גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שמיני – כיצד משתתפין · דף פד.
בני עליה. הא דקא ס"ד בני עליה מדקתני סיפא פחות כן לחצר סתמא לחצר ושריא:
ומאי קרי לה מרפסת פי' ומאי קרי לה אנשי מרפסת הא לא דיירי במרפסת ומשני דקא סלקי במרפסת א"נ מרפסת קא קשיא לי' דלישנא דדריסה היא כדכתב ושארא ברגליה רפסה ותרפוס נהרותם וכיון דלא דיירי מאי דריסה איכא דקא סלקי בה:
לזה בפתח ולזה בפתח פירש"י דסתם מרפסת לא גביהא טובא דקשיא לי' ולוקמא בכותל תשעה עשר כדאוקמינן מתניתא דזיז מיהא אכתי תיקשי לוקמא לרב נמי בבני עלי' ובכותל תשעה עשר ולדעתן התם תנא הא פרושי קמפרש למלתי' דתנא רישא אנשי חצר משתמשין בעשרה התחתונים ואנשי עלי' ביו"ד העליונים ועלה קתני כיצד ממילא שמעת לי' מאי למעלה מיו"ד בתוך יו"ד העליונים ומאי למטה בתוך יו"ד התחתונים ואיכא טפי מיו"ד מזיז לעלי' אלא דמביני וביני קא קשיא לי' ומוקים בכותל י"ט דליכא ביני וביני אבל מתניתין דסתם תנא למילתי' מאי פסקא דכל שגבוה יו"ד בפחות מיו"ד למרפסת ופחות מיכן בדאיכא יו"ד למרפסת:
ה"נ מסתברא מדקתני סיפא. ואקשי רבנן דתוס' הו"ל לדיוקי מפחות מיכן לחצר דחולית הבור ולדעתן אי מהתם אימא לשמואל נמי בבור מלאה פירות טבולין כי היכי דתיתי פחות מכאן לחצר לחצר לח דה ושריא ואנן דלא אותבינן אלא לרב דלרב לא מתוקמא אלא בכה"ג אבל לשמואל אי לחצר אף לחצר בבור מים נמי אתיא ותו כיון דשמעינן דסיפא דמופלגת אף לחצר אימא רישא דידה דתולית הבור נמי אף לחצר אבל לדיוקי מינה דלשמואל אף לחצר מנא לן להכי דייק ממופלגת דלא מיתוקמא אפי' לשמואל אלא אף לחצר:
אמאי רשותא דתרוי' הוא תרגמא הריטב"א אליבא דרש"י אע"ג דלשמואל מאי מרפסת בני עלי' והו"ל לחצר בזריקה לחודה ולעלי' בשלשול וזריקת הפלגה ולחצר בנחת ולמרפסת בקשה היא ואימא לחצר שריא מ"מ כיון דשלשול לשמואל לגבי זריקת גובה נחת הוא השתא דאיכא שלשול וזריקת הפלגה שוים לזריקת גובה שלחצר. ע"כ. לרש"י זריקת אויר ניחא תשמישתי' מזריקת גובה והני תרתי כזריקת גובה ולרב דאוקים לדרים במרפסת לא תיקשי מופלגת נמי למרפסת ליהוי דלמרפסת זריקת אויר ולחצר זריקת גובה רב דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהם אסורין אלמא כיון דנפיק מתורת פתח תו לא שאני לי' בין קשה לקשה ה"נ זריקת אויר לאו תורת פתח עלי' ותו לא שאני לן אלא לשמואל דשאני לי' בין קשה לקשה ה"נ שאני לי' בין זריקה לזריקה ואהני לי' שלשול לאשוי' לזריקת גובה ולא תיקשי לרש"י הא שמעינן מכולה שמעתין דזריקת אויר קשה מזריקת ג בה דהא לרב זריקת גובה אוסר וזריקת אויר אינו אוסר וכדארש"י בשמעתין אהא דאמר רב ל"ש אלא בסמוכה וארש"י אע"ג דגבוה ממנו עשרה רב לטעמי' דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהן אסורין אבל במופלגת מכנגדה ד' כיון דאין לתחתונה כאן אלא תשמיש מופלג במשך זהו אויר ולא תשמיש הוא. ותו חורבה דשמעתין לרב דקאסר בשלשול ולא קאסר באויר כדפירש"י בב' בתים וג' חורבות ולרב זריקת גובה ושלשול כי הדדי נינהו ותו לשמואל נמי האמר רש"י בכור שבין שתי חצרות הא דסגי לי' בזיז כ"ש בדין הוא דאפי' זיז נמי לא ליבעי הואיל ואין תשמישתין אלא דרך אויר אלא להכירא בעלמא דלא לאשתמושי ברשות אחרת של שנים בלא עירוב אמר לך רש"י התם לאו משום דזריקת אויר קשה אלא דאויר מפסיק בין רשותו להאי רשותא דמשתמש בה וכדאקשינן בשמעתין ממקום שאין בו ד' על ד' דרב דימי ומזרק מבית לבית דרך רה"ר דהתם לאו משום תשמיש קשה הוא אלא משום תשמיש אויר דלא חשיבא אבל לשמואל דאוסר דרך אויר בלאו הכירא א"נ אפי' לרב ומשים דהכא אית להו שותפות כדבעינא למימר משמי' דהריטב"א הו"ל תשמישו בנחת לשמואל לגבי זריקת גובה:
ואמר הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' דרש"י לא צריך לכך אלא אפי' לרב דמשוי שלשול לזריקה לא שאני לן בין כח א' לב' כחות וכמוכחא הא דחולית הבור וכו'. ע"כ. ורש"י אע"ג דאמר בגזוזטראות דרב לטעמי' ואע"ג דהתם לתחתונה זריקה ושלשול ולעליונה שלשול לחודי' והא דדחינן בשמעתין דלמא שאני התם כיון דלזה בזריקה ושלשול כו' פירש"י משום דלהאי ג' כחות. אלמא ב' כחות לא גריעא מכח אחד קסבר רש"י רב דאסר לזה בשלשול ולזה בזריקה דכל דנפיק מתורת פתח תו לא שאני לן בין קשה לקשה ה"נ לא שאני לי' בין כח א' לב' כחות כיון דכח אחד נמי נפקא לי' מתורת פתח ותשמישו בקשה. אבל שמואל דאמר ניתנין לזה שבשלשיל ואע"ג דלזה בקשה ולזה בקשה שאני לי' בין קשה לקשה ה"נ ב' נחות קשה מכח אחד וכדמוכחא שמעתא דאביי בגזוזטרא דבתוך יו"ד הוא דלא אמרינן הא למעלה מיו"ד כחות מהניא:
והר"י אמר לרב לחצר דמופלגת לחצר לחודה ושריא דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ולחצר דרישא אף לחצר ולשמואל לחצר דרישא לחצר לחודא ושריא ולחצר דמופלגת אף לחצר וקאמר ה"נ מסתברא לרב בחצר דרישא דהא בלחצר דמופלגת לשמואל אף לחצר וכדתרגם הריטב"א אליבי' ומשמי' דרבותיו אמר הריטב"א דלרב נמי אף לחצר כדרהיטא לישני' וע"כ לא קאמר רב אין אדם אוסר על חברו דרך אויר אלא בדבר שאינו משותף ממש ביניהם כההיא דג' חורבות אבל הכא תל לעמוד משותף הוא ממש בין החצר והמרפסת דאי לא לא אסרי בני מרפסת דיש דין גזל בשבת וכל בשותפות לאו תשמיש אויר חשוב אלא תשמיש גמור וכדאמרינן בגג הסמוך לרה"ר דלמא כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא וכן אמר הרשב"א בשותפין אוסר דרך אויר (עבודת הקודש סוף שער ג' סי' ט'). והרשב"א והריטב"א לא מתנו בפירקין בהא דרב הונא אמר רב ל"ש אלא בסמוכה כו', ורב לטעמי' דאמר אין אדם אוסר על חברו דרך אויר דלדידהו לאו היינו טעמא דרב דהתם דבשותפות אוסר אלא טעמא דרב משום דלזה בזריקה וזריקה ושלשול ולזה בשלשול ואתחזי לן דהתם טעם אחר הוא ולישנא דרש"י נקטוה ספרי וקבעוה בתלמודא והא דאמרי בשותפות אוסר דרך אויר מסייע להו דירושלמי דאתמר התם היו שלש חורבות זה משתמש בחורבה דרך פתחו וזה משתמש בחורבה דרך פתחו והאמצעית אסורה אימתי בזמן שהאמצעית של שניהם אבל אם היתה אמצעית לאחד מן השוק זה משתמש באחת ובשנית וזה משתמש באחת ובשנית ש"מ מהא דירושלמי דשאני בין של שניהן לשל אחד מן השוק ובמאי שאני לאו משום דבשל שניהן אוסרין זה על זה באמצעית דרך אויר ובשל אחר לא אסרי דרך אויר ואי קשיא לך בסמוכה אמאי שרו קסברא תלמודא דירושלמי דבסמוכה הו"ל תשמישתי' בנחת א"נ בסמוכה של זה שלו ושל זה שלו והאמצעית של שניהן ובשלו אפי' לזה בפתח ולזה בפתח נותן חורבה לבעלי' כדאתמר התם:
והא דאוקמוה למתני' בשהתל או העמוד של שניהן ובירושלמי אמרו ולא של תחתונים היא דירושלמי פליגא קסברי לבעלים בקשה ולאחר בנחת נותנין לאחר שבנחת ואין דין גזל בשבת ודבבלי סברי יש דין גזל ונותנין לבעלים ומתניתין בשל שניהן וכדדייקינן התם בירושלמי:
והריטב"א קשיא לי' עלי' דרבותיו הא דרב בגזוזטראות דאמר במופלגת עליונה מותרת ודייק מינה בשמעתין דאין אדם אוסר דרך אויר והא אוקימנא בשעשה מחיצה בשותפות וניחא לי' דההיא לא קאי דהא דלרב אין אוסר דרך אויר מג' חורבות נפקא לי' וטעמא דרב דשרי במופלגת משום דלהאי בזריקה ושילשול כו' ואמר הריטב"א והר"י סבר דהאי דזריקה ושלשול דיחויא דמהכא ליכא למישמע מינה וכי מסיק דמג' חורבות שמעינן דלרב אין אדם אוסר דרך אויר ה"נ משום דאין אדם אוסר וכו'. ע"כ. והשתא להר"י כחות לא מעלה ולא מוריד ואפי' לזה כח אחד ולזה כמה כחות שניהן אסורין ודרך אויר אינו אוסר אפי' במשותפין ולהרשב"א והריטב"א לזה כח אחד ולזה ג' כחות נותנין לזה שבכח אחד ובמשותפין אוסר דרך אויר ומדקאמרי הרמב"ם וכולהי רבוותאי דבמופלג דמרפסת שניהם אסורין ובדרך אויר אמרי הלכתא כרב ש"מ בשותפין כהרשב"א והריטב"א ס"ל דאוסר דרך אויר והר"י קאר"ו אמר אליבא דהרמב"ם דבמופלגת מ"מ שניהן אסורין בין גבוהה יו"ד בין שאינו גבוה יו"ד ולישנא דמתני' דיקא דקתני אפי' גבוה יו"ד אף לחצר ולא מיבעיא אינו גבוה יו"ד מכלל דאינו גבוה יו"ד נמי אף לחצר ועל כרחך הר"י קאר"ו כרש"י ס"ל דזריקה דאויר ניחא מזריקה דגובה והכא דאוסר דרך אויר אפי' אינו גבוה יו"ד אוסרת המרפסת מ"מ קשיא דרך אויר היכא דאסר מה נפשך אי פתחא הוי גבוה יו"ד אף לחצר אמאי למרפסת בעי למיתב לה דלמר עסת בפתח ולחצר בזריקה ואי לאו פתחא הוא אינו גבוה יו"ד אף לחצר לחצר לחודה בעי למיתב לה דלחצר בפתח ולמרפסת בזריקה ופתחא ולאו פתחא לא אשכחן בכולהי סוגיין אלא אינו גבוה יו"ד לחצר לחודה ושריא והא דקתני אפי' גבוה יו"ד וליטעמך לשמואל דאמר בני עלי' פחות מיו"ד לחצר בפתח ולעלי' בשלשול והפלגה ואפי' לזה בפתח ולזה בשלשול לחודי' נותנין לזה שבפתח הכא מיבעיא לאו מתני' ה"ק אפי' גבוה יו"ד לא יהבינן לי' למרפסת אלא לחצר נמי אית לה בי' רשותא ולא מיבעיא באינו גבוה יו"ד דלא יהבינן למרפסת ובגבוה שניהן אסורין ואינו גבוה לחצר לחודה ושריא לרב נמי אינו גבוה יו"ד לחצר ושריא ודהרמב"ם לא מכרעא דאורחי' למיסרך אלישנא דמתני' ומתניתין בגבוה יו"ד הוא דקא מפלגא. והא דהרשב"א והריטב"א אמינא טעמא דידהו דכל דלית לי' רשותא אלא משום דקא משתמש בי' קני לי' רשותא היכא דתשמישתא דרך אויר לא חשיב תשמיש למיק ני לי' רשותא בהאי תשמיש אבל היכא דאית לי' שותפות ודידי' הוא וכן בעמוד העומד בחצרו או בחצר של שנים אע"ג דתשמשתי' דרך אויר לא פקעא רשותי' מינה:
תינח סלע בור מאי איכא למימר אמר הריטב"א איכא למידק טובא מאי קושיא מקרקעית הבור הא אנן בחולית הבור עסקינן ולדעתין אי חולית הבור לאשתמושי על גבה היינו סלע ותרתי נ"ל אלא לאו למלאות הימנה:
הא דקשיא אימא בור משום דלמרפסת בשלשול ולחצר בזריקה ושלשול הר"י מתרץ לטעמי' דהאי שינויא לא קאי וטעמי' דרב במופלגת משום דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר אע"ג דעשו בשותפות והריטב"א מתרץ לטעמי' דבשותפות אוסר והתם משום דלזה ג' כחות ולזה כח אחד כשינוייא בתרא דבתוספות ומלישנא דבתוס' משמע דלהר"י לא שאני לן בין ב' כחות לג' כחות ולא תיקשי א"ה מאי אולמא דב' בתים וג' חורבות גזוזטראות התם נמי נימא זה משתמש בסמוך שלו משום דלזה בשלשול ולאידך בזריקה ושלשול דאימא היינו דמייתי דרב ברונא ור' אלעזר וכדמתני הריטב"א בווי"ן ויתיב רב ברונא ואמר לי' ר' אלעזר. ומדאמר לי' רב מי סברת דקיימי כשורה דבהא אמצעי מותר אע"ג דלזה ולזה בזריקה ושלשול משום דאין אוסר דרך אויר ש"מ דס"ל לרב אין אוסר ולהר"י דלא שאני לי' בין ב' כחות לג' כחות איכא למישמע דלא קאי ההיא שינויא מדאמר לי' ר"א לרב הא מר הוא דאמר לזה בזריקה ולזה בשלשול שניהן אסורין ומהדר לי' רב מי סברת דקיימי כשורה מכלל דרב לא שאני לי' בין ב' כחות לכח א' וה"ה ג' כחות וגזוזטראות נמי טעמי' משום דאין אדם אוסר דרך אויר והר"י הו"ל לאיתויי הא ולמיגמר מינה דהאי שינוייא לא קאי אלא דלא חש להאריך ובהכי ניחא הא דדחי הריטב"א לדהר"י אמאי נימא אההיא שינוייא דחויא היא והשתא ניחא דלהר"י דלא שאני לי' בין ג' כחות לב' כחות ממילא אידחייא האי שינוייא מהא דרב ור' אלעזר:
ולמה לי למיתנא בור כו' פירש"י בשלמא בבור מים איצטריך אע"ג דבשלשול הוא לבני מרפסת כו' ואי קשיא אי הכי סלע למה לי התתא בשלשול למרפסת בפתח מיבעיא אימא קתני סלע לגלויי בור דבמלאה מים עסקינן ובשלשול וקתני סלע לגובהו ובור לעומקה דאי בור מלאה פירות היינו סלע ואי קשיא לשמואל דמאי מרפסת בני עליה בור ל"ל השתא סלע דלמרפסת בשלשול ולחצר בזריקה אמרינן למרפסת לחצר בזריקה ושלשול מיבעיא תריץ סיפא איצטריכא לי' פחות מיכן לחצר וקתני סלע לזה בפתח ולזה בשלשול נותנין לזה שבפתח וקתני בור לזה בשלשול ולזה בשיבשול אף לחצר ושניהן אסורין:
אבל בור ליגזר כו' והו"מ למימר קמ"ל טבל אע"ג דאם עבר ותיקנו מתוקן הוי אין ניטל בשבת א"נ אפי' היכא דבא ותיקנו בשבת אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כדאמר הריטב"א א"נ אע"ג דעתיד לפנותו ממעט כדאמרי רבנן דתוס':
בכותל תשעה עשר עסקינן ולא תיקשי לשמואל מאי אריא אנשי עלי' משתמשין ביו"ד העליונים ובכותל י"ט ליתני אנשי עלי' משתמשין למעלה מיו"ד התחתונים ואע"ג דלאו ביו"ד העליונים הוא דגביהה כותל טובא כיון דלמעלה מיו"ד בתחתונים הוא ולחצר בזריקה נותנין אותו לעלי' שבשלשול אימא איידי דקתני ביו"ד התחתונים קתני נמי ביו"ד העליונים: