אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שמיני – כיצד משתתפין › דף פח:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שמיני – כיצד משתתפין · דף פח:

דף פח.

פחות מי' שופכן פירשה הריטב"א שהרי אינה ראויה לזילוף שאינה ראויה לתשמיש של כבוד ואינה מזלפה אלא שופכן במקום שיצאו לחוץ כדי שלא יטנפו חצרו וכו' ע"כ. דאע"ג דלא חש לזלפה לקלקולה לא חייש.

לרש"י הכא טעמא דאי שרינן כחו היכא דאיכוון לכך אתי למשרי זריקה בהדיא לר"הר ומדהרשב"א (עבוה"ק שם) משמע דהכא כל היכא דאיכוון חיישינן הואיל וחס על חצרו דלא לתקלקל וליפקי מיא אתי לאפוקי למיא להדיא לר"הר כי היכי דלא לתקלקל חצרו:

אריך וקטין איכא בינייהו. לרבה כיון דלא חשיבא לא מזלף לה וקשיא נהי דלא חשיבא לזלפה שיעורא דזילוף מיהא איכא ולא מקלקלה ותיהוי כימות הגשמים דשרינן משום דמקלקלה וקיימא ולא חס לקלקול חצרו הכא נמי הא לא חש כיון דבהכי לא מקלקלא אדרבה זילופא הא איזלפא וניחא כיון דלא חש לזלפה לא ניחא לי' בסינופא אפי' פורתא אפי' היכא דאיזלפא בהו א"נ בימות הגשמים דליכא קלקול כלל לא אחמור בה רבנן הכא דאיכא קלקול בטפי מסאתים לא שרו אלא בדאיכא תיקון ביה סאתים כגון דחזיא לזילוף ואיהו ניחא לי' בזילופא א"נ בימות הגשמים כולהי חצרות שרו הכא דפחיתי מד' ודאי אסירי. ד' דשרו לא שרו אל' ד' על ד' דניחא לי' בזילופא. ולמאי דבעינן למימר קמן דטעמא דרבה דלא סמכינן אתיימי זימנין דלא תיימי ולא שרי אלא בדניחא לי' לזלפא דאי לא תיימי האידנא ניחא לי' דליזליף אבל אריך וקטן לא ניחא לי' דליזלוף ולקלקל האידנא אבל בימות הגשמים לא קפיד כלל אקלקול:

הא מני רבנן היא. ובין לרבה בין לר' זירא ראב"י ורבנן בהא קמיפלגי רבנן סברי זילוף בעינן וביב דלא חזי לזילוף אסור אלא שופך לגג והן יורדין לביב דהו"ל כח כחו וחצר אי איכא ד"א על ד"א דחזי לזילוף שרי אבל אריך וקטין לא וראב"י סבר תיימי אע"ג דלא חזי וביב נמי ד"א על ד"א תיימי וכן חצר דאריך וקטין שפיר דמי וכי פליגי רבה ור' זירא באוקימתא דמתניתין הוא דקמיפלגי מר מוקים לה כרבנן ופחותה מד"א בין מד"א באורך בין מד"א ברוחב קאמר ומר דייק פחותה דמשיעורא משמע ומוקים לכולה מתניתין כראב"י וחסורא מחסרא. והיינו דהרא"ש והרשב"א ס"ל הלכה כראב"י דמשנת ראב"י קב ונקי ואריך וקטין לא צריך עוקא וביב ד"א על ד"א שרי לשפוך על פי' והרמב"ם ס"ל הלכה כרבנן חדא מדאמרינן מאי דחוקי' דר' זירא לאוקמה למתניתין כראב"י והרא"ש והרשב"א אמרי לך כדאמר הריטב"א מאי דמוקי' למימר חסורי מחסרא. ועוד מדאביי ורבא בהא דבימות הגשמים קא שקלי טרי אליבא דרבנן ש"מ הלכתא כוותי' ומתניתא דבד"א רבנן היא להרמב"ם דמוקים לה אביב וכיון דכרבנן ס"ל ביב אסור וחצר ארוך וקטן נמי בעיא עוקא. ואנן בהאי סוגיא כעוירא דממשש בקבלא ולא ידע אורחא. אמרת דראב"י ורבנן בזילוף קמיפלגי וטעמי' דרבנן משום דבעי זילוף וביב לאו בר זילוף והדר אמרת טעמי' דרבנן גזירה שמא יאמרו צינורות של פלוני מקלח מים דקאמר לי' רבא לאביי. ורש"י נמי פריש במתני' משום גזירה שמא יאמרו והכא פריש משום זילוף ובשמעתין פריש משום שמא יאמרו והריטב"א פריש במתני' והכא משום זילוף ובשמעתין בהא דא"ל רבא לאביי פריש משום שמא יאמרו. ותו אביי דאמר לי' לרבא והרי שופכין מאי קסבר ומאי אהדר לי' רבא. וחזינן אנן דהא בהא תליא מאן דאמר משום זילוף אבל אתיימי לא סמכינן ולא שפיך להו דלתיימי בחצרו דזימנין דלא תיימו וניחא לי' דליפקו מיא לרה"ר דלא לתקלקל אברי' ואתעבידא מחשבתי' אלא זילוף איכוון דליזלוף חצרי' ואע"ג דלא תיימי האידנא ניחא לי' דליקו הכא פורתא וליזלוף וכי לא איזלפא ונפקי לרה"ר לא ניחא לי' ולא אתעבידא מחשבתי'. והיינו טעמא דאריך וקטין דלא דהתם לא ניחא לי' בזילוף וניחא לי' דליפקו. והיינו טעמא דביב חדא דניחא לי' דליפקי מביב ועוד אע"ג דביב לא חייש כולי האי לקלקול אי קיימי קצת בביב מ"מ כיון דלא סמכינן אתיימי משום דזימנין דלא תיימי ה"נ חיישינן זימנין דלא תיימי ונפקי לרה"ר ואמרי צינורו של פלוני מקלח מים. ומ"ד משום תיימי סבר סמכינן אתיימי ואיהו נמי שפיך אדעתא דלתיימי בחצרו ולתיימי בביב ולא גזרינן בביב שמא יאמרו דסמכינן עלה דתיימי ולא נפקי לרה"ר וכי אתרמו דנפקי אהא לא גזור רבנן והיינו דקמיפלגי ראב"י ורבנן ומוקים לה רבה למתני' כרבנן ור' זירא מוקים לה כראב"י ואביי סבור הוה למימר בהא קמיפליגי מ"ד משום זילוף סבר ניחא לי' דלא ליפקי בעינן אבל תיימו דלא איכפת לי' אי תיימי הכא אי נפקי לרה"ר לא והיינו טעמא דאריך וקטין והיינו טעמא דביב כיון דלאו בני זילוף נינהי ולא קפיד הכי והכי אסור וראב"י סבר כיון דלא קפיד דליפקי לרה"ר שרי וכיון דתיימי לא קפיד והיינו דא"ל לרבא ימות הגשמים דאמרת משום דאדם רוצה שיבלעו מים במקומן כיון דמקלקלא וקיימא והרי שופכין לרבנן דאדם רוצה שיבלעו וקתני לא ישפוך אלא לאו לרבנן ניחא לי' דלא ליפקו בעינן והכא לא קפיד הכי והכי והוה מצי לאוקמא מתני' כראב"י אלא ניחא לי' לאוקמא אפילו לרבנן ולמאן דמוקים למתניתא אביב על כרחך רבנן היא וליכא למימר אפילו תימא ראב"י וה"ק בד"א דבעי ד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אע"ג דליכא ד"א שופך ושונה דבד"א אדקתני בהדיא משמע ולא אדיוקא ואהדר ני' רבא לרבנן נמי היכא דלא קפיד הכי והכי שרי וביב בימות החמה היינו טעמא גזירה שמא יאמרו משום דלא סמכינן אתיימי וחיישינן להיכא דנפקי מיא וכדאמרן ואבע"א ההיא ר' זירא קאמר לה ורבה ור' זירא לאו באוקימתא דמתני' לחוד הוא דקא מיפלגי דא"כ האי רבה אמר בד"א אדם רוצה לזלפן ור' זירא אמר ד' אמות תיימי הא מר אית לי' דמר דכ"ע ראב"י ורבנן קמיפלגי בהא דרבנן כרבה וראב"י כר' זיר' ולא הו"ל לאפלוגי אלא מתני' כמאן אי כרבנן אי כראב"י ולא למימר מר האי טעמא ומר האי טעמא ואי בהלכתא פליגי דמר סבר האי טעמא הלכתא ומר סבר האי טעמא הלכתא הו"ל למר למימר הלכתא כרבנן ולמר הלכתא כראב"י אלא רבה ור' זירא בהא קמיפלגי דרבה סבר דכ"ע בחצר בעינן זילוף כדתניא חצר שאין בה ד' אמות כו' וד"ה היא אבל אתימי לא סמכינן דאי לאו דניחא לי' דליזלפא בדתיימי לא ניחא לי' וחייש לקלקול חצרו ובביב דכ"ע דלא בעינן זילוף ואע"ג דלאו בר זילוף הוא כיון דתיימי תו לא חייש לקלקולא והיינו טעמי' דראב"י דשרי ורבנן סברי בביב חיישינן שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים ור' זירא לית לי' טעמא דשמא יאמרו וקסבר ראב"י ורבנן בזילוף קמיפלגי דראב"י סבר ל"ש חצר ול"ש ביב לא בעינן זילוף וכי תיימי שרי וחצר אע"ג דאריך וקטין וביב ד"א כיון דתיימי שרי ורבנן סברי ל"ש חצר ול"ש ביב בעינן זילוף וחצר ד' אמות על ד"א בעינן וביב משום דלאו בר זילוף אסור ודתניא חצר שאין בה ד"א כו' רבנן היא וקאמר רבה טעמא דזילוף דבחצר דכ"ע בעינן זילוף ור' זירא קאמר טעמא דתיימי דלראב"י בחצר נמי לא בעינן זילוף ומתני' כוותי' והלכתא כוותי' ואביי כי הוי דייק למתניתא דבד"א אכתי לא שמיעא לי' הא דרבה ור' זירא וסבר כר' זירא דרבנן זילוף בעי דניחא לי' דלא ליפקי וקשיא לי' ימות הגשמים ואהדר לי' רבא טעמייהו דרבנן משום שמא יאמרו ודכ"ע בביב היכא דתיימי דליכא קלקול כולי האי אי לאו משום שמא יאמרו א"נ בחצר בימות הגשמים דליכא קלקול כלל שרי ור' זירא הא מתניתא דבד"א כראב"י מוקים לה ואעוקה א"נ אפי' תימא כרבנן ובימות הגשמים דכולהי חצרות שרי וליכא קלקול אפי' בכוריים שרי אפי' בדלא קפיד הכי והכי אבל בימות החמה דחצרות פחות מד' אסירי וטפי מסאתים איכא למיחש לקלקול לא שרי רבנן אלא בדניחא לי' דלא ליפקי כי היכי דתתזלף וכדאמרן ורבא אע"ג דאמר מתני' קשיתי' לר' זירא קאמר ולי' לא ס"ל אלא כרבה דביב משום שמא יאמרו הוא ורבנן ורבנן לא פליגי בזילוף ובחצר דתניא חצר שאין בה ד"א על ד"א אין שופכין ד"ה. והשתא הלכתא כוותי' דרבה דרבא קאי כוותי ואפי' תימא הלכתא כראב"י בביב דלית לן גזירה שמא יאמרו וביב ד"א שרי בחצר אריך וקטין בעי עוקה כרבה דאפי' ראב"י מודי בהא והרשב"א. (עה"ק שער ג' סי' ו') אמר וחצר פחותה מד"א על ד"א אינה מכלה סאתים בזילוף ושופכין בחוץ או סמוך ליציאתה והמים זוחלין מכחו ויוצאין לרה"ר ולפיכך לא יתן כל עיקר חוששין שמא יתן סאתים וכו' ואמר ד"א על ד"א שאמרו יש מי שהורה שצריך להיותן מרובעות שאם אינן מרובעות אין האויר שולט בו יפה ואין נבלעין סאתים מים בחצר וצריך עוקה ויש מי שהורה שאין צריך אלא כל שיש בה שיעור י"ו אמה משוברות מותר שאדם מזלף יפה סאתים שהוא מי תשמישו בשיעור זה ולזה דעתי נוטה וגבי עוקה אמר בד"א בימות החמה שאדם חושש לקלקול חצרו ואם אתה מתיר לו יחוש לקלקול חצרו ושופכו בחוץ או יקלחו מים בחוץ ויאמרו צינורו של פלוני מקלח מים בשבת כו' מדברי רבינו נלמד דלית לי' שיטתי' דרש"י ודקמו בשיטתי בכולהי סוגיין והכא לאו משום דאתעבידא מחשבתי' אלא היכא דשכיחא דנפקי מיא דחצר לרשות הרבים ואיכא קלקול חצרו כי קיימו בחצר חיישינן דלמא מפיק להו להדיא לרשות הרבים כי היכי דלא לתקלקל חצרו וחיישינן נמי לשמא יאמרו אפילו בחצר ואנן בכולהי סוגיין קא דייקינן אי עבידי דנפקי לרה"ר או מבליעי בחצר או בימות הגשמים דליכא קלקול וקאמר רבה טעמא דמתני' אדם עשוי להסתפק סאתים בכל יום טפי לא שכיחי ולא גזרו בהו בד"א אדם רוצה לזלפן וליכא למיחש דילמא אתי לאפוקי להדיא לרה"ר בחדא כיון דלא נפקי לרה"ר ליכא למיגזר ברה"י גופי' אטו רה"ר ותו כיון דאיבלעי ומוזלפא וניחא לי' בהכי לא מפיק להו וכי נפקי לא שכיחא ולא גזור בי' רבנן והנ"מ ד"א עד ד"א דשליט בה אוירא שפיר ומובלעי בזילוף אבל אריך וקטין דלא שליט בה אוירא כולי האי חיישינן דלמא לא מבלעי בה ונפקא לרה"ר ואיהו נמי חייש לקלקול חצרו ואתי לאפוקי בהדיא לרה"ר ר' זירא אמר ד"א תיימו אע"ג דאריך וקטין ולא מזלפי שפיר מ"מ תיימי דלא חיישינן ותלי בפלוגתא דראב"י ורבנן דביב נמי כחצר דאריך וקטין דמי דלא שליט ביה אוירא וקמור וראב"י סבר מ"מ תיימו ולא נפקי וליכא למיגזר לא משום דלמא מפיק בהדיא ולא משום שמא יאמרו וכי נפקי לא גזור ביה רבנן ורבנן סברי גזור דלמא נפקי וה"ה באריך וקטין ורבה מודי לר"ז אלא באוקימתא דמתני' קמיפלגי א"נ קסבר רבה חצר דאריך וקטין גריעא מביב ואפי' ראב"י מודה תנא בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה בין בביב בין בחצר פחותה מד' אמות. ורבא אמר בה טעמא דאדם רוצה שיבלעו במקומן. אע"ג דנפקי לרה"ר לא חיישינן דלמא מפיק להדיא כיון דלא חייש לקלקול חצרו כמה ליה לאפוקי להדיא וא"ל אביי והרי שופכין סבור הוה למימר דביב נמי לא חייש לקלקול הביב ואהדר לי' רבא בימות הגשמים ליכא למיחש לא בחצר ולא בביב לא דלמא מפיק להדיא כיון דלא חייש לקלקול חצרו לא אתי ומפיק להדי' ולא לשמא אמרו דסתם צנורות מקלחין הן אבל ביב בימות החמה איכא למיחש לקלקול ולשמא יאמרו והאי שמעתא קשיא לן כסכתא לגודא:

תנא בד"א וכו'. הא דרש"י ודר"ת אסברה הריטב"א ואיהו אכרע לדהראב"ד דאמר בין אחצר בין אביב קתני ושני' רבא לדחבר ואמר ליה אביי תרצת חבר ביב במאי מיתרצא ואמר ליה ביב נמי בימות החמה משום שמא יאמרו:

אמר רב נחמן עוקה כו' תרגמא הריטב"א אליבא דרש"י רב נחמן סבר עוקה מחזיק סאתים בין בימות החמה בין בימות הגשמים נותנין לו סאתים ותו לא מחזיק סאה בימות הגשמים נותנין לו סאה בימות החמה אין נותנין לו כל עוקה גזירה דלמא אתי ליתן סאתים כפי שאדם עשוי להסתפק בכל יום ובד"א אסאה קאי בד"א שצריך עוקה סאתים אבל פחות מיכן אין שופכין בימות החמה אבל בימות הגשמים בין סאה בין סאתים נותנין לו כמדתו ושופך ושינה אסאה וכמדתו ואמר אביי הלכך בימות הגשמים דליכא למיחש מחזיק סאתים נותנין לו אפי' כוריים והיינו דהרמב"ם וקשיא לי' חדא הא דשופך ושונה ותו הא דאותבי' אביי לרבא מאע"פ שנתמלאו מע"ש הא לאביי נמי התם בימות הגשמים ורבא בימות החמה אלא אמר הריטב"א מחזיק סאתים מודי רב נחמן ששופך כל צרכו דטפי מסאתים מלתא דלא שכיחא ולא גזרו וסאתים לאו דוקא אלא סתמא מסתפק סאתים ומחזיק סאה דוקא קאמר בימות הגשמים סאה ובימות החמה לא כלום גזירה דלמא אתי ליתן סאתים כדי סיפוקו ואביי אמר בימות הגשמים אפילו מחזיק סאה נותנין אפילו כוריים והיינו דהרא"ש אלא הא דמסיים הריטב"א ולאביי מתניתא דלעיל אפי' בעוקה קטנה אבל לרב נחמן אתיא במחזיק סאתים ודכ"ע שופך ושונה כמו שירצה קתני מדקאמר רבינו דלרב נחמן נמי שופך ושונה כל צרכו ואסאתים אלמא קסבר רבינו לרב נחמן בימות החמה עוקה סאתים נותנין לו סאתים ותו לא מחזיק סאה אין נותנין לו כל עקר ובימות הגשמים עוקה סאתי' נותנין לו כל צרכו סאה נותנין לו סאה והיינו בד"א שאין נותנין לו אלא סאתים אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים עוקה סאתים שופך ושונה כל צרכו ואתי אביי למימר הלכך בימות הגשמים דליכא למיגזר בי' עוקה סאה נמי אפי' כוריים דאי קסבר רבינו לרב נחמן אפי' בימות החמה נמי עוקה סאתים נותנין לו כל צרכו האי בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה כל צרכו הא בימות החמה נמי בסאתים כ"צ ויהבינן ליה וסוף סוף מתניתא אעוקה קטנה כדאמרת לרש"י וקשיא חדא רב נחמן דאמר בעוקה סאתים בין בימות החמה בין בימות הגשמים נותנין לו סאתים ובימות החמה דוקא קאמר ובימות הגשמים לאו דוקא לישנא חדא ופירושו תרתי ואי איתא פרושו קא מפרש לי' בימות החמה סאתים ובימות הגשמים כ"צ ותו מתניתא קא מפרש בד"א אסאתים ורב נחמן סני ליה לפרושי ותו האי בד"א דלא יהבינן לי' אלא סאתים היכא תנן דלא יהבינן ליה דקתני עלה בד"א ותו הא הריטב"א אמר בה טעמא משום דטפי מסאתים מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה והאי טעמא בימות החמה נמי איתא ותו מכדי אביי לא פליג אדרב נחמן אלא אימות הגשמים מדקאמר הלכך הואיל וליכא למיגזר בה וכדפרישו בה כולהי רבוותאי ובימות החמה כדקאי קאי וכי אמרת נמי דרב נחמן בימות הגשמים בעוקה סאתים כל צרכו ס"ל אכתי כיון דבימות החמה לא יהבינן ליה אלא סאתים תקשי מתניתא דאע"פ שנתמלאו מע"ש כדקא קשיא לרש"י אלא אנו אין לנו אלא אי כהרמב"ם והיינו דהריטב"א אליבא דרש"י אי כהרשב"א (עבה"ק שם) דאמר בימות החמה עוקה סאתים נותנין לו כל צרכו פחות מיכן אין נותנין לו כל עיקר בימות הגשמים אפי' עוקה סאה ואפי' בלא עוקה כלל נותנין לו כל צרכו וטעמא דימות החמה משום דטפי מסאתים לא שכיחא וכל דלא שכיחא לא חשו עלי' ועוקה דלא מחזיק סאתים לא כלום גזירה דלמא אתי ליתן סאתים כדי סיפוקו ובימות הגשמים דליכא למגזר בי' כלל לא בעי עוקה כלל. ואסתים דרב נחמן לאו דוקא אלא סתמא מסתפק סאתים ומתניתא אי אביב אי אעוקה ואעוקה קטנה לר"נ ואכדי מידתו כרש"י ולאביי קאמר בד"א דצריך עוקה [בימות החמה]. אבל בימות הגשמים שופך ושונה כל צרכו ואין צריך עוקה ואף הרב בעל הטורים ס"ל להא דהרשב"א תרגמא הר"י קארו אליבי' דאי בימות החמה בעוקה סאתים נותנין לו סאתים ותו לא סאתים נמי לא ניתיב לו גזירה דלמא אתי ליתן ג' או ד' סאין כי היכי דגזור אעוקה סאה ולדעתין אי משום הא לא איריא דבעוקה סאה גזור דלמא אתי ליתן סאתים כפי שעשוי להסתפק בכל יום אבל הכא אטפי מסאתים דלא שכיחא לא גזור וכדפירישו בה הרשב"א והריטב"א טעמא דגזירה משום דהכי תשמישתי' אלא היינו טעמי' דהרב בעל הטורים כיון דאמר אבוה הרא"ש דסאתים דרב נחמן לאו דוקא היה סאתים דימות החמה נמי לאו דוקא דרב נחמן חדא לישנא אמר אתרויהו ומדאביי ומתניתא דאע"פ שנתמלאו כדאמרן ואיכא למימר נמי דרב נחמן בין בימות החמה בין בימות הגשמים סאתים דוקא קאמר כרש"י והרמב"ם ואבי' דאמר הלכך אימות הגשמים אפי' אמחזיק סאה או אפי' בלאו עוקה כלל כהרשב"א והרא"ש אבל בימות החמה כדקאי קאי והיינו דרבינו ירוחם ולהרמב"ם לא תקשי הא דשופך ושונה דכמה דבעי משמע דהרמב"ם מוקים למתניתא דבמה דברים אמורים אביב כדמתרגם הרב המ"מ אליבי' וכדקא מפליג הרמב"ם בביב בין ימות החמה לימות הגשמים. ומתניתא דאע"פ שנתמלא מע"ש ודאביי דאמר אילמא משום נפישא דמיא אית לן למימר כי אמור רבנן בימות החמה סאתים אין טפי לא הנ"מ לחד גברא אבל אי דיירי בחצר טובא כל פד יהבינן לי' סאתים וכן אע"פ שנתמלאה עומקה מע"ש יהבינן לי' סאתים דהכי עבוד רבנן לתקנתיה למיעבד עוקה סאתים ולששוכי סאתים דעבוד להסתפק בכל יומא והנך סאתים ל"ש נתמלאו מערב שבת ל"ש לא נתמלאו ל"ש חד ל"ע תרי ותלת לכל יום סאתים. ומשום דנתמלאו מערב שבת לא שכיחא כדאמר הר' יונתן ולתרי גברי כיון דאית לי' הכירא סגי כדאמר ה"ר יונתן א"נ אורחי' הכי הוא דכי שפיך חד ואיבלע הדר שפיך חבריה אבל לחד גברא אע"ג דטפי מסאתים לא שכיחא אדרבה כגון דלא שכיחא דליבעי טפי מסאתים לא חשו למישרא ליה ולהלכה איכא למימר הכי אלא הרמב"ם אי איתא דס"ל הוה אמר לה ולא לישתמט הא דאביי ודמתניתא דלימא לה וצריכנא למימר אליבא דהרמב"ם קסבר מתני' בין בימות החמה בין בימות הגשמים וקתני אין שופכין לתוכה אלא אם כן כו' אף על גב דבימות הגשמים עוקה פחות מסאתים נותנין לו כדי מידתו תנא מילתא דפסיקא נקט דפחות מסאתים בימות החמה אין נותנין לו כל עיקר ובימות הגשמים נמי אין נותנין לו כדי תשמישו הלכך קתני סאתים דיהבינן ליה בין בימות החמה בין בימות הגשמים כדי תשמישו ורבא דאמ' אפי' עירבו אימות הגשמים נמי אמר והיינו דקא תהי בה אביי אימות הגשמים והא דאמ' הרמב"ם סוף פ' ד') בהלכות עירובין עשו מקצתן עוקה בחצר לשפוך בה המים ומקצתן א עשו אלו שעשו שופכין לעוקה שלהן ואלו שלא עשו לא ישפכו לחצר עד שיערבו בימות הגשמים קאמ' א"נ עשו מקצתן עוקה גדולה מחזקת כדי סאתים לכל אחד דאי בימות החמה ועוקה סאתים אפי' עירבו נמי לא וסמיך אהא דאמר בהלכות שבת בימות החמה מחזקת סאתים אין שופכין לה אלא סאתים, ודחיקא מילתא לאוקמא להא דאביי ורבא בימות הגשמים ואית לן למימ' מודי הרמב"ם בתרי ותלת דיהבינן סאתים לכל חד וכדאמרן והא דאמ' אין שופכין לה אלא סאתים בחצר דחד ובחצר דתרי ותלת סמיך אהא דאמ' בהלכות עירובין דכי עירבו שרו וא"כ נתמלאו מע"ש נמי דאביי תרי ותלת מנתמלאו הוא דדייק וצריך תירוץ ולא תיקשי להרמב"ם מ"ש עוקה סאתים ומ"ש חצר שים בה ד"א על ד"א מכדי חצר ד"א נמי הא לא חזיא לזילוף אלא סאתים וקאי שרינן אפי' טובא חצר פתוחה מד"א ובה עוקה סאתים נמי אפי' טובא לישתרי שאני חצר ד"א כיון דסאתים חזיין לזילוף אטפי מב"ס דלא שכיחא לא עביד רבנן להאי חצר תקנתא כלל אבל פחותה מד"א דעבוד בה תקנתא ואצרכוה לעוקה סאתים לא שרו טפי מכדי מדחה וביב דשרי בימות הגשמים אפי' ביב פחות מד"א לא מיבעי להרשב"א והרא"ש דלא אצרכוה רבנן לתקנתא בימות הגשמים וחצר פחותה מד"א נמי אפי' בלא עוקה דבימות הגשמים ליכא למיחש לא לקלקול חצרו ולא לשמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים אלא אפי' להרמב"ם מדקאמ' אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע שסתם צנורות מקלחין ואדם רוצה שיבלעו במקומן ול"ק והוא שיהא בביב ד"א על ד"א והשתא להרמב"ם בימות החמה ביב חמירא מחצר דחצ' ד"א על ד"א אפי' בלא עוקה שריא וביב אפי' מאה אמה אסירא משום שמא יאמרו ובימות הגשמים חצר חמירא דחצר פחותה מד"א בעיא עוקה סאה לסאה וסאתים אכל צרכו וביב אפי' פחות מד"א נמי משום דשמא יאמרו ליכא דסתם צנורות מקלחין הן וביב לא חייש לקלקולא כחצר א"נ בחצר שמא יוצא ביד לרה"ר כהרשב"א ואע"ג דבימות הגשמים לא חש לקלקול חצרו מ"מ איכא קצת למיחש וב"ב הא עבידא למישפך בגוה וצריך תירוץ:

חצר פחותה מד"א או ביב שלפני כרמלית להרמב"ם והרשב"א מות' לשפוך ואין צריך עוקה ואמר הר"י קארו משמי' דרבותינו בעלי התוס' דאסו' דכחו בכרמלית גזרי בי' רבנן וספינה אקילו בה ולדעתן אי איתא דס"ל הכי מאי קשיא להו מספינה אהא דלשפוך דגזוזטרא ואוקמוה משום דזימנין דסמיך לרקק שברה"ר הא לאו הכי לא גזור ואי ס"ל נמי כהנך רבוותאי דאייתי הרשב"א נמי לא תיקשי כדאמרן התם אלא כי קאמרי בכרמלית שבעיר דשכיח רה"ר משום דזימנן דחצר סמוכה לרה"ר והוי דומיא דלשפוך ואיכא למימר נמי אפי' בכה"ג שרי דכרמלית אטו רה"ר לא גזרינן וכדאמ' רבא בגת דפ"ק דשבת היא גופה גזירה ואנן נקים ונגזור גזירה לגזירה וגזוזטרא שאני משום דזימנן דאזלי לרקק דברה"ר ולאו אדעתי' א"נ משום דסתם גזוזטראות סמיכי לרה"ר וכדאמ' הריטב"א התם משמי' דגזוזטרא שבבית לרה"ר גזרינן כחו בצד זה שעל הכרמלית אטו צד דליבשה דהוי כחו ברה"ר דהתם נמי בסמוך לרה"ר וזימנין נפיק לרקק זימנין לים וליכא למיקם עלה אבל חצר שבכרמלית אטו חצר שברה"ר לא גזור דכרמלית אטו רה"ר לא גזרו וה"נ רבנן דתוס' בכרמלית כעין שפירשנו לעיל קאמרי והיינו דסמוך מצד א' לרה"ר ודהרא"ש היינו דרבותינו בעלי התוס' אלא שקיצר ואנן נמי אמרינן בעלמא סתמא כחו בכרמלית לא גזרו:

שמעינן חצר שהיא ד"ח על ד"א מותר לשפוך מים לתוכה ואפי' ק' סאין אריך וקטין להרא"ש והרשב"א מותר להרמב"ם אסור פחותה מד"א בימות החמה אין שופכין לה כל עיקר אלא א"כ עשו לה עוקה מחזקת סאתים בין מבחוץ בין מבפנים ומבחוץ צריך לקמור מבפנים אין צריך לקמור עשו לה עוקה מחזקת סאתים להרשב"א והרא"ש שופכין לתוכה אפי' מאה סאין להרמב"ם אין שופכין לה אלא סאתים ואם דרין בחצר הרבה אנשים נותנין לכל א' סאתים וכן נתמלאה מים מע"ש נותנין לה סאתים והכי אזדא שמעתין ודברי הרמב"ם מטין לאיסורא ואיכא למימר מודי הרמב"ם בהא דשרי בימות הגשמים להרשב"א והרא"ש שופכין לתוכה אפי' ק' סאין ואין צריך כלום להרמב"ם אין שופכין אלא א"כ עשו לה עוקה עשו לה עוקה פחות מסאתים שופכין לתוכה כדי מדתה מחזקת סאתים שופכין לתוכה אפי' ק' סאין, חצר ואכסדרא וכן ב' דיוטאות מצטרפין לד"א והוא שיהו דיוטאות זו כנגד זו א' למעלה א' למטה אין מצטרפין מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עירבו כולם מותרין לא עירבו אותן שעשו מותרין לשפוך דרך כותלי ביתם ושלא עשו אסורין משום גזירה. א' לי עוקה וא' לי גיסטרא בריכה ועריבה ואפי' עריבה של עץ ביב שהוא ד"א כל ד"א בחצר או קמור ד"א ברה"ר להרשב"א והרא"ש מותר לשפוך כל פיו אפי' בימות החמה להרמב"ם בימות החמה אסור ולהרשב"א קמור ד"א ברה"ר מתיר משום שרחוק זחילתו לרה"ר מחצר ביב ד"א בחצר אסור שקרוב זחילתו לרה"ר מחצר וסילון של עץ לרבנן דתוס' והרא"ש אליבא דרשב"ם מותר ולרש"י אסור והכריעו לרש"י ואפי' ד"א על ד"א או ארוך וקטין בחצר מותר ושל עץ אסור ולהרמב"ם שאוסר שופך בחצר או על הגג והמים יורדין לביב ולהריטב"א צריך ד"א על ד"א בחצר או בגג שיהא נראה כמזלף בימות הגשמים אפי' להרמב"ם שופך על פיו ולהרשב"א והרא"ש ודאי אפי' אין בביב ד"א ולהרמב"ם דבריו מכריעין שאין צריך ד"א. ואם החצר או הביב לפני כרמלית שופך ואיך צריך כלום ואם יש לחצר צד סמוך לרה"ר לרבותינו בעלי התוס' אסור אבל לחצר שאינה מעורבת בכל מקום מותר ולקצת רבוותאי בכרמלית שבעיר אסור דמיחלפא בחצר שברה"ר:

שמעינן מירושלמי אם ניקבה העוקה למ"ד נתמלאה מע"ש אין צריך לשפוך ה"נ אין צריך לסותמה ולמ"ד צריך לשפוך צריך לסתמה וד"א שאמרו בחצר בשהקרקע של החצר שוה לקרקע רה"ר אבל קרקע החצר גבוה ומשפע לרה"ר אפי' יותר מעשר אמות אסור ואם קרקע רה"ר גבוה ומשפע לחצר אפי' פחות מד"א מותר כדמתנינן ופרשינן להא דירושלמי וחצר ואכסדרה שאמרו מצטרפין לד"א בשוה אבל אין שוין לא ולמאן דלית לי' דרב דכל שאסרו מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור ביב במקום צנוע מותר:

סליק פרק שמיני בס"ד

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה