אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שלישי – בכל מערבין › דף לח:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שלישי – בכל מערבין · דף לח:

דף לח.

אמר רבה התם משום הכנה ואפי' למ"ד חדא קדושה וכחד יומא אריכא דמי לא אמרינן יום זה הכין לעצמו כדאמרינן שבת מכינה לעצמה שאני הכנה דגלי קרא לגבי הכנה דאפ"ה אסיר תדע דהא אביי אפי' לרבנן קא מהדר למימר דאית להו הכנה ורבנן הא מספקא להו אי חדא קדושה היא ותו רבה דמוקים למתני' דריש ביצה משום לימא מתניתין כר"א:

דתניא והי' ביום הששי כו' הא דאמרינן בריש י"ט רבה לטעמי' משום דפליגי תנאי בהכנה בשבת וי"ט קאמר רבה לטעמי' דס"ל כי האי תנא דהכנה קא מוקים למתני' דביצה שנולדה בי"ט כוותי' ואבע"א הך מתניתא דוהי' ביום הששי בהכנה דבידים ורבה הוא דשני דרב דאסר בביצה שנולדה בראשון משום הכנה אע"ג דהכנה דממילא היא דאיהו הא לא עביד מידי מ"מ אסור קאמר רבה לטעמי' דאמר והי' ביום הששי אסר נמי הכנה דממילא בשבת ויו"ט ונולדה בראשון והיינו דאוקים נמי למתני' דביצה שנולדה ביו"ט ביו"ט שלאחר שבת ונולדה בי"ט משום דנגמרה מאתמול והוי הכנה דממילא ור' יוחנן דאמר נולדה בזה מותרת בזה קסבר הך מתניתא דוהי' ביום הששי בהכנה דבידים אבל ביצה דאיהו הא לא עביד מידי וממילא אתכן ל"ת לן בה ומסתברא דאביי נמי לא אקשי לרבה אלא אהא דאסר רבה אפי' הכנה דממילא מעירוב דאי סוף היום קונה הוי נמי הכנה דממילא ומערב ברגליו נמי א"נ אמר שביתתי במקומי הא שביתתו מאתמול הכא אלא דאמר תיקו שביתתי למחר נמי הכא לא חמירא כהכנה דבידים אבל הכנה דבידים דכ"ע אית להו הא מתניתא דוהי' ביום הששי והיינו דלא תיקשי דר' יודא גופי' מאין מערבין בפת תחילה דהתם כהכנה דבידים דעביד לפת עירוב אלמחר וכדבעינן למימר קמן:

אלא הא דתנן כיצד יעשה כו' מערב באותו פת לא עביד מידי דאזיל ושתיק אנא סבור הוה אביי למימר סוף היום קונה עירוב וקמכין סוף היום די"ט לשבת ואע"ג דהא ממילא קני מידי דהוה אביצה דממילא ואסיר משום הכנה ואהדר לי' רבה תחילת היום קונה ושבת מכינה לעצמה ואיהו הא לא קעביד מידי:

אלא מעתה יערבו בלגין וכ"ת מ"ש מנתנו באילן למעלה מיו"ד דאין עירובו עירוב דהוא ברה"ר ועירובי' ברה"י ולא מצי שקיל ומייתי לעירובי' למקום שביתה ומיכלי' ה"נ. א"נ תחילת היום קונה עירוב איהו הא לא מצי אכיל לי' בשעת קני' דמאן ידע תחילת היום לא דמי התם בשעת קני' אי הוה ידע שעתי' נמי לא מצי אכיל והו"ל סעודה שאינה ראוי לו הכא אי הוה ידע הוה מצי אכיל ומשום דלא ידע שעתי' דקני' הוא דלא מצי אכיל ה"ל סעודה הראוי בשעת קני' א"ל בעינן סעודה הראוי' מבע"י כדי שתהא ממש ראוי' לו לאכול בשעת קני':

אלא הא דתנן רא"א כו' אתמהי רבותינו בעלי התוס' לאביי מי ניחא והריטב"א טרח לפרוקי ואנן חזינן בה ולטעמי' כי מנח לי' נמי בסוף אלף לאביי מי ניחא מאחר דאכתי' שביתתי' בסוף אלף למזרח היכי קני עירובי' למערב למיזל אלפים מעירובו ואילך למערב הא אפי' פסיעה לבר מעירובי' למערב לא מצי אזיל אלא מאי אית לך למימר סוף היום מיעקר שביתתי' מהתם וקני הכא בסוף אלפים נמי כי מטא סוף היום מעקר שביתתי' מהתם וקני הכא ומצי אזיל ותרויי' בהדי הדדי שרי בעירוב:

והא בעינן סעודה הראוי' כו' והרז"ה וה"ר יונתן מתנו והא קא מכין מי"ט לשבת ומפרשי לה ולדידהו אי לאו דרבה לא קשיא ברייתא דהליכא אסירא דאמירה נמי שרי וכל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עלי' כדתנו בפרק שואל בשבת:

והא בעינן סעודה הראוי' מבע"י איכא בין מאן דבעי סעודה מבע"י למאן דלא בעי למאן דלא בעי אע"ג דלא מצי אכיל משום דלא ידע לה שפיר דמי כי הא דתרומה ספק טמאה ספק טהורה להרמב"ם דאמר לריוסי דאמר ספק עירוב כשר הכא משום דבעינן סעודה הראוי' מבע"י לא הוי עירוב הא לאו הכי מספיקא הוי עירוב וכי הא דבעי ר' שמואל ב"ר יצחק בשני ככרות א' טמאה וא' טהורה ואמר ערבו לי בטהורה בכ"מ שהוא ועוד כי מצרכינן הוא ועירובו במקום א' ומצי מיכל לעירובי' בשעת קני' בסוף היום למר ובתחילת היום למר אבל מקמי הכי לא בעינן ואע"ג דלא ידע שעתי' דקני' ולא מצי אכיל כיון דאי הוה ידע הוה מצי אכיל שפיר דמי ולמ"ד דר' יוסי לא אכשר בספק עירוב אלא היכא דאיכא חזקה לקולא נמי בשני ככרות הא איבעיא לן אבל למאן דבעי סעודה הראוי' מבע"י בעינן מצי למיכלי' ודאי ובשני ככרו' לא הוי עירוב משום דלא מצי מיכל לה ובעינן דאפי' מבע"י מקמי קני' מצי למיכלי' כי ההיא דלענין דאי לא מצי למיכלי' מקמי קני' אפי' בשעת קני' לא מצי למיכלי' דהא לא ידע שעת קני' ואי לא בעינן סעוד' הראוי' מבע"י דר"א דמתני' לא קשיא כיון דבשע' קני' סליק שביתתי' דלמזרח ואתי שביתתי' דלמערב ומצי אזיל למיכל לעירובי' ואפי' אי סוף היום קונה עירוב סליק שביתתי' דלמזרח בסוף היום. דאלת"ה כי מנח בסוף אלף אמה נמי היכי קני לי' עירובי' למיזל אלפים מעירובי' ולהלן הא אכתי שביתת' בסוף אלף דלמזרח ואפי' פסיעה חדא לבר מאלפים דלעירובי' דלמזרח לא מצי אזיל אלא למאי דבעי סעודה הראוי' מבע"י מקמי קני' קשיא. מיהא קשיא ולאביי מי ניחא ע"ש נתגלגל חוץ לתחום מהא דר"א. התם נמי נימא בשעת קני' אזיל לי' תחום ביתי' ואתי שביתתי' במקום דנתכוון לשבות ואית לי' מהתם אלפים ומצי אזיל ומיית לי' לעירובי'. וצריכנא מימר שאני התם דבמקום עירובי' לא מצי קני דא"כ קאי חוץ לתחום ואין לו אלא ד"א ועירובי' רחוק ממקום שביתתי' חוץ לד"א כדאוקימנא התם וקני ואזי ומייתי לא אמרינן וצ"ע:

אלא הא דא"ר יודא כו' ולא אותבי' ממתניתא דא"ל ר"א ומדרבי דאימא רב ס"ל כר"א בחדא ופליג עלי' בחדא ס"ל כוותי' בחדא דשתי קדושות הן ופליג עלי' בחדא דאלו ר"א לית לי' הכנה ורב אית לי' הכנה ופריך מדרב יודא תלמידי' דרב דסתמא לא פליג אדרב רבי' וכ"ת אי ר"א לית לי' הכנה מ"ט אין מערבין בתחילה מי"ט לשבת אימא דמחזי כמקני שביתה א"נ טעמא אחרינא אית לי' וכ"ת הא רבנן אמרי לי' אבל אימא אאין יוצא עליו בשני הוא דא"ל ואמערב ברגליו בשני לא חשו לאפלוגי דמ"מ תיקשי לדידהו ליהני עירובא קמא וכ"ת הא רבנן דאמרו לו א"א מודה שאין מערבין מי"ט לשבת נמי הא לית להו הכנה וא"נ במערב ברגליו אמרו מ"מ קשיא מדרב יודא עדיפא לי' דבהדיא אתמר א"נ אי מהני תנאי אימא רב כר"א אליבא דב"ה דאית לי' נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה כדאמרינן בריש ביצה ומפקרא אותבי' אביי מרבנן דמתני' דס"ל אי הכנה אסירי דכ"ע דאסיר ומתני' אלימא לי' והשתא אדלותיבי' מברייתא והו"מ מהדר לי' תנאי ה"א אותבי' מתלמידי דרב:

אלא הא דא"ר יודא כו' קשיא להו לרבנן דתוספות תיקשי לי' דרב יודא גופי' מהא דאין מערבין תחילה בפת וניחא להו דרב יודא ברייתא קאמר ולא ידענא סוף סוף גופא דברייתא קשיא דהא שמואל ברייתא קפריש ואזיל והא דעירב ברגליו בראשון אין מערב בפת בשני נמי ברייתא הוא דאי הא ר' יודא דידי' ואידך דברייתא מ"ש האי בבא דלא קתני בברייתא מערב בפת ור' יודא לימא עירב ברגליו אין מערב בשני כל עיקר אלא הא דאין מערב בפת תחילה מודי אביי אי משום דהתם כהכנה דבידים דמי דעביד לפת עירוב אלמחר ובהכנה דבידים מודי אביי אי משום דאסיר בי"ט למיעבד לפת למיהוי עירוב והא דאמרינן ורבנן דלמא התם עצה טובה קמ"ל לאו רבנן אביי ורבה ב"ר חנין נינהו כדא מר רש"י דא"כ אדקשיא להו דרבה תיקשי להו דשמואל ודר' יודא דאין מערב בפת אלא בעירב בפת תחילה מודו ורבנן דרב אשי קאמר כאלו אמר ורבנן אמרי דלמא התם עצה טובה קמ"ל וממתני' לא דיקא ולאו אפלו אדשמואל אלא למידחי דיוקא כי אורחי' דתלמודא:

השתא דקי"ל כר"א דאמר שתי קדושות הן וקי"ל בעינן סעודה הראוי' מבע"י הא דקי"ל כרבא בנתגלגל חוץ לתחום דאמר ל"ש אלא נתגלגל חוץ לד"א אבל בתוך ד"א הנותן עירובו יש לו ד"א הנ"מ בעיו"ט או בע"ש דעלמא דמבע"י חול הוא אבל שבת וי"ט ובראשון הוא כבני עירו ועירובו בשני ונתגלגל חוץ לתחום אפי' תוך ד"א אינו עירוב דמבע"י מקמי דקני עירוב לית לי' אפי' פסיעה חדא חוץ לאלפים מביתי':

אי הוה שמיע לי' למר כו' דקשיא הא דרב יודא ומחשיך עליו ואוכלו דמתני' דשליח לא מצי אזיל ומשני משום דלא מוכחא ואע"ג דהנחה דפת מוכחא הלוכא הא לא מוכחא ופת לא חזי לי' אינשי:

אי הוה שמיע לי' למר כו' לא ידענא מאי קושיא התם תיקוני שדה וכניסה למרחץ בשבת אסירי וכל מעשה שבשבת אסור הלוך נמי אסור הכא דעירב ברגליו ויתיב ושתיק בשבת שרי הלוך נמי שרי כדאמר רש"י אחמרא אירכס לי' דכל מעשה דבשבת שרי הלוך נמי שרי ואי משום דכי אמר אסיר כדאמר רש"י אי הוה אמר ה"כ דאסיר הכא כיון דמצי מערב בלאו אמירה אמירה ל"ל מעשה דעירוב הא מישרא שרי חמרא דאירכס לי' נמי אי הוה עביד בה מידי דמלאכה כגון דהוה מחמר אבתרה וכה"ג הוה אסיר:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה