גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שני – עושין פסין · דף כה.
מיעטו באילנות כו' מדקאמר רש"י ולא בטל לי' היקף קמא. ש"מ בטולי הוא דלא בטיל הואיל ומעקרא שלא לדירה אקפי' והשתא הוא דבא למעטו באילנות הא הוו בי' אילנות והדר אקפי' שלא לדירה ממעטו. ולא היא דאתו הרשב"א וריטב"א ואסברוה לן אפי' אילנות גבוהין יו"ד ורחבן ד' הואיל ותשמיש קרפף נינהו נחשבין ממנו ונמדדין עמו. ולהאי טעמא אפי' הוו בי' מעקרא נמי תשמיש דידי' נינהו. ורש"י לאו דוקא קאמר. ותו דאמרי באר נמי אינו ממעט דומיא דאילנות דתשמיש קרפף הוא ובבור הא אפי' הוו בי' מעקרא נמי לא כדאמרינן לר' יודא בור ופסין קאמ' וכדאמר הריטב"א התם דשמעינן מינה דבור אינו ממעט והתם הא ביראות קדמי לפסין וכן בכולהי ספרי רבוותאי לא אשכחן דליפלוג בהא:
בנה בה עמוד כו' הרשב"א והריטב"א דאמרי תרווייהו עמוד אין הא בור לא ממעט משום דתשמיש קרפף הוא להשקותו דומיא לאילנות דלא ממעטי כדאמרן:
ומסייע להו הא דבור ופסין דפירקין והריטב"א דייק לה מדלא קאמ' עמוד או בור כדנקט בעלמא גבוה ועומק כגון שבת בתל או בנקע כו' ע"כ,. ומדלא קאמ' עמוד או חריץ ש"מ דחריץ עמוק יו"ד נמי לא ממעט ואע"ג דלית בי' מיא והיינו משום דהא נמי תשמיש קרפף הוא ולא דמי לעמוד אע"ג דעמוד ט' ברה"ר ורבים מכתפין עליו אמרינן דהוי רה"ר בריש שבת (ד' ח' ע"א) ובגומא פליגי בה משום דהוי תשמיש ע"י הדחק ברה"ר עמוד ניחא תשמישתי' טפי אבל בקרפף גומא ניחא טפי א"נ תשעה בעמוד ניחא טפי יו"ד ניחא טפי בגומא. א"נ חריץ מימלי לי' מיא או פירי א"נ אי בעי מנח עלי' מידי ומשתמש:
גבוה יו"ד אבל פחות מיו"ד אע"ג דרויח טובא בטיל לגבי קרפף:
והא דעמוד אמר רש"י אפי' באמצע והרמב"ם אמר דצד הכותל:
הרחיק מן הכותל כו' הרמב"ם מתני מיעוט ואינו מיעוט ותרגמא הרב המגיד אליבי' ומ"מ אמר דרש"י עדיפא ומתנינן הועיל ולא הועיל וכן אמרי כולהי רבוותאי דלא גרע מטיט ויכול לעמוד בפני עצמו ולדעתין לכולהי רבוותאי היכא דעביד מחיצה על פני כולה וליכא יתר מב"ס ודאי מ"מ ממעט והיכא דלא עביד על פני כולה ולא עביד לה לדירה איפכא מסתברא דפחות מג' ממעט דאמרינן לבוד וכמאן דסתים בהדי כותל דמי והא ליכא ב"ס אבל מג' ולמעלה אינו ממעט דמשתמש סביב מחיצה ובאוירא דביני וביני ולא עדיף מעמוד ועמוד נמי אי לצד הכותל הוא רחוק ג' הוא דלא ממעט הא פחות מג' כמאן דמחבר לכותל דמי וממעט ואפי' היכא דליכא יתר מב"ס בכולה לבר ממקום מחיצה בטולי בטיל כעמוד ולא מיבעיא היכא דאיכא יתר מב"ס בהדי אוירא דביני וביני מיהא היכא דעביד מחיצה ולא לדירה טפי מיו"ד אמות מסתברא אפי' אי אית בי' טפי מב"ס בהדי אוירא דביני וביני ולבר מהאי אוירא לית בי' טפי מב"ס ממעט. כי היכי דבטפי מב"ס ועבדה לדירה מועיל ובטיל לכותל שכנגדה וחשבינן לקרפף מהאי מחיצתא ה"נ מהני ליחשוב לי' לקרפף מינה וכותל שכנגדה ואוירא דביני וביני לא חשבינן לי' בהדי האי קרפף ולא דמי לעמוד דהתם תורת עמוד עליו והכא תורת מחיצה עלי' אלל היכא דליכא טפי מיו"ד אי תימא תו תורת מחיצה עלי' לא ידענא בכמה ואי תימא ד"ט כשיעור מחיצה מ"ש מעמוד בצד הכותל:
ואיכא למימר בד"ט סגי ושאני הכא דלשם מחיצה עביד וצריך תי':
רב שיני מתני לקולא ובפחות מג' פליגי ורבה כרב חסדא דאמר כל דעביד מחיצה לדירה אפי' ע"ג הישנה או סמוך לה מהני ורבא כרב המנונא ורב ששת וע"כ צ"פ אלא בפחות מג' או ע"ג אבל ג' דארחיק לי' טפי מתורת לבוד מודו דמהני והא דאמרינן הרחיק מן התל ד' ועשה מחיצה הועיל ולא קאמר ג' משום דבפלוגתא לא קמיירי וללישנא קמא נמי לרבה בג' דכ"ע דמהני. וכי פליגי רב חסדא ורב המנונא בפחות מג' פליגי ולרבא בג' נמי פליגי אלא דפלוגתא לא קמיירי ולרב חסדא שמעינן דאפי' ע"ג מהני וה"ה בפחות מג' ואמרינן הרחיק מן התל ד' דכ"ע דלא פליגי ומועיל בפחות מג' או על שפתו דכ"ע דפליגי בה דלרב חסדא אפי' ע"ג מועיל ולרב המנונא לא הועיל וג' תליא בפלוגתא ללישנא קמא לרבא פליגי נמי בהא ולרבה דכ"ע מודי ולרב שימי לרבא נמי דכ"ע מודי ורבה כרב חסדא ס"ל וללישנא קמא רבה ורבא תרווייהו לית להו דרב חסדא והריטב"א משמי' דרבי' דאבר ע"כ לא פליג רב חסדא אלא בתל אבל בכותל מודי ללישנא קמא הוא דמצית אמר אבל לרב שימי הא הכא כותל הוא וקאמר לרבה אפי' פחות מג' ולדידי' מדנקיט תל בפלוגתא דרב חסדא ורב המנונא ש"מ דלא כרב שימי דבתל הוא דפליגי הא במחיצה דכ"ע בפחות מג' או ע"ג לא. ואיכא למימר לרב שימי אתמר תל להודיעך כחו דרב המנונא והך פלוגתא דהכא לרב שימי לא פליא בפלוגתא דעמוד דהכא רב שימי אליבא דרבה לא משום דאחשבה למקום פחות מג' הוא דהכא ודאי אמרינן לבוד אלא אפי' הקריב למחיצה סמוך לכותל נמי משום דרבה ס"ל כרב חסדא דמחיצה אפי' ע"ג מחיצה מהניא וה"ה סמוך למחיצה אלא דרש"י מוקי להא דרב שימי אתרווייהו והריטב"א משמי' דרבי' מוקי לי' אסיפא:
טח בטיט כו' ע"כ ל"פ אלא בקרפף שנאסר ובא למעטו דלרבא כיון דלא מצי קאי בפני עצמו בטיל אבל אם מתחילה כשהקיף טחו בטיט ד"ה אבי' אינו יכול לעמוד בפני עצמו נמי מידי דהוה אהיקף בכותל עב ואין בו יתר מב"ס והיכא דטחו על פני כל המחיצה א"נ אפי' לא טחו על פני כולה ומתכוין לחזק הכותל או ליפותו נמי מסתברא דהוי מיעוט דככותל דמי ולא בטיל והא לית בי' טפי מב"ס. כ"פ היכא דטחו קצת ומכוון בו למעטו דלרבא בטיל ולא מתיר הנאסר:
האי טיחא דהוי מיעוט לא ידענא בכמה מי אמרינן אפי' פורתא דהא ליכא ב"ס או דילמא ד' טפחים כשיעור מחיצה בעינן ואי לא בטיל:
פליגי בה רבנן הרמב"ם והרא"ש דאמרי תרווייהו הלכתא כרבה בהני תלת וכלישנא קעא ועמוד ג' ממעט והרחיק ג' מועיל וטיחא אפי' אינו יכול לעמוד בפני עצמו ממעט והרז"ה והראב"ד והר"מ אמרו כרבא בכולה וכלישנא קמא והתם ד' בעו והכא יכול לעמוד. ואמר הריטב"א משמי' דהראב"ד דמימרא דרב המנונא כרבא ולא ידענא אדפשיט לי' מרישא מדלא קאמר הרחיק ג' מועיל לפשוט מסיפא מדלא קאמר ג' אינו מועיל אלא כדאמרן דתלמודא הוא דקאמר ובפלוגתא לא קא מיירי והראב"ד אמר לך סיפא דאתמר פחות מג' להודיעך כוחו דר' חסדא וקמ"ל כי היכי דשרי ר' חסדא בע"ג מחיצה ה"נ שרי בסמוך לה והרב בעל אור זרוע אמר כרב שימי וכרבה ואפי' בפחות מג' והרב בעל הטורים ובעל ש"ע אמרי בהנך תרתי דבג' סגי ובטח בטיט כרבא וכתב על שם רבינו אליהו דקא פריש טעמא דידהו ותמה אני אם אמר' הגאון מעולם חדא אטו כולהי בחדא מחתא מחתינהו ומשום דבהרחיק הלכתא כרבא בטח נמי הלכתא כוותי' אימא בהך כרבא דרב המנונא ורב ששת קיימי כותי' ובהא הלכתא לקולא ותו מי מצית אמרת הלכה כדברי המיקל בעירובין להחמיר ואימא הלכה כדברי המיקל בטח בטיט וממילא הלכתא כרבה בהנך תרתי ומינה דכלישנא קמא והוה לי' כדברי המיקל להקל אלא חד מן קאתיא דקיימי קמי' לא סביר מאי קאמר רבינו וכתב משמי' הכי:
הרחיק מן התל כו' מדנקט תל ולא נקט כותל כדאתמר בפלוגתא דרבה ורבא. מסייע לי' להריטב"א משמי' דרבי' דאמר נראין דברים דרב חסדא נמי לא פליג אלא בתל דאע"ג דליכא הכירא כבני קרפף דיתבי בתוך הנקע איכא הכירא להנך דיתבי על התל שלא הי' עומדים קודם לכן בתוך מחיצה:
מן התל פירש"י שהי' תל גבו' מצד אחד והריטב"א פירש שהי' קרפף עמוק וקרקע לכל סביביו גבו' יו"ד טפחים והרחיק מן הכותל בתוך העמק ד"ט כו':
ומודי לי רב ששת כו'. הא דלא מתני רש"י שפת התל תרגמא הריטב"א אליבי' דעל שפתו לא קא מודי אלא בפחות מג' וכרב שימי כו' קשיא חדא מאי איריא תל אפי' כותל נמי דהא רב שימי בהרחיק מן הכותל קאמר ועוד הא רב שימי לאו משום דארחיק פחות מג' דמי איכא למ"ד דלא אמרינן לבוד אלא רב שימי אפי' סמכו לכותל נמי ובהא וודאי פליג רב ששת דדמי למחיצה ע"ג מחיצה כדאמ' רש"י אהא דהרחיק מן הכותל פחות מג' וכדמשמע הכ' ועוד האי הואיל ובאוי' מחיצות העליונות הוא דר. הואיל והרחיק מיבעי לי':
והלכתא כרב ששת ורב המנונא אבל קרפף שהוא על תל ועשה מחיצה על שפתו מועיל דבהא מודי רב ששת וכן אמר הרז"ה והרא"ש וברי' הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע והרמב"ם אפקה להאי הלכה מספרי' וקבע הלכה הרחיק מן התל ג' ועשה מחיצה הועיל עשה מחיצה על שפת התל אינו מועיל שהעוש' מחיצה ע"ג מחיצה אינו מועיל ותו לא ולא אתפרש טעמי' דמר מ"ט לא מייתי נמי להא דקרפף שהוא על תל והוא דר למעלה מן התל. אפי' על שפתיו מועיל ומתחזיא משום דקשיא בהאי שמעתא חדא מ"ש בדרבה ורב המנונא דנקט תל ומ"ש בדרבה ורבא דנקט כותל הא תרווייהו בדר למטה מן התל והיינו כותל ועוד היינו על שפת התל דרב חסדא ורב המנונא והיינו על התל דרב חסדא ואי התם בקרפף שלמטה מן התל והכא בקרפף שלמעלה מן התל פרושי הוה קמפריש לי' לישנא חדא ובתרי אפי' מתרגם ואי התם על שפת הסל והכא על התל מתנינן כרש"י בהא לא משתמע מידי ותו אביי דעובדא דרחבה דפום נהרא דאמר אין עושין מחיצה ע"ג מחיצה בגודא דנהרא דרחבה למעלה מן התל הואי דלא כמאן וכדקשו בה בתוס' והריטב"א אלא היינו תל דרב חסדא ורב המנונא היינו תל דרב חסדא כולה בקרפף שלמעלה מן התל עסקינן ורב חסדא ורב המנונא בתרתי פליגי וקאמר הרחיק מן התל ד' מועיל לד"ה דאפי' מן הכותל מועיל פחות מג' או על שפת התל להודיעך כוחו דרב המנונא אפי' תל והוא דר למעלה דאיכא למימר באויר מחיצות העליונות הוא דר נמי לא הועיל ולא מיבעיא ע"ג מחיצה וקאמר תסתיים דרב חסדא דאמר הועיל דאפי' במחיצה אמר מחיצה ע"ג מחיצה הועיל ולא מיבעיא ע"ג התל א"ר חסדא מודה לי רב ששת שאם עשה מחיצה על התל שהועיל דרב ששת לא פליג עלאי אלא במחיצה אבל ע"ג תל מודי הואיל ובאויר מחיצות העליונות הוא דר ואע"ג דרב המנונא בתל נמי פליג מ"מ רב חסדא אליבא דר' ששת קאמר דלא פליג עלי' אלא במחיצה והלכתא כוותי' דרב המנונא מדאביי ורבא דרחבה דפום נהרא דאמר אפי' בתל אין עושין מחיצה ע"ג מחיצה ודרב ששת לא מכרעא דרב חסדא הוא דמפרש לדרב ששת הכי ורב המנונא אוקים לי' לדרב ששת כוותי' ומחיצה לאו דוקא דתל נמי מחיצה היא והיינו דקא פסיק וקאמר הרמב"ם עשה מחיצה על שפת התל אינו מועיל ל"ש קרפף למטה ל"ש קרפף למעלה וגובה התל הוא מחיצותיו והוא דר למעלה אינו מועיל ומסתברא כוותי':
קרפף בית שלש כו' האי שמעתא לרש"י ולר"ח מיפרשא כולה בפירושי הריטב"א ולרש"י למאי דס"ד מעיקרא הכא בבית סאה מפולשת מד' רוחותי' ולר"ת למאי דס"ד במפולשת מרוח א' או ב' ומשני הכא במפולשת מד' רוחות ולרש"י למאי דסליק אדעתין מעיקרא לא תיקשי לשמואל נמי מאחר דבג' רוחי אמרינן פי תיקרה יורד וסותם הכא דבקירויו באמצע קרפף לימא יורד וסותם מג' רוחי והו"ל בית סאה מוקף מג' רוח' וד' פרוץ במליאו להך קרפף דב"ס ותישתרי דב"ס כחצר קטנה שנפרצה לגדולה ולשמואל כי איפרץ מד' רוחי לא אמרינן יורד וסותם אפי' מרוח אחת וכחדא הוו והא דאמר הרא"ש בפ"ק ד' יצא בשמעתא דצוה"פ דפרוץ כולו לחצר ולמבוי מהני צוה"פ אפי' מד' רוחות אבל לבקעה לא וקם ברי' הרב בעל הטורים בשיטתי' לא תימא בקעה דוקא דלית לה מחיצות אלא אפי' קרפף דאית לי' מחיצות הואיל ולית בה דיורין לא ובחצר ומבוי דוקא דאית בהו דיורין דאי לא תימא הכי לרבה נהי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם בצוה"פ לישתרי דקונדיסין וקורה לא גרעי מצוה"פ:
והא דפריך הריטב"א לרש"י מהיכא נפקא לי' דהכא בקירויו באמצע ולטעמך לר"ת נמי למאי דמסיק בהכי קמיירי אלא מאי אית לך למימר למוקים להו כרב מוקים להו בהכי לרש"י נמי למאי דסליק אדעתי' מעיקרא הואיל ובג' רוחי אפי' שמואל מודי על כרחך טעמא דרבה משום דהכא במפולשת מד' רוחי:
ולר"ת למאי דמסיק לא תימא ר' זירא אפי' מד' רוחי קסבר פי תיקרה יורד וסותם אפי' בבקעה דהא ליכא למ"ד אלא כדאמר הרב המ"מ משום דקרפף דאית לי' מחיצות ורה"י דאורייתא הוא אקיל בי' למימר אפי' בד' רוחי יורד וסותם:
באכסדרה אמר הרמב"ם אם היא בת ג' מחיצות ותיקרה. והכי אזדא הא דאמר כי לית לי' לשמואל בג' מכלל דבג' פליגי ואמר הרמב"ם דפי תיקרה לאו מחיצה גמורה אלא כקורה דמבוי דמי דהכירא הוא דהואי:
בפלוגתא דרבה ור"ז הרמב"ם והרא"ש אמרי הלכתא לקולא והרז"ה אמר לחומרא: