אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שני – עושין פסין › דף יט:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שני – עושין פסין · דף יט:

דף יט.

דלא בעינן פשוטין לאו דוקא אלא דלא בעינן מיעוט וכן דבעינן פשוטין דבעי' מיעוט כדאמר הריטב"א:

בבור שתים עשרה כו'. דמכל צד בעי ארחוקי שתי אמות ודה"ר יונתן לא ידענא לפרוקי:

מאי קמ"ל תנינא דליכא למימר דר"מ מ"מ בעי פשוטין ל"ש רחב ל"ש קצר וכדא"ר יוסי דירושלמי דקים לי' לתלמודא דבבלי בדלית בי' אלא שיעור הרחקה סגי בדיומדין וס"ל כר' בא ממל דירושלמי ומלתא פשיטא הו"ל וליכא למימר קמ"ל רב פפא דלא פליגי ביתר מכשיעור אי בדיומדין מאריך או בפשוטין ממעט וכדבעא מיני' אביי' מרבה דא"כ האי דבעינן פשוטין דסגי בפשוטין הול"ל ולרש"י דאמר דהא דבעא מיני' אביי מרבה לר"י פשוטין עביד פשוטין עדיפי לי' קשיא אימא קסבר רב פפא פשוטין עביד וקמ"ל דלא תימא ביתר מכשיעור פליגי ר"י סבר ארבעה דיומדין מ"מ ואי טפי לי' שיעורא מאריך בדיומדין ור"מ סבר עביד פשוטין אלא בבור י"ב דכ"ע דבעי' פשוטין דפשוטין עדיפי כ"פ משמונה עד י"ב ובשיעורא פליגי ואיכא למימר א"ה בבור שמונה דקאמר רב פפא דל"פ ל"ל א"ל ה"ה דהו"מ לשנויי הכי אלא דא"כ תפשוט בעיא דאביי ונימא מילתא דמספקא לי' לאביי פשיטא לי' לרב פפא להכי אר"פ ברייתא לא שמיע לי' ולא תפשוט ולא מידי דפשוטין דר"פ אימא לאו דוקא אלא מיעוט קא':

ברייתא לא שמיע לי' כו' והא דמשני לעיל בתר דשמעה כדאמרי בתו' והריטב"א משמי' דהראב"ד אמר האי לא רב פפא הוא דשני לה אלא תלמודא הוא דפריש לה מכלל דברי רב פפא דהכא ולא ידענא דרב פפא מאי משמע מיני' הא מעיקרא נמי קאמר לר"י טפי מי"ג וכי"ד לא הויא וממתניתין שמיע לי' אלא לישנא דברייתא קשיא לי' והיכי משמע תרוצי לישנא מדרב פפא:

האריך בדיומדין כו' היכא דרחב טובא וכי מאריך בדיומדין תיהוי עומד כפרוץ לרב פפא ולר"ה ברי' דר"י עומד מרובה על הפרוץ לא תיבעי לך דבכל מקו' מחיצה גמורה היא ופירצתו ביו"ד כי תיבעי לך דרוויחא חללי' בציר מך' אמות וכי מאריך בדיומדין עד יו"ד אמות הו"ל פרוץ מרובה ואי עומד מרובה מב' רוחות לא הוי עומד רויחא ך' ועד כ"א נמי דאי עביד דיומד אמה מכאן תו ליכא עומד יו"ד באידך מהו פשוטין דוקא קאמר דמנכרא אבל מאריך בדיומדין לא דמאן דחזא בור י"ב ומי"ב עד י"ו ניתר בדיומדין מימר אמר אפי' בדיומד אמה מכאן ואמה מכאן נמי דבבור כולה שרי כי היכי דפרוץ מרובה בכל דוכתא אסור והכא שרי יתר מיו"ד נמי אע"ג דבכל דוכתי אסירא הכא שרי. או דילמא פשוטין לאו דוקא:

מאי לאו דמאריך בדיומדין קשיא לן הא רבה הוא דפשיט לי' לאביי דרי יהודה בפשוטין הוא דפליג דאי במאריך בדיומדין זו מחיצה וזו מחיצה ואי מתני' במאריך בדיומדין אימא סיפא ר' יהודה אומר עד בית סאתים וניחא לן רבה לישנא דברייתא קא קשיא לי' ומודי רבה דר' יהודה במאריך בדיומדין נמי מיפלג פליג וכדבעינא למימר קמן א"נ רבה קבלה מאביי דאמר תני עד שירבה פסין דמפיש ועביד פשוטין ודיומדין לר' מאיר לא איפשטא:

תני עד שירבה פסין. לאו דמשבש לה אביי למתני' דכי תיבעי לי' אימא מתני' משבשתא אלא קאמר אימא בפסין ירבה פסין קאמר:

מאי לאו דמפיש ועביד פשוטין מדקתני שירבה לישנא דאפושי ולא קתני שיאריך וקשיא מאי אולמי' דהך מדרישא דרישא לאו ר"מ בהדיא פשוטין קאמר וקא מיבעיא לי' אימא לאו דוקא וה"ה מאריך בדיומדין סיפא נמי אימא לאו דוקא וצ"ל ובלבד קא דייק מדקתני ובלבד מכלל דפשוטין דוקא קאמר וקאמר לא דמאריך בדיומדין והאי ובלבד לאו דוקא דפשוטין הא ר"מ בהדיא קא שרי לי'. והשתא איכא למימר דרבה דקאמר מאי לאו דמפיש ועביד פשוטין מבלבד קא דייק אי אמרת בשלמא דמפיש ועביד פשוטין היינו דקתני ובלבד דמאריך בדיומדין לא אא"א דמאריך בדיומדין מאי ובלבד הא פשוטין בהדיא קא שרי לי' ומשני לא דמאריך בדיומדין והאי ובלבד לאו דוקא:

יותר מי"ג ושליש אמה לר' יהודה מאי. ה"נ בעומד מרובה לא תיבעי לך אע"ג דפירצותי' בי"ג ושליש. מ"מ בפשוטין איכא תרתי פרוץ מרובה ופרצות י"ג אמה ושליש ובמאריך בדיומדין פירצת י"ג אמה ושליש איכא פרוץ מרובה ליכא כי תיבעי לך בפרוץ מרובה:

ואמר הריטב"א מאריך בדיומדין לא תיבעי לך דאפי' לר"מ דאמר פשוטין מהני לר"י מיבעיא כי תיבעי לך פשוטין לר"י מהו או פשוטין או מאריך בדיומדין או דלמא מאריך בדיומדין דוקא:

ורש"י אמר לך אביי את"ל קאמר אם תמצי לומר לר' מאיר נמי מאריך בדיומדין מהניא תיבעי לי' לר"י אי פשוטין נמי מהניא ואת"ל לר"מ פשוטין דוקא דעד שירבה בפסין ירבה בפסין קאמר לר' יהודה מהו פשוטין דוקא עד כאן לא פליג ר' יהודה עלי' דר"מ אלא מח' עד י"ב דר"י לא אצריך מיעוטא כלל אבל יותר מי"ג אמה ושליש מודי לי' לר"מ דפשוטין דוקא או דלמא ד' דיומדין דקאמר מ"מ אפי' היכא דרויח טובא קא מאריך בהו ובהא נמי פליג ודיומדין דוקא או דלמא או פשוטין או דיומדין:

זו מחיצה וזו מחיצה מיבעי לי' ואפי' יותר מב"ס דעביד לי' אריך וקטין וארוך טובא עד דבדוכתא דקטין כי מאריך בדיומדין תהוי פרוץ מרובה דלית לי' כ"ו אמה וב' שלישין. מ"מ הא ר' יהודה אית לי' ב' מחיצות דאורייתא ובמבוי לחי מכאן ולחי מכאן סגי ה"נ מחיצה הוי ואל תשיבני תיפק לך דאי אריך כי האי גוונא הו"ל ארכו יותר מפי שנים ברחבו ובית סאתים נמי ליתסר אימא בצדדי' אית רוחי וכדאמרי בתוס' בקרפף שנפרץ במילואו לחצר:

וממתני' לא תיפשוט מדאסר ר' יהודה יותר מב"ס ואי בדיומדין מאריך כי אית בי' טפי מב"ס עומד מרובה הוא דאימא טעמא דר"י משום דלא הוי מוקף לדירה ורבנן חשבי לי' מוקף לדירה א"נ רבנן נמי לא חשבי לי' מוקף לדירה והיינו טעמי' משום דמצוה קובעתו כדאמר הריטב"א אמתני' משמי' דהר"י בעל התו' א"נ טעמי' דר' יהודה משום דפרוצתי' בי"ג אמה ושליש כדקא אהדר לי' אביי אלא ברייתא דקתני זו היא מחיצה ואלו פסין חלמא טעמא דר"י משום דהכא פסין ואי איתא ה"נ מחיצה דעומד מרובה מחיצה גמורה היא. ומהדר לי' אביי מאי פסין תורת פסין הואיל ופירצותי' בי"ג אמה ושליש כפסין הואי והשתא לרבה עד כאן ל"פ ר' יהודה אלא בדמפיש ועביד פשוטין משום דגריעא מחיצתי' כדקאמר ואלו פסין אבל במאריך בדיומדין דהו"ל עומד מרובה אפי' טובא נמי אלא להך לישנא דקא פשיט לי' רבה דיומדין לר"מ מעד שירבה בפסין דמאריך בדיומדין מכלל דבהא נמי פליג ר' יהודה וברייתא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי אפי' היכא דמאריך בדיומדין ועומד מרובה עד ב"ס משום דלא הוקף לדירה או משום דפירצותי' בי"ג אמה ושליש אלא לדידכו אודי לי מיהת היכא דעביד פשוטין דאלו פסין ולאידך לישנא לא מכרעא ולהך לישנא נמי אימא רבה קבלה מאביי דמתני' דעביד פשוטין:

ופרצותי' בי"ג אמה ושליש והא דתניא הרחב מעשר ימעט ר' יהודה אומר אינו צריך תרגמה הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוספו' התם במחיצה רביעית או בב' מחיצות דא"ר יהודה לחי וקורה מכאן כו' אבל בד' מחיצות מודי דיותר מעשר לא ואמר הריטב"א ומסתברא דהא דחיה בעלמא הוא דעביד אביי וכפשיטותא דרבה קיי"ל והכי מסתבר כיון דלר"מ פשיט דמכשר בין בפשוטין בין בדיומדין סברא הוא דר"י נמי מכשר בכל ענין דלא ניפוש פלוגתא בינייהו אלו דברי הרב מיהא בהא דקאמר אביי דר"י מודי בד' מחיצות דפרצותי' ביו"ד מסתברא דרבה נמי מודי לאביי ולישנא דפסין הוא דקשיא לי' ולהלכה כוותי' דהריטב"א מסתברא לר' מאיר הא אמרי' ה"נ מסתברא דמאריך בדיומדין מדקתני ובלבד שירבה בפסין ולר' יהודה נמי פשוטין מהניא כדפשיט לי' רבה ור"י בתרווייהו פליג אדרבנן ובברייתא אדעביד פשוטין הוא דאהדר להו אדרבנן ותו מדא"ר פפא בבור י"ב דכ"ע לא פליגי דבעינן פשוטין אפי' אי תימא פשוטין לאו דוקא ה"ה דיומדין ורב פפא דבעינן מיעוטא קאמר פשוטין מיהא לכ"ע מהניא וכן אמר הרמב"ם הלכתא בפסין כר"י עד י"ג אמה ושליש ומותר להרחיק כ"ש ובלבד שירבה בפסין פשוטין שמניחין אותן כו' ומאריך בדיומדין להרמב"ם לא ידענא אימא בין לר"מ בין לר"י פשוטין דוקא ומסתברא דמהני אפי' לר"מ. ותו הא בדרבנן היא דמדאורייתא ודאי לא שאני בין פשוטין למאריך בדיומדין ולקולא אזלינן והרמב"ם דאמר בפסי ביראות כר' יהודה ובכל מקום אמר עד עשר כסוגיין דכולהי מכילתין ומתניתין ומתנייתא ומתנייתא דכלאים לא תיקשי עלי' הא דאתמר בירושלמי דפירקין אמתני' דדרך הרבים מפסקתן. רב הושעיא שאל לאבא כמה תהא פירצת המבוי על דעתי' דר' יהודה והוא א"ל מי"ג ומינה שמיעא להו מבוי המפולש דא"ר יהודה לחי מכאן ולחי מכאן נמי בי"ג וכיון דר"י בכ"מ י"ג ושליש ס"ל ואנן דלא קיי"ל כוותי' בעלמא ה"נ לית הלכתא כוותי' דהרמב"ם מדאביי שמיע לי, דאמר ופרצותי' בעשר וזו תורת פסין עלי' ופרצותי' בי"ג אלמא טעמי' דר"י הכא משום דאקילו בי' לעולי רגלים ומבוי המפולש נמי טעמא דידי' משום דקסבר ב' מחיצות דאורייתא וכדפרישו רבנן דתוס' והריטב"א ובמאי דפליגי רבנן עלי' ואפי' במחיצה רביעית תנן והרחב מיו"ד ימעט לית הלכתא כוותי' אבל בפסי ביראות דלא פליג עלי' אלא ר"מ. ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י דאימא מודו לי' רבנן הכא דאקילו מפני עולי רגלים:

תל המתלקט מסתברא ד' בשיפועו קאמר אבל יותר מד' בשיפועו אע"ג דכי משחת לי' מתתאי ליכא אלא ד"א במשכי' כארעא סמיכתא הוא.

אבן מרובעת ה"ה עגולה וחקוקה דליכא אלא חד רואין כל שאלו תחקק:

אפי' תרי רואין נמי והלכתא כוותי' דהא אילן עגול הוא ואמרינן נדון משום דיומד ורבה דלא פשיט לי' מאילן חדא דהכא עגולה בהדיא קתני ועוד אירויי קא מורי לי' דפלוגתא דתנאי היא והיאך ר' ישמעאל גנו של' ר' יוחנן בן ברוקא היא וכן גודריתא דקני סתמא עגולה וללישנא קמא פשיטא להו דדיומד הוא וללישנא בתרא עד כאן לא קא מיבעיא לי' אלא גודריתא דקני דלמעלה מתפרשי אבל אילן דלמעלה נמי מיחברא דיומד הוא ותל המתלקט לרש"י נמי תרי רואין הוו ואכרע הריטב"א כוותי' וכן אמר הרמב"ם תל המתלקט ואילן ואמר אבן סתמא ולא מפליג בין מרובעת לעגולה ולישנא דירושלמי משמע דלא פליגי ומר אמר חדא ומר אומר חדא ומאן דאית לי' חד רואין אית לי' תרי רואין כדאמרי התם לא שנייא אין בין דברי לדבריך:

חיצת הקנים קנה קנה פחות מג' נו'. אע"ג דכה"ג עומד גמו' הוא פריש הריטב"א אימא הכא דפרוץ מרובה בעינן מחיצה שתי וערב דמחיצה שתי מחיצה גריע' היא ואפי' להרמב"ם דפרישנא אליבי' בשמעתא דחבלים דלא שאני משא' מחיצות אלא טעמא משום עראי ואפי' מחיצה גמורה נמי מ"מ לר' יהודה ולר' יוסי בר' מחיצת שתי לאו מחיצה היא ואימא הכא דפרוץ מרובה אפי' רבנן מודו:

ללישנא קמא גודריתא דקני פשיטא להו דהוי דיומד דדמי לאילן והיינו דאהד' לי' רבה אי הכי היינו אילן וללישנא בתרא קנה קנה פחות מג' פשיטא להו דהוי דיומד דכעומד דמי והיינו דאהד' לי' רבה א"ה היינו גדר ואביי משני לי' אע"ג דלהלכה פשיטא לי' דהוי דיומד תנא איצטרך לי' לאשמעינן:

תרי גוני גדר. ורישא גדר גמו' ומאי קמ"ל היה שם איצטרכא לי' סד"א עשויין לשם פסין בעינן קמ"ל

גודריתא דקני לרש"י כגון שהן מחוברין למטה בעץ אחד כאילן בגובה יות' מג' הן מתפרדין ונעשו קנים קנה קנה פאות מג' בין קנה לחבירו וללישנא קמא הא פשיטא לי' הואיל ועד יות' מג' חדא הוו ובמחיצות בתר תתאי אזלינן דאפי' רשב"ג דאמ' פחות מד"ט לבוד מודי דלמטה כי איכא ג' לא אמרינן לבוד דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בו. ה"נ בקנה קנה פחות מג' מלמטה למעלה אע"ג דכל פחות מג' לא מזדק' הגדי בביתר אש נהי דמחיצה לא בטלא גרועה מיהת הויא דקטנות מגדי בבת ראש מזדקרי וגדי נמי בבת ראש לא מזדק' הא בדוחק מזדק' וגדורייתא דקני דעד יתר מג' חדא הוה עדיפא מקנה קנה פחות מג' דמתתאי נמי מיפלגי וללישנא בתרא קנה קנה פחות מג' פשיטא לי' הואיל וחלוקה ועומדת אבל גודריתא דקני בעינן מימר רואין כל שאילו יחלק ויחקק מלמטה ומלמעלה ינטלו קנים האמצעים ויעשה כעין דיומד וכי חלקת ועבדית לי' כעין דיומד נמי למעלה מג' מחיצה של שתי הוא דהויא וכי תרתי לגריעותא דמי והרמב"ם בהלכותיו שונה חבילות של קנים ולדידי' לישנא קמא הא פשיטא לי' הואיל וסמיכי קנים אהדדי אמרינן רואין כל שאילו ינטלו האמצעים כדאמרינן באילן וקנה קנה פחות מג' קמיבעיא לי' הואיל ומיפלגי מהדדי באוירא פחות מג' מחיצה של שתי הואי וללישנ' בתר' הא פשיטא לי' הואיל וחלוקה ועומדת וגדרות' דקני קמיבעי' לי' הואיל ומ"מ קנים בעלמא נינהו לא אמרי' בהו רואין כל שאלו יחלק דכי נמי חלקת להו לא הוו מחיצה מעליא וכתרתי לגריעותא דמי:

אמר הרמב"ם הלכתא בתרויהו לקולא ואמ' עלה ההמ"מ דכפשיטותא דרבה קי"ל ע"כ והיינו דל"ש להך לישנא ל"ש לאידך לישנא רבה בתרויהו מישרא שרי דמוקי לה לברייתא בהיאך דקא בעי מיני' אביי ואידך לאביי נמי פשיטא לי' דשרי ובירושלמי אמרו בהדיא היו ה' קנים ואין בין זה לזה ג' נידונין משום דיומד והדר אמר אישות קנים והיינו גודרייתא דקני:

ואי הוה קנים קנה קנה פחות מג' ממטה למעלה ועבידי חבילה עגולה בין לרש"י בין להרמב"ם איבעיא לן מן אמרינן רואין דכי חלקת לי' נמי הויא של שתי לחודי' ואוירא פחות מג' קא מפסיק בין למטה בין למעלה:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה