גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שישי - הדר · דף עה:
תניא נמי הכי כו' א"ל רבה ב"ר חנן כו' כבר תרגימנא לכולהי שמעתין בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן בפירקין:
היו שלשה אסורין מדברי רש"י נלמד דטעמא דאי שרית לי' שנים בחיצונה אתי למישרי שנים בפנימית דלא אסיק אדעתי' דהכא משום דרגל המותרת אינה אוסרת ומימר אמר מה לי שנים בחיצונה ויחיד בפנימית מה לי שנים בפנימית ויחיד בחיצונה וכן אמר הריטב"א בהדיא אהא דאמרינן מאן דידע ידע מאן דידע דרגל המותרת אינה אוסרת. וכן פירש גבי נכרי ולרבותינו בעלי התוס' טעמא דמימר אמר בפנימית נמי איכא שנים כי היכי דאיכא בחיצונה ובין למר בין למר קשיא מכדי עירבה זו לעצמה וזו לעצמה לא גזרינן עירבו אטו לא עירבו הכא נמי הנך שנים דבחיצונה על כורחך בדעירבו אהדדי דאי לא עירבו תי"ל דאסרי אהדדי וכי אתי למישרי שנים בפנימית למר בעירבה פנימית לעצמה הוא דאתי למישרי דומיא דשנים דחיצונה דעירבו אהדדי דעירבו אטו לא עירבו הא לא גזור ולמר כי אמרי בפנימית נמי איכא שנים כדאיכא בחיצונה שנים שעירבו לעצמן איכא דומיא דחיצונה ותו האי הואיל ואני קורא רבים בחיצונה הואיל ויש רבים בחיצונה מיבעי לי' ומחוורתא כדאמר הריא"פ אם היו שלש חצרות זו לפנים מזו ובכל חצר דר אחד שנמצאו כולן שלשה אסורין מאי טעמא הואיל ואני קורא כו' דכל שלשה רבים הן וכיון ששלשה דורסין בחיצונה הרי הן רבים ואסורין ולהריא"פ לא תיקשי מ"ש מעירבה זו לעצמה וזו לעצמה דדרסי נמי רבים בחיצונה ותנן חיצונה מותרת בפני עצמה שאני התם דמידע ידעי דעירבה כל חד לעצמה אבל הכא שלשה דרסי בחיצונה דכולהי לא עירבו אהדדי:
והא דאמר ר' אלעז' ונכרי הרי הוא כרבים איכא לאוקמה בדאיכא נכרי לבר משלשה ישראלים אי במצר רביעי אי בהדי חד ישראל ותרתי פנימיים ובעי עיונא:
ור' יוחנן אמר אפי' חיצון כו' ש"מ מדר' יוחנן שתי חצרות זו לפנים מזו ועירבה כל אחת לעצמה דקי"ל כרבנן דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה וכל אחת מותרת לעצמה שתיהן אוסרת במבוי וצריכות להשתתף (במבוי ואפי' חיצונה אסורה במבוי עד שתשתתף הפנימית ואע"ג דפנימית לא מציא אזלא למבוי ולא לאשתמושי במבוי עד דדרסא דרך החיצונה ולחיצונה. הא לא אסרא שאני חיצונה דלית לה בה אלא דריסת רגל אבל לאשתמושי בה לית לה רשותא אבל במבוי דאית לה רשות לאשתמושי בי' אע"ג דקא משתמשא דרך החיצונה לחיצונה לא אסרה ולמבוי אסרה דהא שני בתים נמי פנימי לא אסר אחיצון דפנימי מיתר במקומו ולחצ' צריך לערב ודחיקא למימר הכא שאין הפנימי יכול להשתמש בחצר עד שיערב אבל מיסר לא אסר אבני חצר הואיל ואינו פתוח לחצר חדא נותן עירובו משמע דאוסר נמי על בני חצר ועוד הא לר' יודא אוסר דקאזיל דרך בית שער דילי' ועלי' אמר ר' יוחנן אפי' חיצון הא פנימי לא פליג עלי' דאוסר ותו הא ר' יוחנן אפי' חיצון קאמר וחיצון הא אוסר דאינך בית שער דילי' וה"ה פנימי דומיא דידי'
סליק פרק ששי