אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שני – עושין פסין › דף כו:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שני – עושין פסין · דף כו:

דף כו.

הא דאמר רש"י בעין יפה מבטל פריש הריטב"א שלא יאסר:

רב פפא דקמיבעיא לי' היכא דגלי דעתי' אימא טעמא דידהו משוש דלא עביד אינש ואע"ג דאמר לאו כל כמיני' ורב ששת דקשיא לי' מתניתא אהדדי ולא מוקי לתדא בדגלי דעתי' קסבר טעמא דר"א דבית בלא חצר לא עבידי אינשי דדיירי וכי אמר לא מבטלינא מאי הוי ואע"ג דאמר תנן ביתו מותר להם והתם דאסר ביתו להם משום דלא עבידי אינש דמסלק נפשי' לגמרי ואע"ג דאמר מבטילנא אסור ומשני הא ר"א הא רבנן ואמר כשתמצא לומר לדברי ר"א רשות ביתו ביטל ואע"ג דאמר לא מבטילנא ולרבנן ולא ביטל ואע"ג דאמר מבטילנא ורב ששת לאו לחמשה ששרויין בחצר איצטריכא לי' דלא דמי להאי דהתם הא ליכא למימר הכי אלא רב ששת הא גופא איצטריכא לי' דאפי' גלי דעתי' לא מהני והא דתניא כשהוא מבטל רשותו א"צ לבטל רשות לכ"א וא' ד"ה אי דכ"ע מבטל בעין יפה מבטל והכא היינו טעמ' דרבנן דלא עביד אינש דמסלק נפשי' לגמרי אי דכ"ע מאי דגלי גלי מאי דלא גלי לא גלי וטעמא דר"א דלא עבידי אינשי דדיירי בבית בלא חצר והנ"מ במבטל רשות חצרו דא"נ לא בטיל רשות ביתו חצרו מיהא שרי לכולהי מבתיהן לחצר ולא אמרינן מבטל בעין יפה למישרי להו נמי לביתו אבל התם כי לא בטיל לכולהי ביטולי דלחד מיני' לא אהניא ולא מידי אמרינן האי ודאי בעין יפה קעביד דלא למיסר להו מכל וכל וביטולי דקא בטיל ליהני להו הוא דקא בטיל ולכולהי בטיל או"ד היכא דגלי דעתי' גלי ור"א ורבנן לאו משום סברא דלא עביד אינש דעביד אינש הכי ועביד הכי אלא במבטל בעין יפה קמיפלגי ורב ששת תרתי מתנייתא בסתמא קא מוקי להו בהיכא דגלי דעתי' הכי פשיטא והיכא דגלי איפכא בתר דעתי' אזלינן וכשתמצא לומר דקאמר לגופא לא איצטריך ומשום חמשה ששרויין בחצר איצטריכא לי' והכי פשיט לי' אביי והיינו דרפבה ורב הונא בר חיננא מיהא קשיא לן ותיבעי לי' נמי את"ל דכי גלי דעתי' גלי דלא אמרינן בטלה דעתו היכא דלא גלי' דעתי' דפליגי בה רבי אליעזר ורבנן אימא טעמא דרבי אליעזר משום דבית בלא חצר לא עבידי אינשי דדיירי וסתמא כי בטיל רשות חצרו בטיל רשות ביתו נהי דכי גלי דעתי' ואמר לא מבטלינא לא אמרינן לאו כל כמיני' היכא דלא גלי מיהא אמרינן מסתמא דעתיה הכי וכן לרבנן איפכא וחמשה ששרויין בחצר ליכא למשמע מינה ומתחזיא טפי למימר דרב פפא אפי' בתר דשמע מאביי כיון דגלי דעתי' גלי לית לי' הא דרחבה ורב הונא בר חיננא ורב ששת לגופה איצטריכא לי' קמ"ל לר"א סתמא ביטל רשות ביתו סד"א כי אמר ר"א ביתו מותר באמר מבטילנא ואיצטריך לי' דלא תימא לא עביד אינש דמסלק נפשי' לגמרי וכי אמר לאו כל כמיני' ולא מצא לו חבר דא ינהו סברי כי אמר נמי לאו כל כמיני' א"נ לרבנן כי אמרי ביתו אסור באמר לא מבטילנא ואציטריך להו דלא תימא לא עביד אינש דדייר בבית בלא חצר ולאו כל כמיני' קמ"ל רב ששת היכא דגלי דעתי' ליכא למ"ד דלאו כל כמיני' ור"א ורבנן בסתמא קמיפלגי מתני' דהתם נמי ברגלי לא איצטריך ובסתמא קתני אסור. וטעמי' דר"א ורבנן סתמא כדאמרן מ"ס סתמא בטיל רשות ביתו דלא עביד אינש דדייר בבית בלא חצר מ"מ סתמא לא בטיל דלא עביד דמסלק נפשי' לגמרי וחמשה ששר ויין בחצר ליכא משמע מינה והא דתניא א"צ לבטל רשות לכ"א וא' ד"ה ורחבה ורב הונא בר חיננא האי סברא דרב פפא לא ס"ל אלא ר"א ורבנן במבטל בעין יפה קמיפלגי והא דא"צ לבטל כר"א. אבל לרבנן צריך לבטל והלכתא כוותי' דרבנן וכרחבה ורב הונא דרבים נינהו ותרתי לישני דתלמודא כוותי' אזלא וסתמא דתלמודא לא מייתי דיחויא עלי' משום דרב פפא. ורבה נמי דפשיט לי' לאביי בהדר עם העכו"ם אמתניתין דאנשי החצר ששכח אחד כו' (דף ע') חמשה ששרויין בחצר אחד צריך לבטל לכ"א וא' כרחבה לרב הונא ס"ל דאי לא תימא הכי תיקשי לרבה הא דתניא א"צ לבטל לכ"א וא' אלא לאו כוותי' סבירא לי' ובפלוגתא דר"א ורבנן תליא והא דתניא א"צ לבטל כר"א ואיהו דאמר כרבנן ואביי דבעי מיני' דרבה צריך לבטל לכאו"א או לא אע"ג דאיהו הוא דאמר כיון דגלי גלי ולית לי' סברא דרב פפא א"כ בפלוגתא דר"א ורבנן תליא מילתא קסבר אביי אימא טעמי' דר"א בסתמא משום דבית בלא חצר לא עבידי דדיירי וטעמא דרבנן בסתמא דלא עביד אינש דמסלק נפשי' לגמרי כדאמרן וחמשה השרוין בחצר ליכא למישמע מינה וברייתא לא שמיע לי' כדאמור התם תוס' א"נ אביי דפשיט לי' לרב פפא כיון דגלי דעתי' גלי בתר דשמעה מרבה דה' ששרוין בחצר צריך לבטל לכאו"א משום דתליא בפלוגתא דר"א ורבנן פשיט לי' לרב פפא דהאי לאו סברא היא ור"א ורבנן במבטל בעין יפה קמיפלגי והיכא דגלי דעתי' גלי. והא דאמר בהדר (ד' ס"ח) בפלוגתא דמבטלין וחוזרין דאמר לי' רב אנא דאמרי אפי' לר"א ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא משום דבית בלא חצר לא דיירי אנשי לאו דוקא דהא לכולהי אמוראי לאו היינו טעמי' אלא אפי' טעמי' דר"א דקסבר בעין יפה מבטל נמי רב דאמר אפי' לר"א דלשנין מ"מ קשיא לן הא דנקיט הכא דלא כדאסקו אמוראי וכן הא דאמר התם אמתני' דאנשי חצר ששכח אחד כו' (ד' ס"ט) וסברי רבנן המבטל רשות חצרו רשות ביתו לא בטיל דדייר אינש בבית בלא חצר משמע דלר"א לא דדייר קשיא ואיכא למימר ר"א ורבנן בהא קמיפלגי ר"א סבר כל היכא דאי' לן למימר מסתברא דבטיל אע"ג דלא פריש בהדיא אמרינן דבטיל ורבנן סברי לא אזלינן בתר סברא ומאי דפריש פריש דלא פריש לא פריש הלכך מבטל רשות חצרו דסתמא לא דייר אינש בבית בלא חצר קסבר ר"א אע"ג דלא פריש בהדיא דבטיל רשות ביתו כמאן דפריש דמי וה"נ ה' ששרוין בחצר כי בטיל לחד מיני' למישרי לי' חצרו הוא דבטיל לי' וכיון דלא משתריא לייעד דבטיל לכולהי דעתי' דליבטיל לכולהי ואע"ג דלא פריש לכולהי כמאן דפריש דמי ורבנן סברי ל"ש הא ול"ש הא בתר סברא לא אזלינן והיינו טעמ' דרחב' ור"ה והיינו טעמי' דרבה ורב פפא בתר דשמעה מאביי ואביי בתר דשמעה מרבה נמי סבירא לי' הכי מיהא לישנא דרב פפא בדר"א לא דיקא הכי כן הא דאמר בהדר לרבנן דדייר אינש בבית בלא חצר לא משמע הכי וצריך תירוץ:

סליק פירקא תנינא

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה