אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק תשיעי – כל גגות

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק תשיעי – כל גגות

פרק שמיני – כיצד משתתפין

דף פט.

מתני': גבוה יו"ד או נמוך יו"ד אי האי גבוה אידך נמוך אלא ה"ק ובלבד שלא יהא גג גבוה יו"ד מכולן אי נמוך יו"ד מכולן דאסו' מהאי גג לכולהי והיינו דאמר רש"י דאם חלוק מהן בגובה יו"ד אסו' לטלטל ממנו לגגין:

והא דאמר רש"י וכלים ששבתו בגג זה מות' להוציאן לזה לאפוקי כלים ששבתו בבית דכ"ע דאסירי דר"ש דאמר ולא לכלים ששבתו בתוך הבית לאו לאחמורי אדידהו אתי אלא ר"ש לא קולי קאתי בכלים ששבתו בתוכן ובסבתו בבית דכ"ע מודי דאסירי וכדתניא כלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר בגגין מותר לטלטלן בגגין דר"מ:

רש"א כו' פירש רש"י ולית לי' לר"ש עירובי חצרות אלא משום הית' כלי הבית וה"ה לר"מ ורבנן אלא רבנן כלי הגג ככלי הבית חשבי להו ואינך דאסירי עירוב לא מהניא להו דאפי' דחד גברא אסירי כדפי' רש"י בשמעתין:

פשיטא בכלים ששבתו בבית של ראובן והוציאם דרך מלבוש לחצר ולא עירבו א"נ הוציאם לחצר של שמעון אסו' להוציאם לחצר של לוי. אע"ג דבחצר של שמעון גופי' שרי לטלטולה בכולה כדאמרינן בריש ר"א דמילה בחצר שלא עירבו והכא הא בחצר דלאו במקום שביתתו קיימו וחצרות כולן רשות אחת מ"מ כיון דבתר שביתה אזלינן כמאן דמפיק להו מביתו דראובן לחצר של לוי דמי כלים ששבתו בבית של ראובן והוציאם דרך מלביש לחצר של שמעון שעירבה עם הבתים שלה מהו להכניסם לבתים שלה כיון דעירבה חצר ובתים חדא נינהו וכמאן דמטלטל להו בחצר גופה דמי ושרי או דלמא מ"מ חלוק תשמישתי' דהא כלים ששבתו בבתים אסירי לחצר דידהו דלא עירבו א"נ לחצר אחרת ואלו כלים ששבתו בחצר לשמואל ור' יוחנן אע"ג דעירבה שרי לחצר אחרת ולרב נמי דאסר עד כאן לא קאמר אלא משום גזירה הא לאו הכי שריא ולא אמרינן כמאן דשבתו בבתים:

הא דאזלינן בתר שביתה לחומרא אבל לקולא לא כגון כלים ששבתו בחצר שלא עירבו להכניסם דרך מלבוש לבית אסו' להוציאם מבית לחצר א"נ כלים ששבתו בבית והוציאם לחצר אסו' להחזירם לבית מחצר שלא עירבו:

גמרא: אומר הי' ר"מ כו' פירש"י עמוד שהוא בחצר אבל בבית לא גזור דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמי כדאמרינן בריש חלון וכן אמר הריטב"א דבית שהוא מקורה לא דמי לרה"ר שאינו מקורה ע"כ. וכ"ת נגזור משום תל ברה"ר מקורה הא לא שכיחא ותו רה"ר מקורה ליכא חיובא כדאמרינן בהזורק המעביר ד"א ברה"ר מקורה פטו':

ואמר הריטב"א לא גזר ר"מ אלא בעמוד שאינו רשות חשוב לתשמיש כו'. כשם שזה מתבטל ברה"י שעומד בו אבל עלי' שבחצר שחשוב לתשמיש לא גזר ולדעתן עלי' שאני שמחיצותי' גמורות ניכרות דאי לא תימא הכי בית שבחצר נגזר אטו בית שברה"ר אלא לאו בית שברה"ר שמחיצותי' גמורות וניכרות לא אתו למישרי עלי' נמי כי גבוהה יו"ד מאי הוי הא כי הואי שוה לחצר לא גזר. דכולהי בתי דחצ' הא שריין וכי נמי גבוה מחצ' אטו משום דגביהא נמי יו"ד מגרע גרע ולא דמיא לגג וכותל דלית להו למעלה מחיצות גמורות ניכרות וכ"ת מאי עלי' נמי דקאמר רבינו ע"ג עלי' היינו גג ואסור ואיכא למימ' היינו דקאמ' רבינו חשוב לתשמיש דמ"ש מחיצות מגוד אסיק אלא משום דמחיצות גמורות חשיבי לתשמיש הא עמוד לא חשיב תשמיש הואיל ומגולה ובהכי ניחא הא דאקשי הריטב"א היכי מטלטלינן ספרים מן התיבה לחוצה לה דהאי תיבה היכי דמי אי דלית לה מחיצות יו"ד ברה"ר נמי ליכא איסורא דאורייתא ואי דאית לה מחיצות יו"ד הא מחיצותי' ניכרות וכן הא דאקשי מבור בור נמי מחיצותיו ניכרות והריטב"א דאמר בור משום דבור ברה"ר לא שכיחא לרווחא קאמ' עוד אתחזיא לן ר"מ דקאמ' שתי רשויות שתי מיני רשויות כגון עמוד ברה"י סרה"י מוקף מחיצות ועמוד אין בו מחיצות אלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא והן רשות אחד שם אחד והן זה רה"י וזה רה"י אסור לכתף עליו משום תל ברה"ר דעימר אמר הכא שתי רשויות והכא שתי רשויות כי היכי דשרי הכא שרי הכא אבל בית או עלי' דתרוי' חדא מינא האי מוקף מחיצות והאי מוקף מחיצות לא דמי לתל ברה"ר דתרי מיני נינהי:

ואמר הריטב"א משמי' דרבותינו בעמוד נמי לא גזר אלא היכא דחצר ועמוד דשנים ולא עירבו אבל דחד גברא א"נ דרבים ועירבו לא דמי דהכא מרשותו לרשותו ובתל מרשות לרשות קא משתמש אבל רש"י ומקצת רבותינו בעלי התוס' אמרי דאפי' תרוי' דחד גברא גזר ולדעתן כוותי' מסתברא דאי משום דהכא מרשותו לרשותו התם נמי משום רשויות מחולקות ליכא דהאי תל הא לית להו בעלים וה"ר יונתן אמר אמתני' דר"מ בחצר שלא עירבה משום דמיחלפא ברה"ר כיון דמבתים לחצר אסו' ואדרב יודא פי' דר"ע אפי' בשל איש אחד אמר מגג לחצר לא גזירה כו' וכ"ש של שנים:

כל מקום דאמר ר"מ לאיתויי כל דקביעא כגון אמת הרחיים וגג וכותל:

הא דבתוספות וכותל שרי ר' יוחנן בריש חלון ולקמן בפירקין לקמן בפירקין ניחא אבל בריש חלון לאו דוקא ר' יוחנן דר' יוחנן באין בו ד' הוא דאמר אלא כולהי סוגיא דהתם דאמר אם מיעט מלמטה במשך ד"ט שרי לאשתמושי מחצר בכולהי כותל ור' יוחנן עד כאן לא קאמר אין בו ד' דאי אית בי' ד' אסרי חצרות אהדדי ואביי דשרי התם בסולם מהאי גיסא ומהאי גיסא וכותל ד' ביניהן וכן כולה סוגיא דמרפסת:

הא דכתיב' בפירושי רש"י דחצרות רשות שותפות וקרפף רה"י ט"ס דאפי' מחצר של רבים לחצר של יחיד נמי שרי וקרפף אפי' מחצר של יחיד לקרפף אסו' וגדולה מזו אמר רש"י גופי' בפירקין דאפי' תרוי' דחד גברא אסירי:

דשרי לטלטולי דרך כותל. והא דתנן בפ' חלון ובלבד שלא יורידו למטה. הא אוקימנא לה לבתים:

אתמר רב אמר כו'. הא דאמור רבנן דתוס' נ"מ לדידן בגגין יתרין מבית סאתים לא ידענא הא לרב אישתרי במחיצות החיצונות דהו"ל מוקף לדירה ולשמואל לר"ש דאמר כולן רשות אחד הן לא אמרינן בהו גוד אסיק מחיצתא והו"ל יתר מבית סאתים ואסירי ופלוגתא דהכא מאי אהניא התם. ואלא כגון שמחיצות החיצונות נמי אין ניכרות ולא תימא כרש"י דלר"מ לא אמרינן גוד אסיק אלא לר"מ נמי אמרינן לשמואל גוד אסיק וה"נ לר"ש ולרב אסיר ולשמואל שרי שום מחיצות שביניהן אי באין החיצונות ניכרות בבית סאתים נמי נ"מ לשמואל הוי רה"י ולרב הוי כרמלית להר"י ולירושלמי מקום פטור:

הא דאמר הר"י בגגין שלנו משום דלא אמרינן בבליטה פי תקרה ולא גוד אחית כל הגג פרוץ במלואו לאותו בליטה ש"ע דהגג עצמו אע"ג דליכא גוד אסיק א"נ האי בליטה איהו אמרינן בי' פי תקרה או גוד אחית הוה למעלה רה"י כיון דלמטה רה"י עולה עד לרקיע אע"ג דהיתר מבית סאתים הוי כרמלית משום דהיקף לדירה בעי אבל עד בית סאתים רה"י היא מכל מקום והא דסייעוהו מקשיא דרב אדרב התם נמי ס"ד בבליטה וע"כ בבליטה רחב ד' דאין כרמלית פחות מד' וצ"ת:

אתמר רב אמר כו'. רבותינו בעלי התוס' דייקי ואשכחי דאיכא בין רב לשמואל אפי' לדידן דקי"ל כר"ש ואנן אשכחן נמי לזרוק מרה"ר לתוכו וכגון דגג בולט אפי' חוץ למחיצות הבתים החיצונות וכדאמרו דכי מכסיא בגג הו"ל מחיצות שאינן ניכרות וא"ב לרב הזורק פטו' דלא הויא לא רה"י דלית לה מחיצות ולא רה"ר דלמעלה מיו"ד היא ואפי' למטה מיו"ד גבוה ג' לא הוי רה"ר ולשמואל דאמר גוד אסיק חייב ולענין טלטול נמי א"ב להר"י דאמר כל שאין לו מחיצות ורחב ד' כרמלית לרב אפי' לר"ש אין מטלטלין בו אלא בד"א דהויא כרמלית ולשמואל מות' לטלטל בכולו דרה"י היא ולירושלמי דהוי מקום פטו' לרב מקום פטו' הוא ומות' לבני רה"י ובני רה"ר לכתף עליו ולשמואל רה"י היא ובני רה"י שרו אבל בני רה"ר אסירי וחייבין חטאת והא דקמיפלגי רב ושמואל אליבא דרבנן להר"י כגון שמחיצותיהן שמבחוץ ניכרות ובאמצען כולן מחוברות ואינן ניכרות וכי הא דגג גדול הסמוך לקטן דאוקימנא לרב במחיצות ניכרות והיכא דסמיכי לא מינכר דאי מבחוץ נמי לא ניכרית לר"מ ולר"ש נמי כרמלית נינהו:

הא דאמרי רבנן דתוס' אע"ג דלכלים ששבתו בתוכן נפרץ למקום המות' לגבי כלי בית הוי נפרץ למקום האסו' על כורחך צריך אתה לומ' כן אמתניתין דחצר קטנה שנפרצה לגדולה דקטנה אסורה:

אין מטלטלין בו אלא בד"א קסבר לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא וכ"ת כיון דליכת מחיצות מפסיקות ליהוי כחמשה ששבתו בטרקלין דא"צ לערב דביתא חדא הוא ה"נ כולהי חדא נג הויא ובמקום אחד דרשות שניהם שולטת בו שריין כדתנן בכותל שבין ב' חצרות אלו עולין מכאן ואוכלין כו' תריץ הואיל וחלוקין דיורין למטה וכ"ת א"ה הא דאמרינן לר"מ גגין רשות לעצמן חצרות רשות לעצמן מנא לן דלמא עד כאן לא קאמר ר"מ כל גגות רשות אחד הן אלא בדליכא מחיצות מפסיקות הא חצרות דאיכא מחיצות מפסיקות אימא לא הא לא קשיא חדא מתני' סתמא קתני ור"מ אפי' במחיצות ניכרות ביניהן אמר כל גגות רשות אחד הן וכדקתני כל גגות העי' ובעי' איכא הכי ואיכא הכי ורבנן אפי' באין ניכרות קאמרי כל אחד רשות לעצמו ורב ושמואל היא דפליגי באינן ניכרות ועוד אפושי פלוגתא לא מפשינן ודכ"ע אית להו הא דר"ש דשינוי בעלים ליכא אלא בבתים דקביעי תשמישתי' כי פליגי בגגין לרבנן משום דחלוקין דיורין למטה או גג וחצר לר"מ משום תל ברה"ר או חצר וקרפף משום דלא שוו תשמישתי' ואפי' גג וחצר שרי רבנן וכדאמרינן בשמעתין ועוד תניא בהדיא וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר דברי ר"מ וכ"ת תרצת חצרות בגגין אימא בניכרות מודי להו לרבנן הואיל וחלוקין למטה. תריץ מדקתני ובלבד שלא יהא גג גבוה יו"ד גבוה יו"ד דאיכא משום תל הוא דלא הא מחיצות שוות כגון שעשו כל אחד עליות על גגו אין מחיצות ניכרות רשות אחד הן ועוד מדתניא לכלים ששבתו בחצר מות' לטלטלן בחצ' בגגין מות' לטלטלן בגגין גגין דומיא דחצר מה חצר ניכרין בין זו לזו אף גגין ניכרין בין זה לזה:

דף פט:

אלא רב קשיא אמר הריטב"א הו"מ לאוקמא מתניתין במחיצות הניכרות ואנן אית לן למיפרק אי רבנן במחיצות הניכרות. מנא לן לרב דבשאינן ניכרית אין מטלטלין אלא בד' אמות דפרוץ במלואו למקום האסור לו דלמא בשאינן ניכרות כולן רשות אחת הן עד כאן לא קאמרי רבנן כשם שדיורין חלוקין למטה כך חלוקין מלמעלה אלא בניכרות דאמרינן גו אסיק ואיכא מחיצות מפסיקות אלא דלא קביעי תשמישתי' אמרינן הואיל ולמטה קביעה וחלוקה למעלה נמי חלוקה אבל באינן ניכרות לא אמרינן גוד אסיק וליכא מחיצות מפסיקות א"נ הוה תביעא תשמישתי' לא עדיפי מה' ששבתו בטרקלין דכולה חדא ביתא הוא ה"נ כולהי גגין חדא נינהו ובחדא דוכתא אע"ג דכשורות חלוקות אית לכל חד חולקא בי' שרי ככותל שבין ב' חצרות ובהא לא אמרינן הואיל ולוקין למטה למיפלגינהו אלא לאו קסבר רב סתם גגות אינן ניכרית והיינו דסתים ואמ' רב אין מטלטלין בו אצא בד"א ולא פריש במחיצות שאין ניכרות סתמייהו הכי נינהו ובהכי קמיירי מתניתין וכ"ת ניכרות לר"מ מנא לן הא מדתניא בהדיא שמיע לן ומדקתני גבוה יו"ד כדאמרן:

ומי אלימא ממתניתין מהא דתנו דבי שמואל וודאי אלימא קשיא מדמתניתין דמתניתין אימא ה"ק כל אחד רשות לעצמו וכיון דרשות לעצמו הוא אין מטלטלין אלא בד' דפריץ במילואו לרשות אחרת וכ"ת ליתני וחכ"א אין מטלטלין אלא בד"א לא הוה ידעינן טעמא מאי ומתניתא הא בהדיא קתני אין להן אלא גגן הא גגן יש להן אלא ה"ק ומי אלימא ממתניתין דאוקימנא שלא יטלטל כו' ה"נ איכא לאוקמא הכי אין להן אלא גגן בד"א דלגג אחר אפי' ד"א אין להן:

א"ל אביי כו'. ש"מ מדאביי אפי' גג דלא מכסי תורי' דלמעלה כי לא מתחזי מחיצתא לעומד על הגג הו"ל מחיצה שאינה ניכרת דאי לא תימא הכי אימא שמואל נמי ניכרת בעי והתם מחיצה נדרסת קמ"ל אע"ג דלא מכסי לא אמרינן גוד אסיק אלא לאו מחיצה נראות לעומד על הגג בעינן והאי לאו נדרסת ולא משכחת נדרסת אלא בדלא מינכרא והריטב"א דייק מדרש"י דנראית יו"ד בעינן ויש אומרים מקצת' נראית סגי:

א"ל אנא הכי אמרי לכו. ואנן דמתנינן לשמואל דמחיצות שאינן ניכרות מות' לטלטל בכולו דאמרינן גוד אסיק כאביי מתנינן דא"ר יודא אמר שמואל לא שנו אלא שיש דיורין דהו"ל מחיצה נדרסת דאי לא תימא הכי לשמואל תיקשי מתניתין גג קטן אמאי אסו' וכן אמרינן בפירקין אמתניתין דגג גדול מה חצר דדרסי לה רבים כו'. וכן הא דאמ' רב יוסף לא שנו אלא שיש מחיצה לא ס"ל דאמרינן התם אף גג דמינכרא מחיצתא:

וכי הא דא"ר נחמן כו' פירשה הריטב"א אפי' לר"ש ובכלים ששבתו בתוך הבית והוא מות' בכולן כאלו כולן סלו ובעלי הגגין אסורין אפי' להוציא מביתו לגגו דסליקו נפשי' וכן הלכה וכן אמרו בירושלמי מתניתין בשכולן עולין בסולם מצרי או צורי אבל כולם עולין בסולם מצרי וא' בסולם צורי של צורי נעשה כפתח והשאר נעשה כמטפס ועולה כו' וכן אמר הרשב"א:

אמר רבא פעמים שהדקה לאיסו' לרש"י אע"ג דלאו דקה הוא דקאסרה אלא מחיצות העלי' דסתמינהו להדי גגין רבא לכולה עלי' בהדי דקה דקה קרי לה דבעלי' הא עביד לי' תשמישא וקאמ' פעמים שהעלי' ודקה לאיסו' כגון דעבידא להדי תרביצא ואע"ג דהאי דקה מהניא לי' נמי לאשתמושי בכל הגגין כיון דעבידא להדי תרביצא אמר לנטורי תרביצא הוא דעבידא ולא לאישתמושי בגגין והריטב"א תרגמא אליבא דר"ח עשה עלי' על ביתו והותר בכל הגגין וכל הגגין אסורין לבעליהן כההיא דר' נחמן אם עשה איצטבא רחבה ד"ט לפני העלי' הותרו כל הגגין כל א' בגגו כדינו דהא סליק נפשי' מיני' והדרי גגין למארייהו אמר רבא פעמים כו' דקיימו באיסורי' מחמת עלי' של זה דלא אמרי' לסלוקי נפשיה עביד להאי דקה אלא לנטורי תרביצא כיון דאיכא למיתלי בהכי לא תלינן לה דסלוקי נפשי' נמי עביד וכן אמר הרשב"א בין עשה עלי' או סולם קבוע ואח"כ עשה איצטבא הותרו כל הגגין לבעליה ואם ראויה לעמוד עליו לשמו' גנתו או חצרו אינה מתרת שאני אומר לשמו' חצרו עבידי וצריך לומ' דאביי דאמר הותרו כל הגגין במחיצות ניכרות דאי אין ניכרות לרב היכא הותרו כולן הא חד אסר אחברי':

דף צ.

בעי רמי בר חמא כו' הנך בעיי נגר ובר נגר צריכי והא דאמו' בתוס' בעמוד מופלג ד' דאי בסמוך הא נפרץ במלואו לגג לא ידענא בסמוך נמי הא מחיצות ניכרות נינהו ואמרינן גוד אסיק והא דאמר רש"י באכסדרה יתירה על בית סאתים וליכא פי תקרה תרתי ל"ל יתירה מבית סאתים אע"ג דאיכא פי תקרה ודליכא פי תקרה אפי' בית סאתים לא הויא רה"י ותו האי אכסדרה מאי היא אי כרמלית ומגג לכרמלית שרי מאי דוחקי' לאוקמא באכסדרה לוקמא בעמוד כדאמ' רמי ובעמוד פחות מיו"ד ואי רה"י היא אכתי כרמלית ורה"י קמיבעיא לי' ור"ת דאוקמה בעמוד פחות מיו"ד וגג דחשיבא רה"י משום דמהני בי' עירוב לטלטל בכולי' ולא הוי כשאר כרמלית טעמא דמהני בי' עירוב הא לאו הכי כרמלית היא ואע"ג דהאי גג רה"י דאורייתא דמחוץ לכל הגגין איכא מחיצות ניכרות דבהכי קמיירי כולה סוגין משום דפריצי אהדדי קא אסר רב ועמוד פחות מיו"ד כרמלית גמורה הויא וקא מטלטל מרה"י לכרמלית ר"ת לטעמי' דאמ' סלע שבים דפ' הדר (דף ס"ג ע"ב) דאמ' רב אשי סלע יות' מסאתים דשרי לטלטולי מתוכו לים ומן הים לתוכו אע"ג דמדאורייתא רה"י שרי לטלטולי בכרמלית דלמא אמרי רה"י גמורה היא ואתי לטלטולי בכולה ואמ' ר"ת ה"ה בגינה יתירה על בית סאתים וכרמלית שרי לטלטולי מגינה לכרמלית ומכרמלית לגינה מהאי טעמא. וה"נ הוי שרי מגג לעמוד שהוא כרמלית כי היכי דלא ליטלטלו בכולי' אלא משום דהכא לא הויא כשא' כרמלית דמהני בי' עירוב אסיר והריטב"א דאמר אליבא דרש"י דלא מוקמינן לה בשמעתין בעמוד פחות מיו"ד כיון דגג רה"י דאורייתא ואסיר לטלטולי מגג לכרמלית דהוי לי' כרמלית ורה"י כהראב"ד דאמ' התם סלע שבים דוקא דמתוכו לים לא שכיחא כדאמרינן התם אבל קרפף ושאר כרמלית אסירי מהאי להאי לר"ת קשיא ממאי דרמי לא עיין בה דלמא רמי בעמוד יו"ד קמיבעיא לי' דאידי ואידי רה"י נינהו וצריך אתה לומ' לר"ת אע"ג דהאי גג לא דמי לשא' כרמלית כיון דמהני בי' עירוב ואסו' ממנו לכרמלית מ"מ הימנו לרה"י נמי אסו' כיון דהשתא מיהא לא עירבו ואין מטלטלין אלא בד' כי כרמלית דמיין. וקשיא האי אכסדרה היכי דמי אי באכסדרה דכרמלית סוף סוף כרמלית ורה"י קמיבעיא לי' ואי באכסדרה רה"י הא אמרת הימנו לרה"י אסי' הלכך אנו אין לנו אלא כהריטב"א דאוקמה באכסדרה ג' מחיצות וסתם אכסדרה הכי היא כדאמ' ר"ה ופרוצה ברוח רביעי לרה"ר או לכרמלית ולית צה פי תקרה ולסתמה והויא רה"י דאורייתא כרמלית דרבנן דאיפרצה במלואה למקום האסו' לה ודומיא דגג היא דתרוי' רה"י דאורייתא וכרמלית דרבנן נינהו וחילוק רשויות קא מיבעיא לי' כיון דלא חזיין לדירה ואי כהראב"ד דאמ' קרפף ושא' כרמלית אסירי אהדדי ה"נ האי גג אסיר בין לרה"י בין לכרמלית ואי כר"ת והרשב"א דאמרי התם שרי לכרמלית האי גג הכא משום דעירוב מהני אסו' לרה"י ולכרמלית ולא משכחת לה אלא בדכוותי' דהויא רה"י דאורייתא וכרמלית דרבנן ואע"ג דגג מהני עירוב ואכסדרה וחורבה לא מהני עירוב כיון דתרוי' רה"י דאורייתא נינהו שפיר דמי ולא מפלגינן בהכי אלא בכרמלית גמורה דלא שרינן מגג לכרמלית דלמא אמרי רה"י גמורה ואתי לטלטולי כיון דמהני עירוב לא גזרינן:

והא דלא תיפשוט מדתניא גג וחצר ואכסדרה ומרפסת רשות אחד הן ואקימנא כרבנן אמר הריטב"א טובא איכא בתלמודא דסלקא בתיקו בחד דוכתא למפשטי בדוכתא אחרינא וסוגיין דהכא הך מתניתא לא שמיעא להו ומשמי' דרבותינו בעלי התוס' אמר דהתם באכסדרה דשותפין דאית לי' לבעל הגג שותפות בגוה והכא באכסדרה דאחר וכדפריש רש"י בגג וחצר בחצר שיש לו בה שותפות ע"כ. ולרש"י הכא קמיבעיא לי' אי קפדי רבנן אשינוי בעלים ואע"ג דאמרינן טעמא דרבנן בגגין משום שחלוקין דיורין למטה הא לאו הכי לא קפדי ואמרינן נמי מחצר לחצר דכ"ע לא קפדינן אשינוי בעלים הכא הואיל וגג יש לו דיור למטה קמיבעיא לי' אי אסור ממנו לאכסדרה ואת"ל אכסדרה דלא חזי לדירה ליכא משום שינוי בעלים ושרי חורבה דחזיא טפי אימא לא וגג וחצר דאמרינן בשמעתין לרבנן דשרי דאוקמה רש"י בשיש לי' שותפות ובשמעתין אהא דאמרינן ושמואל אליבא דרבנן ניטלטל מגג לקרפף פירש"י דגג בין הגגין דאסור לטלטל ממנו לחורבה ואכסדרא ואע"ג דשניהן אסורין יטלטל בתוכן אלא בד"א מ"מ הואיל ואין רשותן דומות לגג דגג חזי לדירה טפי מחורבה ואכסדרה וש"מ הדר בי' רש"י מההיא דהכא דאמר משום שינוי בעלים ואתא שפיר דרבנן אשינוי בעלים לא קפדי אלא בבית ומגג לגג הא פרישנא לה משום דיורין חלוקין למטה וליכא מאן דפליג בהא למיקפד אשינוי בעלים ור"מ ורבנן נמי כר"ש ס"ל דלא קפדינן אשינוי בעלים אלא בבתים ובגג היינו טעמי' דר"מ משום תל ברה"ר ובקרפף משום דלא דמי רשותי' להדדי וכן לרבנן וכדאזדא סוגיין והכא נמי משום דלא דמי רשותי' להדדי קמיבעיא לי' והיינו דאמ' כיון דלא האי חזי לדירה ולא האי חזי לדירה לא שנו רשותי' מהדדי או דלמא כיון דמגג לגג אחמור בשינוי בעלים משום דיורין חלוקין למטה ה"נ אחמור בשינוי רשות הואיל ויש לו דיור למטה חשיבא חזי לדירה לגבי אכסדרה ואיכא למימ' דאפי' בגג ואכסדרה דחד קמיבעיא לי' א"נ משום דאיכא תרתי שינוי בעלים ושינוי רשות קמיבעיא לי' והיינו דקאמ' כיון דמגג לגג אסר דאחמור בשינוי בשינוי בעלים משום דיורין חלוקין למטה ה"נ הואיל ואיכא נמי שינוי רשות בהדי שינוי בעלים אסו' ובהכי ניחא דלא תיפשט מהא דגג וחצר ואכסדרה דהתם הא לאו באכסדרה כרמלית קמיירי מדשרי לחצר דרה"י היא אלא אכסדרה סתומה דהוי רה"י וחזי לדירה והכא באכסדרה פרוצה דהויא כרמלית ולא חזיא לדירה א"נ אכסדרה בחצר חזי' טפי לדירה ורב ביבי ה"ק את"ל אכסדרה לא חזיא לדירה ואסר חורבה חזיא לדירה ושרי או דלמא השתא מיהא לא חזיא ואסרי והריטב"א אמר את"ל דגג ואכסדרה מותרין קמיבעיא לי' חורבה אי דיינינן לי' כגג שאין בה דיורין כיון דהשתא לא חזיא לדירה והו"ל בהדי גג חדא תשמישתא וליכא אלא שינוי בעלים לחוד ושריא כדשרינן בגג ואכסדרה משום דתשמישתן שוה או דלמא כיון דחזיא לדירה אין תשמישתין שוה עם הגג דלא חזי לדירה. (מכאן עד סוף הדיבו' הכתב מטושטש מאוד ונמחקו בכל שורה כמה תיבות וכתבנוהו רק מהשערת הדעת) וכיון דאיכא שינוי בעלים ושינוי רשות ממש שתי רשויות הן. אלמא קסבר הריטב"א חורבה ואכסדרה חזיין לדירה טפי מגג והיינו שינוי רשות משום דגג לא חזיא לדירה כוותי' ולדידי' חורבה ואכסדרה חזיין לדירה טפי מחצר דלרבנן גג וחצר רשות אחת הן ואע"ג דחצ' שרי לטלטולי בכולה והנך אין מטלטלין אלא בד' ההיא משום דפרוץ במילואו הוא וליכא לפרושי דגג וחצר ביש לו שותפות מ"מ גג הא הוי דירה טפי מחצר דמגג לגג אסו' לטלטולי ומחצר לחצר שרי

והנך בעיי לדידן דקיי"ל כר' שמעון לא נפקא לן מידי דאי לכלים ששבתו בתוכן כולהי חדא נינהו ואי לכלים ששבתו בבית אע"ג דלא חזיין לדירה אסור דהא בית וחורבה היכא דדייר אסירי מהאי להאי ואי חורבה דלית לה בעלים לרבנן נמי לא אסיר להר"י ולרש"י דכ"ע דאסיר:

ב'דף אמות בגג וב' אמות באכסדרא הכא חילוק דיורין ושינוי בעלים קא מיבעיא לי' אי אכסדרה חזיא לדירה קרינן לה והו"ל דיורין חלוקין ודיור דראובן ודיור דשמעון אסרי אהדדי והיינו דקאמר כיון דמגג לגג אסיר משום דיורין חלוקין לרבנן ה"נ אסיר וחורבה חזיא לדירה דקאמר חזיא לדירה ואסיר ואכסדרא לא חזיא לדירה ושרי וכן פירש"י והא דאמר רש"י כיון דמגג לגג אסר טעמיה דרבנן דקפדי אשינוי בעלים היינו דקפדי בכה"ג דחזיא קצת לדירה אשנוי בעלים ואע"ג דליכא דיורין חלוקין למטה והא דארש"י אקושיין ושמואל אליבא דרבנן דאסור מגג לאכסדרא ולחורבה הואיל ואין רשותי' דומות דגג חזיא לדירה טפי מחורבה ואכסדרה וכ"ש הכא דגג חזי לדירה טפי מקרפף מכלל דהכא אכסדרה לא חזיא לדירה ואסור קאמר משום שינוי שם ותשמיש ואפי' דחד גברא וחורבה חזיא לדירה ושרי ולא דיו שדבריו סותרין דברי התלמוד דתלי במגג לגג דחד שמא ומשום חלוק דיורין ושנוי בעלים אלא שדבריו סותרין זה את זה:

לאו היינו דרמי בר חמא כו' אכסדרה חזי לדירה שמעינן מהא דפשיטא לי' דרמי ב"ח אכסדרה קמיבעיא לי' והא רמי בר חמי ב' אמות בעמוד קאמר אלא אנן הוא דאוקמינן לה וממאי דאכסדרה אימא חורבה קמבעיא לי' או מילתא אחריתי. ובעינא מימר דהדר שמיעיא להו מרמי ב"ח דאכסדרה קמבעיא לי':

גגין השוין לר"מ כו' לרש"י והר"י דאמרי כל גבוה יו"ד ורחב ד' וליכא מחיצות נדון ככרמלית קס"ד רב ושמואל דהכא ודהתם בדליכא מחיצות ניכרות כלל ואפי' חיצונות אינן ניכרות וקאמר רב התם לרבנן אין מטלטלין אלא בד' וה"ה לר' מאיר דפרוץ כולו ולית לי' מחיצות והא דקמיפלגי לרבנן להודעך כחו דשמואל דאפי' לרבנן מותר לטלטל בכולו דאמרינן בכל גג וגג גוד אסיק מחיצתא וקא קשי' לי' דרב אדרב ודשמואל אדשמואל התם קאמר רב לרבנן אין מטלטלין אלא בד' אלמא לא אמרינן גיד אסיק והכא קאמר לר"מ מיתר לטלטל בכולו אלמא אמרינן גוד אסיק דאי לא אמרינן לר"מ נמי הא פרוץ כולו ושמואל התם אמר אפי' לרבנן מטלטל בכולו דאמרינן בכל גג גוד אסיק והכא קאמר אפי' לר"מ דלא בעי אלא מבחוץ לא אמרינן גוד אסיק ומשני הכא והתם במחיצות החיצונות שסביבותם ניכרות ושביניהן אינן ניכרות דרב אדרב לא קשיא לרבנן דאמרו כל א' וא' רשות לעצמו אין מטלטלין אלא בד' הואיל וביניהן אין ניכרות כל חד פרוץ לחברי' ולר"מ דאמר רשות א' הן אמרינן מבחוץ גוד אסיק ואפי' ביתר מב"ס קסבר רב הואיל ולמטה לדירה עבידן האי גוד אסיק למעלה והו"ל למעלה נמי מוקף לדירה דשמואל אדשמואל לא קשיא דהכא והתם כל הגגות אית בהו טפי מבית סאתים בחדא לית בי' טפי מב"ס וגג יחידי לרבנן דומיא דגגין לר"מ דאית בי' טפי מב"ס. ולרבנן דאמרו כל א' רשות לעצמו קאמר שמואל כל חד מותר לטלטל בכולי דאמרינן גוד אסיק. ולר"מ דס"ל כולן רשות א' הם הו"ל יתר מב"ס כדארש"י ושמואל סבר הואיל ולא עבידן למעלה לא הוי מוקף לדירה ולירושלמי דאמרה למעלה מיו"ד אפי' רחב ד' מקום פטור וכן אמר הריטב"א משמי' דהשר מקוצי משום דאויר המותר הוא וכן אמר הרשב"א (עובה"ק שער ג' סי' ט':) גג שאינו יתר על בית סאתים אע"פ שאין מחיצותיו ניכרות וכן יתר מב"ס ומחיצותיו נכרות מטלטלין ממנו אפי' לחצר חברו קס"ד הכא והתם באין מחיצותיהן ניכרות אפי' סביבותם וקאמר רב לרבנן אין מטלטלין אלא בד' משום דפריצי גגין אהדדי אבל לר"מ מקום פטור הוא ומטלטל בכולי ושמואל אמר לרבנן נמי מטלטל בכולו דאמרינן גוד אסיק וכל חד רה"י הוא והכא ידע דביתר מב"ס קמיירי וקשייא לי' דרב דיתר מב"ס אפי' בגובה יו"ד וליכא מחיצות אסירא ורב האמר לא אמרינן גוד אסיק ומשני דכולהי שמעתין במחיצות שמבחוץ נכרות וקשיא לי' דשמואל דאמר אפי' באין נכרות גוד אסיק ומשני קסבר שמואל מחיצות למטן עבידן והא דארש"י לשמואל לר"מ דאמר רשות א' הן לא אמרינן ביניהן גוד אסיק ואין מטלטלין אלא בד' ולרבנן אמרינן ומטלטל בכולי. קשיא לן לאפושי פלוגתא וכל כה"ג הו"ל לתלמודין לפרושי דר"מ ורבנן קמיפלגי נמי בהא דלר"מ דשרי מזה לזה אין מטלטלין אלא בד' ולרבנן דאסור מטלטל בכולו וע"ד הא ר"מ הוא דאמר רשות א' הן אפי' בחצירות דמיפלגי במחיצות ה"נ אימא אע"ג דמיפלגי רשות א' הן. ומה ענין רשות א' לגוד אסיק וכי משום דרשות א' הן לא מצית אמרת גוד אסיק ועוד לר"מ נמי בכלים ששבתו בתוך הבית לאו רשות א' הן. והוה מתחזיא לן טפי למימר אי דמוקים לה הכא בכל גג יותר מב"ס דומיא דגג יחידי לרבנן וקאמר גגין לר"מ דבהא נמי קאמר רב מותר לטלטל בכל הגגין ושמואל אמר ב' אמות בזה וב' אמות בזה מטלטלין אבל טפי מד"א אפי' בחדא לא ובין לר"מ בין לרבנן אי ליתא בכל גג טפי מב"ס ובכולהי איתנהו טפי מסאתים אמרינן בכל חד גוד אסיק ומותר לטלטל בכולו לרבנן מכל חד ולר"מ בכולהי דהו"ל כק' קרפיפות פחותות מסאתים ופתח ביניהן. אי דמוקים לה הכא בדאיתא בכולהי טפי מב"ס ובכל חד ליכא טפי מב"ס ובין לר"מ בין לרבנן לענין פרוץ וליכא בכולהי אלא ב"ס לא אחמור בי' רבנן הואיל ומחיצותי' מבחוץ נכרות והקיפי' זוטר אמרינן נמי ביני' גוד אסיק וכמאן דלא איפרצי אהדדי אבל לענין יותר מב"ס אחמיר בי' רבנן הואיל בהקיפי' נפישא לא אמרינן גוד אסיק למעטו מב"ס והתם פליגי רב ושמואל בדליכא יתר מב"ס בכולהי והכא ביתר מב"ס והריטב"א דמייתי להא דרש"י בכולהי שמעתין הא מלתא לא אייתי לה וירושלמי דשלהי כיצד מעברין מסייע לי' לרש"י דאמרו התם בשם שמואל אחורי הגגין מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים ר"מ אומר עד בית סאתים א"ר יוסי בר' בון מילתא דרב פליגא עלוי דתנינן תמן כל גגות העיר רשות א' הן שמואל אמר עד ב"ס רב אמר אפי' כור ואפי' כוריים ואחורי הגגין דירושלמי היינו על הגגין מדתלי' לה בפולגתא דרב ושמואל דהכא דפליגי אי מחיצות התחתונות כמוקפות לדירה לגגין הן או לא. וקרי להו אחורי הגגין דכל גג אחורי דחברי' הוא א"נ משום דכל גג יש מחיצות הבית תחתיו ואחורי כולן מחיצות הבתים החיצונות המקיפות את כל הגגין קאמר מחיצות שאחורי כל הגגין מהן וקאמר שמואל אחורי הגגין מטלטלין בהן אפי' כור וכוריים אפי' יש בכולן כור וכוריים מטלטלין בכל א' מהן דכל גג אין בו ב"ס ואמרינן לכל גג גוד אסיק מחיצתא ומטלטל בו בכולו ומגג לגג אפי' אין בכולן אלא ב"ס אין מטלטלין לרבנן דכל א' רשות לעצמו ר"מ אומר עד ב"ס אם אין בכולן אלא ב"ס מטלטלין בכולן ואפי' מגג לגג אבל אם היה בכולן יתר מב"ס אין מטלטלין אפי' בא' מהן אלא בד' דכולן א' הן וא"ר יוסי בר' בון מילתא דרב פליגא עלי' דרב אמר אפי' לר"מ מטלטלין בכולן אפי' כור וכוריים דמחיצות התחתונות הקיצונות הן כמוקפין לדירה לגגין והיינו דרש"י:

תניא בתוספתא פ"ג השובת בעיר אפי' גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה על גגה אין לו אלא ד"א לבר שמואל מתרץ לטעמי' ורב מתרץ לטעמי' שמואל מתרץ לטעמי' כגון שהיו כל גגות העיר שוות ובכולן יתר על ב"ס ור' מאיר היא א"נ אפי' תימא רבנן וגג אחת לכל העיר רב מתרץ לטעמי' שלא היו מחיצותיה ניכרות ולא אמרינן בהו גוד אסיק והרי אינה מוקפת מחיצות:

גגין השוין לר"מ וגג יחידי לרבנן ה"ה גג יחידי לר"מ אלא לאפוקי גגין השוין לרבנן לרב אין מטלטלין בו אלא בד' דפריצי אהדדי ולשמואל מותר לטלטל בכולו דאמרינן גוד אסיק ובכל חד לית בי' טפי מב"ס ואי לא תימא כרש"י ולר"מ נמי אמרינן גוד אסיק אלא דהכא כל גג יתר מב"ס לשמואל ליכא בין גגין השוין ובין גג יחידי בין לר"מ בין לרבנן ומשום דלרב גגין השוין לרבנן אסרי אהדדי נקט הכי:

קשיא דשמואל אדשמואל בלאו קמייתא דשמואל נמי קשיא מ"ט דשמואל דהא אוקימנא במחיצות ניכרות ובמחיצות ניכרות דכ"ע אמרינן גוד אסיק אלא לאלומי קושיא קאמר התם קשרי שמואל אפי' באין ניכרות והכא קאסר אפי' בניכרות א"נ קאמר אפי' בלאו האי אוקימתא קשיא דשמואל אדשמואל דהא אפי' באין ניכרות קשרי התם

הוה קרפף יתר מב"ס כו' ש"מ מהא הא דאמר הריטב"א ודעימי' דקרפף שלא הוקף לדירה כמחיצה של שתי או של ערב דליחיד נותנין ב"ס ול"ג כל צרכן דהו"ל שיירה הנ"מ במדבר אבל בביתו לא והא דאמרינן בשמעתא דחבלים וקנים יחיד בישוב איכא בינייהו לא תימא הא שיירה דכ"ע אפי' בישוב אלא למ"ד בישוב לא שיירה נמי בישוב לא וכדאמר רש"י לת"ק קתני יחיד דומיא דשיירה עה שיירה במדבר אף יחיד במדבר דאי ס"ד קרפ"ף אפי' בביתו יהבינן לז' כל צרכן גג נמי כיון דאמרת הו"ל כקרפף יתר מב"ס שלא הוקף לדירה כולהי אסרן וכולהי הא שיורא נינהו ואי תימא דהנך רבוותאי דשרו לקרפף דשיירה לית להו דרש"י אלא דלר"מ נמי גוד אסיק והכא בכל יתר מב"ס הכא כל גג דיחיד הוא אבל קרפף דג' בישוב נמי אימא שרי והשתא איכא למימר לרב נמי הני מחיצות למטה עבידן והו"ל לא הוקף לדירה ורב לטעמי' דאמר בגגין השוין לרבנן כולהי אסירי דלית לי' הכא גוד אסיק לר"מ כולהי שריין דכחד קרפף דמי והו"ל שיירא וגג יחידי דומיא דגגין השוין בשל ג' אבל גג יחידי דיחיד אימא לרב נמי אסיר והא דאקשינן לרב אליבא דר"מ ליטלטל מגג לחצר כרש"י ולא כרבנן דתוס' דהא אמרת בין לרב בין לשמואל גג לקרפף שלא הוקף לדירה דמיא

ספינה אמרו עד כאן לא פליגי אלא ביתר מבית סאתים וכן כפאה לזפתה אבל בית סאתים בכל מקום מטלטלין בכולה ואנן מסייעינן להו מדאמרינן בפרק קמא בשמעתא דלחי העומד מאליו דבמחיצה העומדת מאלי' דכ"ע הוי מחיצה והנך מחיצות נמי לא גריעי מעומדתו מאלי' דהאיכא מחיצתא:

דף צ:

דהא איכא מחיצתא לרבנן דתוס' ולרבה דהתם יותר מבית סאתים חמיר ולר' זירא חוץ לתחום חמיר ואיכא למימר ר' זירא אליבא דשמואל קאמר וכי הדדי נינהו א"נ ר' זירא מוקים להא דהכא בבית סאתים ולשמואל קאמר וטעמא דמהלך כולה כד"א משום דמהלכת הא עמדה אפי' בתוך התחום ואפי' בית סאתים נמי לא כתל ונקע ביתר מבית סאתים:

כפאה לזפתה פירש רש"י דאינן עומדות כ"ז כפיתה לא לדרית מעלה ולא לדירת מטן משמע אם כפאה לדור למעלה הוי היקף לדירת מעלה ואימא אפי' שמואל מודי:

לר' זירא פירשוה רבנן דתוס' קסבר ביוצא חוץ לתחום אחמור בי' ואיכא נמי למימר דר' זירא אליבא דשמואל קאמר וקסבר ר' זירא שמואל אפי' בבית סאתים קאמר ואין מטלטלין אלא בד' נהי דלא בעינן מקף לדירה מוקף להשתמש מיהא בעינן וכן כפאה לזפתה אפי' בית סאתים נמי לא וגגין דאמרינן למטה עבידן למעלה לא עבידן ואפ"ה בית סאתים מטלטל בכולו התם נמי למטה עבידן לדור למטן ולהשתמש למעלן א"נ כיון דלמטן עבידן לדור עדיפי מדלא עבידין כלל להשתמש וכ"ת מ"ש ממחיצה העומדת מאלי' הכא דעביד להו ולא להשתמש גריע:

רב אשי מתני להא דאמר לי' רב חייא בר יוסף הלכתא כוותך:

ורב אליבא דר"מ לטלטל מגג לחצר ואפילו יותר מבית סאתים ולרש"י ורבנן דתוס' דאמרי היכא דלא מינכרא מחיצתא מבחוץ אפי' בית סאתים כרמלית היא ליכא לאוקמא לדרב יודא בדלא מינכרא אפי' מבחוץ דהכא בגג כרמלית לא קמיירי מדאמר לדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת ותי גגין דומיא דחצרות קאמר דמינכרא וכולהי שמעתין בדמינכרא מחיצות החיצונות שסביבותן:

והא דלא קשיא לשמואל אליבא דר"מ לטלטל מגג פחות מבית סאתים לחצר:

פירשוה רבנן דתוס' דר"מ ורבנן בהא קמיפלגי ר' מאיר סבר כיון דגג לא מוקף לדירה לא דמי לחצר אלא לקרפף ורבנן סברי בפחות מבית סאתים מיהא דמיין ועדיף מקרפף ואיכא למימר ר"מ לטעמי' דאמר לא אמרינן כשם שחלוקין למ' ורבנן לטעמיהו דאמרי כשם שדיורין חלוקין למ' חלוקין למעל' ה"נ גג דלא מוקף לדירה הואיל ואית לי' דיור למטה דמחשיב לי' לקצת דייר למעלה דמי לחצר דמוקף לדירה ולית לי' דיור כלל ולענין שינוי בעלים חומרא היא אבל לענין שינוי רשויות קולא היא למשווי' חזיא לדירה כחצר והריטב"א אמר לך שמואל אה"נ ודאמרינן גג וחצר ב' רשויות הן בגג יותר מבית סאתים והוא גופא קמ"ל דגג יותר מבית סאתים כרמלית הוא. וקשי לן א"ה לרבנן דאמרי גגות וחצרות רשות אחת ואי בגגו יותר מבית סאתים מכרמלית לרה"י קא מפיק ולישנא דרש"י נמי כהריטב"א משמע דפריש טעמא דר' מאיר משום דהויא כרמלית ולרבנן פריש בדליכא יותר מב"ס ולא פירש לר"מ בב"ס וקשיא לן א"כ דרב יודא לצדדין היא לר"מ בדאיכא יתר מב"ס ולרבנן בב"ס ותו מאי כשתימצי לומר הא דברי ר"מ ודברי חכמים שוין וניחא לן רש"י לטעמי' דאמר לשמואל לרבנן אמרינן גוד אסיק לכל גג וגג אפילו במחיצות שאינן ניכרות הואיל וכל חד רשות לעצמו ולר"מ דמשוי לכולהי כחדא לא אמרינן גוד אסיק לכל גג אלא במחיצות חיצונות והיינו דרב יודא במחיצות חיצונות ניכרות ודבין גג לגג אין ניכרות ובהכי קא מיירי כולה שמעתין כגון דבכולהי איכא יתר מב"ס ובכל גג ליכא יתר מב"ס וקאמר לדברי ר"מ גגות רשות לעצמן אבל גג וחצר לא דלר"מ גגין טפי מב"ס נינהו ולדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת הן דאמרינן גוד אסוק לכל גג ולא הויא טפי מב"ס ולמאי דמסקינן טעמא דר"מ משום דרב יצחק ב"ר אבדימי כולהי בב"ס והריטב"א אי ס"ל להא דרש"י הכי קא מוקים לה ואי לא ס"ל להא דרש"י כדמשמע מני' דלא אייתי לה כלל איכא למימר קסבר אנן לאו דרב יודא קא קשיא נן אלא מתנייתא הוא דקשיא לן דתניא ואסור להעלות ולהוריד מן הגגין לחצר ומן החצר לגגין וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר בגגין מותר לטלטלן בגגין דברי ר"מ ולשמואל איכא לאוקמה בגגין יתרין מבית סאתים ור"מ ב"א בגג זה וב' אמות בגג זה קאמר והדר קאמר ולשמואל אליבא דרבנן ניטלטל מגג לקרפף והתניא גג וחצר כו' הא קרפף לא מיהא הריטב"א גופי' פריש הא דלשמואל מדרב' יודא הלכך הא דהריטב"א צריך תירוץ וכן בהא דאמר אליבא דרש"י לשמואל איכא ט"ס ולא ידענא מאי היא:

איכא למימר כי היכי דלשמואל אליבא דר"מ אמרינן הואיל ויתר מב"ס תורת קרפף עליו אפי' בבית סאתים אין מטלטלין מגג לחצר כדפרישו רבנן דתוס' ה"נ לרב בדלא מינכרן מחיצות חיצונות דיתר מב"ס ודאי תורת קרפף עליו אפי' בב"ס ואפי' למאן דשרי לטלטלולי בכולי' כירושלמי ממנו לחצר אסיר הואיל ולית לי' מחיצות תורת קרפף עליו ואפי' רבנן מודי דכולהי שמעתין בדמינכרא מחיצות חיצונות מיהא למאי דמסקינן דטעמי' דרב משום דרב יצחק בר' אבדימי לא אמרינן האי סברא כלל וכי היכי דלשמואל אליבא דרבנן לא אמרינן הכי ואע"ג דיתר מב"ס כקרפף הויא מ"מ בב"ס גג וחצר רשות אחת ולשמואל אליבא דר"מ נמי לא אמרינן הכי וטעמי' דר"מ משום תל ברה"ר וכן לרב אליבא דכ"ע לא אמרינן הכי:

ושמואל אליבא דרבנן ניטלטל מגג לקרפף פירש"י מגג יתר מב"ס לקרפף יתר על ב"ס בגג ב"ס וקרפף ב"ס לא תיקשי דגג וקרפף לאו חדא רשותא נינהו דקרפף מוקצה לתשמיש שאינו תדיר כדפירש"י ותדע מדקרפף וחצר לאו חדא נינהו וגג וחצר חדא נינהי אלמא גג לחצר דמי ולא לקרפף אלא בדתרויהו יתר מב"ס דכרמליות גמורות נינהי קשיא לי' אע"ג דלא שוו תשמישתי' אהדדי מ"מ כיון דאידי ואידי כרמלית גמורה הואי לישתרי כי היכי דכולהי כרמלית שרו אהדדי ולא מפלגינן בהו מידי דבכרמלית גמורה לא מפלגינן בה מידי וכ"ת אין ה"נ ורב יודא ביתד מב"ס לא קמיירי מדקאמר לרבנן גג וחצר רשות א' וגג יתר מב"ס כרמלית וחצר רה"י ולר"ש קאמר כולן רשות א' וחצר וקרפף יתר מב"ס לאו חדא נינהו הא ליתא דרב יודא בכרמלית ורה"י לא קמיירי דגגין לעצמן וקרפיפות לעצמן לר"מ דרשות א' הן וקרפיפות לרבנן אי חדא מיני' יתר מב"ס ואידך ב"ס דהויא כרמלית ורה"י ודאי לאו רשות א' הן וכן גג וחצר לרבנן ולר"ש גג וחצר חצר וקרפף אבל כרמלית וכרמלית אטו גגין לעצמן וקרפיפות לעצמן לר"מ ולרבנן קרפיפות לעצמן מי לא עסקינן בדתרויהו יתר על ב"ס ושרי ב' אמות בזה וב"א בזה וכולהי לר"ש נמי או בדתרויהו ב"ס או בדתרויהו יתר מב"ס דתרויהו לאו כרמלית נינהו או דתרויהו כרמלית נינהי מישרא קא שרו אהדדי וקשיא גג וקרפף נמי לרבנן בדתרויהו יתר מב"ס לטלטל מהאי להאי אלמה א"ר יודא לרבנן קרפיפות רשות לעצמן דאפי' גג וקרפף יתרים מב"ס דתרויהו כרמלית נינהו נמי לא דאי חדא נינהי כי היכי דקאמר גגות וחצירות ובגגין ב"ס ה"נ לימא גגין וקרפיפות בדתרויהו יתר על ב"ס וכ"ת הא פשיטא אידי ואידי כרמלית הוא מ"מ הא איצטריך לתרי גברי דלא קפדינן אישנוי בעלים כי היכי דאשמעינן גגין לעצמן וחצירות לעצמן וקרפיפות לעצמן:

לרבנן גג וחצר איפכא מקרפף וחצר גג וחצר מגג לגג אסור ומגג לחצר שרי קרפף וחצר מקרפף לקרפף ומחצר לחצר שרי ומחצר לקרפף אסור:

דף צא.

לרש"י דכ"ע לא אמרי עירובי חצירות לא קפדי אשינוי בעלים כלל אלא בכלי בתים ובגגין לרבנן הואיל וחולקין דיורין למטן ומגג לחצר או לקרפף לר"מ אפי' דחד גברא אסר משום תל ברה"ר ועירוב חצירות לא מהני בי' וכן מחצר לקרפף לר"מ ולרבנן מגג או מחצר לקרפף נמי אפי' דחד גברא ועירובי חצירות לא מהניא בי' אלא מחצר למבוי הוא דבלא שיתוף אסור לרבנן אפי' כלי חצר ובשיתוף שרי כדאמרינן לקמן והריטב"א אמר גג וחצר או קרפף לר"ע דתרי גברי דוקא וכבר הא פרישן מילתי' בריש פירקין וכן גג או חצר וקרפף אמר הריטב"א דהרי גברי דוקא דאיכא תרתי שינוי בעלים ושינוי רשות מיהא בפרק עושין פסין אמר הריטב"א אפי' דחד גברא כרש"י משום שינוי רשות:

ומסתברא כהריטבא דהכא דהא כולהי תקנתא דעירובי חצירות משום שינוי בעלים הוא דאי מפיק מרשות זה לרשות זה אי מרה"י לרשות שותפין אתי לאפוקי מרה"י לרה"ר והיינו דתקינו בי' עירוב אבל בחד גברא ותרויהו רה"י ומשום דבהאי משתמש תדיר ובהאי לא משתמש תדיר לא תקינו ואשכחן נמי בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י וכו' עירובין דתיקן אבעלים מחולקין אבל אחד גברא מי תיקן וכ"ת ב' תקנות הוו והא דקרפף רבנן דבתר שלמה תקינו היכא אשכחן לה. ותו הא אנן מבוי וקרפף בחדא מחתא מחתינן להו בשמעתין ומבוי הא בשיתוף תליא דכי נשתתפו שריא קרפף נמי אי דחד גברא או דתרי ועריבו שפיר דמי:

ומגג לחצר דרבנן דאמרי' רשות אחת הן אמר רש"י בחצר דשותפות דוקא דאית לי' רשותא בהדי' אבל מגגו של ראובן לחצרו של שמעון לא ולא ידענא הא מנ"ל אימא ה"ה משל ראובן לשל שמעון כי היכי דחצר ומרפסת אפי' משל ראובן לשל שמעון שרי. דבני חצר ודאי לית להו רשות במרפסת ואימא הא עדיפא דתרוי' רשותא דחד נינהו אבל משלו לשל שותפות מחזי כרה"י ורה"ר, ואי משום דלרבנן גג רשות מיוחד הוא הואיל וחלוק למטה לא גזור אלא גג וגג דתרוי' חלוקין למטה אבל גג וחצר דחצר לא קביעא רשותי' לא וכי היכי דאמרת בשל שותפות אמינא לך נמי בשל חברי' ותדע דגג ואכסדרה אמרינן דשרי אפילו באכסדרה דאחר משום דאכסדרה לית בה דיורין ואי משום דקשיא בעיא דרמי בר חמא ורב ביבי הא תרגימנא לה ולחדותי' מנפשין כי הא לא ידענא:

תניא כוותי' דרב ולא אמר נמי כוותי' דר"י בדר"מ משום דהכא לא תני קרפיפות. והא דלא תני קרפיפות לרב איכא למימר גגין חצרות דפסיקא לי' ל"ש ב"ס ל"ש יתר מב"ס קתני קרקיפות דלא פסיקא לי' דמג"ס ליתר על ב"ס לא מטלטלינן לא קתני. והא דדייקינן לקמן דלא קתני קרפף ומבוי משום דהתם רבותא טפי הו"ל למיתני א"נ מבוי קשיא ני' ואבע"א בין לרב בין לשמואל אטו תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל מ"ש גגין לעצמן וחצרות לעצמן ומ"ש קרפיפות לעצמן וחצרות דקתני איידי דתני רישא דמגגין לחצרות לא קתני הא אלו לעצמן ואלו לעצמן שרו ולקמן דייק ליתני מיני' לקרפף ומבוי לאפוקי מדרבנן דאסרי:

בכולהי שמעתין פירש רש"י מחצרו של יחיד לחצרו של יחיד וכן מחצר של רבים לחצר של רבים משמע הא מחצר של יחיד לחצר של רבים לא דאתי לאפוקי מרה"י לרה"ר. והא נמי לא ידענא מנ"ל הא. אימא כיון דלא קביעא תשמישתי' לא מיחלפי ברה"י ורה"ר ותו הא רש"י הוא דאמר לרבנן מגג לחצר בחצר של שותפות והא קא מפיק מגג דידי' דשל יחיד הוא לחצר של רבים וכי אית לי' שותפות בחצר מאי הוי. ותו הא רש"י הוא דאמר לר"ש דלית לי' עירובי חצרות אלא לכלי הבית ואי איתא לכלים דחצר נמי אית לי' עירובי חצרות מחצר דיחיד לחצר דרבים ועובדא דרבי ור"י נמי אפי' מגג דיחיד לחצר של רבים משמע דסתם גג דיחיד הא וסתם חצר דרבים וכ"ת כי קאמר רש"י לר"מ ורבנן אבל לר"ש לא קאמר היכא אשכחן דפליגי עלי' דר"ש בהא ולא אשכחן להו לרבנן בעלי ההלכות דליפלגי בהא אלא סתמא קאמרי ואפי' משל יחיד לשל רבים שפיר דמי:

הלכתא כר"ש ובין עירבו בין לא עירבו כשמואל ור' יוחנן ואין עירובי חצרות אלא לבתים ולכלים ששבתו בבית שאם הן בחצר זו אסור להוציאן לחצר אחרת אבל כלים ששבתו בחצר ובגג ובכל רה"י חוץ מן הבתים ואפי' בקרפף ובלבד שלא יהא יתר מב"ס מותר לטלטלן ברשויות אחרות בין של יחיד בין של רבים ואפי' משל יחיד לשל רבים. והלכתא כרב הלכך מחיצות שאינן ניכרות לח אמרינן גוד אסיק מחיצתא וניכרות הן כמוקפות לדירה וגגין שמחיצות החיצונו' שסביבותיהם ניכרות הן כמוקפות לדירה ואפי' אלף כורין ואפי' הן של אנשים הרבה ולמטן אסור מבית לבית בלא עירוב למעלן מותר לטלטל בכל הגגין ומגג לגג ולחצר ולשאר רשויות חוץ מן הבתים כלים ששבתו בהן או בשאר רשויות חוץ מן הבתים וכלים ששבתו בבית אם המחיצות שבין גג לגג ניכרות כל אחד מטלטל מביתו לגגו אבל לא לגג חברו ואם אין המחיצות שבינהן ניכרות אפי' מביתו לגגו אסור שכל הגגות פרוצות זו לזו. ואם יש בגג כלי הבית אם ביניהן מחיצות ניכרות אסור להוציאן לגג אחר ככלים ששבתו בבית והן בחצר שאסור להוציאן לחצר אחרת ואם איו מחיצות ניכרות ביניהן ניראין הדברים שמותרין הן בכל הגגות דלא אמרינן כשם שחולקין דיורין למטה כר"ש והא ליכא מחיצות למיפלגינהו והרי הן ככלים ששבתו בבית והן בחצר שמותר לטלטל בכל החצר ואם אין המחיצות החיצונות ניכרות והן יתר מב"ס או גג יחידי והוא יתר מב"ס אין מטלטלין בו אלא בד"א אין בהן אלא סאתים וכן גג יחידי ואין בו אלא ב"ס לירושלמי וכן אמר השר מקוצי וכן אמר הרשב"א מותר לטלטל בכולו וכן גזוזטרא וזיז היוצא מן הכותל ואין חלון פתוח לו מרה"י וכל כיוצא בהן שגבוה יו"ד אע"פ שרחב ד"ט ואין לו מחיצות מקום פטור הוא ולהר"י ורש"י והרא"ש כרמלית הוא ואין מטלטלין בו אלא בד"א ומדברי רבנן דתוס' נלמד דהנ"מ בגג בולט לרה"ר ורה"ר עוברת תחתי' עשה אחד סולם קבוע לגגו והאחרים לא עשו או שעשה סולם צורי שיש לו ד' חווקים והאחרים עשו סולם שאין לו חווקים או שעשה האחד מחיצה קבועה יו"ד סביב לגגו והאחרים לא עשו הוא מותר אפי' מביתו בכל הגגין והן אסורין אפי' מביתו לגגו שכל הגגין כשלו הן והן סילקו עצמן מן הגגין ואם זה שעשה מחיצה או סולם עשה דקה ד' הרי סילק עצמו משאר הגגין ואם יש ביניהן מחיצות ניכרות כל אח' מותר מביתו לגגו וחברו אסור ואם הדקה ראוי' לעמוד עלי' לשמור חצרו או גנתו הוא מותר בכולן והן אסורין שאנו אומרין לשמור חצרו או גנתו עשאן ואם סילק עצמו ואין ביניהן מחיצות ניכרות הן אוסרין זה על זה ואם לא סילק עצמו ויש שם כלים ששבתו בבית אפי' מחיצות ניכרות בין גג לגג ואפי' הן שלא עשו מותרין לטלטלן בכל הגגין כיון שכל הגגין שלו הן הרי הן מטלטלין באותו רשות שהכלים בה מידי דהוה אכלים ששבתו בבית והן בחצר שבאותו חצר מותר לטלטלן בכולה ולא אסרי אלא להוציאן לרשות אחרת ואיבעיא לן הן שלא עשו מהו לטלטל מבית זה שעשה מחיצה או סולם קבוע לגגין. מי אמרינן חמשה לא הוו אורחין לגבי חד כדתנן גבי ביטול רשות בהדר נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין. או דלמא שאני ביטול רשות כיון דלא הוו אורחין מחזי כמאן דהדרי ומחזקי ברשותי' אבל הכא לאו כל כמיני' לאחזוקי בגגין כיון דלא עבדי נמי כוותי' ממילא כולהי דילי' נינהו ומסתברא דשרי ולא עוד אלא אפי' עברו והוציאו מביתן לגגן דהתם מי שנתן רשותו והוציא אוסר הכא לא אסרי עלי' דהאי דלאו כל כמיני' לאחזוקי בגגין ולא מיבעיא הכא דמחזי כי אורחין דלאו כל כמיני' לאחזוקי ושרי לטלטלי כאורח איזהו מחיצות ניכרות ואיזהו מחיצות שאינן ניכרות חודי' דכותל ודאי לא אהניא אע"ג דלא מכסיא ומחיצה ניראית לעומד מלמעלה בעינן. ואמר הריטב"א ניראין מדברי רש"י אפי' המחיצות המחוברו' למטה עודפות וניכרות למעלה כיון שאין שם מחיצה גבוה יו"ד לא אמרינן גוד אסיק שהרי אינו מכיר שעומד על מחיצה יו"ד וי"א דכל כי האי גוונא מחיצה ניכרת הוא ואמרינן בה גוד אסיק אפי' לרב. ספינה אפי' יתר מב"ס מטלטלין בכולה וכן כפאה לדור תחתי' מטלטלין בכולה אפי' למעלה ואפי' יתר על ב"ס. ומדברי רש"י נלמד שאם כפאה לדור עלי' הוי היקף לדירת מעלה ומותר לטלטל בכולה בין למעלה בין למטה ואם כפאה לזפתה בין למעלה בין למטה עד ב"ס מטלטלין בכולה יתר מכאן אין מטלטלין אלא בד"א. ומקרפף יתר על ב"ס או מגג יתר על ב"ס ואין המחיצות החיצונות ניכרות ולרש"י והר"י אפי' עד ב"ס אין מטלטלין ממנו לחצר או לשאר רשויות שהן רה"י. וממנו בקרפף אחר או לגג יתר על ב"ס למר וב"ס למר מותר וכלים ששבתו בבית להוציאן לקרפף אם הבית והקרפף של אחד פליגי בה רבנן ואייתי להו הריטב"א בפ' עושין פסין ורש"י אסר התם ומדקאמר הרמב"ם אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר לא יעבירנו לחצר אחרת וכו' או לקרפף אא"כ ערבו אנשי כל המקומות כו' ש"מ דעריבו אפי' לקרפף שרי וה"ה בית וקרפף דחד:

אמר רב הלכה כר"ש הריטב"א אסברה לן טעמי' דרב וטעמי' דשמואל. טעמי' דרב בשלש חצרות לא גזור דאשה בקיאה בכלי' וכלים דידה בכלים מחברתה לא מיחלפא ומידע ידעה בכלים דידה דערבה בהדה שרי ודחברתה דלא ערבה בהדי האי חיצונה אסיר' טעמי' דשמואל התם דכולהי כלים דבתים נינהו גזור הכא כלים דבתים בהדי כלים דחצר לא מיחלפא א"נ התם משום גזירה מבטלין היתירא דאתי ע"י עירוב הכא דהתירא לאו ע"י עירוב אתיא לא מבטלינן משום גזירה וקאמר שמואל ר"ש לטעמ' דלא גזר אפי' התם ולא מיבעיא הכא ואיהו בדהכא ס"ל כר"ש בדהתם לא ס"ל כוותי' ואנן אית לן למימר עוד טעמי' דרב הכא עירובי כולהי הא מערבי וטלטולי בהדי חברי' נמי משכח שכיחא וגזור בי' רבנן התם חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר ועירבה האמצעית עמהן ושתים החיצונות לא עירבו לא שכיחא ולא גזור בי' רבנן טעמי' דשמואל מלתא דעבוד רבנן לכולהי חצרות דכלים ששבתו בבתים אסורין וששבתו בחצר מותרין מידע ידעי ומיזהר זהירי בהי דלא לאחלופי התם דליתא אלא בכה"ג לא זהירי ואתי לאחלופי א"נ התם סברא דעירובה מהניא אף למאני דהאי חיצונה וקיימי בחצר דידה לאפקינהי לחצר דהאי חיצונה כי היכי דמהניא עירובה למאני דידה דחצר דידה ודחברתה עירבוה משוי להו כחדא חצר וכמאן דאיתנהו בהאי חיצונה דמי. אבל הכא דבלא עירוב לא מחלפי מאני דבתים במאני דחצר:

בכומתא וסודרא ומשום כומתא וסודרא דאיתנהו בחצר לא גזרינן אמאני דחצר דלא שכיחי כולי האי אבל עירבו דשכיחי כולהי מאני דבתים גזרו:

דף צא:

ת"ש אנשי חצר ואנשי מרפסת כו' וממתניתין דתנן כל שגבוה יו"ד למרפסת פחות מיכן לחצר לא תיקשי במאני דחצר ליסתר כולהי הא חצר ומרפסת רשות אחד הן דאימא מתני' במאני דבתים.

טעמא דלא עירבו הא לא אע"ג דבהדי ערבו קתני בד"א בעירבו קאמר מדיוקא משום דאימא רישא אמאני דבתים וקאמר בד"א בעירבו ואמאני דבתים אלא סיפא קשיא לי' דקתני אבל לא עירבו רשות אחד הן האי לא עירבו בד"א בכלים ששבתו בבתים אבל בכלים ששבתו בחצר מיבעי לי' מכלל דבעירבו אפי' כלים ששבתו בחצר נמי לא:

בתוס': דלשמואל דוקא ארישא קאי וכו' וה"ק בד"א בעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן כל שגבוה יו"ד למרפסת דאפי' במאני דבתים שרו דלדידהו בשלשול ולחצר בזריקה וחצר אפי' במאני דחצר אסירא דלמא אתו לטלטולי מאני דבתים אבל לא עירבו וליכא מאני דבתים כולן רשות אחת ושרו בני חצר לטלטולי מאני דחצר אע"ג דגבוה יו"ד ובני עלי' דלא מצו לטלטולי מאני דמרפסת להתם לא יטלטלו כלל דכי לא עירבו מאני דעלי' ודאי אסיר בני דעלי' גופי' אסרי אהדדי וסיפא דפחות מיכן לחצר לא שאני בין עירבו ללא עירבו דאידי ואידי לחצר ולא לעלי' ובעירבו אפי' מאני דבתים ובלא עירבו יטלטלו מאני דחצר אבל בני עלי' דלא מצו לטלטולי אלא מאני דעלי' אסורין ודחיקא מלתי' ולדעתן הא לאו מרבותינו בעלי התוס' הוא דקושיא מעיקרא ליתא דלשמואל אע"ג דמרפסת בנחת לא מצו לטלטולי להתם דא"כ בעירבו פחות מיכן לחצר הא לזה בפתח ולזה בפתח הוא דבני עלי' נמי מצי לאשתמושי התם דרך המרפסת דסלקי לה מעלי' למרפסת דרך סולם מ"מ בקשה מצו לאשתמושי וכגון דמופלגת מרפסת מן התל ד' ובעירבו נותנין אותו למרפסת דמצו לאשתמושי בשלשול מעלי' להתם פחות מיכן לחצר דהו"ל לחצר כפתח ולעלי' או בשלשול מעלי' או בזריקה ד' ממרפסת אבל בלא עירבו וליכא מאני דבתים ודעלי' תרוי' שריין חצר במאני דחצר ומרפסת במאני דמרפסת דמצו לאשתמושי להתם בקשה ומתני' דתנן בד"א בסמוכה אבל במופלגת אפי' גבוה יו"ד לחצר דעלי' נמי מופלגת ואף לחצר ותרוי' אסירי כדאוקימנא התם ואיכא נמי לאוקמא לשמואל במרפסת סמוכה וכ"ת בעירבו אמאי לחצר לזה בפתח ולזה בפתח הוא דסלקי למרפסת דרך סולם הא קי"ל סולם תורת מחיצה עליו להקל ולא מצו למיסר עלה דחצר ובני עלי' אסירי דלחצר בפתח הוא ואסרי עלי' ואע"ג דמתניתין לא ניחא לי' התם לאוקמא הכי אליבא דרב וכדפרשינן התם משום דבכל גווני קמיירי ואע"ג דמיפלגא מרפסת כדאמרן התם. אבל מתניתא איכא לאוקמא דה"ק בד"א דבכל גווני גבוה יו"ד למרפסת פחות מיכן לחצר בעירבו אבל בלא עירבו רשות אחד הן וכוון דרשות אחד הן איכא גווני דכולהי שריין

הא מני רבנן היא וקסבר שמואל דבשלש חצרות איכא למיגזר טפי מעירבו דהכא אמאני דחצר כדאמרן ור"ש דלא גזר התם אלמא קסבר אפי' היכא דאלימא גזירא לא גזרינן הכא מיבעיא דלא גזר אלא הך מתניתא דגזרה נמי הכא אמאן תרמי' ע"כ רבנן היא דגזרי התם וס"ל דאפי' הכא דלא אלימא גזירה גזרינן ואנא הכא דלא אלימא גזירה ס"ל כר"ש דאפי' התם לא גזר הכא מיבעיא והתם דאלימא גזירה ס"ל כרבנן דגזרו:

ת"ש חמש חצרות כו' למאי דפרישנא אהא דאמרינן בפ' ר"א דמילה לרב בעירבו אין מטלטלין אלא בד"א משום דאיכא מאני דבתים ואינהו הא אסירי למבוי הו"ל מבוי שלא נשתתפו אבל לא עירבו דליכא מאני דבתים ומאני דחצר הא שריין כמבוי שנשתתפו דמי דמבוי וחצר רשות אחת היא ואפי' לשמואל ור' יוחנן וכדאמרן בעובדא דהמן בר ריסתק בריש הדר הו"מ לשנויי הכא לשמואל ור' יוחנן דר"ש אסיפא קאי דקתני ובמבוי אסו' ואמבוי עצמה כדס"ד בשמעתין לסיועי לרב מהא וקא"ר שמעון כל זמן שהן של רבים ולא עירבו אפי' בתים אהדדי כולן רשות אחת הן דמאני דבתים ליכא הכא לאפלוגי בין הרשויות ומאני דחצר שריין אהדדי וכוון דרשות אחד הן מבוי גופא נמי שריא ולאפוקי עירבו דמיפלגי רשויות במאני דבתים מבוי עצמה אסורה אלא דמשמע לי' דר"ש דאמר רשות אחד הן למישרינהו אהדדי קאתי וטעמא דלא עירבו הא עירבו לא שריין אהדדי לישנא דתוספתא נמי הכי דתניא ור"ש מתיר וכן הי' ר"ש אומ' מות' להכניס ולהוציא ממבוי לחצ' ומחצ' לגג ומגג לקרפף שכל זמן ששכחו ולא עירבו כולן רשות אחת הן ואע"ג דאיכא למימ' האי שכל זמן ארישא הלכך מתיר במבוי הואיל ומות' ממבוי לפצ' ולא עירבו וליכא מאני דבתים כולן רשות אחת הן ולא מיפלגי רשויות אהדדי מ"מ טפי משתמע לישנא אסיפא דלהכי שרי ממבוי לפצ' וכו' שכל זמן שלא עירבו רשות אחת הן א"נ לא מוקמינן הכי כי היכי דלא לסתייע רב דמבוי שלא נשתתפו דקים להו דאיכא דפליגי עלי' דרב וסברי מבוי שלא נשתתפו מות' לטלטל בכולו וכדאמר בירושלמי שלהי הדר דר' יוחנן פליג ואמר מות' לטלטל בכולו ואע"ג דתלמודא דבבלי לא מייתי למאן דפליג עלי' דרב בהא מ"מ קים להו דאיכא דפליג ואי הוה מוקים לה הכי תיקשי למאן דפליג עלי' דרב בהא מיהא רבוותאי לא פרשו לההיא דהתם הכי כדאמרן בעובדא דהמן ב"ר ריסתק ולדידהו לא קשיא ולא מידי:

כלים ששבתו בחצר מות' לטלטלן בחצר בחצר אחרת דבאותה חצר אפי' כלים ששבתו בבתים והוציאן בשוגג או דרך מלבוש מותר לטלטלן כדאוקימנא למתני' לרב בכומתא וסודרא וקאמ' ר' שמעון אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית אין כולן רשות אחת חצר וחצר או גג וחצר או קרפף וחצר הוא דאסור הא בחצר גופה שרי וכן אמר רש"י בריש ר"א דמילה דבחצר גופה אפי' כלי בית שהוציאן דרך מלבוש לחצר שרי. והכא פרישו לה הכא רבנן דתוס' דבחצר אחרת קאמ' ואבע"א הכא באותה חצר כדאזדא לישנא דמותר לטלטל בחצר וכדקתני ובמבוי אסו' דלרב כלים שבמבוי באותה מבוי קאמ' דכוותי' בחצר באותה חצר וכן למאן דפליג עלי' דרב וקתני ולמבוי אסו' איכא למימ' קתני באותה חצר עצמה. מותר וממנה למבוי אסו' ותנא טלטול חצר גופה קמ"ל מהו דתימא חצר שלא עירבה ככרמלית שויוה רבנן ולא ליטלטל בה אלא בד"א קמ"ל מות' לטלטול בכולה ואי תנא מותר לטלטל בחצר תיקשי לך מכדי מבתים לחצר אסור אלא הי כלים התירו לטלטל בחצר להכי פירושי קא מפרש תנא כלים ששבתו בחצר מות' לטלטל בחצר ובטלטול מחצר לחצר לא קמיירי וכומתא וסודרא לא שכיחי ולא פסיקא לי' לתנא למיתני' וקתני כלים ששבתו בחצר דשכיחי ופסיקא לי' למיתנינהו ואגב אורחא אשמעינן דמחצר למבוי אפי' כלים ששבתו בחצר נמי לא וטלטול מחצר לחצ' איכא למישמע מדקתני מחצר למבוי לא הא מחצר לחצ' שרי אלא דלא תימא חצר שלא עירבה אין מטלטלין אלא בד' ומחצר למבוי אפי' שתי אמות בחצר ושתי אמות במבוי אסור דבכה"ג מחצר לחצר שריא קמ"ל מותר לטלטל בחצר:

והא ליה ערבו קתני פירש"י לגמרי משמע אמר הריטב"א ור"ח פירש דלא קרינן עירוב אלא לחצרות עם בתים דאלו חצרות בהדי הדדי שיתוף קרינן לי' וכו' וקשיא לן והתנן עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי והתם חצרות בהדי הדדי הוא הלכך חזינן דרש"י ור"ח מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דבלגמרי קרינן עירוב משום דאיכא נמי עירוב דבתים אבל עירוב דחצרות לחודי' שיתוף קרינן לי' והיינו דאמ' רש"י לגמרי משמע והיינו דאמר ר"ח דאי בתים עירבו ולא עירבו בחצרות שיתוף קרינן לי' והא דתניא בתוספתא שלהי פרק ה' חמש חצרות פתוחות לבית שער ושכחו ולא עירבו מותרין בחצרות ואסורין בבית שער חמש דיאטות פתוחות לאלקוס ושכחו ולא נשתתפו מותרין בדיאטות ואסורין באילקטו מדקתני מותרין בחצרות מכלל דחצרות עם בתים עירבו וחצרות בהדי הדדי הוא דלא עירבו ולמאי דמשנינן הכא התם נמי מאי לא עירבו לא נשתתפו ולא קתני לא נשתתפו כדקתני סיפא דהתם נמי בחצרות פתוחות זו לזו והואיל ויכולות לערב דרך פתחיהן קתני לא עירב דזימיין דקרינן לה עירוב וכדקארי לה בהדר ודיוטאות סתמא לא פתיחי אהדדי ומשתתפין דרך האלקיט קתני לא נשתתפו מיהא חזינן דהאי פתוחות זו לזו דאייתוה הכא ט"ס הוא חדא דאי לא עירבו חצרות בהדי הדדי לא הוה מקשי ומאי לא עירבו דהאי עירוב קרינן לה ושוה בכל דבר לעירובו בתים לענין פת ולענין נתינתו בבית ותנן עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי ואמרינן נמי עלה ר"מ היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף ובשתי חצרות זו לפנים מזו תנן נתנו עירובן ובירושלמי נמי אמרינן עלה דעירבו בחצרות ר"מ היא דאמר ע"י עירוב וע"י שיתוף ותו לרב דלא תני בעירבו בחצרות פתוחות זו לזו משום דלא הוה בתים וחצרות פתוחין לתוכו ולא ניתר בלחי וקורה קשיא הך דהכא דקתני פתוחות זו לזו ולר"ש אפי' מחצר למבוי מותר ולא מיבעיא במבוי עצמה ורבנן נמי טעמא דלא נשתתפו הא נשתתפו מותר והריא"פ והרמב"ם אמרו הלכתא כרב בהא. ותו הכא דלא אתי אלא למיתני' פלוגתא דר"ש ורבנן בחצר ומבוי שלא נשתתפו לר"ש רשות אחד הן ולרבנן כל אחד רשות לעצמו פתוחות זו לזו מאי בעי הכא אלא לא מתנינן הכא פתוחות זו לזו ומתנינן חמש חצרות פתוחות למבוי והכי תניא בתוספתא וקאמ' מאי לא ערבו חצרות בהדי הדדי דרך המבוי ומקשי מאי לא עירבו הא שיתוף קרינן לי' בכל מקום ודחיק ומוקים מאי לא עירבו לא נשתתפו והיינו דאמר ר"ח דאלו חצירות בהדי הדדי שיתוף קרינן לי' דמתניתין דעירבו בחצירות דרך פתחיהן קתני אבל הכא דרך מבוי שיתוף קרינן לי' ורש"י מתני פתוחות זו לזו ורב ה"נ דלא מתני כדלא מתני במתניתין ותלמודא אייתוה כדאיתני' קמי' וכי היכי דאייתוה למתניתין דהדר וקאמ' ר"מ היא כמאן דמתני והא דקתני הכא פתוחות זו לזו מלתא אגב אורחא קמ"ל דבעירבו חצירות אהדדי דכ"ע סומכין על עירוב במקום שיתוף ופירש להא דקשיא לי' ומאי לא עירבו אע"ג דחצירות דרך פתחיהן עירוב קרינן לי' בעלמא הכי קא קשיא לי' ומאי לא עירבו סתמא דלגמרי משמע ואי איתא לא עירבו החצירות זו עם זו מיבעי לי' ומדסתם ותני מכלל דלא עירבו כלל קאמר ומשני לא נשתתפו בשיתוף דמבוי כלל:

לימא מסייע לי' לר' זירא אמר רב דלא עירבו לרבנן כעירבו לר"ש דמי עירבו לר"ש טעמא מאי כדא"ר אסי מי גרם לחצירות שיאסרו בתים וליכא ולרבנן חצירות גופי' גרמו שיאסרו:

מהו דתימא כו' בתוס' ואע"ג דרבנן דג' חצרות גזרו וכן בברייתא דגג וחצר כו' ולדעתן אטו כולה מתניתא דתנו מילתא דתנן במתניתין או במתניתא אחריתי תיקשי לך וה"נ אשמעינן היא מתניתא דאפי' בלא עירבו אסרו רבנן מחצר למבוי דלא תימא הכא בעירבו אע"ג דשמעינן לה דעירבו מחצר לחצר נמי אסר ממתניתא אחריתי או ממתניתין ועוד אנן הא השתא לאו אליבא דרב קיימינן ואי ממתניתין דג' חצירות ה"א התם הוא דגזור הכא לא גזור דשמואל נמי הא התם ס"ל כרבנן דגזור והכא כר"ש ס"ל דלא גזר ולר' יוחנן א"נ ר' יוחנן התם נמי כר"ש ס"ל כרב מי לא צריכא לאשמעינן דלא תיפליג בהכי ור' יוחנן הא הכא ס"ל כר"ש דלא גזר ולא גרע דהכא מדהתם ותו התם הא עירבה אמצעית בהדי חיצונות ואי לאו לאפוקי מחצר לחב' למאי עירבה וכי מפקי מאני דידה אתו לאפוקי נמי מאני דחיצונה אבל הכא דבלא עירבו לא רגילי ולמאי דאוקמינן אליבא דשמואל ור' יוחנן דמאי לא עירבו לא נשתתפו אבל בתים דמצר עירבו אהדדי אפי' למאי דאסקינן הא דקתני וכלים ששבתו בחצר מות' לטלטלן בחצר לרבנן מחצ' לחצ' אפי' עירבו שרי ולא גזור ומחצר למבוי אפי' לא עירבו אסו' וגזירה דמאני דבתים לית להו אלא הא דתניא בחצר ומרפסת דבלא עירבו כולהי חדא רשותא נינהו הא עירבו לא מני וצריכא למימ' תרי רבנן נינהו ורבנן דהכא בהא כר"ש ס"ל דלא גזר בעירבו אלא היכא דשרי בכל גווני שרי ושמואל נמי בהא כהנך רבנן ס"ל ודחיקא לן למימ' הכי ורבותינו בעלי התוס' נמי לא פרישו אלא למאי דס"ד דכי פליגי רבנן הנ"מ היכא דעירבו אבל למסקנתא לא ואיתחזיא לן למאי דס"ד דלא עירבו אפי' מחצר למבוי שרי אלא הא דקתני אסו' למבוי בעירבו ובחצ' עירבו נמי שריא אבל כי אשמעינן משנה יתירה דלמבוי לא עירבה נמי אסו' גלויי גליא דרישא נמי הכי קתני ולא נשתתפו ובין שעירבו בין שלא עירבו אסו' למבוי וכלים ששבתו בחצר ולא נשתתפו ולא עירבו מות' לטלטלן בחצר וממילא משמע לי' כיון דלא שרינן לחצר אלא כלים ששבתו בחצר וכי עירבו האיכא כלים ששבתו בבית ואיכא למיגזר דלמא אתו לאפוקי מאני דבתים אלא בלא עירבו ולמבוי אסו' אפי' בלא עירבו דאי מרישא ה"א מבוי דאסו' בעירבו וחצר אפי' בעירבו שרי קמ"ל ולמבוי אסו' אפי' היכא דלא עירבו לחצר דקתני בדלא עירבו אבל בעירבו חצר נמי אסו' ור"ש נמי קאמ' לא נשתתפו ובין עירבו בין שלא עירבו ותנא לא נחית לאשמעינן אלא פלוגתא דר"ש ורבנן בחצר ומבוי אבל הא דפליגי בעירבו לא נחית לאשמעינן:

דף צב.

ומי א"ר יוחנן הכי כו' פירש"י אי אמרת בשלמא עירבו אסי' הכא בעירבו ואע"ג דבראש הכותל ליכא אפי' כלי חצר ולא מיבעיא כלי בתים דהא תרויהו אסירי לאפוקי אפי' מאני, דחצר גזירה משום מאני דבתים והני פירות שבתו בראש הכותל מ"מ אסו' להוריד למטה לחצר שעירבו דאתי לאהדורי להו לראש הכותל ואתי לאסוקי פירי דבתי וש"מ ב' חצירות וחורבה א' ביניהן ועירבה כל חצר לעצמה למאן דאסר בחורבה כחצר דתרויהו אסירי לאפוקי לחורבה אפי' מאני דחצר אסירי אפי' בכלים ששבתו בחורבה לאפוקי לחצר אע"ג דבחורבה ליכא אלא הנך מאני גזירה משום אהדורי וכן א' עירבה וא' לא עירבה לרב הונא רחמ' נותנין לזו שלא עירבה זו שעירבה אסורה אפי' לטלטולי מאני דחצ' דלא עירבה דבחורבה או מאני דבחורבה ולא דמי לחצר דלא עירבה דשרי בדעירבה דסתמא בדידי' קמטלטל כרארש"י ומדברי רש"י נלמד דחייא בר רב לרווחא קאמ' דאמ' רש"י אפי' אי דחק דאבא שרי לדלא עירבה אלמא דרב אפי' לדלא עירבה אסיר משום אהדורי ובעי פירוקא דלא תיקשי מדר"ש דג' חצירות. ולהריטב"א דאמר לרבנן דאסרי חצר וקרפף הנ"מ דתרי גברי אבל דחד גברא שרי איכא למימ' ראש הכותל כקרפף דמי דלא תדיר תשמישתי' ורבינא ה"ק מי א"ר יוחנן הלכה כר"ש דחצר וקרפף רשות א' הן יהא סתמא דכותל כרבנן דאסו' להוריד למטה משום דתרי רשויות נינהו וליכא למשמע מינה הא דאמרן אלא דקשיא אי הכי סתם ואח"כ מחלוקת היא דהכא הא בהדי' קתני ר"ש אומ' א' גגות כו' רשות א' הן ואפ' מהן לקרפף קאמ' כדאמ' רבי בברייתא דשמן ואלונתית:

והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה:

בתוס': ותירץ הרר"א כהן כו' דמתני' דכותל כר"מ לא אתיא דאסר גבוה ונמוך וה"ה כותל וחצר דמאי אריא כותל שבין ב' חצרות אפי' תרויי' דחד גברא נמי לא כדאמ' רש"י אלא כרבנן ובעירבו שנים וכדתנא רישא מערבין שנים משום דגזור אטו מאני דבתים ור' יוחנן נמי דאמ' דר"ש בין עירבו בין לא עירבו מכדי שמענא להו לרבנן באכסדרה ומרפסת דאמרי עירבו לא ומנא לך דר"ש פליג בהא אימא ר"ש בלא עירבו לאו דר' יוחנן ס"ל כשמואל דגזירה דשלש חצרות אלימא מהא דהכא ור"ש דלא גזר התם הכא מיבעיא א"נ קסב' דגזירה דתרווי' שיין וכי היכי דלא גזר התם לא גזר הכא:

וכדאמרינן לשמואל ור' יוחנן ר"ש לטעמי' דלא גזר הא אי לא הוה שמעינן לר"ש דלא גזר הוה אמרינן יאמרו שני כלים בחצ' אחד זה מות' וזה אסו' והוה מוקמינן דר"ש בלא עירבו וכיון דמדר"ש דהכא ליכא למשמע מיני' דהכא בגזירה דעירבו לא קמיירי אלא בחילוק רשויות דקאמ' ר"ש רשות אחת הן ור"ש דלא גזר בעירבו משלש חצרות שמיעא לן הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם:

וכי רבי לא שנאה כו' מדלא קאמ' מתניתא דר' חייא לאו פרושי קא מפרש למתניתין דסתם מתני' למטה לבתים ומתניתא דר' חייא רבנן היא ובעירבו דגזור מכלל דידע דר' חייא לפרושי מתני' קאתי ואי קשיא ר' יוחנן למיפלג אמתניתא דר' חייא מנא לי' הא סתמא דמתניתין איכא לפרושי כר' חייא אבע"א ר' יוחנן הכי גמיר ואשכחן אמוראי דפליגי אדר' חייא וכי מותבינן מתניתא הנך דאקבעי בי מדרשא דר' חייא ור' אושעי' הא דמותבינן ואבע"א ר' חייא ור' יוחנן בסברא קמיפלגי ר"י סבר מדלא גזר ר"ש בג' חצרות ה"נ לא גזור והתם אתמ' הלכה כר"ש כדאמרן במי שהוציאוהו היכא דאתמ' אתמ' ולר"ת דאמ' שמואל כרבנן דהתם אמרינן הכא אתונ' הלכה כר"ש ומוקים לה לסתם משנה כוותי' ור' חייא סבר כרב דר"ש אע"ג דהתם לא גזר הכא דכ"ע גזור וכי אתמר הלכתא כר"ש בלא עירבו והשתא הא מתניתא דאוקימנא מאי לא עירבו לא נשתתפו לא צריכנא לה אלא לא עירבו ממש ור' חייא הוא דתני לה:

ולהלכה אע"ג דקי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר"י ולא מיבעיא הכא דשמואל קאי כוותי' אימא הלכתא כרב הואיל ור' חייא קאי כוותי' וסתם למטה אפי' לחצר משמע והך מתניתא נמי לא עירבו משמע ואשינויי לא סמכינן

התם כיון דמנטרי כו' א"כ קשיא דרב אדרב דאמר רב מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין כו' ואוקימנא בעירבו ואמר רש"י דאסירי אפי' מאני דחצר למבוי משום מאני דבתים והא מבוי לא מינטר כדאמרי' בביצה משתתפין גבי הנותן עירובו בבית שער. וצריכנא למימר אע"ג דאמרינן מבוי לא מינטר מינטר טפי מחורבה:

מתני': אמר הריטב"א גג לר"מ להוציא מחצרו לגגו ולטעמי' אזיל דאמר לא אמר ר"מ אלא בעמוד וחצר של שנים:

ומשום נראה מבחוץ ושוה מבפנים לא שרינן לגג קטן. אמר הריטב"א דגוד אסיק לא מהניא אלא לנפשי' ולא לקטן ורבנן דתוס' מוקמי לה בנכנסין דומיא דסיפא:

גמרא: ל"ל למיתני תרתי איכא לאוקמא מאן דאמר חצר שנפרצה בשבת לא זו אף זו קתני לא מיבעיא גג סמוך דמבעוד יום אפי' חצר גדולה שנפרצה בשבת קטנה אסורא ולמ"ד נפרצה מבע"י קתני חצר דומיא דגג מה גג דמבע"י כדקתני סמוך בשעת עשיתו משמע אף שנפרצה מבע"י הא בשבת תרוויהו שריין:

לרם גג גדול דומיא דחצר דמינכרא מחיצתי' וקטן לאו דומיא דאע"ג דלא דרסי לה רבים לא אישתרי במחיצתי' דמחיצה שאינה ניכרת לא אמרינן גוד אסיק ולשמואל קטן דומיא דחצר דדרסי לה רבים וגדול לאו דומיא דאע"ג דלא מינכרא מחיצתי' אמרינן גוד אסיק והומ"ל לרב קטן אסור איצטריכה לי' דלא דמי לחצר דנפרצה ולית לה מחיצה כלל אבל גג אית לי' מחיצה למטה וקמ"ל אע"ג דלא דרסי רבים אסור משום דלא מינכרא וכן לשמואל גדול איצטריכא לי' דלא דמי לחצר אי' לה מחיצות אבל גג לית לי' מחיצה וקמ"ל אע"ג דלא מינכרא מותר דאמרינן גוד אסיק. אלא דא"כ תיקשי ליתני גג ולא ליתני חצר להכי קאמר קמ"ל חצר דגג דומיא דחצר וכן הומ"ל קמ"ל גג לאפוקי מדרב יוסף דאמר לא אמרינן גוד אסיק למישווי פתחא אלא דאכתי חצר ל"ל. ולרב יוסף קתני גג דומיא דחצר מה חצר גדולה מחיצות ממש גג נמי דאית לי' מחיצות ממש אבל לית לי' מחיצות ממש לא אמרינן גוד אסיק למשווי' פתחא מיהא קשיא מכדי מתני' לא מסיימא אי כרב וגדול דומיא אי כשמואל וקטן דומיא ולרב א"נ לא קתני חצר מה אית לך למימר גדול אע"ג דלא מנכרא מחיצתי' שרי א"ה קטן אמאי אסור לימא גוד אסיק ולא איפרץ. וכי תימא קטן בדדמי לה רבים השתא דקתני חצר אימא קטן דומיא דחצר ולשמואל א"נ לא קתני חצר מאי אמרת קטן אע"ג דלא דרסי לי' רבים א"ה גדול אמאי שרי וכ"ת דמינכרא מחיצתי' השתא נמי אימא גדול דומיא דחצר:

זרעים אסורין. פירש רש"י ואפי' הרחיק ד"א בקטנה אמר הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' אה הרחיק ד"א בגדולה עד הפתח מותר לזרוע בקטנה כשם שמותר בגדולה גופה בהרחקת ד"א:

דף צב:

גפנים בגדולה כו'. הא דאמרו משמי' דהר"י דשם הגדולה על הקטנה וכו' לא איתברר לן חדא כרם הקטנה מאן עקר לי' ואי שם הגדולה עלי' הו"ל כאלו הוה בה נמי שדה הגדולה וכאלו כרמה כרם הגדולה הוא אבל לעקורי שם כרם מי עקרינן ותו הא כתיב שדך לא תזרע כלאים. ואי משום דקרא דפן תקדש ולא תזרע כרמך כתיב מ"מ הא רחמנא קפיד אשדה כרם והריטב"א אמר הכא ובמנחות כגון שהזרעים של אחרים ואין ביד בעל הגפנים לעקור את הזרעים שניהן מותרין גדולה שאין דיורי קטנה בגדולה וקטנה שאין בידה לעקור משמי' דהראב"ד אמר דכל הנזרע בהתירא ואיסורא ממילא אתי לא אסרו אלא לאחר שהגדיל בתבואה שליש ובענבים כפול הלבן וכדתנן תבואה שהיתה נוטה תחת הגפן כו' מאימתי תבואה מתקדשת משתשליש וענבים משיעשו כפול הלבן אלמא כל דזרע בהתירא כו' וה"נ שרי לזרוע ולקיים עד שיעשו כפול הלבן אבל גפנים בגדולה דזרע באיסורא אסורין מיד בהשרשה:

אשה בגדולה כו' הא גופה קשיא אמרת באשה ובש"ץ ובט' דקטנה בתר גדולה גרירא וכל דאיתניי' בקטנה כמאן דהואי בגדולה דמיא וכי הואי טפל בקטנה כאלו הוה בגדולה אבל טפל בגדולה לאו כמאן דהוה בקטנה דמי ועיקר דהואי בקטנה ליכא למישדייא בתר טפל ובגפנים ובצואה אמרת דכי איתנהו בגדולה כמאן דהוי בקטנה דמי הואיל וקטנה איפרצה במלואה ואסרי עלה אבל כי הואי בקטנה לא הוו כמאן דאיתנייהו בגדולה אית לה גיפופי וכדתנן לענין שבת גדולה מותרת וקטנה אסורה וחזינן אנן למיתרגם האי שמעתא דיורי גדולה בקטנה כל דאיתי' בגדולה כמאן דהוה בקטנה דקטנה כפתחא של גדולה היא וכל דאיכא בביתא איכא בפתחא דידה בטילא לגבי ביתא ומאן דדייר בביתא אזיל לי' בפתחא דידי' ואין דיורי קטנה בגדולה דכל דאיתי' בפתחא לאו כמאן דאיתי' בביתי'. דביתי' לא בטיל לפתחה ומאן דדייר בפתחא לית לי' למיזל לביתא דאחרינא היינו טעמא דג' קרפיפות דשמעתין והיינו טעמא דגפנים וצואה ואשה איהי דנקטא לגיטא ולא גיטא נקיט לדידה הלכך אשה בגדולה כמאן דאיתה בקטנה וגט ברשותה אשה בקטנה גיטא לאו ברשותה דאיהי לאו כמאן דקיימא בגדולה דמיא דאין דיורי קטנה בגדולה ציבור בגדולה קטנה פתחייהו היא וכמאן דאיתנייהו לדידהו בקטנה דמי דקטנה כפתחא וכל דקאים בביתא פתחא אגב ביתא בטילא וכמאן דאיתנייהו נמי בפתחא. ציבור בקטנה וש"ץ בגדולה הואיל וכולהי ציבורא בקטנה לא חשיב ש"צ דבגדולה למיהווי אתרא דכולהי כפתחים לבטולי אגבי' למיהוי כמאן דאיתי' נמי הכא ואחשובי קא מחשבי ציבורא לקטנה דלא ליהוי כמאן דקיימי כולהי בפתחא וש"ץ קאים נמי הכא אנא ש"ץ בדוכתי' הוא דקאי ובקטנה ליתי' ואע"ג דחצר גדולה שנפרצה לקטנה אפי' אלף בקטנה ואחד בגדולה היא כפתח' של גדולה הכא לענין תפילה דציבורא עיקר ואינהו קא משלחו וש"צ אחשובי אחשבי' לדוכתי' דלא ליבטל דוכתי' לגבי דוכתי' דש"צ וכן תשעה דסיפא תשעה עיקר ציבורא נינהי ואחשבוה לדוכתי' דלא ליבטל לגבי דוכתא דחד דהוה טפל לדידהו הלכך תשעה בגדולה קטנה דלית בה אלא יחיד פתחא דגדולה היא וכמאן דקיימי כולהי תשעה אף בקטנה תשעה בקטנה לא בטילא דוכתי' למיהוי פתחא דחד וליהוי כמאן דאיתי' נמי הכא וליתי' אלא בגדולה ואי איתא להאי תרגימא חמשה בגדולה וחמשה בקטנה מצטרפין דהיכא דכי הדדי נינהו ודאי כפתחא הואי כדתנן גבי שבת ודיוקא דסיפא דוקא:

תשעה בגדולה כו' אמרו אבל חמשה בגדולה לא וסיפא דקתני תשעה בקטנה פירשוה רבנן דתוס' תנא תשעה איידי דרישא והריטב"א פי' תשעה איצטריכא לי' דקטנה אפי' חד לא משכא:

צואה בגדולה אמר הריטב"א אפי' הרחיק ד"א בקטנה אסור עד שירחוק ד"א בגדולה כדאמר גבי כלאים וצואה בקטנה דשרי בגדולה אמר הריטב"א והוא שהרחיק ד"א ואינו רואה אותה ואין רוח רע דאין מחיצה מועלת לרוח ומקצת רבותינו הצרפתים חולקין בזה:

בתוס': דא"כ למה מקשה בסמוך ממחול הכרם לאו אקושיא דאימא אקשי לאביי אדקשיא לך להנך אמוראי תיקשי לך מתניתא דמחיצות הכרם אלא דמאי משני התם היינו טעמא ואי אביי נמי מחול הכרם קשיא לי' ה"נ היינו טעמא:

דף צג.

אלא לאו התם היינו טעמא אע"ג דהכא נמי טעמא איכא כדקתני מפני שהיא כפתחה של גדולה, התם מחיצות דמהניא לחוצה להן אמרינן מן המחיצות ולפנים מגרע קא גרעי דבעינן דלישתייר שיעור שדה לבר מדוושא דכותל דמחיצות מהן ולחוץ מבדילות מהן ולתוכן מחברות דהא בתוכן ליכא מפסיק אבל הכא דהנך גיפופי מהניא לה לגדולה לאבדולי לה מקטנה ולקטנה קא מחברי לה להדי גדולה דאלמלי הן מרחיק ד"א וזרע ואלו השתא אסורה:

ג' קרפיפות וכו' פירש"י והקיפו לדירה במחיצה של שתי וכו' וכן אמר הריטב"א ועשו מחיצות של שתי או טל ערב וכו' והריטב"א לא צריך להאי דהא איהו דאמר בשמעתא דחבלים דפ"ק דקרפף שלא הוקף לדירה במחיצה דחבלים וא"כ הכא בקרפף ממש שלא הוקף לדירה והכי משמע ודהרשב"א (עה"ק שער ג' סי' ג') דהכא כקרפף ממש וכן אמר הרמב"ם ג' מקומות שלא הוקפו לדירה:

נעשה כשיירא כו' ופירש רש"י והאמצעי מותר אפי' גדול כל שהוא אבל לחיצונים לא יהבינן אלא ב"ס וכן באידך בבא נותנין לחיצונים כל צרכן ולאמצעי בית סאתים וכן אמר הרא"ש ופליגא דהרשב"א דאמר כי יהבינן לחד מיני' כל צרכן איניך כחצר דידי' דמיא ושרי כולהי בכל צרכן. ודברי הרמב"ם נוטין לדבריו דסתים ואמר נותנין להן כל צרכן:

והכא בנכנסין ובשער כדאמר הריטב"א ואמר הרשב"א ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי:

והא דהכא דאמרינן דהאי דבמגופף כאלו הוא בשאינו מגופף לא קשיא לרש"י ולרבוותאי אדאשה וציבור ותשעה דאמרת דהאי דבשאינו מגופף כאלו הוא במגופף אבל האי דבמגופף לא הוי כאלו הוא בשאינו מגופף דאימא הכא לענין תשמיש דהאי דבמגופף קא משתמש בשאינו מגופף כאדם המשתתמש בפתח שלו והו"ל שאינו מגופף דשותפות דהאי דאיתי' בי' ודהאי דמגופף. ובשנים החיצונים מגופפים האמצעי משותף לשלשתן להשתמש בו. ובאמצעי מגופף אית לי' שותפות בחיצונה בהדי האי דבחיצונה דאיהו נמי משתמש בי':

שנים בזה ושנים בזה. ולא דמי לתשעה בקטנה ויחיד בגדולה דלענין צרוף בעינן דיחיד דקאי בגדולה כמאן דקאי האידנא בקטנה דמי ובעית מימר דהאי קטנה בטולי בטלה לגבי גדולה דכפתחה הויא וט' לגבי חד לא אמרינן בטלי. אבל לענין שיירא לא בעינן אלא דליהוי האי דמגופף שותף בתשמיש בהדי בן דאינו מגופף וכי איתנהו בי' רובה דלא בטלה נמי נהי דלא בטלי שותף בתשמיש מיהא הוי. א"נ לענין דבר שבקדושה דמדאורייתא בעי עשרה חמירא הכא דיחיד ושיירא דרבנן לא אחמור בי' רבנן כולי האי ושרי אפי' ב' בקטנה ואחד בגדולה:

והלכתא בעיין לקולא ויהבינן לאמצעי שתים החיצונים ואם יחיד בזה ויחיד באמצע ושנים בזה לרש"י והרא"ש אין נותנין כ"צ אלא לזה של שנים ולהרמב"ם והרשב"א נותנין לזה של שנים ולאמצעי דהוה חצר לזה אבל לחיצון של אחד אין נותנין לו אלא סאתים דלא הוי חצר לאידך חיצון דאיהו לאו תשמישתי' באידך חיצון ובאמצעי ליכא אלא תשמישתא דרב ועוד דמגופף נעשה חצר לשאינו מגופף משום דתשמישתי' בשאינו מגופף ולא שאינו מגופף למגופף:

דף צג:

הא דאיבעיא להו לרבנן דתוס' תל ברה"ר גבוה ה' ומחיצה ה'. לא ידענא מ"ש הזורק מרה"ר לתוכה דעקירה במקום שרואין פני העשרה והנחה במקום שאין רואין אלא פני חמשה ומ"ש הזורק מתוכה לרה"ר דעקירה במקום שאין רואין פני יו"ד והנחה במקום שרואין פני יו"ד אטו בגברא תליא דלהאי הויא מחיצה ולהאי לאו מחיצה אי מחיצה לכ"ע הוי מחיצה ואי לאו מחיצה לכ"ע לא הויא מחיצה אלא בדוכתא תליא מלתא לגבי דהאי דוכתא הויא מחיצה ולגבי דהאי דוכתא איסתם מחיצה:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה