גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שמיני – כיצד משתתפין
דף פב.
גמרא: א"ר יוסף כו' אלא לדבר מצוה פליגי בה רבנן. הרמב"ם אמר אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה ואם עירב לדבר הרשות ה"ז עירוב. ולא קמפליג בה מידי בין עירב ברגל או בפת וכן אמר הרב המגיד משמי' דהרמב"ן דהא אף למ"ד תחומין דאורייתא מהני עירוב בין ברגל בין בפת אלמא מדאורייתא מקומו הוא ורבנן הוא דאחמור וכי אחמור לכתחילה אבל דיעבד ש"ד והרשב"א אמר (עה"ק שער ה' סי' ט"ז) עירב שלא לדבר מצוה אין עירובו עירוב וכן אמר הרב בעל ההלכות ואמר הרשב"א בד"א בנותן את עירובו אבל הלך ברגליו וקנה שם שביתה בה"ש בין לדבר מצוה בין לדבר הרשות יש לו ממקום שביתתו אלפים לכל רוח ומסתברא דאפי' לכתחילה אמר דחי רב יוסף מעירב ברגל נמי אמר אפי' דיעבד נמי לא ואי רב יוסף בנותן את עירובו אמר לכתחילה בעירב ברגל מהי תיתי דלא וכן אמר אליבי' הרב בעל ב"י. וכן אמר ה"ר יונתן דאפי' לכתחילה מערב ברגל אפי' לדבר הרשות ולא תיקשי לבה"ג ולהרשב"א אדפריך לרב יוסף מאי קמ"ל תנינא לימא אי ממתניתין הוה אמינא לכתחילה בעינן בית אבל או משתה קמ"ל רב יוסף דאפי' דיעבד נמי לא אי הא אתא לאשמעינן פרושי קמפרש לה אלא לאו ל"ש בין לכתחילה לדיעבד אי בעינן דבר מצוה דיעבד נמי לא ואי לא בעינן אפי' לכתחילה נמי ואנן קשיא לן להרשב"א ולה"ר יונתן דאמרי ברגל הואיל ועיקר עירוב הוא אפי' לדבר הרשות נמי השתא לר' מאיר דאמר עיקר עירוב בפת בנותן את עירובו אפי' לדבר הרשות נמי אלא מתניתין דתנן בית האבל או בית המשתה תנן סתמא דלא כר"מ. ותו נותן עירובו בבה"ק דריש בכל מערבין דקא מהדר ר"י ורבנן במאי קמיפלגי לימא סתם מתניתין ר' מאיר ובר פלוגתי' דר' יודא הוא ואזדו לטעמי' ר"מ דאמר עיקר עירוב בפת מערבין לדבר הרשות ואסור לקנות בית באיסורי הנאה ר"י דאמר עיקר עירוב ברגל ובנותן את עירובו אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו הא לאו קשיא לרב חסדא דאמר דכ"ע עיקר עירוב ברגל קא מהדר לאוקמא פלוגתי' בבה"ק. ואע"ג דהלכתא כוותי' דרב נחמן מ"מ קא מהדר דלא תיהוי מתני' תיובתי' דרב חסדא מ"מ קשיא ובעינן מומר מודו ה"ר יונתן והרשב"א בנותן עירובו אפי' לר"מ דאמר עיקר עירוב בפת לדבר מצוה אין לדבר הרשות לא וכי קאמרי במערב ברגל לר' יודא הואיל ושובת שם ביתו היא. מ"מ קשיא הא מנא להו הא לר"מ פת עדיפא מרגל ורגל גריעא לי' מפת לר"י דסבר ברגל לא שרו רבנן אלא לעני אבל עשיר לא. ואלו פת לר' יודא בין לעני בין לעשיר. אימא לר' יודא נמי אע"ג דאמר רגל עדיפא לא עדיפא מפת לר' מאיר הלכך מסתברא ל"ש נותן את עירובו ל"ש מערב ברגליו אין מערבין אלא לדבר מצוה וכולהי פירקין דע"ת לדבר מצוה עסקינן:
מלישנא דרש"י דייקו אפי' עירב לדבר מצוה אסור לצאת לדבר הרשות ואיכא דשרו וכן אמר הרב בעל הטורים ומיהו לאחר שעירב לדבר מצוה יכול לילך אף לדבר הרשות ולמאן דאסר הכא בעירב לדבר הרשות ס"ל כבה"ג והרשב"א דלא הוי עירוב דהכא לא גרע מדיעבד ולמאן דשרי הכא מיבעיא לן עירב לדבר מצוה לדידי' וזיכה לאחרים לדבר הרשות מהו. התם דקני עירוב משום דבר מצוה מכי קני ממילא אשתרי לכל צרכי' אבל הכא אימא לדידי' קני לחברי' לא קני. או דלמא מגו דקני לדידי' קני נמי לחברי'. ואת"ל קני שפיר קטן יוצא בעירוב אמו ולא צריכא לשינויי דרבותינו בעלי התוס' אלא כיון דדעתה עלי' כדאמר רש"י ולדידה לדבר מצוה הוא:
הודיעוהו ולא הודיעוהו. פירש רש"י הודיעוהו אע"פ שלא נתרצה מבע"י ונתרצה משחשיכה מאי לא נתרצה דאמר רש"י דשתיק ולא גמר בלבו אבל אמר לא ניחא לי א"נ גמר בלבו מבע"י שלא לסמוך על העירוב אע"ג דנתרצה משתחשך כיון דמבעוד יום לא הוה ניחא לי' אוקמה אחזקה דבה"ש נמי לא ניחא לי' והשתא הוא דאתרני וכן אמר הרב בעל הטורים אע"פ שלא גמר בלבו לסמוך עליו מבע"י כו':
קטן בן שש כו' פירש"י דדעתה עלי' וכמאן דזיכתה לו דמי ואע"ג דליכא מזון שתי סעודות לקטן דכגופה דמי ותניא נמי הכי בתוספתא פ"ו קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאין צריך לאמו מערבין עליו שתי סעודות בעירובי תחומין אלמא היכא דיוצא בעירוב אמו לא צריך שתי סעודות והשתא דאמרת כגופה דמי למאן דשרי בעירב לדבר מצוה לילך לדבר הרשות אפי' תימא בזיכה לאחרים לדבר הרשות לא קנו הכא האי קטן כגופה דמי וכי היכי דאיהי שריא לדבר הרשות קטן נמי שרי ולא צריכא לשנויי דבתוספות אלא למאן דאסר התם ואיהי נמי לא משתריא לדבר הרשות:
כבר ארבע כבר חמש פירש"י אלמא מכי הוי בר חמש בעי לזכוי' וטפי מבר ד' לא קרו לי' צריך לאמו דליפוק ואדר' ישוע פי' ודאי כדאמרת בן ה' אינו יוצא וכן פי' תיובתא דר"י דאמר בן ה' צריך לזכות לו ואהא דאיתי' לאבוה במתא פי' לא קרי לי' צריך לאמו מבן ד' ולמעלה ועירוב דברים קחזינן הכא אמר בר חמש צריך לזכות ואמר טפי מבר ד' לא קרי לי' צריך לאמו והא קתני שאין צריך לאמו אינו יוצא והרשב"א (עה"ק שער ה' סי' כ"ב) אמר אפי' בן ה' יוצא בעירוב האם יותר מבן ה' אינו יוצא וכן אמר הרא"ש איתי' לאבוה במתא כבר ארבע וכבר חמש אין טפי לא. והכי אתמר מכללא דהרב בעל הטורים דאמר אם אין אביו בעיר יוצא בעירוב אמו כו' עד שיהא לו שש שנים שלימות ואם אביו בעיר אינו יוצא בעירובה אלא עד חמש שנים שלימות ומדהאי עד שש שנים שלימות עד ועד בכלל כדאמרינן בשמעתין עד חמש שנים שלימות נמי עד ועד בכלל ואפי' בר חמש שנים יוצא בעירוב אמו:
דף פב:
תיובתא דרב ישוע כו' פירש"י הא ליכא למימר בשעירב עליו כו' דהא עד קתני כו' וכן פי' הריטב"א ואית לן עוד למימר שצריך לאמו קשיא לי' דעד בן שש צריך לאמו קרו לי' ובצריך לאמו הא קתני באידך דאין צריך עירוב כדאוקמת לדרב אסי בעירבה עליו ודמתני' בדלא עירבה.
תיובתא דרב ישוע ב"א תיובתא וקשיא לן האי מאי תיובתי' אימא קסבר רב ישוע עד ולא עד בכלל ואי הוה מוקים לדרב אסי בלא זיכוי ובדליתי' לאבוה במתא תיקשי האי מתניתא דעד בן שש במאי עסקינן אי בדליתי' לאבוה אפי' בן שש נמי ואי בדאיתי' לאבוה אפי' בן חמש נמי לא. להכי אוקים דרב אסי בדעירבה עלי' אמי' ומתניתא דארבע וחמש בדלא עירבה ואידי ואידי בדאיתי' לאבוה והא דקתני עד בן שש בדליתי' לאבוה ולא עירבה. ואימא שלש מדות בדבר בן שש אפי' אין אביו בעיר אינו יוצא. עד שתעריב עליו וכי עירבה עליו לדרום ועירב אבוה עליו לצפון יוצא בעירוב אמו עד בן חמש אפי' אביו בעיר יוצא בעירוב אמו. עד בן שש אין אביו בעיר יוצא בעירוב אמו אביו בעיר אינו יוצא וניחא לן אי איתא מאי דוחקא דרב ישוע לאוקמא יוצא דרב אסי בעירבה עלי' דלאו ככולה יוצא דמתנייתא ולמימר עד ולא עד בכלל לימא עד ועד בכלל ויוצא דרב אסי כיוצא דמתנייתא אלא לאו לא שאני לי' בין איתי' לאבוה לליתי':
לא קשיא הא דאיתי' כו' מסתברא בעירוב האב מ"מ אינו יוצא וכי ליתי' לאבוה אפי' בן שש יוצא בעירוב אמו דלא סגי לי' בלאו אמו. וכי איתי' לאבוה עד בן ה' יוצא בעירוב אמו דכרוך אבתרה טפי מהכי כיון דזימנין דאזיל בהדי אבוה אינו יוצא בעירוב אמו בלא זיכוי דלאו כגופה דמי כיון דאית לי' מאן דאזיל בהדי' והרשב"א (שם) אמר שיוצא בעירוב האב ואמר כך יראה לי אלא שלא ראיתי אחד מן הראשונים שיהא הקטן יוצא בעירוב האב בלי שיערב עליו וראוי לחוש לדבר והיכא דעירבה עלי' אמי' לצפון ואבוה לדרום איכא למימר נהי דאוקימתי' דר' ישוע בדרב אסי אידחיא אלא דרב אסי בדליתא לאבוה הלכתא מי אידחיא ואפי' בן שש יוצא בעירוב אמי' והכי מסתברא דהא כי ליתא לאבוה יוצא בעירוב אמי' אפי' בלא זיכוי וכי ליתא לאמי' אינו יוצא בעירוב אביו ש"מ בצוותא דאמי' ניחא לי' אלא דלא חזינן לרבנן קשישאי לבר מהרב בעל הגהות אשר"י דלימרו הכי ולדידהו יוצא בעירוב אביו ביותר מבן שש דאביו מערב עלי' בע"כ ודרב אידי מסייע להו לקמאי דאמר עירב לי' אביו לצפון ואמי' לדרום יוצא בעירוב אמי' דאפי' בר שש בצוותא דאמי' ניחא לי' אלמא אפי' בר שש בתר אמי' כרוך טפי מבתר אבוה ולא מיבעיא בר חמש ולדידי' דאפי' ליתא לאבוה אינו יוצא בר חמש בעירוב אמי' בלא זיכוי בעירוב אבוה דלא כרוך כ"כ לא מיבעיא דלא נפיק בלא זיכוי ואידחיא מלתי' בהא דכי ליתי' לאבוה אפי' בר שש נפיק בעירוב אמי' בלא זיכוי. אבל בהא דכי איתי' לאבוה דבעירוב אמי' לא נפיק בלא זיכוי לימא דבעירוב אבוה נפיק בלא זיכוי דלאבוה כרוך טפי מאן לימא לן למיפלג אדרב אידי:
הרשב"א והרא"ש אמרי הלכתא כהאי שינויא ודרב אסי נמי בדליתי' לאבוה בן שש וכי איתי' לאבוה במתא בן ארבע וחמש. והריא"פ והרמב"ם לא אייתוה אלא לדרב אסי דקטן בן שש יוצא בעירוב אמו אע"ג דלא עירבה עלי' והא דליתי' לאבוה ודאיתי' ועד בן ה' לא אייתוה אלמא קסברי אע"ג דאיתי' לאבוהי בן שש יוצא בעירוב אמו ודרב אסי פליגי אדר' ינאי ור"ל וקסבר רב אסי בן שש נמי אין צריך לאמו הוא והלכתא כוותי' דרב אסי. וצריך תירוץ מנא להו הא ומתחזיא דלא מתנו אלא עד עד ועד בכלל ותו לא מידי ולא מתנו להא דלימא תהוי תיובתא דר' ינאי ור"ל ולא פירוקי' דהא דקאמר וכמה כבר ד' כבר ה' לאו ר' ינאי ור"ל אמרי לה אלא מאן דאותב תיובתא הוא דקאמר דמסתבר לי' דאינו קורא אמא אמא הוא כבר ד' וכבר ה' א"נ רב אידי גופי' וחברוהי הוא דאותבי דהכי מסתבר להו והדר קאמר תלמודא תיובתא דרב אידי אלא רב אסי בלא זיכוי קאמר וכי הא מתניתא ועד ועד בכלל ובר מש נמי קרי אימא אימא קרינן בי' דצריך לאמו הוא וכן אמר הרמב"ם לענין סוכה והר"י קארו תהי היכי יליף סוכה מעירוב ותהינן אנן עלי' מאי תהיא הא גבי עירוב תניא צריך לאמו יוצא שאין צריך לאמו אינו יוצא וגבי סוכה נמי תנן שאין צריך לאמו חייב בסוכה מכלל דתרויהו בצריך לאמו תליא וכל דלא צריך לאמו בסוכה חייב בעירוב אינו יוצא וכל דצריך לאמו בסוכה פטור בעירוב יוצא ואנן הוא דשקלינן וטרינן ה"ד צריך ולרב אסי דאמר בן שש בעירוב יוצא דהוה צריך לאמו בסוכה נמי פטור:
מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים ואפי' אינם סמוכין על שולחנו. אמר הרא"ש כדי לחנכם במצות ולדידי' עירובי חצרות אינו מערב עליהן בעל כרחן אי משום זכות ליכא הא מילתא אי משום חינוך במצות הא עירובי חצרות מערבין אפי' לדבר הרשות ואת"ל התם נמי איכא קצת מצוה כדאמר הריטב"א גבי עשאו לאילן סולם בפ' חלון. (כנראה יחסר כאן) בחצר שבין ב' מבואות להרמב"ם אינו מערב בעל כרחו ובקטן וסמוך על שולחנו מסתברא דבכ"מ מערבין בע"כ דכעבדו ושפחתו הכנענים דמי:
איבעיא לן בכל הני דמערבין עלי' בע"כ צריך זיכוי ע"י אחר או לא. ובעבדו ושפחתו הכנענים מסתברא דלא צריך דיד עבד קני לי' רבי' וכן בקטן וסמוך על שולחנו ובקטן ואינו סמוך מסתברא כיון דצריך עירוב צריך זיכוי ע"י אחר:
אבל אינו מערב כו' אמר הרשב"א (עבודת הקודש שער ה' סי' כ"ב) אם עירב עליהן יכולין למחות בין קודם שחשכה בין לאחר שחשכה ובלבד אם מיחו לאחר שחשכה כשהודיעוהו מיד ומדברי רבינו נלמד שאם לא מיחו לאחר שחשכה מיד כשהודיעוהו אפי' מיחו לאחר מיכן יוצאין בעירובו מאי טעמא דכיון דהודיעוהו ולא מיחו קנו ושוב אין יכולין למחות ולא מיבעיא הודיעוהו מבע"י ולא מיחו עד שחשכה ולא אמרינן תיגלי מלתא למפרע דמעקרא לא הוה ניחא להו. שאני הנך דאע"ג דבשאר כל אדם לא מהני עד דאמרי אין בהנך אפי' דאישתוקי מהני דודאי סמכא דעתי' עלי' וכאמרי אין דמי ולא אמרינן בהו ברירה. ועוד דהא דבדרבנן יש ברירה להקל משום דמדרבנן הוא והכא דברירה להחמיר הוא אמרינן אין ברירה להקל.
ואמר הרשב"א אם לא מיחו אפי' לא הודיעום עד לאחר שחשכה יוצאין בעירובו:
מאי לאו דאמרי אין וקשיא תרתי חדא האי יכולה למחות מפני שאין מערבין אלא לדעתה מיבעי לי'. ותו מאי קמ"ל חוץ מן האשה פשיטא השתא סתמא אמרת לא עירבה לעצמה מיבעיא:
הא וכולן שעירבו כו' וסתמא הוא כו' השתא דס"ד דסתמא הוא הוה מצי נמי לאקשויי וכולן שעירבו ל"ל השתא אמרי לא יוצא סתמא מיבעיא אלא דהוה מצי משני לי' חוץ מן האשה איצטריכא לי' א"נ עדיפא מיניה פריך מ"ט אשה לא:
אמר רבא כיון שעירבו כו' וקמ"ל וכולן שעירבו סד"א אמרי לא יוצאין בשל רבן דלא עבוד מעשה אבל עירבו דעבוד מעשה אימא עירובי' קנו להו חוץ מן האשה מהו דתימא כיון דלא אמרה לי' כסתמא דמי קמ"ל:
איבעיא לן אשה וכל דדמי לה דלא ידעי דעירב איהו עלי' ועירבו ועירב הוא עליהן מהו מידי הוא טעמא דאין לך מיחוי גדול מזה הכא אימא אי הוו ידעי לא עירבו דעלי' דידי' סמכי או דלמא מ"מ גלו דעתיהו דהתם ניחא להו וקני להו עירובי' מסתברא דהכא נמי קני להו עירובי' ובהכי קמיירי מתניתא דאי מתניתא בידעי דעירב הוא היכי סליק אדעתי' למימר דסתמא הוא עד דאתא רבא ואמר אין לך מיחי גדול מזה אלא מתניתא בין ידעי בין לא ידעי דאי בדידעי דעירב הוא חוץ מן האשה צריכא למימר ואי בדלא ידעי וכולן שעירבו יוצאין בשל רבן פשיטא אלא בין ידעו בין לא ידעי וקמ"ל יוצאין בשל רבן אע"ג דידעי ועבוד עובדא חוץ מן האשה אע"ג דלא ידעי הו"ל כמיחו וס"ד כיון דלא ידעי סתמא הוא ואמר רבא כיון שעירבו אע"ג דלא ידעי גלו אדעתי' דמיחו:
מתני': מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד כדאמר רש"י בקטן גובה את העירוב בבכל מערבין דעירובי חצרות עירובי רשותא בעלמא הוא הלכך ממילא מיערב מידי דהוה אבעה"ב שהי' שותף א"צ לערב אבל עירובי תחומין אקנוי שביתה הוא וקטן לא אלים למיקני ה"נ ע"ח דשותפות מהני' בי' כי איכא כגרוגרת לכל אחד דחשיבא אוכל כדתנן המוציא אוכלין כגרוגרת אבל שותפות לכל חד אית לי' חולקא דחשיבא בהאי שותפות א"נ ב' סעודות לכולן דכולהי שותפין באכילה דחד יומא אבל ע"ת דלמיקני ביתא הוא דעקר מביתי' ודייר התם והתם הוא מקומו דמהתם אית לי' אלפים לכל רוח ולא מביתו בעינן דליהוי התם כדי אכילה דחד יומא לכל חד והו"ל התם ביתי' דכל חד ואע"ג דשבת צריכא ג' סעודות סעודה שלישית מצוה הוא דאיכא ולא משום צרכו וכיון דהתם כדי צרכו התם ביתי':
מד' סאין בסלע הא דלא קתני מסאה בדינר דזוטר חושבני' ו' מעין בדינר ו' קבין בסאה נמצא קב במעה וככר בפונדיון חצי קב משום דסלע ניחא לי' למיתנא דחנוני בציר מסלע לאו אורחי' למיקני:
גמרא: כמה מזון ב' סעודות פירש"י לר"מ ור' יודא קבעי דאי ר' יוחנן בן ברוקא ור' שמעון פרושי קמפרשי לדיעורי' וארעבתן וכל אדם קא בעי כדאמר הריטב"א דאי אחולה וזקן הא לית להו שיעורא אלא כל אחד לפי מזונו אלא הנך דבסעודה בינונית משערינן להו קבעי וכמה ור"מ ור"י ל"ש חולה וזקן ול"ש כל אדם קאמרי כדאמר הריטב"א ובחולה וזקן כל אחד מזונו ובשאר כל אדם שיעור בינוני דחול או דשבת וכן רבה ורב יוסף בכל אדם נמי קיימי ומדרבה ורב יוסף ס"ל כר"מ ור' יודא ורב ורב אדא מפרשי למלתי' אמר הר"י בעל התוס' הלכתא כוותי' דר"מ וחציה לבית המנוגע לא קאי אר"מ ור"י וכדתניא חצי פרס ב' בצים דברי ר' יודא ומודי בהא לר' שמעון ובפרק חלון בההיא די"ח גרוגרת מייתי למלתי' בתוס' וכולהי רבוותאי דס"ל הלכתא אי כר' יוחנן בר ברוקא אי כר"ש קסברי רב יודא אמר רב ורב אדא בר אהבא אליבא דר"מ קאמרי בכל אדם ולהו לא ס"ל ורבה ורב יוסף אחולה וזקן דתניא בהו כפי מזונן ומייתי לה בריש בכל מערבין והיינו דתנן יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם תרגימנא אחולה וזקן קאמרו אינהו מזונן דחול כר' מאיר משערי והיינו דאמר רש"י אם בא לשערו בעצמו בחולה וזקן דאי בכל אדם אתער בהו שיעורא והיינו דאמר (הרשב"א שם סי' ט"ו) כל אדם ורעבתן כדי ה' בצים ושליש וחולה וזקן לפי מה שהוא אדם להקל משיעור זה כדי מזונו לחול כו' שבחול מזונו מועט וכן אמר הרב בעל הטורים והרא"ש דאמר ר"מ ור"י אחולה וזקן לא ידענא א"ה האי וכמה מזון ב' סעודות אליבא דמאן והר"ש פירשה במתני' דכלים דר"מ ור"י וכולהי תנאי פליגי את"ק דאמר הכל לפי מה שהוא אדם ול"ש חולה וזקן ל"ש שאר כל אדם שיעור בינוני מדקפריש הכא שיעורא וע"כ כהר"י ס"ל ורבה ורב יוסף ל"ש חולה וזקן ל"ש בכל אדם ס"ל כר"מ דהא לר"מ לא שאני חולה וזקן מכל אדם והרמב"ם אמר שיעור ב' סעודות כששה בצים כר' יוחנן בן ברוקא ולא מפליג בין חולה וזקן לשאר כל אדם וכן הריא"פ לא אייתי לה קסבר משום דהא דתנן הכל לפי מה שהוא אדם אוקימנא בריש בכל מערבין כסומכוס אבל לרבנן חולה וזקן נמי כסעודה בינונית של כל אדם וכדפרישו התם בתוס' מיהא הא דרבה ורב יוסף קשיא וחזינן אנן קסברי הריא"פ והרמב"ם כי היכי דאיכא טובא דאית בהו ב' סעודות ושיעורי' לא דמיין אהדדי כדאתמר בריש בכל מערבין קב תפוחין וחצי קב חטין וקב שעורים וקב וחצי כוסמין כשות מלא היד יין ב' רביעית חומץ רביעית בצים שנים והכא או ששה או ה' ושליש וכל הנהו דחשיב התם ה"נ הוה קים להו לרבה ורב יוסף טובא מילי דלא דמין שיעורי' אהדדי בשתי סעודות ור"י בן ברוקא ור"ש דקבעי שיעורא בפת קמיירי כדקתני ככר. ור"מ ור"י קמיירי בין בפת בין בשאר מילי וקאמר רב יודא אליבי' דר"מ אפת תרתי ריפתא אכרייתא ורב יוסף קבעי מיני' דרב יוסף ברי' דרבה אפי' לר"ש ולריב"ב אבוך כמאן ס"ל בשאר מילי לבר מפת ובעינן לשעורי שתי סעודות דידהו היכי משערינן אי כדי מזונו בחול כר"מ אי כר"י א"ל כרבי מאיר ואינהו הוא דידעי לשעורי אבל אנן לית לן אלא בהנך דאתמר איתא והיכא דלא אתמר סמכינן או אדר"ש או ארריב"ב. ואע"ג דבירושלמי קא מתרגם ואזיל טעמא דר' מאיר ור' יודא בפת לאו דוקא ה"ה בשאר מילי היינו טעמי' דהא ע"ת בכל מערבין חוץ ממים ומלח ונקיט פת דומיא דריב"ב ור"ש דנקטי פת וכ"ת א"ה היינו דא"ר יוסף רווחא לבסומי שכיח ופירש"י במתני' לר"מ דבשבת אכיל טפי משום דבסים תבשילי' כי איכא למימר הכי במילתא אחריתי דתלינן שיעורא דב' סעודות דילי' בשיעורא דמאכלי' דבשבת אמרי' תבשילי' דשבת בסים לי' ואכיל טובא כגון למיתלי שיעורא דב' סעודות דפת בשיעורא דתבשילי' דשבת אמרי' תבשילי' דשבת בסים לי' אבל בהנך מילי' גופי' היכא דלא שוו שיעורי' ומשערינן כמה אכיל אינש מיני' דהאי לב' סעודות מה לי חול מ"ל שבת האי אוכל גופי' כי היכי דבסים לי' בשבת בסים לי' בחול תריץ מידי הוא טעמא אלא להרמב"ם והרמב"ם הוא דאמר לאיה שכיח משום דבשבת איכא לפת לפת דמלפת קא מסייע לי' דאכיל מיני' טובא וה"נ איכא למימר בהנך מילי דבשבת מטבל להו ואכיל מיני' טפי לב' סעודות. ותו א"נ נימא הלכתא כוותי' דר"מ והנך אמוראי כולהי כר"מ וכדאמר הר"י מאן לודעי לן שיעורא דר"מ או דתרתי ריפתי אכרייתא ודנהר פפיתא כמה הוי. וכיון דליכא למיקם עלי' לית לן למיסמך אלא אדר"ש או אדריב"ב דפרשי למלתי' ואית לן למימר עוד דהא דבעי וכמה מזון ב' סעודות. לאו לר"מ ור"י קבעי חדא כיון דאינהו לא תנו בי' שיעורא כלל אנן מנא לן לפרושי שיעורא אליבי'. ועוד כל היכא דקבעינן שיעורא לית לן למימר בי' מזונו לחול או לשבת אלא פרשינן לשיעורא וכדאמרינן בכל מקום אלא לד"ה קבעי מאן דלא ידע שיעורא דרבנן ודבצים כמה מזון ב' סעודות וכדא"ר יוחנן בן ברוקא מככר בפונדיון מד' סאין בסלע כן לי האי ל"ל לימא רובע הקב אלא סימנא הוא דנקיט למאן דלא ידע בשיעורא דקבא לערב בהאי ככר. ה"נ קבעי סימנא למאן דלא ידע שיעורא דקבא ודפונדיון נמי לאו בכל אתרא ובכל חנווני ובכל זמן ובכל שער היא. ואתא ר"י ואמר משמי' דרב ויהיב סימנא בריפתא דאכרייתא ורב אדא בדנהר פפיתא. וקסבר הרא"ש מדתנן בכלים הכל לפי מה שהוא אדם וכמזון שתי סעודות לעירוב מזונו לחול ולא לשבת דר"מ רי"א כו' ר"מ ור"י אהכל לפי שהוא אדם קיימי ואנן הא תרגימנן נה אחולה וזקן בריש בכל מערבין ר"מ ור"י נמי אחולה וזקן:
וסעודה בינונית דכל אדם ורעבתן לא תנו בה מידי ומודי לר"י בן ברוקא או לר"ש ורבה ורב יוסף דאמרי כר"מ ור"מ בחולה וזקן הוא דאמר אינהו נמי בחולה וזקן קאמרי אבל בשאר כל אדם אי כר"י בן ברוקא או כר"ש והיינו דהרשב"א והיינו דהרב בעל הטורים ברי' והרמב"ם נמי הכי ס"נ אלא קסבר ר"מ ור"י דאמרי כסומכוס וריב"ב ור"ש פליגי עלי' ואמרי בין חולה וזקן בין שאר כל אדם מככר בפונדיון וכו' דסברי כרבנן דסומכוס ודרבה ורב יוסף במילי דלא יהבי בי' רבנן שיעורה דמשערינן בדחוי כר"מ כדאמרן:
רווחא לבסומא שכיח בירושלמי ר' מאיר אומר בחולה דלית לי' מה לוכל הוא אוכל פתא ציבחר בשבתא דאית לי' מה לוכל אוכל פתא סגיין ר' יודן אומר בחולה דלית לי' מה לוכל אוכל פתא סגיין בשבתא דאית לי' מה לוכל א כל פתא ציבחר להרמב"ם היינו רווחא לבסומא היינו אית לי' מה לוכל דאית לי' לפת ללפת בו הפת. ולרש"י דירושלמי פליגא אדרב יוסף ואיכא למימר דרש"י נמי כהרמב"ם ובסים תבשילי' בהדי פת קאמר מ"מ דר' יודא לרש"י קשיא דירושלמי דאמרה משום דאית לי' מה לוכל ורש"י הא אמר משום סעודה שלישית ומאן פליג לר"י אדירושלמי:
הא דקא יהיב בעה"ב ציבי. ורב חסדא קמ"ל דבאתרא דיהיב בעה"ב ציבי לערב בפחות מככר בפונדיון דעלה לא א"ר יוחנן בן ברוקא מככר בפונדיון דלא מנכי חנווני אלא שליש ומערב בשלש ידות לככר בפונדיון שהוא משלש לקב ובאתרא דלא יהיב ציבי. בהא א"ר יוחנן מככר בפונדיון דחנווני מנכי פלגא:
דף פג.
תנא וחצי חצי חצי' כו' רש"י ורבותי' בעלי התוס' דאמרי לר"י בן ברוקא טומאת אוכלין כביצה חסר רביע ומהא נפקא להו לרבוותאי מדקי"ל בכל מקום טומאת אוכלין בכביצה ש"מ הלכה כר"ש והרי"ף והרמב"ם דאמרי תרוי' הלכה כר"י בן ברוקא ודמתני לי' רב חסדא בלשון חכמים:
וגבי טומאת אוכלין אמר הרמב"ם כביצה כדאמרינן בכל מקום והיינו טעמי' דריב"ב נמי לא פליג אטומאת אוכלין דכביצה דבהא ליכא מאן דפליג וההיא דחצי חצי חצי' ר"ש היא אבל לר"י בן ברוקא לא הוי חצי חצי חני' דפסול גוי' כביצה ומחצה וטומאת אוכלין כביצה והא דפריך ותנא דידן מ"ט לא תני טומאת אוכלין הו"מ משני לי' דמתני' בין לר"ש בין לריב"ב והאי לר"ש הוא אבל לא לריב"ב אלא קושטא קא"ל דאפי' לר"ש לא שוו שיעורין להדדי ואפי' תימא דריב"ב בטומאת אוכלין ג' רביעי ביצה ס"ל לא תנא לי'. ואבע"א ההיא דברי הכל הוא. ואנן דקי"ל כרבנן בטומאת אוכלין דאמרי כמוה בלא קליפתה קתני חצי חצי חצי' דלאו בצמצום בין לר"ש בין לריב"ב ולר"ש בציר פורתא מחצי' דבפסול גוי' ב' בצים ולר' יוסי דקי"ל כוותי' לגבי דר' יודא ב' בצים שוחקות ורבי שיער בי' ועוד:
וטומאת אוכלין ביצה בלא קליפתה ולר' יוחנן טפי פורתא מחצי' דבפסול גוי' כביצה ומחצה שוחקות ובטומאת אוכלין ביצה בלא קליפתה ועד תרי תלתי לא הוי:
משום דלא שוו שיעורי' להדדי. פירש"י לר' נתן ור' דוסא. ואי לר' יוסי שוחקות בעי מיהוי השתא מתניתין מצומצם קתני וקשיא להרמב"ם דאמר בעירוב ששה בצים בינונית כר"י בן ברוקא הא לר"י בן ברוקא בפסול גוי' כביצה ומחצה שוחקות א"כ לבית המנוגע ג' בצים שוחקות ולעירוב ששה בצים שוחקות אלא הרמב"ם לא ס"ל להא דרש"י ומשום שוחקות ובינונית לא אריא אלא משום דקי"ל כחכמים דאמרי כמוה בלא קליפתה ומוקמינן נמי למתני' כוותי' וזוטר טפי אפי' מפלגא דשיעורא דר"י ובעירובין הולכין להקל וסגי בביננית כיון דלא אתמר בי' שוחקות:
שיער רבי ב' בצים ועוד אע"ג דהאי ועוד בסאה ציפורית אבל בסאה מדברית ליכא ועוד כדמוכחא שמעתין וכל מקום דאתמר בי' בצים בסאה מדבריות משערינן ובפסול גויה נמי במדבריות דאי בדציפורית הני ב' בצים ב' בצי' ותרי חומשי מיבעי לי' מ"מ ועידות דרבי איכא דוכתא דאבנים נמי מוספינן לה:
פשיטא פירש"י דהא רב חסדא גופי' הכי אוקמה לעיל צא מהן מחצה לחנווני וצע"ג דרב חסדא אמר נמי צא מהן שליש לחנווני ואיצטריך לאשמעינן דמתני' בדלא יהיב ציבי ומחצה לחנווני מ"ע התם הו"ל לאשמעינן כי אמר צא מהן מחצה הול"ל דמתני' בהכי איירי כדתניא קרובים דבריהן:
יתירה על מחצה. בתוס' יו"ד בצים א' מך' כו' איכא למימר הא דאוקמינן לדרבי כיון דלא הוי כביצה לא חשיב לי' לאו דהוסיפו אלא רבי הוא דלא חשיב לי' למיתני' אלא כיון דלא הוי כביצה לא חשיבא ולא הוסיפו אלא י' בצים לסא' והיינו דאוקמי ר"ה שליש ביצ' ולא קתני מחצה משום דלא הוי אלא שליש:
על מחצה של מדברית כו' בתוס' קרוב לשליש פי' לשליש שלה פי' לשליש מדברית מלבר דר' ירמיה בועודיות של רבי קאמר סאה ציפורי כמה הויא מאתן ושבע עשרי דמדברית כמה הויא קמד נמצאת יתירה ע"ג קרוב לשליש מדברית מלבר דהויא ע"ב ושליש של ציפורי מלגיו דהויא ע"ב ושליש קרוב למחצה דמדברית דהויא ע"ב ולא ידענא מאי דוחקי' דמהר"י לאוקמה שליש שלה שליש מדברית מלבר ושליש שלה של ציפורית מלגיו דהאי שליש שלה לא דמי לשליש שלה דסיפא ומעיקרא קרי לה שליש והדר קרי לה מחצה והאי קרוב בכביצה שלימה. לוקמה סאה של ציפורי בהדי ועודות יתירה על של מדברית קרוב לשליש של ציפורי דעודפה ע"ג ושליש דציפורי ע"ב ושליש וליכא כביצה ביני' ושליש של ציפורי קרוב למחצה דמדברית דמחצה ע"ב והאי ע"ב ושליש ומתניתא או סאה על סאה קאמר וכיון דלא הויא כביצה לא חשיב. או שליש על מחצה קאמר ומאי שליש שליש ביצה ומלתי' דמהר"י אדרבינא נמי דקאמר שליש של ציפורי מלגיו יתירה על שליש מדברית מלבר לא ידענא למאי קתני לה בשלמא שליש על מחצה קמ"ל שליש דהאי יתירה על מחצה דהאי שליש ביצה אלא שליש מלגיו דהאי על שליש מלבר דהאי דלא דמיין אהדדי האי מלגיו האי מלבר למאי קתני לה:
דף פג:
שהן ו' של ירושלמית פירש"י דהכא שפיר ופרש"י דפ"ק דשבת גבי י"ח דבר לא ידענא דכי אוספו מנין בצים הוא דאוספי כדאמרן דירושלמי קע"ג דציפורי ר"ז אבל בשעורא דביצה לא אוספי אלא רבי הוא דאוסיף ועוד על כל ביצה:
איידי דקתני כיצד משתתפין במבוי וכמה הוא שיעורו תנא נמי כיצד משתתפין בתחומין וכמה הוא שיעורו והדר למלתי' קמייתא דקתני הלכתי דב' חצירות קתני אנשי חצר ואנשי מרפסת:
מתני': אנשי חצר ואנשי מרפסת כו' פירש"י ולא אסרי בני מרפסת אבני חצר דסולם תורת פתח ותורת מחיצה עלי' ולרבה דאמר גבי עיר של רבים בפ' כיצד מעברין דסולם תורת פתח עליו. תיקשי מתני' ור' נחמן נמי דאמר תורת פתח ותורת מחיצה עליו מאי קמ"ל תנינא מדקתני שכחו ולא עירבו הא אי בעו לערובי בהדי הדדי מצי מערבי ש"מ תורת פתח ומדלא אסרי אהדדי ש"מ תורת מחיצה עליו הא לא קשיא רב נחמן טעמא דמתני' אתא לאשמעינן אלא לרבה קשיא וכ"ת הכא א"נ תורת פתח עליו לא אסרי בני מרפסת אחצר כיון דערבו לעצמן הו"ל רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת שלא במקומה כרבנן דר"ע דשלהי הדר אלא הא דא"ר נחמן אמר שמואל ומייתי לה התם בכיצד מעברין אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו פירש"י שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אם יש לפניהם דקה אינה אוסרות ואם לאו אוסרות ואוקימנא במגופפת עד עשר אמות דהו"ל פתח אלמא היכא דהוי פתחא אוסרות. לאו כדאמר התם הריטב"א אע"ג דבב' חצירות זו לפנים מזו רגל המותרת אינה אוסרות הכא מרפסת מישך שייכי טפי לחצר מב' חצרות. ולאפוקי מהא דאמר הריטב"א הכא דרש"י דאמר משום דסולם תורת מחיצה עלי' לא נצרכא אלא לאוקמה אפי' לר' עקיבא אבל לרבנן תיפק לך דרגל המותרת אינה אוסרת ומדר' יונתן דאמר טעמא דמתניי' משום רגל המותרת וכן הרז"ה תמה על רש"י ואנו תמיהין על רבינו א"ה קשיא הא דרב נחמן אמר שמואל ושמואל גמי האמר ומייתי לה בשלהי הדר לעולם אין אסורין עד שיהו ב' בפנימית וא' בחיצונה כרבנן דר"ע ואפי' לרבוותאי דפרישו לדרבא דאמר פעמים מבטלין בשמעתא דביטול רשות מחצר לחצר בהדר ואוקמוה דשמואל כר' עקיבא הנ"מ לענין שכח א' מן החיצונה דערב מרגילה ולא מצית אמרה לתקוני שתפתיך אבל לענין רגל המותרת שמואל כרבנן כדפרישו התם ולרבוותאי דאמרי משום רגל המותרת דחקינן להא דר' נחמן אמר שמואל בעירבו בני חצר לעצמן ובני מרפסת לא עירבו מ"מ לרש"י קשיא ולהה"מ דאמר היכא דלזה תשמישו בנחת ולזה בקשה לזה שבנחת אפי' מביתו מותר ולזה שבקשה אפי' כלים ששבתו בחצר אסור איכא לאוקמה למתני' לרבה בכלים ששבתו בחצר וכלים ששבתו בבתים אנשי החצר מ"מ אסורין דאנשי מרפסת אסרו עלי' והכי קתני כל שגבוה יו"ד למרפסת ואנשי מרפסת אפי' מבתים מותרין ואנשי החצר אפי' כלים ששבתו בחצר אסורין משום דהו"ל למרפסת בנחת ולחצר בקשה פחות מכאן לחצר ומותרין בכלים ששבתו בחצר ואנשי מרפסת אפי' כלים ששבתו במרפסת אסורין דהו"ל לחצר בנחת ולמרפסת בקשה. ולרב דמוקי אף לחצר מוקים למתני' בכלי בתים דכלי חצר שניהן מותרין מיהא הא דהה"מ קשיא כדאמרינן בריש חלון ודחיקא נמי לאוקמה לחצר אכלים שבחצר הלכך איתחזיא לרבה דחצר מ"מ אסורה דאנשי מרפסת אסרי עלה וכולה מתני' משום מרפסת קתני לה וסיפא דקתני פחות מיכן לחצר לשמואל נמי אף לחצר ושניהן אסורין ואנן דאמרינן בשמעתין לשמואל לחצר מותר לרב נחמן דקיי"ל כוותי' הוא דאמרינן. ואבע"א רבה פליג נמי אדרב נחמן בהא דא"ר נחמן אמר שמואל אם יש דקה אינה אוסרת ואם לאו אוסרת משום דמרפסת שייכא טפי לחצר מב' חצרות זו לפנים מזו וקסבר רבה דמרפסת וחצר כב' חצירות זו לפנים מזו דמיא וכיון דעירבה המרפסת הו"ל רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת:
ולמאי דשנינן מעיקרא קשיא פחות מיכן מרפסת אמאי אסורה לימא כיון דחצר מ"מ אסורה דאנשי מרפסת הא אסרי עלי' וכמאן דלא עירבה דמי דעירובן לאו כלום הוא הא סלוקי קא מסתלקא מהאי תל או עמוד וכולה למרפסת הוא מידי דהוי אגזוטראות דשלהי פירקין דכי עבוד תחתונה אמרינן סלוקי קא מסלקא אשבתא מעליונה. ה"נ מעילא מסתלקא בשבתא. ומדלא אמרינן הכי ש"מ בפחות מיכן ודרום במרפסת דכ"ע דשניהן אסורין ואפי' לרב נחמן דקיי"ל כוותי' אפי' עירבה המרפסת לעצמה וחצר לא עירבה לעצמה דבלאו מרפסת אסורה מ"מ אסרה אבני מרפסת. ולא אמרינן איסתלקא מיני':
ואיכא למימר שאני לא עירבה לר' נחמן דאיהי קא מחלקא נפשה אבל התם לרבה מאי אית לה למיעבד א"נ לא עירבה לר' נחמן לאו מרפסת גרמא לה אבל לרבה סוף סוף מרפסת גרמה לה. א"נ אימא כשינוייא בתרא דרבה פליג נמי בהא אדר' נחמן וליכא למישמע מינה. ואיכא למישמע מהא דאתמר ב' חצירות וחורבה א' ביניהן דכל גגות בשלהי שמעתא דר"ש אומר א' גגות כו' דא"ר הונא ניתנין אותה לזה שלא עירבה אבל לשעירבה לא דלמא אתי לאפוקי מאני דהתם לחורבה ונימא כיון דהאי לא עירבה ולחי לה מאני דבתים דאפי' לחצר דידה אסירא מסתלקא מחורבה וליתן להאי דעירבה ולישתרי אפי' במאני דבתים ה"נ אע"ג דלא עירבה חצר לא מסתלקא. וצריך תירוץ:
ששכחו ולא עירבו אמר הרז"ה אפי' שכחו ולא עירבו כלל ולא ידענא אי לא עירבו כלל בני מרפסת גופי' או בני חצר גופי' הא אוסרין זה על זה:
הא דאמרינן בכולהי שמעתין דזריקה קשה משלשל לא איתבררא לן שפיר מאן דקאי בחצר ותל גבוה יו"ד הא מן ידי' לא גביה וכדאמרינן בריש שבת עמוד ט' בר"ה ורבים מכתפין עליו הו"ל רה"ר ואמר רבא בגומא לא דהו"ל תשמיש ע"י הדחק. והכא נמי כי נקיט לי' בידי' תו לא גביה אלא פורתא אבל שלשול כולהי יו"ד בעי שלשולי'. והר' יונתן אסברא לן שטורח להם להגביה כלי כבד על גבי העמוד עד כאן דאפי' עד מקום היד קשה להגביהה וכן פירש"י בשמעתין גבי גג הסמוך לרה"ר דתשמישתה דחצר בכלים כבדים:
גמרא: היינו חלון שבין ב' חצירות פירשה הריטב"א הא פשיטא לן ולא איצטריך לפרושי כדלא איצטריך תנא לפרושי כו' וגבי כותל שגבוה יו"ד שנראה כחולא רשות לעצמו איצטריך כו' אבל גבי חלון לא איצטריך אלא שמערבין א' ופשיטא דאסרי כו' ע"כ והיינו חריץ שבין חצירות דקאמר נמי דלא פריש לה תנא דדמיא לכותל ומשום דאי שרי הו"ל למיתני:
היינו חלון כו'. הא דרש"י לא ידענא אי מכותל שמעינן מאי היינו חלון ותו התם הא לזה בזריקה ולזה בזריקה הוא. והא דאמר מדרב דימי התם כי אית בי' ד' עב ד' אינו משום דאסרי אהדדי הוא דאסיר משום דהוי כרמלית הוא דאסיר וכדאמר מר בריש חלון:
קס"ד מאי מרפסת כו' קשיא להו לרבותינו בעלי התוס' הא האי תל שוה למרפסת ובני עליה יורדין למרפסת דרך סולמות וניחא להו משום דבני מרפסת לא אסרי להאי תל אבני חצר אלא מפני תשמיש הדיורין שבעליות דמרפסת וחצר רשות א' הן ותשמיש הדיורין משום שלשול הוא דסולם הא לא אסר דתורת מחיצה עליו וכן אמר הריטב"א ולא ידענא נהי דסולם לא אסר דתורת מחיצה עליו להקל הא בני חצר מ"מ אסירי דלדידהו בזריקה דל סולם מהכא ושלשול דבני עליה אסר עלי' ובני עליה שרו דלדידהו סולם תורת פתח עליו להקל והוי להו תשמישו בנחת וכדאמרינן בריש חלין דסולם מעט בכותל שבין ב' חצרות והו"ל לזה ולזה בזריקה וה"נ לזה בשלשול ולזה בזריקה לרב סולם מעט לזה שהשלשול אלא כהך לישנא דהריטב"א דהכא עילתא פסיקתא נקט אע"ג דמרפסת לא מקפא כולה והאי תל בהאי גיסא דליכא מרפסת דקמשתמשי בי' בני עליה בשלשול דרך עליה דאי לא תימא הכי לשמואל מי ניחא הא לבני עליה שלשול וזריקת אויר הוא דהא מיפלגא כדי רוחב המרפסת וכמופלגת דמיא אלא בתל העומד מן הצד:
דף פד.
בני עליה. הא דקא ס"ד בני עליה מדקתני סיפא פחות כן לחצר סתמא לחצר ושריא:
ומאי קרי לה מרפסת פי' ומאי קרי לה אנשי מרפסת הא לא דיירי במרפסת ומשני דקא סלקי במרפסת א"נ מרפסת קא קשיא לי' דלישנא דדריסה היא כדכתב ושארא ברגליה רפסה ותרפוס נהרותם וכיון דלא דיירי מאי דריסה איכא דקא סלקי בה:
לזה בפתח ולזה בפתח פירש"י דסתם מרפסת לא גביהא טובא דקשיא לי' ולוקמא בכותל תשעה עשר כדאוקמינן מתניתא דזיז מיהא אכתי תיקשי לוקמא לרב נמי בבני עלי' ובכותל תשעה עשר ולדעתן התם תנא הא פרושי קמפרש למלתי' דתנא רישא אנשי חצר משתמשין בעשרה התחתונים ואנשי עלי' ביו"ד העליונים ועלה קתני כיצד ממילא שמעת לי' מאי למעלה מיו"ד בתוך יו"ד העליונים ומאי למטה בתוך יו"ד התחתונים ואיכא טפי מיו"ד מזיז לעלי' אלא דמביני וביני קא קשיא לי' ומוקים בכותל י"ט דליכא ביני וביני אבל מתניתין דסתם תנא למילתי' מאי פסקא דכל שגבוה יו"ד בפחות מיו"ד למרפסת ופחות מיכן בדאיכא יו"ד למרפסת:
ה"נ מסתברא מדקתני סיפא. ואקשי רבנן דתוס' הו"ל לדיוקי מפחות מיכן לחצר דחולית הבור ולדעתן אי מהתם אימא לשמואל נמי בבור מלאה פירות טבולין כי היכי דתיתי פחות מכאן לחצר לחצר לח דה ושריא ואנן דלא אותבינן אלא לרב דלרב לא מתוקמא אלא בכה"ג אבל לשמואל אי לחצר אף לחצר בבור מים נמי אתיא ותו כיון דשמעינן דסיפא דמופלגת אף לחצר אימא רישא דידה דתולית הבור נמי אף לחצר אבל לדיוקי מינה דלשמואל אף לחצר מנא לן להכי דייק ממופלגת דלא מיתוקמא אפי' לשמואל אלא אף לחצר:
אמאי רשותא דתרוי' הוא תרגמא הריטב"א אליבא דרש"י אע"ג דלשמואל מאי מרפסת בני עלי' והו"ל לחצר בזריקה לחודה ולעלי' בשלשול וזריקת הפלגה ולחצר בנחת ולמרפסת בקשה היא ואימא לחצר שריא מ"מ כיון דשלשול לשמואל לגבי זריקת גובה נחת הוא השתא דאיכא שלשול וזריקת הפלגה שוים לזריקת גובה שלחצר. ע"כ. לרש"י זריקת אויר ניחא תשמישתי' מזריקת גובה והני תרתי כזריקת גובה ולרב דאוקים לדרים במרפסת לא תיקשי מופלגת נמי למרפסת ליהוי דלמרפסת זריקת אויר ולחצר זריקת גובה רב דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהם אסורין אלמא כיון דנפיק מתורת פתח תו לא שאני לי' בין קשה לקשה ה"נ זריקת אויר לאו תורת פתח עלי' ותו לא שאני לן אלא לשמואל דשאני לי' בין קשה לקשה ה"נ שאני לי' בין זריקה לזריקה ואהני לי' שלשול לאשוי' לזריקת גובה ולא תיקשי לרש"י הא שמעינן מכולה שמעתין דזריקת אויר קשה מזריקת ג בה דהא לרב זריקת גובה אוסר וזריקת אויר אינו אוסר וכדארש"י בשמעתין אהא דאמר רב ל"ש אלא בסמוכה וארש"י אע"ג דגבוה ממנו עשרה רב לטעמי' דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהן אסורין אבל במופלגת מכנגדה ד' כיון דאין לתחתונה כאן אלא תשמיש מופלג במשך זהו אויר ולא תשמיש הוא. ותו חורבה דשמעתין לרב דקאסר בשלשול ולא קאסר באויר כדפירש"י בב' בתים וג' חורבות ולרב זריקת גובה ושלשול כי הדדי נינהו ותו לשמואל נמי האמר רש"י בכור שבין שתי חצרות הא דסגי לי' בזיז כ"ש בדין הוא דאפי' זיז נמי לא ליבעי הואיל ואין תשמישתין אלא דרך אויר אלא להכירא בעלמא דלא לאשתמושי ברשות אחרת של שנים בלא עירוב אמר לך רש"י התם לאו משום דזריקת אויר קשה אלא דאויר מפסיק בין רשותו להאי רשותא דמשתמש בה וכדאקשינן בשמעתין ממקום שאין בו ד' על ד' דרב דימי ומזרק מבית לבית דרך רה"ר דהתם לאו משום תשמיש קשה הוא אלא משום תשמיש אויר דלא חשיבא אבל לשמואל דאוסר דרך אויר בלאו הכירא א"נ אפי' לרב ומשים דהכא אית להו שותפות כדבעינא למימר משמי' דהריטב"א הו"ל תשמישו בנחת לשמואל לגבי זריקת גובה:
ואמר הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' דרש"י לא צריך לכך אלא אפי' לרב דמשוי שלשול לזריקה לא שאני לן בין כח א' לב' כחות וכמוכחא הא דחולית הבור וכו'. ע"כ. ורש"י אע"ג דאמר בגזוזטראות דרב לטעמי' ואע"ג דהתם לתחתונה זריקה ושלשול ולעליונה שלשול לחודי' והא דדחינן בשמעתין דלמא שאני התם כיון דלזה בזריקה ושלשול כו' פירש"י משום דלהאי ג' כחות. אלמא ב' כחות לא גריעא מכח אחד קסבר רש"י רב דאסר לזה בשלשול ולזה בזריקה דכל דנפיק מתורת פתח תו לא שאני לן בין קשה לקשה ה"נ לא שאני לי' בין כח א' לב' כחות כיון דכח אחד נמי נפקא לי' מתורת פתח ותשמישו בקשה. אבל שמואל דאמר ניתנין לזה שבשלשיל ואע"ג דלזה בקשה ולזה בקשה שאני לי' בין קשה לקשה ה"נ ב' נחות קשה מכח אחד וכדמוכחא שמעתא דאביי בגזוזטרא דבתוך יו"ד הוא דלא אמרינן הא למעלה מיו"ד כחות מהניא:
והר"י אמר לרב לחצר דמופלגת לחצר לחודה ושריא דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ולחצר דרישא אף לחצר ולשמואל לחצר דרישא לחצר לחודא ושריא ולחצר דמופלגת אף לחצר וקאמר ה"נ מסתברא לרב בחצר דרישא דהא בלחצר דמופלגת לשמואל אף לחצר וכדתרגם הריטב"א אליבי' ומשמי' דרבותיו אמר הריטב"א דלרב נמי אף לחצר כדרהיטא לישני' וע"כ לא קאמר רב אין אדם אוסר על חברו דרך אויר אלא בדבר שאינו משותף ממש ביניהם כההיא דג' חורבות אבל הכא תל לעמוד משותף הוא ממש בין החצר והמרפסת דאי לא לא אסרי בני מרפסת דיש דין גזל בשבת וכל בשותפות לאו תשמיש אויר חשוב אלא תשמיש גמור וכדאמרינן בגג הסמוך לרה"ר דלמא כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא וכן אמר הרשב"א בשותפין אוסר דרך אויר (עבודת הקודש סוף שער ג' סי' ט'). והרשב"א והריטב"א לא מתנו בפירקין בהא דרב הונא אמר רב ל"ש אלא בסמוכה כו', ורב לטעמי' דאמר אין אדם אוסר על חברו דרך אויר דלדידהו לאו היינו טעמא דרב דהתם דבשותפות אוסר אלא טעמא דרב משום דלזה בזריקה וזריקה ושלשול ולזה בשלשול ואתחזי לן דהתם טעם אחר הוא ולישנא דרש"י נקטוה ספרי וקבעוה בתלמודא והא דאמרי בשותפות אוסר דרך אויר מסייע להו דירושלמי דאתמר התם היו שלש חורבות זה משתמש בחורבה דרך פתחו וזה משתמש בחורבה דרך פתחו והאמצעית אסורה אימתי בזמן שהאמצעית של שניהם אבל אם היתה אמצעית לאחד מן השוק זה משתמש באחת ובשנית וזה משתמש באחת ובשנית ש"מ מהא דירושלמי דשאני בין של שניהן לשל אחד מן השוק ובמאי שאני לאו משום דבשל שניהן אוסרין זה על זה באמצעית דרך אויר ובשל אחר לא אסרי דרך אויר ואי קשיא לך בסמוכה אמאי שרו קסברא תלמודא דירושלמי דבסמוכה הו"ל תשמישתי' בנחת א"נ בסמוכה של זה שלו ושל זה שלו והאמצעית של שניהן ובשלו אפי' לזה בפתח ולזה בפתח נותן חורבה לבעלי' כדאתמר התם:
והא דאוקמוה למתני' בשהתל או העמוד של שניהן ובירושלמי אמרו ולא של תחתונים היא דירושלמי פליגא קסברי לבעלים בקשה ולאחר בנחת נותנין לאחר שבנחת ואין דין גזל בשבת ודבבלי סברי יש דין גזל ונותנין לבעלים ומתניתין בשל שניהן וכדדייקינן התם בירושלמי:
והריטב"א קשיא לי' עלי' דרבותיו הא דרב בגזוזטראות דאמר במופלגת עליונה מותרת ודייק מינה בשמעתין דאין אדם אוסר דרך אויר והא אוקימנא בשעשה מחיצה בשותפות וניחא לי' דההיא לא קאי דהא דלרב אין אוסר דרך אויר מג' חורבות נפקא לי' וטעמא דרב דשרי במופלגת משום דלהאי בזריקה ושילשול כו' ואמר הריטב"א והר"י סבר דהאי דזריקה ושלשול דיחויא דמהכא ליכא למישמע מינה וכי מסיק דמג' חורבות שמעינן דלרב אין אדם אוסר דרך אויר ה"נ משום דאין אדם אוסר וכו'. ע"כ. והשתא להר"י כחות לא מעלה ולא מוריד ואפי' לזה כח אחד ולזה כמה כחות שניהן אסורין ודרך אויר אינו אוסר אפי' במשותפין ולהרשב"א והריטב"א לזה כח אחד ולזה ג' כחות נותנין לזה שבכח אחד ובמשותפין אוסר דרך אויר ומדקאמרי הרמב"ם וכולהי רבוותאי דבמופלג דמרפסת שניהם אסורין ובדרך אויר אמרי הלכתא כרב ש"מ בשותפין כהרשב"א והריטב"א ס"ל דאוסר דרך אויר והר"י קאר"ו אמר אליבא דהרמב"ם דבמופלגת מ"מ שניהן אסורין בין גבוהה יו"ד בין שאינו גבוה יו"ד ולישנא דמתני' דיקא דקתני אפי' גבוה יו"ד אף לחצר ולא מיבעיא אינו גבוה יו"ד מכלל דאינו גבוה יו"ד נמי אף לחצר ועל כרחך הר"י קאר"ו כרש"י ס"ל דזריקה דאויר ניחא מזריקה דגובה והכא דאוסר דרך אויר אפי' אינו גבוה יו"ד אוסרת המרפסת מ"מ קשיא דרך אויר היכא דאסר מה נפשך אי פתחא הוי גבוה יו"ד אף לחצר אמאי למרפסת בעי למיתב לה דלמר עסת בפתח ולחצר בזריקה ואי לאו פתחא הוא אינו גבוה יו"ד אף לחצר לחצר לחודה בעי למיתב לה דלחצר בפתח ולמרפסת בזריקה ופתחא ולאו פתחא לא אשכחן בכולהי סוגיין אלא אינו גבוה יו"ד לחצר לחודה ושריא והא דקתני אפי' גבוה יו"ד וליטעמך לשמואל דאמר בני עלי' פחות מיו"ד לחצר בפתח ולעלי' בשלשול והפלגה ואפי' לזה בפתח ולזה בשלשול לחודי' נותנין לזה שבפתח הכא מיבעיא לאו מתני' ה"ק אפי' גבוה יו"ד לא יהבינן לי' למרפסת אלא לחצר נמי אית לה בי' רשותא ולא מיבעיא באינו גבוה יו"ד דלא יהבינן למרפסת ובגבוה שניהן אסורין ואינו גבוה לחצר לחודה ושריא לרב נמי אינו גבוה יו"ד לחצר ושריא ודהרמב"ם לא מכרעא דאורחי' למיסרך אלישנא דמתני' ומתניתין בגבוה יו"ד הוא דקא מפלגא. והא דהרשב"א והריטב"א אמינא טעמא דידהו דכל דלית לי' רשותא אלא משום דקא משתמש בי' קני לי' רשותא היכא דתשמישתא דרך אויר לא חשיב תשמיש למיק ני לי' רשותא בהאי תשמיש אבל היכא דאית לי' שותפות ודידי' הוא וכן בעמוד העומד בחצרו או בחצר של שנים אע"ג דתשמשתי' דרך אויר לא פקעא רשותי' מינה:
תינח סלע בור מאי איכא למימר אמר הריטב"א איכא למידק טובא מאי קושיא מקרקעית הבור הא אנן בחולית הבור עסקינן ולדעתין אי חולית הבור לאשתמושי על גבה היינו סלע ותרתי נ"ל אלא לאו למלאות הימנה:
הא דקשיא אימא בור משום דלמרפסת בשלשול ולחצר בזריקה ושלשול הר"י מתרץ לטעמי' דהאי שינויא לא קאי וטעמי' דרב במופלגת משום דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר אע"ג דעשו בשותפות והריטב"א מתרץ לטעמי' דבשותפות אוסר והתם משום דלזה ג' כחות ולזה כח אחד כשינוייא בתרא דבתוספות ומלישנא דבתוס' משמע דלהר"י לא שאני לן בין ב' כחות לג' כחות ולא תיקשי א"ה מאי אולמא דב' בתים וג' חורבות גזוזטראות התם נמי נימא זה משתמש בסמוך שלו משום דלזה בשלשול ולאידך בזריקה ושלשול דאימא היינו דמייתי דרב ברונא ור' אלעזר וכדמתני הריטב"א בווי"ן ויתיב רב ברונא ואמר לי' ר' אלעזר. ומדאמר לי' רב מי סברת דקיימי כשורה דבהא אמצעי מותר אע"ג דלזה ולזה בזריקה ושלשול משום דאין אוסר דרך אויר ש"מ דס"ל לרב אין אוסר ולהר"י דלא שאני לי' בין ב' כחות לג' כחות איכא למישמע דלא קאי ההיא שינויא מדאמר לי' ר"א לרב הא מר הוא דאמר לזה בזריקה ולזה בשלשול שניהן אסורין ומהדר לי' רב מי סברת דקיימי כשורה מכלל דרב לא שאני לי' בין ב' כחות לכח א' וה"ה ג' כחות וגזוזטראות נמי טעמי' משום דאין אדם אוסר דרך אויר והר"י הו"ל לאיתויי הא ולמיגמר מינה דהאי שינוייא לא קאי אלא דלא חש להאריך ובהכי ניחא הא דדחי הריטב"א לדהר"י אמאי נימא אההיא שינוייא דחויא היא והשתא ניחא דלהר"י דלא שאני לי' בין ג' כחות לב' כחות ממילא אידחייא האי שינוייא מהא דרב ור' אלעזר:
ולמה לי למיתנא בור כו' פירש"י בשלמא בבור מים איצטריך אע"ג דבשלשול הוא לבני מרפסת כו' ואי קשיא אי הכי סלע למה לי התתא בשלשול למרפסת בפתח מיבעיא אימא קתני סלע לגלויי בור דבמלאה מים עסקינן ובשלשול וקתני סלע לגובהו ובור לעומקה דאי בור מלאה פירות היינו סלע ואי קשיא לשמואל דמאי מרפסת בני עליה בור ל"ל השתא סלע דלמרפסת בשלשול ולחצר בזריקה אמרינן למרפסת לחצר בזריקה ושלשול מיבעיא תריץ סיפא איצטריכא לי' פחות מיכן לחצר וקתני סלע לזה בפתח ולזה בשלשול נותנין לזה שבפתח וקתני בור לזה בשלשול ולזה בשיבשול אף לחצר ושניהן אסורין:
אבל בור ליגזר כו' והו"מ למימר קמ"ל טבל אע"ג דאם עבר ותיקנו מתוקן הוי אין ניטל בשבת א"נ אפי' היכא דבא ותיקנו בשבת אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כדאמר הריטב"א א"נ אע"ג דעתיד לפנותו ממעט כדאמרי רבנן דתוס':
בכותל תשעה עשר עסקינן ולא תיקשי לשמואל מאי אריא אנשי עלי' משתמשין ביו"ד העליונים ובכותל י"ט ליתני אנשי עלי' משתמשין למעלה מיו"ד התחתונים ואע"ג דלאו ביו"ד העליונים הוא דגביהה כותל טובא כיון דלמעלה מיו"ד בתחתונים הוא ולחצר בזריקה נותנין אותו לעלי' שבשלשול אימא איידי דקתני ביו"ד התחתונים קתני נמי ביו"ד העליונים:
דף פד:
אמר אביי כו'. לרש"י הא דאמר לא מיבעיא עשו לתחתונה כו' כיון דבגו יו"ד דהדדי קיימין אסרי אהדדי אע"ג דהתם אפי' יש יו"ד ביניהן אסרי אהדדי דלזה בשלשול ולזה בשלשול הוא מ"מ קאמר לא מיבעיא דהתם בתוך יו"ד איכא למימר כיון דבגו יו"ד קיימי אבל עשו לעליונה אימא אפי' בתוך יו"ד ליכא למימר הכי ואע"ג דכל פחות מיו"ד כפתח מ"מ כיון דהכא איכא נמי שלשול יו"ד אימא האי זריקה פחות מיו"ד אהני דליהוי האי שלשול תשמישי' בקשה לגבי חברי' דבשלשול לחודי' מיהא הא קשיא אלא טעמא דאין חלוק רשות ביניהן ותרוי' חדא רשותא נינהי כדפירש רש"י הא יש חלוק רשות ביניהם אהניא זריקה פחות מיו"ד דליהוי האי שלשול תשמישי' בקשה לגבי חברי' והרי חצר ומרפסת דחלוק רשותי' ותנן בבור פחות מיכן לחצר ולשמואל אפי' בור מלאה מים דחסרי ומאי לחצר אף לחצר כדפרישו בה רבנן דתוס' אמאי הא לחצר בזריקה פחות מיו"ד בהדי שלשול יו"ד כדאמור בתוס' דלחצר נמי איכא שלשול יו"ד ותיהני דליהוי לחצר תשמישי' בקשה לגבי מרפסת דליכא אלא שלשול למידי' וצריכנא למימר אביי מוקים להא דבור אפי' לשמואל במלאה פירות טבולין ומאי לחצר לחודה ושריא דהו"ל לחצר בפתח ולמרפסת דבני עלי' בשלשול ותיובתא הוא דלא אותיב מבור לשמואל והשתא דלרב בהני מתוקמא לשמואל נמי מתוקמא בהכי ואית לן למימר נמי הא דאמר אביי כיון דבגו יו"ד דהדדי קיימי אסרי אהדדי לא תימא משום דאין חלק רשות ביניהם כדאמר רש"י אלא כיון דבגו יו"ד קיימי וליכא זריקה דעשרה לא הוי קשה אפי' בהדי שלשול יו"ד מיהא לישנא לא דייקא דא"כ כיון דליכא זריקה יו"ד מיבעיא לי' ותו האי אסרן אהדדי לא הוי בקשה מיבעיא לי' ולהריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' דאמר אהא דה"נ מסתברא מדקתני סיפא אבל במופלגת כו' דלשמואל נמי אפי' לזה בזריקה ושלשול ולזה בזריקה שניהן אסורין אביי ה"ק משום דשמואל לזה בזריקה ולזה בשלשול נותנין לזה שבשלשול וסד"א אפי' קצת זריקה אהני לשלשול למיהוי כזריקה לגבי שלשול אבל לגבי זריקה אפי' ב' כחות לא הוה בקשה והריטב"א לא ניחא לי' בדרש"י משום דאמר לא מיבעיא עשו לתחתונה כיון דבגו יו"ד קיימין והתם אפי' יש יו"ד נמי כדאמרן ומשום דכל פחות מיו"ד כפתח כדאמרן ומוקים להא דאביי במופלגת התחתונה מן העליונה ד' וקמ"ל אביי אפי' מופלגת ד' כיון דבגו יו"ד קיימי חדא רשותא נינהי ואע"ג דלתחתונה זריקת ד' ושלשול וקצת זריקת גובה ולא מיבעיא עשו לתחתונה ולא לעליונה אע"ג דלעליונה זריקת הפלגה ושלשול אלא אפי' עשו לעליונה דאיכא נמי קצת זריקת גובה בהדי' וגג דרב נחמן נמי איכא זריקת הפלגה דאיכא חפופי וכדקס"ד בשמעתין דאביי מהא גמר לשמואל דאדם אוסר על חברו דרך אויר ודחי דלמא כדרב פפא ואביי לשמואל קאמר דאדם אוסר על חברו דרך אויר הלכך היכא דבגו יו"ד קיימו אפי' מופלגת אסרי אהדדי א"נ רב נמי לא קאמר דבעינן סמוכה אלא בגבוה יו"ד אבל בתוך יו"ד אפי' מופלגת ולהריטב"א הא דמייתי מגג דרב נחמן משום דלרה"ר תשמישי' בקשה דאיכא אפופי' ומופלגת ד' ולחצר תשמישי' בנחת דסמוכה לו ואפ"ה כיון דבגו יו"ד לרה"ר קיימא לא איפלגא רשותי' מרה"ר וגג ורה"ר כחד רשותא דמי והא דס"ד בשמעתין דאביי מהא גמר לשמואל דאדם אוסר דרך אויר אע"ג דהכא בתוך יו"ד ובהא אימא אפי' רב מודי למאי דס"ד סבר דרב אפי' בתוך יו"ד קאמר דאין אדם אוסר דרך אויר הכא אביי לשמואל קאמר דס"ל אדם אוסר דרך אויר היכא דבתוך יו"ד דהדדי קיימו אפי' לגבי חברי' דתשמישי' בנחת אוסר דאיהו וחברי' בחדא רשותא קיימי ובגג נמ' אע"ג דלחצר לא איפליג והו"ל תשמישו בנחת אסרי בני רה"ר כיון דבגו יו"ד קיימי ומינה דשמואל אוסר דרך אויר היכא דלתרוי' בדרך אויר אפי' בגבוה יו"ד דלא שאני בין יו"ד לתוך יו"ד אלא לגבי אידך תשמישי' בנחת וכי אסקינן דאביי לאו מהכא גמר אמרינן בהא אפי' רב מודי ולרש"י דאוקים לדאביי בסמוכה כדאמר בתוך ד' טפחים אע"ג דגג דרב נחמן במופלגת מדקס"ד דאביי מהא גמר לשמואל דאוסר דרך אויר מ"מ הכא אביי לענין מופלגת ובתוך יו"ד דלא הוי תשמישי בקשה לא גמר מינה משום דיחויא דרב פפא דלכומתא וסודרא לאו מופלגת היא וכדפרישו רבנן דתוס' בשמעתין אבל לענין תשמישי' בנחת בסמוכה לא ס"ל הא דרב פפא ח"נ אימא ר"נ בגג גבוה יו"ד בצד החצר ולרה"ר הוא נמוך דמתתאי ואזיל א"נ קרקע רה"ר גביהא והו"ל לזה בזריקת גובה ולזה בזריקת הפלגה אלא בתוך יו"ד וסמוכה גמר מינה דהתם נמי הא חזי לרה"ר:
והא דהריטב"א דרב מודי בתוך יו"ד דאפי' מופלגת לדידי' דאמר דהתם דעשו מחיצה בשותפות אוסר דרך אויר וטעמא דרב משום ג' כחות בתוך יו"ד ודאי מודי דהא ליכא אלא ב' כחות אלא קאמר אפי' היכא דאין אוסר דרך אויר כגון בסל הפקר ומופלגת אי בתוך יו"ד אסרי אהדדי א"נ אליבא דהר"י קאמר דס"ל אפי' במשותפין אינו אוסר דרך אויר א"נ ס"ל כהרמב"ם דבתוך יו"ד בכל מקום אסור אע"ג דלאו שותפין ועשו לשתיהן וקאמר בכה"ג מודי רב אפי' במופלגת:
הא דאמר רש"י לאביי דמוקי בתוך יו"ד דהו"ל לתחתונה תשמישתי' בקשה משום דאיכא קצת זריקה בהדי שלשול כמה דחיקא הא מלתא. ואנן ברווחא מוקמינן לה דהא דתנן אא"כ עשו לה מחיצה גבוה יוד טפחים בין מלמעלה בין מלמטה פירשה רש"י למעלה למעלה מן הגזוזטרא למטה למטה מן הגזוזטרא תרגמוה רבנן דתוס' אליבי' סביב הנקב והרב בעל הטורים אמר אפי' למעלה סביב הגזוזטרא והרמב"ם ורבוותאי אמר למטה במים למעלה סביב הגזוזטרא מתחתי'. ונחזו אנן למ"ד סביב הנקב מלמעלה לעליונה נמי בזריקה ושלשול דמתוך המחיצה דסביב הנקב הא לא קאי והכא הא אמרינן לעליונה בשלשול ואמרינן נמי אהא דאמר רב אפי' במופלגת עליונה מותרת משום דלדידה בשלשול לחודי' ודחיקא מלתא לאוקמא כולה אלמטה ובעינן מימר אי דעבוד ג' מחיצות וכותל משלים לד' אי דחלון הוא למעלה ממחיצה שסביב הנקב אי דעבוד במחיצה דלהדי חלון נקב כשיעור הדלי וכן להרמב"ם ודעמי' במלמעלה דאמר מחיצת סביב לגזוזטרא מתחתי' לאביי דאוקמה דקיימי בגו יו"ד דהדדי לא מסתבר דמחיצה יו"ד דתחתי' עברא מתחת התחתונה אלא לאביי משהו מן המחיצה למעלה מגזוזטרא העליונה מיו"ד נכי משהו למטה ותחתונה קיימא ביו"ד נכי משהו מהעליונה והכא לרש"י ודעמי' אביי אלמעלה ואלמטה דתחתונה אע"ג דבגו יו"ד דעליונה מ"מ איהי לא מצית לשלשולי לדלי עד דזרקה לדלי למעלה ממחיצת יו"ד לתוך הנקב ולשלשולי ולהרמב"ם קאמר אביי דאשמעינן במלמעלה והיינו דאמר סד"א כיון דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול לותבי' לעליונה קמ"ל כיון דהני גזוזטראות והנקב שמשתמשין בו בגו יו"ד דהדדי קיימי אע"ג דתחתונה לא מצית לאשתמושי עד דאקפת וזרקה למעלה מיו"ד דרך המחיצות אסרן אהדדי:
והא דאמר רש"י בכומתה וסדרא אפי' בגבוה יו"ד לא ניחא לי' להריטב"א אלא רב פפא בגג דרב נחמן הוא דאמר דלא גביה יו"ד אבל גביהה יו"ד לא חשיב תשמיש רה"ר ומסתברא כוותי':
והא דאמר ר"ת אע"ג דע"י סולם ארעי הוי תשמיש נחת טפי לחצ' ור"ה לטעמי' דאמר בריש חלון דהא דבעי סולם לראש הכותל בסולם שאינו קבוע מכלל דאדראש הכותל אפי' סולם ארעי מהני וה"נ בסולם עד ראש הגג:
דף פה.
ודשמואל מהיכא כיון דידע דאיכא דשמואל קא שקיל וטרי מהי דשמואל ומסיק מהא דזיז דהא במבוי שכלה לרחבה דפ"ק דא"ל אביי לרב יוסף הא דרב יודא דשמואל הוא דאי דרב קשיא דרב אדרב ולא אשכחן לשמואל דלימא מידי אלא מדלאו דר' הוי דשמו' דרב יודא מיני' דרב או דשמואל גמר וה"נ לאו קושיא היא אלא אסוקי מלתא בעלמא הוא:
כיון דלזה בזריקה ושלשול כו'. לרש"י זה בזריקה ושלשול שני כחות ולזה כח אחד בשלשול לחודי' קסבר רב שניהן אסורין והיינו בסמוכה והכא משום דלזה בזריקה ושלשול שלשה כחות ולזה בשלשול כח אחד וכן אמר הרשב"א וכן אמר הריטב"א דהכי הלכתא. ולישנא קשיא האי לזה בזריקה ושלשול לזה בזריקה וזריקה ושלשול מיבעי לי' דהא סמוכה היינו לזה בזריקה ושלשול קאמר רב שניהן אסורין ולהר"י דלא שאני לי' בהכי איכא למימר מאי סמוכה סמוכה ממש בתוך יו"ד א"נ בבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות דלזה בשלשול ולזה בשלשול היא ומופלגת ד' אמרינן דלמא משום דלזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול לחודי' מותרת אלא דההיא שינויא לא קאי ואפי' לזה כח אחד ולזה כמה כחות שניהן אסורין וטעמא דרב משום דאין אוסר דרך אויר אפי' במשותפין וכדאמרן בריש שמעתין. ואפי' ביניהן יו"ד ולא באין תחתונה היינו סמוכה ושניהן אסורין עד שתהא מפולגת ד' ותשמישה דרך אויר ותו לא אסרה עליונה והרז"ה אמר דרב. נמי כרב אדא בר אהבה דאמר הכא בבאין בני תחתונה דרך עליונה אבל לזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול מודי רב כההיא שינויא דנותנין לזה שבשלשול ולהרז"ה הא דאותבינן לרב תינח סלע בור מא"ל הא בור נמי למרפסת בשלשול ולחצר בזריקה ושלשול:
ה"נ הו"מ משני לרב ואביי דאוקמה בבור מלאה פירות לרווחא הוא דאוקמה אפי' תימא רב אפי' בלזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול פליג מתני' בבור מלאה פירות דקתני דומיא דסלע אלא הא דא"ל ר"א לרב והא מר הוא דאמר לזה בזריקה ולזה בשלשול שניהן אסורין וא"ל רב מי סברת דקיימי כי שורה כו' הא התם לזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול הוא וצריכין למימר אה"נ דהוה מצי רב למיהדר לי' אלא רב הא קמ"ל דכי קיימי כשורה אמצעי מותרת אע"ג דלזה בזריקה ושלשול ולזה בזריקה ושלשול משום דאין אדם אוסר דרך אויר ודחיקא מלתי' ולא מצאנו לו חבר למימר דלזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול נותנין לזה שבשלשול. אלא אי מוקמינן לשמעתין בהכי אמרינן דההיא שינויא לא קאי ולהרב המגיד דקא מתרגם אליבי' דהרמב"ם מאי סמוכה בתוך יו"ד ומאי מופלגת מופלגת יו"ד בגובה והא דאוקמה בפירקין כשעשו העליונה בשותפות היא אוקימתא אחריתי דמוקמי למתני' אפי' לו במופלגת והאיסור הוא מפני השותפות ע"כ ומדשמעינן להרמב"ם דאמר במרפסת במופלגת ד' שניהן אסורין אלמא בהא כהרשב"א והריטב"א ס"ל דבמשותפין אוסרין דרך אויר כדאמרן לעיל ורב הונא אמר רב דמתני' בסמוכה בתוך יו"ד היינו דאביי אליבא דשמואל אלא דרב אמר לה בדלאו שותפות אבל בשותפות אפי' מופלגת יו"ד אסורין משום דלרב לזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול שניהן אסורין. ולשמואל אפי' בשותפות מתני' בתוך יו"ד אבל גבוה יו"ד לזה בזריקה ולזה בשלשול נותנין לזה שבשלשול ולרב בסמוכה בתוך יו"ד אפי' דין גזל לית בי' מידי דהוה אשתי חצרות ואין מחיצה יו"ד ביניהן לאסרי אהדדי דכחדא חשיבי ה"נ כחדא חשיבי ובמופלגת יו"ד ולא עשו לעליונה בשותפות עליונה מותרת מדין גזל כדאמרינן בפירקין והכא דס"ד דאביי מהא גמר וטעמא דרב במופלגת משום דאין אדם אוסר דרך אויר צריכנא למימר דזריקת גובה נמי דרך אויר הוא. והא דאמרינן לזה בזריקה אוסר בחצר שלהן או בשיש להן שותפות וכותל שבין ב' חצרות הא בחצר דידהו קאי ול"ש הפלגה דמרחק ד"ט ל"ש הפלגה דגובה יו"ד קרי דרך אויר ובשלו אוסר בשל הפקר אינו אוסר דמיקני לי' רשותא ע"י דמצי לאשתמושי בזריקה דאויר או דגובה לא קני רשותא ולא אסר וקא דחי לי' אימא טעמי' דרב משום דלזה בזריקה ושלשול והומ"ל טעמי' דרב משום דין גזל אלא דאכתי לא אסיק דיש דין גזל בשבת וכי אסקינן בפירקין דיש דין גזל בשבת קאמר רב ל"ש אלא בסמוכה בתוך יו"ד דליכא לא אויר ולא גזל אבל במופלגת מותרת אי משום אויר אי משום גזל וכחות לא מעלה ולא מוריד. ורב ששת אוקמה למתני' בשעשו בשותפות ואפי' במופלגת יו"ד דבשותפות ליכא גזל ודרך אויר אוסר והא דאמרינן בחורבות זה משתמש בסמוך שלו אבל חברו אסור בסמוך של זה משום דבשלשול דידי' אסיר אדחברי' ואע"ג דקורבה של הפקר הוא קאסר משום שלשול דידי' ורב האמר שלשול וזריקה דגובה כי הדדי נינהו אלמא זריקה דגובה אסר ולאו דרך אויר מיקרי קסבר רב בחצר שלהן או בשותפות דאסר דרך אויר תו לא שאני לן בין זריקה לשלשול דכל היכא דאסר לא שאני לן אלא בלזה בפתח אבל היכא דנפיק מתורת פתח כל קשה היכא דאסר כי הדדי נינהו אבל בשל הפקר שלשול אוסר זריקה אינו אוסר כלל אפי' לזה בזריקה ולזה בזריקה וכולי האי הא טרחינן למוקמא מלתי' דהרב המגיד ושבקי' דדחיק ומוקי אנפשי' ולא ידענא למיפרקא למלתי' בגוונא אחרינא ואנן חזינן דהרמב"ם מודי דמופלגת דאמר רב מופלגת במרחק אויר כרש"י וכל דבתרי' אלא קסבר הרמב"א מדאמרינן ה"נ מסתברא מדקתני סיפא אבל במופלגת לחצר ואי לחצר ישריא אמאי רשותא דתרוי' הוא אלמא מאי לחצר אף לחצר ושניהן אסורין ש"מ במשותפין אוסר אדם דרך אויר כהריטב"א והרשב"א ורב דאמר בגזו טראו' אבל במופלגת עליונה מותרת ואמרינן בה טעמא משום דאין אוסר דרך אויר והא אוקימנא לה בשעשו מחיצה שניהן בשותפות וכ"ת התם כדאמרינן משום דלזה בזריקה ושלשול כו' הא מדאוקמינן למתני' בבור מלאה פירות הא מים הרוי' אסירי אלמא אע"ג דלמרפסת בשלשול ולחצר בזריקה ושלשול אסרא חצר ובחורבות נמי אמרינן אי לאו משום דאין אדם אוסר דרך אויר הוו אסרי אהדדי אע"ג דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול ש"מ דההוא שינויא לא קאי כהר"י וכ"ת טעמי' דרב משום דלזה ג' כחות ולזה כח אחד כרש"י והרשב"א והריטב"א א"ה האי בזריקה ושלשול בזריקה וזריקה ושלשול מיבעי לי' דבזריקה ושלשול האסר רב. וכי קטיע מקטעינן לישנא ונקטינן עלתא דאסירא למישריי' אלא לאו רב פליג אדר' חייא ור' אושעיא וקסבר אין דין גזל בשבת ומוקים למתני' דגזוזטראות בעשתה העליונה מחיצה משלה ואין לתחתונה שותפות עמה. והיינו דאמר רב במופלגת עליונה מותרת משום דאין אדם אוסר דרך אויר כדס"ד מעקרא ולשינויא דפחות קסבר מאי סמוכה סמוכה ממש או בבאין דרך עליונה למלאות דליכא אלא שלשול אבל מופלגת דלתחתונה זריקה ושלשול ולעליונה שלשול נותנין לעליונה וההיא שינויא לא קאי כהר"י וסמוכה דרב אפי' יש יו"ד ביניהן ולא באין דרך עליונה ומופלגת משום דרך אויר הוא. ורבה קאמר ומותבינן אשמעתין דיש דין גזל בשבת גזוזטראות אמאי אסורי ותרגמא רב ששת בשעשו בשותפות ואפי' מופלגת נמי דבמשותפין אוסרין דרך אויר כהרשב"א והריטב"א והלכתא כר' חייא ור' אושעיא דרבה ורב יוסף ורב ששת קיימי כוותי' הלכך בגזוזטראות לא שאני לן בין מופלגת לסמוכה. דאי עשו בשותפות אפי' מופלגת אסרא ואי לא עשו בשותפות סמוכה נמי לא אסרא מדין גזל והיינו דאמר הרמב"ם בעשתה העליונה ולא עשתה התחתונה ויש יו"ד ביניהן בשותפות אוסרת על העליונה ושלא בשותפות עליונה מותרת ולא מפליג בין סמוכה למופלגת. ובעשו שניהן כל אחת מחיצה לעצמה אמר שניהן מותרין מכל מקים כדאמרינן בפירקין דאפי' עשו בשותפות גלוי' גלי' דעתה דאנא בהדך לא ניחא לי והא דאמר הרמב"ם באין ביניהן יו"ד מ"מ אסורין האי לאו מדרב נפקא אלא מדאביי דאמר כל שהוא בתוך יו"ד רשותא חדא הואי ואע"ג דלית להו שותפות מידי דהוה אב' חצרות ואין ביניהן כותל יו"ד וכדסבר הרמב"ם אפי' עשו שתיהן כל אחת מחיצה לעצמה דגלי כל חד דעתי' דבחברי' לא ניחא לי' מ"מ כיון דבנו יו"ד דהדדי קיימי לא פלגי רשותא דכחדא רשותא דמיין ואי קשיא לך לאביי אליבא דשמואל דאוקים למתני' דגזוזטראות כגון דקיימי בתוך יו"ד דהדדי תיקשי מאי אריא לא עשו לתחתונה אפי' עשו לתחתונה נמי כדקא פריך בפירקין אדרב ששת דאוקים בעשו בשופות א"ה כי עשו לתחתונה נמי ומשני גלוי גלי' דעתי' כו' תריץ אביי אליבא דשמואל לא חשיב לה פירכא דתנא אגב אורחי' קמ"ל היכא דעירובי' בחדא מחיצתא סגיא לתרוי' וקתני לעליונה ולא לתחתונה ולא מיבעיא לתחתונה ולא לעליונה ואשכחן בירושלמי דפריך אמתני' דקתני כל שגבוה י"ט למרפסת ופריך ולא של תחתונים היא א"ר יודן זאת אומרת חורבת ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה כמו שהוא שלו. ש"מ מהא דירושלמי דאוקמוה למתני' בשהתל או העמוד של חצר וגובה יו"ד למרפסת דקסברא אין דין גזל בשבת ונותנין אותה לאחרים שתשמישתן בנחת ורב נמי כוותי' ס"ל ואע"ג דאמרו התם הי' שם חורבה שמשתמש בה דרך פתחו או דרך חלונו ר' יוחנן אמר נותן חורבה לבעלי' והתם כשהשני נמי משתמש בחורבה דרך פתחו דאלא"ה מאי אריא לבעלים אפי' אינו בעלי' נותנין לזה שבנחת אלמא בשתשמיש שניהן שוה נותנין לבעלי' וה"ה אם לשניהן בקשה ומתני' משום דלחצר בזריקה ולמרפסת בנחת רב מוסיף אדר' יוחנן דאפי' בתשמיש שניהן שוה אוסר האחר על בעלי' והיינו דאוקמוה הכא לרב פחות מיכן אף לחצר ולא אוקמוה בשהתל או עמוד של חצר ופחות מיכן דתשמיש שניהן שוה נותנין אותו לחצר משום דרבא אף בהא אסר ואיכא למימר עוד דשינויא דפחות קאי לרב דלא מוקי להא דגזוזטראות בשותפות ומודי רב שאם לבעלי' כח אחד ולאחר שני כחות נותנין אותו לבעלי' אבל בשותפת ל"ש בין כח אחד לב' כחות עוד אית לן למימר דרב כר' יוחנן ועד כאן לא קאמר ר' יוחנן נותן חורבה לבעלי' אלא בלזה בפתח ולזה בפתח משום דלבעלי' בפתח לא פקעא רשות בעלים מינה ובטילא חורבה לביתי' אבל לזה בקשה כיון דלבעלי' נמי בקשה לא שאני בעלי' מאחר ואין בהדין גזל והיינו טעמא דגזוזטראות הואיל ולבעלי' נמי בשלשול אסרה אידך עלי' והא דלא אוקמוה למתני' בשהיא בשל תחתונים כדאוקמוה בירושלמי וגבוה יו"ד למרפסת משום דלבעלי' בקשה אין דין גזל פחות מיכן לחצר ושריא הואיל ולבעלי' בפתח נותנין לבעלי' משום דלרבה ור' יוסף ור' חייא ור' אושעיא יש דין גזל בשבת מ"מ ואי ס"ל בשלשול וזריקה כרב תיקשי מתני' דלדידהו מתני' בשהיא של שתיהן והא דאמר הרמב"ם לא עשתה העליונה מחיצה ועשתה התחתונה אף התחתונה אסורה מפני דלי העליונה שעובר עלי' וכבר תרגמא הרב בעל כסף משנה בגזוזטראות מכוונות ואין העליונה יכולה למלאות אלא דרך התחתונה ע"כ. מיהא הא דאמר בעשו שתיהן מחיצה כל אחת לעצמה ועירבה כל אחת לעצמה שתיהן מותרות למלאות התם ביכולה עליונה למלאות שלא על דרך התחתונה והעליונה ממלא בשלה והתחתונה בשלה. וקשיא הו"ל לפרושי הכא דבאין יכולה ולא דמי לרישא דממלאה בשלה. ותו הא מנ"ל ואיכא למימר משתי חצרות זו לפנים מזו נפקא לי' התם טעמא מאי לאו משום דאין לפנימית דרך לרה"ר אלא על ידי החיצונה אסר' ה"נ ל"ש ובעשו שניהן כל אחת מחיצה לעצמה אפי' במכוונות מותרות משום דעליונה רגל המותרת במקומה היא ולא אסרה אתחתונה אבל לא עשתה העליונה אסורה במקומה למלאות ואסרה אתחתונה ומרפסת דאע"ג דלית לה למרפסת דרך אלא ע"י החצר לא אסרה משום דסולם תורת מחיצה עליו דהכא עדיפא דבלא סולם משתמשא מיהא במכוונות זו כנגד זו לא מיתוקמי כי הני בבי דבעשו שתיהן נמי העליונה אסורה למלאות דרך התחתונה וכן עשתה העליונה אפי' בלאו שותפות כדאמ' הרמב"ם גופי' בשלש דיוטאות שאין משתמשין מרשות לרשות דרך רשות אחר ואשכחנא להרמב"ם בפירושיו על המשנה דקא מתרגם כולה במכוונת זו ועליונה ממלאה דרב נקב התחתונה ואמר לכל הני בבא כדאורי הכא ולא ידעינן למיפרקא והראב"ד אמר כרש"י דלא מיתוקמא אלא בזו שלא כנגד זו ובירושלמי אמרו הדא דאת מר במשתמשות דרך הנקב אבל משמשות לחוץ מותר ופליגא דכולהי שמעתין דבבלי ורבנן דירושלמי לא מוקמי בשותפות ולא משום דלתחתונה בזריקה וכדפרשין התם אירושלמי והבה"ס אמר משוכה מעט ואינה רחוקה ממנה ד"ט בין אם עומדות תוך יו"ד זו לזו בין יש ביניהן יותר מיו"ד ועשו לעליונה מחיצה בשותפות וכ"ש עשו לתחתונה אוסרין זה על זה:
אבל כל אחת שעשתה לבדה בשלה אינה אוסרת על חבירתה אפי' לא עשתה ואם עשו בשתיהן בשותפות אין אוסרין קסבר היכא דעשו שתיהן וגלי דעתי' או היכא דאיכא דין גזל אפי' אין ביניהן יו"ד לא אסרי אהדדי ואביי אליבא דשמואל נמי בשעשו בשותפות קא מוקים לה ומדקאמר רבינו ואינה רחוקה ממנו ד"ט הא רחוקה ד"ט לא אסרא וגבי חצר ומרפסת קאמר מופלגת ד' שניהן אוסרין מכלל דכהרשב"א והריטב"א ס"ל ואע"ג דלא פירשה ואינה רחוקה דקאמר משום יותר מיו"ד דברחוקה לתחתונה ג' כחות אבל תוך יו"ד אפי' רחוקה נמי דהא ליכא לתחתונה אלא ב' כחות:
אלא מהא דא"ר נחמן ב' בתים כו'. למ"ד בגזוזטראות דחי משום דלזה ג' כחות קגמר מהא דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול דליכא אלא ב' כחות ולא אסר חברי' אסמוך שלו ש"ע אין אוס' דרך אוי' ולמ"ד בגזוזטראו' נמי משום ב' כחו' קדחי לי' הכא מדרב ור"א גמר ומתנינן ויתיב רב ברונא וא"ל ר"א בווין וכדמתני הריטב"א ושמעינן מדא"ל רב בקיימי כשורה האמצעי מותר אע"ג דלזה ולזה בזריקה ושלשול משום דאין אוסר דרך אויר ושמעינן נמי דטעמא דרב בין בחורבות בין בגזוזטראות לאו משום כחות הוא מדקא מהדר לי' לר"א הכי ש"מ דכתות כלזה בזריקה ולזה בשלשול דמי והרשב"א אמר בקיימי כשורה כולהי אסירי ולדידי' ר"א לאו מאמצעי דייק אסמוכות ורב אהדר לי' מי סברת דקיימי כשורה דקא דייקת מינה כדא"ר רש"י אלא ר"א א"ל סמוכות נמי ליתסרי ורב אהדר לי מי סברת דקיימי כשורה בהא כולהי אסורי כדאקמרת לא דקיימי כחצובה ודרך אמצעית משתמש בסמוכות והו"ל דרך אויר ואין אוסר. והרז"ה אמר כרש"י אלא בקיימי כחצובה אמר משום דלא מגנדר ונפיל לרה"ר:
דף פה:
לית ליה לשמואל הא דכי אתא רב דימי כו' דמקום שאין בו ד' כאויר דמי ואע"ג דהתם באויר תשמישתיה והכא בבור תשמישתי' אלא דקא משתמש בבור דרך אויר מ"מ כיון דלא אסר אאויר דסמיך ליה וכי בעי חברי' לאשתמושי באוירא דסמיך ליה שרי היכי אסר אבור דלהלן מאויר ובאויר פקעא רשותי ושמואל דאסר באויר נמי אסר וכי לית לי' דרב דימי דלא בעי הכירא ואיכא למימר היינו דאמר הרמב"ם אע"פ שמופלגת מכותל זה ד"ט ממלאין ממנה א"צ זיזין כו' שאין אדם אוסר דרך אויר ומשמע ולא מיבעיא פחות מד"ט דלא בעי זיז משום דאויר פחות מד"ט ודאי לא חשיבא ולא אסירא ושמואל דאמר מופלגת ד' או אפי' מופלגת ד' קאמר דסגי בזיז כ"ש ולא מיבעיא פחות מד' או בפחות מד"ט מודי לרב דלא בעי מידי. ובדרב דגזוזטראות לא מתני מופלגת ד' אלא מופלגת. וכי היכי דמאן דפריש לדרך מופלגת בגובה יו"ד לא מיתני ד'. ומתני' דקתני בד"א בסמוכה אבל במופלגת ד' וכן אמר הרמב"ם. התם כיון דאוסר אי ליכא ד' הו"ל תשמישו בנחת. מכל מקום ברש"י מיחוורא טפי וכן אמרי כולהי רבוותאי:
אמרו הלכתא כוותיה דרב ומהא דאמוראי טרחי לאוקמא מתני' אליבי' לא מכרעא דטרחי אמוראי נמי לאוקמא מתניתא בזיז ומתניתין דגזוזטראות אליבי' דשמואל אלא משום דהלכתא כרב באיסורי ואנשי חצר אנשי מרפסת אפי' עירבו אנשי החצר לעצמן אנשי מרפסת לא עירבו והו"ל רגל האסורה במקומה לא אסרו אחצר דקי"ל כרב נחמן דסלם תורת פתח ותורת מחיצה עלי' להקל וכל שבחצר ולמרפסת בפתח לחצר בפתח או לשניהן בזריקה או בשלשול ששניהן אסורין בו אפי' עירבה המרפסת לעצמה והחצר לא עירבה או עירבה החצר ולא עירבה המרפסת לא אמרינן הנך דלא עירבו סלוקי סולקו נפשי' ויהבינן להו להנך דעירבו אלא לשניהן אסורין ואמינא לה מהא דב' חצרות וחורבה אחת ביניהן וכל שלזה בפתח ולזה או בזריקה דגובה יו"ד או דאויר ד' או בשלשול נותנין אותו לזה שבפתח ואם יד שניהן שוין שניהן אסורין לזה בזריקה ולזה בשלשול שניה אסורין אם לזה בזריקה ולזה בזריקה ושלשול או לזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול לכולהי רבוותאי לבר מהרז"ה שניהן אסורין ושמעתן כוותיה דרבוזתאי כדאמרן וכל שלזה ג' כחות ולזה כח אחד להר שב"א ולהריטב"א נותנין אותו לזה שבכח אחד ולהר"י שניהן אסורין ומדלא נקיט לה הרמב"ם בגזוזטראות זו למעלה מזו דבמופלגת ד' לתחתונה ג' כחות העליונה מותרת אפי' עשו בשותפות ש"עמ כהר"י ס"ל ומדהרב בעל הטורים משמע דס"ל כהרשב"א והריטב"א כדאמרן ודרך אויר אינו אוסר אע"פ שלשניהן דרך אויר ורש"י וכולהי רבנן אמרי והוא שמופלגת ד' אבל פחות מד' לאו דרך אויר מיקרי והרמב"ם דאמר אפי' מופלגת ד' לדידי' לא מיבעיא פחות מד' ומודי הרמב"ם לענין תשמישו בקשה עד דאיכא ד' לא הוי בקשה ומסתברא כרש"י וכדאמרן להר"י אפי' בחצר שלהן או שיש להן שותפות בו אינו אוסר דרך אויר ולהרשב"א והריטב"א בשל הפקר אינו אוסר אבל בשותפין אוסרין ומדברי הרמב"ם וכולהי רבנן נלמד כוותיה דהרשב"א והריטב"א כדאמרן ואי קשיא להרמב"ם דס"ל בשותפין כהרשב"א ו הריט"בא דאוסרין דרך אויר ובכחות ס"ל כהר"י דאפי' לזה ג' כחות ולזה כח אחד שניהן אסורין אלא הא דאמר רב בגזוזטראות אבל במופלגת עליונה מותרת ומתני' בגווזטראות הא אוקימנא בעשו מחיצה בשותפות תריץ קסבר הרמב"ם רב לא מוקי לה בשותפות כדאמרן וקי"ל יש דין גזל בשבת לפיכך אנשי חצר ואנשי מרפסת שעירבו כל אחת לעצמה אנשי מרפסת אין דרין במרפסת אלא בעליונות גבוהות יו"ד מן המרפסת ויורדין למרפסת דרך סולמות. כל שגבוה יו"ד וממנה לעליות יו"ד ואינו עומד כנגד המרפסת אלא מן הצד במקום שאין שם מרפסת אלא כנגד פתח או חלון העלי'. שניהן אסורין שלחצר בזריקה ולעלי' בשלשול ואם העמוד עומד כנגד המרפסת מסתברא שבני עליה מותרין הואיל ולחצר מ"מ אסור שלחצר בזריקה דל מרפסת מכאן הרי בני עליה אוסרין בשלשול על בני החצר ולבני עליה סולם ממעט שיורדין מסולם למרפסת וסולם תורת פתח עליו להקל וכל שלזה בקשה ולזה בקשה הרי אמרו סולם ממעט וכאן הרי לזה בשלשול ולזה בזריקה והרי סולם ממעט לזה. ואם דרין במרפסת כל שגבוה יו"ד ובתוך ד' למרפסת הרי הוא למרפסת. פחות מיכן שניהן אסורין ואם המרפסת מופלגת ד' להר"י אפי' גבוה יו"ד לחצר ומותרת שאין המרפסת אוסרת דרך אויר ולהרמב"ם והרשב"א והריטב"א וכולהי רבנן שניהן אסורין פחות מיו"ד לחצר ומותרת כיוצא בו אנשי חצר ואנשי עליה וזיז יוצא מן הכותל בתוך יו"ד לעלי' ולחצר למעלה מיו"ד ה"ה לעלי':
הימנה ולעלי' יותר מיו"ד ולמטה מיו"ד לחצר ה"ה לחצר הימני ולעלי' יו"ד לחצר יו"ד שניהן אסורין בור שבחצר מלאה פירות טבולין וחוליתה גבוהה יו"ד בני מרפסת משתמשין בו פחות מיכן שניהן אסורין ואמר הריטב"א גבוהה יו"ד למרפסת אפי' בא ותיקנו בשבת שבת הואיל והותרה הותרה. מלאה מים או פירות מתוקנים הניטלין בשבת בין שחוליתה גבוהה יו"ד בין פחות מיו"ד שניהן אסורין. שתי גזוזטראות זו למעלה מזו אם אין ביניהן יו"ד להרמב"ם אפי' עשו מחיצה לעליונה בשלהן ואין לתחתונה שותפות בה ואפי' עשו לשניהן וכ"א לעצמה הואיל ואין ביניהן יו"ד שתיהן רשות א' הן ואוסרין זה על זה ולית בי' משום דין גזל ולא משום גלויי דעתי' ולהרב בעל הטורים לשמואל הוא דקא מפליג אביי ובשעשו בשותפות אבל אנן דקי"ל כרב ל"ש תוך יו"ד ל"ש ביניהן יו"ד דבתוך יו"ד נמי אית ביה משום דין גזל ומשום גלויי דעתי' ואם לא עשו בשותפות ועשו לעליונה ולא לתחתונה ואין צריך לומר עשו לשניהן שניהן מותרות מדין גזל להרמב"ם בגובה יו"ד ביניהן ולהרב בעל הטורים אע"פ שאין ביניהן יו"ד ואם עשו לתחתונה ולא לעליונה אמר הרמב"ם שתיהן אסורות בתחתונה והראב"ד פליג והרב בעל הטורים כהראב"ד התחתונה מותרת והכי מסתברא כדאמרן ואם עשו מחיצה בשותפות אוסרין זה על זה אלא א"כ עשו שתיהן כל א' לעצמה ואם מופלגת זו מזו ד' להר"י אינה אוסרות כלל משום דרך אויר ואיכא למימר אפי' בתוך יו"ד ולהרשב"א והריטב"א בגבוה יו"ד אינה אוסרת משום ג' כחות אבל בתוך יו"ד דליכא אלא ב' כחות מופלגת נמי אסרא ובעל הטורים מסתברא כוותיה ס"ל ואינה רחוקה משום גבוה יו"ד נקטי' ולהרמב"ם בשותפות אוסרין אפילו במופלגת דשותפין אוסרין דרך אויר וכחות לא מעלה ולא מוריד ולהריטב"א דאמר בדאביי היכא דבתוך יו"ד קיימי מודי רב דאפי' מופלגת אסרא דרך אויר לדידי' לא נפקא לן מידי מטעמא משום ג' כחות הוא דלא אסרי ובתוך יו"ד דליכא אלא ב' כחות ודאי אסרי אהדדי אלא להר"י דאסר ה"נ אינה אוסרת דרך אויר הא בתוך יו"ד אוסרת. א"נ להרמב"ם היכא דלא עשו בשותפות דאמר דתוך יו"ד אוסרין אהדדי דאפי' מופלגת נמי אסרן אהדדי וגג סמוך לרה"ר אנן דקיי"ל כרב דאינ' אוסר דרך אויר, אין צריך סולם קבוע אלא היכא דקא משתמשי בי' בני רה"ר בכומתא וסודרא מדס"ד דאביי מהא גמר דשמואל אסר דרך אויר ודחי מדרב פפא וכן אמר הרז"ה וגג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע בשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא ובור שבין ב' חצרות ממלאין אפי' בלא היכר ולהרמב"ם אפי' מופלגת ד' ואין צריך לומר דאין מופלגת ד' וחלוקין עליו ואמרו כרש"י שאם אין מופלגת ד' אין זה דרך אויר וצריך מחיצה תלויה וב' בתים וג' חורבות זה משתמש בסמוך שלו אפי' ע"י זריקה וחברו אסור וכן חברו והאמצעי אם כשידה מותר ואם כחצובה אסור כרש"י והרשב"א אמר כשורה כולן אסורות וכולהי רבנן כרש"י ולמאי דמתרגמינן אליבא דהרב המגיד בשל הפקר אפילו בזריק' גובה אינו אוסר אלא כפתח או בשלשול ולא מצינו חבר. וצריך תירוץ:
מסתברא הא דאמרינן בב' גזוזטראות שתיהן אסורות לא אמרן אלא כשאין לעליונה תשמיש בגזוזטרא. אלא למלאות. דהו"ל לעליונה בשלשול אבל יש לעליונה תשמיש בגזוזטרא עליונה מותרת אפי' למלאות. דהא נשאר תשמיש לעליונה בפתח לתחתונה בזריקה ועליונה מותרת ותחתונה אסור' וכיון דיהבינן לגזוזטרא לעליונה תו לא אתיא תחתונה למיסר עלי' תוך המחיצה למימלי אע"ג דמילוי בשלשול דבדידה קא משלשלא. וכדאמרינן בחורבה משמש בסמוך שלו ע"י זריקה: