גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק תשיעי – כל גגות · דף צא.
לרש"י דכ"ע לא אמרי עירובי חצירות לא קפדי אשינוי בעלים כלל אלא בכלי בתים ובגגין לרבנן הואיל וחולקין דיורין למטן ומגג לחצר או לקרפף לר"מ אפי' דחד גברא אסר משום תל ברה"ר ועירוב חצירות לא מהני בי' וכן מחצר לקרפף לר"מ ולרבנן מגג או מחצר לקרפף נמי אפי' דחד גברא ועירובי חצירות לא מהניא בי' אלא מחצר למבוי הוא דבלא שיתוף אסור לרבנן אפי' כלי חצר ובשיתוף שרי כדאמרינן לקמן והריטב"א אמר גג וחצר או קרפף לר"ע דתרי גברי דוקא וכבר הא פרישן מילתי' בריש פירקין וכן גג או חצר וקרפף אמר הריטב"א דהרי גברי דוקא דאיכא תרתי שינוי בעלים ושינוי רשות מיהא בפרק עושין פסין אמר הריטב"א אפי' דחד גברא כרש"י משום שינוי רשות:
ומסתברא כהריטבא דהכא דהא כולהי תקנתא דעירובי חצירות משום שינוי בעלים הוא דאי מפיק מרשות זה לרשות זה אי מרה"י לרשות שותפין אתי לאפוקי מרה"י לרה"ר והיינו דתקינו בי' עירוב אבל בחד גברא ותרויהו רה"י ומשום דבהאי משתמש תדיר ובהאי לא משתמש תדיר לא תקינו ואשכחן נמי בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י וכו' עירובין דתיקן אבעלים מחולקין אבל אחד גברא מי תיקן וכ"ת ב' תקנות הוו והא דקרפף רבנן דבתר שלמה תקינו היכא אשכחן לה. ותו הא אנן מבוי וקרפף בחדא מחתא מחתינן להו בשמעתין ומבוי הא בשיתוף תליא דכי נשתתפו שריא קרפף נמי אי דחד גברא או דתרי ועריבו שפיר דמי:
ומגג לחצר דרבנן דאמרי' רשות אחת הן אמר רש"י בחצר דשותפות דוקא דאית לי' רשותא בהדי' אבל מגגו של ראובן לחצרו של שמעון לא ולא ידענא הא מנ"ל אימא ה"ה משל ראובן לשל שמעון כי היכי דחצר ומרפסת אפי' משל ראובן לשל שמעון שרי. דבני חצר ודאי לית להו רשות במרפסת ואימא הא עדיפא דתרוי' רשותא דחד נינהו אבל משלו לשל שותפות מחזי כרה"י ורה"ר, ואי משום דלרבנן גג רשות מיוחד הוא הואיל וחלוק למטה לא גזור אלא גג וגג דתרוי' חלוקין למטה אבל גג וחצר דחצר לא קביעא רשותי' לא וכי היכי דאמרת בשל שותפות אמינא לך נמי בשל חברי' ותדע דגג ואכסדרה אמרינן דשרי אפילו באכסדרה דאחר משום דאכסדרה לית בה דיורין ואי משום דקשיא בעיא דרמי בר חמא ורב ביבי הא תרגימנא לה ולחדותי' מנפשין כי הא לא ידענא:
תניא כוותי' דרב ולא אמר נמי כוותי' דר"י בדר"מ משום דהכא לא תני קרפיפות. והא דלא תני קרפיפות לרב איכא למימר גגין חצרות דפסיקא לי' ל"ש ב"ס ל"ש יתר מב"ס קתני קרקיפות דלא פסיקא לי' דמג"ס ליתר על ב"ס לא מטלטלינן לא קתני. והא דדייקינן לקמן דלא קתני קרפף ומבוי משום דהתם רבותא טפי הו"ל למיתני א"נ מבוי קשיא ני' ואבע"א בין לרב בין לשמואל אטו תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל מ"ש גגין לעצמן וחצרות לעצמן ומ"ש קרפיפות לעצמן וחצרות דקתני איידי דתני רישא דמגגין לחצרות לא קתני הא אלו לעצמן ואלו לעצמן שרו ולקמן דייק ליתני מיני' לקרפף ומבוי לאפוקי מדרבנן דאסרי:
בכולהי שמעתין פירש רש"י מחצרו של יחיד לחצרו של יחיד וכן מחצר של רבים לחצר של רבים משמע הא מחצר של יחיד לחצר של רבים לא דאתי לאפוקי מרה"י לרה"ר. והא נמי לא ידענא מנ"ל הא. אימא כיון דלא קביעא תשמישתי' לא מיחלפי ברה"י ורה"ר ותו הא רש"י הוא דאמר לרבנן מגג לחצר בחצר של שותפות והא קא מפיק מגג דידי' דשל יחיד הוא לחצר של רבים וכי אית לי' שותפות בחצר מאי הוי. ותו הא רש"י הוא דאמר לר"ש דלית לי' עירובי חצרות אלא לכלי הבית ואי איתא לכלים דחצר נמי אית לי' עירובי חצרות מחצר דיחיד לחצר דרבים ועובדא דרבי ור"י נמי אפי' מגג דיחיד לחצר של רבים משמע דסתם גג דיחיד הא וסתם חצר דרבים וכ"ת כי קאמר רש"י לר"מ ורבנן אבל לר"ש לא קאמר היכא אשכחן דפליגי עלי' דר"ש בהא ולא אשכחן להו לרבנן בעלי ההלכות דליפלגי בהא אלא סתמא קאמרי ואפי' משל יחיד לשל רבים שפיר דמי:
הלכתא כר"ש ובין עירבו בין לא עירבו כשמואל ור' יוחנן ואין עירובי חצרות אלא לבתים ולכלים ששבתו בבית שאם הן בחצר זו אסור להוציאן לחצר אחרת אבל כלים ששבתו בחצר ובגג ובכל רה"י חוץ מן הבתים ואפי' בקרפף ובלבד שלא יהא יתר מב"ס מותר לטלטלן ברשויות אחרות בין של יחיד בין של רבים ואפי' משל יחיד לשל רבים. והלכתא כרב הלכך מחיצות שאינן ניכרות לח אמרינן גוד אסיק מחיצתא וניכרות הן כמוקפות לדירה וגגין שמחיצות החיצונו' שסביבותיהם ניכרות הן כמוקפות לדירה ואפי' אלף כורין ואפי' הן של אנשים הרבה ולמטן אסור מבית לבית בלא עירוב למעלן מותר לטלטל בכל הגגין ומגג לגג ולחצר ולשאר רשויות חוץ מן הבתים כלים ששבתו בהן או בשאר רשויות חוץ מן הבתים וכלים ששבתו בבית אם המחיצות שבין גג לגג ניכרות כל אחד מטלטל מביתו לגגו אבל לא לגג חברו ואם אין המחיצות שבינהן ניכרות אפי' מביתו לגגו אסור שכל הגגות פרוצות זו לזו. ואם יש בגג כלי הבית אם ביניהן מחיצות ניכרות אסור להוציאן לגג אחר ככלים ששבתו בבית והן בחצר שאסור להוציאן לחצר אחרת ואם איו מחיצות ניכרות ביניהן ניראין הדברים שמותרין הן בכל הגגות דלא אמרינן כשם שחולקין דיורין למטה כר"ש והא ליכא מחיצות למיפלגינהו והרי הן ככלים ששבתו בבית והן בחצר שמותר לטלטל בכל החצר ואם אין המחיצות החיצונות ניכרות והן יתר מב"ס או גג יחידי והוא יתר מב"ס אין מטלטלין בו אלא בד"א אין בהן אלא סאתים וכן גג יחידי ואין בו אלא ב"ס לירושלמי וכן אמר השר מקוצי וכן אמר הרשב"א מותר לטלטל בכולו וכן גזוזטרא וזיז היוצא מן הכותל ואין חלון פתוח לו מרה"י וכל כיוצא בהן שגבוה יו"ד אע"פ שרחב ד"ט ואין לו מחיצות מקום פטור הוא ולהר"י ורש"י והרא"ש כרמלית הוא ואין מטלטלין בו אלא בד"א ומדברי רבנן דתוס' נלמד דהנ"מ בגג בולט לרה"ר ורה"ר עוברת תחתי' עשה אחד סולם קבוע לגגו והאחרים לא עשו או שעשה סולם צורי שיש לו ד' חווקים והאחרים עשו סולם שאין לו חווקים או שעשה האחד מחיצה קבועה יו"ד סביב לגגו והאחרים לא עשו הוא מותר אפי' מביתו בכל הגגין והן אסורין אפי' מביתו לגגו שכל הגגין כשלו הן והן סילקו עצמן מן הגגין ואם זה שעשה מחיצה או סולם עשה דקה ד' הרי סילק עצמו משאר הגגין ואם יש ביניהן מחיצות ניכרות כל אח' מותר מביתו לגגו וחברו אסור ואם הדקה ראוי' לעמוד עלי' לשמור חצרו או גנתו הוא מותר בכולן והן אסורין שאנו אומרין לשמור חצרו או גנתו עשאן ואם סילק עצמו ואין ביניהן מחיצות ניכרות הן אוסרין זה על זה ואם לא סילק עצמו ויש שם כלים ששבתו בבית אפי' מחיצות ניכרות בין גג לגג ואפי' הן שלא עשו מותרין לטלטלן בכל הגגין כיון שכל הגגין שלו הן הרי הן מטלטלין באותו רשות שהכלים בה מידי דהוה אכלים ששבתו בבית והן בחצר שבאותו חצר מותר לטלטלן בכולה ולא אסרי אלא להוציאן לרשות אחרת ואיבעיא לן הן שלא עשו מהו לטלטל מבית זה שעשה מחיצה או סולם קבוע לגגין. מי אמרינן חמשה לא הוו אורחין לגבי חד כדתנן גבי ביטול רשות בהדר נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין. או דלמא שאני ביטול רשות כיון דלא הוו אורחין מחזי כמאן דהדרי ומחזקי ברשותי' אבל הכא לאו כל כמיני' לאחזוקי בגגין כיון דלא עבדי נמי כוותי' ממילא כולהי דילי' נינהו ומסתברא דשרי ולא עוד אלא אפי' עברו והוציאו מביתן לגגן דהתם מי שנתן רשותו והוציא אוסר הכא לא אסרי עלי' דהאי דלאו כל כמיני' לאחזוקי בגגין ולא מיבעיא הכא דמחזי כי אורחין דלאו כל כמיני' לאחזוקי ושרי לטלטלי כאורח איזהו מחיצות ניכרות ואיזהו מחיצות שאינן ניכרות חודי' דכותל ודאי לא אהניא אע"ג דלא מכסיא ומחיצה ניראית לעומד מלמעלה בעינן. ואמר הריטב"א ניראין מדברי רש"י אפי' המחיצות המחוברו' למטה עודפות וניכרות למעלה כיון שאין שם מחיצה גבוה יו"ד לא אמרינן גוד אסיק שהרי אינו מכיר שעומד על מחיצה יו"ד וי"א דכל כי האי גוונא מחיצה ניכרת הוא ואמרינן בה גוד אסיק אפי' לרב. ספינה אפי' יתר מב"ס מטלטלין בכולה וכן כפאה לדור תחתי' מטלטלין בכולה אפי' למעלה ואפי' יתר על ב"ס. ומדברי רש"י נלמד שאם כפאה לדור עלי' הוי היקף לדירת מעלה ומותר לטלטל בכולה בין למעלה בין למטה ואם כפאה לזפתה בין למעלה בין למטה עד ב"ס מטלטלין בכולה יתר מכאן אין מטלטלין אלא בד"א. ומקרפף יתר על ב"ס או מגג יתר על ב"ס ואין המחיצות החיצונות ניכרות ולרש"י והר"י אפי' עד ב"ס אין מטלטלין ממנו לחצר או לשאר רשויות שהן רה"י. וממנו בקרפף אחר או לגג יתר על ב"ס למר וב"ס למר מותר וכלים ששבתו בבית להוציאן לקרפף אם הבית והקרפף של אחד פליגי בה רבנן ואייתי להו הריטב"א בפ' עושין פסין ורש"י אסר התם ומדקאמר הרמב"ם אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר לא יעבירנו לחצר אחרת וכו' או לקרפף אא"כ ערבו אנשי כל המקומות כו' ש"מ דעריבו אפי' לקרפף שרי וה"ה בית וקרפף דחד:
אמר רב הלכה כר"ש הריטב"א אסברה לן טעמי' דרב וטעמי' דשמואל. טעמי' דרב בשלש חצרות לא גזור דאשה בקיאה בכלי' וכלים דידה בכלים מחברתה לא מיחלפא ומידע ידעה בכלים דידה דערבה בהדה שרי ודחברתה דלא ערבה בהדי האי חיצונה אסיר' טעמי' דשמואל התם דכולהי כלים דבתים נינהו גזור הכא כלים דבתים בהדי כלים דחצר לא מיחלפא א"נ התם משום גזירה מבטלין היתירא דאתי ע"י עירוב הכא דהתירא לאו ע"י עירוב אתיא לא מבטלינן משום גזירה וקאמר שמואל ר"ש לטעמ' דלא גזר אפי' התם ולא מיבעיא הכא ואיהו בדהכא ס"ל כר"ש בדהתם לא ס"ל כוותי' ואנן אית לן למימר עוד טעמי' דרב הכא עירובי כולהי הא מערבי וטלטולי בהדי חברי' נמי משכח שכיחא וגזור בי' רבנן התם חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר ועירבה האמצעית עמהן ושתים החיצונות לא עירבו לא שכיחא ולא גזור בי' רבנן טעמי' דשמואל מלתא דעבוד רבנן לכולהי חצרות דכלים ששבתו בבתים אסורין וששבתו בחצר מותרין מידע ידעי ומיזהר זהירי בהי דלא לאחלופי התם דליתא אלא בכה"ג לא זהירי ואתי לאחלופי א"נ התם סברא דעירובה מהניא אף למאני דהאי חיצונה וקיימי בחצר דידה לאפקינהי לחצר דהאי חיצונה כי היכי דמהניא עירובה למאני דידה דחצר דידה ודחברתה עירבוה משוי להו כחדא חצר וכמאן דאיתנהו בהאי חיצונה דמי. אבל הכא דבלא עירוב לא מחלפי מאני דבתים במאני דחצר:
בכומתא וסודרא ומשום כומתא וסודרא דאיתנהו בחצר לא גזרינן אמאני דחצר דלא שכיחי כולי האי אבל עירבו דשכיחי כולהי מאני דבתים גזרו: