אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שביעי - חלון

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שביעי - חלון

פרק שישי - הדר

דף עו.

גמרא: פשיטא כו' בכמה דוכתי מלתא דאתיא מדיוקא טרח ותנא לה בהדיא אלא הכא הואיל ותנא מתניתא מקצתו בתוך יו"ד אמרינן תנא דידן נמי להכי טרח ותנא לה והיינו דאוקים סיפא לדיוקא ורישא מאי בתוך יו"ד אפי' מקצתו בתוך יו"ד וקתני סיפא כולה למעלה מיו"ד אין מערבין אחד לדיוקא טעמא דכולה למעלה מיו"ד הא מקצתו אם רצו מערבין אחד ולא אוקים סיפא לגופא ורישא כולי' בתוך יו"ד וקתני סיפא מקצתו למעלה מיו"ד אין מערבין אחד משום דתנא מתניתא מקצתו בתוך יו"ד אם רצו מערבין אחד:

זו ואין צריך לומר זו קתני ולא קאמר סיפא מערבין שנים איצטריכא לי' דהא אפי' כולי' בתוך יו"ד נמי דפתחא ולא פירצה הוא:

דף עו:

ריבועא מגו עיגולא פלגא חס ושלום לא ר' יוחנן ולא רבנן דקיסרי טעו בחושבנא דכ"ע מידע ידעי לה אלא קאמרי אע"ג דקי"ל עיגולא מגו ריבועא ריבעא ריבועא מגו עיגולא לאכשורי עגולא כדי לרבעה מגוה אחמור בה רבנן למידלי מיני' פלגא מפותי'. כגון חלון עגול צריך שיהא ברחבו ח' כדי לרבע ארבעה בתוכו ולא אוקמוהי אדיני' כי היכי דלא ליתי למישרי בבציר מהכי להכי בעינן שיעורא דמתחזיא לכ"ע וכיון דבכולהי הלכתי מרובעות בעינן הלכך אחמור בי' ואסקינן בסוכה ולא היא דהא קחזינן דלא הוי כולי האי ואי מחמרינן בי' כולי האי מתחזי כחוכא:

ביתא כמאן דמליא דמי בכל מקום שהוא רה"י ל"ש בית ל"ש חצר אמרינן כמאן דמליא דמי בנעץ קנה ברה"י וזרק ונח על גביו וגבי תחומן אפי' עומד ברה"ר ועירובו באילן גבוה יו"ד ורחב ד' בתוך ד"א וכאן חלקו חכמים ברה"י עצמו בין בית לחצר ולא ידענא אי תקרה גורם ובית בלא תקרה תוך יו"ד בעינן א"נ חצר מקורה אפי' למעלה מיו"ד או רשות הבית גורם דהוה רשותא דחד וחצרות של יחידים נמי אפי' למעלה מיו"ד או תשמיש הבית גורם ואפי' בלא תקרה ומדאמרינן תרגומא אחצרות ולא אמרינן אחצרות ואגגות ש"מ גגות כבתים או דלמא חדא מיני' נקט:

חלון שבין ב' גגות פירש"י כמ"ד כשם שחלוקין דיורין למטה כו' וקשיא חצרות מאי איכא למימ' אלא לכלים ששבתו בבית גגות נמי לכלים ששבתו לבית:

מתני': יותר מכאן כו' צ"ע פירצה יותר מעשר גובהה בכמה בד' או ביו"ד טפחים או בג' כיון דבית' מיו"ד אמה מחיצה תלוי':

אמר רב אויר שתי רשויות כו' לא יזוז בו כו' פירשה הריטב"א משמי' דרבנן דתוס' דכל פורתא הו"ל כמוציא מחצר לחצר ומיירי כשעירבו כו' וכן אמר ה"ר יונתן ואנן קשיא לן מ"ש חצר שלא עירבה דרשות כל הבתים שולטת בה ומותר לטלטל בכולה ולא אמרינן מוציא מרשות זה לרשות זה הוא ובריש ר"א דמילה פירש רש"י דאפי' כלי בתים שהוציאן דרך מלבוש מטלטלינן בכולה והכי משמע מדאוקים בכל גגות בכומתא וסודרא מחצר לחצ' לא הא באותה חצר שפיר דמי ותו ברחב ד"ט נמי נימא הכי וכ"ת כדאמר ה"ר יונתן דהתם אין רשות אחד מהן שולטת בו והו"ל רה"י בלא בעלים א"ה ממנו למטה או למעלן נמי לישתרי אלא רב ור' יוחנן בהא קמיפלגי ר"י סבר מקום פטור הוא ואפי' מאני דבתים שרי דלאו רשותא כלל היא ורב סבר שתי רשויות שולטת בו דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה דאע"ג דלית בי' ד' כרשות שתיהן דמי והכא כיון דלית בי' ד' לא יזיז בו דאי יזיז בו אתי לטלטולי ממנו לבתים ומבתים לתוכו דמימר אמר הכא הא ברשויות דאורייתא נמי מקום פטור הוא ה"נ ל"ש להכי אחמור בי' דלא יזיז בו דאי לא הא לא קיימא הא אבל ברחב ד' לא אתי למישרי לבתים:

דף עז.

לרבותינו בעלי התוס' דאמרי לרב בשתי חצרות דתרוי' רה"י נינהו ואתו לזלזולי אחמור ועשו חיזוק יותר משל תורה אבל ברה"י וכרמלית דתרי רשויות נינהו לא עשו חיזוק קשיא אלא הא דרמינן דר' יוחנן אדר"י בלהחליף ואמרינן האי דאלו מעלין מכאן זעירי אמרה לימא אפילו תימא רב דימי והתם דרה"י וכרמלית תרי רשויות נינהי ולא אלימא גזירה ברשויות דאורייתא דחמירי גזור ברשויות דרבנן דלא חמירי לא גזור אבל הכא דתרוי' רה"י נינהי ואלימא גזירה דאתי לזלזולי עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואפי' ברשויות דרבנן גזור דלא להחליף:

אמר רבה בר הונא א"ר נחמן וכן הוא בכיצד משתתפין אמתני' דאנשי חצר.

אמר רב נחמן כותל כו' מסתברא ל"ש רחב ד' ול"ש אין ברחבו ד' ואפי' לר' יוחנן דאמר אין בו ד' הו"ל מקום פטור אפי' ברשויות דרבנן. הכא הואיל ולזה בנחת ולאידך בקשה כחצרו דמי ואע"ג דגבוה ג' מחצרו מ"מ תשמישתי' הוא וגדולה מזו אמרי בהזורק כותל רה"י העומד ברה"ר גבוה י"ט וזרק ונח על גביו חייב אע"ג דלא רחב ד' ולא הוי מקום פטור ואע"ג דגבוה יו"ד טפחים הוי כרה"י ולא מיבעיא הכא דלא גבוה יו"ד דכחצרו הוי ואע"ג דהתם משום ק"ו דלאחרי' הוא עושה לעצמו לא כל שכן הכא דלא גבוה יו"ד טפחים וניחא תשמושתי' אפי' בלאו ק"ו נמי ותו הא אנן קי"ל גדוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין וה"נ לאחרים עושה וא"נ נימא בדלא גביהא יו"ד לא אמרינן ק"ו וכדאמור בתוס' הזורק אבור ותוליתו, מ"מ כיון, דלא גביהא יו"ד וניחא תשמישתי' הוי כחצרו והריטב"א אמר ולר' יוחנן ברחב ד' דאי לא אמרת הכי לשניהן מותר וכן אמר הרמב"ם כותל שבין ב' חצרות שהוא רחב ארבעה ואמר עלה הרב המגיד שאם אין ברחבו ארבעה מותר לשניהם אפי' מן הבתים ועירבה כל אחת לעצמה. ואמר ה"ה ברחב ארבעה זו שתשמישה בנחת מותרת לו אפי' מן הבתים כיון שעריבה לעצמה וזו שתשמישה קשה אסורה בו אף מן החצר. וקבעה הר"י קאר"י להלכה בספרי' ש"ע ותהינן בה וכי גרע כותל זה מחצרו של חברו ואנן הא קי"ל כל גגות וחצרות רשות אחת הן:

בא למעטו דבר הממעט אינו ממעט אלא באחד משלשה דרכים שאין ניטל בשבת או שיקבענו בבנין וא"א ליטלו בשבת. או כובדו יקבענו שמחמת כובדו לא יטלנו אע"פ שמותר ליטלו ובדבר שאינו כלי ממש אם יחדו לכך לרבותיו דהריטב"א מהני ולהריטב"א לא מהני:

שעקר חוליא מראשו בכותל גבוה יו"ד טפחים ורחב ארבעה ועקר חוליא מצד אחד ומיעטו מיו"ד במשך ארבעה מותר להשתמש בכל הכותל וחברו אסור פחות מד' הוא מותר כנגד המיעוט וחברו אסור ובשאר הכותל שניהן אסורין ואם אין בכותל רוחב ארבעה להרב המגיד והריטב"א שניהן מותרין בכ"מ. ולדידן אם עקר חוליא מצדו באורך ארבעה טפחים הוא מותר בכל הכותל דפתחא דידי' הוא וחברו אסור אע"ג דלית ברחב הכותל ארבעה ואי לא הוי עקר חוליא פרוי' שריין השתא דעביד לי' פתחא לכותל כולי' כותל דידי' היא וכחצרו דמיא. ואם עקר בפחות מאורך ארבעה שניהן מותרין ואפי' כנגד המיעוט אפי' חברו מותר. אע"ג דכנגד המיעוט לדידי' בנחת ולחברי' בקשה. מ"מ כיון דלית בי' אורך ארבעה מקום פטור הוא ובטיל לכותל להאי גיסא ולהאי גיסא. ואם עקר חוליא ומיעטו מכאן ומכאן אם הכותל רחב ד' אם עקרה באורך ד' רצו מערבין אחד ואם עירבו שנים שניהן אסורין. ואם עקר בפחות מאורך ד' מערבין שנים ושניהן אסורין בכותל. ואם אין ברוחב הכותל ארבעה שניהן מותרין בכל הכותל כולה:

הא דאקשי הריטב"א אם אין במיעוטו ארבעה היכי שרי כנגד המיעוט הא פרוץ במלואו לשאר הכותל שהוא מקום האסור כיון דגבוה עשרה ורחב ד'. איכא למיפרק במקום שאין בו ד' על ד' לא אסרינן משום פרוץ במלואו דלא חשיב מקום אלא מקום פטור בעלמא דאי לא תימא הכי הא דאמר רב דימי מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו. בני רה"י אמאי מכתפין הא פרוץ במלואו לרה"ר ובני רה"ר אמאי מכתפי הא פרוץ במלואו רה"י:

והא דאמרן שאינו ניטל בשבת אמר הריטב"א איכא דאמרי מלאכתו לאיסור נמי הוי ניטל בשבת הואיל וניטל לצורך גופו או מקומו ואיהו אכרע למ"ד ממעט ולא מפיק אלא מלאכתו להיתר דאפי' מחמה לצל ניטל:

והטומן לפת אוקמה בירושלמי בטמן אגודה שאין דרך זריעה בכך. ושקיל וטרי בה הריטב"א:

דף עז:

אמר רב ביבי ב"ר אביי בנה אצטבא כו' וא"ר נחמן כו' זיז כו'. לרש"י מיעוט באויר לא שמי' מיעוט והיינו דבעינן באצטבא ע"ג אצטבא ובסולם ששליבותיו פורחות פחות משלשה למיהוי כחדא ובשני זיזין נמי בעינן ב' סולמות והיינו דא"ר חסדא זה שלא כנגד זה להעמיד סולם והיינו דאצריך סולם בזיז אחד. והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' א'). והריטב"א דאמרי תרוי' מיעוט באויר שמי' מיעוט. ואצטבא וסולם ששליבותיו פורחות באין. בתחתונה ד' ואין בעליונה ד' ובשתיהן יש ד' והיינו יש בעליונה ד' ע"י צירוף אם אין בין זה לזה שלשה שתיהן מצטרפות לד' והרי הוא כאצטבא אחת עקומה וזיז אין צריך סולם כלל וה"ק אם הניח עליו סולם כ"ש מיעטו לזיז ואין הזיז ממעט שאין הסולם ראוי למעט שאין בו ד' ואין הזיז ראוי לפי שהסולם סמוך עליו:

נתן הסולם סמוך לזיז אינו ממעט לזיז אדרבה ארווחי ארווחי' לזיז והזיז ממעט. וכן אמר הראב"ד בזיז והזיז אין צריך סולם דמיעוט באויר שמי' מיעוט וזה שלא כנגד זה דא"ר חסדא שיהא נוח לעלות מזה לזה. ואליבא דהרמב"ם תרגמא הרב המגיד קמייתא דרב נחמן דבעי סולם לזיז כשהזיז גבוה יותר מעשרה מן הקרקע הלכך בלא סולם אין מיעוטו כלום אבל אם הי' פחות מעשרה לקרקע ופחות מעשרה לכותל אין צריך סולם והיינו דלא אצריך סולם בשני זיזין וכו' וקשיא לן אלא הא דאמר הרמב"ם אבל אם הניח הסולם בצד הזיז אינו ממעט והיינו דאמרינן אבל אותבי' בהדי' ארווחי ארווחי'. אמאי אינו ממעט בלאו זיז נמי סולם למעט דסולם לחודי' הא ממעט מדקא מהני לזיז גבוה יו"ד טפחים דהו"ל מחיצה יו"ד מקרקע. ובעינן מימר הכא כגון שהסולם אינו סמוך לכותל אלא הוא נסמך מצדו לזיז א"נ כגון שמראש הסולם עד ראש הכותל יו"ד ומראש הזיז עד ראש הכותל פחות מיו"ד:

ובשיעור המיעוט פליגי בה רבנן לרש"י אורך ד' בצד משך הכותל אבל רוחב לא בעי למיעוט. ולהר"י אם המיעוט מגיע לראש הכותל או פחות מג' לראשו כיון דאיכא אורך ד' אע"ג דלא רחב ד' ממעט מצד אחד דליהוי לזה תשמישו בנחת לישתמש בכותל מכאן ומכאן לערב אחד ואם יש במיעוט ד' על ד' אפי' אין מגיע לראש הכותל ואפי' גבוה פחות מטפח ממעט מצד אחד ומכאן ומכאן מערבין אחד. ולהרא"ש משמי' דהר"מ לערב אחד בעינן מגיע לראשו ולמעט מצד אחד אפי' גבוה פחות מטפח ממעט והריטב"א אמר כחומרי שניהם דלערב אחד בעינן מגיע לראשו ולמעט מצד אחד אפי' איני מגיע לראשו והוא שיהא בו ד' על ד'. משום דמתני בזיז ד' על ד' ומתני אם יש במיעוטו ד' על ד'. והרשב"א (שם) אמר כהר"י ואמר דהא דסולם שבעה ומשהו באין ברחב השליבות ארבעה והא דאמר רב אפי' סולם זקוף ביש בשליבותיו ד' על ד' והוי כאצטבא על גבי אצטבא ואיכא למימר להרשב"א מגיע לראש הכותל אפי' ד' אורך לא צריך מדלא קאמר באין בשליבותיו ד' על ד' והריטב"א אמר הא דסולם י"ד דשמואל לערב אחד והא דסולם זקוף למעט מצד אחד. ולרבותינו בעלי התוס' והרא"ש סולם זקוף בכל מקום ממעט ודרב פליגא ורב הונא ברי' דר"י כרב. ובירושלמי משמע דלערב אחד נמי מהניא מיעוט דמייתי דיני מיעוט אחלון למעלה מיו"ד דמתני'. והרמב"ם שמעינן לי' כל היכא דאמר סולם לא פריש בי' שיעורא ואמר ואפי' הי' הסולם זקוף ואפי' לא הי' מגיע ראש הסולם לראש הכותל אם נשאר ביניהן פחות משלשה הרי זה מתיר והיינו כרב וכרב הונא ברי' דר"י דסולם שבעה ומשהו וכדאמר הרא"ש דהלכתא כוותי'. ובאצטבא קאמר אם יש בתחתונה ארבעה וכו' ואם רצו מערבין אחד ובבבא קמייתא דזיז האמר מניח סולם לפני הזיז לא פריש בי' סולם כל שהוא. ואמר נמי בזיז ובין הזיז העליון ובין ראש הכותל פחות מיו"ד ומערבין אחד אם רצו. ואמר כותל שגבוה יו"ד ובא למעטו כדי לערב עירוב אחד אם יש באורך המיעוט ד' טפחים מערבין אחד. אלמא קסבר הרמב"ם אפי' אינו מגיע לראש הכותל מערבין אחד. וקסבר כרש"י דלא בעינן ד' על ד' ובסולם דלא פריש בה שיעורא אפי' אורך ד' לא בעי ותדע מדמתרגם הרב המגיד אליבי' דקמייתא דרב נחמן בזיז גבוה יותר מיו"ד מן הקרקע ור"נ הא סולם כל שהו קאמר אלמא סולם כ"ש נמי ממעט למחיצה יו"ד ולא מתני בדאביי סולם רחב ארבעה ולא מתני אם יש במיעוטו ד' על ד' ולא בזיז ד' על ד' כדמהני הריטב"א וכן ה"ה אמר ויש לתמוה לפי' הרשב"א למה לא בארו בגמרא זיז ד' על ד' חזינן דאיהו נמי לא הוי מייתי לה. וקסבר סתם סולם אפי' אורך ד' במשך הכותל לית בי' והיינו דלא פריש בזיז סולם כ"ש דסתם סולם כ"ש וכולהי ממעט דשמעתין בחדא מחתא מחתו להו בין לערב אחד במכאן ומכאן בין להשתמש בכותל מצד אחד למעט לזה שמיעוטו בצדו וכל סולם דשמעתין סתמי' אפי' בארכו לית בי' ד' והיינו דבעינן שבעה ומשהו ומשים דליכא אפי' בארכו ד' ובציר מד' אורך לא מהני מיעוטא כלל למטה כדאמרינן בריש שמעתין בא למעטו כו' אלא הואיל ומגיע סמוך לראש הכותל אע"ג דלית בה ד' אורך מהני אפי' לערב אחד ואע"ג דפתחא פחות מד' לא חשיבא כדאמרינן בריש פירקין בסולם מהני דבסולם פחות מד' נמי סגי אינשי וניחא תשמישתי' וסולם ששליבותיו פורחות דבעינן בשליבה התחתונה ארבעה היינו דאימר הרמב"ם וכן במדרגות של עץ שסמכן לכותל ולא אמר וכן בסולם והיינו דומיא דאצטבא דלא מטי לריש כותלא אלא כאצטבא ולא דמי לכולהי סולמות. והא דלא קאמר הרמב"ם בבנה מצבה ע"ג מצבה ויש בעליונה ארבעה וכן בזיז לא פריש ארבעה אע"ג דבארכו ודאי ד' בעינן סמוך אהא דאמר ובא למעטו אם יש באורך המיעוט ד' טפחים אלמא כל מיעוט בפחות מאורך ארבעה לאו מיעוט. עוד אתחזיא לן אליבי' דסולם דאורחי' לאטויי' על צידי' ולמסגי עלי' ברווחא הוא דמהני מגיע לראש הכותל ואע"ג דלית בי' ד' אורך ואקילו בי' נמי בזקוף ומטי לרישי' אבל אצטבא וסולם ששליבותיו פורחות דלא חזי לאטויי' על צדי' וכולהי מיעוטא דכוותי' אפי' מגיע לראש הכותל נמי ארכו ד' אין אי לא לא והא דאקשו רבנן דתוס' מדאמר רב נחמן גבי זיז סולם כ"ש. להרמב"ם רב נחמן פרושי קמפרש למילתי' אע"ג דבסולם לית בי' ד' הוי פתחא לזיז אורך ד'. והא דאותבי' מסולם מכאן ומכאן וקשין באמצע ומחקק להשלים בכותל בכמה. מידי הוא טעמא אלא להרמב"ם הרמב"ם הא לא קא מתרגם לה לענין רחב ד' כרש"י וכדבעינא למימר קמן יהא דאמר שמואל אסולם זקוף מידי דהוה אאצטבא על גבי אצטבא אע"ג דאלטבא רחבה ד' וסולם לא רחב ד' מ"מ חזינן דזקופה ממעטת ואע"ג דלא מטי לרישי'. ה"נ בסולם דמטי לרישי' וניחא תשמישתי' קצת:

והרב המגיד אמר אהא דאמר הרמב"ם הסל והספל כו' דהרמב"ם מוקי' להא דספל דשמעתין אחריץ והאחרונים פירשו בכותל והם סבורים שכל שיש במיעוטו ד' אע"פ שאין מגיע לראש הכותל כו' ולא אמרו סולם שבעה אלא בשאין רחב ד' ורבינו ז"ל לא חילק ונראה מדבריו שכל מיעוט צריך שיהא בפחות מג' לראש הכותל ולהרב המגיד הא דאמר הרמב"ם בזיז נשאר מן הזיז עד ראש הכותל פחות מיו"ד ואמר ובין הזיז העליון ובין ראש הכותל פחות מיו"ד:

אלמא לא בעינן עד פחות מג' לראש הכותל על כורחך זיז עדיפא מכולהי מיעוטא דלא בעינן ראש הכותל והשתא סולם ואצטבא לכולהי בבי דהרמב"ם ברחב ד' באורך הכותל כיון דלא מפליג בהו מידי ונקיט בסוף אם יש במיעוטו ד' וצריך תירוץ ואנן אית לן למיתרגם עוד אליבא דהרמב"ם קסבר כל מיעוט שהוא מהקרקע או מפחות לג' לקרקע עד פחות מג' לראש הכותל לא בעינן אפי' אורך ד' וכל שהוא שלשה מהקרקע א"נ שלשה מראש הכותל בעינן אורך ד' לבר מזיז דעדיפא מכולהי והיינו דבסולם לא נקיט ד' כיון דאצריך בי' פחות מג' לראש הכותל ומצבה על גבי מצבה במגיע עד סמוך לראש הכותל וסמיך אדנקטי' בסולם ואמר אם יש בתחתונה ד' ממעט כיון דאית בתחתונה ד' דל עליונה מהכא דד' לא בעי ראש הכותל ואמר אין בתחתונה ד' ואין בינה לבין העליונה ג' ממעט ולא נקיט ויש בעליונה ד' כיון דאין ביניהן ג' הרי מיעטי' מהקרקע עד הכותל ולא בעי ד' ובזיז דעדיפא מכולהי לא בעי כו' ולא בעי לא ד' ולא ראש הכותל ולא סמוך לארץ ומלתי' בזיז כדמתרגם ה"ה אליבי' ואמר בבא למעטו אם יש באורך המיעוט ד' במיעוט שאיני מגיע לראש הכותל והיינו דאמר שמואל בסולם זקוף מידי דהוה אאצטבא ע"ג אצטבא דאצטבא נמי באין ביניהן ג' לא בעי רחב ד' ובמגיע סמוך לראשו וכן סולם באין בין השליבות ד' ומגיע סמוך לראשו וצריך תירוץ טובא:

ובירושלמי אמרו משמי' דרב נחמן צריך שיהא בין שליבה לשליבה פחות מג' צריך שיהא בו רוחב ארבעה טפחים והעמודין משלימין לארבעה וליכא לאוקמה אף בשליבה התחתונה ד' טפחים דא"כ האי פחות מג' אפי' טובא נמי דל עליונה ולימעט בתחתונה אלא צריך שיהא בו רוחב ד"ט בעליונה קאי וכדאמרו הכא משמי' דרב נחמן ולמאי דאמרן אליבא דהרמב"ם לא מתני צריך צריך אלא מתני צריך שיהא בין שליבה לשליבה פחות משלשה או שיהא בו רוחב ד"ט:

דף עח.

רב הונא ברי' דר"י אמר כו' פירש רש"י דס"ל זקוף ממעט וכן אמר הריטב"א והרשב"א אמר ואין ברחב השליבות ארבעה צריך להיות בארך הסולם שבעה ומשהו כדי שיטנו ויעלה במדרונו לראש הכותל הי' הסולם זקוף ויש בשליבותיו ד' על ד' אע"פ שזו על זו ממעט מפני שזה כאצטבא ע"ג אצטבא מדברי רבינו נלמד דרב הונא ברי' דר"י נמי מוטה בעי אלא קסבר הטי' קצת סגי והאי משהו בדאית בי' כדי הטי' ועוד שיגיע לפחות מג' מראשו ולדידי' לאביי ורב יוסף נמי דוקא קאמרי ושיעור הטי' קים להו בהכי למר יגיע לפחות מטפח ולמר בפחות מג':

אמרו רבוותאי כרב יוסף א"ר אושעיא ואפי' סולמות שבבל א"צ קבע משום דהלכה כדברי המיקל בעירוב וכל סולם כבד אע"פ שאין לו ד' חווקין א"צ קבע. ואע"ג דחומרא דאתי לידי קולא הוא שאם הניחו דקלים מצד אחד וסולמות מצד אחד ועירבו שנים שניהן אסורין להשתמש בכותל ואי כר' חייא בעל הדקלים מותר דהו"ל תשמישו בנחת ולאידך תשמישו בקשה. וכ"ת בהא נעביד כר' חייא להקל הו"ל תרי קולי דסתרי אהדדי דכי עירבו אחד בכה"ג או סולמות מכאן ומכאן ועירבו אחד. להרמב"ם ולרבוותאי דשרו במיעוט לערב אחד ספיר דמי א"נ מצדו אחד סולמות ומצדו השני ולא כלום בעל הסולמות שרי ואמרת כבידן קובעתן ובכה"ג ועירבו שנים תימא בעל הדקלים שרי ואין כובד הסולמות דאידך קובעתן וכ"ת מ"ש מכותל שרנפה בסולמות יותר מעשר דאמרינן בכיצד מעברין בשמעתא דעיר של יחיד תורת מחיצה עליו אע"ג דהוה תרי קולי דסתרי אהדדי היכא דאתמר אתמר א"נ התם לא סתרן אהדדי כדתרגמינא התם. מ"מ רובא קולא היא ואפי' הנך דאסרי לערב אחד כי מנח סולמות שבעה ומשהו מכאן ומכאן דכ"ע מערבין אחד ואפי' להרב המגיד דאמר לזה בנחת ולזה בקשה דזה דבקשה אסור אף מן המצר והשתא הניח סולמות מצד אחד לזה להקל דאפי' מן הבתים שרי ולזה להחמיר דאפי' מן החצר אסור ולר' חייא דלא ממעט תרוי' מבתים אסירי ומחצר שריין. מ"מ לענין עירוב אחד הו"ל להקל ועוד כי אתמר בי מדרשא להקל אתמר:

סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע. הרמב"ם והרשב"א והריטב"א וכולהי רבנן פירשוה מחיצה של קשין וסולם סמוך עלי' מכאן ומכאן א"ל אין כף הרגל עולה בהן שאין יכול לעלות בסולמות מפני שסמוכין על מחיצה של קשין ואם יעלה תפול המחיצה קשין מכאן כו' מחיצה של קשין מן הסולמות ולכאן ומן הסולמות ולכאן וסולם באמצע במקום הסולמות יש עמוד שסמוכין עליו או שסמוכין הסולמות בראשיהן זה על זה א"ל הרי כף הרגל עולה בהן דמחיצה דקשין שמה מחיצה ובסולמות יכולין לעלות:

דף עח:

חקק להשלים כו' הרשב"א והריטב"א פירשוה הי' הסולם קצר ואין בו למעט כל הכותל וחקק בכותל חקק רחב ד' על ד' וכו' אם אין מן החקק ולמעלה עשרה מיעטו לפי שיכול לעלות מן הסולם אל החקק ומן החקק אל כותל חקק בכותל ועשאו כמין סולם צריך לחקק מלא קומת הכותל חקק שלא כנגד חקק שאם לא חקק כך מלא קומת כל הכותל א"א לו לעלות דרך שם אל ראש הכותל שהרי מה שלא נחקק נוגע אל צידו ומעכבו ואני העתקתי לשון הרשב"א ולא ידענא מ"ש מחקק דהתם לראש הכותל ומחקק דהכא לראש הכותל והרמב"ם פירשה לענין פירצה יתר מעשר ודידי' נמי לא ידענא מ"ש דכל פירצה יתר מיו"ד:

עשאו לאשירה סולם לרש"י קא מיבעיא לי' אי' קנית עירוב הנאה מאשירה מיקרי דלמיהוי פיתחא מה לי אי אסור לעלות משום איסור שבת מה לי אי אסור לעלות משום איסור הנאה אידי ואידי אסור לעלות בו אלא הא דאמר רש"י משום איסור הנאה משום דעירובי חצרות לדבר הרשות הוא עי אמרינן קנית עירוב גופי' הנאה מאשירה היא דניחא לי' בהאי אשירה למיהוי לי' פיתחא וכן לרב נחמן בר יצחק טעמא משום הנאה הוא מדתלי בפלוגתא דר"י ורבנן או דלמא בקני' הא לא מתהני מאשירה והא דאסור לעלות בו אריא הוא דרביע עלי' וא"ל רבה אילן מותר דפיתחא הוא וארי' הוא דרביע עלי' ואשירה אסורה משום דמתהני מיני' ואפי' לר"י ורב חסדא סבר דלא הוי הנאה ולמיהוי פתחא אשירה קיל. ולהריטב"א עירובי חצרות נמי דברי מצוה ודרכי שלום הוא כדאמרינן בירושלמי וקמיבעיא לי' אילן דשרי בחול פתחא הוא ובשבת אריא רביע עלי' אשירה דאפי' בחול אסירא לאו פתחא היא או דלמא כיון דאפשר בביטול פתחא היא. והכא באשירה של עכו"ם דאפשר בביטול אבל אשירה דישראל דכ"ע אסורה ודכ"ע דלא הוי הנאה לבר מר"נ ברי"צ דס"ל לרבנן הוי הנאה ולר"י לא הוי הנאה ולהרמב"ם קמיבעיא לי' אילן דשבות בעלמא פתחא הוא אשירה דמדאורייתא אסירה לאו פתחא היא או דלמא ל"ש א"נ להרמב"ם קאמר את"ל אילן לרבי ודאי שרי הכא דאיסור הנאה דאורייתא תיבעי כו' וכדמתרגם ה"ה אליבי' דכר"נ ס"ל:

מתקיף לה רב חסדא כו' וכ"ת אשירה נמי איסו' שבת היכא אזלא איכא למימר לרבה הוא דקא אתקיף לי' דקאמר אילן מותר לד"ה ואפילו לרבנן דרבי משום דפתחא הוא ואשירה אסירא לד"ה ואפילו לרבי ורבי יודא. אדרבה אילן לרבנן דרבי שאיסור שבת גורם לו ניתסר אשירה לרבי דליכא איסור שבת אלא איסור ד"א לא ניתסר וקסבר רב חסדא בהא כר"נ ב"ר יצחק דלרבי לא שאני הכא משום דכולא יומא היא מהתם ובין אילן בין אשירה פלוגתא דרבי ורבנן דמשום איסור ד"א לא בטיל פתחי' וליכא אלא משום איסור שבת ול"ש אילן ל"ש אשירה לרבי שרי ולרבנן אסורא וכן לרבין אליבא דר"א והנאה דכ"ע דלא היי ר"נ בר יצחק סבר אשירה לרבי פלוגתא דר"י ורבנן משום הנאה מיהא מחוורא טפי כרבוותאי ולרב חסדא אילן אסור לד"ה ואשירה מותרת לד"ה והכא מאי אשירה הריטב"א אמר לאו דוקא מחוברת אלא עץ של ע"ז שהי' נעבד והרשב"א אמר אשירה גרועה ולא ידענא מאי גרועה והרב בעל הטורים אמר אשירה יבשה:

אמרו רבותינו בעלי התוס' דר"נ ב"ר יצחק פליגא אסוגיא דבכל מערבין וקסבר לר' יודא מותר לקנות בית באיסורי הנאה וכן אמר הריטב"א לר"נ בר יצחק דאמר פלוגתא דרבי ורבנן ואנן הא קי"ל כרבי אבל בהא דאמר ר"נ ב"ר יצחק אשירה פלוגתא דר"י ורבנן לא קי"ל כוותי' ואע"ג דהלכה כר' יודא בעירובין והלכה כדברי המיקל בעירוב משום דטעמא דר"י קא פריש ר"נ ב"ר יצחק הכא דלא כמסקנא דבכל מערבין ולמאי דמסקינן התם מודי ר"י הכא דכולהי יומא ניחא לי' בהאי פתחא ולדעתין הא לא מכרעא למידחיא מלתי' דר"נ ב"ר יצחק. וליטעמך אילן לרבי מאי טעמא הא רבי לא אמר אלא בה"ש והכא כולא יומא. לאו משום דהכא כולא יומא צורך עירוב הוא דאי לא פתחא הוא לכולא יומא לא קני עירוב ועירובי חצרות נמי דבר מצוה הוא כדאמר הריטב"א שרי א"נ כיון דבה"ש פתחא מעליא הוא כולא יומא נמי אע"ג דלאו פתחא מעליא הוא מ"מ קצת פתחא הוי ש"ד לר' יודא נמי כיון דפתחא כולא יומא צורך עירוב הוא וע"ח נמי מצוה היא לא הוי הנאה וכי היכי דשרי עירוב בבה"ק ה"נ ל"ש. א"נ כיון דבה"ש ודאי שרי כי היכי דשרי התם תו לא חיישינן לפתחא מעליא אכולא יומא ואף הרשב"א ס"ל כוותין דאמר (שם) ויראה לי להתיר בין בזה בין בזה אלא שיש לחוש ולהחמיר באילן כדברי הראשונים הרשב"א כמאן לאו כר"נ ברי"צ ובאילן קי"ל כרבי ובאשירה משום דקי"ל כר' יודא ואף ה"ה ס"ל הכי מדאמר טעמא דהרמב"ם משום דלא קי"ל כר' יודא מכלל דלר"י שרי כר"נ ב"ר יצחק.

מאי הוי עלה הרמב"ם אמר אילן מותר הואיל ושבות הוא גורם לו שלא יעלה בו ואשירה אסורה שאסור לעלות עלי' מן התור' שאסורה בהנאה. תרגמה ה"ה אליבי' דאמר כרבה דר"נ בר יצחק קאי כוותי' דאנן קי"ל כרבי ולא קי"ל כר"י ואזדא הרמב"ם לטעמי' דאמר הנותן עירובו בבה"ק אינו עירוב כרבנן דר"י והרא"ש אמר אילן אסיר ואסירה מותרת כרב חסדא דר' יוחנן ור"א קיימן כוותי' וכן אמר הרשב"א שיש לחוש ולהחמיר באילן כדברי הראשונים:

מתני': הא דמפרק הר"י בבור ולא פירות דמדאורייתא ודאי מבטלי וכן אמרו משמי' בשבת בהזורק דמדאורייתא אפי' דבר הניטל בשבת מבטל ובדרבנן לא מבטל אפי' לקולא במערבין שנים ולא אסרי אהדדי קשיא חדא כי מפלגינן בין דאורייתא לדרבנן הנ"מ להקל משום דמילתא דרבנן קילא מדאורייתא א"נ להחמיר דחכמים עשו חיזוק אבל למימר בדרבנן איפכא מדאוריית' היכי משכחת לה והכא בדאורייתא לאו מחיצה היא בין להקל בין להחמיר דוטל ובדרבנן מחיצה היא בין להקל בין להחמיר דלא מבטל ותו הא אהילות דאורייתא ותנן ביטלו אין לא בטלו לא ובכולהי שינויי דשמעתין לא מיפרקא הא דפירות דהלכתא כסתם משנה ולא כר' יוסי ובדבר הניטל בשבת מ"ש שבת מטומאה ובור הא לאו למיטמיי' בהנך פירי קאי וניחא לן אליבא דהר"י דהיינו דמפלגינן בין דאורייתא לדרבנן דהשתא דמפלגינן בין שבת לטומאה ואמרינן דרבנן מודו לר' יוסי בשבת בסתם עפר כיון דבשבת אינו ניטל בטיל ה"נ מודו לי' בשבת בתבן ואין עתיד לפנותו דכי הדדי נינה כדאמר ר' יוסי ואפי' תבן אי ידעינן דלא יפנה לי' בשבת בטיל ומתני' בסתם תבן והתם בבור מלא פירות אפי' בסתמא בדלא פינהו בשבת ואיגלאי מילתא דהני פירות מעבדא נמי אין עתיד לפנותו בשבת ובטלא מחיצה ולהכי פטור ובפינהו בשבת חייב אבל עירובין דרבנן מערבין שנים ואין מערבין אחד דסתמא מפנהו בשבת לבהמתי' וכי חזינן בתר שבת דלא פינהו אע"ג דאגלאי מילתא דבטיל והוה אסרי אהדדי הא עירובין דרבנן היא ולא חשו לה ובדרב הונא ברי' דר"י איפרקא הא דאהילות מיהא טפי מחוורא דסתם תבן כיון דלפנותו לבהמתי' קאי אע"ג דחזינן בתר שבתא דלא פינהו לא בטיל בשבתא וכן באהילות אפי' להריטב"א דאמר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה היכא דעתיד לפנותו לר' יוסי ולרבנן סתם עפר ובתר הכי אתרמי מלתא ולא פינהו לזמן מרובה מ"מ לא בטלי' לבית כיון דמעקרא לפנותו הוה קאי ול"ש דאורייתא ל"ש דרבנן ובור מלא פירות בפירות טבולין או דאקבנהו לאוצר כתמרי דעסקא דפ"ק דשבת והא דאמור בתוס' הזורק ואפי' אי איירי הכא בטבל שאינו ניטל בשבת מ"מ כיון דניטל מן התורה הזורק לתוכו אמאי פטור הא ליתא מה לי אי מדאורייתא אינו ניטל מה לי אי מדרבנן אינו ניטל סוף סוף בשבת הא לא קא שקיל לי' ולא יהא אלא תבן ואין עתיד לפנותו דליכא אסורא כלל אלא דאיהו לא צריך לי' א"נ היכא דכובדו קובעו דלא שקיל לי מפני כובדי' וכן אמר הרשב"א בריש דיני רשוית בור מלא פירות של טבל ה"ז כמלא עפר וצרורות שא"א לפנותו ואבע"א התם בפירות שאין עתיד לפנותן ולא גריעי מתבן ואין עתיד לפנותו דלגבי שבת אפי' רבנן מודו:

דף עט.

רב אשי לא פליג אדרב הונא ברי' דר"י דבשבת אפי' ארנקי מבטל אינש דהא גבי כותל דלאו למיטיימי' קאי ואמרינן דבר שאינו ניטל בשבת ממעטו אלא קאמר בגוונא דמתני' אפי' בטומאה מבטל ואי הוי טומאה בחריץ טע"ט ומכוסה והוא מלא עפר אפי' סתם עפר בטיל כיין דליטיימי' קאי:

אבל לארכו אפי' כ"ש נמי והוא שאורך הנסר מד"ט ועד עשר אמות דפחות מד"ט לאו כולם וטפי מעשר מערבין אחד ואין מערבין שנים:

והאי נסר אינו ניטל בשבת:

ומדקאמר גזוזטרא עקומה היא ולא קאמר לבוד היא דייק הריטב"א כרש"י דגזוטרא בנתן עלי' נסר ומתני' נמי דיקא כדאמר הריטב"א וקא מתרגם מלתי' והא דתוספתא דאייתי הריטב"א נמי הלכתא היא וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ד' סי' א') אם יש בין גזוזטרא לגזוזטרא ד"ט ונתן מזו לזו נסר ד' מערבין ב' ואם רבו מערבין אחד בד"א בזו כנגד זו אבל אם הי' משוכות זו מזו או זו למעלה מזו אם אין בניהן ג"ט גזוזטרא עקומה היא ומערבין אחד אם יש בניהן ג"ט אפי' נתן עלי' נסר רחב ד' אין מערבין אחד לפי שאין בנסר תורת פתח שאין עושין פתח כיוצא בו הי' בין גזוזטרא לגזוזטרא פחות מד"ט אם הן זו כנגד זו מערבין אחד ואין מערבין ב' היו זה שלא כנגד זה או זו למעלה מזו אם ביניהן ג"ט אין מערבין אחד פחות מכאן מערבין אחד ואע"פ שלא נתן עליהן נסר כלל וכן אמר הרמב"ם כרש"י וכן בספרי טור וש"ע ובספרי הריא"פ והרא"ש ט"ס:

והא דאמר הרמב"ם תבן וקם אין ממעטין עד שיבטל וכן אמר הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע אפי' מלא תבן וקש כ"ז שלא בטלו אין מערבין אחד אלמא קסברי בטלו אין לא בטלו אע"ג דאין עתיד לפנותו לא בטיל ובתוספות כיצד משתתפין בשמעתא (ד' פ"ד) דאנשי חצר ואנשי מרפסת דמוקים בטבלא אמרו עלה ולא דמי לעפר ועתיד לפנותו דלא חייץ כיון דעתיד לפנותו ודאי לא מבטל מחיצה המפסקת בין ב' חצרות אבל למעט גובה יו"ד ולשויי' כפתח למרפסת כיון דאינו ניטל בשבת ממעט אע"ג דעתיד לפנותו ככפה ספל דממעט והא דתוספות דהכא פליגא דאמרו בתבן משום דניטל בשבת ולא כההא דפגה שהטמינה בתבן דהא אמרינן אפי' ארנקי מבטל אינש וכן אמר הרשב"א (שם) בתבן או קש בד"א בראויין למאכל בהמה לפי שמותר לטלטלו בשבת להאכילן לבהמה וכל שמטלטלן בשבת אינו ממעט אבל תבן סרוח שאינו ראוי למאכל בהמ' אין מטלטלין אותו בשב' ממעט מלא אותו עפר וצרורות וכל דבר שאינו מותר לטלטלו בשבת אע"פ שדעתו לפנותו ה"ז מיעוט מלא אותו תבן הראוי למאכל בהמה ובטלו ה"ה כעפר וממעט ואמר בדיני רשויות דבור מלא פירות טבולין כמלא עפר וצרורות הוא ובטלו מחיצותיו אלמא קסברי כל שאינו ניטל בשבת ואפי' עתיד לפנותו ממעט אפי' לבטל מחיצה המפסקת בין החצרות וכדאמר רב הונא ברי' דר"י בהדיא הנח איסור שבת דאפי' ארנקי מבט' אינש וטעמא דמתני' דעפר מבטל למחיצה אתא לפרושי. ועפר ועתיד לפנו' בטומאה תניא וכן תוספות הזורק דבעי למוקמא הא דבור מלא פירות בטבל, לאו משום דניטל מן התורה קסברי אפי' לבטל מחיצה אהניא שאינו ניטל בשבת וי הא דפריקו דמדאורייתא אפי' דבר הניטל בשבת מבטל ובדרבנן הוא דשאני בין דבר הניטל בשבת לשאינו ניטל אלמא דבר שאין ניטל בשבת אפי' בדרבנן מבטל וכן אמר בעל הג"א דפירות מבטלי מחיצתא משום דלאוצר נינהו ואין מתחילי באוצר בשבת ומסתברא כדאמר רב הונא ברי' דר"י דמודו רבנן בשבת דסתם עפר בטל משום דלא ניטל בשבת דומיא דארנקי ה"נ מודו בתבן ואין עתיד לפנות בשבת דכי הדדי נינהו וגבי טומאה טעמה דסתם עפר משום דלא עתיד לפנות לזמן מרובה וה"נ תבן ואין עתיד לפנותו לזמן מרובה אבל גבי שבת דטעמא משום דלא ניטל בשבת ה"נ תבן ואין עתיד לפנותו בשבת מידי דהוה אכובדו דאע"ג דניטל בשבת כיון דמפני כובדו לא ניטל בשבת דמיא לאינו ניטל מחמת איסו' ה"נ אין עתיד לפנותו בשבת כאין ניטל בשבת מחמת איסור דמי ועד שיבטל דאמ' הרמב"ם לאו דוקא ה"ה אין עתיד ליטלו בשבת אלא מלתא פסיקתא נקיט ואתי ובתרי' אזדו הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע תדע דהא הרשב"א אמר בהדיא דאינו ניטל בסבת ממעט וקאמר בתבן הראוי למאכל בהמה ובטלו. וכלהי אלישנא דאביי מסרך סרכי ואתו דאמרי אי בטולי חייץ מילתא דפסיקא. א"נ לרווחא קאמר דעפר וצרורות אפי' בכ"מ מבוטלין הן בחריץ דלמיטיימי' קאי כדאמר רב אשי והא דאמר הרמב"ם שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן. מאי מבוטלין משום דלא ניטלין בשבת. ומסתברא טפי דביטלו דוקא קאמרי ואביי נמי קאמר בטולי חייץ בטולי דוקא ור' יוסי דאמר תבן ואין עתיד לפנותו כסתם עפר משום דקסבר אין עתיד לפנותו כביטלו דמי ואידי ואידי אין עתיד לפנותו אבל לרבנן דאמרי אין עתיד לפנותו לא בטיל עד דבטלי' בהדיא כי קא מודו לענין שבת בסתם עפר דאין ניטל בשבת מחמת איסורי' אבל תבן דניטל בשבת אע"ג דאין עתיד לפנותו לא מבטל עד דבטלי' בהדי' כי היכי דלא מהני גבי טומאה דלא שאני שבת מטומאה אלא משום דשבת איכא איסורא וכובד נמי מוכחא טפי מאין עתיד לפנותו ואנן כרבנן וכסתם משנה קי"ל והא דבור מלא פירות בטבלא ושמעתין נמי דוקא מדקא רמי ותבן לא חייץ והתנן מתבן שבין כו' ומאי קושיא דלמא שאני מתבן דלא ניטל בשבת כדאמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו וכ"ת מ"מ לבהמתי' דקאים לה באפה הא שרו והו"ל ניטל בשבת מכדי בהמתי' טעמא מאי דאכלה קלי קלי ולא מפחית כדאמר רש"י סוף סוף כדי מחיצה הא אין ניטל בשלמא ללישנא דמשום מוקצה או משום סתירת אוהל כדבעינא מימר התם לבהמתי' אפי' למיכל מכדי מחיצתא שריא אלא לרש"י דמשום דמיפחת ולא אסיק אדעתי' ומטלטל הוא לבהמתי' נמי כי מיפחת אסיר ומאי קושיא הא כדי מחיצתא אינו ניטל בשבת אלא לאו לרבנן אין עתיד לפנותו לא מבטל והכא דשרי לבהמתי' וזימנין דמתרמי דבהמתי' נמי ממעיטא אלא דלא חשי להכי והואיל וסתמא לא ממעיטא לא הוי אין ניטל מחמת איסור אלא כאין עתיד לפנותו דעי מיהא אי משום הא לא אריא אימא הואיל ואי בעי מאכיל לבהמות טובא עד דאכילי לכולה מחיצה ותו ליכא למיחש לטלטול דהא לא אתו לטלטולי דמתחזיא וכדאמר הרא"ש באדם בחול ולא הוי אין עתיד לפנותו א"נ כי משנית מהאי דרב הונא תיקשי בית מאי עבדת בי' דתניא מערבין ב' וזה נוטל לתוך קופתו ולרש"י לדידי' נמי שרי דמינכר ולאינך לישני לבהמתי' מ"מ הא שריא ולא תיקשי מ"מ אין עתיד לפנותו כי היכי דלא ליסרו אהדדי דכי עירבו אחד ליכא למיחש להכי ולעירבו שנים ואם רצו לערבי אחד וכי מערבי ב' הוי אין עתיד לפנותו וכי מערבי אחד הו"ל עתיד לפנותו ועוד איכא למימר חצר נמי קשיא לי' מאי חזית דאמרת מערבין שנים ולהכי אחמרת בי' דלא יתן לתוך קופתו דלמא איפחת ולאו אדעתי' והו"ל אין עתיד לפנותו לערבו אחד ולא שנים ולישתרי למיהב לקופתו דליכא למיחש בה מידי והו"ל עתיד לפנותו ובטל מחיצתא ושרו לערובי חד מיהא מ"ע מסתברא דדוקא קאמרי ולאפוקי מדהרב בעל מ"א דאמר להרמב"ם לא מהני אפי' ביטול לשבת אחת וכרבותינו בעלי התוס' דכיצד משתתפין חדא דרבותינו בעלי התוס' דהכא ודפ' הזורק ודהרשב"א פליגא ומסייע להו דרב הונא ברי' דר"י ותו הא הרמב"ם הוא דאמר דסל וספל וחריץ נמי מהני וכ"ת הנ"מ בד' ולמיהוי פתחא אבל בכולהי למיסתר מחיצתא לא כל כה"ג הו"ל להרמב"ם לפרושי ולרבותינו בעלי התוס' דכיצד משתתפין בעינן מימר דרב אשי פליג ארב הונא ברי' דר"י וקסבר אימור דאמרינן ארנקי נמי מבטל אינש הנ"מ למיהוי פתחא אבל הכא דלבטולי מחיצתא שבת וטומאה כי הדדי נינהו וכי היכי דבטומאה לזמן מרובה בעינן ה"נ גבי שבת ולר' יוסי גבי שבת נמי סתם עפר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה ותבן ואין עתיד לפנותו לזמן מרובה כסתם עפר דמי ועפר ועתיד לפנותו לזמן מרובה אע"ג דלא ניטל בשבת לא בטיל ורבנן דפליגי עלי' דר' יוסי בשבת נמי פליגי וסברי אפי' עפר נמי לא בטיל עד דבטלי' בהדיא וכי פליגי בבית דלאו למיסיימי' קאי אבל בחריץ דלמיסיימי' קאי מודו דסתם עפר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה ופירות אפי' טבולין כיון דעתיד לפנותן אפי' בחריץ לא מבטלין ולדידהו הא דבור מלא פירות דאמרינן הזורק לתוכו פטור מתני' דאהילות תיובתי' השתא עפר לא מבטל פירות מיבעיא ובור נמי הא לאו למיטיימי' בהנך פירי קאי:

מתני': אלו מאכילין מכאן. אמר ה"ר יונתן אבל בידים אין לו לעשות דאע"פ שלא נתמעט על פני כל אמות אין לו ליטול ממקום שנתמעט שהרי ניטל מתבן שברשות חצרו של חברו ולא ידענא א"ה מאי אריא איפחת ביו"ד אפי' גבוה יו"ד ויותר מיכן נמי למעלה רשות שניהן היא כדאמרינן בכותל ואמרינן נמי כותל גבוה תשע עשרה וכותל גבוה עשרים ובגמ' פריש משום מוקצה:

נתמעט התבן אמר ה"ר יונתן ואפי' לא נתמעט אלא בשבת אפ"ה נאסרים שניהם דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אלא בעירוב ולא במחיצה והוי כמבוי שניטלה קורתו כו' ולא ידענא הא בשמעתין אמרינן אמתניתא דקתני שניהן אסורין ש"מ דיורין הבאין בשבת אסורין ומשני דאימעט מאתמול:

אלמא הכא דיורין הוא דאתוספי ולא דמי למבוי שנטלה קורתו דקמיפלגי בי' ר' יוא ור' יוסי דהתם מחיצתא הוא וכדפרישו בתוס' והרא"ש בפ"ק בשמעתא דחבלים

גמרא: ובלבד שלא יתן לתוך קופתו פליגי בה רבנן לרש"י לחד לישנא משום דלמא שקל טובא וממעיט לי' מיו"ד ולאו אדעתי' ולאידך לישנא משום מוקצה למחיצה ולהרא"ש בחול קאמר וכן מוקמי לבהמתי' אסור בחול דאי בשבת לימא שבת הואיל והותרה הותרה ואמרו משמי' אפי' בחול ולא מיבעיא בשבת כיון דבחול אסור משום ע"ש סמוך לחשיכה ממילא בשבת נמי אסור דלמא עביד לי' בע"ש א"נ דלמא ממעט לי' בה"ש דמי איכא מידי דבחול אסור ובשבת שרי א"נ בשבת אסור משום מגו דאתקצאי לבה"ש והרא"ש משום דרב הונא סבר בטלטול כר"ש קא מוקים לה בחול אבל אנן במוקצה מחמת איסור קי"ל כר' יודא והריטב"א מפרק לה להאי דשבת הואיל והותרה דחיישינן לשבתות אחרים ומשמי' דהרשב"א אמר מגו דאתקצאי לבה"ש כו' ואפי' לר"ש הכא משום סתירת אוהל הוא דאסור ואיכא ביני' בהמות טובא או רברבי ללישנא קמא דרש"י ולהרא"ש אסו' דבהמות טטמא מאי דלא חיישינן למיפחת דאכלה קלי קלי והכא בהמות נמי טובא אכלי. וללישנא בתרא דרש"י ולהרשב"א דמשום מוקצה למחיצה או סתירת אוהל בהמות מ"מ שרי וכן אי משום מגו דאתקצאי ולהרשב"א האי סתירת אוהל דרבנן דאי דאורייתא אפי' לאוקמי לבהמתי' נמי שרי כי היכי דשרי ע"ג עשבים מיהא א"נ דאורייתא הכא לאו ודאי סתירת אוהל הוא אלא לכי מיפחת הוי סתירת אוהל כדאמרינן בית כי מפחית מינכרא לי' מילתא ואיכא למיחש דלמא ספי לי' בידים ואנן מתרגמינן אליבא דרש"י כי אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה הנ"מ באיסורא דממילא כי הא דכותל שבין ב' חצרות שנפל והי' ג' ומת אחד מהן ועירב דרך הפתח ונסתם הפתח אבל הכא דבידים קא מפחת לי' מעשרה ומשוי איסורא לא אמרינן הואיל והותרה הותרה וצ"ת:

דקאים לה באפה ואזלא ואכלה. פי' ה"ר יונתן לא כדקא ס"ל מעקרא דמתני' מיירי דנקיט לה באפסר וכו' וכן אמר אדר' תנינא מעמיד אדם שאוחזה באפסר כו'. ולדידי' ע"ג מוקצה נמי לא אסר אלא בדנקיט לה באפסר אבל למיקם על גבה שרי. ופליגא דרש"י בשלהי כל כתבי דאמר אבל הוא אינו עומד על העשבים קרוב לה כו'. ש"מ קסבר רש"י אפי' למיקם על גבה אסור:

כיון דאיכא תקרה כו'. פירש"י וללישנא דמוקצה נמי אינו אסור משום מוקצה אלא מיו"ד ולמטה וכו' וכולהי שמעתין בנותן לתוך קופתו מלמעלה מיו"ד דבחצר אסור דלמא מפחת ושקיל לי' מלמטה מיו"ד דמוקצה הוא ומתניתא בבית קשרי מלמעלה מיו"ד כיון דאיכא תקרה מינכרא לי' אי איפחת. וכן צריך אתה לומר להרשב"א דאמר משום סתירת אוהל והא דאוקמה אביי למתניתא בתבן יו"ד לאו מתניתא הוא דקמיירי בהכי אלא בלמעלה מיו"ד קתני זה נותן לתוך קופתו כו' ואביי ה"ק הא דקתני נתמעט מיו"ד שניהן אסורין הא יו"ד שרי בבית י"ג חסר משהו ותבן יו"ד שרי. ורב הונא ברי' דר"י קאמר אפי' תימא בבית יו"ד דסיפא אפי' בבית יו"ד מיתוקמא וכי איכא בתבן ז' ומשהו שרי ואי משום רישא אימא ביו"ד ומשהו ונותן לתוך קופתו מהאי משהו וסיפא קאמר נתמעט משבעה ושני משהויין הא תבן ז' ושני משהויין שרי:

ואף ע"ג דמידליא תקרה טובא קא קשי' לי' האי בית היכי דמי אי בבית נמוך אפי' נתמעט מיו"ד לבוד הוא ואי בבית גבוה. מאי אריא נתמעט מיו"ד אפי' גבוה יו"ד נמי הא אינו מגיע לתקרה ואוקמה אבי' בבית י"ג חסר משהו לא פחות ולא יותר דכי איכא יו"ד מגיע לתקרה ע"י לבוד וכי ליכא יו"ד ליכא לבוד והו"ל מחיצה פחותה מיו"ד ומחיצה שאינה מגעת לתקרה אבל בציר מי"ג חסר משהו אפי' נתמעט מיו"ד מחיצה היא ע"י לבוד וטפי מהכי כי איכא יו"ד נמי מחיצה שאינה מגעת לתקרה היא ואתא ר"ה ברי' דר"י ואמר אפי' תימא בבית יו"ד ומאי נתמעט דנתמעט נמי מלבוד דכי איכא תבן ז' ומשהו שרי ואי נתמעט מהכי אסורין וה"ה בית טפי מיו"ד עד י"ג חסר משהו ונתמעט משיעור לבוד אלא לרבותא קאמר אפ"ת בבית יו"ד דהוי שיעורא דליכא זוטר מינה:

דף עט:

ואיבעית אימא לעולם תרתי הא דאמור בתוס' ומיהו אדרבה משמע דלא הוי בעי נעילת דלת וכן אמר ה"ר מרדכי בעובדא דרבא מדלא קאמר לנעול כו'. והרא"ש אמר ופירש רש"י דלא רצה לישב שם בבית החיצון שלא יבוא להוציא כו' ואם לא הי' שם בית פנימי לישב שם משמע שהי' צריך לנעול כו' הלכך יש להחמי' ברש"י והריטב"א אמר כהר"י דכל מבטלי רשות א"צ לנעול והא דרבא נמי משום דהוה דש בי' לטלטל בהיתרא ע"כ. פי' דחצרו של רבא הוה והוה דש בי' לטלטל בלא עירוב ואמר הריטב"א ומסתברא דליתי' ללישנא קמא דאמר או נועל את ביתו כ' דנעילת דלת בלחוד לא מעלה כו' כסוגיין דכולהי פירקין ע"כ. פי' דכולה מכילתין ביטול אמרה והרב בעל כסף משנה תרגמא אליבא דהרמב"ם דלא אצריך נעילת בית בהדי ביטול דס"ל כרבותינו בעלי התוס' א"נ ס"ל כלישנא קמא דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואו נועל לביתו דקאמר לאו למימרא שינעול ממש אלא שלא יוציא ויכניס לביתו וזה בכלל מ"ש אבל הוא אסור וקשיא א"ה מאי או ותו הוא אסור ל"ל ותו בפירוקא דקמפרק ה"ק או נועל כו' היכי משמע הא ואנן מסתברא לן דלישנא קמא נמי ודאי לא פליגא אהא דתנינן בכולה מכילתן ביטול וכי קתני או נועל בבית שבין ב' חצרות הוא דקתני משום דהכא כי נועל נועל לגמרי ולא פתח לי' כלל ומסלק נפשי' מהאי ביתא לגמרי ולא גרע מביטול אבל במבטל רשות חצרו דבעי לי' למסגי דרך חצרו ולא מצי נעיל לי' לגמרי וכי עייל ונפיק פתח לי' לא אהניא נעילה ובעי ביטול בהדיא א"נ האי ביתא דלאו עקר תשמישתי' סגי בנעילה חצרו דעקר תשמישתי' ביטולא בעי והשתא דאתית להכי אימא הלכתא כלישנא קמא דמיקל בעירוב והכי משמע בירושלמי דאמרו הכא ר"מ היא דאמר בית הנעול אוסר ש"מ דהא דאסר ר"מ בית הנעול לטעמי' דאמר הלך לעיר אחרת אוסר ולא יהא נעול גדול מהלך דליתי' הא לדידן דלית לן דר"מ בהלך ובדליתי' לא אסר בנעול נמי לית לן דר"מ ולא אסר ואע"ג דמתניתא כלישנא בתרא מפרשי דבעינן תרתי והלכה מיהת כלישנא קמא דמתניתא ר"מ היא ואנן קי"ל כרבנן ומהא שמעינן דנועל לכולה שבת כי היכי דבהלך אי דעתו לחזור בשבת דכ"ע אסיר ה"נ בנעול ולא דמי למבטלין וחוזרין ומבטלין דהתם בטלי' רשותי' בהדיא וכי היכי דלר"מ לא דמי ונועל אוסר ומבטל רשות בעלמא שרי:

שמע מינה ממתניתא היכא דאיכא תקרה אפי' נוטל לתוך קופתו ולא ידעינן הריא"פ והרמב"ם מ"ט אשמיטוה וש"מ כל פחות מג' אמרינן לבוד ואפי' ז' ומשהו סגי וש"מ בית ובו מחיצות שאין מגיעות לתקרה שבין שני חצרות מערבין אחד ואין מערבין שנים וכי עירבו שנים ואימעיט מאתמול. עד דלא מטי לתקרה אע"ג דאית בי' יו"ד אסורין:

מתני': מסתברא הנערים והנערות ונשים המשרתות שלנו אע"ג דסמוכין על שולחנינו ואפי' לר"ת מזכה על ידן שהרי יש להן יד לכל דבר למציאה ולמתנה ולמקח וממכר ועל מנת כן נשכרות אצלינו:

בתוס' ומיהו בתו כו' בבתו לר' יוחנן תרתי בעינן גדולה שהוא בוגרת ואינה סמוכה על שולחנו ועד דהויא בוגרת אפי' נערה קטנה היא הואיל ובידו למסרה למנוול ומוכה שחין וקתני מתני' דהכא ודמציאה בתו הגדולה בוגרת ואינה סמוכה על שולחנו מציאתה לעצמה ומזכה עירוב על ידה ובתו הקטנה דקתני מציאתה לאבי' ובעירוב אינה מזכה על ידה או קטנה ממש כל דלא בגרה ואפי' אינה סמוכה על שולחנו ורישא וסיפא באינה סמוכה או סמוכה על שולחנו דומיא דבנו ואפי' היא בוגרת דכל דסמיך על שולחנו ל"ש בנו ל"ש בתו קטנים קרי להו ורישא וסיפא בבוגרת ואפי' להריא"פ והרמב"ם ורבוותאי דאמרי דבעירוב דכ"ע גדול גדול ממש מ"מ מתניתין דמציאה בהכי מתוקמא:

ולא ע"י בנו ובתו הקטנים למ"ד הכא אפי' לר' יוחנן קטן ממש אע"ג דאקילו בעירוב בשפחה קטנה דזוכה לאחרים כדאמרינן בפ' התקבל מ"מ בבנו ובתו הקטנים אפי' אינן סמוכין על שולחנו לא אקילו ואוקמוהי אדיני' דלא זכי לאחריני דבנו ובתו קטנים גריעי מקטן אחר ואע"ג דלר' יוחנן מציאתן לעצמן. ובירושלמי אוקמוה הא דבנו ובתו הקטנים בשאין לתינוק דעת והא דעבדו וספקתו העברים בשיש דעת לתינוק וכבר פרישינן התם ואמרינן דבבלי לא ס"ל הלכך לא קבעי לה הלכתא רבנן קמאי:

הא דאמר הר"י דלאוקימתא דנדרים תרוי' במקבלי פרס כולה מתניתין במקבלי פרס לבר מבנו ובתו דקתני בהדיא הגדולים דהיינו שאינן סמוכין על שולחנו וקטנים דהיינו סמוכין על שולחנו אע"ג דאית להו בית במבוי נמי לא דבן אצל אבי' ודאי לא אסיר כדתנן בהדר האחין כו' ולמאן דאמר בפלוגתא דר"י בן בבא ור"י בן בתירא הלכתא כדברי שניהם להקל ול"ש נשים ל"ש עבדים לא אסרי נמי איכא לאוקמא כההיא דנדרים ובנתן לה מעות או במספקה במעשה ידי' וכדאוקמי אליבא דר"י בן בתירא ועבדים דגופן קנוי לי' אפי' בכה"ג לא אסרי א"נ אפי' היכא דלא זיין להו כלל לא אסרי הואיל וגופן קני לי' כדאמר הרב בעל ב"י ורבותינו בעלי התוס' לא קשיא להו אלא לר"י בן בתירא דאוסר בעבדים אפי' במקבלי פרס ומבנו ובתו קטנים לא קשיא ותדע דהרא"ש לא אקשי אלא מעבדים וכן אמר ה"ר מרדכי ולמאן דשרי לא נוקמה במקבלת פרס דא"כ כו' אלא במקבלת מעות לקנות לעצמה מזונות א"נ במספקת ממעשה ידי' והרב בעל ב"י תרגמא אליבא דהרב בעל הטורים השתא דאמרת ההיא דנדרים לר"י בן בבא ל"ש מעות ומספקא לה מעשה ידי' ל"ש מקבלה פרס לריב"ב בדאית לה בית אסרא וזכיא ולדידן דאית לן כדברי שניהם להקל לית לן ההיא אוקימתא דנדרים ואע"ג דאית לה בית במבוי לא זכיא כיון דלא אסרא דכולא מקבלא פרס הויא אלא באינה ניזונת משלו כלל הוא דזכיא אע"ג דלית לה בית כדאמרי רבנן דתוס' והרא"ש דלא הוי ידה כיד בעלה ואשתו ובנו ובתו כי הדדי נינהי באין סמוכין על שולחנו זכו בלא בית ואפי' בנו קטן וסמוכין לא זכו אפי' בדאית להו בית ואפי' גדולים ועבדים אע"ג דלא זיין להו כלל לא זכו ואע"ג דאית להו בית לא אסרי ובתו בגרה ואינה סמוכה בעינן ועבדו ושפחתו העברים אפי' קטנים וסמוכין זכו ולדידי' או דלית לן כהאי סתמא דר"י בן בבא היא או דאית לן האי סתמא ומוקמינן למתניתין באינה ניזונות משלו. ובנדרים דלא מוקים לה הכי דכחד מהנך תנאי בעי לאוקמא או כר"י בן בתירא או כר"י בן בבא ואי כר"י בן בתירא קשיא עבדים דאפי' במקבלי פרס אוסרין ולא מיבעיא באינם ניזונים משלו דזכו להכי אוקמה כר"י בן בבא ובדאית לה בית והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ד'), אמר ע"י אשתו שאינה סמוכה על שלחנו וכשיש לה בית באותו מבוי מתוך כו' וקשיא לן תרתי הא איהו דאמר (שם סי' ב') כר"י בן בבא וכי אית לה בית אפי' סמוכה על שלחנו נמי והריא"פ והרמב"ם אייתוה למתניתין כדתנן ולא מפלגי בה מידי משום דס"ל לענין עירוב מודי ר' יוחנן דגדול גדול ממש וקטן קטן ממש וכן אמר הריטב"א משמי' דהרמב"נ וכולהי רבוותאי וכן באשתו לא מפלגי בה מידי דס"ל כדאמר הרז"ה דההיא דנדרים אליבא דר"מ דס"ל אין קנין לאשה בלא בעלה ואנן כרבנן קי"ל וכן אמר הר"נ ומזכה ע"י בנו ובתו הגדולים אפי' סמוכין על שלחנו וע"י עבדו ושפחתו העברים אפי' קטנים כדאמר בפרק התקבל וכן אמר הרמב"ם וע"י אשתו אפי' סמוכה אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים אפי' אינן סמוכין ע"ש וקצת קשיא לן א"ה לר' מאיר בנו ובתו איפכא מאשה בנו ובתו סמוכין ע"ש ומקבלי פרס אינם אוסרין כדתנן בהדר האחין כו' וזוכין בעירוב לאחרים מיד אביהן אפי' בלא בית ואשה אוסרת כדאוקימנא ביש לה בית במבוי ובלא בית אינה זוכה בירושלמי אוקמוה למתני' כרשב"א בשם ר"מ דתניא רשב"א אומר בשם ר"מ אשתו פודה לו מעשר שני. ועבד ר"מ יד עבד כיד רבו ולא עבד יד אשה כיד בעלה:

גמרא: צריך להגבי' כו' הרמב"ם וקצת רבוותאי אמרו אפי' במשלהן בעי הגבהה טפח משום הכירא כדתניא ואם משלהן צריך להודיע ומגביהה כו' ולרש"י האי ומגבי' ארישא ותוספתא מסייעא לרש"י אף אל נמי נימא אי כהרמב"ם הא דאותבינן אדר"י מדתניא משהו אפי' תימא משהו ממש והתם דמשלהן דלהכירא בעלמא אפי' משהו וכי קאמר ר"י טפח במשלו דזכי' בעינן ובציר מטפח לאו זכי' היא אלא לאו במשלהן לא בעי הגבהה כלל:

דף פ.

אם משלהן צריך להודיע דלא כר' יודא דאי בחצר שבין שני מבואות משלו נמי צריך להודיע בשלהי פירקין והא דא"ל ר' אחא ברי' דרבא לרב אשי הלכה מכלל דפליגי אע"ג דהאי תנא פליג כיון דבמתניתין לא פליגי ודאי הלכתא כמתני'.

אם משלהן צריך להודיע פירש"י משום דמקפיד על עירובו אינו עירוב ולר' חנינא דאמר עירובו עירוב הנ"מ היכא דיהיב ריפתא ומקפיד אבל שלא מדעתו אימא עינו צרה ולא בעי למיהב כלל:

אמר הרמב"ם מברך אקב"ו על מצות עירוב ואיתחזיא לן המזכה משלו כשנוטל האוכל קודם שיתנהו לחברו יברך דבתר דיהיב לחברי' וזכי מאי עובר לעשיתן הוי וא"נ לא קנה עד בהש"מ איהו הא תו לא קעביד מידי וממילא קא קני וכדאמרו בגובה בשעה שמקבל יברך ואי משום דאכתי לא אמר בהדין יהא שרי כי לא אמר מאי הוי לא יהא אלא בעה"ב שהיה שותף דאין צריך לערב וכי זיכה תו לא צריך ויו"ט שחל להיות בע"ש דעביד עירוב תבשילין ביום ה' ומזכה לכולן ממילא מהניא לעירובי חצרות כיון דזיכה הרי כולן שותפין ושותפין לא צריכי לערב וכיון דחדא ברכה לתרויהו מברך על עצות עירוב ומזכה ואומר בהדין יהא שרי לאפויי כו' ולאפוקי ולעיולי כו':

תנאי היא לרש"י תחומין נמי קשיא לי' כיון דלא תנן ומזכה ומשני רב כר' חייא וכ"ת רבי לא שנה ר' חייא מנין לו תריץ כיון דאשכחן ר' חייא דס"ל צריך לזכות אמרינן מתני' נמי סמיך אדקתני בשיתופין ולא מיבעיא בתחומין ואי לא הוי משכח לדר' חייא לא הוה אמרינן הכי ורב נחמן נמי דאמר א' שיתופין וא' עירובי תחומין צריך לזכות קסבר הואיל ומשכחת לי' לר' חייא דס"ל אמרינן מתני' נמי בתרויהו בעיא:

או דלמא משלה עירבה לה כו' לרש"י קסבר ר' ישמעאל בר' יוסי אע"ג דעירובי תחומין צריך להודיעו הכא אנן סהדי דביתה ניחא לה דלא אזלה להתם אלא למרחץ וחשכה לה ור' חייא סבר כיון דבעלמא עירובי תחומין צריך להודיעו דחוב הוא לו הכא נמי לא פליג רבנן וכי אסקינן משל חמותה עירבה לו ר' ישמעאל בר' יוסי נמי מודי דלא פליג רבנן ובתחומין בכ"מ צריך להודיעו. ולרבותי' בעלי התוס' דאוקמוה בחצירות ר' ישמעאל כר' יודא ור' חייא כחבריו שחלוקין עליו:

ובירושלמי דשלהי פירקין מייתו עובדא באשה א' שעירבה לחמותה בלא דעתה ואתא עובדא קומי ר' ישמעאל ובקש לאסור א"ל ר' חייא כך שמעתי מאביך כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל למאי דמסקינן בלא זיכתה שמע ר' ישמעאל מאבוהי להקל ור' חייא בקש להחמיר ובשלא מדעתה שמע ר' חייא מר' יוסי להקל ור' ישמעאל ביקש להחמיר ולמאי דס"ד דהכא בשלא מדעתה חדא בחצירות ובסתם וחדא בתחומין וידעי דבעירוב ניחא לי' וכדאמרן מר סבר ידעי עדיף. ומר סבר חצירות סתם עדיף:

הא דאמר רש"י טעמא דרב כיון דקאסר עלי' גמר ומקני מסיים בה הריטב"א וכ"ת במאי אקני לי' בההיא הנאה דאית לי' חשיבה ככסף ואקני להו עקום בחצרו וטעמא דשמואל פריש הריטב"א עירובי תחומין דמפיק לי' מרשותי' ומנח לי' ומחזיק באותו מקום למיקני שביתה זכי נמי לחברי' באותו מקום למיקני לי' דוכתא:

אבל עירובי חצירות לא מפיק לי' מרשותי' וכו':

אחד מבני מבוי כו' ולא נשתתף פירש"י אינו רוצה ומתכוון לאסור עליהם לא תימא לרש"י רגיל ואסר בעינן דאשתו דאמר שמואל אע"ג דלא רגיל להשתתף נמי חדא מדלא משני הא דרגיל הא דלא רגיל. ועוד דטורזינא לא רגיל אלא רש"י כרבותינו בעלי התוס' דאמרי כיון דרגיל אסר כו' אבל שאינו רגיל אינו אוסר כשתימצי לומר לדברי רבותינו בעלי התוס' לא שאני לן בין רגיל להשתתף ובין אינו רגיל אלא בין אסר ללא אסר ומאי רגיל דקאמר אוסר ומאי שאינו רגיל שאינו אוסר א"נ רגיל ממש והכא בדאסר ורגיל דקאמר לאפוקי דלח הוה משתף עד השתא ואע"ג דאסר הא אחילו לי' והיינו שאין רגיל אבל בתחילה היכא דאסר אע"ג דאכתי לא רגיל להשתתף נוטלין ממנו על כרחו והא דנוטלין ממנו ע"כ היינו מדעת אשתו וקאמר רגיל אין שאין רגיל לא היינו אסר אין לא אסר לא אלמא קסבר שמואל לא אסר לא א"נ ה"ק שאין רגיל לא ואי שמואל אע"ג דלא אסר משום דעת אשתו דמהני מ"ש רגיל ומ"ש אינו רגיל אלא לאו בדאסור ואין רגיל אחילו לו אבל רגיל לא אחילו לו ולישנא דרבנן דתוס' ורומיא דשמואל אדשמואל משתמעא טפי כדאמרן מעקרא דסתם רגיל להשתתף רגיל נמי לאשתמושי בי' ואסר ולהרא"ש ה"ק רגיל אין שאין רגיל לא והא שמואל הוא דאמר אשתו מערבת אע"ג דלא רגיל. אלא לאו הא דאסר הא דלא אסר ואשמעינן שמואל רגיל אע"ג דלא אסר ואידך קמ"ל אסר אע"ג דלא רגיל ומתניתא בלא אסר ולא רגיל ודהרא"ש קשיא לן א"ה היינו דקרא מסייע לי' מלחי וקורה למבוי הא התם אסר. ואע"ג דאיכא למימר דלא מסייע ליה אלא בהא דאסר ולא רגיל אבל בהא דרגיל ולא אסר לא לא משמע הכי. עוד קשיא לן דרבותינו בעלי התוס' ודהרא"ש למימר דהא דנכנסין ונוטלין ממנו בע"כ היינו מדעת אשתו. וה"ר מרדכי אמר וי"מ דג' חילוקין רגיל ואסר נוטלין שתופו בע"כ ודעת אשתו נמי לא בעי אסר ולא רגיל לערב דעת אשתו מיהא בעי לא רגיל ולא אסר בעי דעתו ומביא ראי' מאחד מבני מבוי שרגיל כי היכי דחזינין דאיכא חילוק בין רגיל לשאינו רגיל ה"נ אל תתמה אם אנו מחלקין באידי ואידי אינו רגיל בין אסר ללא אסר והך לישנא ה"ה דהו"מ פריש למלתי' דרגיל ולא אסר נמי נוטלין בע"כ ואפי' דעת אשתו לא בעי אלא דלא מסתברא להו למימר בדלא אסר דלא בעינן דעתו ולדידהו הא דאמרינן רגיל אין שאינו רגיל לא לאו סיומא דרומיא הוא דהתם שלא מדעת אשתו בעי רגיל הכא מדעת אשתו לא בעי רגיל אלא ה"ק דאל"כ אלא דשמואל לא מפליג בשלא מדעתו מידי קשיא דשמואל אדשמואל דהכא בעי דעת אשתו והתם לא בעי דעת אשתו לאו רגיל אין שאין רגיל לא והתם דרגיל לא בעי דעת אשתו הכא דאין רגיל בעי דעת אשתו ה"נ תיפליג בין אסר ללא אסר היכא דאסר מהני דעת אשתו והיכא דלא אסר לא מהני והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ד') אמר אם אוסר אשתו מערבת שלא מדעתו ואם אינו אוסר בב' חצרות הפתוחות כו' אינה מערבת שלא מדעתו ואם אוסר ולא עירבה אשתו ולא נשתתפה כופין אותו כו' ונכנסין לביתו כו' בע"כ. ולדידי' מאי רגיל אוסר כדאמרן ונכנסין לביתו ונוטלין ממנו בע"כ ואשתו מערבת כי הדדי נינהו אי אמרינן מערבין בע"כ כי איתה לאשתו קא מערבא איהי וכי ליתה נכנסין ונוטלין בע"כ. ואי אין מערבין בע"כ אשתו נמי לא מערבא והיינו דרמי דשמואל אדשמואל דאמר רג"ל דהיינו אוסר אוסר אין שאין אוסר לא וכי היכי דבני מבוי לא שקלי מיני' ומערבי' בע"כ אשתו נמי לא מערבא בע"כ. והרמב"ם מפרש הא דאסר דאמר אינו משתף ומיחה אין שיתופה שיתוף והא דשמואל בשלא מיחה ולהרמב"ם הא דשמואל בחצר שבין ב' מבואות דאי בחצר ומבוי א' מאי אריא אשתו כ"ע נמי דהאמר שמואל הלכה כר' יודא והא דרמי דשמואל אדשמואל איכא למימר בהא כהרשב"א ס"ל דאשתו ובני מבוי שוין ולדידי' ברגיל נמי מערבת בע"כ:

נמצינו למדין חמש מחלוקת בדבר בשלא מיחה ד"ה אשתו מערבה שלא מדעתו אפי' בחצר שבין שני מבואות אלא לזכות לאחרים אמרו שאינה מזכה שלא מדעתו ואם מוחה לרש"י ולרבותינו בעלי התוס' ולה"ר מרדכי ולהרשב"א אם אינו אוסר אין מערבין בע"כ בין אשתו בין אחרים אע"פ שרגיל להשתתף ולערב ואם אוסר לרבותינו בעלי התוס' בין רגיל להשתתף בין שאינו רגיל אשתו מערבת בע"כ אבל לא אחרים לה"ר מרדכי משמי' דקצת רבוותאי ברגיל להשתתף ואוסר בני מבוי נוטלין שיתופו בע"כ אפי' שלא מדעת אשתו ובאינו רגיל ואוסר צריך דעת אשתו ולהרשב"א בין רגיל להשתתף בין שאינו רגיל יש לאשתו בביתו היא מערבת בע"כ אינה בביתו בני מבוי נכנסין ונוטלין בע"כ. ולהרא"ש רגיל להשתתף ואינו אוסר אוסר ואינו רגיל להשתתף אשתו מערבת בע"כ אבל לא אחרים אינו רגיל ואינו אוסר אין מערבין אלא לדעתו ולהרמב"ם בין אוסר בין אינו אוסר אין מערבין בע"כ אלא ברגיל להשתתף בני מבוי נוטלין בע"כ ואיכא למימר ה"ה אשתו ומסתברא דברגיל ואוסר קאמר מדמסייע לשמואל מכופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי והא שמואל בדלא מחי קאמר אבל מחי לא אלא אהא דבני מבוי קאי דאמר נוטלין ממנו בע"כ והתם אע"ג דלא רגיל כרגיל דהכא דמי והתם משום דאסר הוא ועוד מדאמר ואחד מבני מבוי שאינו רוצה להשתתף כלל כופין אותו להשתתף והא הכא דלא רגיל ואי לא אסר כופין אמאי ופירשוה ברגיל בני מבוי יורדין לנכסיו ונוטלין בע"כ ובאינו רגיל ב"ד כופין אותו:

הא דאמר שמואל נוטלין בע"כ ואמר שמואל המקפיד על עירובו אינו עירוב בעינא למיפרקי' וכן הא דר' יודא ורבנן דלא תיקשי אדשמואל:

דף פ:

אבל קורה לא. איכא למימר הכא דמדרבנן אפי' היכא דבעי שיעורא לא אמרינן מכתת שיעורא והיינו טעמא דלחי והיינו טעמא דסולם וקורה שאני דבעינן רחבה ובריאה כדי לקבל אריח דמחזי כמאן דאזמני' למיהב עלי' אריח ואשירה כיון דאסירא למיהב עלי' אריח דבונה בנין באשירה כתותי מכתת שיעורי'. א"נ לחי וסולם לא בעי קביעות דלחי אפי' מרוח חיים מהני וסולם כי לא ניטל בשבת סגי אבל קורה שיעורא דידי' משום דלקבולי אריח הוא ומחזי כמאן דקבעא לה הכא ואשירה הא אסור למיקבע לה דלשריפה קאי ומכתת שיעורי':

קשיא לן לר"נ ב"ר יצחק דאמר סולם של אשירה פלוגתא דר"י ורבנן ולרבנן אסורה דהו"ל קינה בית באיסורי הנאה לחי וקורה נמי קונה בית באיסורי הנאה וניחא לן התם לערב אחד בעינן פתחא לאשתמושי בי' ואע"ג דלא משתמש בי' כיון דלגבי עירוב קרי לי' פתחא לאשתמושי בי' הו"ל קונה פתח באיסורי הנאה הכא האי לחי וקורה לאשתמושי מאי אהני לי' למישרי איסורא הוא דמהניא לא הו"ל קונה בית באיסורי הנאה. א"נ התם פתחא בעינן הו"ל קונה פתח הכא הכירא בעלמא הוא ואפי' למ"ד לחי משום מחיצה לא הו"ל עושה מחיצה באיסורי הנאה אע"ג דהויא מחיצה איהו בהאי מחיצה לא מתהני דא"נ לא הוי מחיצה הוי שרי משום הכירא כי היכי דשרי בקורה דמשום הכירא הוא ולמאן דמוקים פלוגתי' דפ"ק דלהשתמש תחת הקורה דמאן דאסר משום דסבר קורה משום מחיצה וריש לקיש הא מהנך דאסרי הוא ולא מיבעיא לחי ולא מישתרי במבוי אלא במחיצה מפרק לה כדשנינן מעיקרא דהכא דלמישרי' הוא דאהני לא הוי בונה מחיצה מאיסורי הנאה ולרש"י דאמר אהא דליכא מחיצות ואינו נוח לשמרו לא תיקשי א"כ באשירה קונה בית באיסורי הנאה הוא. דאימא דיחויא בעלמא הוא דדחי לסייעתא אבל לא קאי:

מתני': מוסיף ומזכה. דלא כר' יוסי ואבע"א אפי' תימא ר' יוסי ע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא בנשתתפו במבוי ואין מערבין בחצרות אלא שלא לשכח אבל אם לא נשתתפו במבוי א"נ בשיתוף מבוי ואין חצרות פתוחות זו לזו או פתוחות ולא עירבו החצרות אלא כל חצר לעצמה מודי ר' יוסי דאפי' שירי עירוב בעי שיעור מיהא חזינן לרבנן דאמרי הלכתא כר' יוסי ולא מפלגי בה מידי:

וצריך להודיעו פירש"י לצדדין קתני מוסיף ומזכה משלו וצריך להודיעו אם משלהן. והוא לרב חסדא דאמר מתני' אפי' בחצר של מבוי אחד אבל לריב"ל דאוקים למתני' בחצר שבין שתי מבואות כולה במשלו וכדאמרי הרי"פ והרמב"ם דאפי' במשלו צריך להודיעו דלא ידעינן בהי ניחא לי' אבל קצת רבוותאי אוקמוה במשלהן אפי' בחצר שבין שני מבואות:

הרשב"א והריטב"א דאמרי תרוי' שמערבין לכל שבתות השנה ושיזכה כל מי שיתוסף ואמר הריטב"א ואע"פ שאין מזכין להם בפי' כל הציבור מתנה עליהן שכל מי שיבא יזכה בו ואמרי שאם נתמעט האוכל עד שלא באו דלמא צריך להוסיף דלדידהו אימא כתחילת עירוב דמי ואיבעיא לן את"ל לדידהו כתחילת עירוב דמי אי איכא כגרוגרות להנוספין ואשתייר כל שהו להנך דמכבר מאי מי אמרינן להנך דמכבר שירי עירוב הוא דסגי בכל שהו או דלמא כיון דלנוספין כתחילת עירוב הוא לכולהי נמי תחילת עירוב הוא דבהדי דנוספין אכתי לא עירבו. ואת"ל להנך שירי עירוב הוא וסגי בכ"ש היכא דליכא כולי האי וצריך להוסיף ואי כיון דצריך להוסיף עד שיעורי' צריך או דלמא כי מוסיף עד כגרוגרות לנוספין וכ"ש הנך סגיא:

בשירי עירוב הרמב"ם בפירושיו על המשנה כתב ואין הלכה כר' יוסי וכן בהלכותיו לא מפליג בין תחילת עירוב ובין שירי עירוב ושירי עירוב נמי שיעורא בעי והרשב"א והריטב"א דאמרי תרוי' הלכה כר' יוסי ושירי עירוב בכל שהו ומסייע להו מדאמרינן במי שהוציאוהו בשמעתא דישן בדרך רב אשי אמר איצטריך סד"א הנ"מ בשירי עירוב מכלל דבשירי עירוב הלכתא כוותי' וכן אמר הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע מיהא איכא למימר ע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא בנשתתפו במבוי דאין מערבין אלא שלא לשכח את התינוקות אבל בשיתוף בלא עירוב החצרות זו בזו או עירוב בלא שיתוף מודי ר' יוסי דשירי עירוב נמי שיעורא בעי ואשכחן לן חבר ה"ר יונתן דאמר הכי והנך רבוותאי לא מפלגי בה מידי:

גמרא: מאי אריא נתמעט כו' הומ"ל נתמעט איצטריכא לי' דמוסיף ומזכה ולאפוקי מדר' יוסי:

אפי' כלה נמי ומסיפא ליכא למישמע איפכא ניתוספו עליהן דלדידהו תחילת עירוב הוא צריך להודיע הא כלה א"צ אימא לא מיבעיא כלה דליכא עירוב כלל:

אלא בשני מינין כו' קס"ד לא מפלגינן אלא בחדא אי בין נתמעט לכלה דכלה כעירובא אחרינא הוא אבל נתמעט אכתי עירובא קמא קאי אי בין ב' מינים למין אחד דממין אחר אימא לא ניחא לי' וכי קתני מתניתא דאפי' כלה ממין אחד א"צ להודיע מכלל דלאו בכלה ונתמעט תליא מלתא אלא במין וב' מינים תליא וכב' מינים אפי' נתמעט נמי צריך להודיע וקאמר כדתניא דממין אחד אפי' כלה נמי ולא תליא אלא במינים ומשני כלה שאני דבתרתי תליא מלתא:

אלא אי בב' מינין קס"ד כל סברא לנפשי' קיימא אי איכא לאפלוגי בין כלה לנתמעט משום דכלה כעירובא אחרינא הוא אפי' במין אחד מפלגינן ואי איכא לאפלוגי בין מין אחד לב' מינין משום דאימא ממין אחר לא ניחא לי' אפי' בנתמעט נמי לא ניחא לי' ואי איכא לאפלוגי בהא ובהא לא שרינן שלא מדעתו אלא בתרתי לטיבותא נתמעט וממין אחד וקא קשיא לי' אמתניתין אי ממין אחד מאי אריא נתמעט אפי' כלה נמי דתניא כלה ממין אחד אין צריך להודיע ולא מפלגינן כלל בין כלה לנתמעט אלא בין מין אחד לב' מינין ואי משני מינין אפי' נתמעט נמי לא כיון דלא ניחא לי' במין אחר בנתמעט נמי לא ניחא לי' וכי קתני ברייתא בשני מינין צריך להודיע אפי' בנתמעט נמי דלאו בכלה תליא מלתא אלא במינין ומשני דלא מצרכינן להודיע אלא בתרתי לגריעותא דאשתייר מעירובא קמא אפי' ממין אחר נמי אי ממין אחד כבר גלי דעתי' דבהאי מינא ניחא לי' אלא ממין אחר וכלה הוא דצריך להודיע:

כלה שאני אמר הריטב"א לא תימא כלה לגמרי כרש"י חדא נתמטמט לאו כלה הוא ותו האי מוסיף מערב לכתחילה הוי אלא מאי כלה כלה רובו ומאי נתמעט כלה מיעוטו וטעמא דמסתבר הוא אלא דלא אשכחן לי' חבר בספרים:

כלה שאני הרשב"א והריטב"א דאמרי תרוי' אנן דקי"ל כר' שמעון בג' חצרות הפתוחות זו לזו וחצר שבין ב' מבואות עירבה עם שניהן מותרת עם שניהן וקי"ל כר' יודא דכל דזכות היא לו מערבין שלא מדעתו בין כך ובין כך אפי' נתוספו עליהן דיורין ואפי' תחילת עירוב ואפי' חצר שבין ב' מבואות א"צ להודיע וכן אמר הראב"ד ולה"ר יונתן אם יש ד' דברים הללו צריך להודיע חסר אחד מכל אלו א"צ להודיע כלה ורוצה לערב ממין אחר ומשלהם בחצר שבין ב' מבואות ואף הרב בעל הטורים ס"ל כה"ר יונתן והא דאמר וכן אם נתוספו עליהן דיורין אמשלהם קאי וכן הנ"מ בבית שפתוח לב' חצרות אבלה נמי קאי דמ"ש נתוספו מ"ש כלה וכן הריא"פ והרא"ש אייתוה להא דחצר שבין ב' מבואות אכלה וכן הרב בעל ש"ע בכלה בבית שבין ב' חצרות קמיירי ובנתוספו בשלהם קמיירי דמ"ש ניתוספו מכלה ותו הא בספרו ב"י קלסי' לה"ר יונתן וקשיא חדא הא דהראב"ד והרשב"א והריטב"א סוף סוף זכות הוא לו דאי בעי לערובי באידך אכתי מצי לערובי ושרי עם שניהם ועוד מכדי חצר שבין ב' מבואות טעמא מאי משום דלא ידעינן בהי ניחא לי' מה לי משלו מה לי משלהם וניחא לן אטו מאן דפליג עלי' דר' יודא בחצר של מבוי אחד מי לא מודי במשלו דלא צריך להודיע והתניא אם משלהם צריך להודיע משלהן אין משלו לא לאו משום דזכות היא לו ובמשלהן דפליג אימא מקפיד על עירובי' כדפירש רש"י ועירובי' חשיבא לי' מהאי זכותא כדתניא בתוספתא בפ"ו א"ר מאיר מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אנא לדעתו לפי שאין רוצה שישתתפו אחרים עמו בחלקו אבל אם היתה לו תבשיל או עיסה אצל חברי' זכה לו תבשילו ש"מ טעמא דר"מ משום דמקפיד על עירובו לר' יודא נמי דאמר במשלהן זכות הוא לו ע"כ לא פליג אלא בחצר ומבוי אחד דצריך לי' למבוי ולאשתמושי בגוי' ולמסגי לרה"ר דרך המבוי אנן סהדי דהא ניחא לי' טפי מעירובי' ותו לא קפיד אעירובי' אבל לאשתמושי בתרי מבואי מודו להו לרבנן דאפי' לר"ש דשרי בחצר שבין ב' מבואות בעירבה עם שניהם דלא אמרינן זבות הוא לו לערב בשני מבואות ואימא אתרי עירובי מקפד קפיד כיון דבחדא סגי לי' ומהאי זכותא דלאשתמושי בתרתי עירובי' חשיב לי' טפי וכי מערבת לי' בהאי מבוי אימא באידך ניחא לי' ומסייע להו הא דתניא אם משלו צריך לזכות אם משלהם צריך להודיע למ"ד לא פליגי עלי' דר"י במאי עסקינן אי בחצר ומבוי אחד משלהם נמי לא אי בחצר שבין ב' מבואות אפי' משלו נמי אלא לאו בהא נמי שאני משלו למשלהן. והריא"פ והרמב"ם דאמרי תרוי' אפי' מזכה משלו אם יש ג' דברים הללו שנשתתפו בב' מינין וכלה ובחצר שבין ב' מבואות צריך להודיע אוושא עלי' עלמא הא אנן כר"ש ס"ל אפי' בחצר שבין ב' מבואות זכות הוא דניחא לי' באידך מבוי אכתי מצי לשתופי נמי באידך תרגמא ה"ה אליבי' דשמא אינה חפיצה בשיתוף ב' מבואות דאוושי עלי' אינשי דב' מבואות וכו' ע"כ והא דאמר הריא"פ שמתוך שאתה מתירו במבוי זה אתה אוסרו במבוי אחר ואמר הרמב"ם אם נשתתפה עם אחד מהן בלבד נאסרה במבוי השני ה"ק אימא בתרתי לא בעיא לערובי משום דאוושי אינשי ולא מערבא אלא בחדא וכי מערבת לה בההיא מבוי קאסרת עלי' אידך מבוי דלא מערבא בהדי' ואימא איהי באידך ניחא לה לערובי והא דמפליג הריא"פ והרמב"ם בין נשתתפו מתחילה בעין א' ובין נשתתפו בשני מינין לא אשכחן בה טעמא מה לי במין אחד מה לי בשני מינין ובירושלמי דשלהי פירקין ולית לי' לר' מאיר דאמר אין מערבין אלא לדעתו זכין לאדם שלא בפניו ר"מ לית הדא זכו לא בעי בר נש יעול חברייא לביתי' בר מדעתי' ובעינן מימר הא דתניא אם משלהם צריך להודיע מקפיד על עירובו הואיל וקצת חוב הוא לו דייעיל חברייא לביתי' הא משלו זכותי' נפישי וחובי' א"נ דירושלמי פליגא וסברה משלו נמי צריך להודיע:

שמנה עשרה ותו לא מאי טעמא מ"ש י"ח מטפי מי"ח וכ"ת דמשום דבי"ח איכא גרוגרות לכל חד וטפי מי"ח בעינן כגרוגרות לכל חד אלא ב' סעודות דקתני במרובין מ"ש מרובין ומ"ש מועטין וליתני כמה שיעורי' כגרוגרות לכל חד א"נ משום דבעי לאסוקי הא דר' יצחק וב' סעודות הוויין י"ח גרוגרות קאמר י"ח ותו לא א"כ ל"ש מרובין ול"ש מועטין וכולהי מילתא לאו קושיי ופירוקי הוא אלא אסוקי מלתא הוא וקא אזיל ופריש מילתי' דשמואל:

ואי לא אלא כל שאלו מחלקו למזון ב' סעודות מגיע יותר מכגרוגרות לכל א' וכדארש"י דאיכא בב' סעודות טפי מכגרוגרות לכל חד הן הן מועטין וכי מגיע כגרוגרות לכל חד לא מרובין ולא מועטין הן דאידי ואידי חד שיעורא היינו כגרוגרות לכל אחד היינו מזון ב' סעודות ור"י דאמר כמה הן מרובין י"ח לאו דהיינו מרובין אלא י"ח ומי"ח ואילך שיעורן בב' סעודות. כמו במרובין דעד י"ח שיעורן כגרוגרות דלא הויין ב' סעודות וקמ"ל דב' סעודות הויין י"ח דקאמר דמי"ח ואילך שיעורן בב"ס ועד י"ח ליכא ב"ס והריטב"א דחי לדרש"י הא אמרת י"ח מרובין ובמרובין הא אמרת דליכא כגרוגרות לכל חד ומתני הא קמ"ל דב"ס לא הויין י"ח גרוגרות די"ז גרוגרות הויין ב"ס ומועטין הן כדאמר ואי לא הן מועטין אפי' מגיע לכגרוגרות הוו לי' מועטין וי"ח ומי"ח ואילך הן מרובין דלא מגיע לכגרוגרות ובהא נמי מסתבר ולא אשכחן לי' חבר וכולהי רבוותאי אמרי י"ח גרוגרות בעינן דהויין ב"ס:

לרבותינו בעלי התוס' בעירובין לית הלכתא כר' יוחנן ור"ש אלא כר"מ ור"י ושיעור ב' סעודות לדידהו כט' בצים ויותר דהא ב' זתים וביצה א' היא וגרוגרות גדולה מזית וי"ח גרוגרות יותר מס' בצים ולרש"י ה' בצים ושליש כר"ש ולהרמב"ם ו' בצים כר' יוחנן בן ברוקא וכן אמר הריא"פ דכהני תנאי ק"ל וכן אמרו רבוותאי:

והמשתתף במשקין אמר הריטב"א משמי' דהראב"ד דבעי רביעית לכל א' וא' כשיעור הוצאה בשבת כי היכי דאוכלין כגרוגרות לכל א' כהוצאות שבת והא דאמר וליקני מר רביעתא דחלא רביעתא לכל חד קאמר ויין לכל א' רובע רביעית בחמרא דדרי על תלת מיא וכו', ואי לא דרי בעי טפי עד מזיגה דרביעית והריטב"א תהי בה מ"ש אוכל דמרובין ב' סעודות לכולן ומ"ש משקין דחרובין ומועטין שוין אלא חמר משמי' דרבותיו משקין כדי ב"ס סגיא אפי' לאלף וביין ב' רביעיות וכל מועטין נוטלין לכל א' כשיעור הוצאת שבת כל זמן שלא יעלו לב' סעודות וכו' וחומץ דלהוצאת שבת הוא רביעית וברביעית ב"ס לעולם שיעורו ברביעית בין לאחד בין למאה ע"כ והא דחמר מועטין נוטלין לכל א' כשיעור הוצאת שבת לא אשכחן אלא בחלב דלהוצאה תנן כדי גמיאה אבל שאר משקין דלהוצאת שבת תליא במצניעין אותו לשתות ולסוך והאי שיעורא ודאי בעירובין לאו כלום הוא דעירובין באכילה תליא מילתא דהוי אכילה דחשיבא ולית לן למימר במשקין אלא אפי' א' רביעית בעינן כדאשכחן בהוצאת שבת היכא דתליא בחשיבותה דשתי' ברביעית והוא דלית בהו כדי ב"ס והיכא דאית בי' שיעורא דב"ס אפילו במה שדרכו לטבל בו ב"ס אפי' לאלף סגיא דלא גרע מאוכלין וכן אמר הרמב"ם ביין חי ב' רביעיות לכולן ומבושל וחומץ ומוריס כדי לאכול בו ב"ס ובשכר ב' רביעיות וכולהי משקין דלא אתמר בהו כמה ב' סעודות חזינן אי חזיא לב' סעודות או לטבל בי ב' סעודות אע"ג דלית בי' רביעית בין לאחד בין למאה הכי שיעורא ואי אית בי' טפי מרביעית למועטין רביעית לכל חד סגיין והיכא דליכא למיקם עלה רביעית לכ"א:

שתי סעודות הויין י"ח גרוגרות תהי בה ר"ת ואסיק ר"י דלית הלכתא כר' יוחנן בן ברוקא ור"ש ופליגא דכולהי רבוותאי וחזינן אנן דהא הני ב' סעודות לאו מלתא דפסיקא הוא דהא ר"מ ור"י מר סבר מזונו לחול ומ"ס מזונו לשבת וזה וזה מכוונין להקל ור"י בן ברוקא סבר ו' בצים ור"ש סבר ה' בצים ושליש ובעלמא סבר ר"ש תמניא בין הוא וחלין שיעור סעודה אחת לבית המנוגע דאמר רחמנא שוהה שיעור אכילה ובעירובין להקל שתי ידות מככר כדאמר רש"י בכיצד משתתפין ואשכחן קרא דעיסת מדבר הוי עומר לגולגולת דהו"ל מ"ג בצים וחומש לב' סעודות ותניא האוכל כמדה זו ה"ז בריא ומבורך ה"נ הנך ב"ס לאו בכולהי דוכתי דמיין אהדדי ובעירובי תחומין דאחמור בי' רבנן ב"ס לכל חד אקילו גבי' בהא דב"ס לכל חד למר לכל חד מזונו לחול להקל ולמר לשבת להקל ולמר בשתי ידות להקל ולמר ככר של רובע הקב היינו קולא דידי' ובעירובי חצרות קביל שמואל הואיל ואקילו בי' רבנן דבמועטין כגרוגרת סגי ובמרובין אפי' מאה מזון ב"ס לכולם אחמו' בי' רבנן ואצריכו בי' היכא דהוון טפי מי"ח אינשי בעי לכולהי ב"ס גדולות די"ח גרוגרת ואיכא למימ' משום דהיו רובע הקב של ציפורי בועודיות של רבי דסאה הויא רי"ז בצים והויא לקב תלתא ושית בעין ושישית ביעא ורובע ט' בעין ועוד חדא מכ"ד בביעא והיינו י"ח גרוגרת לכל ביעא תרי גרוגרת נכי פורתא כדדייק ר"ת דכל ביעא תרי זתים וגרוגרת נפיש פורתא מזית א"נ משום דהו"ל ככר דר"ש דאמר בבית המנוגע דאמר רחמנא שוהה כשיעור סעודה א' הוא ד' בצים וכן כולהי פרס דכל דוכתי חצי ככר של ח' בצים דהוה ב"ס אלא בעירובי תחומין הקילו ובעירובי חצירות אוקמוה אדינא ובעי תמניא בעים ובטומאת אוכלין קי"ל כרבנן דאמרי כמוה בלא קליפתה כדתניא ומייתי לה בריש כיצד משתתפין והיינו דאמרינן בסדר יומא בטומאת אוכלין דכתיב אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ואין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת היינו בלא קליפתה והשתא ביצה בלא קליפתה היינו ב' זתים והאי ככר דאית בי' תמניא בעים בקליפתי' אימא אית בהו י"ח גרוגרת ואפי' תימא דבציר פורתא בעירובי חצרות דלמועטין כגרוגרת משערינן במרובין נמי כגרוגרת משערינן בכמה דקריב להאי ככר והשתא אפי' תימא בע"ת כר"י בן ברוקא או כר"ש בע"ח במרובין בעינן י"ח גרוגרת:

מתני': ככר כאיסר והוא שלם פירש"י ובלבד שיהא ככרות הרבה כגרוגרת לכל אחד ואחד וכן אמר הראב"ד וכן אמר הרשב"א וה"ר יונתן אמר דאי איכא ככר שלם לא בעינן שיעורא וכן אמרו אליבא דהרמב"ם דלא פריש בככר שלם שיעורא והא דתנן במה דברים אמורים בתחילת עירוב כו' ולא אמרו לערב בחצרות כו' מדקתני ולא אמרו לערב בחצרות מכלל דבחצרות קא מיירי וקאמר בד"א בתחילת עירוב אלמא בחצרות נמי תנן האי שיעורא התם אחד מזכה לכולם דאפי' מזכה ככר שלם בעי האי שיעורא אבל בדאיכא ככר שלם לכל חד תו לא צריך:

ר' יהושע דבעי שלימה משום איבה מסתברא במזכה לכולן אפי' בפרוסה וכן היו שנים דאחד נותן עירוב וחברי' הו"ל בית שמניחין בו הפת שאין צריך ליתן עירוב אפי' פרוסה נמי דבחד מאי איבה איכא ואיכא למימר משום שמא יחזור דבר לקלקולו הכי תקינו לי' רבנן דע"ח בעי ככר שלם דאי בחד בפרוסה אתי למישרי נמי בטובא:

דף פא.

תנינא חדא זימנא ואי קשיא וכי לא אשכחן סתם ואח"כ מחלוקת אלא הכא דתיקשי תנינא כבר פירשה הריטב"א דלאו קושיא היא דאקשי אלא משום דידע בה טעמא שקיל וטרי בה א"נ אי סתם ואח"כ מחלוקת היא א"כ אין הלכה כסתם וסוגיין דבכל מערבין דהלכתא כההיא סתמא ע"כ והאי שינויא לא אזדא לכולהי פירושי כדבעינן למימר:

מאן שמעת לה כו' לרש"י לא הוי צריך לסיומי הכי אלא מדקתני דחצר פת אין מידי אחריני לא וקתני בכל אלמא האי בכל לאו לאיתויי מידי אחרינא:

אלא אמר רבה בר בר חנה כו' לרש"י ה"ק דמודי ר"א דעירובי חצירות פת אין מידי אחרינא לא וברייתא ר"א היא והשתא לא הוה צריך רש"י לפרושי בדאביי דבכל מערבין בכל מיני פת קאמר אלא אביי קא מותיב לי' לרבה לדידך דאמרת בכל לאתויי מידי אחרינא בחצירות לאפוקי מדר"י אלא הא דתניא בחצירות מידי אחרינא לא ר"י הוא ואיהו הוא דקתני בכל אלא אמר רבב"ח לאתויי פרוסה אבל פת מודי ר"א ור"א הוא דתנא בכל א"נ לרבה בר בר חנה נמי ברייתא ר' ישוע היא. ואביי קא מותיב לי' לרבה אי בכל לאתויי מידי אחרינא בחצירות בכל דמתני' לא דמי כלל לבכל דברייתא דבכל דברייתא בפת גופה בכל מיני פת ובכל דמתני' לאיתויי כל מילי אלא אמר רבב"ח כו' ובכל דמתני' נמי בפת גופה לאיתויי פרוסה והוי דומיא דבכל דברייתא דבפת גופה לאיתויי כל מיני פת:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה