גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שמיני – כיצד משתתפין · דף פג:
שהן ו' של ירושלמית פירש"י דהכא שפיר ופרש"י דפ"ק דשבת גבי י"ח דבר לא ידענא דכי אוספו מנין בצים הוא דאוספי כדאמרן דירושלמי קע"ג דציפורי ר"ז אבל בשעורא דביצה לא אוספי אלא רבי הוא דאוסיף ועוד על כל ביצה:
איידי דקתני כיצד משתתפין במבוי וכמה הוא שיעורו תנא נמי כיצד משתתפין בתחומין וכמה הוא שיעורו והדר למלתי' קמייתא דקתני הלכתי דב' חצירות קתני אנשי חצר ואנשי מרפסת:
מתני': אנשי חצר ואנשי מרפסת כו' פירש"י ולא אסרי בני מרפסת אבני חצר דסולם תורת פתח ותורת מחיצה עלי' ולרבה דאמר גבי עיר של רבים בפ' כיצד מעברין דסולם תורת פתח עליו. תיקשי מתני' ור' נחמן נמי דאמר תורת פתח ותורת מחיצה עליו מאי קמ"ל תנינא מדקתני שכחו ולא עירבו הא אי בעו לערובי בהדי הדדי מצי מערבי ש"מ תורת פתח ומדלא אסרי אהדדי ש"מ תורת מחיצה עליו הא לא קשיא רב נחמן טעמא דמתני' אתא לאשמעינן אלא לרבה קשיא וכ"ת הכא א"נ תורת פתח עליו לא אסרי בני מרפסת אחצר כיון דערבו לעצמן הו"ל רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת שלא במקומה כרבנן דר"ע דשלהי הדר אלא הא דא"ר נחמן אמר שמואל ומייתי לה התם בכיצד מעברין אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו פירש"י שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אם יש לפניהם דקה אינה אוסרות ואם לאו אוסרות ואוקימנא במגופפת עד עשר אמות דהו"ל פתח אלמא היכא דהוי פתחא אוסרות. לאו כדאמר התם הריטב"א אע"ג דבב' חצירות זו לפנים מזו רגל המותרת אינה אוסרות הכא מרפסת מישך שייכי טפי לחצר מב' חצרות. ולאפוקי מהא דאמר הריטב"א הכא דרש"י דאמר משום דסולם תורת מחיצה עלי' לא נצרכא אלא לאוקמה אפי' לר' עקיבא אבל לרבנן תיפק לך דרגל המותרת אינה אוסרת ומדר' יונתן דאמר טעמא דמתניי' משום רגל המותרת וכן הרז"ה תמה על רש"י ואנו תמיהין על רבינו א"ה קשיא הא דרב נחמן אמר שמואל ושמואל גמי האמר ומייתי לה בשלהי הדר לעולם אין אסורין עד שיהו ב' בפנימית וא' בחיצונה כרבנן דר"ע ואפי' לרבוותאי דפרישו לדרבא דאמר פעמים מבטלין בשמעתא דביטול רשות מחצר לחצר בהדר ואוקמוה דשמואל כר' עקיבא הנ"מ לענין שכח א' מן החיצונה דערב מרגילה ולא מצית אמרה לתקוני שתפתיך אבל לענין רגל המותרת שמואל כרבנן כדפרישו התם ולרבוותאי דאמרי משום רגל המותרת דחקינן להא דר' נחמן אמר שמואל בעירבו בני חצר לעצמן ובני מרפסת לא עירבו מ"מ לרש"י קשיא ולהה"מ דאמר היכא דלזה תשמישו בנחת ולזה בקשה לזה שבנחת אפי' מביתו מותר ולזה שבקשה אפי' כלים ששבתו בחצר אסור איכא לאוקמה למתני' לרבה בכלים ששבתו בחצר וכלים ששבתו בבתים אנשי החצר מ"מ אסורין דאנשי מרפסת אסרו עלי' והכי קתני כל שגבוה יו"ד למרפסת ואנשי מרפסת אפי' מבתים מותרין ואנשי החצר אפי' כלים ששבתו בחצר אסורין משום דהו"ל למרפסת בנחת ולחצר בקשה פחות מכאן לחצר ומותרין בכלים ששבתו בחצר ואנשי מרפסת אפי' כלים ששבתו במרפסת אסורין דהו"ל לחצר בנחת ולמרפסת בקשה. ולרב דמוקי אף לחצר מוקים למתני' בכלי בתים דכלי חצר שניהן מותרין מיהא הא דהה"מ קשיא כדאמרינן בריש חלון ודחיקא נמי לאוקמה לחצר אכלים שבחצר הלכך איתחזיא לרבה דחצר מ"מ אסורה דאנשי מרפסת אסרי עלה וכולה מתני' משום מרפסת קתני לה וסיפא דקתני פחות מיכן לחצר לשמואל נמי אף לחצר ושניהן אסורין ואנן דאמרינן בשמעתין לשמואל לחצר מותר לרב נחמן דקיי"ל כוותי' הוא דאמרינן. ואבע"א רבה פליג נמי אדרב נחמן בהא דא"ר נחמן אמר שמואל אם יש דקה אינה אוסרת ואם לאו אוסרת משום דמרפסת שייכא טפי לחצר מב' חצרות זו לפנים מזו וקסבר רבה דמרפסת וחצר כב' חצירות זו לפנים מזו דמיא וכיון דעירבה המרפסת הו"ל רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת:
ולמאי דשנינן מעיקרא קשיא פחות מיכן מרפסת אמאי אסורה לימא כיון דחצר מ"מ אסורה דאנשי מרפסת הא אסרי עלי' וכמאן דלא עירבה דמי דעירובן לאו כלום הוא הא סלוקי קא מסתלקא מהאי תל או עמוד וכולה למרפסת הוא מידי דהוי אגזוטראות דשלהי פירקין דכי עבוד תחתונה אמרינן סלוקי קא מסלקא אשבתא מעליונה. ה"נ מעילא מסתלקא בשבתא. ומדלא אמרינן הכי ש"מ בפחות מיכן ודרום במרפסת דכ"ע דשניהן אסורין ואפי' לרב נחמן דקיי"ל כוותי' אפי' עירבה המרפסת לעצמה וחצר לא עירבה לעצמה דבלאו מרפסת אסורה מ"מ אסרה אבני מרפסת. ולא אמרינן איסתלקא מיני':
ואיכא למימר שאני לא עירבה לר' נחמן דאיהי קא מחלקא נפשה אבל התם לרבה מאי אית לה למיעבד א"נ לא עירבה לר' נחמן לאו מרפסת גרמא לה אבל לרבה סוף סוף מרפסת גרמה לה. א"נ אימא כשינוייא בתרא דרבה פליג נמי בהא אדר' נחמן וליכא למישמע מינה. ואיכא למישמע מהא דאתמר ב' חצירות וחורבה א' ביניהן דכל גגות בשלהי שמעתא דר"ש אומר א' גגות כו' דא"ר הונא ניתנין אותה לזה שלא עירבה אבל לשעירבה לא דלמא אתי לאפוקי מאני דהתם לחורבה ונימא כיון דהאי לא עירבה ולחי לה מאני דבתים דאפי' לחצר דידה אסירא מסתלקא מחורבה וליתן להאי דעירבה ולישתרי אפי' במאני דבתים ה"נ אע"ג דלא עירבה חצר לא מסתלקא. וצריך תירוץ:
ששכחו ולא עירבו אמר הרז"ה אפי' שכחו ולא עירבו כלל ולא ידענא אי לא עירבו כלל בני מרפסת גופי' או בני חצר גופי' הא אוסרין זה על זה:
הא דאמרינן בכולהי שמעתין דזריקה קשה משלשל לא איתבררא לן שפיר מאן דקאי בחצר ותל גבוה יו"ד הא מן ידי' לא גביה וכדאמרינן בריש שבת עמוד ט' בר"ה ורבים מכתפין עליו הו"ל רה"ר ואמר רבא בגומא לא דהו"ל תשמיש ע"י הדחק. והכא נמי כי נקיט לי' בידי' תו לא גביה אלא פורתא אבל שלשול כולהי יו"ד בעי שלשולי'. והר' יונתן אסברא לן שטורח להם להגביה כלי כבד על גבי העמוד עד כאן דאפי' עד מקום היד קשה להגביהה וכן פירש"י בשמעתין גבי גג הסמוך לרה"ר דתשמישתה דחצר בכלים כבדים:
גמרא: היינו חלון שבין ב' חצירות פירשה הריטב"א הא פשיטא לן ולא איצטריך לפרושי כדלא איצטריך תנא לפרושי כו' וגבי כותל שגבוה יו"ד שנראה כחולא רשות לעצמו איצטריך כו' אבל גבי חלון לא איצטריך אלא שמערבין א' ופשיטא דאסרי כו' ע"כ והיינו חריץ שבין חצירות דקאמר נמי דלא פריש לה תנא דדמיא לכותל ומשום דאי שרי הו"ל למיתני:
היינו חלון כו'. הא דרש"י לא ידענא אי מכותל שמעינן מאי היינו חלון ותו התם הא לזה בזריקה ולזה בזריקה הוא. והא דאמר מדרב דימי התם כי אית בי' ד' עב ד' אינו משום דאסרי אהדדי הוא דאסיר משום דהוי כרמלית הוא דאסיר וכדאמר מר בריש חלון:
קס"ד מאי מרפסת כו' קשיא להו לרבותינו בעלי התוס' הא האי תל שוה למרפסת ובני עליה יורדין למרפסת דרך סולמות וניחא להו משום דבני מרפסת לא אסרי להאי תל אבני חצר אלא מפני תשמיש הדיורין שבעליות דמרפסת וחצר רשות א' הן ותשמיש הדיורין משום שלשול הוא דסולם הא לא אסר דתורת מחיצה עליו וכן אמר הריטב"א ולא ידענא נהי דסולם לא אסר דתורת מחיצה עליו להקל הא בני חצר מ"מ אסירי דלדידהו בזריקה דל סולם מהכא ושלשול דבני עליה אסר עלי' ובני עליה שרו דלדידהו סולם תורת פתח עליו להקל והוי להו תשמישו בנחת וכדאמרינן בריש חלין דסולם מעט בכותל שבין ב' חצרות והו"ל לזה ולזה בזריקה וה"נ לזה בשלשול ולזה בזריקה לרב סולם מעט לזה שהשלשול אלא כהך לישנא דהריטב"א דהכא עילתא פסיקתא נקט אע"ג דמרפסת לא מקפא כולה והאי תל בהאי גיסא דליכא מרפסת דקמשתמשי בי' בני עליה בשלשול דרך עליה דאי לא תימא הכי לשמואל מי ניחא הא לבני עליה שלשול וזריקת אויר הוא דהא מיפלגא כדי רוחב המרפסת וכמופלגת דמיא אלא בתל העומד מן הצד: