גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שני – עושין פסין · דף כד:
ללישנא קמא דתוס' א"ה מאי יתר מב"ס דקאמר ר' אשי לימא לא אמרן אלא שאין עמוקין אבל עמוקין כזרעים דמיא וכדאמר אמימר אבל לא חזין לתשמישתא לא ואיכא למימר מילתא אגב אורחי' קמ"ל רב אשי כר' ירמיה מדפתי דמתני בזרעים לקולא כר' שמעון:
בתוס' אע"ג דגבי בור אפי' ר"י כו'. ולהריטב"א משמי' דר"י דאמר גבי פסי ביראות הואיל ותשמשתי' דקיצין לא הוי מוקף לדירה אלא משום עולי רגלים הקילו. ורבנן אמרי לי' לר' יודא כי היכי דדיר וסהר אע"ג דלאו תשמיש גמור ננהי חשיבי מוקפין לדירה ה"א מצוה דידהו לקבע כאלו מוקפין לדירה ואהדר להו ר"י זו מחיצה ואלו פסין אע"ג דאקילו בי' חדא קולא לא אקילו בהו תרתי פרוץ מרובה ויתר מב"ס איכא לשנויי במחיצה מעלייתא נמי לא הוי מוקף לדירה ופסי ביראות שאני דאלו הוה מחיצה שרי משום עולי רגלים אלא הואיל ופסין נינהו ואקילו בי' חדא תו לא אקילו בהו אחרינא אלא דאכתי קשיא התם משום עולי רגלים בור משוי לי' היקף לדירה והכא דמוקף לדירה מיא קא מבטלי לי' מדירה. מיהא הא נמי לא קשיא דמיא מבטלי לי' מתשמישתי' דתו לא חזי לתשמישתי' ומשום תשמישתי' דמיא לא הוה הוקף לדירה אלא גבי עולי רגלים ולמאן דאמר התם הוי מוקף לדירה נמי איכא לשנויי התם בור ופסין דידי' מעקרא למיא עבידי לאשקויי בהמתו הכא האי קרפף לתשמישתא אחריתא הוקף והשתא דאתי מיא ותו לא חזיא בתשמישתי' משום תשמישתי' דמיא ממילא לא הוי מוקף לדירה משום מיא אלא היכא דאקפי להכי ורבנן דתוספת עדיפא מינה משני דודאי שאני בין בור לשותה:
יתר מב"ס כו' אמר הריטב"א ולענין החצר אסור שהוא נפרץ במלואו למקום האסור לו כו' ואע"פ שעמוק יו"ד שחשוב מחיצה הא לא מינכרא שכולה מכוסה במים וכו' ולדידי' הא דאמרינן בפ"ק מבוי שצידו א' כלה לים הו"ל ים מחיצה בעמוק יו"ד על שפתו א"נ בפחות מג' משפתי' וה"נ בדלא חזין לתשמישתא ואית בהו טפי מב"ס לר"ש דקי"ל כוותי':
היכא דלא חזו לתשמישתא מישתא דאסיר פליגי בה הרא"ש והרשב"א הרא"ש אמר אע"ג דלא עמיקי יו"ד הואיל ולא חזינן לתשמישתא לא הוי מוקף לדירה וכן אמר הרז"ה והרשב"א אמר עמיקי יו"ד אסיר לא עמיקי יו"ד טיט ורפש ורקק נינהו ושרי והכי משמע לישנא דרש"י דלא בטיל מתורת קרקע עד דעמוקי יו"ד כדאמר הרב בעל בית יוסף וללישנא קמא דרבנן בעלי התוספות ש"מ מדרב אשי כהרא"ש מדאמר רב אשי דחזי לתשמישת' נמי עמיקי' יו"ד כזרעים דמיין אלא מאי איכא בין היכא דחזיין להיכא דלא חזיין דאי לא עמוקי יו"ד דבדלא חזיין אע"ג דלא עמיקי יו"ד אסיר. והרשב"א ס"ל כהר"י בעל התוספות ולרב אשי איכא ביניהו כב"ס לרבנן היכא דמיא מכסיא ובשפתו לא עמיקי יו"ד דבדלא חזיין כולה אסיר דאיפרצו זה לזה א"נ בשפתו עמוק יו"ד ולטלטולי מחצר למיא דהאי קרפף והאי חצר וכן ברובא עמוק יו"ד ואפי' פחות מב"ס ולרש"י ברובא עמוק יו"ד ולא הוי יתר מב"ס דבדלא חזיין כולה אסיר בדחזיין שרי וכוותי' דהר"י מסתברא מדקאמר רב אשי יותר מב"ס ולא קאמר ודחזיין לתשמישתא נמי לא אמרן אלא שאין עמוקין אבל עמוקין לא כדאמר אמימר בלא חזיין
אמר אביי היכי נעבוד פירש"י ורחבה היתה מוקפת גדר אבנים וקשה לפרוץ בה יותר מעשר וכ"ת ליטפי' בי' משהו אפתחא דליהוי יותר מעשר והדר לגדר הא נמי קשיא הואי א"נ פתחא זוטא הואי דבצירא טובא מיו"ד לתיבעי להו למיפרץ בה טובא עד טפי מיו"ד ולהרב בעל תה"ד דאמר בקרפף יתר מב"ס תקנתא במלוי עפר להדי כותל הא נמי הוה קשיא להו:
לעביד מחיצה אגודא דנהרא וכמאן דא קפה לרחבה דמי דשביל ורחבה חדא עבידי וקשיא הניחא למאן דשרי מרחבה למתא וממתא לרחבה אלא למאן דאסיר מחיצה דשביל מאי אהני לרחבה הא לאו חדא עבידי ולמאי דבעינן למימר קטן דהתם בכלים ששבתו בבתים פליגי איכא למימר מ"מ לגבי כלים ששבתו בשביל וברחבה חדא נינהו אלא לרבותינו בעלי התוס' דאמרי בכלים ששבתו בתוכן פליגו קשיא וכי תימא אביי כמאן דשרי סבירא ליה הא משמע דרב אחא ורבינא לאו לאפלוגי אדאביי ורבא קאתו אלא פרושי קא מפרשי למילתיהו. ולהריטב"א דאמר בשלהי שמעתין דשביל דכולי עלמא שרי הואיל ומחזי חדא לא אתו למטעא ניחא וכן למאי דנימא דרבנן דתוס' אליבא דרבנן מוקמי אביי כר' שמעון דהלכתא כוותי':
אין עושין מחיצה על גבי מחיצה קשיא להו לרבותינו בעלי התוס' הא מחיצה על גבי התל הועיל הואיל ובאויר מחיצות העליונות הוא דר וניחא להו הכא בתל גבו' יו"ד משביל. מתקיף לה הריטב"א אזה פרושי הוה קא מפרש לה כי היכי דפריש סליק לגודא תו קשיא להו ויעשה מחיצה ברחוק ד"ט הלכך אתחזיא לן דאביי דאמ' לעביד מחיצה אגודא דנהרא לאו משום דבהאי מחיצתא קא משוי לשביל ולרחבה חדא דהא רחבה מחיצתא לא צריכה וכמאן דסתימא דמייא כדאמ' רש"י והאי מחיצתא לא משוי להו טפי חדא מדהוה מעקרא והכא משום מגו קאמ' מגו דמהניא מחיצה לשביל מהני נמי לרחבה ולא חש לפרושי למגו הואיל ולא קאי הכי כדאמ' הריטב"א אצוה"פ וקאמ' אין עושין מחיצה ע"ג מחיצה דלשביל לא מהני מידי דבלא"ה מתכשרא בתל ועד כאן לא תאמ' רב חסדא אלא לענין היקף לדירה הואיל ובאוי' העליונות הוא דר אבל הכא לאכשורי לשביל בלא"ה מתכש' וכ"ת מאי קמ"ל פשיטא מה דתימא אע"ג דלענין הכשר ל"צ מחיצה לשביל מיהא חשיבא דלמעלה הא איפרץ במילואו או יות' מיו"ד ואמרינן מגו דחשיבא לגבי שביל חשיבא נמי לגבי רחבה קמ"ל דלא אמרינן מגו אלא היכא דצריך לה לאכשורי:
ולעביד לי' צוה"פ כו' פירש"י משום מגו והא דלא פריש לה אביי משום דלא קאי הכי כדאמ' הריטב"א ואע"ג דלחי בעלמא סגי לי' אמר הריטב"א מעקרא הוה מהד' אהכשירא דעדיפא:
אתי גמלי חדיין לי' פירש"י דאזלי למישתי מן נהרא. ותהי בה הריטב"א היכי ס"ד למיעביד מחיצה ופריק דשבקי לה דרך לגמלי. ועוד אמר הנך גמלי לאו למשתי מן נהרא אזלי אלא לזבל לכרמים או לאיתויי פירות:
אלא אמר אביי ליעביד לחי כו'. קשיא להו לרבנן האי לחי מאי אהני לשביל שביל בלא"ה מתכש' בנראה מבחוץ ושוה מבפנים. פריקו לה רבנן דתוס' לרחבה גופה לא מהני לשביל תיהני והריטב"א לא ניחא לי' בהאי פירוקא ומוקים לה הכא בגיפופין ד' אמות ואנן אית לן נמי לאוקמא בנכנסין כותלי שביל ומתא לרחבה:
בתוספות והנהר לא היה רחב יות' מעש' כר' חנן בר רבא דפ"ק דאמ' מבוי שנפרץ מצידו בעש'. דאי כרב הונא דאמ' מצידו בד' האי שביל היכי עבדינן לי' תרי קולי דמבוי למישריי' בלתי ודחצ' דפירצתה ביו"ד:
א"ל רבא יאמרו לחי מועיל כו' פירש"י לשביל דלא סליק לגודא דנהרא והו"ל כמבוי מפולש כו' אסברה לן הריטב"א אע"ג דמבוי סתום אטו מפולש לא גזרינן הכא מחיצה דגודא לא מנכרא ורוב שבילין לא סלקי לגודא דנהרא כו' ומבוי שצידו א' כלה לים דפ"ק מינכרא ואמ' הריטב"א ובתוס' פירשו דליכא דיורין כולי האי בשבילין אלא מועטין במיעוטו של שביל ואתו למישרי שבילין דלית בהו דיורין כלל והנך פס בעו הואיל ואין באים וחצרות פתוחות לתוכו וכ"ת ה"נ לעביד פס אתו גמלי שדיין לי ודרש"י קשיא לן לרבא לעבוד מחיצה אגודא דנהרא ודקא אמרת אין עושין מחיצה על גבי מחיצה הא הכא מחיצה דגודא לא אהניא מידי וכמאן דליתא דמיין וניחא לן הכא הא מחיצה מעלייתא היא אלא דחיישינן הואיל ולא מינכרא אתי למיטעי למימ' דלאו מחיצה היא ואתי למישרי מפולש השתא כי עביד מחיצה אגודא חיישינן איכא דידעי דמחיצה היא ואתו למישרי מחיצה ע"ג מחיצה:
אלא אמר רבא עבדינן לי' לחי למתא כו' אמר הריטב"א שביל רש"י אסר ורבנן דתוספות אמרי הואיל והאי לחי לאו לשביל עבידא אלא לאכשורי למתא ולרחבה ושביל ממילא אישתרי דכלה לרחבה המותרת לעצמה תו ליכא למיגז' וכן עיק' ולדעתין אזדא רש"י לטעמי' ואזדו רבנן דתוספות לטעמי' דרש"י דאמ' טעמי' דרבא דאתי למישרי מפולש דלא מינכרא להו מחיצה דגודא השתא נמי דכלה לרחבה המותרת ואפי' הוה סתימא לגמרי אתי למישרי סתום ופרוץ במלואו ורבנן דתוספות דאמרי טעמי' דרבא דאתי למישרי בלחי שבילין דלית להו דיורין כלל השתא אפי' לא הוו דיורין כלל בשביל שרי דהא סתים מג' רוחי ורביעי פרוץ למקום המות' והשתא לרש"י נמי אי עביד לפי אגודא דנהרא שביל נמי שרי דמהך גיסא דרחבה כסתום דמי דהא למקום המות' איפרץ:
לרש"י דאס' לשביל לא תיקשי מתא היכי משתריא ליהוי כמבוי שנפרץ במלואו לחצ' ונפרצה חצר כנגדו לרה"ר דבזה כנגד זה אסו' חדא אימא הכא מתא ושביל זה שלא כנגד זה הוו:
ועוד התם נפרצה לרה"ר הכא האי רחבה לשביל הוא דאיפרץ ושביל מדינא הא שרי אלא משום גזירה בעלמא הוא דאסו'.
ממתא לרחבה כו' אמר הריטב"א דמתא גופא ורחבה גופא ליכא למיס' דאפי' הוו בה דיורין ולא נשתתפו אלו עם אלו אלו משתמשין לעצמן ואלו משתמשין לעצמן כב' חצירות ופתח ביניהן ע"כ. ובתוס' דקמן דטרי בהא משום דקשיא להו ליגז' דילמ' בני רחבה לעצמן נמי לא יערבו ומסתברא כהריטב"א דלהאי לא חיישינן:
ואמ' הריטב"א דשביל דכ"ע שרו משביל לרחבה ומרחבה לשביל ויהיב טעמא למילתי':
הא דפליגי רב אחא ורבינא בכלים ששבתו בתוכן ואליבא דר"ש דכ"ע ל"פ דשרו א"נ הוו בה דיורין דפתחי להו פתחא לרחבה לא עדיפא מחצי דא"ר שמעון חצרות ומבואו' כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ואע"ג דלא נשתתפו וכ"ת זימנין דמימלכי ובנו להו בתים רחבה בבתים לא מחלפא כי היכי דלא מחלפי חצר וקרפף בבתים וכי שרי הא לא אתו למישרי להא:
כ"פ בכלים ששבתו בתוך הבית לר"ש ולרבנן אפי' שבתו בתוכן טלטולי ברחבה גופה אפי' כלים ששבתו בתוך הבית הואיל והוקף לדירה וליכא דיורין אפי' לכתחילה שרי מבתים טלטולי במתא גופא אפי' לכתחלה שרי לאפוקי מבתים לשיתוף ממתא לרחבה אפי' כלים ששבתו בבתים דרחבה לא חשיבא רשות לעצמה הואיל וליכא דיורין וכדאמ' הריטב"א דהא ליכא דיורין שיאסרו על בני המבוי וכחצי אחת הם ומרחבה למתא האי ודאי לאו בכלים ששבתו בבתי בני הרחבה דהיכי מפיק להו למנא דבתי למבוי אחר דלא עירב בהנך בתי אלא הכא במאני דבתי דמתא דאפיק להו לרחבה הדר אפיק להו למתא ואיידי דקאמ' ממתא לרחבה קאמ' נמי מרחבה למתא א"נ ה"ר ממתא לרחבה בין לר' שמעון ובין לרבנן ובכלים ששבתו בבתים ומרחבה למתא בכלים ששבתו ברחבה לרבנן פליגי בה רב אחא ורבינא חד שרי ממתא לרחבה אפי' כלי בתים ואפי' לרבנן ומרחבה למתא כלו רחבה ואפי' לרבנן וחד אסר כלי בתים לר"ש וכלי רחבה ממתא רבנן ורחבה גופא שרי דאי נמי הוו בה דיורין לעצמן משתמשין כדאמ' הריטב"א ודברי רבותינו בעלי התוס' לא יכולני לעמוד על סוף דעתן. ואיכא למימ' קא מוקמי אליבא דרבנן ורחבה גופה בכלים ששבתו בתוכה. ה"ה כלים ששבתו בתוך הבית והוציאן דרך מלבוש או שעב' והוציאן כדאמרינן בריש ר' אליעז' דמילה בשבת. אבל לאפוקי מאני דבתי לא מסתב' להו למישרי ומתא גופ' אפי' מנא דבתי דהא אשתתפו ופליגי ממתא לרחבה ומרחבה למתא בכלים ששבתו בתוכן מאן דשרי הואיל וליכא דיורין אפי' רבנן מודי דשרי אבל מנא דבתי אפי' לר"ש אסיר ומאן דאמ' זימנין דהוו דיורין ואסירי לרבנן אבל לרחבה גופא לא חיישינן זימנין דהוו בה דיורין ולא יערבו ואתו לטלטולי הא הכא לאו מבתים לרחבה וברחבה גופא מ"מ שרי לטלטולי וצ"ת:
שמעינן רחבה יתר מב"ס שלא הוקף לדירה וראשו אחד פתוח למבוי ושני פתוח לשביל של כרמים העולה לשפת הנה' שעמוקה יו"ד ופתחים אינן רחבין יתר מיו"ד ולמבוי ושביל הן במלואן כולן אסורין לטלטל אלא בד' אמות הואיל ונפרצו במלואן לרחבה שהיא כרמלית ואם עשה מחיצה לדירה על שפת הנה' אינה מועלת ולמ"ד כרב חסדא דמחיצה על תל מועיל ה"נ שרי וכן אם הרחיק המחיצה ד"ט משפת הנה' מועיל לד"ה ולמאי דפרישן אנן אפי' לרב חסדא ואפי' הרחיק אינה מועלת דלא הוי מחיצה לרחבה אלא משום מגו קס"ד דליהני ואמ' דלא מהני ואם עשה לחי לפתח השביל אינו מועיל ואם עשה פס ד"ט או ב' פסין משהויין ולא מיבעיא צוה"פ היכא דליכא גמלי למישדיי לרבותינו בעלי התוס' מועיל לרש"י אינו מועיל והיכא דאיכא גמלי ולא מצי עביד אפתחא דשביל הכי. עביד לחי אפתחא דמבוי והלכתא כמאן דשרי ושרי לטלטולי ברחבה ובמבוי וממבוי לרחבה ומרחבה למבוי ואפילו כלים ששבתו בתוך הבית לבר מרחבה למבוי כלים ששבתו בבתי בני הרחבה אסו' לאפוקי למבוי ולרבותינו בעלי התוספות כלים ששבתו בבית אסור ושביל לרש"י אסו' אפי' לטלטולי בגווה:
ולהריטב"א משמי' דרבנן דתוספות כולה שרי ואפי' משב"נ כרחבה וכמבוי גבר מכנים ששבתרו בבתי בני שביל ולמבוי דאסור ולרש"י נמי אי עביד נמי לחי אגודא דנהרא כולה שרי: