אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק תשיעי – כל גגות › דף צב.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק תשיעי – כל גגות · דף צב.

דף צא:

ומי א"ר יוחנן הכי כו' פירש"י אי אמרת בשלמא עירבו אסי' הכא בעירבו ואע"ג דבראש הכותל ליכא אפי' כלי חצר ולא מיבעיא כלי בתים דהא תרויהו אסירי לאפוקי אפי' מאני, דחצר גזירה משום מאני דבתים והני פירות שבתו בראש הכותל מ"מ אסו' להוריד למטה לחצר שעירבו דאתי לאהדורי להו לראש הכותל ואתי לאסוקי פירי דבתי וש"מ ב' חצירות וחורבה א' ביניהן ועירבה כל חצר לעצמה למאן דאסר בחורבה כחצר דתרויהו אסירי לאפוקי לחורבה אפי' מאני דחצר אסירי אפי' בכלים ששבתו בחורבה לאפוקי לחצר אע"ג דבחורבה ליכא אלא הנך מאני גזירה משום אהדורי וכן א' עירבה וא' לא עירבה לרב הונא רחמ' נותנין לזו שלא עירבה זו שעירבה אסורה אפי' לטלטולי מאני דחצ' דלא עירבה דבחורבה או מאני דבחורבה ולא דמי לחצר דלא עירבה דשרי בדעירבה דסתמא בדידי' קמטלטל כרארש"י ומדברי רש"י נלמד דחייא בר רב לרווחא קאמ' דאמ' רש"י אפי' אי דחק דאבא שרי לדלא עירבה אלמא דרב אפי' לדלא עירבה אסיר משום אהדורי ובעי פירוקא דלא תיקשי מדר"ש דג' חצירות. ולהריטב"א דאמר לרבנן דאסרי חצר וקרפף הנ"מ דתרי גברי אבל דחד גברא שרי איכא למימ' ראש הכותל כקרפף דמי דלא תדיר תשמישתי' ורבינא ה"ק מי א"ר יוחנן הלכה כר"ש דחצר וקרפף רשות א' הן יהא סתמא דכותל כרבנן דאסו' להוריד למטה משום דתרי רשויות נינהו וליכא למשמע מינה הא דאמרן אלא דקשיא אי הכי סתם ואח"כ מחלוקת היא דהכא הא בהדי' קתני ר"ש אומ' א' גגות כו' רשות א' הן ואפ' מהן לקרפף קאמ' כדאמ' רבי בברייתא דשמן ואלונתית:

והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה:

בתוס': ותירץ הרר"א כהן כו' דמתני' דכותל כר"מ לא אתיא דאסר גבוה ונמוך וה"ה כותל וחצר דמאי אריא כותל שבין ב' חצרות אפי' תרויי' דחד גברא נמי לא כדאמ' רש"י אלא כרבנן ובעירבו שנים וכדתנא רישא מערבין שנים משום דגזור אטו מאני דבתים ור' יוחנן נמי דאמ' דר"ש בין עירבו בין לא עירבו מכדי שמענא להו לרבנן באכסדרה ומרפסת דאמרי עירבו לא ומנא לך דר"ש פליג בהא אימא ר"ש בלא עירבו לאו דר' יוחנן ס"ל כשמואל דגזירה דשלש חצרות אלימא מהא דהכא ור"ש דלא גזר התם הכא מיבעיא א"נ קסב' דגזירה דתרווי' שיין וכי היכי דלא גזר התם לא גזר הכא:

וכדאמרינן לשמואל ור' יוחנן ר"ש לטעמי' דלא גזר הא אי לא הוה שמעינן לר"ש דלא גזר הוה אמרינן יאמרו שני כלים בחצ' אחד זה מות' וזה אסו' והוה מוקמינן דר"ש בלא עירבו וכיון דמדר"ש דהכא ליכא למשמע מיני' דהכא בגזירה דעירבו לא קמיירי אלא בחילוק רשויות דקאמ' ר"ש רשות אחת הן ור"ש דלא גזר בעירבו משלש חצרות שמיעא לן הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם:

וכי רבי לא שנאה כו' מדלא קאמ' מתניתא דר' חייא לאו פרושי קא מפרש למתניתין דסתם מתני' למטה לבתים ומתניתא דר' חייא רבנן היא ובעירבו דגזור מכלל דידע דר' חייא לפרושי מתני' קאתי ואי קשיא ר' יוחנן למיפלג אמתניתא דר' חייא מנא לי' הא סתמא דמתניתין איכא לפרושי כר' חייא אבע"א ר' יוחנן הכי גמיר ואשכחן אמוראי דפליגי אדר' חייא וכי מותבינן מתניתא הנך דאקבעי בי מדרשא דר' חייא ור' אושעי' הא דמותבינן ואבע"א ר' חייא ור' יוחנן בסברא קמיפלגי ר"י סבר מדלא גזר ר"ש בג' חצרות ה"נ לא גזור והתם אתמ' הלכה כר"ש כדאמרן במי שהוציאוהו היכא דאתמ' אתמ' ולר"ת דאמ' שמואל כרבנן דהתם אמרינן הכא אתונ' הלכה כר"ש ומוקים לה לסתם משנה כוותי' ור' חייא סבר כרב דר"ש אע"ג דהתם לא גזר הכא דכ"ע גזור וכי אתמר הלכתא כר"ש בלא עירבו והשתא הא מתניתא דאוקימנא מאי לא עירבו לא נשתתפו לא צריכנא לה אלא לא עירבו ממש ור' חייא הוא דתני לה:

ולהלכה אע"ג דקי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר"י ולא מיבעיא הכא דשמואל קאי כוותי' אימא הלכתא כרב הואיל ור' חייא קאי כוותי' וסתם למטה אפי' לחצר משמע והך מתניתא נמי לא עירבו משמע ואשינויי לא סמכינן

התם כיון דמנטרי כו' א"כ קשיא דרב אדרב דאמר רב מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין כו' ואוקימנא בעירבו ואמר רש"י דאסירי אפי' מאני דחצר למבוי משום מאני דבתים והא מבוי לא מינטר כדאמרי' בביצה משתתפין גבי הנותן עירובו בבית שער. וצריכנא למימר אע"ג דאמרינן מבוי לא מינטר מינטר טפי מחורבה:

מתני': אמר הריטב"א גג לר"מ להוציא מחצרו לגגו ולטעמי' אזיל דאמר לא אמר ר"מ אלא בעמוד וחצר של שנים:

ומשום נראה מבחוץ ושוה מבפנים לא שרינן לגג קטן. אמר הריטב"א דגוד אסיק לא מהניא אלא לנפשי' ולא לקטן ורבנן דתוס' מוקמי לה בנכנסין דומיא דסיפא:

גמרא: ל"ל למיתני תרתי איכא לאוקמא מאן דאמר חצר שנפרצה בשבת לא זו אף זו קתני לא מיבעיא גג סמוך דמבעוד יום אפי' חצר גדולה שנפרצה בשבת קטנה אסורא ולמ"ד נפרצה מבע"י קתני חצר דומיא דגג מה גג דמבע"י כדקתני סמוך בשעת עשיתו משמע אף שנפרצה מבע"י הא בשבת תרוויהו שריין:

לרם גג גדול דומיא דחצר דמינכרא מחיצתי' וקטן לאו דומיא דאע"ג דלא דרסי לה רבים לא אישתרי במחיצתי' דמחיצה שאינה ניכרת לא אמרינן גוד אסיק ולשמואל קטן דומיא דחצר דדרסי לה רבים וגדול לאו דומיא דאע"ג דלא מינכרא מחיצתי' אמרינן גוד אסיק והומ"ל לרב קטן אסור איצטריכה לי' דלא דמי לחצר דנפרצה ולית לה מחיצה כלל אבל גג אית לי' מחיצה למטה וקמ"ל אע"ג דלא דרסי רבים אסור משום דלא מינכרא וכן לשמואל גדול איצטריכא לי' דלא דמי לחצר אי' לה מחיצות אבל גג לית לי' מחיצה וקמ"ל אע"ג דלא מינכרא מותר דאמרינן גוד אסיק. אלא דא"כ תיקשי ליתני גג ולא ליתני חצר להכי קאמר קמ"ל חצר דגג דומיא דחצר וכן הומ"ל קמ"ל גג לאפוקי מדרב יוסף דאמר לא אמרינן גוד אסיק למישווי פתחא אלא דאכתי חצר ל"ל. ולרב יוסף קתני גג דומיא דחצר מה חצר גדולה מחיצות ממש גג נמי דאית לי' מחיצות ממש אבל לית לי' מחיצות ממש לא אמרינן גוד אסיק למשווי' פתחא מיהא קשיא מכדי מתני' לא מסיימא אי כרב וגדול דומיא אי כשמואל וקטן דומיא ולרב א"נ לא קתני חצר מה אית לך למימר גדול אע"ג דלא מנכרא מחיצתי' שרי א"ה קטן אמאי אסור לימא גוד אסיק ולא איפרץ. וכי תימא קטן בדדמי לה רבים השתא דקתני חצר אימא קטן דומיא דחצר ולשמואל א"נ לא קתני חצר מאי אמרת קטן אע"ג דלא דרסי לי' רבים א"ה גדול אמאי שרי וכ"ת דמינכרא מחיצתי' השתא נמי אימא גדול דומיא דחצר:

זרעים אסורין. פירש רש"י ואפי' הרחיק ד"א בקטנה אמר הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' אה הרחיק ד"א בגדולה עד הפתח מותר לזרוע בקטנה כשם שמותר בגדולה גופה בהרחקת ד"א:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה