אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שלישי – בכל מערבין › דף לה.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שלישי – בכל מערבין · דף לה.

דף לד:

נמצא המפתח בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב כרבנן דרבי דאי כרבי לא גרע גגות חצירות וקרפיפות מכרמלית דהוי עירוב והאי שדה אי כרמלית כרבנן ואי בשדה שהיא רה"ר אפי' לרבי:

שמעינן משמעתין נתנו במגדל של לבנים ובאוירא דלבני בי"ט עירובו עירוב דאי בעי סתיר ובשבת נמי לרהיטא דשמעתא דמס' י"ט דמשום דשרגינהו אקצינהו הוא דאסיר אנן דקי"ל כרבי הוי עירוב ואי תימא דבהאי שבות דדמיא לסתירה אפי' רבי מודה כדאמר הריטב"א הו"מ מוקים למתניתין אפי' בשבת ובריית' לא מיחסרא ודכ"ע אית להו דרבי דרבנן ור"א בפלוגתא דר"מ ורבנן קמיפלגי רבנן כר"מ ובי"ט מצי פתיר ובשבת דמשום מוקצה הוא דאסיר שבות היא ולא גזרו עליו בין השמשות ור"א כרבנן דר"מ דאסרי משום דדמיא לסתירא ואפי' לרבי גזור אלא דניח' לי' לאוקמ' כרבנן דרבי ואימ' משו' דסת' שדה כרמלי' היא וקאר"א אינו עירוב ואנן דקי"ל כרבי בין בי"ט בין בשב' ואפי' לא נמצ' כלל עירובו עירוב והרא"ש אמר בשב' אין עירובו עירוב קם בריה הרב בעל הטורים בשיטתי' קסברי כהריטב"א דמשום דדמיא לסתירה הוא דאסיר ואפי' רבי מודה ובמס' י"ט מעקרא כי אקשי מדרב נחמן דאמר שרגינהו אקצינהו אקשי וכי מסיק בי"ט אמרו אבל לא בשבת אמרינן דבשבת אפי' משום סתירי אוהל אסר:

ואם נמצא המפתח בשבת להרא"ש והריט"בא או בבנין גמור ואפי' בי"ט אמרו הרא"ש וברי' בי"ט עירובו עירוב ובשבת בעיר עירובו עירוב דקי"ל כר"ש בשדה אין עירובו עירוב והאי שדה שדה שהיא ר"ה דאי כרמלית הא קא שרי בבור העומד בכרמלית אפי' עמוק מאה. והרמב"ם אמר נתנו במגדל ואבד המפתח אם יכול להוצאו בלא עשית מלאכה ה"ז עירוב אלמא לא שאני לי' בין שבות לשבות וסוגיין אליבא דרבנן ואנן דקי"ל כרבי בכ"מ הוי עירוב:

וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ה' י"ט) נתן את עירובו במגדל בין של עץ בי של אבן ונאבד המפתח אם יכול ליטול את העירוב משם בלא מלאכה של תורה ה"ז עירוב ואע"פ שיצטרך לעשות מלאכה שיש בה שבות ואם לאו אינו עירוב. ולפיכך אם היתה הדלת קשורה בחבל וא"א לו עד שיתיר הקשר או עד שיפקיע את החותמות או שיחתוך ואפי' חותמות שבקרקעות ה"ז עירוב לפי שאין בכל אלו איסור של תורה ואפי' חותך חותמ' שבקרקע אינו אלא משום שבות ול"ג עליו בה"ש ומדסתים ואמר ואע"פ שיצטרך לעשות מלאכה שיש בה שבות ש"מ כהרמב"ם ס"ל מיהא בירושלמי אמרו אמתני' דנתנו באילן למטה מיו"ד ה"ז עירוב אע"ג דאסור ליטלו ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול ולא אייתוה למאן דליפלוג בהא ומתני' דקצה וקונדס אוקמוה בטבלא נתונה עלי' ש"מ לשמא יקטום נמי לא חשו. ואמתני' דמגדל אמרו תני' רא"א אם בעיר אבד עירובו עירוב אם בשדה אבד אין עירובו עירוב. ופירשוה משום דבעיר יכול להביאו דרך פטור ובשדה אינו יכול להביאו ואקשו יאות אמר ר"א מ"ט דרבנן ושני כדר"מ דאמר פוחת ונוטל ואקשו כלום אמר ר"מ לא בי"ט דלמא שבת ואוקמוה למתניתן כר"א בן יעקב דאמר קושרין לפני הבהמה שלא תצא. ונחזי אנן מדלא אייתוה למאן דליפלוג אהא דראוי הוא לעבור על השבות ולאכול ולא חשו אפ' לשמא יקטום להכא אמרו יאות אר"א מ"ט דרבנן והא סתם שדה כרמלית הוא ומ"ש מאילן למטה מיו"ד וצריכנא דחוקי ומוקמי הכא בשדה שהוא רה"ר והא דדחו אוקימתא דר"מ דבי"ט הוא מדשרי בי"ט מכלל דמדאורייתא שרי ובשבת רבנן הוא דגזור בי' והאמרת ראוי הוא לעבור על השבות ולא אמרת לליפליג תנא בהא ואפי' לשמא יקטום לא חשית ובעינן דחוקי עוד דשבות דהכא חמירא משבות דשמא יקטום. ודאוקמוה כר"א בן יעקב מכלל דמאן דלית לי' דראב"י סבר דמדאורייתא אסירא א"נ הא נמי משבותין חמורין היא וכולי האי לית לן לדחוקי נפשין וטפי אית לן למימר דהכא בסתם שדה דכרמלית הוא ושבות דפוחת ודמישרי קיטרא לא שנו מכולהי שבותין דעלמא אלא כי אמרו ראוי הוא לעבור על השבות שבות דנטיל' דעירוב אמרו אע"ג דאיכא בטלטולי' שבות דמנחא באילן או בכרמלית ראוי הוא לאכלו קרינן לי' דראוי הוא לעבור על השבות ולאכול אבל שבית דלאו בנטילה דעירוב הוא אלא בדבר אחר ועוד דמקמי דנטילה דעירוב הוא כגון לאיתויי' למפתח מכרמלית או למיפחת מגדל או למישרא קיטרא ואכתי לא נוטלו לעירוב לא אמרינן בי' ראוי הוא לעבור על השבות דבלאו משום עירוב הא לא ראוי לעבור עליו וכי עביד לי' נמי כי היכי דלישרי לטלטלי' לעירוב לא קרינן לי' ראוי כיון דבלאו עירוב לא ראוי מיקרי אלא שבות דנטילה דעירוב גופה קרינן לי' ראוי והשתא כולהי שמעתא דהכא ברויחא מיתוקמי ולא צריכן לדחוקי נפשין דאליבא דרבנן אמרו ואע"ג דרישא רבי היא או לאפלוגי בין שבות לשבות וכולהי סוגיין הלכתי ננהו וכהרא"ש וברי' ואפי' בשדה שהוא כרמלית וכל שבות דלאו כנטילה דעירוב הוא אינו עירוב וכן בחותמות שבקרקע אינו עירוב:

מיהא הא דאמרינן בנפל עליו גל לימא מתני' דלא כרבי לא צריכא דבעי מרא וחצינא דמלאכה היא הא לא בעי מרא וחצינא דשבות היא לרבי הוי עירוב והא טלטול אבנים דגל לאו בנטילת עירוב הוא ואיכא למימר דירושלמי ודבבלי פליגי אהדדי דירושלמי דאמרי ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול ולא התירו כיון דלא עבר אלא אשבות קרינן לי' ראוי לאכלו וכהראב"ד וכדאמרן בריש שמעתא דנתנו באילן לא קרינן לי' ראוי לאכלו אלא היכא דשבות בנטילה הוא אבל דלא בנטילה הו"ל אינו ראוי לעבור כדאמרן ולהכי לא פריש מידי בנפל עליו גל ובבלי דאמרי לרבי לא גזרו עלי' בה"ש סברי דהתירו ואפי' בעלמא היכא דאיכא מצוה או צורך גדול התירו ולית להו דהראב"ד וה"נ אפי' שבות דלאו בנטילה התירו משום עירוב א"נ דכ"ע אית להו דהראב"ד ודבבלי סברי מ"מ ראוי לאכלו מיקרי. ודירושלמי מיפרקא כדאמרן ודבבלי משום דשני בין שבות לשבות א"נ סוגיין אליבא דרבנן וכהרמב"ם והרשב"א ואית לן למימ' דבבלי נמי אית להו האי סברא כי היכי דתיתי כולהי סוגיין ברויחא כדאמרן והא דאמ' בגל דבעי מרא וחצינא לרווחא בעלמא קאמר אי תימא לרבי אפי' בכה"ג הוי עירוב לימא דלא כרבי ל"צ דבעי מרא וחצינא ולא קשיא ולא מידי אבל להלכה אפי' בלא מרא וחצינא לרבי נמי לא הוי עירוב וצריך תירוץ:

וקתני סיפא כו'. האי לאו סיפא דמתני' היא אלא דתוספתא והכי איתני' על השידה ועל התיבה ועל המגדל בזמן שהן באין במדה ר"נ ור"ש מטהרין ואם היו ניסוטין טמאין זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמא מכח רעדה טהור לרש"י הכא בשידה גופה אי מקבלי טומאה פליגי ואמ' אביי היסט מחמת כחו טמא שהקיש עליהן מחמת רעדה טהור היינו כח כחו והכא ברעדה מחמת כחו דבכחו הרעידן והנך תרתי מתניתא שמעינן מינייהו דהיסט גמור אפי' באוהל טמא דאוהל נמי מקבל טומאה והך סיפא ואידך דכ"ע היא ואביי בחדא מיני' הוי סגי לי' כיון דמקבלי טומאה תו ליכא למיפלג ביני' דאי כח כחו טהור בכלי נמי טהור וכן ברעדה מחמת כחו אלא לאביי לאלומי קושיא מייתי תרתי ולהר"ש בפירושיו על המשנה לא מתנינן הכי בדאביי מחמת רעדה טהור דהיינו פלוגתי' אלא דכ"ע היסט מחמת כחו טמא והכא ברעדה מחמת כחו עסקינן ובשידה תיבה ומגדל עצמן דכ"ע דלא מקבלי טומאה כלל דכלים הבאין במדה טהורין מכלום בין במגע בין מהיסט כי פליגי בכלים שבהן או עליהן והכלים ניסוטין מחמתן וקסברי רבה ורב יוסף למימ' בהיסט מחמת היסט קמיפלגי דמ"ס כלי הוא ואע"ג דכלי טהור הוא כי הסיט הזב להך כלי ומחמתו ניסוט כלי שבתוכו או כלי שעליו טמא ומ"ס אוהל הוא ובאוהל כי ניסוט כלי שעליו מחמתו טהו' וקא"ל אביי ותסברא התניא אהל וניסוט טמא אם ניסוט האוהל ומחמתו ניסוט כלי שעליו טמא כלי ואינו ניסוט טהו' שלא הסיט הכלי אלא הזב הרעיד את הכלי ומחמת רעדה ניסוט הכלי שעליו טהו' וכ"ת ממאי דר' נחמי' ור"ש היא דלמא דעת שלישית היא ורבנן ור"נ ור"ש פליגי וקסברי היסט מחמת היסט באהל טהו' בכלי טמא וקמיפלגי בשדה תיבה ומגדל אי אהל הוא אי כלי הוא והא קתני סיפא ואם היו ניסוטין טמאין זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמא מכח רעדה טהו' והך סיפא ר"נ ור"ש הוא דמתנו לה אלמא קסברי היסט מחמת היסט באהל טמא וכיון דריש' דקתני אהל וניסוט טמא ר"נ ור"ש היא סיפא נמי דקתני כלי ואינו ניסוט טהו' ר"נ ור"ש היא ואי מסיפא לחוד ה"א ההיא באהל אבל בכלי היסט מחמת רעדה נמי טמא והכא בהיסט מחמת רעדה פליגי מ"ס כלי הוא ומ"ס אהל הוא קמ"ל אידך דקתני כלי ואינו ניסוט טהור והיינו היסט מחמת רעדה דאי אינו ניסוט כלל מאי למימרא והיינו דרבותינו בעלי התוס' דהכא ותוספות דהכא דהר"ש היא דסתם תוספות דהר"ש היא. והא דקאמ' ה"א דאתיא דלא כר' נחמי' ור"ש ה"ה דלא כרבנן אלא הואיל ולאביי ר"נ ור"ש היא קאמ' דה"א דלא כר"נ ור"ש היא אלא דעת שלישית היא. א"א אביי דכ"ע היסט מחמת כחו טמא שבכחו הסיט אהל או כלי ומחמת היסט זה הוסט כלי שעליו טמא והיינו דקאר"נ ור"ש כ"ש מכח הסטה טמא והכא ברעדה מחמת כחו שבכחו הרעיד אהל או כלי וכן אם הרעיד הקרקע ומחמת רעדה זו הוסט הכלי שעליו מ"ס הוי היסט ומ"ס לא הוי היסט וסיפא דקתני מכח רעדה טהור ר"נ ור"ש הוא וכן אידך דקתני כלי ואינו ניסוט טהור בהיסט מחמת רעדה ור"נ ור"ש היא:

מתני': נתגלגל חוץ לתחום הריטב"א פריק לקושיא דרבנן בעלי התוס' כל שאינו יכול לילך לשם בהיתר גמור אינו קונה לו עירוב. ע"כ. ואפי' לרש"י דאמ' ר"י ורבנן דכהן בב"ש הקברות כסומכוס הא לרבנן דסומכוס הואיל וישראל מצי אזיל ומיכלי' ש"ד הכא לא אמרינן ליקני לי' עירוב במקום שנתכוון לשבות ואע"ג דאיהו לא מצי אזיל למקום עירובו הואיל והנך דבתי דידהו להלן מביתי' דידי' והאי עירוב בתוך תחומי' מצי אזיל ומייתו למקום שביתתו ומיכל. דלאחריני הואיל ומצי מייתי לא אמרינן דאי לא תימא הכי לסומכוס נמי הנך הא מצו מייתו ומיהב לי' וחזי נמי לדידי' אלא הא דאמ' רבא ל"ש אלא שנתגלגל חוץ לד"א אבל לתוך ד"א הנותן עירובו יש לו ד"א קשיא מה נפשך אי נתכוון לשבות כמאן דקנה שביתה דמי אפי' חוץ לד"א נמי דהא אית לי' אלפים ממקום שביתתו אי מצי אזיל מביתי' ד' אלפים אמה אלפים עד מקום שביתתו ומשם ואילך אלפים ומייתי עירובי' לתוך ד"א ממקום שביתתו וקנה לי' עירובו. ואי נתכוון לשבות לאו כמאן דקנה שביתה דמיא ואמרינן לא קנה ולא מצי אזיל ומייתי אפילו תוך ד"א נמי לא אימור דאמרינן יש לו ד"א במקום שקנה שביתתו אבל חוץ לאלפים מביתו אפילו פסיעה חדא לית ליה ועירובי' הא חוץ לאלפים מביתו הוא ולא מצי אזיל ומייתי לי' ובעינא מימר נתגלגל תוך ד' אמות דאי נתכוון למיקני שביתה במקום שנתגלגל ש"ד דהא אית לי' ד"א וחוצה להן אלפים אמה השתא נמי אמרינן דקנה שביתה במקומו ויש לו ד"א וכמאן דמנחא במקום שביתתו דמי אבל חוץ לד"א דאי נתכוון למיקני שביתה התם הרי הוא מחוץ לתחום השתא נמי לא אמרינן דקנה במקומו והיינו דרבותינו בעלי התוס' אליבא דרבי דלהכי לא שרינן לי' שבות א"נ שאני תוך ד"א דהיכא דקני שביתה כמאן דמנחא במקום שביתתו דמי אבל חוץ לד"א דאפי' היכא דקני שביתה לאו כמאן דמנחא במקום שביתתו דמיא אלא משום הואיל דמצי אזיל ומייתי לתוך ד"א והכא מקמי דקני שביתה לא אמרינן כמאן דקני שביתה ולימא הואיל דהא השתא לא מצי אזיל ומייתי:

דבעי מרא וחצינא אמר הריטב"א וחייב בבית משום בונה ובשדה משום חורש ואע"פ שאין מתכוון לכך פסיק רישי' ולא ימות הוא וכגון דעביד בארעא דידי' מלאכה דצריכא ל גופה חשיבא וחופר גומא וא"צ אלא לעפרה דפטור התם בארעא דלאו דידי' ואומר אני ט"ס בדברי רבינו דחופר גומא וא"צ לה לא בונה ולא חורש איכא אלא מקלקל הוא וכי מחייב משום בונה או חורש היכא דקא משוי אשויי לארעא הוא דמחייב אבל בעביד בה גומא לא כדאמרינן בכלל גדול היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה ובשדה משום חורש וכן היתה לו גומא וטממה החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור ואפי' לר"י דאמר מלאכה שא"צ לגופה חייב התם מתקן הכא מקלקל הוא:

ונפל עליו גל כגבשושית ונטלה הוא:

זימנין דאתי זיקא כו' הומ"ל נפל עליו גל משים דבעי מרא וחצינא אבל נתגלגל דתחומין דרבנן אימא כדאקשו רבנן דתוס' קמ"ל כדשני או כדשני הריטב"א א"נ נתגלגל משום דאחר מצי מייתי כדאמרן א"נ נתגלגל משום דאי כמאן דקני מצי אזיל ומייתי כדאמרן אלא חדא מיני' נקט:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה