אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שני – עושין פסין

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שני – עושין פסין

פרק ראשון - מבוי

וד' פשוטין תהו בה רבנן בתוס' וכן הריטב"א לימא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא מבטל להו. ולמאי דאמרן דיתר מיו"ד דרבנן ליכא לשנויי הכא הואיל ומדאורייתא כי אית בי' אמה מכאן ואמה מכאן אע"ג דאיכא טובא בינייהו מישרא שרי ורבנן הוא דאחמור ביתר מיו"ד וכולי האי לא אחמור למיסרי' משום דאוירא קמבטל לי' ותהוי יתר מיו"ד וא"נ נימא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא מדאורייתא קא מבטל לי' הכא אוקמה אדאורייתא דאפי' ביתר מיו"ד שרי וכי אחמו' בית' מיו"ד בלא מיעוט דפשוטין אבל במיעוט דפשוטין לא אחמור אימא סיפא ומות להרחיק כ"ש ובלבד שירבה בפסין מי לא עסקינן דארחיק טובא ואי קא עבטל לפסין הוי י"ו אמה מפולש זה כנגד זה דהא ודאי רה"ר דאורייתא:

פשוטין אמר רש"י אמה והריטב"א משמי' דרבוותאי אמר אפי' ג"ט וד"ט נמי ואיכ' דאמרי אפי' משהו:

דף יח.

לר"י פסין חמירי מחבלים דהתם בשיירה כל צרכן והכא דגריעי מחיצתי' ב"ס ועוד התם לכ"צ עבידא הכא עיקרא לאשקיי בהמתו הוא דעבידא ובב"ס סגי ולרבנן קילא מחבלין דהתם שלא יהא ב"ס פנוי והכא אפילו טובא פנוי דהכא לאו להנך דשבת בה הוא דעבידא אלא לכולהי עולי רגלים ואי להנך פנוי לאחריני דאתו לאפנוי ובתוס' אמרי טעמא דרבנן דהכא הוקף לדירה טפי מדהתם א"נ גבי עולי רגלים הקילו ול"ש הכא ול"ש התם מוקף לדירה חשיב א"נ הכא והתם לא חשיב מוקף לדירה כדא' הריטב"א משמי' דר"י בעל התו' משום עולי רגלים הקילו והא דאותבוה רבנן לר"י מדיר וסהר דהוקפו לדירה אמר הריטב"א משום דהתם נמי לאו תשמיש גמור היא והכא דמצוה היא דינא דליקבע כעין תשמיש דסהר ואמר הריטב"א משי' דהר"י עוד טעמא לרבנן משום דבחבלים כ"מ ראוי להם לעשו כנו היקף כו' ואם באו לכאן רבים ועשו היקף גדול כ"צ וכו' ואח"כ באו מועטים תו' אבל בביראות א"א לומר שכל מי שיבוא יחפור לו באר וכו' ופריש בה לרבנן ומסיים בה אבל לר"י הכא חמירא דפרוץ מרובה ולפיכך לא התירו אלא ב"ס ליחיד ולב' ומשם ואילך כפי חשבון זה כעין מה שאמר ר' יוסי בנו בחבלים דשיירה וכו' ולדעתין ר' יהודה נמי לא קאמר שכל עי שיבוא יחפור לו באר וכו' אלא לר"י הואיל וגריעא מחיצתי' אפי' לשיירא לא שרינן אלא ב"ס וב"ס ליחיד דאתו להתם נמי הא מישרא שרי:

ובתוס' סייעו לרש"י מדרב הונא בר חיננא והריטב"א משמי' דהר"י בעל התו' דאמר הכא לא הוקף לדירה אמר לך מי א"ר הונא רה"ר כרמלית קאמר והכא אוקמוה אדאורייתא וכ"ת א"ה היינו דאקשינן עלי' דר' אלעזר דאמר בשמעתין הזורק לבין פסי ביראות חייב פשיטא אי לאו מחיצה היא היכי משתרי לי' למלאות ומאי קושיא אימא כרמלית היא התם מסתברא לתלמודא דאי לאו מחיצה היא משום דפרוץ מרובה רה"ר היא דכמאן דליתא למחיצות דמי אבל מחיצות גמורות ולא הוקפו לדירה רה"ר ודאי לא הוי דמחיצה גמורה ודאי לא הוי כמפולש אלא משום דלאו לדירה הוקף קסבר רב הונא דלא הוי רה"י אלא כרמלית:

לרש"י באר אפי' בית יו"ד כורין ובור הרבים לר"ע לרבנן נמי עד ב"ס והיינו דאקשי עלי' בתוס' אימא קתני ביראות משום יתר מב"ס ולדידן קשיא דלא לשתמיט תנא או אמורא בכל דוכתי למיפלג בהא בין בור לבאר הלכך איתחזיא לרש"י נמי הואיל ובאר שרי אפילו יו"ד כורין בבור נמי אע"ג דלא הוקף לדירה לא פליג בי' רבנן ושרי אפי' טובא ואנן א"ת לן למימר ל"ש באר ל"ש בור הוה מוקף לדירה מידי דהוה אדיר וסהר דלבהמות נינהו והוו מוקף לדירה משום הרועה דבהדי' ה"נ איכא אדם המשקה בהדי' והר' יונתן אמר הואיל וע"י אדם נעשו וקשיא קרפף נמי בידי אדם הוא וכן הוקף ולבסוף ישב בידי אדם הוא:

גמרא: לימא מתניתין דלא כחניה קס"ד כל היכא דלא מיפרשא במילתי' דתנא. מסברא לא מפלגינן בין באר לבור:

וחנניה דאמר חבלין לבור ולא פסין ה"ה לבאר וחדא מיני' נקיט ומשני חנניה בור דוקא נקיט אבל באר אפי' פסין א"ד מדלא פריש חנניה פסין לבאר מכלל דל"ש בור ל"ש באר פסין לא ומשני חנניה לת"ק קא מהדר לי' ולא נחית לפרושי דיני פסין הדר אמר לימא מתניתין דלא כר"ע ולא קאמר דלא כת"ק דחנניה דאימא האי תנא לא שאני לי' בין בור לבאר ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ מתני' נקיט באר ותנא ברא נקיט בור ותרוייהו לאו כדקא נקטי אלא משום דלא שאני להו חדא מיני' נקטי' אלא ר"ע דשאני לי' בין בור לבאר ביחיד אי מתניתין ר"ע מאחר דשאני לי' ליתני' נמי בור הרבים ומשני אפי' תימא ר"ע ולא קתני אלא מילתא דפסיקא לי' ל"ש דרבים ול"ש דיחיד:

קאזיל רש"י ופריש טעמא דבור דלמא פסקי מיא וברבים שרי דמדכרי אהדדי ואפילו להך לישנא דריש מכילתין גבי מקצת קורה בתוך ך' דאחמור ברבים מביחיד התם בתיקון תל ורבים סמכי אהדדי כל אחד אמר אידך מתקן לי' דומיא דקדרה דבי שותפי' אבל יחיד רמי אנפשי' ומדכר לתקוני לי' אבל הכא תיקוני לאו מתקנא לי' אלא רבים מדכרי אהדדי דפסקי מיא ואסור לטלטולי ויחיד זימנין דמישתלי ומטלטל אלא הא דהוינן בשמעתין אהא דתניא לא הותרו אלא לגבי בהמה והא"ר יצחק אר"י אמר שמואל לא הותרו אלא לבאר מים חיים בלבד ואי לבהמה מ"ל חיים מ"ל. מכונסין ומשנינן בעינן מידי דחזי לאדם אלמא טעמא דבאר משום דבעינן חזי לאדם תרגמו בתוס' אליבא דרש"י התם לר' יהודה בן בבא דאמר באר הרבים בעינן ואי משום דפסקי אפילו בור רבים נמי דרבים הא מדכרי אהדדי ואנן קשיא לן עלי' וכי פסיקא לן למישריי' משום דרבים מדכרי אהדדי ולאקשויי קושיא ולמימר לר"י בן בבא טעמא אחרינא דר"ע לא ס"ל אימא דר"י בן בבא נמי כטעמי' דר"ע אלא דלא סמיך למישרי' משום דרבים מדכרי אהדדי זימנין דאתי יחיד ומשתלי וקא מטלטל ותו להך לישנא דאסר בקורה משום דרבים סמכי אהדדי ולא מתקני לי' לימא מדכרי אהדדי ולא אתו לאפוקי ועיולי:

ותו מאי קשיא אד"ר יצחק אימא הא דתניא לא הותרו אלא לבהמה ר"ע היא דאמר בור הרבים ומשום דלא הותרו אלא לבהמה מ"ל חיים מ"ל מכונסין והא דא"ר יצחק כר"י בן בבא ור' יצחק לטעמי' דאמר הלכ' כר"י בן בבא. וריב"ב ס"ל דפסין אפי' לאדם הותרו והיינו דאצריך באר מים חיים ומיתרצא נמי אידך קושיא דאקשי אדר' יצחק בר' אדא דאמר לא הותרו אלא לעולי רגלים והתניא לא הותרו אלא לבהמה. ופריש הריטב"א אבל לאדם אפי' עולי רגלים נמי לא אימא ר' יצחק בר אדא הוא דאמר כריב"ב דהלכתא כוותי' ולר"י בן בבא אפי' לאדם נמי מיהא הא לא קשיא אימא לא מסתבר לי' לאשווי' פלוגתא בין ר' עקיבא לריב"ב בהא וניחא לי' טפי למימר דהא דלא הותרו אלא לבהמה דכ"ע וריב"ב בסברא בעלמא הוא דפליג דקסבר אע"ג דלא הותרו אלא לבהמה מ"מ בעינן דחזי לאדם מ"מ קשיא. והריטב"א אמר בשמעתין מים חיים למאי אי למעוטי בור שמימיו מכונסין הא קתני באר אלא ודאי מים חיים היינו מים זכים ראוין לשתות. ואכתי קשיא חדא דגירסא דקמן מ"ל חיים מ"ל מכונסין מכלל דתנא נמי מכונסין קשיא לי'. ותו הא הכא לר"ע נמי אמרי' באר מים חיים דפסיקא לי'. ועוד הא דאמרינן בפירקין וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר"י בן בבא ה"א דרבים אפי' מכונסין וכו'. ואי איתא הא מים חיים אצטרכא לי' מים זכים ראוין לשתי' דאי מדריב"ב באר קאמר לאפוקי מכונסין אבל זכים אימא לא בעינן קמ"ל. ואיכא למימר אליבא דהריטב"א דבבור נמי איכא מים זכים ראוין לשתי' ור' יצחק דקאמר באר משום דס"ל כריב"ב כדאמר הלכה כריב"ב ותרתי בעינן באר וזכין ודכ"ע ראוין לשתי' בעי דבעינן מידי דחזי לאדם. ובהא קמיפלגי ר"ע סבר בור היחיד לא דלמא פסקי אבל דרבים מדכרי אהדדי א"נ באר היחיד דלא עבידא דפסקי וריב"ב סבר דרבים נמי זימנין דאתי יחיד ומשתלי וקא מטלטל:

ובאר היחיד נמי זימנין דאיתרמי ופסיק כדתנן יבש המעיין ואביי נמי בעי מרב' יבשו מים בשבת. ואבאר קאי דהא קיי"ל כריב"ב אלא באר הרבים דאיכא תרתי תו לא חיישינן לי' והיינו דאמרינן הכא אפי' לר"ע באר מים חיים דר"ע נמי חיים בעי ונקט לישנא דר' יצחק ודקעבד צריכותא דלימא מים חיים א"נ מים זכים באר דקאמ' ל"ל. ואנן איתחזיא לן דלא לחדות סברא מנפשין דלא איתמר בתלמודא אלא כי היכי דלר"י בן בבא באר הרבים דקסבר מידי דחזי לארם בעינן ולצורך רבים ה"נ לר"ע חדא מיני' בעינן אי לצורך רבים ואע"ג דלא חזי לאדם אי דחזי לאדם ואפילו יחיד אבל תרתי לגריעותא לא. ולדילמא פסקי אפי' במכונסין לא חיישינן והיינו דאקשי ומפרק בתלמודא ובירושלמי משמע דטעמא דבאר משום דלא פסיק דמפליג בין באר הרבים לבור היחיד משום מימיו מצויין לכלות ופרישנא התם:

בתחילה עלה במחשבה לבראות שתים כו' לא תימא בתחילה עלה במחשבה לבראות דיו פרצופין ולבסוף נברא זנב חדא האי למאי ועוד וכי אדם הוא להנחם אלא לומר שתחילת המחשבה הוא סוף המעשה שבתחילה עלה במחשבה לבראות שנים אדם בפ"ע וחוה בפ"ע כי היכי דהוי בסוף המעשה ולבסוף במעשה לא ברא הקב"ה אלא אדם לבדו כדי שיכיר בטובה דכתיב ויקרא אדם שמות לכל הבהמה וגו' ולאדם לא מצא עזר כנגדו וכדאמרינן באלו טריפת אמתני' דסימני בהמה וחיה שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וצמחו ה"נ בתחילת המחשבה עלה לבראות אדם בפ"ע וחוה בפ"ע אלא במעשה ברא אדם תחילה כדי שיבקש לו עזר ויבנה מצלעו עזר לו. ואיכא למימר דר' אבהו דברי הכל היא ומעיקרא ס"ד למ"ד פרצוף היינו זכר ונקבה בראם דיו פרצופין פרצוף זכר ופרצוף נקבה והשתא דא"ר אבהו הכי למ"ד פרצוף נמי הנך תרי פרצופין חדא נינהו דחד גופא הואי וכדכתיב בצלם אלקים ברא אותו אותו חד משמע אלא זכר ונקבה בראם אתחילת מחשבה קאי דהוה לבראות אדם לחוד וחוה לחוד כדפלגינהו בסוף ולבסוף במעשה לא נברא אלא אחד אדם לחודי' בדיו פרצופין והיינו ברא אותו והיינו דארש"י בכתובות מאן דבריך תרתי סבר שתי יצירות הוי כמ"ד זנב ויצירת חוה לחודה הואי ואבע"א דכ"ע חדא יצירה הוא כמ"ד פרצוף ואדם וחוה בהדי הדדי בחדא יצירה איברו אלא מיפלג הוא דפלגינהו לבסוף והא דבריך תיתי אתחילת מחשבה דאברי אדם בתרין פרצופין כי היכי דליפלג להו למיהוי אדם לחוד וחוה לחוד וכתרין יצירות דמיין כדכתי' זכר ונקבה בראם דחשיב להו בתרי מחמת תחילת המחשבה:

דף יח:

א"ר אשי כו' אפי' בי רב נמי לא קרא כו' ואע"ג דמנוח אחרי אשתו הלך דליכא אלא משום דרך ארץ כדאמ' רש"י והתם נערות אחרות מ"מ פניות הוי וכאשתו דמיין:

בתוס' ד"ה ולא וכו' או היתה א"י ובית המקדש במערבם כו'. הא באתרא דא"י ובהמ"ק במזרחי' במערבא עבדינן פיתחי' והא תנא קרא קנסיב דפתחא במזרח דכתיב והחונים וגו' לא קשיא פתחא קבל רומא דמשתחוי לה עבדינן ומשכן נמי קבל ארון עבדי לה:

דף יט.

גי שעמוקה בגיהנם שהכל יורדין שם כו' ההוא שכל המתפתה ביצרו כו' דז' שמות שיש לגיהנם הן לז' מדורי גיהנם וכל שם של כל מדור הוא על שם הדין של אותו מדור אבל גיהנם ותפתה לאו שם הדין נינהו אלא שם כללי של כל ז' מדורי שהן על עסקי הנם ועל המתפתה ביצרו. וכן עלוקה אפי' שם כללי נמי לא הוי אלא מכנה לגיהנם בשם עלוקה שמתאוות למצוץ דמו של אדם וכן גיהנם מתאוה לבלוע ולאכול בני אדם באשו כדכתי' ולעלוקה שתי בנות הב הב וכתיב שאול ועוצר רחם לא תשבענה ולהכי לא חשיב לי':

דף יט:

דלא בעינן פשוטין לאו דוקא אלא דלא בעינן מיעוט וכן דבעינן פשוטין דבעי' מיעוט כדאמר הריטב"א:

בבור שתים עשרה כו'. דמכל צד בעי ארחוקי שתי אמות ודה"ר יונתן לא ידענא לפרוקי:

מאי קמ"ל תנינא דליכא למימר דר"מ מ"מ בעי פשוטין ל"ש רחב ל"ש קצר וכדא"ר יוסי דירושלמי דקים לי' לתלמודא דבבלי בדלית בי' אלא שיעור הרחקה סגי בדיומדין וס"ל כר' בא ממל דירושלמי ומלתא פשיטא הו"ל וליכא למימר קמ"ל רב פפא דלא פליגי ביתר מכשיעור אי בדיומדין מאריך או בפשוטין ממעט וכדבעא מיני' אביי' מרבה דא"כ האי דבעינן פשוטין דסגי בפשוטין הול"ל ולרש"י דאמר דהא דבעא מיני' אביי מרבה לר"י פשוטין עביד פשוטין עדיפי לי' קשיא אימא קסבר רב פפא פשוטין עביד וקמ"ל דלא תימא ביתר מכשיעור פליגי ר"י סבר ארבעה דיומדין מ"מ ואי טפי לי' שיעורא מאריך בדיומדין ור"מ סבר עביד פשוטין אלא בבור י"ב דכ"ע דבעי' פשוטין דפשוטין עדיפי כ"פ משמונה עד י"ב ובשיעורא פליגי ואיכא למימר א"ה בבור שמונה דקאמר רב פפא דל"פ ל"ל א"ל ה"ה דהו"מ לשנויי הכי אלא דא"כ תפשוט בעיא דאביי ונימא מילתא דמספקא לי' לאביי פשיטא לי' לרב פפא להכי אר"פ ברייתא לא שמיע לי' ולא תפשוט ולא מידי דפשוטין דר"פ אימא לאו דוקא אלא מיעוט קא':

ברייתא לא שמיע לי' כו' והא דמשני לעיל בתר דשמעה כדאמרי בתו' והריטב"א משמי' דהראב"ד אמר האי לא רב פפא הוא דשני לה אלא תלמודא הוא דפריש לה מכלל דברי רב פפא דהכא ולא ידענא דרב פפא מאי משמע מיני' הא מעיקרא נמי קאמר לר"י טפי מי"ג וכי"ד לא הויא וממתניתין שמיע לי' אלא לישנא דברייתא קשיא לי' והיכי משמע תרוצי לישנא מדרב פפא:

האריך בדיומדין כו' היכא דרחב טובא וכי מאריך בדיומדין תיהוי עומד כפרוץ לרב פפא ולר"ה ברי' דר"י עומד מרובה על הפרוץ לא תיבעי לך דבכל מקו' מחיצה גמורה היא ופירצתו ביו"ד כי תיבעי לך דרוויחא חללי' בציר מך' אמות וכי מאריך בדיומדין עד יו"ד אמות הו"ל פרוץ מרובה ואי עומד מרובה מב' רוחות לא הוי עומד רויחא ך' ועד כ"א נמי דאי עביד דיומד אמה מכאן תו ליכא עומד יו"ד באידך מהו פשוטין דוקא קאמר דמנכרא אבל מאריך בדיומדין לא דמאן דחזא בור י"ב ומי"ב עד י"ו ניתר בדיומדין מימר אמר אפי' בדיומד אמה מכאן ואמה מכאן נמי דבבור כולה שרי כי היכי דפרוץ מרובה בכל דוכתא אסור והכא שרי יתר מיו"ד נמי אע"ג דבכל דוכתי אסירא הכא שרי. או דילמא פשוטין לאו דוקא:

מאי לאו דמאריך בדיומדין קשיא לן הא רבה הוא דפשיט לי' לאביי דרי יהודה בפשוטין הוא דפליג דאי במאריך בדיומדין זו מחיצה וזו מחיצה ואי מתני' במאריך בדיומדין אימא סיפא ר' יהודה אומר עד בית סאתים וניחא לן רבה לישנא דברייתא קא קשיא לי' ומודי רבה דר' יהודה במאריך בדיומדין נמי מיפלג פליג וכדבעינא למימר קמן א"נ רבה קבלה מאביי דאמר תני עד שירבה פסין דמפיש ועביד פשוטין ודיומדין לר' מאיר לא איפשטא:

תני עד שירבה פסין. לאו דמשבש לה אביי למתני' דכי תיבעי לי' אימא מתני' משבשתא אלא קאמר אימא בפסין ירבה פסין קאמר:

מאי לאו דמפיש ועביד פשוטין מדקתני שירבה לישנא דאפושי ולא קתני שיאריך וקשיא מאי אולמי' דהך מדרישא דרישא לאו ר"מ בהדיא פשוטין קאמר וקא מיבעיא לי' אימא לאו דוקא וה"ה מאריך בדיומדין סיפא נמי אימא לאו דוקא וצ"ל ובלבד קא דייק מדקתני ובלבד מכלל דפשוטין דוקא קאמר וקאמר לא דמאריך בדיומדין והאי ובלבד לאו דוקא דפשוטין הא ר"מ בהדיא קא שרי לי'. והשתא איכא למימר דרבה דקאמר מאי לאו דמפיש ועביד פשוטין מבלבד קא דייק אי אמרת בשלמא דמפיש ועביד פשוטין היינו דקתני ובלבד דמאריך בדיומדין לא אא"א דמאריך בדיומדין מאי ובלבד הא פשוטין בהדיא קא שרי לי' ומשני לא דמאריך בדיומדין והאי ובלבד לאו דוקא:

יותר מי"ג ושליש אמה לר' יהודה מאי. ה"נ בעומד מרובה לא תיבעי לך אע"ג דפירצותי' בי"ג ושליש. מ"מ בפשוטין איכא תרתי פרוץ מרובה ופרצות י"ג אמה ושליש ובמאריך בדיומדין פירצת י"ג אמה ושליש איכא פרוץ מרובה ליכא כי תיבעי לך בפרוץ מרובה:

ואמר הריטב"א מאריך בדיומדין לא תיבעי לך דאפי' לר"מ דאמר פשוטין מהני לר"י מיבעיא כי תיבעי לך פשוטין לר"י מהו או פשוטין או מאריך בדיומדין או דלמא מאריך בדיומדין דוקא:

ורש"י אמר לך אביי את"ל קאמר אם תמצי לומר לר' מאיר נמי מאריך בדיומדין מהניא תיבעי לי' לר"י אי פשוטין נמי מהניא ואת"ל לר"מ פשוטין דוקא דעד שירבה בפסין ירבה בפסין קאמר לר' יהודה מהו פשוטין דוקא עד כאן לא פליג ר' יהודה עלי' דר"מ אלא מח' עד י"ב דר"י לא אצריך מיעוטא כלל אבל יותר מי"ג אמה ושליש מודי לי' לר"מ דפשוטין דוקא או דלמא ד' דיומדין דקאמר מ"מ אפי' היכא דרויח טובא קא מאריך בהו ובהא נמי פליג ודיומדין דוקא או דלמא או פשוטין או דיומדין:

זו מחיצה וזו מחיצה מיבעי לי' ואפי' יותר מב"ס דעביד לי' אריך וקטין וארוך טובא עד דבדוכתא דקטין כי מאריך בדיומדין תהוי פרוץ מרובה דלית לי' כ"ו אמה וב' שלישין. מ"מ הא ר' יהודה אית לי' ב' מחיצות דאורייתא ובמבוי לחי מכאן ולחי מכאן סגי ה"נ מחיצה הוי ואל תשיבני תיפק לך דאי אריך כי האי גוונא הו"ל ארכו יותר מפי שנים ברחבו ובית סאתים נמי ליתסר אימא בצדדי' אית רוחי וכדאמרי בתוס' בקרפף שנפרץ במילואו לחצר:

וממתני' לא תיפשוט מדאסר ר' יהודה יותר מב"ס ואי בדיומדין מאריך כי אית בי' טפי מב"ס עומד מרובה הוא דאימא טעמא דר"י משום דלא הוי מוקף לדירה ורבנן חשבי לי' מוקף לדירה א"נ רבנן נמי לא חשבי לי' מוקף לדירה והיינו טעמי' משום דמצוה קובעתו כדאמר הריטב"א אמתני' משמי' דהר"י בעל התו' א"נ טעמי' דר' יהודה משום דפרוצתי' בי"ג אמה ושליש כדקא אהדר לי' אביי אלא ברייתא דקתני זו היא מחיצה ואלו פסין חלמא טעמא דר"י משום דהכא פסין ואי איתא ה"נ מחיצה דעומד מרובה מחיצה גמורה היא. ומהדר לי' אביי מאי פסין תורת פסין הואיל ופירצותי' בי"ג אמה ושליש כפסין הואי והשתא לרבה עד כאן ל"פ ר' יהודה אלא בדמפיש ועביד פשוטין משום דגריעא מחיצתי' כדקאמר ואלו פסין אבל במאריך בדיומדין דהו"ל עומד מרובה אפי' טובא נמי אלא להך לישנא דקא פשיט לי' רבה דיומדין לר"מ מעד שירבה בפסין דמאריך בדיומדין מכלל דבהא נמי פליג ר' יהודה וברייתא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי אפי' היכא דמאריך בדיומדין ועומד מרובה עד ב"ס משום דלא הוקף לדירה או משום דפירצותי' בי"ג אמה ושליש אלא לדידכו אודי לי מיהת היכא דעביד פשוטין דאלו פסין ולאידך לישנא לא מכרעא ולהך לישנא נמי אימא רבה קבלה מאביי דמתני' דעביד פשוטין:

ופרצותי' בי"ג אמה ושליש והא דתניא הרחב מעשר ימעט ר' יהודה אומר אינו צריך תרגמה הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוספו' התם במחיצה רביעית או בב' מחיצות דא"ר יהודה לחי וקורה מכאן כו' אבל בד' מחיצות מודי דיותר מעשר לא ואמר הריטב"א ומסתברא דהא דחיה בעלמא הוא דעביד אביי וכפשיטותא דרבה קיי"ל והכי מסתבר כיון דלר"מ פשיט דמכשר בין בפשוטין בין בדיומדין סברא הוא דר"י נמי מכשר בכל ענין דלא ניפוש פלוגתא בינייהו אלו דברי הרב מיהא בהא דקאמר אביי דר"י מודי בד' מחיצות דפרצותי' ביו"ד מסתברא דרבה נמי מודי לאביי ולישנא דפסין הוא דקשיא לי' ולהלכה כוותי' דהריטב"א מסתברא לר' מאיר הא אמרי' ה"נ מסתברא דמאריך בדיומדין מדקתני ובלבד שירבה בפסין ולר' יהודה נמי פשוטין מהניא כדפשיט לי' רבה ור"י בתרווייהו פליג אדרבנן ובברייתא אדעביד פשוטין הוא דאהדר להו אדרבנן ותו מדא"ר פפא בבור י"ב דכ"ע לא פליגי דבעינן פשוטין אפי' אי תימא פשוטין לאו דוקא ה"ה דיומדין ורב פפא דבעינן מיעוטא קאמר פשוטין מיהא לכ"ע מהניא וכן אמר הרמב"ם הלכתא בפסין כר"י עד י"ג אמה ושליש ומותר להרחיק כ"ש ובלבד שירבה בפסין פשוטין שמניחין אותן כו' ומאריך בדיומדין להרמב"ם לא ידענא אימא בין לר"מ בין לר"י פשוטין דוקא ומסתברא דמהני אפי' לר"מ. ותו הא בדרבנן היא דמדאורייתא ודאי לא שאני בין פשוטין למאריך בדיומדין ולקולא אזלינן והרמב"ם דאמר בפסי ביראות כר' יהודה ובכל מקום אמר עד עשר כסוגיין דכולהי מכילתין ומתניתין ומתנייתא ומתנייתא דכלאים לא תיקשי עלי' הא דאתמר בירושלמי דפירקין אמתני' דדרך הרבים מפסקתן. רב הושעיא שאל לאבא כמה תהא פירצת המבוי על דעתי' דר' יהודה והוא א"ל מי"ג ומינה שמיעא להו מבוי המפולש דא"ר יהודה לחי מכאן ולחי מכאן נמי בי"ג וכיון דר"י בכ"מ י"ג ושליש ס"ל ואנן דלא קיי"ל כוותי' בעלמא ה"נ לית הלכתא כוותי' דהרמב"ם מדאביי שמיע לי, דאמר ופרצותי' בעשר וזו תורת פסין עלי' ופרצותי' בי"ג אלמא טעמי' דר"י הכא משום דאקילו בי' לעולי רגלים ומבוי המפולש נמי טעמא דידי' משום דקסבר ב' מחיצות דאורייתא וכדפרישו רבנן דתוס' והריטב"א ובמאי דפליגי רבנן עלי' ואפי' במחיצה רביעית תנן והרחב מיו"ד ימעט לית הלכתא כוותי' אבל בפסי ביראות דלא פליג עלי' אלא ר"מ. ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י דאימא מודו לי' רבנן הכא דאקילו מפני עולי רגלים:

תל המתלקט מסתברא ד' בשיפועו קאמר אבל יותר מד' בשיפועו אע"ג דכי משחת לי' מתתאי ליכא אלא ד"א במשכי' כארעא סמיכתא הוא.

אבן מרובעת ה"ה עגולה וחקוקה דליכא אלא חד רואין כל שאלו תחקק:

אפי' תרי רואין נמי והלכתא כוותי' דהא אילן עגול הוא ואמרינן נדון משום דיומד ורבה דלא פשיט לי' מאילן חדא דהכא עגולה בהדיא קתני ועוד אירויי קא מורי לי' דפלוגתא דתנאי היא והיאך ר' ישמעאל גנו של' ר' יוחנן בן ברוקא היא וכן גודריתא דקני סתמא עגולה וללישנא קמא פשיטא להו דדיומד הוא וללישנא בתרא עד כאן לא קא מיבעיא לי' אלא גודריתא דקני דלמעלה מתפרשי אבל אילן דלמעלה נמי מיחברא דיומד הוא ותל המתלקט לרש"י נמי תרי רואין הוו ואכרע הריטב"א כוותי' וכן אמר הרמב"ם תל המתלקט ואילן ואמר אבן סתמא ולא מפליג בין מרובעת לעגולה ולישנא דירושלמי משמע דלא פליגי ומר אמר חדא ומר אומר חדא ומאן דאית לי' חד רואין אית לי' תרי רואין כדאמרי התם לא שנייא אין בין דברי לדבריך:

חיצת הקנים קנה קנה פחות מג' נו'. אע"ג דכה"ג עומד גמו' הוא פריש הריטב"א אימא הכא דפרוץ מרובה בעינן מחיצה שתי וערב דמחיצה שתי מחיצה גריע' היא ואפי' להרמב"ם דפרישנא אליבי' בשמעתא דחבלים דלא שאני משא' מחיצות אלא טעמא משום עראי ואפי' מחיצה גמורה נמי מ"מ לר' יהודה ולר' יוסי בר' מחיצת שתי לאו מחיצה היא ואימא הכא דפרוץ מרובה אפי' רבנן מודו:

ללישנא קמא גודריתא דקני פשיטא להו דהוי דיומד דדמי לאילן והיינו דאהד' לי' רבה אי הכי היינו אילן וללישנא בתרא קנה קנה פחות מג' פשיטא להו דהוי דיומד דכעומד דמי והיינו דאהד' לי' רבה א"ה היינו גדר ואביי משני לי' אע"ג דלהלכה פשיטא לי' דהוי דיומד תנא איצטרך לי' לאשמעינן:

תרי גוני גדר. ורישא גדר גמו' ומאי קמ"ל היה שם איצטרכא לי' סד"א עשויין לשם פסין בעינן קמ"ל

גודריתא דקני לרש"י כגון שהן מחוברין למטה בעץ אחד כאילן בגובה יות' מג' הן מתפרדין ונעשו קנים קנה קנה פאות מג' בין קנה לחבירו וללישנא קמא הא פשיטא לי' הואיל ועד יות' מג' חדא הוו ובמחיצות בתר תתאי אזלינן דאפי' רשב"ג דאמ' פחות מד"ט לבוד מודי דלמטה כי איכא ג' לא אמרינן לבוד דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בו. ה"נ בקנה קנה פחות מג' מלמטה למעלה אע"ג דכל פחות מג' לא מזדק' הגדי בביתר אש נהי דמחיצה לא בטלא גרועה מיהת הויא דקטנות מגדי בבת ראש מזדקרי וגדי נמי בבת ראש לא מזדק' הא בדוחק מזדק' וגדורייתא דקני דעד יתר מג' חדא הוה עדיפא מקנה קנה פחות מג' דמתתאי נמי מיפלגי וללישנא בתרא קנה קנה פחות מג' פשיטא לי' הואיל וחלוקה ועומדת אבל גודריתא דקני בעינן מימר רואין כל שאילו יחלק ויחקק מלמטה ומלמעלה ינטלו קנים האמצעים ויעשה כעין דיומד וכי חלקת ועבדית לי' כעין דיומד נמי למעלה מג' מחיצה של שתי הוא דהויא וכי תרתי לגריעותא דמי והרמב"ם בהלכותיו שונה חבילות של קנים ולדידי' לישנא קמא הא פשיטא לי' הואיל וסמיכי קנים אהדדי אמרינן רואין כל שאילו ינטלו האמצעים כדאמרינן באילן וקנה קנה פחות מג' קמיבעיא לי' הואיל ומיפלגי מהדדי באוירא פחות מג' מחיצה של שתי הואי וללישנ' בתר' הא פשיטא לי' הואיל וחלוקה ועומדת וגדרות' דקני קמיבעי' לי' הואיל ומ"מ קנים בעלמא נינהו לא אמרי' בהו רואין כל שאלו יחלק דכי נמי חלקת להו לא הוו מחיצה מעליא וכתרתי לגריעותא דמי:

אמר הרמב"ם הלכתא בתרויהו לקולא ואמ' עלה ההמ"מ דכפשיטותא דרבה קי"ל ע"כ והיינו דל"ש להך לישנא ל"ש לאידך לישנא רבה בתרויהו מישרא שרי דמוקי לה לברייתא בהיאך דקא בעי מיני' אביי ואידך לאביי נמי פשיטא לי' דשרי ובירושלמי אמרו בהדיא היו ה' קנים ואין בין זה לזה ג' נידונין משום דיומד והדר אמר אישות קנים והיינו גודרייתא דקני:

ואי הוה קנים קנה קנה פחות מג' ממטה למעלה ועבידי חבילה עגולה בין לרש"י בין להרמב"ם איבעיא לן מן אמרינן רואין דכי חלקת לי' נמי הויא של שתי לחודי' ואוירא פחות מג' קא מפסיק בין למטה בין למעלה:

דף כ.

חצר שראשה נכנסת כו'. כולם בכלים ששבתו בבית דכלים ששבתו בחצ' אפי' שתים ולא עירבו מותרת דאפי' גגות חצירות מבואות וקרפיפות דחשיבי תשמישתי' שרי' וא"ל רבה מות' אפי' כלים ששבתו בבית. והוא בחצ' של יחיד או של רבים ועירבו הבתים בחצ':

שמא יאמרו עירוב מועיל כבין הפסין פירש"י לא ידע דיש פתח ביניהן וסב' כו' וההיא לא מהני כו' וכן אמר הריטב"א ובירושלמי אמרו שמא למחר תחרב הבא' אף הוא סבר לומ' עירוב מועיל בפסי ביראות משמע דהכא בדליכא חלון ביניהן ועירבו דרך הפסין וכי הוה הבא' הועיל העירוב דארכו יתר על רחבו לאו לענין עירוב איתמ' אלא לענין לחי וקורה והכא חיישינן שמא תחרב הבא' ולאו אדעתי' וקסמכי אעירוב דעירבו דרך הפסין והשתא דאיחרב הבא' הא בטלה עירוב דבין הפסין אתס' לטלטולי והיינו דקאמ' שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין אפי' בלא באר. ואית לן למימ' היינו דאמרינן התם דהדרן ועירבו התם דאיכא חלון בין החצירות והדרן ועירבן דרך החלון והדרן דקאמ' משום דרב הונא תלמידי' דרב ורב כר"מ דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף וה"נ לטלטולי בחצרות לבין הפסין שיתוף בעי ושתפו דרך הפסין והדרו ועירבו דרך החלון ואי אמרינן סומכין בכה"ג האי הדרן דהדרי חצירות התם מיהא ירושלמי ודאי סברה דאפי' דרך החלון לא מהניא מדס"ד למימ' רב הונא כדעתי' דאמ' מבוי שצידו אחד עכו"מ וצדו אחד ישראל אם עירבו דרך פתחים העכו"ם אוס' עליהן אלמא ה"נ בעירבו דרך פתח או חלון קמוקים לה. ואסיק דהכא משום שמא תחרב ואפי' דרך פתח לא מהני דלא פלוג רבנן ואי שרית להו דרך חלון אתי למישרי נמי דרך הפסין ותלמודא דבבלי סברה דדרך חלון מודי ר' הונא ולבבלי הא דמתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה כולה משום גזירה דמחצ' לחצ' לכי תחרב הוא. ועיין:

יבשו מים בשבת. אע"ג דקי"ל לא הותרו פסי ביראות אלא לבא' מים חיים ובא' הא לא פסקי מיא כדאמ' רש"י בריש פירקין. התם הוא דלא חיישינן להכי משום דלא עבידא דפסקי אבל זימנין דמיתרמי פסקי מים נמי מבא' כדתנן גבי ביכורים יבש המעין:

מים אין כאן מחיצה כו'. ולא דמי לג' ומת אחד מהן דחבלין דא"ר הונא שבת גורמת ורבה קאי כוותי' אע"ג דהתם נמי יתר מב"ס ליחיד בטל כל ההיקף ולימא כלום נעשת מחיצה אלא בשביל הג' ג' אין כאן מחיצה אין כאן שאני התם כיון דאי לא הוו אלא ב"ס מיהא מהני מחיצו' כי איכא טפי מב"ס נמי לא הוו כמאן דליתנהו למחיצות אלא כמאן דליתנה לדיורין אבל הכא כי ליכא מיא אפי' טפי מד"א נמי לא א"נ התם לב' לא מהנו לג' מיהא מהנו וכי אתי שלישי מעלמא א"נ ג' אחריני שרי הא איתנייהו למחיצות אלא דיורין הוא דליתנייהו הכא לכ"ע אסירא:

באו נמי לא תיבעי לך כו' ואפי' יבשו בחול ובאו בשבת הו"ל מחיצה הנעשית בשבת ואימא אפי' לא הוו מיא מעולם ובאו בשבת:

מחיצה הנעשית בשבת ותניא כו' ולא דמי לשנים ונתוספו עליהן דחבלין למ"ד שבת גורמות דאסי' התם מעיקרא נמי הויא אמחיצה אלא דיורין הוא דחסרי הכא מעיקרא לא הוי מחיצה השתא הוא דעבידא ומינכרא שריותי':

ובירושלמי אמרו איפכא באו בשבת כבר נכנס' שבת באיסו' חרבה הבא' כבר נכנס' בהית' קסברי הכא דלאו גופה דמחיצה אשתני לא מינכרא וכדיורין דמיא. בירושלמי חריץ עמוק יו"ד ויש בו ששה לכאן וששה לכאן נדון משום דיומד ואפי' מקצתו חריץ ומקצתו גבשושית ג' קנים וקש' גמי מלמעלן אינו מציל משום פיאה באר אחת גדולה לחציו עשה ולחציו לא עשה לחציו שעשה מות' ולחציו שלא עשה אסו' היו שתים אם הי' א' ממלא האמצעי נדון לכאן ולכאן שנים ממלאין איבעיא לי'

לא צריכא דקא בקעי בה רבים וקשיא לימא הלכה כחכמים וכיון דמשתרי למלאות ממילא שמעינן דחייב ואיכא למימ' הואיל ואצטריך לי' אגב אורחא קמ"ל דחייב אע"ג דפשיטא א"נ טעמא דרבנן קמ"ל דרבים לא מבטלי מחיצתא והוי רה"י דאורייתא וכגוונא דאמרי כאן הודיעך כחן של מחיצות:

ש"מ מהכא ומסוגיא דפירקין אפלוגתא דר"י ורבנן דאי לא הוי רה"י דאורייתא הוי רה"ר דאורייתא אע"ג דלא בקעו בה רבים ולא דמי לבין העמודין דאיכא למ"ד נדון ככרמלית דהתם לא ניח' תשמישתי' הכא ניח' תשמישתי' ודכ"ע הוי מחיצות דאורייתא אלא דר"י סבר רבים מבטלי מחיצות אע"ג דמדאורייתא מחיצות נינהו:

ולימא הא ולא ליבעי הך. ולא מסתב' לי' למימ' אי מהכא ה"א אע"ג דמדאורייתא רה"י כיון דבקעי בה רבים לא אקילו בי' רבנן למישרי משום עולי רגלים ור"י נמי דקאמ' יסלקנה לצדדין מדאורייתא קאמ' דרבים מבטלי מחיצתא:

ומותר להקריב לבאי ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה אמר הרמב"ם ואפי' לגמל ואמ' עלה ה"ה דירושלמי היא כשיעור הזה ואפי' גמל וכולו מבחוץ מות' פחות מכשיעו' אפי' גדי וכולו מבפני' אסו' וכן אמר הריטב"א משמי' דהראב"ד אע"ג דבשיעורא דפרה ליכא ראשו ורובו של גמל שיערו בפרה ששיעורה בינוני ולא חלקן בדיניהם ואמר וברייתא דקתני גמל שראשה ורובה בפנים אובסין אותה בפנים אלמא בעינן בגמל כדי ראשו ורובו לאו דוקא אלא שיעורא דעלמא נקט ואמר וי"א שלא שיערו בפרה אלא לכל דכוותה או אפי' בפחות ממנה לחומרא אבל לרוב מנה כגון גמל או סוס וכיוצא בו צריך שיעור ראשו ורובו לעולם אלו דברי הרב:

וחזינן דלענין ראשו ורובו ל"ש בין הפסין מרה"י דעלמא מדפשיט נקיט למנא ולא נקיט לה דשרי בין. הפסין דמהני נמי בעלמא ולהרמב"ם והראב"ד קשיא ברייתא לאידך לישנא קשיא דירושלמי ופרקינן להרמב"ם והראב"ד ברייתא לא קשיא כי תניא ההיא ברה"י דעלמא דאית ביה כדי ראשו ורובו ואי לית ביה אזיל ומשכח רה"י אחרינא דליהוי בי' ואפי' בבין הפסין ומרוחקין הרבה הואיל ואיתנהו בהו כדי ראשו ורובו של גמל ודאי אסיר עד דליהוי ראשו ורובו בפנים וכן גדים וטלאים בראשן ורובן בפנים סגיא דכל בהמה ראשה ורובה בעינן ובהכי סגי וכי קאמרי אינהו בשיעורי דבין הפסין דלא אחמור בהו רבנן עד שירחיק כדי ראשו ורובו של גמל אלא בכדי ראשו ורובו של פרה סגי וכי בעי לגמל אפי' כולו מבחוץ ומשום עולי רגלים לא אחמור בי' רבנן דלא לאשקויי לי' עד דמשכח פסין מרוחקין ודא גזור בי' דלמא קא מפיק לי' אע"ג דבעלמא גזור ולאידך לישנא דירושלמי לא קשיא כי קאמר ואפילו גמל וכולו מבחוץ מותר בממלא ושופך והיא שותה מאלי' הואיל ולא נקיט למנא לא בעינן ראשו ורובו כדאמרינן בשמעתין דפחות מכשיעור אסור ובטילי מחיצות דבין הפסין ואפי' בכי שפיך נמי לא הואיל וליכא ראשו ורובו של פרה וסתמא נקיט למנא אבל כשיעור שרי בפרה בראשה ורובה בפנים ואע"ג דנקיט למנא ובגמל בשופך ושותה מאלי':

לא יעמוד אדם בר"ה וישתה כו'. הא דאמרי בתוס' דלא חשיב הנחה אלא בנוטל ממקומו אבל נח מאליו לא וכן אמר הרא"ש בפרק בתרא קשיא לן אי בנוטל ממקומו חשיב הנחה במקום פטור בידו אלא הא דתנן פשט העני את ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה וכן פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונתן העני לתוכה שניהן פטורין ואמרינן עלה פטורין אבל אסורין הנותן לתוכה אמאי אסור הא כיון דנטל ממקומו הו"ל הנחה במקום פטור ואפי' לכתחילה נמי כמקום שאין בו ד' דמותר לבני דהר"ה ובני רה"י לכתף עליו ונהי דאידך אסור דהו"ל מחליף איהו אמאי אסור הא לאו עידי קעביד למקום פטור היא דמפיק:

דף כ:

ולא נקיט לה כו' דבעי ראשה ורובה מדקתני מתני' ראשה ורובה ואי בדנקיט למנא ונקיט לה לא נקיט לה מיבעיא:

לא דנקיט מנא ולא נקיט לה אבל בנקיט לה לא בעי ראשה ורובה. וכ"ת פסין מקורבין תשתרי ולי נקיט לה חיישינן אימא לא נקיט לה והריטב"א אמר שכן דרך רוב משקי בהמות:

וכי נקיט מנא ולא נקיט לה מי שרי אלא מתניתי' דנקיט מנא ולא נקיט לה ולא חיישינן דילמא אתי לנקוטי מנא ולא נקיט לה ולהריטב"א דאמר שכן דרך רוב משקי בהמות ס"ל השתא דלאו הכי אורחא דרוב משקי' בהמות ואבע"א עד כדי ראשה ורובה אחמור בי' רבנן אטו לא נקיט לה אבל למיסר אפי' ארחיקי' כדי ראשה ורובה עד כדי כולה בפנים לא אחמור ואפי' הוה אורחא דרוב משקי בהמות בהכי ואמרינן או נקיט לה או שפוך:

והתניא לא ימלא כו' גבי פסי ביראות ופסין לא הותרו אלא עד כדי ראשה ורוב' וכ"ת בדאיכא כדי ראשה ורובה אלא דלא עייל לראשה ורובה בפנים קתני דבעי שפיך א"נ בגמל לאידך לישנא דהריטב"א כבר פירשוה בתוס' דאמתני קאי ואע"ג דעייל לראשה ורובה משמע ולא תיקשי מדשרינן בלא נקיט לה למישפך מכלל דלא גזור שופך אטו ממלא ונקיט למנא פסין מקורבין תשתרי ולשפוך שפוכי. דאיכא למימר פסין מקורבין דליכא תקנתא אלא למישפך ואורחי' למינקט מנא חיישינן אימא נקיט למנא אבל מרוחקין כדי ראשה ורובה דאיכא תקנתא בדנקיט מנא ונקיט לה תו לא גזיר בלא נקיט לה דכי בעי למנקט למנא נקיט נמי לה א"נ משום טובת עולי רגלים דליהוי מצו ממלא ומשקי כי אורחי' למינקט מנא אחמור בפסין עד דמרחיק כדי ראשה ורובה כי היכי דליעבדי הכא ואתי עולי רגלים ונקטי למנא ונקטי לה ומשקי:

אובסין כו' בירושלמי דהמוצא תפילין אמתני' דלא יעמוד ברה"י וישתה ברה"ר מייתי מלעיטין:

והא דאמרינן באדם ובהמה משום דילמא עייל למנא והכי אמרינן בהמוצא תפילין בחפצין הצריכים לו וד"ה. פליגא דירושלמי בהמוצא תפלין דאמרו באדם משום שמתגלגלין ויורדין כמעים ובגמל שראשו ורובו מבפנים מלעיטו מבפנים אבל לא מבחוץ דמעייל מרה"ר לרה"י:

עי' השמטה:

אמר הרמב"ם (פט"ו) בהמה שהיתה רובה בחוץ וראשה בפנים אובסין אותה ובגמל עד שיהא ראשו ורובו בפנים הואיל וצוארו ארוך והיינו משום דרב אחא בר"ה א"ר ששת שאני גמל הואיל וצוארו ארוך דמתניא נמי הכי דאמרינן הכא ליכא למשמע מינה דאימא ת"ק כל בהמ' קאמר בין גמל בין שאר בהמה ואמר עלה ור' אליעזר אוסר בגמל אבל בשחר בהמה מודי ואנן לא מסייעינן אלא לסברא דשאני גמל משאר בהמה הואיל וצוארו ארוך:

והשתא דאמר הרמב"ם דשאר בהמה אפי' רובה בחוץ נמי ואנן מדמינן אובסין למשקין ונקט מנא ונקט לה וה"נ לא בעינן ראשה ורובה תיפשוט היכא דנקט מנא ולא נקט לה דסגי בראשה ורובה דאלת"ה מתני' דקתני ראשה ורובה במאי מוקמית לה והיינו דאמר גבי פסין והוא שתהא פרה ראשה ורובה בפנים כו' אע"פ שלא אחז הבהמה עם הכלי שבו המים הואיל וראשה כו' מותר ובהא איכא לסייעי' מדא"ר ענן למה הועילו ראשה ורובה ואביי נהי דחק ומוקים לי' באבוה ולא אוקמוה לברייתא בדנקט מנא ולא נקט לה מכלל דס"ל נקט מנא ולא נקט לה נמי סגי לה בראשה ורובה מיהא הא דנקט מנא ונקט לה דאמר הרמב"ם דלא בעי ראשה ורובה לא מכרעא אימא רב ששת נמי ספוקי מספקא לי' בשאר בהמה והא דתניא בהמה ואמרינן מאי בהמה גמל שינוייא הוא דמשניין אבל מסתברא דסתם בהמה קאמר והיינו דפריש ר' אליעזר בגמל ומתני' נמי סתמא ל"ש היכא דנקט לה ל"ש דלא נקט לה:

שמעינן משמעתן המשקה בהמתו ברה"י והיא עומדות ברה"ר או ברה"ר והיא עומדת ברה"י אם אינו אוחז הכלי בידו והיא שותה מאלי' מותר ואם הכלי בידו ומשקה אותה אם ראשה ורובה במקום שהיא שותה אפי' אוחז הכלי ואינו אוחז בראשה מותר ואם לאו אסור ולהרמב"ם אם אוחז בראשה אע"פ שאין ראשה ורובה שם מותר וכן באובס את הבהמה אבל אובס את הגמל או משקה אותו והכלי בידו אפילו להרמב"ם צריך ראשו ורובו ובגמל דנקיט מנא ולא נקיט לה איבעיא לן אי סגי בראשו ורובו אימא ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר' אליעזר דאסיר אפי' בראשו ורובו אלא בדנקט מנא ונקט לה אבל אי לא נקט לה מודי דלא סגי בראשו ורובו:

ואפי' ללישנא קמא אימא גמל שאני

והתניא כו' אלא לגבי בהמה בלבד פריש הריטב"א אבל לאדם לא ואפי' עולי רגלים ולדידי' גרסינן מאי עולי רגלים בהמת עולי רגלים:

דף כא.

מטפס ויורד מטפס ועולה גרסינן דאי לא ירד מהיכן עולה:

מ"ל חיים כו' פרישנא בריש פירקין:

בעינן מידי דחזי לאדם. הא דאקשו בתוס' מאובסין איכא למיפרך הכא מבור ברה"י לבין הפסין קא מפיק אי לא חזי לאדם לא שרו לי' רבנן. התם אפי' תימא בבין הפסין קאמר מאי קעביד הא בתוך ד"א הוא דמטלטל וכ"ת זימנין דעקמה ראשה חוץ לד"א ואתו לטלטולי גזירה לגזירה הוא דמדאורייתא בין הפסין רה"י היא:

מדבעינן מידי דחזי לאדם אמרו רבותינו בעלי התוספ' היכא דעבדי לי' לבהמה שרי נמי לאד' וכן אמר הריטב"א גדול' מזו אמר הריטב"א אי עביד' לעולי רגלים או לדמתיבתא שרי אפי' לשאר בהמות הואיל והותרו להן הותרו לכולן שלא יהא לזה מותר ולזה אסור ולדעתין לאדם דעולי רגלים או דמתיבתא נמי לא מכרע' אימא לבהמ' דוקא אבל אדם מטפס כדאזלא רהיטא דשמעתין וכן אמר הרמב"ם בפירושיו על המשנה אין מותר להשקות בו אלא הבהמות שאינם יכולים לרדת אל הבור אבל אדם אין מותר לו לשאוב בין הפסין וישתה אא"כ עשה לו מחיצה גבוה י"ט אא"כ יהי' הבור רחב כו' והא דבעינן מידי דחזי לאדם אע"ג דאדם לא משתמש בהנהו מחיצות כלל דהא קא מטפס מ"מ משתמש בהו בחול דניחא לי' בהנך מחיצות למימלי מיא למשתי ולמותיב לדלי ולמיתיב בהנך זויות ואחשבינהו למחיצתי ושאר בהמות דלאו דעולי רגלים או דעתיבתא משום שלא יהא לזה מותר ולזה אסור ליכא למישרי' דהא אשכחן כה"ג בחבלים יתר מב"ס דליחיד אסור ולשיירא מותר ושיירא נמי להנך דצריכי שרי ודלא צריכי אסירא ואיכא למימר שאני התם דבדאיכא שיירא ומשתמשי בי' שרי נמי ליחיד לאשתמושי בי' והכא אע"ג דאיכא עולי רגלים ומשתמש אי אתי אינש אחרינא אסיר לי' מיהא אם היו רחבין מסתברא דאפי' מיעביד לכתחלה לא שרי דלא גרע אדם מבהמה אלא משום דמצי מטפס והכא דלא מצי מטפס לכתחלה לאדם נמי מיהא בירושלמי אמרו דמותר לכל אדם וגדולה מזו אמרו דאותן הביראות לעולי רגלים הותרו לעולם אפי' בזמן הזה כדאמרו בבאר הקר בהמוצא תפילין דמפני עולי הגולה התירו למלאות בו בגלגל לעולם ואפי' רב אבין דמחמיר אמר בשעת עולי רגלים ובשעתו מיהת לכל מותר וכולהי אמוראי דהתם דלא כר' אבין ואפי' בזמן הזה מותר. והא דאמרי היכא דעבדי לבהמה שרי נמי לאדם מסייע להו דאמרו בירושלמי א"ר יוסי בר בון לא התירו פסי ביראות אלא למלאות בהן מים בלבד ואי ס"ד כל לא התירו דוקא קאמר אלא הא דבעי אביי יבשו מים בשבת מהו ובירושלמי אמרו חרבה הבאר כבר נכנסה שבת בהיתר. הא לא התירו אלא מלוי מים וכי ליכא מים היתר ואיסור למאי הלכתא ותו הא אוקימנא הא דחצר שראשה נכנסה לבין הפסין בעירבו דרך בין הפסין והא אין מערבין במים ומלח ושאר דברים מי שרי לטלטולי בין הפסין דליהני בהו עירוב. אלא לאו כי עבוד למלאות מים שרי נמי לטלטולי כל מילי ה"נ כי עבוד לבהמה שרי נמי לאדם.

מה הועילו ראשה ורובה מדלא מוקי בברייתא בנקט מנא ולא הסיט לה ומתניתי' בנקיט לה שמיעא לי' להריטב"א דבדנקט לה הלכתא דלא בעי ראשה ורובה:

ולדעתין מהא ליכא למשמע אימא ס"ל לרב ענן ואביי דאי ראשה ורובה מהני אפי' בלא נקיט לה נמי וה"ה בנקט לה בעינן א"נ מדלא פריש בה תנא דמתני, ולא אשכחן תנא דתני ראשה ורובה דליתני נקיט לה דוקא:

דשכיחי גנבי דגנבי לבורגנין וכדאמר רש"י דגנבי להו והר' יונתן אמר דגנבי מה דבגוי' הלכך לא חשיבי וקשיא מי גרע מנפש ומעיירות חריבות דשרו בכל דוכתי ואיכא למימר שאני בורגנין דאית בהו תרתי לגריעותא לא קביעי וגנבי מה דבגוי':

דף כב.

במי שמשים עצמו אכזרי כו' ומאי שחורות דמשום דעורב שחור ובני' לבנים כשהן נולדין אינם מכירן הלכך הוא אכזרי עליהן ומשים עצמו כעורבים שחורים דמשום הכי הוא אכזרי:

בור ופסין בתוס' מ"ש עמוד בתוך הקרפף דממעט וע"ש בור דלא ממעט ושנו התם מחיצות מעלייתא הכא פסין לא שרו רבנן עד דליכא כולי' אלא ב"ס. וקשיא לן מכדי הכא משום גזירה דקרפף הוא דאסרו ואי בקרפף שרי הכא אמאי אסירא והריטב"א אמר שמעינן מהכא שכשהיתר ר' יהודה קרפף ב"ס כשיש בתוכו בור ושיח בור מן המנין דב"ס דאלת"ה הכא מאי גזירה איכא אלמא קסבר הריטב"א דבקרפף נמי לר' יהודה בור לא ממעט. וכן אמרו הרשב"א והריטב"א גבי עמוד אבל בור לא ממעט דתשמיש קרפף הוא ונמדד עמו כאילנות דלא ממעטי משום הכי. ואית לן למימר בה עוד טעמא שאני בור מעמוד דבור אורחי' לכסוי' ולא מיבעיא הכא דבור ברה"ר הוא וצריך לכסוי' וכי מכסי לי' תו לא ממעט ואע"ג דלא מכסי לא פלוג ולא ממעט ותו הואיל ואי בעי מנח עליו מידי ומשתמש והוה תשמיש דקרפף כדאמרי' בפ' חלון דמנח עליו מידי ומשתמש:

או"ד בור בלא פסין וקשיא לן חדא ותיבעי לך נמי פסין בלא בור וכ"ת תיפשוט מדרשב"א דאמר ולא אמרו להרחיק אלא כדי ראשה ורובה אימור דאמר רשב"א בבור ב"ס בבור קטן מי אמר ותו מ"ט דרשב"א מאחר דאדם נותן עיניו בבורו לישתרי פסין עד ב"ס חוץ מבור ובתוס' אמרו ולא פרישו טעמי' ותו הא תנן ומותר להקריב לבאר כו' ומותר להרחיק מבאר כ"ש ועלה קאר"י עד ב"ס והיכי מצית אמרת דר"י אבור קאמר ולא אהרחקה והריטב"א דחיק ומשני בשינויא דחיקא ותו מאי גזירה דאמר הכא הא ר' יודא מדינא אסר הכא כי היכי דאסיר בקרפף יתר מב"ס אי משום דגריעא מחיצתי' אי משום דלא הוקף לדירה כדפרישו בה רבוותאי ולא אולמי' דקרפף מהא ועוד האי אדם נותן עיניו בבורו בור מאי עבידתי' בור רה"י גמורה הוא ואפי' יתר מב"ס שרי וכי קאר"י אפסין הוא דקאמר כדתניא א"ל זו מחיצה ואלו פסין הלכך אמרינן היכא דמרחיק מבור טפי מכדי ראשה ורובה של פרה ודאי לא שרי לר"י אלא עד ב"ס בור ופס"ן מדינא לא שנא בור קטן או גדול דבור לא ממעט להו אלא היכא דלא מרחיק אלא כדי ראשה ורובה מדינא מישרא שרי ואפי' בבור ב"ס ולא מיבעיא בור פחות מב"ס ואע"ג דאיכא טפי מב"ס בהדי בור דהאי דקא מקיף כדי ראשה ורובה לא חשוב דכל מאי דאקיף למימלי מבור ולאותובי לדלי סמוך לבור לאשקויי לבהמתו הוא דקמקיף אלא רבנן הוא דאסרי לי' לאשקויי לבהמתו כי נקיט למנא עד דאיכא ראשה ורובה בפנים הלכך בעי לארחוקי עוד ב"א מכאן ומכאן כדי לאשקויי לבהמתו סמוך לבורו והואיל ועיקר הקפתי' הוא לאישתמושי סמוך לבור דלא מצי דרמו רבנן עלי' לארחוקי עוד ב"א הוא דמרחיק להו עוד ב"א לא חשיבי וטפילא נינהו ובטילי וכמאן דלא אקיף אלא עד סמוך לבור דמיא ולא דמי לקרפף יתר מב"ס דמכוון לאקופי יתר מב"ס והכא נמי כי קא מרחיק טפי מכדי ראשה ורובה ליתר מב"ס קא מכוון ואסיר מדינא והיינו דתנן ומותר להרחיק כ"ש ר' יודא אומר עד ב"ס במרחיק טפי מכדי ראשה ורובה דבור ופסין לא יהו יתר מב"ס וקא מיבעיא לי' היכא דלא מרחיק אלא כדי ראשה ורובה דמדינא כמאן דלא אקיף אלא סמוך לבור דמי ר"י בור ופסין מ"מ קאמר או"ד בהא בור בלא פסין קאמר וקאר"י עד ב"ס דכי מרחיק טפי בור ופסין עד ב"ס וכי לא מרחיק אלא כדי ראשה ורובה בור ב"ס דכמאן דליתי להאי הרחקה דמי:

וקאזיל ופריש בור בלא פסין קאמר ולא גזרינן אטו קרפף יתר מב"ס משום דכי לא ארחיק אלא כדי ראשה ורובה אדם נותן עיניו בבורו כמה הוי דמידע ידע דכמאן דאקיף סמוך לבור דמי והואיל וליכא בבור אלא ב"ס כלא הקיפא כמאן דאקיף אב"ס דמיא ולא אתי לאחלופי בקרפף יותר מב"ס ואי הויא בבור טפי אסירא משום דאטפי מב"ס קמכוון וקא מקיף או דילמא אדם נותן עיניו במחיצתו ולא אסיק אדעתי' דהכא כמאן דאקיף סמוך לבור דמי ואע"ג דמדינא שרי גזרינן אטו קרפף יתר מב"ס:

ובירושלמי באר מהו שתעלה ממדת סאתים נשמיענא מן הדא ר"ש ב"א באר שיש בה מדת סאתים א"צ להרחיק אלא מלא ראשה ורובה כו' הדא אמרה שבאר עולה כו'. וא"צ ט"ס הוא אלא אין מותר להרחיק והכי תניא בתוספתא רשב"א אומר באר שהוא ב"ס על ב"ס אין מותר להרחיב עליו אלא כמלא ראשה ורובה של פרה ולבבלי פשיטא לי' דבאר אינו ממעט כדאמרן ומיבעיא לי' אי יהבינן לי' כדי הרחקה בבור ב"ס ולירושלמי פשיטא לי' דכדי הרחקה יהבינן לי' בבור ב"ס קמיבעיא לי' אימא בור ממעט ור"י פסין בלא בור קאמר ואפי' בור יתר מב"ס עושין פסין עד ב"ס לבד מבור והא דפשיט לי' מדרשב"א אימא בהא קמיפלגי רשב"א סבר באר עולה ור"י סבר באר אינו עילה ופסין ב"ס לבד מבאר ואפי' באר יתר מב"ס תריץ כי היכי דבבבלי קאמר ולא היא ר' יהודא בור בלא פסין קאמ' משום דלא מסתבר לי' למימר דבהא קמיפלגי דר"י סבר בור ופסין הכא נמי לא מסתבר לי' לירושלמי דפליג דר"י סבר פסין בלא בור אלא באריך וקטין דאשכחן דפליגי בי' תנאי ולישנא דרשב"א הכי משמע ב"ס אב"ס:

דף כב:

בבל נמי כו' לרבותינו בעלי התו' למאי דמסיק מחיצה אפי' באלף כורין מהני ובבל ודכ"ע היינו טעמא משום דאתי רבים ומבטלי מחיצתא ורבנן נמי מודו במחיצה שאינה בידי אדם דאתי רבים ומבטלי לה קשיא לן חדא רבים בשפת אוקינוס ובפרת ודגלת מי אתו ובפ' קמא נמי אמרינן שצדו א' כלה לים:

ותו ים גופי' להוי רה"י ואנן תנן הזורק מן הים ליבשה פטור ותו רה"ר דחייבין עלי' אימא איכא מרחוק מחיצות גמורות בידי אדם ועירות ומדינות וקא מייתי חולי לעזרה ודגלי מדבר נמי מדבר העמים מיקרי דאיכא עמים דמקפי להו ובארץ ישראל ובבבל דמחויב חטאת מי לא עסקינן דאיכא עירות ומחיצות בסוף המדינה. ותו תל המתלקט דלאו בידי אדם ואמרינן לרבנן דרבים לא מבטלי ומסתברא כדאמר הריטב"א כל שאינו רואה עצמו בתוך המחיצה לאו כלום הוא:

מעלות ומורדות שבא"י אינם חייבים עליהם משום רה"ר אמרו בתוס' לר"י דא"י אין חייבין עליהם משום דיהושע מסרן ליחיד הא דשאר ארצות חייבין דרבים מבטלי להו ולרבנן דשאר ארצות נמי אין חייבין עליהם ועל כורחין הני מעלות ומורדות במתלקטי עשרה מתוך ד' מוקמי לה דאי לא מתלקטי יו"ד מתוך ד' לרבנן נמי חייבין דאפי' היכא דלא בקעי בה רבים רה"ר נינהו והיינו דאמרי בתוס' והריטב"א אהא דבעי מיני' רחבה מרבה לא שמיע להו הא דר' יוחנן דאמר בא"י דוקא דר' יוחנן נמי בהא קמיירי והא דמוקמי דר' יוחנן בהכי דאי לא מתלקטי יו"ד מתוך ד' בא"י נמי חייבין כיון דניחא תשמישתי' לא מסרן יהושע ליחיד והא דאמר לפי שאינו כדגלי מדבר אמר הריטב"א פירש רש"י כי דגלי מדבר בארץ מישור וכו' שהענן השווה אות' ואינו נכון דא"כ מאי איריא דא"י דבבל נמי כו' אלא כיון דלא ניחא תשמישתי' לא מסרן יהושע לרבים כו' ואינן דומין לדגלי מדבר שהי' מסורין הדרכים לרבים וכו'. ולדידן לישנא דאינן דומין לדגלי מדבר לא משמע הכי. ואיכא למימר לעולם כרש"י וקים לי' בהנך דא"י דלא בקעו בהו רבים הא דשאר ארצות איכא דבקעי בהו ואיכא דלא בקעי בהו. ושבילי בית גלגול בקעי בה רבים דאי לא בקעי מאי קמ"ל ואנן אתחזיא לן דהכא לאו במתלקט יו"ד מתוך ד' ולא דמי להא דבעי רחבא אלא מעלות ומורדות דלית בהו יו"ד קאמר וזקופין דהויין כרמלית ודא"י הוו זקופין ולא בקעי בהו רבים להכי אינן חייבין עליהן משום רה"ר וה"ה דשאר ארצות בכיוצא בהן אלא נקט א"י משום דהוה בה כי הנך ודשאר ארצות לא ידעינן מיני' דאיכא דלא זקיפי כי הנך וניחא תשמישתי' וכארעא סמיכתא דמיין א"נ דבקעי בהו רבים ובדלא גביהי יו"ד לרבנן נמי רבים מבטלי מחיצתא מידי דהוה אעמוד ט' ורבים מכתפין עליו:

חזיתי לרישך בי עמודי כו' כדאמרינן בעלמא גבי בצלאל דא"ל למשה כלים שאני עושה להיכן אכניסם וא"ל בצל אל הייתי דכוונת לדעת הקב"ה כמאן דהוית בצל אל ושמעית דאמר לי משכן תחילה ה"נ אע"ג דאביי לא חזא לר' יוחנן א"ל רב דימי לאביי קרקפנא בעל מוח חזיתי' לרישך בי' עמודי דכוונת לדעתי' דר' יוחנן כאלו הוית התם כי א"ר יוחנן להא שמעתא ושמעת מיני' דאמרי מעלות ומורדות שבה ואיידי דא"ל קרקפנא אזל לרישך:

תל המתלקט כו' אוקמה הריטב"א ברחב י"ו אמה והא דאמר אפי' במעלות בית חורין אמר הריטב"א שאינן יכולין לעלות במדרונו אלא א' א' אבל למעלה רחב ט"ז אמה ולא ידענא מאי דוחקי' אפי' לית בי' ט"ז אמה נמי כיון דרבים מבטלי מחיצתא כמאן דליתי' דמי וכארעא סמיכתא דרה"ר הוא. דכוותה גבי פסין לר"י רבים מבטלי מחיצתי' וכמאן דליתי' דמי ואע"ג דליכא אלא יג"א ושליש וצריכנא מימר דהריטב"א הכא בתל שאינו עומד ברה"ר קא מוקים לה דתל גופי' כי אית בי' טז"א הוי רה"ר ומ"מ קשיא לוקמה בעומד ברה"ר כי הא רבעי מיני' אביי מרבה בריש פירקין תל המתלקט נדון משום ד ומד וכי הא דאמר בשבת זרק ונח על גבי' חייב:

אמרי דבי ר' ינאי כל שאין עבדים כו' ר' ינאי טעמא דתל המתלקט עשרה מתוך ד' קאמר. הואיל ואין עבדים יכולים לרוץ לפני סרדיוט לא ניחא תשמישתי' ולא הוי כארעא סמיכתא ולר' יודא כיון דלא ניחא תשמישתי' מסרן יהושע ליחיד ואע"ג דבקעי בהו רבים א"נ סימנא קאמר מאן דלא ידע אי מתלקט עשרה מתוך ד' או מתוך ה' ליחזי אי לא מצי עבדי למירהט קמי דסרדיוט מתוך ד' הוא. ותלמודא לפרושי מתני' הוא דאייתי לי':

מסרן יהושע ליחיד וחצר שרבים נכנסין בה בזו ויוצאין בזו אע"ג דשל יחיד הוא איכא למימ' התם דקאי ברה"ר הכא הנך שבילי לאו ברה"ר קיימי אנא באפי' נפשי' קיימי וכי מסרן יהושע ליחיד אע"ג דאתו רבים ובקעי בהו לאו רה"ר נינהו:

פליגי בה רבנן איכא דאמרי הלכה כר' יוחנן דרבי' דר' אלעזר הוא ושמעתא דכיצד מערבין רה"ר כוותי' ור"י ס"ל כר"י בחדא ופליג עלי' בחדא הלכך רבים מבטלי מחיצתא ולא שרי פסי ביראות אלא היכא דלא בקעי בה רבים והזורק לתוכן חייב אבל היכא דבקעי בה רבים רה"ר הוא וכן תל המתלקט ורבים בוקעין בו רה"ר וכל כיוצא בו. והרמב"ם אמר הלכה כר"א ולא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ופסין ותל וכיוצא בהן אע"ג דבקעי בהו רבים רה"י הוא ומסייע לי' להרמב"ם הא דאמר רב (ד' ז' ב') מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרה"ר חצר מותרת ואוקמינן חצר מותרת אע"ג דדרסי בה רבים ואקשינן תנינא חצר שרבים נכנסין לה בזו כו' ומשנינין דאפי' זה כנגד זה שרי אלמא לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. ומתניתין דחצר הלכתא היא ודלא כר יודא דפליג עלה כדאמרינן הכא וכן אמר הריא"ף התם חצר מותרת אע"ג דדרסי בה רבים. וכולהי אמוראי קא פרשי מלתי' דרב דליכא מאן דפליג עלי'. ואי קשיא שמעתא דכיצד מערבין רה"ר דפריך מינה דר' יוחנן דירושלים ואוקמה למתניתא במבואות המפולשין הא התם רב גופי' אמר מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן ואוקמה במבואות המפולשין לרה"ר הא רה"ר גופי' דלתות בעינן. ורב הא אית לי' דרבים לא מבטלי מחיצתא כרבנן אלמא אפי' לרבנן ברה"ר דלתות בעינן וליכא למימר הכא דאוקמה למתניתין דחצר כרבנן משום דקשיא לי' אי כר"י ומשום דאיכא שתי מחיצות פשיטא וכדפרישו בתוספות. אבל למאי דמסיק לעולם רבנן ורה"ר לטומאה איצטריכא לי' ה"ה לר"י ומשום דאיכא שתי מחיצות ומתניתין דכ"ע היא והיינו דאמר רב כוותי' אבל היכא דליכא שתי מחיצות מעלייתא כגון תל המתלקט בכולהי מידרסא או דפרוץ מכולהי רוחא דומיא דפסין ה"נ דרבים מבטלי לה הא מאן דאמר הלכתא כר' יוחנן איהו הוא דאמר דר"י פליג עלי' דר' יודא בהך דשתי מחיצות דאורייתא והלכתא כוותי' בתרווייהו דרבים מבטלי מחיצתא ושתי מחיצות לאו דאורייתא ומ"ל אי איכא שתי מחיצות ומ"ל אי ליכא שתי מחיצות אי רבים מבטלי בדאיכא שתי מחיצות נמי מבטלי וכן אמר הריטב"א בהדיא דירושלים אע"ג דהוו שתי מחיצות מעלייתא ושתים הוו בכל פתח עומד מרובה מהך גיסא ומהך גיסא אתו רבים ומבטלי לצורת פתחים ולגיפפי דהנך פתחי וכפרוץ במלואו דמיא מיהו איכא למימר דלא כהריטב"א אלא היכא דאיכא ב' מחיצות מעלייתא ובאינך תרתי שם מחיצות תו לא בטלי אפי' למאן דאית לי' בתרווייהו לחומרא וכי אמרינן שתי מחיצות לאו כלום הנ"מ היכא דליכא באינך תרתי שם מחיצות אבל היכא דאיכא שם מחיצות מהני שתי מחיצות מעלייתא דלא ליבטל שם מחיצות מאינך תרתי דהואיל ואיכא תרתי למעלייתא תו לא בטילי הנך שם מחיצות א"נ עומד מרובה אפי' לר' יודא לא בטיל כדאמר הרמב"נ. אלא הא דפרכינן ור' יוחנן דירושלים קשיא לן מה נפשך אי פתחין דידי' לא הוה בהו טז"א מאי טעמא דר' יוחנן הא התם לכ"ע לא בטילי שם מחיצות דידי' ואי הוה בהו טז"א ממאי דר' יוחנן כר' יודא לרבנן נמי דלתות נעולות בעינן כדאמרינן בשמעתא דכיצד מערבין רה"ר מיהא בלאו הא מילתא הא דרמי דר' יוחנן אדר' יוחנן והא דרמי דר' יודא ודרבנן אדר' יודא ורבנן כולהי צריכא תלמודא טובא ודהרמב"ם לכאורה מסתייע כדאמרן:

דף כג.

הא דרבים אפי' מכונסין וכ"ת באר ל"ל ליתני אלא לרבים בלבד ה"א אבור, קאי בור לרבים אין ליחיד לא אבל באר אפי' ליחיד. וכ"ת א"ה היינו דר"ע כבר פירשוה בתוס' מיהא וודאי דליכא למימר הכי דהו"לל ליחיד עושין לו חגורה א"נ לבאר היחיד עושין לו חגורה אלא דשמואל ארווחי קא מרווח הלכתא דלא ליתי למטעי אפי' מאן דלא סליק אדעתי' למידק בלישנא ולאקשויי:

קמ"ל הלכה כריב"ב וכ"ת אימא ריב"ב נמי דבאר אפי' ליחיד והא דקתני באר הרבים לאפוקי בור הרבים וקאמר אפי' רבים באר אין בור לא כדכתבי בתו' וכ"ת רבים ל"ל ליתני אלא לבאר בלבד ה"א איחיד קאי יחיד לבא' אין לבור לא אבל רבים אפי' בור נמי. וכגוונא דאמרי' במכונסין א"ה הא תו ל"ל וקמ"ל מימרא יתירא דליחיד לא וה"ה דהומ"ל איפכא לא הותרו אלא לרבים והלכה כריב"ב וחדא מיני' נקט א"נ אגב אורחי' קמ"ל מים חיים:

מתני': ביתר מב"ס דכ"ע ל"פ דהנך לא מהני דלאו מוקף לדירה חשיבי חדא דהוקף ולבסוף נעשו ועוד דגינה שנזרע רובה הא מבטלי לי' לדיר' כדאמר הריטב"א והכא עד ב"ס קמפלגי מ"ס אפי' עד ב"ס קצת דירה בעינן ור"ע סבר עד ב"ס לא בעינן מידי והאי בור דא"ר יודא לא דמי לבור דפסין דהתם לשם בור הוא דאקיף והוי מוקף לדירה והיינו דא"ר יודא זו מחיצה ואלו פסין טעמא דאלו פסין הא מחיצה אפי' כור וכוריים וכדתניא בתוספתא פ"ק אף זו רצה לעשות מחיצה גבו' י"ט עושין ואם רצה לרבות ירבה אבל הכא לאו לשם בור הוא דאקיף אלא אקיף והדר חפר לבור א"נ זרע לרובה והיכא דאקיף לדירה ממש דכ"ע אפי' טובא נמי כדאמרו בדיר וסהר וליכא מאן דפליג ואפי' בקרפף בפתח ולבסוף הוקף כדאמרו בשמעתין. והלכה רווחת הוא בכ"מ דהוקף לדירה אפי' טובא נמי וכ"ת הא דאמרינן בשמעתין ובעלמא דהוקף לדירה אפי יתר מב"ס משום דקי"ל כר"ע אימור דשמעת לי' לר"ע בב"ס דל"צ כלום ביתר מב"ס מי שמעת לי' דפליג אימא מודי לי' לריב"ב דיתר מב"ס מ"מ אסור וב"ס ל"צ כלום אלא ודאי בהוקף לדירה ממש דכ"ע מודי דאפי' טובא וכן אמר הריטב"א משמי' דהר"י בעל התוספות ואל תשיבני הא דתניא בתוספתא וכן הי' ר"א אומר קרפף הסמוך לעיר ויש בארכו שבעים ושיריים אין מטלטלין בתוכו בשבת רש"א אפי' עשרה קרפיפות זה לפנים מזה והי' אחד מהן בית דירה או שהי' אחד מהן סמוך לעיר מטלטלין בכולן והאי אין מטלטלין דר"א ט"ס הוא כדפרישן התם דליכא למ"ד ע' ושיריים על ע' ושיריים דלא אלא מתנינן מטלטלין בשלמא לרש"י דאמר לריב"ב תרתי בעינן ב"ס ומוקף לדירה אבל יתר מב"ס אפי' הוקף לדירה לא. ר"א דאמר סמוך לעיר ויש בארכו ע' ושיריים מטלטלין הא טפי לא כר"י בן בבא ור"ש דאמר אפי' יו"ד קרפיפות וא' מהן בית דירה או סמוך לעיר מטלטלין בכולן סבר בחדא מיני' ב"ס אע"ג דלא הוקף לדירה כר"ע דאמר אפי' אין בה אחד מכל אלו והוקף לדירה אפי' יו"ד כורין שרי אלא להריטב"א ולדידן האי סמוך לעיר היכי דמי אי בנכנס לעיר ואח"כ הקיפו לקרפף דמוקף לדירה ממש הוא האי ויש בארכו ע' ושיריים דקאמר ר"א הא בהוקף לדירה דכ"ע אפי' בית יו"ד כורין שרי ואי בהקיפו לקרפף ואח"כ נכנס לעיר מ"ט דר"ש דאמינא לך לעולם נכנס לעיר ואח"כ הקיפו לקרפף והכא היינו טעמא דר"א קסבר סמוך לעיר לא הוי הוקף לדירה ממש ור"ש סבר הוי הוקף ממש ור"י דמביאין עצים דמפ' יו"ט כר"ש א"נ סמוך לעיר דר"א לא דמי לסמוך לעיר דר"ש סמוך לעיר דר"א בהקיפו לקרפף ואח"כ נכנס לעיר לדור בתוכה וסמוך לעיר דר"ש בנכנס לעיר לדור ואח"כ הקיפו לקרפף א"נ תני בדר"א גינה וקרפף הסמוכין לעיר וע' ושיריים דקתני משום גינה דנזרע רובה ומבטלי לדירה ואבע"א הכא בהקיפו לקרפף ואח"כ נכנס לעיר ור"ש כר"י ב"ב דבעי קצת היקף לדירה לב"ס וקאמר אפי' יו"ד קרפיפות של ב"ס זה לפנים מזה וא' מהן סמוך לעיר והוקף קצת לדירה מטלטלין בכולן שעושה את כולן מוקפין קצת לדירה ומותרין בב"ס וכיון דכולהי סוגיין מוכחין הכי לא דחינן לה מהא דתוספתא:

דף כג:

בתוספות דלמא בעי בור שיח ומערה שומירה ובית דירה לא קשיא להו דרש"י הוא דאמר הכא אלמא היכא דאיכא בית דירה אפי' טובא אלמא קסבר רש"י בית דירה כדיר וסהר דמיא ואע"ג דרבנן דתו' קאמרי אמתניתי' דרש"י מודי בדיר וסהר מ"מ מלישנא דידי' משמע דלאו הכי הוא ורבנן דאמרו לו לא אמרו ב"ס אלא לגינה וקרפף ע"כ בדליכא שומירה ובית דירה דאי איתא אפי' טובא נמי כדיר וסהר וקסבר רש"י לריב"ב לא הותר לטלטל אלא עד ב"ס ומוקף לדירה ואפי' בדיר וסהר ואנן ס"ל בב"ס כר"ע דל"צ ולא כלום וביתר מב"ס כרבנן דאמרו לו דר"ע לא פליג עלי' בהא הלכך אפי' בקרפף יתר מב"ס שהוקף לדירה שרי דל"ש אלא אי קשיא להו בור ושיח ומערה קשיא להו ע"כ ל"ק רש"י גבי פסי ביראות דהוי מוקף לדירה אלא משום דחזי לשתיה אבל שיח ומערה דלא חזי לשתי' לא ור"י קצת דירה בעי ואימא מודו לי' רבנן בהא:

והא דתרגמו רבנן דתוס' במתני' אליבא דרש"י וכן אמר הרא"ש דריב"ב אקרפף הוא דפליג דיתר מב"ס אפי' הוקף לדירה נמי לא אבל בדיר וסהר ורחבה וחצר מודי קשיא לן חדא היינו דפריך ר"ע היינו ת"ק דאמרו לו אימא אינהו כריב"ב ולגינה ולקרפף דאמרי בהוקף לדירה אמרי ועוד אנן דקי"ל קרפף יתר מב"ס שהוקף לדירה שרי כמאן ואי ר"ע ע"כ לא פליג אלא בב"ס דלא צריך כלום אבל ביתר מב"ס אימא מודי לי' לריב"ב וקסבר לא אמרו הוקף לדירה בקרפף דב"ס אפי' לא הוקף לדירה נמי ויתר מב"ס אפי' הוקף לדירה נמי לא אלא קסבר רש"י דריב"ב תרתי בעי ואפי' בדיר וסהר וכדאמרן:

אמרה תורה טול חמישים כו' הא וודאי אסמכתא בעלמא הוא דמדאורייתא אפי' יתר מב"ס ולא הוקף לדירה מטלטלין כדאמרן בהדר גבי סלע שבים הן אמרו אין מטלטלין בו אלא בד':

לרבותינו בעלי התוס' דאמרי לר' יהודה אפי' אריך וקטין ואמרו כרבינו חננאל דהאי ובלבד שיהא בה ע' אמה ושיריים דקאמר ר' עקיבא קשיא לי' ל"ל למימר הא אדריב"ב קאי. לא ידענא הא ר"י נמי אדריב"ב קאי ואפ"ה אריך וקטין נמי ורבי עקיבא נמי אי לאו דתני לה ה"א אפי' אריך וקטין ולהריטב"א דאמר התם גבי פסי ביראות דר"י בור אריך וקטן דפסי ביראות הוא דשרי אבל קרפף בעי מרובע ניחא אלא לרבנן דתוס' מא"ל ואיכא למימר דלא פריך ר"ע היינו ת"ק אלא משום דמשמע לי' מדקאמר ר"ע ובלבד שיהא בה דר"ע אחמור בשיעורא אדת"ק והיינו בדבר מועט:

א"ב דבר מועט ולא אמרן אלא במרובע דבמרובע לא תידון בי' טפי מע' אמה ושיריים אע"ג דמדינא איכא עוד דבר מועט הואיל וליכא למיקם עלי' לא שרינן לי' דכולהי שיעורי בשיעורא דפסיקא משערינן והיינו דלא דק דאמרינן בכולהי תלמודא אבל באריך וקטין למאן דשרי ב"ס שרי ודהרמב"ם נמי משמע הכי והיינו דאמרו בכולהי תלמודא ב"ס ורב הונא ברי' דר"י אמר לא אמרן אלא דלא הוי ב"ס אבל ב"ס אסיר כרבנן הא לר"ש שרי ובאריך וקטין ובירושלמי דאמרו קרפף שיש בו מדה סאתים אסור היינו במרובע כדפרישן התם וכ"ת הניחא למ"ד מרובע דוקא אלא למאן דשרי אריך וקטין מ"ש אריך וקטן דשרי בי' ב"ס ובמרובע אסיר תריץ אריך וקטן לא נתנו בי' שיעור אמות דאיכא דאריך טובא וקטין ואיכא דאריך פורתא ורחב ואיכא דעגילא ובכולהי שיעורי ב"ס אבל מרובע נתנו בו שיעור אמות דבהיר שיעורי' וכיון דליכא מיקם עלה חשו דלא לאספויי ורשב"א דאמר בור ב"ס אב"ס ואמרו דאסר אריך וקטין איידי דאמרי ר"י ורבנן ב"ס קאמר נמי איהו ולאו דוקא קאמר אלא חסר דבר מועט א"נ לרשב"א מטפינן בי' דבר מועט:

ולרש"י במרובע ליכא מאן דפליג עלי' דר"ע בהא והא דכיצד מעברין ד"ה וקאמר דבר מועט א"ב היינו אריך וקטין דת"ק דאמר ב"ס ס' אפי' אריך וקטין דאית ביה ב"ס דאי מרובע דוקא הא לית בי' ב"ס דבציר לי' דבר מועט ור"ע דאמר מרובע בציר לי' דבר מועט וריב"ב דאמר ע' אמה ושיריים נמי כר"ע ס"ל דלית לי' דבר מועט ולר"ח פליגי במרובע ולת"ק מטפינן במרובע דבר מועט. וריב"ב בע' אמה ושירים לחומרא דבעי שומירה כו' ובדבר מועט לקולא דאפילו אית בי' דבר מועט סגי בשומירה כו' ור"ע איפכא ס"ל בע' אמה ושירים לא בעי שומירה ואי אית בי' דבר מועט לא סגי בשומירה והלכתא כותי' דר"ע.

ר' אליעזר אומר כו' ולא פרכינן ר"א היינו ר"ע דאימא ר"ע אפי' אריך וקטין שרי והאי ובלבד שיהא בה ע' אמה ושירים דקתני אשיעורא קתני דלא ליהוי בי' טפי מהאי שיעורא ולא קתני ובלבד שיהא בה ב"ס דבר מועט קמ"ל דמרובע ע' אמה ושיריים מצומצמות ואפי' לרש"י דכ"ע אית להו הכי במרובע מ"מ קמ"ל מילתא אגב אורחי' ולרש"י דריבוע דרבנן אימא ר"ע ובלבד אשיעורא קאמר וע' אמה ושירים דקאמר לכתחילה קאמר אבל דיעבד אפי' ארכו יתר נמי וכ"ת א"ה ר' יוסי היינו ר"ע הא לא אמר בה מידי ועוד כי שנים איצטריכא לי':

א"ב ריבועא דריבוע' דרבנן לרש"י מאי לכתחילה מאן דאית לי' בקע' ובעי למגמר לה מגינה וקרפף כי היכי דלישרי לטלטולי בה בשבתא למר מורינן לי' לאקופי ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים ולמר מורינן לי' לאקופי מאה על חמישים:

לר"ח לר"א דמשחינן לי' באלכסונא ולא תימא דבציר לי' מב"ס דליכא למ"ד דלא שרי עד ב"ס ותו מ"ש דכי ארכו יתר על רחבו לא שרינן לי' ב"ס וכי ליכא ארכו יתר על רחב' שרינן לי' ב"ס. אלא בארכו יתר נמי דמשיך לי' ברחבו טפי עד ב"ס עד דלא ליהוי באלכסונא טפי משנים ברחבו ואכתי קשיא הא מנ"ל אי מחצר המשכן יליף מאה על נ' לישתרי הן ואלכסונן:

הלכה כר' יוסי לרש"י דריבועא דרבנן. לכתחילה מרובע בעינן:

ה"א עד דאיכא שומירה ובית דירה. דאדר"א קאי ותניא בתוספתא וכן היה ר' אליעזר אומר קרפף הסמוך לעיר כו'. מכלל דר' אליעזר סמוך לעיר בעי. ומתנינן התם ויש בארכו ע' אמה ושיריים מטלטלין כו' כדפרישן התם:

א"ר הונא בריה דרב יהושע כו'. מעיקרא ס"ד הכא הואיל והוקף לדירה עקום החצר לא בטיל אלא מקום הזרע הוא דבטיל דהא לדירה הקיפו וזרע קא מבטל לי' מדירה וכי קא מבטל היכא דלא בטיל במיעוטו אבל נזרע במיעוטו בטיל ולא קא מבטל הקיפו דמעיקרא לדירה הלכך יתר מב"ס לר"ש דכי לא בטיל כרמלית הוי ואידך פרוץ לו במלואו נזרע רובו וה"ה מחצה על מחצה דמקום זריעה לא בטיל הו"ל כרמלית ואידך פרוץ לו במילואו אסור הא מיעוטו בטולי קא בטיל וכמאן דליתי' דמי ושרי אבל ב"ס לר"ש דחצר וקרפף רשות א' הן לכלים ששבתו בתוכן ולחד לישנא דהריטב"א אפי' לכלים ששבתו בבית הואיל דחד גברא הוא אע"ג דנזרע רובו מיעוטו דחצר לא בטיל ולא הוה כנזרע כולו והו"ל חצר וקרפף ב"ס שלא הוקף לדירה דרשות א' הן ושרי הדר אמר ל"ש מקום החצ' ל"ש מקום הזרע פחות מב"ס בטיל במיעוטו ב"ס הואיל והואי כחצר המשכן חשיבא ולא בטיל ומקום הזרע קרפף דחשיבא היא. הלכך נזרע רובו מ"מ אסור אי יתר מב"ס הו"ל כרמלית ואידך פרוץ לי' במילואו אי ב"ס או פחות מב"ס א"כ מיעוטו דחצר פחות מב"ס ובטיל וכנזרע כולו דמי והי"ל קרפף יתר מב"ס נזרע מיעוטו אי יתר מב"ס כיון דלא בטיל הו"ל כרמלית ואידך פרוץ לו במילואו פחות מב"ס בטולי קא בטיל וכמאן דלא נזרע כלל דמי' ב"ס דחשיב ולא בטיל א"נ פחות מב"ס ומחצה על מחצה פלוגתא דר' שמעון ורבנן לר"ש הואיל ולא אסרי אהדדי בכולא שרי לטלטולי מקום זרע הו"ל קרפף ב"ס שלא הוקף לדירה ואידך חצר לרבנן כולא אסירא הואיל ומקום זרע לא איבטיל הו"ל חצר וקרפף דאסרי אהדדי ואיפרצי במילואן אהדדי ואנן דקי"ל כר"ש יתר מב"ס אסור ב"ס או פחות נזרע רובו אסור מיעוטו או מחצה על מחצה שרי ולא אמרן אלא כלים ששבתו בתוכן אבל ששבתו בבית לר"ש נמי אסירן:

דף כד.

אמרו קרפף פחות מב"ס כב"ס ומבית לקרפף אפי' פחות מב"ס אסור והרא"ש קשיא לי' מאשפה ברה"ר דתנן חלון שע"ג שופכין לה בשבת וניחא לי' לר"ש בחלון שבחצר או שבקרפף ולרבנן במוקף לדירה ואנן דחיקא לן למוקמי אשפה מוקפת לדירה דירה באשפה מאי בעי ומיחוורא טפי למימר נהי דקרפף פחות מב"ס אסור טפי מד"א בעינן דעד ד"א דהוי מקומו של אדם דאפי' ברה"ר שרי לטלטולי בד"א והיוצא חוץ לתחום יש לו ד"א לא אחמיר בי' רבנן לאשווי' לי' לרשות עצמו למיסר מבית לגווי' ואע"ג דלא קביע' תשמישתיה:

ואי תימא ד"א נמי אסור פחות מד"א ודאי לא חשיבא למיסרי' והתם באשפה ד"ט ועד ד"א דהוי רה"י:

הא דמספקא לי' להרא"ש בחצר ורחבה שנזרע רובו אי כקרפף דמי ואסור או דילמא חשיבי מקרפף אע"ג דודאי חשיבי דמבית לחצר דחד גבהא שרי ולקרפף אפי' מחצר לרבנן אסור ורחבה נמי לרבנן דתוס' עד ב"ס שרי כדאמר הריטב"א משמיה הנ"מ בלא הוקף לדירה דהנך סתמיה לדירה מוקפי אבל קרפף שהוקף לדירה אימא לא גריעא מחצר ורחבה וכי היכי דזרעים מבטלי לדירה דקרפף מבטלי נמי דחצר ורחבה ומיית מדריב"ב לרש"י דאפי' מוקף לדירה גרע מחצר ורחבה. וכבר פרישנא לרש"י לריב"ב בחצר ורחבה נמי יתר מב"ס לא ולא עדיפי מקרפף. מיהא איכא למימר דבחצר מודי ריב"ב וכי פליג בדיר וסהר א"נ אפי' ברחבה

פורץ לו פירצה יתר מעשר אמות. ואי אית בי' פתח יו"ד אמות פורץ לו כל שהוא וגודרו

פרץ אמה וגדר אמה. וכן פרץ משהו וגדרה והדר פרץ יו"ד אמות ולא גדרה וכי פשיט פנים חדשות באו ה"נ באו פנים חדשות האי משהו דגדר דלא הוי פירצה דהדי פתחא:

אדעתא דבי דרי עבדי' מאי עבדי' אקפו דכי פתח מאי נ"מ למאי פתחי' ואפי' הוה בי' פיתחא ממילא אלא דכי הדר ואקפי' מהו דתימא לאו לתשמישא דבית לגווי' הוא דאקיף לי' אלא לגורן וכדפריש לה הריטב"א ולא מיבעיא אי עביד לרחבה פיתחא אחרינ' דאיצטרכ' לי' אלא אפי' לא עביד לה פתחא אחרינא ומבית הוא דקא משתמש ב"ה סד"א לתשמישתא דבי דרי קא אקיף לה ולאו לדירה הואי קמ"ל הואיל ופתיחא לבית לשאר תשמישי דבית נמי לא אקיף לה ולדירה הואי ואע"ג דעביד לה פתחא אחרינא ומצי אזיל לרחבה ולבי דרי מהאי פיתחא אדעתא דאשתמושי שאר תשמישי דבית נמי אקפה. א"נ מאי עבדי' פתחי' וכדפריש לה רש"י וכדאמר הרב בעל הטורים דכי הדר אקפי' סד"א כמאן דלית בה פתחא דמי:

דף כד:

ללישנא קמא דתוס' א"ה מאי יתר מב"ס דקאמר ר' אשי לימא לא אמרן אלא שאין עמוקין אבל עמוקין כזרעים דמיא וכדאמר אמימר אבל לא חזין לתשמישתא לא ואיכא למימר מילתא אגב אורחי' קמ"ל רב אשי כר' ירמיה מדפתי דמתני בזרעים לקולא כר' שמעון:

בתוס' אע"ג דגבי בור אפי' ר"י כו'. ולהריטב"א משמי' דר"י דאמר גבי פסי ביראות הואיל ותשמשתי' דקיצין לא הוי מוקף לדירה אלא משום עולי רגלים הקילו. ורבנן אמרי לי' לר' יודא כי היכי דדיר וסהר אע"ג דלאו תשמיש גמור ננהי חשיבי מוקפין לדירה ה"א מצוה דידהו לקבע כאלו מוקפין לדירה ואהדר להו ר"י זו מחיצה ואלו פסין אע"ג דאקילו בי' חדא קולא לא אקילו בהו תרתי פרוץ מרובה ויתר מב"ס איכא לשנויי במחיצה מעלייתא נמי לא הוי מוקף לדירה ופסי ביראות שאני דאלו הוה מחיצה שרי משום עולי רגלים אלא הואיל ופסין נינהו ואקילו בי' חדא תו לא אקילו בהו אחרינא אלא דאכתי קשיא התם משום עולי רגלים בור משוי לי' היקף לדירה והכא דמוקף לדירה מיא קא מבטלי לי' מדירה. מיהא הא נמי לא קשיא דמיא מבטלי לי' מתשמישתי' דתו לא חזי לתשמישתי' ומשום תשמישתי' דמיא לא הוה הוקף לדירה אלא גבי עולי רגלים ולמאן דאמר התם הוי מוקף לדירה נמי איכא לשנויי התם בור ופסין דידי' מעקרא למיא עבידי לאשקויי בהמתו הכא האי קרפף לתשמישתא אחריתא הוקף והשתא דאתי מיא ותו לא חזיא בתשמישתי' משום תשמישתי' דמיא ממילא לא הוי מוקף לדירה משום מיא אלא היכא דאקפי להכי ורבנן דתוספת עדיפא מינה משני דודאי שאני בין בור לשותה:

יתר מב"ס כו' אמר הריטב"א ולענין החצר אסור שהוא נפרץ במלואו למקום האסור לו כו' ואע"פ שעמוק יו"ד שחשוב מחיצה הא לא מינכרא שכולה מכוסה במים וכו' ולדידי' הא דאמרינן בפ"ק מבוי שצידו א' כלה לים הו"ל ים מחיצה בעמוק יו"ד על שפתו א"נ בפחות מג' משפתי' וה"נ בדלא חזין לתשמישתא ואית בהו טפי מב"ס לר"ש דקי"ל כוותי':

היכא דלא חזו לתשמישתא מישתא דאסיר פליגי בה הרא"ש והרשב"א הרא"ש אמר אע"ג דלא עמיקי יו"ד הואיל ולא חזינן לתשמישתא לא הוי מוקף לדירה וכן אמר הרז"ה והרשב"א אמר עמיקי יו"ד אסיר לא עמיקי יו"ד טיט ורפש ורקק נינהו ושרי והכי משמע לישנא דרש"י דלא בטיל מתורת קרקע עד דעמוקי יו"ד כדאמר הרב בעל בית יוסף וללישנא קמא דרבנן בעלי התוספות ש"מ מדרב אשי כהרא"ש מדאמר רב אשי דחזי לתשמישת' נמי עמיקי' יו"ד כזרעים דמיין אלא מאי איכא בין היכא דחזיין להיכא דלא חזיין דאי לא עמוקי יו"ד דבדלא חזיין אע"ג דלא עמיקי יו"ד אסיר. והרשב"א ס"ל כהר"י בעל התוספות ולרב אשי איכא ביניהו כב"ס לרבנן היכא דמיא מכסיא ובשפתו לא עמיקי יו"ד דבדלא חזיין כולה אסיר דאיפרצו זה לזה א"נ בשפתו עמוק יו"ד ולטלטולי מחצר למיא דהאי קרפף והאי חצר וכן ברובא עמוק יו"ד ואפי' פחות מב"ס ולרש"י ברובא עמוק יו"ד ולא הוי יתר מב"ס דבדלא חזיין כולה אסיר בדחזיין שרי וכוותי' דהר"י מסתברא מדקאמר רב אשי יותר מב"ס ולא קאמר ודחזיין לתשמישתא נמי לא אמרן אלא שאין עמוקין אבל עמוקין לא כדאמר אמימר בלא חזיין

אמר אביי היכי נעבוד פירש"י ורחבה היתה מוקפת גדר אבנים וקשה לפרוץ בה יותר מעשר וכ"ת ליטפי' בי' משהו אפתחא דליהוי יותר מעשר והדר לגדר הא נמי קשיא הואי א"נ פתחא זוטא הואי דבצירא טובא מיו"ד לתיבעי להו למיפרץ בה טובא עד טפי מיו"ד ולהרב בעל תה"ד דאמר בקרפף יתר מב"ס תקנתא במלוי עפר להדי כותל הא נמי הוה קשיא להו:

לעביד מחיצה אגודא דנהרא וכמאן דא קפה לרחבה דמי דשביל ורחבה חדא עבידי וקשיא הניחא למאן דשרי מרחבה למתא וממתא לרחבה אלא למאן דאסיר מחיצה דשביל מאי אהני לרחבה הא לאו חדא עבידי ולמאי דבעינן למימר קטן דהתם בכלים ששבתו בבתים פליגי איכא למימר מ"מ לגבי כלים ששבתו בשביל וברחבה חדא נינהו אלא לרבותינו בעלי התוס' דאמרי בכלים ששבתו בתוכן פליגו קשיא וכי תימא אביי כמאן דשרי סבירא ליה הא משמע דרב אחא ורבינא לאו לאפלוגי אדאביי ורבא קאתו אלא פרושי קא מפרשי למילתיהו. ולהריטב"א דאמר בשלהי שמעתין דשביל דכולי עלמא שרי הואיל ומחזי חדא לא אתו למטעא ניחא וכן למאי דנימא דרבנן דתוס' אליבא דרבנן מוקמי אביי כר' שמעון דהלכתא כוותי':

אין עושין מחיצה על גבי מחיצה קשיא להו לרבותינו בעלי התוס' הא מחיצה על גבי התל הועיל הואיל ובאויר מחיצות העליונות הוא דר וניחא להו הכא בתל גבו' יו"ד משביל. מתקיף לה הריטב"א אזה פרושי הוה קא מפרש לה כי היכי דפריש סליק לגודא תו קשיא להו ויעשה מחיצה ברחוק ד"ט הלכך אתחזיא לן דאביי דאמ' לעביד מחיצה אגודא דנהרא לאו משום דבהאי מחיצתא קא משוי לשביל ולרחבה חדא דהא רחבה מחיצתא לא צריכה וכמאן דסתימא דמייא כדאמ' רש"י והאי מחיצתא לא משוי להו טפי חדא מדהוה מעקרא והכא משום מגו קאמ' מגו דמהניא מחיצה לשביל מהני נמי לרחבה ולא חש לפרושי למגו הואיל ולא קאי הכי כדאמ' הריטב"א אצוה"פ וקאמ' אין עושין מחיצה ע"ג מחיצה דלשביל לא מהני מידי דבלא"ה מתכשרא בתל ועד כאן לא תאמ' רב חסדא אלא לענין היקף לדירה הואיל ובאוי' העליונות הוא דר אבל הכא לאכשורי לשביל בלא"ה מתכש' וכ"ת מאי קמ"ל פשיטא מה דתימא אע"ג דלענין הכשר ל"צ מחיצה לשביל מיהא חשיבא דלמעלה הא איפרץ במילואו או יות' מיו"ד ואמרינן מגו דחשיבא לגבי שביל חשיבא נמי לגבי רחבה קמ"ל דלא אמרינן מגו אלא היכא דצריך לה לאכשורי:

ולעביד לי' צוה"פ כו' פירש"י משום מגו והא דלא פריש לה אביי משום דלא קאי הכי כדאמ' הריטב"א ואע"ג דלחי בעלמא סגי לי' אמר הריטב"א מעקרא הוה מהד' אהכשירא דעדיפא:

אתי גמלי חדיין לי' פירש"י דאזלי למישתי מן נהרא. ותהי בה הריטב"א היכי ס"ד למיעביד מחיצה ופריק דשבקי לה דרך לגמלי. ועוד אמר הנך גמלי לאו למשתי מן נהרא אזלי אלא לזבל לכרמים או לאיתויי פירות:

אלא אמר אביי ליעביד לחי כו'. קשיא להו לרבנן האי לחי מאי אהני לשביל שביל בלא"ה מתכש' בנראה מבחוץ ושוה מבפנים. פריקו לה רבנן דתוס' לרחבה גופה לא מהני לשביל תיהני והריטב"א לא ניחא לי' בהאי פירוקא ומוקים לה הכא בגיפופין ד' אמות ואנן אית לן נמי לאוקמא בנכנסין כותלי שביל ומתא לרחבה:

בתוספות והנהר לא היה רחב יות' מעש' כר' חנן בר רבא דפ"ק דאמ' מבוי שנפרץ מצידו בעש'. דאי כרב הונא דאמ' מצידו בד' האי שביל היכי עבדינן לי' תרי קולי דמבוי למישריי' בלתי ודחצ' דפירצתה ביו"ד:

א"ל רבא יאמרו לחי מועיל כו' פירש"י לשביל דלא סליק לגודא דנהרא והו"ל כמבוי מפולש כו' אסברה לן הריטב"א אע"ג דמבוי סתום אטו מפולש לא גזרינן הכא מחיצה דגודא לא מנכרא ורוב שבילין לא סלקי לגודא דנהרא כו' ומבוי שצידו א' כלה לים דפ"ק מינכרא ואמ' הריטב"א ובתוס' פירשו דליכא דיורין כולי האי בשבילין אלא מועטין במיעוטו של שביל ואתו למישרי שבילין דלית בהו דיורין כלל והנך פס בעו הואיל ואין באים וחצרות פתוחות לתוכו וכ"ת ה"נ לעביד פס אתו גמלי שדיין לי ודרש"י קשיא לן לרבא לעבוד מחיצה אגודא דנהרא ודקא אמרת אין עושין מחיצה על גבי מחיצה הא הכא מחיצה דגודא לא אהניא מידי וכמאן דליתא דמיין וניחא לן הכא הא מחיצה מעלייתא היא אלא דחיישינן הואיל ולא מינכרא אתי למיטעי למימ' דלאו מחיצה היא ואתי למישרי מפולש השתא כי עביד מחיצה אגודא חיישינן איכא דידעי דמחיצה היא ואתו למישרי מחיצה ע"ג מחיצה:

אלא אמר רבא עבדינן לי' לחי למתא כו' אמר הריטב"א שביל רש"י אסר ורבנן דתוספות אמרי הואיל והאי לחי לאו לשביל עבידא אלא לאכשורי למתא ולרחבה ושביל ממילא אישתרי דכלה לרחבה המותרת לעצמה תו ליכא למיגז' וכן עיק' ולדעתין אזדא רש"י לטעמי' ואזדו רבנן דתוספות לטעמי' דרש"י דאמ' טעמי' דרבא דאתי למישרי מפולש דלא מינכרא להו מחיצה דגודא השתא נמי דכלה לרחבה המותרת ואפי' הוה סתימא לגמרי אתי למישרי סתום ופרוץ במלואו ורבנן דתוספות דאמרי טעמי' דרבא דאתי למישרי בלחי שבילין דלית להו דיורין כלל השתא אפי' לא הוו דיורין כלל בשביל שרי דהא סתים מג' רוחי ורביעי פרוץ למקום המות' והשתא לרש"י נמי אי עביד לפי אגודא דנהרא שביל נמי שרי דמהך גיסא דרחבה כסתום דמי דהא למקום המות' איפרץ:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה