה"ר מי הויא הא לא דמי לדגלי מדבר ואוקמינן נמי בצידי רה"ר קמיפלגי אע"ג דהתם ליכא מחיצות משוינן להו בהדדי ופרכינן וליפלוג בצידי רה"ר בעלמא ורבנן גמי אמרי מתוכה כרמלית היא וקשיא לרבנן דפליגי עלי' דהרמב"ם ואמרו ב' מחיצות רה"י והא דפריקו בפתוח לכרמלית רה"י ובפתוח לרה"ר לא הוי רה"י אלא כרמלית הא לא אשכחן רבים דליבטלו מחיצתא אלא בדעיילו מהאי גיסא ונפקי להאי גיסא ככל הני דעושין פסין אבל בסתום מי קא מבטלי ורבותינו בעלי התוס' אוקמוה לכולה שמעתין בדליכא מחיצות וקשיא לן הא דאמרי רבנן מתוכה לרה"ר פטור פשיטא רה"י בלא מחיצות היכי משכחת לה ואי אסור קמ"ל לימא לא יטלטל מתוכה לרה"ר והאי מקום מחיצות דקאמר אתחזיא דכ"ע אית להו דרבנן דתוספות בהא וא"נ מתוכה בדאיכא מחיצות מקום מחיצות בדליכא מהאי גיסא ומהאי גיסא מהנך מחיצות דצדדין כרבנן דתוס' דאי בדאיכא אבדה להן דרך באותה חצר היכי משכחת לה הא מקום המחיצה ניכר מדצדדין ותו ר"א היכי קאמר רה"ר הוא הא אית לי' מחיצות ג' ותו היינו דקאמר בצידי רה"ר קמיפלגי מי דמי התם ליכא מחיצות הכא איכא מחיצות אלא לאו ה"נ בדלא אשתייר מצדדי' מידי ורבנן א"ל לר"א מי לא קא מודית במתוכה דלא הוי רה"ר אלא כרמלית מקום מחיצה נמי ליבטל אגבה דתוכה ור"א הואיל וקא דרסי לה רבים בטיל לגבי רה"ר והאי שמעתא תלמודא צריכא ובירושלמי ר' זריקא ר' יעקב ב"ר בון בשם ר' חנינא לא א"ר לעזר אלא ממקום מחיצות בשניטלו ראשי זויות מכן ומכן ובלבד בארבעה ר' זעירא ור' אילא תריהון אמרן שלא ממקום מחיצות אבל ממקום מחיצות אפי' רבנן מודו רב ירמיה בשם רב בשניטלו ראשי זויות מיכן ומיכן ובלבד בשוה שמעינן מהא דמקוה מחיצות הוא כדאמרי רבנן דתוס' שניטלו ראשי זויות מיהא הא דר' זעירא ור' אילא דאוקמוה בשלא במקום מחיצות צ"ת טובח כדאמרן:

האי שמעתא דחצר דפליגי בי' ר"א ורבנן דקשיא ולא מיבעיא לרבוותאי דאמרי ג' מחיצות רה"י ואלו הכא קאמרי רבנן מתוכה לרה"ר פטור. אית לן לאוקמא סתמא חצר שנפרצה לרה"ר שנפרצה מכל רוחות ולית לה מחיצות כלל אלא ממקום מחיצות ולגיו אשתייר קצת והיינו דקתני נפרצה ולא קתני נפלה דנפרצה אשתייר קצת משמע ולגיו ממקום מחיצות אשתייר ור"א ורבנן ברבים שביררו קמיפלגי דר"א לטעמיה א"נ בצידי רה"ר דמקום מחיצות לצידי דמיין והיינו דקא קשיא לן לר"א מקום מחיצות הא דיחיד נינהו וכ"ת כגון שאבדה להן דרך כפי' רש"י והא אמר ר' חנינא עד מקום מחיצות מחלוקת ור"א אפי' לגיו ממקום מחיצות קאמר והא הכא לא אבדה להן דרך והיינו דרבנן דאהדרי לר"א מ"ש מתוכה אע"ג דליכא מחיצות משום דלא ברבים נינהו לאו רה"ר הוא צידי נמי לאו ברבים נינהו ור"א התם לא בקעי כו'

מתני': סמי מכאן לרה"ר וכן אמרו רבנן דתוס' וכן בפ"ק לא מתני לרשות הרבים וכן בריא"ף ורא"ש ואוקים נמי בשמעתין דנפרצה לכרמלית:

ר' יודא ור' יוסי בין בנפרצה לרה"ר בין בנפרצה לכרמלית פליגי מדאמר שמואל הלכה כר' יודא בנפרצה לכרמלית ואמר אין הלכה כר' יודא בנפרצה לרה"ר מכלל דבתרוי' פליגי:

גמרא: מ"ש מרוח אחת דאמר פתחא הוא הא דהר"י לא ידענא:

חדא מאי דוחקי' דהר"י לאוקמי בנפרצה למבוי או לחצר לוקמא בנפרצה לרה"ר וה"ק מ"ש מרוח אחת מג' רוחות דהו"ל שתי רוחות וע"כ בעומד מרובה דאי פרוץ מרובה מי הוי פתחא בתרי רוחי אלא בעומד מרובה ובעשר דאמרינן פתחא הוי משתי רוחות מן הג' דהו"ל ג' רוחות נמי כיון דעומד מרובה ובעשר אלא ביתר מיו"ד וה"ה בפרוץ מרובה מרוח א' מן הג' נמי ותו אי מתני' בשתי רוחות מן הג' מאי דוחקי' דתלמודא לאוקמא בקרן זויות לוקמה בפרוץ מרובא ואיכא פס ד' ולרבנן אה"נ דמרום א' מן הג' נמי הוי פירצה דבתרי רוחי לא שרינן בפס ד' ודקתני משתי רוחות מן הג' דלכ"ע הוי פירצה דאי מרוח אחת לר' יודא פתחא הוי דשרו לחי או קורה מכאן ומכאן אבל בשתי רוחות מן הג' דהו"ל תלתא רוחי לר' יודא נמי לא שרי אלא לאו מתני' בחצר סתומה בפתחא ודשא ומאי רוח א' רוח רביעי ומשתי רוחות ראשונה ושני' ופריך מ"ש מרוח אחד ומ"ש מב' רוחות דלר' יודא כל דמהני מרוח אחד מהני נמי לשתי רוחות ותו במאי אוקימתא בנפרצה למבוי או לחצר הו"ל דיורין הבאין בשבת ככותל שבין שתי חצרות שנפל ובדיורין אפי' ר' יוסי מודי וכדפרישו בתוס' בפ"ק וכולהי רבוותאי ותו הא בשמעתין אוקים למתני' בנפרצה לכרמלית בירושלמי אוקמוה למתני' בדאשתייר פסין דברוח א' ניתרת בפסין ומשתי רוחות אסורה והא דקשיא מדר' יודא פרישנא התם:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה