גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק ראשון - מבוי
דף ב.
מתני': **(חסר כאן איזה שורות)**
והאי מבוי הואיל ופרוץ במלואו לרה"ר תקינו לי' רבנן לחי או קורה דלא ליתי לאחלופי ולמישרי רה"ר גמור' כדאמר רש"י וה"ר יונתן אמר דלא ליתי לטלטולי מרה"ר לתוכו הואיל ושוה הוא לרה"ר אמרי דין רה"ר לי' לפיכך תקינו לי' לחי או קורה להבדילו מרה"ר. וק' כלפי ליא כי תקינו לי' רבנן דבלאו לחי וקורה לא ליהוי כרה"י לטלטולי בתוכו או מתוכו לרה"י ומהר"י לתוכו כל שכן דמחלפי ברה"ר ואמרי רה"ר היא ואתו לטלטולי בתוך ד"א מרה"ר לתוכו ומתוכו לרה"ר וכהאי גוונא אמרו גבי סלע שבים (לקמן דף ס"ז ע"ב). ואיכא למידחק הואיל ואסרו רבנן לטלטולי בתוכו ומתוכו לחצרות טרחי ועבדי לי' לחי וקורה למישריי' ותו לא אתי למיטעי ולמימר רה"ר היא כיון דחלוק הוא בלחי וקורה:
וכן הא דאמר ה"ר יונתן טעמא דר' יודא משום דקסבר קורה משום מחיצה דפי תקרה יורד וסותם. ותלמודא הא אמרה דפליגי בהכירא:
והיינו טעמא דמבוי והיינו טעמא דסוכה וקא אצרכא צריכותא דחדא מאידך לא ילפא דבסוכה דלישיבה שלטא בי' עינא טפי וברחב יותר מעשר נמי לאו היינו טעמא דר"י כיון דמשום מחיצה הוא דאי משום מחיצה ר"י קא מכשר אפי' טובא נמי ואנן עד י"ג אמה ושליש בעינן למימר. וההיא דכל גגות משום דקסבר ר"י ב' מחיצות דאוריית' כדאסקינן התם ואפי' למ"ד התם משום פי תקרה התם תקרה ד' הכא קורה טפח ותו אי כה"ר יונתן מ"ד קורה משום מחיצה דאמר כר"י ולא כרבנן. ובירושלמי אמרו ר"י כדעתי' ורבנן כדעתהון דתנינא תמן גשרים המפולשין כו'. והיינו דה"ר יונתן. ופליגא דבבלי. דרבנן דירושלמי לית להו לא דר"נ ב"י במבוי ולא דרבה בסוכה. דאמרו הוא דעתי' דר' יודא במבוי הוא דעתי' בסוכה הוא דעתהון דרבנן במבוי הוא דעתהון בסוכה וכן אמרו בריש סוכה. ודבבלאי פליגא ולר"נ בר יצחק לר"י נמי קורה משום הכירא דבקורה טפח לא אמרינן יורד וסותם:
ולמ"ד קורה משום מחיצה לרבנן נמי משום מחיצה וקסברי למעלה מך' לא אמרינן יורד וסותם:
למעלה מעשרים אמה. במבוי שהכשירו בקורה דאי בהכשירו בלחי פרוץ הוא עד לרקיע ובין לרב ובין לרב נחמן ב"י לא חשו לפירצה אלא ברחבו שלא יהא יתר מעשר דפתחא טפי מעשר לא עבדי אינשי וכדתנן כל פירצה שהיא בעשר אמות מותר מפני שהוא כפתח יתר מכן אסור וכן בכולהי שמעתי דפירצה לא חשו אלא ברחבו דליהוי כפתח אבל בגבהו אפי' פרוץ למעלה לית לן בה. והכא בפרוץ במילואו דתקינו לי' רבנן לחי וקורה לר"נ בר יצחק הכירא בעלמא הוא דתקינו דלא לתחזי כמילואו וקורה למעלה מעשרים לא שלטא בה עינא ולא מתחזי הכירא דידי' ולרב לחי וקורה משום סימן פתחא הוא למישוויי' בפיתחא ולא כמילואה:
ובפתח איכא משקוף ושתי מזוזות והכא תקינו לי' או קורה דהוי סימן משקוף ואע"ג דלית לי' מזוזות או לחי דכעין מזוזה ואע"ג דלית ליה אלא חדא מזוזתא ולית לי' משקוף. וכי עביד לחי דהוי כעין מזוזה אע"ג דפרוץ בגבהו לית לן בה. וכי עביד קורה ולא לחי דאכשרא למבוי שנפרץ במילואו בהאי קורה דהוי סימן משקוף:
שיעור פתח בגבהו עד המשקוף בעינן דאי גבוה משיעור פתח ליכא ליכא סימן משקוף אלא מניחו בעשרים דהוי שיעור פתח והוי סימן משקוף. ומ"מ בעינן שלא יהא רחב מיו"ד דברוחב לכ"ע דחשו לשיעור פתח דלא ליהוי פירכה. ולמאי דבעינן למימר קמן אליבא דהרמב"ם אף ר"נ בר יצחק סבר לחי וקורה משום הכירא דפיתתא למיפקי' מתורת פירצה ולמישוויי' פתח וקורה כעין משקוף ולחי כעין מזוזה וכי עביד לי' קורה שיעור פתח בעיא. ובהא פליגי רב סבר יש שיעור לגבהו לרבנן כפיתחא של היכל וטפי מדהיכל אפי' בגבהו לאו פתחא הוא. ור"נ בר יצחק סבר אין שיעור לגבהו ואפי' גבוה טובא שיעור פתח הוא דלגובה ילפינן מפיתחא דמלכין דגביהי טובא ולמעלה מך' דלא משום דקורה הכירא דפיתחא הוא ולמעלה מך' לא שלטא עינא ולא חזי לה וליכא הכירא:
קתני בלמעלה מעשרים פלוגתא דר"י וברחב מעשר קתני תקנתא דצוה"פ וה"ה דר"י פליג ברחב מעשר וצוה"פ מהניא בלמעלה מעשרים כדתניא בברייתא ואייתוה בשמעתין והא דלא קתני לה. לרב קתני דר"י בגבהו ורחבו ממילא שמעית לה גבהו טעמא מאי דגמר מאולם אולם הא רחב עשרים הוה ולרב חסדא גבהו גמר מפיתחא דמלכין פיתחא דמלכין הא רחבין נינהו ולר"נ ב"י דגבהו משום דלא שלטא בה עינא ורחבו דמשום פתח לא קתני דר"י ברחבו משום דבגבהו ר"י מכשר לגמרי ואפי' טובא נמי דלא חש לגובה כלל. אבל ברחבו דר"י נמי אית לי' שיעורא או י"ג אמה ושליש או שיעורא אחרינא ופלוגתא דשיעורא לא נחית למתני' וצוה"פ לא קתני בלמעלה מעשרים דרישא הא בפחות מעשר ובמבוי סתום וצוה"פ ל"ל תי"ל משום לחי ובשמעתין אמפולש או ארחב מעשר וגבוה מך' או לר' יוסי קא מיבעיא לי' וברייתא נמי בהכי מתוקמא כדפירשו בתוספות:
גמרא: מ"ש גבי סוכה דתני פסולה ליתני ישפיל אבל ימעט לא מצי למיתני' דמשמע נמי יגבי' הקרקע כדאמרו בירושלמי ובסוכה כה"ג פסולה משום תעשה ולא מן העשוי:
וע' תוס' סוכה י' ע"ב):
ופריך ליתני או אידי ואידי תקנתא או אידי ואידי פסולה ומשני סוכה דאורייתא ניחא ליה טפי למיתני בי' פסולה מבוי דרבנן ניחא לי' טפי למיתני' תקנתא ואבע"א בדאורייתא נמי ניחא טפי למתני' תקנתא אלא משום דנפישין מילי' לא תני תקנתא:
חכמים לא למדוה כו' פרוץ במלואו ודאי לא הוי פיתחא אלא תקנתא דלחי וקורה קמשוי לי' כמאן דהוי לי' גיפופי דליהוי פיתחא ומהדרינן אקרא דקרא לי' פיתחא בהאי שיעורא בדאיכא גיפופי והיינו דקשי קמאי בדמשכן:
אלא מפתחו של היכל אשכחן קראי דקרי לפיתחא רברבי כגון דמלכין פיתחא אלא דלא מסתבר למיגמר מיני'. והיינו דאמר ר"ת דלא מסתבר למילף מדהיכל ואולם:
הבית הפתוח לאולם: דאולם תרי פתחי הוה לי' חדא פתיחא לעזרה וחדא פתיחא להיכל קרא אפתח אולם הפתוח להיכל כתיב והיינו דקאמר הבית פתח הבית וקרי לי' פתח אולם משום דפתוח לאולם. והא דלא קאמר פתח אולם הפתוח לבית משום דבכל מקום פתח היכל מקרי ורבנן קאמרי לי' לר"י את מהכא קא נסבת דפתח אולם כתיב לא קרא אפתח הבית קאמר אלא משום דפתוח לאולם קאמר פתח אולם וקאמר אותו פתח הפתוח ממנו לבית ובתוס' דכתיב אולם הבית וכתיב פתח הבית והיינו כדאמרינן במי שהוצאוהו למדנו מקום ממקום ומקום מניס' ה"נ למדנו בית מבית ובית מפתח מה בית דהתם פתח אף בית דהכא פתח וכמאן דכתיב פתח אולם הבית:
אשכחן משכן כו'. לרבנן דתוספת' אי לא אשכחנא מקדש דאיקרי משכן ומשכן מקדש לא הוה ילפינן להו מהדדי אפי' היכא דמסתבר טעמא ולא הוי מוקמינן קרא דמשכן אמקדש אע"ג דמסתברא למוקמי'. אלא הואיל ואשכחן הכי אוקמינן וילפינן מהדדי היכא דמסתבר למילף בשלמים ומומין:
שלמים ששחטן קודם כו' הא דאמר הריטב"א משמי' דרבנן דתוס' איצטריך כגון שהקריבו התמיד בדלתות סגורות דלא אשכחן דמיפסיל בהכי מסתברא השתא דכתב רחמנא גבי שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין תמיד נמי יליף מיני' ומיפסיל:
דכתיב ונתתי משכני בתוככם פירש רש"י והאי בתורת כהנים כתיב וכולה תורת כהנים לאחר שהוקם המשכן כדכתיב וידבר ד' אליו מאוהל מועד וכבר הי' להם משכן מאי ונתתי כו' וכולהי מפרשי אורייתא אמרי דמפרש' דשמיטה דכתיב וידבר וגו' בהר סיני עד שלהי בחוקותי כולה בהר סיני נאמרה וכדמסיים בתוכחות אלה החוקים וגו' בהר סיני ומסיים בכולה אלה המצות וגו' בהר סיני ואם בחוקות תלכו ופרשת התוכחות אשמיטה נאמרה כדכתיב בתוכחות אז תרצה הארץ שבתותי' אז תשבת הארץ וגו' והארץ תירץ שבתותי' וכולה בהר סיני קודם שהוקם המשכן נאמרה הלכך חזינן דהכא הכי קאמר דכתיב ונתתי משכני בתוככם וכי כל הבטחות שהבטיחה תורה. לכל ימי המשכן עד שנבנה הבית הבטיחה ואלאחר שנבנה הבית לא הבטיחה והרי עקר הטובות לאחר שנבנה הבית נינהו וכדכתיב ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותו כאשר בראשונה ואלו הלכו בחוקותיו היו כל הטובות ועקר השראת שכינה בבית עולמים וכדאמרינן בעלמא עד שנבנה הבית היו ככלה בבית אביה ומשנבנה הבית נכנסה לבית בעלה אלא מקדש איקרי משכן ובין המשכן ובין המקדש בכלל ונתתי משכני בתוככם:
דף ב:
בין לרבנן בין לר"י לילפו כו' ואבע"א כי כתיב קלעים כו' כמה קשו בה רבנן ודחוקי נפשי לאוקמי שמעתין ודכולהי קשיא דרש"י כדאמר ר"ת ואייתוה בשחיטת קדשים ודר"ת דהתם לדידי' הוה המסך רחב חמש אמות ואכתי החלל שבין הכתיפות עשרים ותו ט"ו אמה אשתירו פריצי בלא קלעים ובלא מסך ועוד קושייי וכולהי קושיי דרבנן דתוס' דהתם עלי' וכולהו קושיי דהריטב"א ודהריצב"א ק' כלפי ליא רחב מעש' ועד עשרים בנמוך פתחא ובגבוה לאו פתחא אדרבה רחב בנמוך אתחזיא טפי כפירצ' ותו הא דאמר כיון שהוא נמוך לא ניחא לי' למימר פתח שער איקרי והיינו דפריך והיינו דמשני אבע"א דהוי נמי גבוה הא קרא בהדיא קא קרי לי' פתח שער ובלאו קרא הא לא תיקשי לי' דנימא מסברא כיון דנמוך אפי' רחב ך' הוי פתח דאימא אפי' בנמוך רחב טפי מיוד לאו פתחא הוא ומקרא הוא דקא קשיא לי' דאשכחן דקרי לי' פתח וכיון דפתח סתמא לא אשכחן תו ליכא למילף מקרא ודהריטב"א קשיא חדא עמודיהם ארבעה ואדניהם ארבעה דכתיב גבי מסך חדא עמוד וחדא אדן סגיא לי'. וכי לקלעים חמש עשרה דמזה ומזה מסך קרי לי'. ותו בצוואה אכתי הנך קלעים לא כתיבא וכתיב אמסך עמודיהם ארבעה ואדניהם ארבעה. ותו מ"ש דפלגינהו רחמנא להנך קלעים לכיילינהו בהדי אינך ולכתוב כ"ב ומחצה לכתף וכן לכתף השנית. ועוד בצוואה אמאי לא כתבינהו להנך ט"ו ולא רמיז להו. ועוד האי כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה בגובה הוא דכתיב. הא השתא נמי ברוחב כתיב ואט"ו אמה יתירי דפליג להו שבעה ומחצה מזה ושבעה ומחצה מזה ובהכי הוא דקא מפרקת לרוחב דליכא אלא ה' אמות וקראי נמי לא משמע כוותי' דרבנן. ואנן חזינן תרגימא דהאי סוגיא דקא פריך בין בגובה בין ברוחב בין לר"י בין לרבנן אדילפי מפתח היכל ואולם דלא דמיין כלל למבוי דהו"ל דלתות וצוה"פ. וצריכא למימר דלתות לצניעותא בעלמא הוא דעבידי וצוה"פ לא מהניא ולא מידי כדבעיא למימר קמן. לילפו מפתח שער החצר דדמי למבוי דלא הוה לי' דלתות ולא צוה"פ דכלונסות בקלעים כריכי וטבעת קביעא בהו וחלי הטבעת בווי העמודים וכי שקלת למסך בטבעתי' לא אשתיירי הכא כלונסות ותו כלונסות מן הצד נינהו וצוה"פ שעשאה מן הצד לאו כלום מה להלן גבוה ה' ברחב ך' אף כאן גבוה ה' ברחב ך' ולמעלה מה' ליפסיל ורוחב עד ך' ליכשר. ומשני פתח שער איקרי פתח סתמא לא איקרי ואנן מפתח שער לא ילפינן דוודאי אפי' גבוה מאה אמה ורחב מאה אמה נמי איקרי פתח שער ובחצר הוא דלא הויא בה טפי וא"נ הויא בה טפי נמי איקרי פתח שער ופתח שער לא צריך קרא פוק חזי שערי מדינות דגביהי טובא אלא אנן מפתח סתמא גמרינן דטפי מהיכא דמשכחת בי' קראי דקרו פתח סתמא אנן נמי לא שרינן וילפינן מהיכל ואולם דאשכחנא בי' קרא דקרי לי' פתח סתמא וארוחב לא קשיא דהתם אע"ג דרוויח טובא פתח שער ואגובה לא קשיא דמפתח שער לא ילפינן וקאמר ואבע"א אי בעית אשני לך עוד שינויא אגובה דארוחב וודאי לא צריכא לשנוי דשאני התם דפתח שער איקרי ואע"ג דרוויח טובא אלא אגובה דאי איכא דמחשך ואמר אימא גבוה מחמש פתח שער נמי לא איקרי ולא מבעיא פתח סתמא ומסברא מנא לך דאיקרי פתח שער אפי' טפי ממאי דאשכחן בקרא אמינא לי' התם נמי גבוה ך' הואי ברוחב ך' וכי כתיב קלעים ט"ו אמה בגובה הוא דכתיב מאחר דכתב רחמנא ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים טו"א (כאן חסר שנרקבו איזה שורות):
הא דקשיא להו הא קלעים צוה"פ הו"ל וכן אהא דקאמר ולא פליג ר"י בסיפא אימא שאני אולם דהו"ל צוה"פ האי מאי קושיא א"ה גובהו נמי מנא לי' מהיכל למר ומאולם למר אימא שאני התם דהו"ל צוה"פ דכי היכי דמהניא צוה"פ ברחבו ה"נ מהניא בגבהו כדאסקינן בפירקין בשמעתא דצוה"פ:
עד מ' ונ' אמר הריטב"א מ' כפתחו של אולם ונ' כפתחן של מלכים ולדבריהם דרבנן קאמר. ולר"נ ב"י דקאמר בהכירא פליגי ואמר הריטב"א דלא ס"ל נמי הא דר"י מפתחין דמלכין גמר מאי מ' ונ' כדאמרי רבנן דתוספות כדאמרי אינשי:
מפתחין דמלכין גמר. דקרי להו קרא פתח דשלמה ונוכח פתח הבית דאחשורוש:
לרב ר"י מכשיר רחב עשרים אמה ושאני פסי ביראות דפרוץ מרובה כדאמ"ל רב יוסף לרב אחי ולרב חסדא נמי ר"י מכשיר אפי' רחב טובא כפתחין דמלכין ולר"נ ב"י לר"י לא ידענא:
הא דהווינן לרב מצוה"פ ואמלתרא דהוי לי' להיכל ואפ"ה עשר הוא דרויח ועשרים הוא דגבוה. אי לא הוי לי' להיכל צוה"פ ואמלתרא לא תיקשי מהי תיתי דרחב מעשר הויא פתחא בצוה"פ וגבוה מך' באמלתרא' דאימא מסברא צוה"פ ואמלתרא משוי להו פתחא אפי' טובא. אלא השתא דהו"ל להיכל צוה"פ ואמלתרא תיקשי כי היכי דילפת בלא צוה"פ ואמלתרא דעד עשר ועשרים הויא פתחא כדאשכחן בהיכל טפי לא דלא אשכחן ה"נ בצוה"פ ואמלתרא עד עשר ועשרים דאשכחן בהיכל הויא פתחא טפי לא. דאי צוה"פ ואמלתרא סברא הוא דהוי פתחא אפי' טובא עד עשר ועשרים בלא צוה"פ ואמלתרא ממאי דהוה פתחא אימא שאני היכל דצוה"פ ואמלתרא אשווי לי' פתחא ומבוי נמי עד עשר ועשרים נמי ליבעי צוה"פ ואמלתרא. אלא לאו צוה"פ ואמלתרא לא משוו פתחא ועד עשר ועשרים בלא צוה"פ ואמלתרא הויא פתחא טפי לא אשכחן וכי איכא צוה"פ ואמלתרא נמי טפי לא ובדין הוא דהוה מצי לאקשויי וליבעי נמי צוה"פ כדאמר בדלתות דהשתא נמי מדלא בעי עד עשר ועשרים צוה"פ הוא דקשיא לי' כדאמרן אלא איידי דבעי לאיתויי מתניתין דקתני בהדיא דצוה"פ מהניא קא מקשי לא תהני כדאמר הריטב"א ואע"ג דהא נמי תנן הכשר מבוי לחי או קורה הא צוה"פ לא בעינן מתניתין עדיפא. לי' לאיתויי א"נ איידי דבעי לפריקה רב אתני' צריך למעט ולא מהני צוה"פ קא מסדר נמי לקושיא הכי ולא תיהני דאי הוה מקשי וליבעי צוה"פ הוה צריך לארוכי ולמימר דרב מתני צריך למעט ולא מהניא צוה"פ ולא מידי למישווי' פתחא וכן באמלתרא מסדר כה"ג מהאי טעמא ואע"ג דלרב נמי אשכחן צוה"פ דמהניא במפולש לא תיקשי וליבעי נמי צוה"פ דהיכא דאית בי' שיעור פתח מהניא צוה"פ אפי' במפולש אבל אטפי משיעור פתח לא מהניא לרב וגמר מהיכל דעד עשרים ועשר הוי
שיעור פתח דאי טפי משיעורא היא לא הוי מהניא צוה"פ ואמלתרא דהיכל:
דף ג.
למאי למאי דסליק אדעתין מעיקרא לרב אמלתרא מהני משום דאמלתרא משווי לי' פתחא מאי אמלתרא פסקי דארזא ומשום דנפש משכי' משווי לי' פתחא אפי' גבוה טובא וסוכה שאני דמשום הכירא ואע"ג דנפיש משכי' לא שלטא בי' עינא:
דלמא תבנית היכל לאו דווקא דלמא מדקא מותיב מיני' אלא הכי גמורי לי' כדאמר הריטב"א:
אמלתראות של מילה הריטב"א משמי' דרבנן דתוספות האמרינן מאי אמלתרא פסקי דארזא תריץ אילן של עפצים מן ארז הוא דהא עשרה מיני ארזים הן ומשמי' דהראב"ד אמר בלאו הכי לא קשיא דמאי אמלתרא דאמרינן לאו אהיכל קאי אלא אאמלתרא דמבוי ולהראב"ד ע"כ דמיל' חשיבא כדארזא מדקא דייק לרב דאמלתרא לא מהני דהא היכל אמלתרא הו"ל ואפ"ה עשרים הוא דגביהי. ואי לא חשיבא דמילא כדארזא אימא בארזא מהני ולמ"ד מאי אמלתרא קיני אבל פסקי דארזא לא ע"כ בהיכל הוה נמי קיני וכדאמר רש"י התם כיון דלדידי' לא מהני במבוי אלא קיני ואי בהיכל לא הוה קיני ממאי דלרב קיני לא מהני דאמרת אמלתרא תנאי היא אימא קיני דלא הוה בהיכל מהני במבוי:
לדידי נמי תנאי היא ותנא דאמלתרא סבר משום הכירא כר"נ ב"י ואנא דאמרי כתנא דהיכל:
מסתברא לרב פליגי תנאי באמלתרא ופליגי בצוה"פ. האי תנא דקתני גבוה מך' יותר מפתחו של היכל. ס"ל דמהיכל גמירי ולא צוה"פ ולא אמלתרא מהני דהא היכל צוה"פ ואמלתרא הוו בי' ואפ"ה עשר הוא דרוויח ועשרים הוא דגביה. ותנא דתנא אמלתרא מהני לאו מהיכל גמיר ומהניא לדידי' בין צוה"פ ובין אמלתרא. והיינו הנך מתניתא דאייתוה בפירקין בשמעתא דצוה"פ דצוה"פ מהני בין ברחב בין בגובה לאו כולהו משבשתי נינהו לרב אלא אינהו כהאי תנא דאמלתרא מהני וה"ה צוה"פ ולרב נמי מאן דתני במתניתין א"צ למעט לא משתבש אלא איהו כתנא דאמלתרא ס"ל ומוקים למתניתין כוותי' ואנא כתנא דהיכל ס"ל ואוקימנא למתני' כוותי' והיינו דאתמר בירושלמי דאמר רב לרב חיננא ב"ר שלמי' תתני' ואידעי' דלית כן וכדפרישן התם:
רב נחמן בר יצחק פליג אדרב דכ"ע בין צוה"פ בין אמלתרא מהני דלאו מהיכל גמירי ויתר מפתחו של היכל דקתני לסימנא בעלמא ורבנן ור"י בהכירא פליגי ולית לי' לרב נחמן ב"י לא מפתחו של היכל לרבנן ולא מפתחן דמלכין לר"י אלא דכ"ע משום הכירא וכדעבוד צריכותא כדאמר הריטב"א והרמב"ם בפירושיו על המשנה פירשה ר"י אומר כי שער היכל המלכים אולי הם גבוהין יותר מך' אמה וכו' ות"ק אומר כי כשיהי' גובה הקורה כו' יותר מכ' אמה אינה ניכרת ולא יביטו אלי' אלמא קסבר הרמב"ם לר"נ ב"י נמי ר"י מפתחא דמלכין גמר וקשיא צריכותא דעבוד דרבנן ור"י בשלטא עינא קמיפלגי כי מעיינת בה יפה אמר הרמב"ם ודר"נ ב"ר יצחק קשיתי' חדא הא דאמר לרבנן קורה טעמא מאי משום הכירא הא לר"י נמי משום הכירא ותו ר"נ ב"י פריש טעמא דתקינו רבנן תורה משום הכירא ולא פירש טעמא דל מעלה מך' דפליגי בה ר"י ורבנן דעלה קיימינן ותו לר"נ ב"י הכירא דמאי הא אנן למיפקי' להאי מבוי מפירצה ולמישווי' פתחא בעינן אלא מוד' ר"נ ב"י לרב דהכירא דפתחא בעינן ומפקינן לי' מתורת פירצה ומשווינן לי' להאי מבוי בלחי וקורה לפתחא וכדאמרן אמתניתי' ובהא פליגי רב סבר יש שיעור לגובה ושיעורו רבנן גמרי לי' מהיכל וכי גבוה טפי מהיכל והכשירו בקורה הרי הקורה למעלה משיעור פתח ולא הוי הכירא דפתחא ור"י גמר שיעורו מאולם ולרב חסדא מדמלכין. ור"נ ב"י סבר בין לרבנן בין לר"י גובה מפתחא דמלכין גמיר ואין שיעור לגובה ואפי' גבוה טובא שיעור פתח הוי וקאמר ר"נ לרבנן קורה טעמא מאי דלמעלה מעשרים לא משום הכירא דלמעלה מך' אע"ג דהוי שיעור פתח מ"מ ליכא הכירא דלא שלטא בה עינא ולא חזי לה. ור"י לא חייש לשלטא עינא וכיון דלמעלה מך' נמי שיעור פתחא תו לית לן בה.
ואע"ג דרב חסדא ורב יוסף ואביי קא שקלי וטרי אליבא דרב לדידהו לא ס"ל דהא רב חסדא אמר צוה"פ שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום הא עשה ע"ג מהני ואע"ג דאיכא לאוקמי בעשר ובמפולש מ"מ מדאייתיה בפירקין אמתניתי' אלמא אמתניתי' קאי ומתני א"צ למעט ואביי הא אמר אמת מבוי באמה בת חמשה ואי כרב האמר מפתחו של היכל והיכל אמה בת ששה הואי וכדאמר הריטב"א לרב וודאי אמה בת ששה ואמוראי דאמלתרא כוותי' דר"נ ב"י וסתמא דתלמודא בפירקין אמרה אשכחן צוה"פ דמהניא ברוחב ואמלתרא בגובה אלמא קסברא דאידי ואידי מהניא וכן כולהו אמוראי דצוה"פ משמע דאמתניתי' קיימי וכן אמוראי דירושלמי אמתנית' הוא דקיימי הלכך הלכתא כר"נ בר יצחק וכן אמרו רבוותאי:
ורב נחמן ב"ר יצחק הניחא אי לא ס"ל להא דרבה. ואמרי רבנן דתוספות לרבה גופי' הו"מ למיפרך ואנן חזינן בפירקין דאמר רב מותר להשתמש תחת הקורה ומוקים לה דסבר קורה משום הכירא ואבע"א דכ"ע משום מחיצה וקסבר חודו החיצון יורד וסותם אלמא רב נמי מצי סבר קורה משום הכירא או משום מחיצה דחודו יורד וסותם אלא הא בהא לא תליא דא"נ קורה משום הכירא לרב הכירא דשיעור פתחא בעינן דהכא וודאי פתחא מעליא לא הוי דלית לי' גיפופי אלא הכירא דפתחא בעלמא הוא דהוי וסבר רב כיון דבעינן הכירא דפתחא למעלה מך' דגמירי מהיכל דלאו שיעור פתח הוא הכירא דפתחא נמי לא הויא ור"נ ב"י אי דס"ל הכירא דפתחא לא בעינן בגבהו אלא הכירא בעלמא אי דס"ל אפי' גבוה טובא הוי שיעור פתח כדאמרן ולמעלה מך' משום דלא שלטא בה עינא ולא הוי הכירא ואי קורה משום מחיצה קסבר רב למעלה משיעור פתח לא אמרינן חודו יורד וסותם:
מסתברא למ"ד קורה משום מחיצה א"נ לא ס"ל להא דרב דמהיכל גמיר מ"מ באמלתרא כרב ס"ל כיון דס"ל קורה טעמא מאי חודו יורד וסותם למעלה מך' אמאי לא לאו קסבר לא אמרינן חודו יורד וסותם אלא עד כ' אמה אבל למעלה מך' לא אמרינן יורד וסותם וכי אית לה אמלתרא מאי הוי אטו משום דחשיב ומסתכלי בה יורד וסותם ולא מסתבר למימר קסבר אפי' למעלה מך' נמי אמרינן חודו יורד וסותם והכא אע"ג דקורה משום מחיצה צריך הכירא קצת וכדאמרו בתוספות בלחי גבי לחי הבולט ד"א נדון משום מבוי א"ה מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר דפירקין דאמר רב כהנא מניח את הקורה באלכסון רבא אמר אינו מניח אלא כנגד הקצר ואימא טעמא דידי ואימא טעמא דידהו דטעמא דידי קורה משום היכר ובאלכסון לא הוי היכר טעמא דידהו קורה משום מחיצה ובאלכסון נמי הוי מחיצה ואי איתא לדידהו נמי הא הכירא קצת בעינן ולאפלוגי בין הכירא להכירא לא מסתבר. והנך אמוראי דהכא דאמרי אמלתרא מהני וסתמא דפירקין דאמר' אשכחן אמלתרא דמהני בגובה כולהו ס"ל קורה משום היכר:
אמלתרא בירושלמי ריש מכילתין ר"י כדעתי' דתנינן תמן וכן גשרים המפולשין כו' היך מה דתימר תמן את רואה את העלתירה כילה יורדת וסותמת אף הכא את רואה את הקורה כולו יורדת וסותמת ואתמר ר' אמי בשם רב הושעי' לא סוף דבר מבוי מקורה אלא נתן מלתרא ויש בו רוחב ארבעה מתרת את המבוי:
ובשמעתא דתשמיש תחת הקורה אתמר א"ר מנא קומי ר' יוסי חמי מה אמר לא אמר אלא בשאין שם רוחב ארבעה אבל יש שם רוחב ד' אסורה א"ל והדא היא אמלתרא אלו מלתרא שמא אינה מותרת שמעינן מכל הני דרבנן דירושלמי לקורה רחבה ד' קרי אמלתרא ואל תשיבני הא דאתמר התם הרחב מעשר אמות ימעט כיצד ממעט נותן מלתרא בפתח המבוי ומתיר המבוי ברוחב את אמרת והא למעט לרוחב מיתר מיו"ד אמלתרא רחבה ד' ל"ל בפס עד עשר סגיא וכדתניא בתוספתא כיצד ממעטו עושה פס עד עשר. התם איידי דבעי למימר ורבנן עבדין לה אפי' בגבוה משום דנעשית כאכסדרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם נקיט מלתרא דאי לית בה ד' לא מהניא לגובה והיינו דאמר ר' נתן בעל הערוך פסקי דארזא לוח ארז רחב ארבעה טפחים:
מיהא דבבלי קשיא לן אי דרח' ד' ארז ל"ל ותו קשיא דרב אדרב וסבר רב אמלתרא לא מהני והאמר רב (בפ' כל גגות ד' צ"ד ע"ב) אכסדרה בבקעה אמרינן יורד וסותם ותו אדקא מהדרינן אטעמא למ"ד פסקי דארזא ותיפוק לי' משום פי תקרה יורד וסותם:
וצריכין למימר הא דירושלמי דאמרי פי תקרה יורד וסותם ברחבה ד' ובריאה והא דבבלי דלא אמרי פי תקרה יורד וסותם ברחבה ד' ואינה בריאה דבאינה בריאה לא אמרינן יורד וסותם אע"ג דרחבה ד' כדאמר הרשב"א (עה"ק שער א' ג') ורחב ד' דאהני לאו משום דנפיש משכי' דהא אמרינן נפיש משכי' לא מהני ולא כלום אלא קורה רחבה ד' והוא דארזא חשיבא ואית לה קלא כדאמרינן בשמעתין ובין לרבנן דירושלמי בין רבנן דבבלי קורה חשובה איקרי אמלתרא אי דרחבה ד' וברי אה ואפי' דשאר עצים דאמרינן בה יורדת וסותמת אי דרחבה ד' ואינה בריאה והוא דארזא חשובא ואית לה קלא והיינו דאמ' הר' בנימין מוספיא בלשון יווני מלתרא קורות גדולות מונחות באמצע הקורה אי משום דגדולות אי משום דחשובות דמנחי באמצע הקורה ומחזיקות לכולה תקרה או כדאמר הר"ש אמתנית' ד"ה אמלתראות של מילה של עץ נאה ומיופה או כדאמ' התם הרמב"ם פותחות ומציירות וכן אמר גבי מבוי (פ' ז' מהל' שבת הל' ט"ו) אם הי' בקורה של מבוי כיור וציור עד שיהי' הכל מסתכלין בה והיינו כמ"ד קיני וכולהו משום דחשיבא הוא דקורה חשובה קרוי' אמלתרא והרב בעל הערוך אמר פ"א פסקי דארזי קורות של ארז משוקעין בכותל ונראין בולטין ארוכין ומשוכין כו' ומועילין למעט הגובה ורואין אותן במקום קורה העומדת בתוך עשרים אמה. והא דאמ' קורות משוקעין בכותל היינו דה' אמלתראות דאולם דתנן נדבך של אבן ביניהם כדפרישו בה רבוותאי ולא אמר רבינו שהן ממעטין כיון שהן בתוך עשרים והן עצמן נידונין כקורה. דאי אית בהו הכשר קורה ובתוך ך' נינהו. האי כיון דקא חשיב אית לי' קלא דקאמר מאי איריא חשיב ואית לי' קלא אפי' לא חשיב נמי קורה הוא אלא ורואין אותן עם הקורה העומדת למעלה מך' במקום קורה העומדת בתוך ך' כיון דאית להו קלא ובתוך ך' נינהו מועילין למעט הגובה ובאלו אף הקורה בתוך ך' דאיידי דמסתכלי בהו מסתכלי נמי בקורה כיוצא בזה אמר הרשב"א (שם) חתיכות ארזים חשובים כשרה וכו' חתיכות ארזים אלו בלא קורה אין מתירין את המבוי אלמא קסב' הרשב"א פסקי דארזא לאו היינו הקורה (וכן אמר רש"י כלונסות ארז וכלונסות לאו תורה נינהו) וצריך תירוץ:
אמר הרשב"א (שם) אם הניח הקורה למעלה מעשרים ויש בחלל שתחת הקורה יתר מק' אמה אפי' היתה הקורה רחבה ד' אינה מתרת שכל שהוא למעלה מעשרים אמה אין העין שולטת בה ואין כאן היכר ויראה לי שאם היתה רחבה ארבע ובריאה לקבל מעזיבה שהוא מתרת ולא משום היכר אלא שפי תקרה יורד וסותם כל שאין פתח המבוי יותר מעשר וכן יראה לי שאלו היתה רחבה שבעה אע"פ שאינה בריאה כשרה שכל שרחבה שבעה העין שולטת בה והא דאמר רבינו רחבה ד' ואינה בריאה אינה מתרת ולא אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם נפקא לי' מדא"ר אילעא רחבה ד' ואע"פ שאינה בריאה ואם יש לה אמלתרא אפי' גבוה יותר מעשרים כו'. מכלל דרחבה ד' ואינה גבוה יותר מך' הוא דכשרה הא גבוה לא דאי אפי' גבוה ליכיילינהו ולימא רחבה ד' וכו' או שיש לה אמלתרא אפי' גבוה כו' ורחבה ובריאה נפקא לי' מדאמרינן קורה ד' מתרת בחורבה בכיצד משתתפין (ד' פ"ו.) ולא תקשי להרשב"א הא למ"ד קורה משום מחיצה לא אמרינן למעלה מך' פי תקרה יורד וסותם כדאמרן דהא אנן כמ"ד קורה משום היכר קי"ל וכדאמר הרשב"א ולמעלה מך' היינו טעמא משום דלא שלטא בה עינא ולדידי' היכא דאיכא פי תקרה אפי' למעלה מך' יורד וסותם והיינו דבאכסדרה דפליגי בה רב ושמואל וכן בקורה ד' דחורבה ובכולהי שמעתי דפי תקרה לא מפלגינן בין ך' ובין למעלה מך' וירושלמי מסייעא לי' דאתמר ר' אמר בשם רב הושעיא לא סוף דבר מקורה אלא נתן מלתרא ויש בו רחב ארבעה טפחים מתרת את המבוי ואמרו במלתרא ורבנן עבדין לה אפי' בגובה דנעשית כאכסדרה. ואמרו ולא מודי שמואל במבוי מקורה למעלה מך' ש"מ למ"ד פי תקרא יורד וסותם אפי' למעלה מך' נמי. ופליגא דהריטב"א דכיצד משתתפין בשמעתא דביר שבין ב' חצרות דאמר משמי' דרבותי' דלמעלה מך' לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם והיינו טעמא דגזוזטרא שהיא למעלה מן המים דשלהי כיצד משתתפין דתנן עושה לה מחיצה לא שרינן משום פי תקרה. ורבותי' בעלי התוספות אוקמוה למתנית' דגזוזטרא בגווני אחרינ' ומסתברא דכהרשב"א ס"ל ולהריטב"א קשיא דירושלמי מדר' אמי דירושלמי אמר לך הריטב"א התם בלמטה מך' ומלתרא ד' דצריכא ברחב יותר מעשר דלא מהניא קורה טפח וקאמר נתן מלתרא ויש בו ד' מתרת את המבוי אפי' רחב מעשר וס"ל כהך לישנא דכל גגות דאמרה ביתר מעשר פליגי ורב אפי' ביתר מיו"ד מתיר. ותדע דהא אתמר בירושלמי אמתנית' דרחב מעשר ימעט נותן מלתרא ורבנן עבדין לה אפי' בגובה משום דנעשית כאכסדרה מתרת אפי' ברחב מעשר אלא הא דולא מודי שמואל קשיא דשמעינן היכא דאיכא פי תקרה אפי' למעלה מך' נמי והא דאמר הרשב"א כל שאין פתח המבוי יותר מעשר קסבר רבינו כהך לישנא דכל גגות דאמרה בעשר פליגי אבל ביתר מיו"ד דכ"ע דלא אמרינן יורד וסותם ודירושלמי כלישנא קמאי דהתם והא דאמר מר וכן היתה רחבה שבעה אע"פ שאינה בריאה וכו' נפקא לי' מדאמרו גבי סוכה במחיצות מגיעות לתקרה אפי' למעלה מך' כשרה ואמרו עלה רבנן דתוס' ולא דמי לקורה דמחיצת מגיעות לקורה ואפ"ה פסולה דשאני קורה דלא רחבה אלא טפח וכן אמר הריטב"א הכא. מכלל דקורה רחבה כמו סוכה אפי' למעלה מיו"ד כשרה כסוכה ואנן קשיא לן אלא הא דאמרינן הכא ומ"ד פסקי דארזא מ"ט משום דנפיש משכי' והא סוכה דנפיש משכי' וקאמר רבנן דלא ואי איתא אימא שאני סוכה דמחיצות אינן מגיעות לתקרה אבל הכא דמגיעות לתקרה וכדאמר רש"י כלונסות של ארז תחובים בכותל מהני נפיש משכי' וכי היכי דמשכי' דסוכה אהני למחיצת מגיעות לתקרה אימא משכי' דארזא נמי אהני במגיעות ואע"ג דלא הוי כמשך סוכה ומאי וקאמרי רבנן דלא הא רבנן לא אמרי אלא באין מגיעות לתקרה והכא דמגיעות מנלן דלא ולדעתין אפילו קורה שבעה נמי למעלה מכ' פסולה ודקא קשיא לך סוכה מגיעות לסכך דאפילו למעלה מכ' כשרה התם הואיל ובמקום המחיצות מגיעות לסכך ש"ד השח כל עיקר הכירא משום דנפרץ במלואו הכירא במקום הפרצה בעינן וליכא:
וכי מחיצות מגיעות לקורא מאי הוי הא למקום הפירצה ליכא מחיצות:
כ"ש קיני. מסתברא הואיל ומדרבנן הוא הלכה כדברי המיקל וכן אמר הרשב"א חתיכות ארזים או צורים
הכא נמי ע"כ צלתה מרובה מחמתה:
ולא דמי לסכך פסול דלא מצטרף. דהכא הא סכך כשר הוא אלא משום דלא שלטא בי' עינא וכי איכא מקצתו בתוך ך' שלטא בי' עינא. תדע לרבא דאמר חלל תנן ומנח לי' לכולי' למעלה מך' ומקצתו הוא בשפת ך' והו"ל מקצתו בשפת ך' ומקצתו למעלה מחלל ך' אלא מאי אית לך למימר כיון דמקצתו בשפת ך' שלטא בי' עינא לדידהו נמי דבעי תוך ך' כיון דמקצתו בתוך ך' שלטא בי' עינא וחומרא בעלמא הוא דאחמור בה רבנן. כיון דלמעלה מך' הוא דוכתא דמיפסיל בעי לאנוחי כולי' שיעורא בדוכתא דמיכשר. ומשום גזירה דלמא אתי לאנוחי' כולי' למעלה מך' וכדאמרו בירושלמי משום מראית עין שאם תימר שיתין בסוף עשרים אף הוא נותן למעלה מך' וה"נ גזרי במקצתה למעלה מך' וכדאמרו התם והוא שיהא שכל הכשר קורה בתוך ך' וסוכה נמי לאו מדאורייתא פסולה דהא שלטה בי' עינא ואפי' רבינא לא קאמר אלא סוכה דאורייתא אחמור בה רבנן והיינו דקשי' לי ממבוי דע"כ נעשה כשפודין של מתכת אע"ג דהתם כולי' שיעורא בתוך ך' דבשפודין דמתכת הא סגי לה בהכי אלא בשל עץ מחוסרת קיום ועובי' שלמעלה מך' הוא מקיימה. וכי מנחא וקיימא למעלה מך' מאי הוי אבל סוכה מקצת שיעורי' הא למעלה מך' הוא מ"מ כיון דאידי ואידי מדינא כשרין דהא שלטא בהו עינא בסכך ובצילתי' ומשום גזירה הוא אידי ואידי שוין:
אמר רבא מפרזקיא סוכה דליחיד הוא לא מדכר. פירש"י זמנין דמשתקיל מקצת סכך וקיימא כולה למעלה מך'. והשתא אפי' כולה שיעורא בתוך כ' וא"נ קלשת לי' הוי צלתה מרובה כל היכא דאיכא סכך למעלה מך' פסולה דחיישינן זימנין דנשתקיל הא דבתוך כ' וקיימא כולה למעלה מכ'. אלא קשיא הא דהוצין דצלתה מרובה מחמתה כשרה ואע"ג דאיתי' נמי למעלה מכ' אלא לא חיישינן זמנין דמשתקיל אלא בדליכא שיעורא למטה מכ' דחמתה מרובה והיינו טעמא דהוצין דחמתה מרובה פסולה אבל בצלתה מרובה לא חיישינן ודכוותי' בקורה לרב אבא בר מתנא ואפי' להר"י בעל התוס' דלא קשיא מהוצין דהוצין מימני טובא למטה מכ' ואיכא למימר לרבא מפרזקיא א"נ קלשת לי' והוי צלתה מרובה ורוח נמי לא מפזר לי' כיון דאיכא סכך למעלה מכ' חיישינן מ"מ לא מסתברא הכי ותו דכוותי' לרב אדא בר מתנא בקורה והא קורה עיקר הכשרה לקבל אריח וכי בני עלי' אריחין למעלה מך' מיפסלה
מסתברא הא דרבא מפרזקיא בדאיכא צלתה מרובה מחמתה בסכך דלמעלה מכ' דחיישינן זימנין דמשתקיל האיך דלמטה מך' וקיימא כולי' למעלה מכ'. אבל בדליכא בסכך דלמעלה מך' צלתה מרובה כשרה דכי משתקיל הא דלמטה תהוי חמתה מרובה ותו לא יתיב בה. דאי לא תימא הכי בכולהו סוכות ניחוש אימא משתקיל מסככה והוי חמתה מרובה מצלתה. והריטב"א פריש לדרבא מפרזקיא אימא מיקלשא מלמעלה והוי חמתה מרובה מצלתה ומשום דאתרעא חיישינן בה מאי דלא חיישינן בכולהו סוכות דעלמא:
רבינא אמר סוכה דאורייתא כו'. רבינא נמי אית לי' דרבא מפרזקיא אלא בין יחיד לרבים לא שאני לי' וקמפלגי בין דאורייתא לדרבנן דבדאורייתא אחמור וחשו לדרבא מפרזקיא ובדרבנן לא חשו א"נ דרבא מפרזקיא לית לי' וקאמר דבדאורייתא אחמור משום גזירה כדס"ד מעיקרא:
רבא אמר כו' חלל סוכה תנן אלא הוצין דקמתה מרובה פסולה תקשי לרבא הכא לאו כי מנח לי' לסכך משפת כ' ולמעלה אטו בסכך דבשפתא דכ' צלתה מרובה אלא האיך דלמעלה מך' קא מצטרף בהדי' הוצין נמי נצטרף האיך דלמעלה מך' בהדי הוצין תריץ הוצין גריעי ואי חמתן מרובה בטלי אגב אבוהן והיינו טעמא דרבה לרב אדא בר מתנא דאכשר בסוכה ואע"ג דכי קלשת הוי חמתה מרובה.
בירושלמי אסיקו והוא שיהא כל הכשר קורה בתוך כ' ואפי' לרב משום מראית עין שאם תימר שיתן בסוף כ' אף הוא נותן למעלה מך' ופליגא דבבלי וקי"ל כרבא בבלאה:
דף ג:
והיכל גופי' חללו עשרים ואינך אמרי לך כיון דמדינ' חללו עשרים ומקצתו למעלה דפסול זימנין דמשתקיל וקיימא למעלה מחלל עשרים או שמא יתן למעלה מחלל עשרים הרי ימעט דלא ליהוי יותר מפתחו של היכל:
אף למטה חללה עשרה. זאת אומרת מבוי שגבוה עשרה ונתן קורה בפתחו למטה מעשרה אע"פ שהקורה משלימתו לעשרה ומקרקעו עד שפת הקורה שלמעלה עשרה פסולה ולא תימא הואיל ובהדי קורה איכא עשרה וכל דסתים לה טפי עדיף אלא אמרינן קורה אין כאן מחיצה אין כאן מחיצה אין כאן דהא גבוה ג' מארעא וגדיים בקעי בה קורה אין כאן דקורה הכירא דפתחא והכא הא ליכא יו"ד חלל מארע' עד שפתה דלמטה. וכדאמרו בפירקין בקורה מכוסה קורה אין כאן וכו'
אמר הר"י אלפסי כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה כי היכי דהוי חללי' עשרים דאמרינן מקצת קורה כו' ואסיקנא רבא אמר כו' חלל מבוי תנן עשרים אמה מדקאמר רבינו דהוי חללי' עשרים וקאמר ואסיקנא חלל עשרים מכלל דמעשרים ולמטה דקאמר לאו דליהוי עובי קורה בתוך עשרים. אלא ה"ק מבוי שמחיצותי' גבוהות מך' אם בא להכשירו בקורה כיצד ממעט חלל פתחו נותן עליו קורה משפת כ' או למטה הימנו שיניחנו או בשפת כ' ועובי' למעלה מך' או יניחנה למטה מך' וקאמר מקום הקורה מתחיל משפת כ' וכל למטה הימנו. ורב פפא נמי הו"מ מוקים לברייתא בהכי. אלא דניחא לי' לאוקמי דקמ"ל למטה כלמעלה וטפי ניחא לן למימר אשתביש ספרי ואימא משפת עשרים ולמעלה כדאוקמא רב פפא לברייתא:
אמת סוכה וכו'. פירש"י ורב נחמן מדקאמר הכא קטנות כו' ש"מ הכא חומרא כו' דאי לא לחומרא כו' הא לא תנן כו' לא תימא רבינו אדרב נחמן קאמר דספוקי מספקא לי' אמות דמתניתין ומתניתא מאי ניהו ועבוד לחומרא. דהא אמרינן בשמעתין דאביי כרשב"ג ורשב"ג אמר אמת כלאים באמה בת ששה ואמת סוכה ואמת מבוי באמה בת חמשה אלא רבינו אתנאי דמתני' קאמר מדלא תני בהדיא שיעורו מכלל דאזלינן בכ"מ לחומרא ולא איצטריך להו למיתני':
בין כרם לגדר אין שם כו' לא יביא זרע לשם ואפי' סמוך לגדר ויש שם י"א אמה דדחיקא מכרם טובא משום דד"א מרחיק כדי עבודתו פשו להו שבע דל מיני' הנך ד"א דלהכי גדר דאפקורי מפקר להו לדוושא וא"נ זרע להו לא חשיבי הואיל ואורחי' לאפקרינהו ולא מצטרפי אפי' אמה מיני' לד"א דכדי שדה דלא ליבטיל לגבי כרם וכי בצרת להנך ד"א דלהכי גדר ליכא ד"א לכדי שדה ובטיל לגבי כרם היו שם יב"א נותן לו כדי עבודתו ד"א וזורע את המותר. ואפי' עד הגדר דמפקרי לי' אינשי לדוושא הואיל ואיכא שיעור שדה לבר מד"א דדוושא תו לא בטילי הנך ד"א דדוושא לגבי כרם:
והא איכא רצופין דלקולא. בתוספ' הא איכא גדר שנפרץ כו' וי"ל דרוב אמות קאמר. וקשיא הא השתא דאמר כרבנן לא ס"ל רוב אמות אלא לאידך שינויא דאפי' כר"ש אתיא. והריטב"א אמר והא בגפנים מועטין דכי ליתניהו לאמצעיים ליכא שתים כנגד שתים אפי' רבנן מודו ופריך לה דמהאי קושיא הדר ואמר אבע"א רוב אמות קאמר ותדע דהאיכא גדר שנפרץ דלקולא אלא בשינויא בתרא איפרקי כולהו דרוב אמות קאמר. ולהריטב"א כי אמר ואבע"א רוב אמות קאמר א"נ כרבנן נמי רוב אמות קאמר והדר משינויא קמא. מיהא קשיא מאי רובא איכא הא גדר שנפרץ ורצופים תרי דבת ה' טפחים וקרחת ומחול תרי דבת שש טפחים וכן לרבנן דתוס' קשיא לר"ש. וניחא דאיכא עוד מתנייתא דבת ששה טפחים כמה עבודת הכרם ד"א וכן כרם הנטוע שש עשרה אמות דזורע אותה ותלמודין לא חש לאיתויי לכולהי ולדעתן מהא דגדר שנפרץ לא קשיא דרב נחמן אמת כלאים קאמר הא דאיתנייא בכלאים לחודי' אבל פירצת יו"ד אמות הא לאו בכלאים לחודי' איתנייא אלא בכ"מ דבעינן כותל מבטל לי' פירצה יו"ד אמות ובכלל אמת מבוי הוא דבת חמשה הוא לגובה ולפירצתו וה"ה בכ"מ דתנן פירצה דיו"ד אמות:
ברצופין לר"ש ולרבנן היכא דלא אשתייר שתים כנגד שתים איתחזיא בכרם כי האי ואיכא בין שורה לשורה ד"א באמה בת חמשה דאזלינן לחומרא ואמרי' בי' הוי כרם. אי ארחיק מהאי כרם ד"א כדי עבודה באמה בת חמשה סגיא דבשאר כרמין צריך באמה בת ששה לחומרא אימא בבת ששה כדי עבודה ורצופין בבת חמשה הוי כרם לחומרא אימא בת חמשה כדי עבודה. אבל הרחקה דהאי כרם ד"א באמה בת חמשה ממ"נ מהניא אי כדי עבודה בבת חמשה הא ארחיק כדי עבודה ואי כדי עבודה בבת ששה הא הא לאו כרם הוא:
ובני מ"ו אלי' שיחי' אמר כיון דאמרי רבנן דאפי' בבת חמשה הוי כרם תו לא פליג בין האי כרם לכולהי כרמין וצריך הרחקה ד"א בבת ששה דלא לית' למישרי הרחקה בבת חמשה בכרם גמור ויפה אמר:
רבא אמר וכו' אלא הללו שוחקות כו'. הרז"ה והרמב"ם והרא"ש אמרי לרבא נמי באמת סוכה ומבוי היכא דשוחקות לחומרא מדדינן בשוחקות וכן בכלאים היכא דעצבות לחומרא אמרינן עצבות ואמת סוכה ומבוי דאמרי עצבות רוב אמות אמרו וכן באמת כלאים ולדידהו לא תיקשי מידי שוחקות ועצבות אלא בטפחים הוא דאתמר וכדאמר רש"י והרמב"ם שוחקות בריוח מעט בין אצבע לאצבע ועצבות דמהדק לאצבעות להדדי והאיכא בסוכה ומבוי בטפחים טובא דשוחקות לחומרא מבוי גבוה י"ט וקורה טפח ולחי גבהו י"ט וד"ט לאביי בגבוה מך' ולרב יוסף בפחות מי"ט ורחבה ד"י:
דרבא לא קאמר אלא בהנך דאתמר בהו אמות רוב אמות בטפחים עצבות אבל בהנך דאתמר בהו טפחים לא קמיירי והרשב"א (עבודת הקודש שער א' ג') אמר כל אמות שאמרו במבוי יראה לי שהן דחוקות מצומצמות וכו' וכן אמר הריטב"א תירץ הרז"ה לרבא נמי משנינן רוב אמות קאמר אבל יש שתירצו דלרבא ודאי לא אמרינן רוב אמות קאמר ושיהא בכ"א מהן מקצת שוחקות ומקצת עצבות אלא כולן שוות כל שבכלאים שוחקות לעולם ואפי' להקל וכל שבסוכה ומבוי עצבות ואפי' להקל דאזלי' בתר רובא ורובא הוי לחומרא כיון שבכולן בת וי"ו ואין החילוק ביניהן אלא בין שוחקות לעצבות לא חששו למיעוטא והיינו דהרשב"א ומסתברא אפי' להנך רבוותאי ע"כ לא קאמרי אלא בהנך דאתמר בהו אמות דאזלינן בתר רובא אבל בהנך דאתמר בהו טפחים דכ"ע דאזלינן לחומרא ואמרינן שוחקות דבטפחים רובן דשוחקות לחומרא:
והא דאמר הרשב"א ויש מגדולי המורים שאמרו שלא מצומצמות במבוי אלא להחמיר ולא להקל כיצד גובה כ' ורוחב עשרה מצומצמות גובה עשרה ואורך מבוי ארבע אמות שוחקות בגובה עשרה לדידי' נמי שוחקות (דטפחים אתמר בי' ולא אמות) אלא משום אורך מבוי נקיט נמי לגובה וקאמר דלהך לישנא בכולן להחמיר:
דף ד.
למעוטי אמה יסוד ואמה סובב ורשב"ג הכי קאמר כל אמות שאמרו בכלאים יש בהן שני דברים שאין כן בשאר אמות שהן באמה בת ששה ולא מצומצמות ובשאר אמות יש מהן שאפי' ששה אין בהן ויש מהן שהן בנות ששה והן מצומצמות והן חמת סוכה ומבוי שהן בנות ששה והן מצומצמות ואמה יסוד וסובב בנות חמשה הן:
ובלבד דקאמר ולא קאמר ולא יהי' מצומצמות איידי דקאמר ת"ק ובלבד אע"ג דכולן בנות ששה ובלבד שלא יהיו מכוונות כולן כאחד אלא הללו שוחקות והללו עצבות קתני נמי איהו ובלבד:
(הגה א"נ ה"ק כל אמות כלאים בנות ששה ובלבד שרובן לא יהי' מצומצמות אע"ג דמיעוטן מצומצמות לחומרא וכהרז"ה והרמב"ם והרא"ש):
ולאביי לא משנינן רשב"ג פרושי קמפרש דכל אמות דת"ק בכלאים קאמר ומכוונות דקאמר מצומצמות חדא משום דת"ק כל אמות סתמא קאמר דכל אמות דעלמא משמע ורשב"ג אמות דכלאים קאמר וודאי משמע דפליגי אלא לרבא דת"ק אמר הללו שוחקות והללו עצבות וסתים ולא פריש הי ניהו שוחקות והי ניהו עצבות אמרי' דרשב"ג אתא ופריש מילת' דכלאים הא ניהו דשוחקות. ועוד לת"ק דאמר כל אמות שאמרו חכמים דחיקא טובא למימר דבכלאים קאמר אלא מעיקרא דלית לי' שינויא לאביי דחיק למתניתא והשתא דמייתי לדרשב"ג דקאי כוותי' דאביי תו לא דחקינן בדת"ק ואמרינן לאביי ודאי תנאי היא ותו אי הכי האי ובלבד דת"ק ודרשב"ג ולא יהיו מצומצמות מיבעי לי' בת ששה ולא מצומצמות אלא ת"ק וודאי כרבא וקאמר כולן בת ששה ובלבד שלא יהיו מכוונות לגמרי אלא הללו שוחקות והללו עצבות ורשב"ג פליג ואיידי דקתני ת"ק ובלבד תנא איהו נמי ובלבד ומעיקרא נמי כי משני לאביי דת"ק אמות דכלאים קאמר הו"מ מקשי א"ה מאי ובלבד אלא מדרשב"ג עדיפא לי' לאקשויי ולא משני דרשב"ג פרושי קמפרש דאכתי תיקשי מאי ובלבד ומשני אביי דאמר כרשב"ג ולא קשיא ולא מידי ואבע"א ודאי ת"ק אי כל אמות סתמא קתני לאו דכלאים לחודי' קאמר ומעיקרא כי אמר אימא אמת כלאים באמה בת ששה שבושי קא משבש למתניתא וקאמר לאביי תני אמת כלאים ופריש הא מדקתני רשבג"א כל אמות שאמרו בכלאים מכלל דת"ק לא אמר אמת כלאים ואבע"א לרבא נמי לא אמרינן דרשב"ג פרושי קמפרש כדאמר רש"י אלא ה"ק א"ל רבא רשב"ג הא אתא לאשמועינן אמת כלאים לא יצמצם דכ"ע כל אמות באמה בת ששה ורשב"ג ורבנן בצמצום פליגי דת"ק דסתים ותני ובלבד שלא יהו מכוונות שהללו שוחקות והללו עצבות ולא פירש הי ניהו שוחקות והי ניהו עצבות סתמא דמילתא כל דשוחקות לחומרא שוחקות וכל דעצבות לחומרא עצבות ואפילו בכלאים וכהרז"ה ורבנן דאמרן ואתא רשב"ג למימר בכלאים לא כן אלא כל אמות שאמרו בכלאים הן בת ששה ואינן מצומצמות ל"ש לחומרא כי הא דעבודת הכרם וקרחת ומחול ל"ש לקולא כי הא דרצופין ובדלא אשתייר שתים כנגד שתים דכ"ע מודו דלא הוי כרם ורשב"ג הכי גמירא לי' בכלאים דכולה שוחקות ואפי' לקולא אלא דקשיא קצת כיון דכולהי סוגיין רהיטא דאזלינן לחומרא הו"ל לפרושי הכא אמת כלאים לא יצמצם ואפי' לקולא:
ואלה מדות המזבח האי דאותבוה לרש"י דתרגום יונתן דאי כרש"י דהכא הא אמתא דהיא אמתא ופשך דאמתא היא אמתא ופשך ה"ולל. דקרא הא לפרושי אמות המזבח הוא דאתא ולאו לפרושי אמתא דעלמא דהיא אמתא דהכא ופשך:
ורבן אלי' כבר פירשה להאי קרא בפי"ז דכלים מתנית' ט':
גפן כדי רביעית יין לנזיר מדאמה על אמה ברום ג"א מחזיק ארבעים סאה שמעינן דאצבעים על אצבעים מחזיק רביעית הלוג שהיא ביצה ומחצה וכלי שהוא אצבעים על אצבעים ל"ש יין ל"ש שמן ל"ש מים מחזיק כשיעור ביצה ומחצה משקה שהיא רובע הלוג והיכא דבשתי' משערינן לשתי' כל משקה יינן לשעורי לי' משערינן לי' דליחזק ליה האי מנא דאצבעים דהוי רביעית הלוג דלענין אחזוקי בהאי מנא מ"ל עב מ"ל צלול משקה צלולה מחזיק רביעת משקה עבה מחזיק רביעת. אלא היכא דבעינן לשעורא לאוכל ברביעית או למשקה בכזית משערינן כמה אוכל דכוותי' מפיק ממשקה ובהא שאני לן דמשקה צלולה מפיק טובא ומשקה עבה מפיק קצתי' לגודשא וקצתי' למנא אוחרן ואמרי רבנן דתוספות אי הכא בשותה יין לא דומיא דאינך כו' וכיון דלא הוי דומיא דאינך קשיא נמי בשלמא אינך אתא קרא לשעורי להו בהנך דכתיבי בהאי קרא. אלא גפן קרא למאי אתא אי לרביעית רביעית מי כתיבי ואי בשותה רביעית יין לשעורי' לי ביין הא לענין אחזוקי להו האי מנא כיון דמחזיק רביעית מים רביעית יין נמי מחזיק. ותו פשיטא אטו שותה יין במים נשער לי'. אלא אמרו רבנן דתוס' הכא כרש"י דסוכה ואתיא כר' אלעזר בן עזרי' דאכילה נמי ברביעית משערינן לי' והיכי עביד נותן ענבים או עלין ולולבין כשיעור שאכל לתוך משקה ואם הפילו רביעית חייב ולא תימא אם הפילו רביעית מים חייב אלא עד שהפילו רביעית יין לבר מגודשא הוא דחייב ואי קשיא לך מידי קרא יין כתיב גפן כתיב ועלין ולולבין נמי גפן נינהו תריץ קרא ה"ק אם אכל עלין ולולבין לא תימא כשאר אכילות ונישערי' בכזית אלא בגפן גופי' משערין לי':
וכיון דמשערין לי' בגפן גופי' על כרחין ברביעית יין דאי באכילה גפן הא לית בי' שיעורא דאכילה אלא בשתי' וברביעית וביין ולא במים אלא עד דשפיך רביעית יין לבר מגודשא. א"נ הא מהיקשא שמעינן לי' דאקיש אכילה לשתי' וס"ד אמינא אכילה ברביעית מים משערינן לי' דכי שפיך רביעית מים הא אית בי' שיעור רביעית הלוג דהוי ביצה ומחצה קמ"ל עד דשפיך רביעית יין לבר מגודשא:
ואמרו וכה"ג תניא בתוספתא איפכא לר"ע דאמר מקיש שתי' לאכילה ושתי' נמי בכזית נותן כזית ביין ואי שתי כשיעור דשפיך חייב ה"נ לראב"ע דאמר אכילה ברביעית נותן שיעור אכילתו ביין ואי שפיך רביעית חייב וקשיא להו אכילה דמשער ברביעית דלשפוך רביעית יין אמאי מכדי רביעית הלוג כמה הוי ביצה ומחצה אכילה נמי כמה דשפך ביצה ומחצה סגי ואי יין אפי' כלי דמחזיק בציר מרביעית מ"ל אי שפיך כולה למנא אחרינא מ"ל אי שפיך קצת' לגודשא דהאי מנא וקצת' למנא אחרינא אידי ואידי שיעור רביעית אית בי' בהאי דאכיל, ואי מים עד דשפיך מלא מנא דאחזיק רביעית וטפי מדשפיך ביצה ומחצה לית לן למימרי' וניחא להו אין ה"נ וקרא היכי דהו"ל מנא מחזיק ליין דשפיך לי' ביצה ומחצה והוא מנא דאחזיק בציר מרביעית דקצת מינים שפיך לגודשא ודלא לשעריי' לעלין ולולבין במים דשפיך ולמימלי' להאי מנא דהו"ל בציר מביצה ומחצה ולניחייבי' בהני ואי לא מחייב עד דאכיל כמה דשפיך ומימלי מנא דרביעית במיא. והדר אמרי לרש"י אע"ג דרביעית של תורה בשתי' רביעית דהיינו כביצה ומחצה הכא גלי קרא באוכל ענבים או עלין ולולבין לא מחייב עד דאכיל טפי מביצה ומחצה כשיעור דשפיך רביעית יין לבר מגודש' ולדעתין מאן דתני כדי כזית יין לנזיר כר"ת לא משתבש ולאו אאוכל דבאכילה משק' ל"ל אטו כל איסורין שבתורה דמשערינן להו בכזית ליבעי כזית בתוך משקה כמה דשפיך אלא היכא דמשערינן לאכילה בשיעור שתי' לשתי' או בשיעור אכילה הוא דאמרינן שדי לתוך משקה ושערי' במאי דשפיך והכא אשותה קאי דשמעי' לי מהקיש' דבכזית משערינן ליה דשדי כזית לתוך משקה סלקא דעתך אמינא במים משערינן לי', ואף על גב דאיהו יין הא שתי מ"מ משערינן כמה דשפיך מיא דהו"ל שיעור כזית שלם דכי קא משערת לי' בכמה דשפיך יין הא בצרת לה מכזית דקצת' דשיעור' כזית הא אשתיר בגודשא ובמאי דשפיך הא ליכא שיעור זית קמ"ל קרא גפן לחומרא דמשעריך לי' ביין גופי' ואע"ג דליכא כזית מחייב:
והריטב"א אמר משמי' דר"ת כלישנא קמא דרבנן דתוספו' כרש"י דסוכה וכונה מילתא משמי' דהר"י בעל התוספ' אמר לה ור"ת נמי כוותי' ס"ל אלא קא אזיל ופריש למתניתי' דנזיר:
דף ד:
שיעורין כרימונים בתוספ' דבפ' המצניע אמר כמוציא רמון טהור משמע רמון אחד:
רבותינו בעלי התוס' מתני התם כמוציא רמון ולא כדאיתא בספרין דקמן דכתיבא כמוציא רמונים ורמון משמע אחד ומדחזקי' נמי הו"מ דייקו דחזקי' נמי האמר עד שהשלימו למוציא רמון ולא אמר רמונים אלא דקאמרי מהתם לבר מלישנא דרמון איכא לדיוקי מדלא אמר חזקי' ניקב כמוציא רמון וסתמו כו' וקא מדלג מזית עד שלש רמונים ולא תימא דמהמצניע נמי לאו מדקאמר רמון ולא רמונים דייקי:
אלא מדקא מדלג מזית לשלש רמונים וקאמר ניקב כמוצא זית טהור מלקבל בו זתים ועדיין כלי הוא לקבל רמונים ולא אמר ניקב כמוצא רמון טהור מלקבל בו רמון אחד וכן בניקב כמוציא ב' רמונים טהור מלקבל בו ב' רמונים ועדיין כלי הוא לקבל בו שלש רמונים דהאי לאו דלוג הוא דכמוציא זית עד כמוצי' שלש רמונים מדה אחת היא דבסתמא טהור ויחוד מהני בי' כדפירש"י טהור מלקבל בו זתים דבסתמא טהור ועדיין כלי הוא אם יחדו לרמונים והא בניקב כמוצא זית הוא וכן בניקב עד שלש רמונים מהני יחוד אם יחדו לדבר שהוא גדול מנקבו ובניקב כשלש רמונים תו לא מהני יחוד לגדול מג' רמונים דבטלה דעתו והיא מדה שני':
דכתיב ורחץ את כל בשרו במים. ואע"ג דקרא כתיב ורחץ במים את כל בשר הכי אורחא דתלמודא לאיתויי קרא כאלו הוה כתיב הכי דתרווייהו חדא היא וגבי מצורע נמי כתיב ורחץ את בשרו במים ולמידרש מיני' בשרו במים ולא תחוץ בין בשרו למי' והכי נמי איכא למידרש במים בשרו אלא דהכי לישנא ניחא טפי וכה"ג בריש מכילתן דכתיב אל פתח אולם הבית כאלו הוה כתיבא הכי:
ולר"מ דאמר כו'. הומ"ל כי היכי דלר"י לא גמרינן מידי מארון דארון וכפורת שמונה ומחצה הוה ה"נ לר"מ אע"ג דארון וכפורת עשרה מ"מ לא גמרינן מיני' מידי ומחיצה אימא גבוה מעשרה או נמוך מיו"ד אלא ס"ס לר"י מא"ל ומשני בין לר"מ בין לר' יהודה הלכתא לגוד וכו' ואיכא נמי מנין מחיצות למיהוי רה"י דלר"י ב' מחיצות דאורייתא ולרבנן שלש או ארבע מחיצות כדאמרי בפירקין וכן מחיצה רחבה ד' וכל דיני פירצת מחיצות וכדאמרינן אמתניתי' דשיירא הכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובה אלא מקצתי' נקיט:
לימא בהאי קמיפלגי כו' הא דתרגמו בתוס' אליבא דרש"י אע"ג דלא הוי מחיצ' לפחות מד' הכא הוי דופן אלא שבא למעטו לא תיקשי והא הכא תחת הקורה ליכא דופן אלא דחודי' יורד וסותם וטפי מעשרים דלא אמרינן חודו יורד וסותם ליכא דופן כלל. דהא כי ממעט לי' תחת הקור' ואוקמי אבציר מעשרים אמרינן יורד וסותם ואיכא דופן והאי דופן עבידא לכולה מבוי אלא דמטפח ולהלן הוא גבוה מעשרים וקס"ד השתא דכולי האי לא אחמור בי' ותו כי מעיינת במילתי' דרש"י דקאמר מעיקרא והלכך כיון דשיעור עשרים אמה משום היכר הוא הרי יש היכר לעומד וכו' ובהאי אוקימתא דכ"ע מותר להשתמש כו' ומ"ס קורה משום מחיצה אמר ואמרו רבנן דבטפי מעשרים לא אמרינן יורד וסותם וכיון דלא הוי מיעוט ד' וכו' והיינו דמעיקרא ס"ד למ"ד קורה משום מחיצה אפי' טפי מעשרים נמי אמרינן יורד וסותם אלא למעלה מך' דלא משום דקסבר אע"ג דקורה משום מחיצה הכירא בעי וכדאמרו רבנן דתוספ' בלחי בשמעתא דלחי הבולט וכיון דאיכא הכירא לעומד תחת הקורה על האיצטבא דממעט בי' סגיא וקאמר ואב"עא ומ"ס קורה משום מחיצה ולמעלה מעשרים דלא לאו משום דהכירא בעי אלא דעד עשרים חודו יורד וסותם וטפי מעשרים לא אמרו חידו יורד וסותם ובעינן מחיצה לד' והשתא למאי דס"ד מעיקרא האיכא מחיצה אכולי' מבוי דבטפי מך' נמי יורד וסותם אלא דבעינן הכירא וכי איכא הכירא לעומד על האיצטבא סגי וקאמר ואבע"א דבטפי מך' לא אמרינן יורד וסותם ובעינן מחיצה לד' ורבנן דתוס' דקשיא להו מעיקרא מ"ט דמ"ד טפח לאביי דאמר ד' נמי הו"מ לאקשויי כיון דס"ל אסור להשתמש תחת הקורה. מכלל דחודו הפנימי יורד וסותם ומחודו הפנימי ולהלן הא ליכא אלא תלת דאצטבא ובהא דמפרקינן לר' יוסף דאביי נמי איפרקא דאיכא מחיצה לכולי' מבוי ומשום הכירא הוא דבעינן מיעוט מחודו הפנימי ולהלן ולגבי הכירא מצטרף האי טפח דתותי קורה. מיהא אנן דרש"י קשיא לן כיון דמעקרא למאי דסליק אדעתין קסבר דכי שרי לאשתמושי תחת הקורה אע"ג דקורה משום מחיצה סגי בקורה טפח דאיכא הכירא והשתא הדר בי' וקסבר דאי משום מחיצה אע"ג דשרי לאשתמושי תחת הקורה בעי ד' וכדאמרן כל כה"ג הוי לי' לפרושי דליתי' להא דסליק אדעת' מעיקרא ומסתבר' דמעיקרא נמי סבר דאי משום מחיצה ארבעה בעי ולהכי לא צריכא לפרושי אלא דמעיקרא סליק אדעתי' דכ"ע משום הכירא והדר אמר לה דכ"ע מותר להשתמש תחת הקורה ואביי היינו טעמי' דקסבר קורה משום מחיצה. והדר אמר ואבע"א דכ"ע קורה משום הכירא ואע"ג דכ"ע מותר להשתמש תחת הקורה כדאמרן אית להו נמי קורה משום הכירא ואיכא הכירא לעומד ומשמש תחת הקורה והכא היינו טעמי' דאביי דלא אמרינן היכר של מטה כהיכר של מעלה דלמטה בעי הכירא טפי:
להריטב"א משמיה דהראב"ד דמתני איפכא דמ"ד טפח קסבר אסור להשתמש תחת הקורה ומ"ד ארבעה קסבר מותר הא דהדר ואמר לא דכ"ע מותר להשתמש תחת הקורה הכי קאמר מי סברת משום דמותר להשתמש תחת הקורה בעי ארבעה לא דכ"ע מותר להשתמש ומ"מ לרב יוסף בטפח סגיא לי' והיינו טעמי' דאביי דקסבר קורה משום מחיצה:
דף ה.
מ"ס משום הכירא. והא איכא הכירא לעומד על האצטבא תחת הקורה ומשתמש ואי קשיא לך הא אמרינן בפירקין למ"ד מותר להשתמש תחת הקורה קסבר הכירא לבר לבני רה"ר ולא לעומד תחת הקורה התם ה"ק לבני רשות הרבים דעיילי מרה"ר ומשתמשי במבוי וקא מתחיל הכירא מחודו החיצון ולפנים ומחודו החיצון חלוק הוא מרה"ר וכיון דאיכא הכירא לעומד ומשתמש תחת הקורה תו ל"צ ומ"ד אסור להשתמש ליכא הכירא להשתמש ותו כיון דמ"ד אסור להשתמש קסבר הכירא לגיו לבני מבוי העומדים בפנים ומתחיל הכירא מחודו הפנימי ועד חודו הפנימי כרה"ר הוא ומחודו הפנימי הוא דחלוק מרה"ר ומשם ולהלן הוא דבעינן הכירא והיינו דאמר רש"י מ"ס משום היכר והרי יש כאן היכר בכניסתן כשמשתמשין תחת הקורה והיינו דאמרינן ואבע"א מ"ס לא אמרינן היכר של מטה כו' ודכ"ע מותר להשתמש תחת הקורה ואע"ג דמ"ד מותר להשתמש קסבר הכירא לבר והכא ד"ט לפנים מן המבוי הכירא לבני מבוי הוא הכא נמי לבני רה"ר דעיילי למבוי ומשתמשין בי' ומתחיל הכירא מחודו החיצון והולך עד סוף ארבעה:
לא אמרינן היכר של מטה כו'. דהיכר של מעלה האי טפח לכולהי מניכר אבל היכר של מטה להנך דקיימי לבר מטפח למעלה מעשרים אמה הוא ולא מינכר הלכך בעינן ד' דאיכא הכירא לעומדין על ד"ט והיינו דאמרו בירושלמי ר' אחא אמר דכדי מקום ר' יוסי אמר טפח כדי קורה. דר' יוסי סבר היכר של מטה כהיכר של מעלה ור' אחא סבר היכר שלמטה בעי טפי ובעינן כדי מקום:
ואמרו רבנן הלכתא כר' יוסף דרבי' דאביי הוא ור' יוסי דירושלמי קאי כוותי' ור' יוסי מרא דירושל' הוא ודהר"י אלפסי כבר פירשה הרב המגיד:
והרא"ש דפריש מילתי' דהר"י אלפסי הא דאמר כיצד ממעטו נותן עליו קורה וכן הא דהכא בנותן קורה תחת קורה ותהי בה לדעתין לישני' דהרי"אפ לא משמע הכי מדפליג להו בתרי בבי ונקיט הכא הי' גבוה מך' ובא למעטו ואי איתא לימא והקורה שאמרנו די' בטפח אלא התם במבוי שדופנו גבוה מך' ואתחלת הכשרו בקורה כדפרישן בריש מכילתין והכא בקורה הנתונה למעלה מך' ובא למעטו בקורה על הקרקע כדפרישו בה ה"ר יונתן וה"ה:
אם יש שם פס ד' לרש"י דאמר אפי' עושה פס ד' שרי וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ב' א.) נשאר שם פס פחות מד' והפירצה שלשה אין לו תקנה עד שימעט את הפירצה משלשה או שיעמיד את הפס עד ד' טפחים ולדידהו מבוי שהי' גבוה יו"ד טפחים ונתמלאה עפר או שנפרץ מלמעלה ע"פ כולה עד שנשארו כתלי' פחות מיו"ד ט' מודי אביי דחוקק בה עד ד"ט דסוף מבוי הוא ולרבנן דתו' אם נשאר מקום ד"ט מן הפתח ולפנים גבוה יו"ד ט' מודי אביי, וכי תימא שאני הכא דכי אפרץ אשתייר מבוי אלא הא דר' אמי ור"א בדאשתייר שיעור מבוי הא נפרץ ולא אשתייר שיעור מבוי לא והא אינהו סתמא קאמרי וצ"ת והרמב"ם אמר אם נשאר פס ד' וכן בטוש"ע והיינו דרבותינו בעלי התוס' והכי מסתברא:
והא דר' אמי ור' אסי תירגמה הריטב"א אליבא דרש"י כיון דסוף מבוי הוא לא מיפסל אלא בדאיכא תרתי לגרעותא דליכא קורה ע"ג מבוי ודלמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא ובדאיכא פס ד' דאיכא קורה ע"ג מבוי ולית בי' אלא משום דלמא שבקי פתחא רבא מתיר עד עשר. וכי ליכא פס ד' דאיכא תרתי דליכא קורה ע"ג מבוי ועוד חיישינן דלמא שבקי פתחא רבא אפי' ג' אינו מתיר והיינו דפריך בפירקין אדרב יהודה דמבוי רחב ט"ו אמה דאמר עושה פס ג' אמה ומרחיק ב' אמות ומ"ש מדר' אמי ור"א דחיישינן דלמא שבקי פתחא רבא מדאסרי אין שם פס ד' דאי משום חדא לגריעותא דליכא קורה ע"ג מבוי לא הוי אסרינן בסוף מבוי ולרבינו הכא מעיקרא נמי ידע דבסוף מבוי לא אחמור בי' כתחילת מבוי אלא דלגבי משך מבוי לא מסתבר לי' לאפלוגי בין תחילת מבוי לסוף מבוי דאי משך מבוי הוא בתחילת מבוי נמי משך מבוי הוא ואי לא. הוי משך מבוי בסוף מבוי נמי לאו משך מבוי הוא. ולדעתן אית לן למימר דהכא לאו משום דבעי תרתי לגריעותא בסוף מבוי הוא דפריך אלא משום קורה ע"ג מבוי לא חיישינן כלל דכי איתא פיתחא במבוי כסתום דמי וקורה ע"ג מבוי קרינן בי' ור' אמי ורב אסי לא פסלי אין שם פס ד' אלא משום דחיישי דלמא שבקי פתחא רבא והיינו דפריך מיני' אדר' יהודה וכ"ת א"ה יש שם פס ד' אמאי מתיר עד עשר כדקשי בה הריטב"א תריץ כי חיישינן דלמא שבקי פתחא רבא היכא דקאי להדי פתחא זוטא אימא לא שביק פתחא זוטא דקאי גבי' ועייל בפתחא רבא וכן כולהי דקיימי מפירצה עד סוף המבוי אי בעו לעיולי בפתחא רבא פגעי בפתחא זוטא תחיל' ולא שבקי לי' ועיילי בגי' ושבקי פתח' רבא. אבל הנך דקיימי להלן מפתחא זוטא משום מיעוטי בהילוכ' פורתא עד ד' טפחים לא שבקי פתחא רבא למיעל בפתחא זוטא כר' אדא בר מתנא דאמר חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן הלכך אם יש שם פס ד' דאיכא שיעור מבוי דליכא למיחש לכל דקיימי להדי פס לדלמא שבקי והואיל ואיכא הכשר מבוי דליכא למיחש בי' לדילמא שבקי אע"ג דלאינך דקיימי להדי פירצה ומפירצה עד סוף מבוי איכא למיחש מתיר עד עשר. אין שם פס ד' דליכא שיעור מבוי בדוכתא דליכא למיחש לדלמא שבקי אינו מתיר אפי' בג'. והתם ס"ד דאפי' לא ממעטי בהילוכא כי קיימי להדי פיתחא זוטא שבקי פתחא רבא ומשני דאפילו קיימי להדי לא שבקי עד דממעטי בהילוכא דכי לא ממעטי בהילוכא הא קיימי נמי להדי פיתחא רבא והכא משום דממעטי בהילוכא לא שבקי פיתחא זוטא דקיימי להדי'.
דתניא אין מבוי ניתר כו' ט"ס הוא אלא אימא דאמר רב אין מבוי ניתר וכן הוא בפרק מילה דשבת ובמכילתין ואביי לא מייתי אלא דלא כר' יוסף דאמר בד"ט אבל ד"א לא שמעינן מהא
וכ"ת דפתח לה כו' והאמר רב נחמן כו' ש"מ מדאביי מבוי שרחבו יותר על ארכן לא אמרינן רחבו ארכו הוא כיון דיתר הוא. אלא כל שכנגד פתחו ארכו הוא ואידך רחבו וכדאמר הרשב"א (עה"ק י"ג) ואי זהו שנדון משום חצר כל שאין אורך כניסתו יותר על רוחב תוכו וכן אמר רש"י חצר מריבע' או רחבה יתר על ארכה וכו'. והא דאמר הרשב"א ויש מגדולי המורים שאמרו שאינה נידונית משום חצר אלא כל שהוא מרובעת ואין ארכה יתר על רחבה ולא רחבה על ארכה י לאו למימרא דאם רחבה יתר על ארכה מבוי הוא כארכה יתר על רחבה. דהאמר אביי הכא בפתח בדופן האמצעי אין ניתר בלחי וקורה מדרבי נחמן אלא בארכה יתר מבוי הוא וברחבה יתר אינה ניתרת לא בפסין כחצר ולא בלחי וקורה כמבוי:
הלכתא מאי פליגי בה רבנן הראב"י אמר הלכתא כרב יוסף בתרווייהו ובגבוה מך' ממעטו בטפח ובפחות מי"ט בד"ט ומשך מבוי ד"ט מהא דאמר רב יוסף ש"מ משך מבוי ד"א ולאפוקי מתורת לחי הוא דאמר. ומהר"מ אמר הלכת' כאביי בתרוויי' ובגבוה ממעטו בד"ט ובפחו' בד"א והר"י אלפסי והרמב"ם והרשב"א אמרו כרב יוסף בגבוה דרבי' דאביי הוא וכאביי בפחות דסוגיין כוותי' דמשך מבוי בד"א וכן אמרו הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע ובגבוה בטפח ובפחות בד"א ולדידהו הא דא"ר יוסף ש"מ משך מבוי בד"א משך מבוי ממש קאמר וכדאמרו רבנן דתוס' אלא דאליבא דרב הונא קאמר ולי' לא ס"ל כדא"ר הרשב"א ואי קשיא לך הא דמשני הכא לרב יוסף לאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ד"א. רב יוסף גופי' לא ס"ל הא מדדייק מדרב הונא דסבר משך מבוי ד"א ולא אמר שאני הא דרב הונא דלאפוקי מתורת לחי הוא לאו משום דלס"ל לאפלוגי בהא. ואת אמרת אליבי' הכי תריץ כי קאמר רב יוסף בלחי המושך באורך דלא סתים למבוי ומחזי כדופן ולדידי' דאמר משך מבוי ד"ט התם נמי כי איכא ד"ט דופן מבוי הוא דעבד ונדון משום מבוי ורב הונא דאמר ד"א קאמר רב יוסף ש"מ לרב הונא משך מבוי ד"א. והכא אמרינן בהא דר' הונא דלחי הבולט אפי' רב יוסף מודי כיון דהכא מסתם קסתים למבוי ועד דאיכא ד"א לא נפק מתורת לחי וכה"ג אמרו רבנן דתוס' בהוקבע לשם לחי. ואביי דלא מסתייע מהא דלחי המושך משום דלא שאני לי' חדא מיני' נקט ולא מסתייע מדרב יוסף גופי' דאכתי לא שמיע לי' הא דרב יוסף כדאמר הראב"י. והיינו דאמר הר"י אלפסי דסוגיין כוותי' דאביי דמשך מבוי בד"א דהא רב הונא רבי' דר' יוסף קאי כוותי' דאביי ור' יוסף גופי' אמר דר' הונא ס"ל כאביי ואנן אית לן למימר כיון דהלכתא כר"י דרבי' דאביי הוא ור' יוסף גופי' הא אמר ש"מ משך מבוי בד"א וכל היכי דלא אמרו בהדיא דאליבא דרבי' קאמר ולי' לא סביר' לי' טפי מסתבר למימר דלא פליג אדרבי' ואמר לה משום דס"ל וסוגיין דהכא שינויא הוא דקא משני אליבא דרב יוסף לרווחא דמילתא דא"נ משך מבוי בד"ט איכא לאוקמא הא דרב בפתח לה בקרן זוית והא דלחי הבולט משום דלאפוקי מתורת לחי הוא. ואי תיקשי לך הא דלחי המושך תימר אליבא דר' הונא קאמר אבל מילתא דר' יוסף לא דחינן לה מהלכה דא"נ מודי ר' יוסף דמשך מבוי ד"א כדאמר ש"א מהא דלחי המושך מ"מ מצי סבר דהכא חוקק בד"ט והא דאמרינן אדאביי דאמות מבוי באמת בת ששה כמ"ד בד"ט לפי סוגיין דה"ק דלר"י משך מבוי ד"ט אבל בקושטא מודי ר' יוסף דמשך מבוי ד"א ומ"מ הכא בד"ט סגיא וכדאמרו בירושלמי כמה יחוק ר' אחא אמר ד' אמות כדי מבוי ר' יוסי אמר ד"ט כדי מקום ומדאמר ר"י כדי מקום ולא אמר כדי מבוי מכלל דמשך מבוי כר' אחא ס"ל דבד"א אלא קסבר אע"ג דמשד מבוי ד"ח הכא בד"ט סגי כדי מקום ובהא קמיפלגי דהכא הא משום חורי מבוי הוא דשרינן לה כדבעינן למימר קמן ור' אחא סבר חורין לא מצטרפי למשך מבוי וכיון דכל פחות מיו"ד לאו מחיצה הוא אי חקק בה פחות מד"א ליכא משך מבוי אלא חקק בו ד"א כדי מבוי ואידך חורי מבוי הוא. ור' יוסי סבר חורין מצטרפין למשך ואי איכא משכו בהדי חורין מבוי קרינן לי' הלכך חוקק בו ד"ט כדי מקום דהו"ל רה"י ואידך חורי רה"י הוא וכיון דהוי רה"י דאורייתא. לגבי משך מבוי דאמרו רבנן חורין מצטרפין ומשלימין לשיעורא ורב יוסף כר' יוסי ס"ל והיינו דאמר ש"מ משך מבוי בד"א והכא אמר ד"ט וטפי מתחזיא לן דהכא מדדחיק נפשי' לאוקמא לדרב יוסף מכלל דס"ל לתלמודא דטעמי' דרב יוסף משום דקסבר משך מבוי ד"ט אלא דסוגיין דהכא מקמי דשמענא לרב יוסף דאמר אדרב הונא דלחי המושך ש"מ משך מבוי ד"א וכדאמר הראב"י דאביי דלא דייק מדרב יוסף גופי דאכתי לא שמיע לי' להא דרב יוסף ה"נ אמרינן אנן דכולהי סוגיין מקמי דשמענא לדרב יוסף דהתם ואוקמוה לדר"י משום דקסבר משך מבוי ד"ט והא דרב הונא לאפוקי מתורת לחי וכי אמרינן בפירקין דא"ל אביי לרב יוסף את אמרת ניהלן אדרב הונא דלחי המושך ש"מ תלת כו' וש"מ משך מבוי בד' אמות לא ס"ל כההיא סוגיא דהכא דדחיק ומוקי לדרב יוסף אלא דלא תליא הא בהא ומודי רב יוסף דמשך מבוי בד"א ומ"מ בחוקק בד"ט סגי כר"י דירושלמי והלכתא כוותי' דרבי' דאביי הוא וכה"ג אשכחן להר"י קארו בשמעתא דמפיס עם בניו ובני ביתו דפ' שואל בשבת דתרגמא אליבא דהרי"אפ בסוגיא דשואל כרב ס"ל ומחסר למתניתי' ובדוכתי' בב"מ דאמרינן עלה דרב ולא היא דלמא אתי לסרוכי אידחייא לסוגיא דשבת ומוקמינן למתני' דשואל במנות שוות וכה"ג אמר הרז"ה בשמעתא דאמת העוברת בין החלונות בכיצד משתתפין פ"ז דסוגיא דהתם מקמי דאסיק אדעת' מתניתא דהמוצא תפילין כו' וטובא אשכחן סוגיות חלוקות בתלמודא והשתא לא צריכנא לאפלוגי בין לחי המושך ללחי הבולט ול"צ למי' דר' יוסף אליב' דרב הונ' קאמ' ולי' לא ס"ל ולא דחינן הלכת' דרב מקמי תלמיד ול"צ למימר דירושלמי ודבבלי פליגי אהדדי והשתא הלכתא כרב יוסף בתרווייהו בגבו' טפח ובפחות ד"ט ומשך מבוי בד"א כרב דבתים וחצרות וכתרתי דרב הונא:
עד כאן לא פליגי ר' יוסף ואביי אלא באורך החקק אבל ברוחב החקק דכ"ע בד' טפחים דבציר מד' לאו מקום הוא למחיצות ובד' טפחים סגי דרוחב המבוי וודאי ד"ט סגי לי' ואע"ג דמבוי רויח טובא ולא מטי חקק לדופן דארכו מי ניחא דבד"ס למר ובד"א למר הא לא מטיא לדופן האמצעי לאו משום דדמיא לבית שאין תוכו יו"ד דפ"ק דשבת (ד' ז' ע"ב) דאין מטלטלין בו אלא בד' ואמר אביי אם חקק בו ד"ט על ד"ט מותר לטלטל בכולו דאידך הו"ל חורי רה"י ה"נ כי אית בי' בחחק שיעור מבוי אידך הו"ל חורי מבוי רחבו נמי אידך חורי מבוי הוא ולמ"ד הלכתא כאביי חוקק בו ד"א אורך על ד"ט רוחב ולא דמי לגבוה מך' ובא למעטו דצריך למעטו עד הכותל כשיעור הקורה התם משום הכירא ולמעלה מך' לא שלטא עינא והכירא כל שיעור הקורה בעינן. הכא משום דליכא מחיצות וכי איכא מחיצות לשיעור מבוי אידך חורי מבוי הוא וחומר בפחות מעשרה תבגבו' מך' באורך וחומר בגבוה מך' ברוחב אבל הרא"ש אמר חוקק בו ד"א לתוך אורך המבוי לרוחב כל המבוי וכן אמר ברי' הרב בטל הטורים ד"א ע"פ כל רחבו וכותי' מסתברא מדלא פריש בי' תלמודא מידי:
והיינו טעמא דבית רה"י מעליא הוא בד' מחיצות ואידך חורי רה"י הוא ומבוי נמי ארכו אע"ג דלא מטיא לדופן האמצעי מחקק ולהלן חורי מבוי הוא אבל רחבו דפרוץ במלואו וקורה הוא דמשוי לי' לפתחא ואנן הא מקורה למטה חללי' עשרה בעינן כדאמרינן אהא דחלל מבוי תנן אף למטה חללי' יו"ד דהוי שיעור פתח ואי לא מטיא חקק לכותל הו"ל האי דמחקק לכותל דבציר מחלל עשרה כאילו לא הוה התם קורה כלל וכמשוכה בינה לכותל ג"ט דפסולה והר"י אלפסי והרמב"ם והר' מרדכי אמרו חוקק בו ד"א על ד"א ולא ידענא מאי טעמייהו אי קסברי רבנן מטיא לדופן בעינן ע"פ כל רחבו הו"לל ואי קסברי כי איכא משך מבוי אע"ג דלא מטיא לדופן בד"ט סגי משך מבוי ברוחב ד"א מי איכא למ"ד ותו מידי איריא אלא להרמב"ם והרמב"ם הוא דאמר מבוי שאין בפתחו ג"ט לא צריך כלום הא רוחב ג"ט מבוי הוא ולדעתן אישתבש ספרי בספרא דהרי"אפ והרמב"ם והר' מרדכי אלא סתמי מיכן על ד"א והכי אמרו חוקק בו ד"א. ותדע דהא הרא"ש העתיק לישנא דהרי"אפ ולא מייתי להא דעל ד"א אלא אמר לרוחב כל המבוי ואי איתא הו"ל לאתוי' ולאפלוגי עלי' כי אורחי' ותו הר"י קארו דקבל בכל דוכתא הילכתא כהרי"אפ והרמב"ם והכא לא מייתי למלתיהו כלל בספרו ב"י וקבע בספרו ש"ע כהרב בעל הטורים דאמר ע"פ כל רחבו אלא אינהו ברוחב לא קא מיירו ולא אמרו בה מידי:
עד כאן לא קאמרי ר' יוסף ואביי הכא אלא שאין בדופני המבוי י"ט כדאסברא ניהלן רש"י ובדאסברא הריטב"א הואיל ואין כאן דפנות ולא מבוי וצריך למשוי דפנות ולמשוי מבוי אבל מבוי שגבוה יו"ד טפחים והניח את הקורה למטה מיו"ד דאיכא מבוי ואיכא דפנות לר' יוסף דאמר בגבוה מיו"ד טפח ה"נ חוקק טפח ואיכא הכירא לעומד בתוך החקק ואביי דאמר ד"ט ה"נ ד"ט ואי הכשירו בלחי לא ידענא ואי בצוה"פ מסתברא דלא גרע מקורה ואפי' תימא דהכא גרע מגבוה מך' הואיל וליכא שיעור פתח מ"מ בד"ט ודאי לכ"ע סגיא. והרשב"א בעבוד' הקודש שער א. ג' אמר הניח את הקורה למטה מיו"ד טפחים אינה מתרת וכו' היה חלל שתחתי' פחות מי"ט מגביה את הקורה או חוקק את הקרקע שתחתי' עד שישלימנו לעשרה וכמה שיעור רחב חקק זה ד' אמות לאורך המבוי וצ"ת וצורת הפתח לא מהני בפחות מי"ט והרמב"ם אמר דמהני ותהו בה רבנן ורבן אליהו פריש לה.
דף ה:
ד"א נדון משום מבוי הא דקיי"ל [ד' ד' ע"ב] כל היכא דשוחקות לחומרא באמות שוחקות משחינן וכל היכא דעצבות לחומרא בעצבות משחינן הכא מאי בעצבות משחינן וכי איכא ד"א עצבות נדון משום מבוי וצריך לחי אחר לחומרא או דילמא מידי הוא טעמא משום דמשך מבוי ד"א. ובמשך מבוי ד"א שוחקות בעינן לחומרא ה"נ אי איכא ד"א שוחקות דאית בי' משך מבוי נידון משום מבוי הא עצבות דליכא משך מבוי אינו נידון משום מבוי ואין צריך לחי אחר. ומסתברא דהכא והכא לחומרא
איבעיא לן לחי הבולט מב' צדדין ד"א מכאן וד"א מכאן מהו. כי קאמר רב מצד א' אבל גיפופין מב' צדדין פתחא הוא אי דילמא פתחא דמבוי אי פתח גמור אי עומד מרובה אי לחי וקורה אבל גיפופין דלאו לחי ופרוץ מרובה אפי' משני צדדין נמי לא:
נידון משום מבוי. אוקמה רש"י בלא קבעו לשם לחי דאי קבעו לשם לחי כמה דמרווח ללחי וסתים לי' טפי עדיף. קמו רבנן דתוס' והריטב"א בשטתי' דרש"י ופליגא דהרשב"א דאמר עבודת הקודש שער א'. ו'. עשה לחי רחב ד' אמות אסור דכל שהוא רחב ד"א יצא מתורת לחי' ונידון משו מבוי אלמא קסבר הרשב"א אפי' עשה לחי נמי ד"א לא. ולרש"י קשה א"ה היינו דאמרינן אותו לפי היכן מעמידו אי דמוקי לי' בהדי' אוסופי הוא דקא מוסיף עלי' וא"ר פפא דמוקי לי' לאידך גיסא ור' הונא ברי' דרב יהושע אמר דמטפי בי' או דמבצר בי' והא הכא דלשם לחי הוא דמוקי לי' וכי מוקי לי' בהדי ואוסופי קא מוסיף אמאי לא והא אמרת לשם לחי כמה דמרווח לי' וסתים לי' טפי עדיף וצ"ל כיון דאידך לאו לשם לחי הוקבע האי משהו לא מנכרא ומימר אמרי לא עביד לחי כלל וכולי' כותל דלאו לשם לחי הוא:
אי דמוקי לה בהדי' כו' אוקמוה רבנן דתו' ברחב יותר מח' דאי ח' כיון דקמוסיף ניתר בעומד מרובה על הפרוץ והריטב"א אמר משמי' א"נ אפי' תימ' ברחב ח' מצומצמות והכא לר"ה קאמרינן דלית ליה הא וכדאמרינן בהדיא רב הונ' ברי' דר"י טעמי' דנפשי' קאמר ולדידן לא מסתבר' אלא לר' הונ' נמי נהי דק"ו לא הוי. מי לא מודי דעומד מרובה על הפרוץ מתיר במבוי מסברא דהא דכולהי מחיצות מהני. ותדע דהנך רבוותא דאמרי הלכתא כרב הונא דפירצת מבוי בד' מ"מ בעומד מרובה מתיר כר' אשי דבתרא הוא. אלא מחוורתא כדשני מעיקרא דהכא במבוי יותר משמנה:
וקל וחומר מחצר טעמא דגמר מק"ו הא לאו ק"ו ה"א דעומ' מרובה לא מתיר אלא פירצה דניתרת במבוי היכי משכחת לה היינו פירצה היינו עומד מרובה על הפרוץ דפרוץ מרובה וודאי לא ניתרת. ותו האי תאמר במבוי דפירצתו בד' אי עומד מרובה לא מתיר אפי' בג' אסר' ואין לך פירצה שניתרת. וכ"ת רב הונא ברי' דר"י בעי גמיר דלא תימא אין פירצה ניתרת במבוי כלל וקא פריך מה לחצר שעומד מתירה עד פירצת עשר תאמר במבוי דאפי' תימא עומ' מרובה מתירו אינו מתירו אלא עד ארבע דלא משתמע הכי ומדרבנן בעלי התוס' נמי נשמע דלאו הכי הוא:
וכ"ת כל היכא דאיכא לחי ברוח רביעית אינך תלתא רוחי ודאי כי איפרץ כשיעור עומד מרובה מישרא קא שרי לה והכא עד דופן רביעי דאי לאו ק"ו אימא מבוי או בפתח גמור או בלחי דמינכר אבל פירצה בלא לחי כיון דהאי מבוי לית לי' לחי אפילו עומד מרובה דבכ"מ מהני הכא לא מהני. הא ליתא דלא יהא לחי גדול ממחיצה וכי אית לי' להאי מבוי לחי' ברוח רביעית אפי' איפרצו אינך תלת רוח. בפירצה מועטת מן העומד ניתרות. ולא מיבעיא אי סתים לרוח רביעית במחיצה גמורה ואלו סתים ג' מחיצות בתלת רוחי ועומד ברוח רביעית לא תהני והרי רוח רביעית ודאי קילא דאפי' לחי או פס מהני. וצריכנא לאוקמא הך שמעתא בגיפופא דמרוח אחת ופירצה דניתרת בדאית לה גיפופי מכן ומיכן ובכה"ג א"ר הונא פירצתו בד' אבל בגיפופא דמרוח א' לא שמעינן אלא מק"ו ובחצר קים לי' דאפי' בכה"ג מהני ונסיב ק"ו מינה וצריך תירוץ:
ומה חצר שאינה ניתרת כו'. לר"י ק' הא איכא למיפרך מה לחצר שכן פס ד"א אפי' בפרוץ מרובה מתיר בה משום דחצר בסתימה תליא וכל דסתים לה טפי
עדיף ולא מיבעיא פס ד"א בעומד מרובה דמחיצה מעליא היא ומהניא בכולהי רוחא תאמר במבוי שבפרוץ מרובה לא מהניא בי' פס ד"א דלחי תקינו לי' רבנן סתימה דמחיצה לא תקינו לי'. עומד מרובה אע"ג דמחיצה מעליא היא נמי לא. נהי דמסברא מצית מימר. מק"ו מי מצית גמר הא איכא למיפרך. והאי פירכא אלימא מפירכא דפירצתו בעשר ואי נמי קסבר רב הונא ברי' דר"י מבוי נמי פירצתו בעשר איכא למיפרך וצריכנא מימר רעי בר חמא נקט מבוי וה"ה חצר ובחצר נמי פס ד"א הבולט מדופני של חצר אינה נידון משום פס וצריך פס אחר להתירה וכדמשמע מדברי רש"י והכא לאו משום דמשך חצר בד"א כדאמר במבוי דהא מבוי שאין ארכו ד"א אמר הרמב"ם ניתר בשני לחיין או בפס ד' כחצר אלמא חצר לא צריך משך ד"א. אלא משום דנפיק מתורת פס והכא מחיצה גמורה לא הויא דפרוץ מרובה על העומד הוא ובעינן הכירא דפס כי היכי דבעינן הכירא דלחי במבוי וצ"ת:
מה לחצר שפירצתו בעשר הא דאמור בתוס' היא הנותנת לא אמרינן אלא לסתור הק"ו ולא לסתור פירכא לא ידענא מאי הוא כי אמרי' הכי היכ' דבתרי מילי נינהו אמרינן בהא מילתא דבעית למיפרך לק"ו פריך לה מנ"ל הא מילתא מק"ו אימא לאו ק"ו הוא דהיא הנותנת:
ובהא דאיפריך ק"ו ליכא למימר היא הנותנת ולא מפריך ק"ו אימא לאו משום היא הנותנת הוא ואיפרך ק"ו. אבל הכא בחדא מילתא היא שמעינן עומד מרובה דמתיר במבוי מק"ו דחצר וכ"ת מה לחצר שפירצתה בעשר תאמר במבוי שפירצתו בד' התם הא ע"כ פירצתו בד' משום היא הניתנת דאי לאו הכי מבוי נמי הוי פירצתו ביו"ד מק"ו דחצר מה נפשך אי לא אמרת היא הנותנת מבוי נמי בעשר ואי אמרת לא מיפריך ק"ו. ואנן אית לן למימר טעמא דרב הונא דאחוניר במבוי ולא גמר פירצתו מבוי בעשר מק"ו משום דקסבר דלמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא כדאמ' רבנן בתוספת אשמעתא דרב הונא. וכי אמרינן הכי במבוי דניתר בלחי וקורה וכי שבקי בטל הכירא דלחי וקורה אבל חצר דניתרת בפס סתימה היא ולא בעי הכירא ואיפרך ק"ו דרב הונא ברי' דר"י מה לחצר שפירצתה בעשר ואקילו בה רבנן ולא חשו להכירא דפיתחא דידה. ניתר בעומד מרובה תאמר במבוי שפירצתו בד' ואחמור בי' רבנן במבוי מבחצר משום דחשו להכירא דלחי וקורה דלא ליבטל:
ה"נ בעומד מרובה וליכא הכירא דלחי אחמור רבנן במבוי מבחצר.
ספק דבריהם להקל י רב פפא ורב הונא ברי' דר"י במחצה על מחצה מצומצם קמיפלגי רב פפא סבר מצומצם מותר הלכך פרוץ כעומד אי צמצם ואז עומד מרובה שרי ומשום ספיקא חדא לאיסורא דלמא פרוץ מרובה לא אסרינן לי' ורב הונא ברי' דר"י מצומצם אסור הלכך פרוץ כעומד אי צמצם ואי פרוץ מרובה אסור ומשום ספיקא חדא להתירא דלמא עומד מרובה לא שרינן לי' וקאמר רב אשי הכא אפי' למאן דאסר עומד כפרוץ שרי דאי עומד מרובה ואי פרוץ מרובה שרי ומשום חדא ספיקא לאיסורא דלא צמצם לא אסרינן לי':
שמעינן משמעתין מבוי עד שמונה לחי כל שהוא רחב כשר דאי רחב ד"א הרי עומד כפרוץ הוא ואנן כר"פ קיי"ל דפרוץ כעומד כשר. ואי פרוץ נפיש הרי אין בו ד"א ונדון משום לחי. מבוי יותר על ח' לחי פחות מד"א נדון משום לחי ד"א צריך לחי אחר להתירו ומעמידו לאידך גיסא או דמטפי ומבציר בי' לרש"י לא אמרן אלא שלחי העומד מאליו וסמכו עליו מע"ש דאי לא סמכו עליו מע"ש אפי' פחות מד"א נמי לא ע"כ לא קא' אביי לחי העומד מאליו הוי לחי אלא בסמכו עליו מע"ש כדאסקינן התם והיינו דאמר הרב בעל הטורים ואפי' סמכו עליו מע"ש לא מהני אלא א"כ יהא בולט לתוך המבוי פחות מד"א והרב בעל ב"י דתהי במילתי' לא ידענא מאי תהי ואמינא ט"ס בספרים ותדע דהא בספרו ש"ע קבע לה כהרב בעל הטורים: