גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שמיני – כיצד משתתפין · דף פח.
מתקיף להרב שיזבי הא דמדמי לה רב שיזבי לעוקה בעי נגר ובר נגר לחברינהו מי דמי התם איכא עוקה מחזקת סאתים שעשוי להסתפק וכי איכא עוקה מחזקת סאתים שרו רבנן אע"ג דאימלי מערב שבת משום דלא שכיחא או משום דתימא הכא ליכא עוקה ואי רב שיזבי לא ס"ל תיימי וקסבר כיון דאימלי כמאן דליכא עוקה דמי א"כ עוקה ל"ל הא לא דמיא אלא לחצר בימות הגשמים דאמרינן למאי ניחוש אי משום קלקול חצרו הא מקלקלא וקיימא ואי משום שמא יאמרו צינור של פלוני מקלח מים סתם צינורות מקלחין והכא נמי ליכא קלקול ובלא"ה מקלח מים ובעינן מימר רב שיזבי נמי הכי קאמר ולהרמב"ם דאמר בימות הגשמים נמי צריך עוקה אלא דבימות החמה עוקה מחזקת סאתים נותנין לו סאתים ותו לא אינה מחזקת סאתים אין נותנין לו כל עיקר וביה"ג מחזקת סאתים נותנין אפי' כור וכוריים פחות מיכן נותנין לו כדי מדתו קאמר רב שיזבי וכי מה בין זה לעוק' ביה"ג מכדי ימות הגשמי' מ"ט אקילו בי' רבנן משום דליכ' לא קלקול חצרו ולא גזיר' שמא יאמרו צינור של פ' מקלח מים ועוקה דאצרכו' רבנן משום לתא דימות החמה דאי לא עביד עוקה בימות הגשמים בימות החמה נמי לא עביד והיכא דעביד שרי אפי' כור וכוריים ולא גזור דלמא אתי למישפך נמי בימות החמה כור וכירים דאטפי מסאתים לא עבוד בה רבנן סיג דטפי מסאתים לא שכיחא דאדם עשוי להסתפק סאתים בכל יום וכן לא גזור אעוקה סאה דאפי' סאה לא לישפוך דלמא אתי למיעבד נמי עוקה סאה בימות החמה משום דעשוי להסתפק סאתים לא עביד עוקה סאה דלא מצי שפיך סאתים והכא דל"ש בימות החמה ל"ש בימות הגשמים ליכא לא קלקול ולא גזירה שמא יאמרו לא בעינן מידי א"ל התם תיימי דאפי' בימות הגשמים תיימי וכדאמר רבא התם אדם רוצה שיבלעו במקומן וכיון דתיימי אקילו בה בימות הגשמים הכא לא תיימי כלל וכמאן דשפיך להדיא דמי. ולהרש"בא והרא"ש דאמרי בימות הגשמים לא צריך עוקה כלל קאמר רב שיזבי וכי מה בין זה לעוקה דאמרו בימות הגשמים לא צריכא עוקה משום דליכא למיחש לה וה"נ הא ליכא למיחש וללישנא בתרא קאמר קמ"ל אע"ג דלא חתימי כלל וע"כ נפקי כיון דלא קפיד דליפקי שפיר דמי והיינו דקשיא להו לרבותינו דאפי' ללישנא בתרא עד כאן לא קשרי הכא אלא משום דדמי לחצר בימות הגשמים דליכא למיחש למידי ולא קפיד עלי' דליפוק הא ניחא לי' דליפוק לא והרי ספינה דניחא לי' ושרי והיינו דאיכא מרבותי' דהריט"בא דאמרי ספינה כלישנא בתרא וקאמר קמ"ל דאפי' קפיד שרי משום דכחו בכרמלית לא גזור והריט"בא לא ניחא לי' בהא דא"כ פרושי הוה מפרש לה משום דכחו בכרמלית לא גזרו כדפריש בפרק חבית אלא כדאמור בתוספות:
וש"מ מדרבותינו דאפי' סמוך לרקק מים שברה"ר וכחו ברה"ר הוא כיון דלא קפיד עלי' דליפקי שפיר דמי. ולהרש"בא (עה"ק שער ג' סי' ו') דאמר דאיכא דאמרי לא אקילו בכרמלית אלא בספינה ששופך בדופנה משום דליכא למיחש לקלקול ספינה אבל בחצר חיישינן שמא יוציא וישפוך ביד מחצר לכרמלית ולא ישפוך בחצר שלא תתקלקל חצרו איכא למימר ספינה כלישנא בתרא והכא דלא שרינן אלא משום דלא קפיד משום דאי הוה קפיד חיישינן דלמא אתי לשפוכי להדיא ונר"הי לכרמלית אבל ספינה אע"ג דניחא לי' דליפקו לימא לא אתי למישפך להדיא דליכא קלקול והשתא סמוך לרקק שבר"הר אה"נ דאסור מיהא הרש"בא סבר דכחו בכרמלית לא גזרו כלל וחצר הסמוכה לכרמלית ל"צ עוקה וכן ביב לכ"ע וכן אמר הרמב"ם. והשתא הכא דלא אמרינן משום כחו בכרמלית ומשמע משום דלא קפיד דליפקו הוא דשרי אפי' בסמוך לר"הר נמי כדאמרו רבותינו בעלי התוס' והריט"בא ובכחו בכרמלית פליגי בה רבנן כדבעינא למימר ואיכא למימר נמי כרבותי' דהריט"בא דק"מל משום דכרמלית היא. הלכך הא דסמוך לרקק שברשות הרבים צריך תלמיד:
רב שיזבי דמדמי לעוקא קסבר עוקא דאימלי מאתמול דשרי אע"ג דשפיך מיא לחוץ טעמא מאי משום דכי שפיך לעוקא דתקינו רבנן ומעוקא אזדי לחוץ אית לי' הכירא דבחצר גופה לא שפיך אלא להיכא דתקינו לי' רבנן ה"נ כיון דתקינו רבנן הוי מחיצה למלאות ואע"ג דאזיל דלי ועריבי מיא קל הוא דאקילו רבנן במיא דהוי כאלו מחיצה קא מפסקא בין מיא למיא כדאמרינן בשמעתא דבור שבין ב' חצרות בלישפוך נמי הו"ל כאלו מחיצה קא מפסקא ואע"ג דאזדי מיא דרך המחיצה כיון דהאי לגו מחיצה דתקינו רבנן קא שפיך ומגו מחיצה דרבנן אזדי לחוץ לאינך מיא אית לי' הכירא:
וכן שתי גזוזטראות כו' פרישן לה בשמעתא דאנשי חצר ומרפסת:
יש גזל בשבת. פירש רש"י קס"ד מותר לגזול בשבת הואיל וסתם חורבה אין הבעלים משתמשין בה כל כך קני לה האי בגזילתו. פשיטא מקום המיוחד לבעליו דקביעי תשמישתי' לא מצי חברי' למיסר עלי' דהיינו שתי חצרות ופתח אחד ביניהן דקא משתמסי חדא בדחברתה ולא אסרה חורבה דלא משתמסי בה בעלי' כלל הו"ל כמאן דהוה דמאן דדייר סמוך לה ומשתמש בה. כדאמרי הר"י והרא"ש בב' בתים וג' חורבות אע"ג דאית להו בעלים לחורבות הואיל ולא דיירי ולא משתמשי בה אינהו אסרי אהדדי כמאן דהוה דדידהו. חורבה דמשתמשי בה בעלים וסמכיא. להאי דדייר בבית סמוך לה ומשתמש בה בחול קא אמרי ר"ח ורב אושיעא יש דין גזל בשבת ולא אסר וגזוזטראות דאותיב רבה אשמעתי' דאי אין דין גזל בשבת ניחא צריך אתה לומר דלא הוי תשמיש המיוחד לבעלי' כביתו וחצרו דלא אסר חברי' עלי' אע"ג דאית לי' פתחא והאי מותר להשתמש דאמר רש"י לאו מותר ממש דאי נמי אין דין גזל בשבת הא בעה"ב אסיר עלי' ולא מיבעיא לרש"י דס"ל ליתנהו לבעלים אסרו לחורבה גופה ואפי' להר"י הכא בדאיתנהו לבעלים ומשתמשי בה קצת דודאי אסרי וכדאותיב רבה דאי אין דין גזל ניחא מתני' דאסרי אהדדי. אלא האי מיתר להשתמש מביתו מדין גזל מותר ואסרי אהדדי והאי אסור משום גזילה ולא אסרי:
מתני': שמבחוץ צריך לקמור. פירוש רש"י שיפלו מידו למקום פטור אסברה לן הריטב"א וכן אמר משמי' דהראב"ד והרמב"ם אמר שלא תראה ברה"ר וכן אמר הרשב"א וכן אמר הריטב"א משמי' דהרשב"מ דקמירה דעוקה ודביב משום חשדא:
ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב כו':
אווש כ"ע עלי' דהרשב"מ מהא דשמעתין והרשב"מ אמר לך ההיא ר' זירא אמרה ורבה פליג עלי' וקסבר בביב דכ"ע דלא בעי ראוי לזלף והכא היינו טעמא דרבנן שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים וראב"י סבר הואיל ורחוק ד' אמות מימר אמרי הני מיא לאו מחצר נפקי ורבא קאי כוותי' דרבה וכדבעינא למימר קמן והשתא להרשב"ם נמי סילון של עץ אסור נהי דחשדא ליכא כחו בר"הר איכא והא משום דתיימי מיא הוא דשרי כרש"י אלא הכא דאיכא נמי גזירה דחשדא אהא קאמר ראב"י דקמור ד' אמות בר"הר מהני ורבנן אסרי משום חשדא:
להרשב"ם עד כאן לא קאמר ראב"י אלא בביב קמור ד"א בר"הר דפי הביב דלצד ר"הר רחיקא ד"א מחצר אבל פי הביב דלצד ר"הר קרוב לחצר אפי' ביב מאה אמה בחצר או בגג דתימו מיא לא וקשיא הא דקאמרי רבנן אפי' גג או חצר מאה אמה. הא בהא לא פליג ראב"י אלא בחוץ לגג וחצר ד"א הוא דפליג כיון דרחוק מגג וחצר ובעינן דחוקי דהאי אפי' דאמרי רבנן לאו אדראב"י קאמרי אלא לאשמעינן דאפי' תיימו מיא בחצר או בגג אסיר ורבנן מלתא באפי נפשי' הוא דאמרי אלא רבי הוא דתנא למלתי' אדראב"י ולמימר דרבנן אסרי על פי הביב ולא שאני להו בין רחוק לקרוב ואפי' רחוק מחצר אסרי וכוותי' דרש"י מסתברא וראב"י בפיו סמוך לחצר נמי פליג וד"א בר"הר רבותא קמ"ל דאפי' כולה ביב ברשות הרבים שרי ורבנן רבותא קמ"ל אפילו מאה אמה בחצר אסיר:
הא דאמרי לרש"י סילון של עץ אסור דלא מיבלעי ואלא הא דתניא אחת לי עריבה ללישנא קמא דרבה בר רב הונא בגזוזטרא דעוקא משום דתיימי מיא. הכא בעריבה של חרס וללישנא בתרא אימא עוקא לא צריך תיימי ואפי' של עץ ולמאי דפרישן אנן התם אחצר דימות הגשמים קאי אבל עוקא אף על גב דלא תיימי השתא תיימי לאחר זמן. א"נ מינח ניחי הני מיא בעוקא:
לא ישפוך על פי הביב. פירש רש"י שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים:
והיינו דרבא דשמעתין. והריט"בא אמר לא התירו אלא ברשות הראוי לזילוף כו' והיינו דר' זירא דשמעתין וכן פירש רש"י התם וכדבעינא למימר התם. ואמר הריט"בא אבל שופך היא חוץ לב"ב והן יורדין לביב דהשתא נראה כמזלף:
ולהריט"בא שופך חוץ לביב דשרו רבנן לא שרו אלא בחצר ד"א על ד"א דחזי לזילוף אבל אין בה ד"א על ד"א לא ולא אשכחן מאן דליבעי הכי אלא כיון דשפיך לבר מביב ובביב איכא ד"א דתיימי תו לא צריך ואפי' למאן דבעי זילוף הנ"מ כי נפקי מחצר לר"הר אבל מחצר לביב ומביב לר"הר לא:
וכן שתי דיוטאות פירשה הראב"ד לענין צירוף ד"א כדאמר הריט"בא משמי' וכדאמר ה"ר יונתן והרשב"א (עה"ק שער ג' סי' ו'). ומקצתן עשו עוקא מלתא באפי נפשה היא:
גמרא: בד' אמות אדם רוצה לזלפן פירש"י וכיון דרוצה לזלפן א"נ שפי לא מתקיימא מחשבתי'. וכן פירש"י אמתני' בביב וא"נ לא תיימי דיש בו מים מבע"י כיון דרוב ימות השנה עשוין לבלע ה"נ לאו להכי איכוון ולא נתקיימה מחשבתו וכן פירש"י אהא דלשפוך דהיינו טעמא דעוקה שנתמלאה דאיכוון דלתיימי. וקשיא היכי דאיכא מיא בחצר וכבר איזלפא או בביב או בעוקה ולא תיימי הא לא שפיך אלא דליפקי ואיקיימא מחשבתי' אלא כהריט"בא דאמר כיון דאורחי' לזלף ושפיכה לא שכיחא ולא גזור בי'. וכן אמרי הרשב"א והריטב"א אהא דאדם עשוי להסתפק סאתים בכל יום לפי שאינו רגיל להסתפק יותר מסאתים מים ביום ולמה שאינו מצוי ורגיל לא חששו. והיינו דתקנתא דעוקה לא עבוד רבנן אלא אשפיכה דאורחי' ותדירא וכל דלא תדירא לא עבוד בה רבנן תקנתא ולא גזור בה. והכא לא תדירא דליהוי בה מיא ואהא לא גזור. ואי קשיא חצר דדיירי בה טובא מאי איכא למימר. תריץ הא כולהי בהדי הדדי לא עבידי דשפכי וכי שפיך חד מקמי שפיך אידך תיימי מיא ואידך זלופי הוא דקא מזלף: