גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שלישי – בכל מערבין · דף לח.
אי אתה מודה כו' בתוספות דידע הש"ס שאין זה עיקור הטעם לא תימא דידע דאי ידע מאי ואבע"א כדקתני טעמא ותו מדקאמר ולמאי דסליק אדעתין מעקרא דבעינן ראשית מכלל דמסקנא כהאי שנוייא בתרייתא אלא אימא דמסתבר להש"ס:
מתניתא לרבנן אי עירב' לב' רוחות או עירב לראשון אינו עירוב ואמר הריטב"א אם היה בדרך לא יזוז ממקומו שהרי עקר עירובו מכאן ובמקום עירובו אינו קונה ואם הוא בביתו בה"ש כיון שלא עשה כלום בעירובו הרי הוא כבני עירו שאין אדם עוקר דעתו מביתו אלא על דעת שיקנה לו עירובו ע"כ ולא דמי לנאכל בראשון דהוי חמר גמל כדא"ר יודא דהכא מספיקא דאימא חדא קדושה אמרינן לא קני לר' עירוב כלל ובביתי' קאי אבל נאכל עירובו בראשון איומא קמא ודאי קני או שתי קדושות הו"ל עירוב ליומא קמא ואי חדא קדושה הו"ל עירוב לתרי יומי ואיומו בתרא מספקא לן אי פלגא דיומא קמא הוא לקני בהדי יומא קמא ושביתתי' במקום עירובו ואי לא קני וכבני עירו הוא והו"ל חמר גמל ותו הא בעידנא דמנח עירובי' לא הוה ידע דמתאכיל עירובו בתר הכי וכבר קני לי' והיכא דבעידנא דמנח עירובי' הוה דעתי' למישקלי' משתחשך ולא לאנוחי עוד אי אמר עירובי בראשון ובשני כבני עירי הו"ל מערב לחצי יום ולא קני והוה כבני עירו ואי אמר סתמא תיקני לי עירובי הוה עירוב לראשון ובמני ה"ז חמר גמל וכל הני מילי לרב דמי שהוציאוהו אבל לשמואל עירב לב' רוחות לרבנן חמר גמל הוא וקי"ל כוותי':
ואם אמר עירובו בשני ובראשון כבני עירי לרב לא קנה עירוב וה"ה כבני עירו ולשמואל בשני חמר גמל ובראשון כבני עירו מה נפשך אי שתי קדושות וקנה עירוב הרי הוא בראשון כבני עירו בשני במקום עירובו אי קדושה אחת ולא קנה עירוב ה"ה בשניהן כבני עירו:
בשני מחשיך עליו כו' לא שנו אלא באותו רוח ובאותו פת ובשתיקה ואם לאו אסור משום הכנה ואמר הריטב"א והוא שהתנה ביום הראשון להיות בו שביתה למחר בה"ש ליום שני:
נמצא משתכר כו' במה שנטלו בראשון דאי לא נטלו שמא יאבד ואין לו לא הליכה ולא עירוב:
גמרא: שאם עירב ברגליו ביום ראשון כו' וה"ה בפת בראשון מערב בו בשני כדקתני מתני' אלא ר"א הא לא נחית למימר אלא דלא מהני בה"ש קמא ובפת מצי למיהוי התם מבה"ש קמא והיכא דלית' התם קמ"ל רבותא טפי דאי נאכל אפי' בדיעבד אינו יוצא עליו א"נ לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פת דאתני עליו דהאי פת מעקרא דליקני לי' נמי איום שני כדאמר הריטב"א אפי' עירב ברגליו דלא אתני מעקרא מידי שחד דכי שתיק מהני כדאמרינן בשמעתין:
והכא לחומרא והכא לחומרא. ואפי' לר' יוסי דאמר ספק עירוב כשר ומ"ד אפי' במקום דליכא חזקה דלקולא הנ"מ היכא דספיקא בעירוב הוא כי הא דר' יוסי בפירקין אבל הכא דספק קדושה אחת ספק ב' קדושות לא תלי בעירוב ולשאר הלכתי אזלינן בי' לחומרא ממילא לענין קנית עירוב נמי לחומרא א"נ הכא תקינו רבנן דלא לערובי במקום ספיקא וממילא אפי' דיעבד לא קני מיהא מבה"ש דרבא בפרק במה מדליקין קשיא דבה"ש במילי דאורייתא לחומרא כדקתני התם מטילין אותו לחומרא ב' ימים ולענין עירוב אזלינן לקולא:
התם משום הכנה פרישו בתוספות דרבנן מעירובי חצירות אותיבו לר"א וכן אמר הריטב"א וטרח טובא לאוקמי שמעתין ולדעתין כיון דעירובי חצירות לית' בי"ט והוצאה מישרא שרי בי' היכי מצית אמרת קדושה אחת בהאי דשרי כי אמרינן קדושה אחת בהא דאסור בי"ט ובשבת אמרינן כיומא אריכא דמי אבל בהיאך דשרי בי"ט היכי הוה חד יומא אריכא וקדושה אחת דלא קדיש כלל בהא והיינו טעמא דרבי דשרי בעירובי חצירות ואסיר בע"ת דרבי לטעמי' דאמר קדושה אחת הן כדאמר רב תני לה ולא ס"ל וע"ת דאסר בי"ט קדושה א' הן וע"ח דשרי בי"ט ליכא למימר בי' קדושה א' ורבנן ע"ת הוא דאמרו לו לר"א ודקאמר הכא משום הכנה ולא קאמר משום מקנא ביתא חדא מיני' נקט דכ"ע ואפי' למאן דשרי בשני י"ט כדאמור בתוספות א"נ כדאמור בתוספות ביצה דמקני ביתא היינו הכנה ודאותבי' אביי לרבה מרבנן דמתני' דס"ל אי הכנה אסירא דאסיר ואפי' רבנן מודי והו"מ לאותובי' מהא דאמרו לו תי"ל משום הכנה אלא ממתני' אלימא לי' ותו דמתני' בהדיא קתני דשרי:
ותו דר"א נמי לא פליג וכי משני לי' תחילת היום קונה עירוב היינו דאותובוה רבנן לר"א ומערב ברגליו קא אותיבו דלא בעי מימר אלא אזיל ושתיק וס"ל אפי' בתחילה כיון דשתיק ותחלת היום קונה עירוב תו ליכא הכנה ור"ח ס"ל הא נמי הכנה הוא כיון דתחילת קני' הוא. ורבי יודא דאמר עירב בפת בראשון מערב ברגליו בשני הא בתפילה ברגליו בשני לא אי כרבנן משום דחדא קדושה אי כר"א דבהא נמי איכא הכנה אי נמי טעמא דרב יודא כדאמר הריטב"א משמי' דריב"א דבתחילה בשני בשתיקה לא דלא גלי דעתי' דניחא לי' להפסיד אלפים מעירו ורבנן ור"א בדגלי דעתי' מעקרא דניחא לי' ואביי דפריך מדרב יודא דס"ד דבעי אמירה ולא אותיבי' מדאמרו לו ת"ל משום הכנה וליטעמך ליתיבי' מהא דא"ל ר"א א"א מודים שאם עירב ברגליו כו' ותו הא דרב יודא בהדיא אתמר:
בנאכל עירובו בראשון לר"א דבשני הוא כבני עירו ולרבנן דהוה חמר גמל:
איבעיא לן שבת בשדה מהו כיון דעקר שביתתו ממקומו ובמקום עירוב לא קנה לא יזוז ממקומו כדאמר הריטב"א במערב לשני רוחות או"ד כי אמרינן עקר מקום שביתתו במערב לשני רוחות ועירוב קא מנח התם דבעירובי' עקר שביתתו מדוכתיי אע"ג דלא קני מהניא מיהא למיעקר מדוכתי' א"נ במכיר אילן ואמר שביתתו תחתיו דבאמירתי' דהכרתי' עקר שביתתי' מכאן דכמאן דערב ברגליו דמי אבל הכא אי שתי קדושות נינהו עירובי' דמאתמול לאו כלום הוא וכמאן דמנח בחמישי ונאכל דמי וכי אתא בה"ש דשני במאי איעקר שביתתו מדוכתי' לא עירוב איכא התם ולא אמירה ואפי' אמר בי"ט לאו כלום הוא דאין מערבין בתחילה מי"ט לשבת ותו אמירה בלא הכרת אילן או גדר מאי הוי ואי במחשבתי' אימור דאמרינן עקר במעשה במחשבה מי אמרינן ותו אימור כיון דחזא דנאכל מסתמא בדוכתי' ניחא לי' למיקני ואפי' בשדה נמי לר"א קנה מקומו ולרבנן חמר גמל: