גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שני – עושין פסין · דף כ.
חצר שראשה נכנסת כו'. כולם בכלים ששבתו בבית דכלים ששבתו בחצ' אפי' שתים ולא עירבו מותרת דאפי' גגות חצירות מבואות וקרפיפות דחשיבי תשמישתי' שרי' וא"ל רבה מות' אפי' כלים ששבתו בבית. והוא בחצ' של יחיד או של רבים ועירבו הבתים בחצ':
שמא יאמרו עירוב מועיל כבין הפסין פירש"י לא ידע דיש פתח ביניהן וסב' כו' וההיא לא מהני כו' וכן אמר הריטב"א ובירושלמי אמרו שמא למחר תחרב הבא' אף הוא סבר לומ' עירוב מועיל בפסי ביראות משמע דהכא בדליכא חלון ביניהן ועירבו דרך הפסין וכי הוה הבא' הועיל העירוב דארכו יתר על רחבו לאו לענין עירוב איתמ' אלא לענין לחי וקורה והכא חיישינן שמא תחרב הבא' ולאו אדעתי' וקסמכי אעירוב דעירבו דרך הפסין והשתא דאיחרב הבא' הא בטלה עירוב דבין הפסין אתס' לטלטולי והיינו דקאמ' שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין אפי' בלא באר. ואית לן למימ' היינו דאמרינן התם דהדרן ועירבו התם דאיכא חלון בין החצירות והדרן ועירבן דרך החלון והדרן דקאמ' משום דרב הונא תלמידי' דרב ורב כר"מ דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף וה"נ לטלטולי בחצרות לבין הפסין שיתוף בעי ושתפו דרך הפסין והדרו ועירבו דרך החלון ואי אמרינן סומכין בכה"ג האי הדרן דהדרי חצירות התם מיהא ירושלמי ודאי סברה דאפי' דרך החלון לא מהניא מדס"ד למימ' רב הונא כדעתי' דאמ' מבוי שצידו אחד עכו"מ וצדו אחד ישראל אם עירבו דרך פתחים העכו"ם אוס' עליהן אלמא ה"נ בעירבו דרך פתח או חלון קמוקים לה. ואסיק דהכא משום שמא תחרב ואפי' דרך פתח לא מהני דלא פלוג רבנן ואי שרית להו דרך חלון אתי למישרי נמי דרך הפסין ותלמודא דבבלי סברה דדרך חלון מודי ר' הונא ולבבלי הא דמתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה כולה משום גזירה דמחצ' לחצ' לכי תחרב הוא. ועיין:
יבשו מים בשבת. אע"ג דקי"ל לא הותרו פסי ביראות אלא לבא' מים חיים ובא' הא לא פסקי מיא כדאמ' רש"י בריש פירקין. התם הוא דלא חיישינן להכי משום דלא עבידא דפסקי אבל זימנין דמיתרמי פסקי מים נמי מבא' כדתנן גבי ביכורים יבש המעין:
מים אין כאן מחיצה כו'. ולא דמי לג' ומת אחד מהן דחבלין דא"ר הונא שבת גורמת ורבה קאי כוותי' אע"ג דהתם נמי יתר מב"ס ליחיד בטל כל ההיקף ולימא כלום נעשת מחיצה אלא בשביל הג' ג' אין כאן מחיצה אין כאן שאני התם כיון דאי לא הוו אלא ב"ס מיהא מהני מחיצו' כי איכא טפי מב"ס נמי לא הוו כמאן דליתנהו למחיצות אלא כמאן דליתנה לדיורין אבל הכא כי ליכא מיא אפי' טפי מד"א נמי לא א"נ התם לב' לא מהנו לג' מיהא מהנו וכי אתי שלישי מעלמא א"נ ג' אחריני שרי הא איתנייהו למחיצות אלא דיורין הוא דליתנייהו הכא לכ"ע אסירא:
באו נמי לא תיבעי לך כו' ואפי' יבשו בחול ובאו בשבת הו"ל מחיצה הנעשית בשבת ואימא אפי' לא הוו מיא מעולם ובאו בשבת:
מחיצה הנעשית בשבת ותניא כו' ולא דמי לשנים ונתוספו עליהן דחבלין למ"ד שבת גורמות דאסי' התם מעיקרא נמי הויא אמחיצה אלא דיורין הוא דחסרי הכא מעיקרא לא הוי מחיצה השתא הוא דעבידא ומינכרא שריותי':
ובירושלמי אמרו איפכא באו בשבת כבר נכנס' שבת באיסו' חרבה הבא' כבר נכנס' בהית' קסברי הכא דלאו גופה דמחיצה אשתני לא מינכרא וכדיורין דמיא. בירושלמי חריץ עמוק יו"ד ויש בו ששה לכאן וששה לכאן נדון משום דיומד ואפי' מקצתו חריץ ומקצתו גבשושית ג' קנים וקש' גמי מלמעלן אינו מציל משום פיאה באר אחת גדולה לחציו עשה ולחציו לא עשה לחציו שעשה מות' ולחציו שלא עשה אסו' היו שתים אם הי' א' ממלא האמצעי נדון לכאן ולכאן שנים ממלאין איבעיא לי'
לא צריכא דקא בקעי בה רבים וקשיא לימא הלכה כחכמים וכיון דמשתרי למלאות ממילא שמעינן דחייב ואיכא למימ' הואיל ואצטריך לי' אגב אורחא קמ"ל דחייב אע"ג דפשיטא א"נ טעמא דרבנן קמ"ל דרבים לא מבטלי מחיצתא והוי רה"י דאורייתא וכגוונא דאמרי כאן הודיעך כחן של מחיצות:
ש"מ מהכא ומסוגיא דפירקין אפלוגתא דר"י ורבנן דאי לא הוי רה"י דאורייתא הוי רה"ר דאורייתא אע"ג דלא בקעו בה רבים ולא דמי לבין העמודין דאיכא למ"ד נדון ככרמלית דהתם לא ניח' תשמישתי' הכא ניח' תשמישתי' ודכ"ע הוי מחיצות דאורייתא אלא דר"י סבר רבים מבטלי מחיצות אע"ג דמדאורייתא מחיצות נינהו:
ולימא הא ולא ליבעי הך. ולא מסתב' לי' למימ' אי מהכא ה"א אע"ג דמדאורייתא רה"י כיון דבקעי בה רבים לא אקילו בי' רבנן למישרי משום עולי רגלים ור"י נמי דקאמ' יסלקנה לצדדין מדאורייתא קאמ' דרבים מבטלי מחיצתא:
ומותר להקריב לבאי ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה אמר הרמב"ם ואפי' לגמל ואמ' עלה ה"ה דירושלמי היא כשיעור הזה ואפי' גמל וכולו מבחוץ מות' פחות מכשיעו' אפי' גדי וכולו מבפני' אסו' וכן אמר הריטב"א משמי' דהראב"ד אע"ג דבשיעורא דפרה ליכא ראשו ורובו של גמל שיערו בפרה ששיעורה בינוני ולא חלקן בדיניהם ואמר וברייתא דקתני גמל שראשה ורובה בפנים אובסין אותה בפנים אלמא בעינן בגמל כדי ראשו ורובו לאו דוקא אלא שיעורא דעלמא נקט ואמר וי"א שלא שיערו בפרה אלא לכל דכוותה או אפי' בפחות ממנה לחומרא אבל לרוב מנה כגון גמל או סוס וכיוצא בו צריך שיעור ראשו ורובו לעולם אלו דברי הרב:
וחזינן דלענין ראשו ורובו ל"ש בין הפסין מרה"י דעלמא מדפשיט נקיט למנא ולא נקיט לה דשרי בין. הפסין דמהני נמי בעלמא ולהרמב"ם והראב"ד קשיא ברייתא לאידך לישנא קשיא דירושלמי ופרקינן להרמב"ם והראב"ד ברייתא לא קשיא כי תניא ההיא ברה"י דעלמא דאית ביה כדי ראשו ורובו ואי לית ביה אזיל ומשכח רה"י אחרינא דליהוי בי' ואפי' בבין הפסין ומרוחקין הרבה הואיל ואיתנהו בהו כדי ראשו ורובו של גמל ודאי אסיר עד דליהוי ראשו ורובו בפנים וכן גדים וטלאים בראשן ורובן בפנים סגיא דכל בהמה ראשה ורובה בעינן ובהכי סגי וכי קאמרי אינהו בשיעורי דבין הפסין דלא אחמור בהו רבנן עד שירחיק כדי ראשו ורובו של גמל אלא בכדי ראשו ורובו של פרה סגי וכי בעי לגמל אפי' כולו מבחוץ ומשום עולי רגלים לא אחמור בי' רבנן דלא לאשקויי לי' עד דמשכח פסין מרוחקין ודא גזור בי' דלמא קא מפיק לי' אע"ג דבעלמא גזור ולאידך לישנא דירושלמי לא קשיא כי קאמר ואפילו גמל וכולו מבחוץ מותר בממלא ושופך והיא שותה מאלי' הואיל ולא נקיט למנא לא בעינן ראשו ורובו כדאמרינן בשמעתין דפחות מכשיעור אסור ובטילי מחיצות דבין הפסין ואפי' בכי שפיך נמי לא הואיל וליכא ראשו ורובו של פרה וסתמא נקיט למנא אבל כשיעור שרי בפרה בראשה ורובה בפנים ואע"ג דנקיט למנא ובגמל בשופך ושותה מאלי':
לא יעמוד אדם בר"ה וישתה כו'. הא דאמרי בתוס' דלא חשיב הנחה אלא בנוטל ממקומו אבל נח מאליו לא וכן אמר הרא"ש בפרק בתרא קשיא לן אי בנוטל ממקומו חשיב הנחה במקום פטור בידו אלא הא דתנן פשט העני את ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה וכן פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונתן העני לתוכה שניהן פטורין ואמרינן עלה פטורין אבל אסורין הנותן לתוכה אמאי אסור הא כיון דנטל ממקומו הו"ל הנחה במקום פטור ואפי' לכתחילה נמי כמקום שאין בו ד' דמותר לבני דהר"ה ובני רה"י לכתף עליו ונהי דאידך אסור דהו"ל מחליף איהו אמאי אסור הא לאו עידי קעביד למקום פטור היא דמפיק: