גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שישי - הדר · דף עה.
ואי מהכא הוה אמינא בתים לא ידענא כמה. לא קאמר אי מהכא טעמי' דרב לא ידעינן ואימא טעמי' משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי קמ"ל אין מבוי ניתר כו' וממילא היינו טעמי' דהכא דאי הא קמ"ל אכתי אימא דירת נכרי שמי' דירה וטעמי' משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי:
השתא דאמר רב כו' משום דאסור לעשות כו' מסתברא דשכירות מנכרי מהניא כי היכי דמהניא בשני ישראלים אוסרין זה על זה דנכרי לא מוגיר:
משום דאסור לעשות כו' איכא למימר השתא נמי קסבר דירת נכרי לא שמי' דירה וקאמר לא מיבעיא במבוי דאין מערבין דאיכא תרתי חדא דליכא אלא חצר אחת ועוד דאסור לעשות יחיד במקום נכרי אלא אפי' חבר אסור משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי מיהא במבוי מאי אסור לעשות אית בי' דהא אסירי כולהי להשתמש במבוי והא דפריקו רבנן בעלי התוס' בצוה"פ או בפסין א"ה האי מבוי חצר הוא ותו מידי היא טעמא אלא לרב ורב הוא דאמר דריסת רגל בחצרות אסיר בישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה או איפכא וה"נ חצרות הוויין ואימא דריסת רגל אסירי והא ליכא למימר דמבוי אסור משום דליכא חצרות ובחצר אסור משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי מדקאמר אי לא אמר הוה אמינא טעמי' דרב מכלל השתא במבוי נמי לאו היינו טעמי' אלא משום דאסור לעשות והיינו דתהו בה רבנן דתוס' האיך יהו מותרין כו' אלא מסתברא דהשתא ס"ל דירת נכרי שמי' דירה ומבוי נמי האיכא חצרות ומשום דאסור לעשות הוא דאסיר וכן אמרו רבנן בתו' וכולהי רבוותאי וש"מ מהכא מודי רב באב ובנו דמבוי שלהן ניתר בלחי וקורה ואע"ג דלא אסרו אהדדי השתא נכרי דלא אסר איחיד ודירתי' לאו שמי' דירה אלא כדיר של בהמה כדאמרינן בריש פירקין משיב חצרות אב ובנו דאע"ג דלא אסרי אהדדי דירתי' מיהת שמי' דירה ומבעיא וקשיא לרש"י דאמר פליג רב אף באב ובנו:
לא תיקשי לרב כיון דאשמעינן בחצר מבוי ל"ל סד"א כי חשו רבנן ליחיד במקום נכרי היכא דדייר בהדי' בחדא חצר אבל היכא דדייר בחצר אחרת משום חדא מבוי לא חשו כולי האי קמ"ל:
וכולה מלתא דתרגימנא הוא אליבא דרש"י וכולהי רבנן דתמו בשיטתי' אבל הרמב"ם אומר מבוי שצדו אחד גוים וצדו אחר ישראלים והיו חלונות פתוחות מחצר לחצר של ישראל ועירבו כולן דרך חלונות אע"פ שנעשו כאנשי בית אחד ומותרין להוציא ולהכניס דרך חלונו' הרי אלו אסורין להשתמש במבוי דרך פתחים עד שישכרו מן הגוים שאין נעשין כיחיד במקום גוים וכן אמר במצר וכמה מעלייא הא שמעתא וכולה סוגיין כוותי' אזדא ובין למאי דס"ד מעקרא בין למאי דאסיק היינו דאמר רב וכל שהוא פתוח מבית וחצר או מחצר למבוי אורחא בפתחים אבל היכא דאיכא פתחים למבוי לאו אורחא למיעבד פתחים מחצר לחצר אלא חלונות והיינו פתחים דאמר רב פתחים רבים ואי לא אמר אף לחצר הוה אמינא ה"ק רב האי מבוי דנכרים קאסרי אישראלים מערבין דרך חלונות לעשותו יחיד במקום נכרי אע"ג דשרו למיעבד יחיד במקום נכרי ונכרי תו לא אסר עלי' ואע"ג דרב כר"מ ס"ל דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף הכא כי עבוד שיתוף נמי שפיר דמי דמדינא בעירוב נמי הו"ל חדא אפי' לאפוקי מינ' למבוי ומפני התינוקות הוא דאצריכינן למיעבד שיתוף והואיל ומדינא הו"ל חדא תו לא אסר נכרי עלי' מ"מ אסר משום דדירת נכרי לא שמי' דירה וליכא אלא חדא חצר. ותרתי ל"ל הא אמרה רב חדא זומנא דאין המבוי ניתר עד שיהו בתים כו' ורב לא תני במתני' פתוחות דפתוחות הו"ל כחדא חצר. ומתנינן ואי מהכא לא ידענא בתים וחצרות כמה. השתא דאמר רב אמרינן דירת נכרי שמה דירה ומשום דאין עירוב עושה אותן כיחיד דלא ליסר הנכרי עלי' ואע"ג דלגבי חצרות פתיחות למבוי ה"ל כיחיד לגבי לא הוו כיחיד. וש"מ מהא הא דרב לא הני פתוחות לאו דוקא פתחים אלא אפילו חלונות עושה אותן אפת ולאפוקי מרבותינו בעלי התוס' דאמרי פתחים דוקא דהשתא נמי בהא מילתא לא אידחיא הא דה"א דעירוב דחלונות משוי להו חדא אלא דאיכא למימר השתא הא נמי אידחיא א"נ הכא בחלונות למטה מג' דמודו בהו רבנן דתו' ומסייע לי' להרמב"ם ירושלמי דעושין פסין חצר שראשה נכנסת לבין הפסין רב דניאל בשם רב הונא אפי' עירבו אסורות רב הונא כדעתי' דאתפלגין מבוי שצדו אחד עכו"ם וצדו אחר ישראל רב הונא בשם רב אם עירבו דרך פתחים העכו"ם אוסר עליהם אבא בר בר חנא בשם ר' יוחנן אפילו עירבו דרך חלונות אין העכו"ם אוסר עליהן. והיינו כהרמב"ם ואמר רב הונא אפי' עירבו דרך פתחים דמחזי כחד לא הו"ל כיחיד במקום נכרי ולא מיבעיא דרך חלונות דלא מחזי כולי האי כחד ואתא אבא בר בר חנא וקאמר אפי' דרך חלונות משוי להו העירוב לחד והו"ל יחיד במקום נכרי ולא מבעיא דרך פתחים ורב הונא דאמר התם אין העירוב עושה אותם יחיד ה"נ בנכנסין בין הפסין אין העירוב עושה אותם יחיד ור' יוחנן דאמר התם עירוב עושה אותם יחיד ה"נ כחד חצר דמי ושרי עוד מסייע לי' ירושלמי דפירקין אמתני' דהאחין דאותבי' לרב חסדאי דאמר טעמא דבית שמנחין בו העירוב אין צריך ליתן פש משום דנעשה כשותף מדר' יוחנן דמבוי שצדו אחד עכו"ם וכו' דאמר אין העכו"ם אוסר עליהן אין תימר כשותף יוסר להרמב"ם נימא דאותבי' כיון דלא ס"ל כולהי הכא דיירי כדאמרינן במי שהוצאוהו אלא נעשה כשותף דהו"ל כאלו כל חד אית לי' רשות' בניתי' דחברי' וליכא רשות מיוחדת וכשם שהחצר רשות כולן כך הבתים רשות כולן אין תימר הכי לא הוה א"ר יוחנן נעשין כיחיד במקום נכרי כיון דכל חד דייר בביתי' משום דאית לי' לחברי' רשות בביתי' נעשה כיחיד אלא כי אמרינן כולהי הכא דיירי הו"ל כאלו שנים בבית אחד דכיחידים דמיין וכדפרישן התם בירשלמי אלא לרש"י ורבנן דקמו בשיטתי' בשאין הבתים פתוחין לאותו מבוי אמאי ייסר הא לא פתוח לאותו מבוי ואי משום דהו"ל שנים שותפין באותו בית הפתוח למבוי שנים בבית אחד מי אסר הנכרי עליהן ותו מה לי נעשה שיתוף מה לי דייר הכא בעה"ב ודאי הכא דייר.
היינו דשמענא מר' טבלא כו' פירשה הריטב"א ללישנא קמא דרש"י דלא ידע תרתי דר' טבלא למה לי וללישנא בתרא דשמע דאמר בי' טעמא משום דאסור לעש' יחיד במקום נכרי ולא ידע למאי אצטריך לרב טבלא לפרושי כו' ולהריטב"א הא דאי לא אמר מאי לאו סתמא דתלמודא קאמר אלא רב יוסף הוא דא"ל לאביי ואי לא אמר מאי מ"ש חצר ממבוי ואהדר לי' אביי הוה אמינא טעמא דרב ואמר רב יוסף א"ה היינו דאיצטריך לרב טבלא לאשמעינן נמי חצר או היינו דאיצטריך לפרושי בה טעמא כיון דאיכא למיטעי בטעמי' משום דליכא בתים וחצרות:
מתני': נתנו עירובן במקום אחד כו' אוקימנא בחיצונה איכא למימר לרבנן בתראי באמרי אף רגל האסורה אינה אוסרת הכא כי שכח אחד מן החיצונה שתיהן אסורות ואפי' פנימית משום דליתא לעירובן גבי'. אבל שכח אחד מן הפנימית פנימית אסורה וחיצונה מותרת דא"ל חיצונה לפנימית לתקוני שתפתיך ולא לעוותי אע"ג דליכא למימר בהו אחדא דשא מ"מ כיון דרגל פנימית אפי' אסורה אינה אוסרת והכא דמשום דעירוב מרגילה א"ל לתקוני שתפתיך ואיכא למימר בהא אפי' רבנן בתראי מודו דרגל פנימית אהניא היכא דעירבה בהדה ואיכא תרתי לגריעותא כיון דלא מציא למיחד דשא לא מצי א"ל לתקוני שתפתיך:
גמרא: כי אתא רב דימי כו' קסבר מה נפשך אי רגל רשות הוא אפי' רגל המותרת נמי ליסר ואי רגל לאו רשות אפי' רגל האסורה נמי לא אסרה ואי משום דברגל המותרת אחדא לדשא ומשתמשא ברגל האסורה נמי תיחוד לדשא דחיצונה מאי אהניא לה סוף סוף לא תשתמש והריטב"א משמי' דרבותנו בעלי התוס' אמר מתני' קשיתי' דקתני וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה ולא קתני וחכמים אומרים אינה אוסרת לאו לאשמעינן אין דריסת הרגל אוסרתה כלל אפי' היא אסורה. והיינו דאכרח לרבין לומר ג' מחלוקת ע"כ ואית לן למימר נמי בין לרב דימי בין לרבין קשיא להו חכמים היינו ת"ק. ואוקמה רב דימי כולה כר"ע ורבין אמר שלש מחלוקת:
שעשתה דקה. וכולה ר"ע ולא זו אף זו קתני לא מיבעיא עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה דחיצונה אסורה כיון דלא עירבה אלא אפי' עירבה החיצונה ולא פנימי' אוסרת הפנימית עלי' ולא מיבעיא לא עירבה פנימית דרגל האסורה היא אלא אפי' עירבה זו לעצמה וזו לעצמה אינן מותרות אלא כשעשתה דקה אבל לא עשתה דקה אע"ג דפנימי' רגל המותרת היא אוסרת עלי' שר"ע אוסר החיצונה שדריסת רגל פנימית בין מותרת בין אסורה אוסרתה ודקה אפי' ברגל האסורה מהניא אלא לדיוקא קתני לה ברגל המותרת דבלא דקה אפי' רגל מותרת אוסרת. ורבוותאי דלא נקטי דקה למישרי ברגל האסורה לדידן דקי"ל כת"ק משום דנקטי לה ברשות גמור באחד מבני החצר שאינו אוסר על המבוי ולא מיבעיא הכא דפנימית לית לה רשות בחיצונה אלא דריסת רגל בלבד:
הא של רבים צריכין לערב יחידים דרגל המותרת הוא אין צריכין לערב וה"ה עירבה כל אחת לעצמה הא של רבים דרגל האסורה הוא כגון פנימית לעצמה צריכין לערב:
והא דקשו רבנן דתוס' לוקמה בדקה לאו קושיא היא דאי בדקה עבוד נמי אין צריכין לערב ובעירבה לעצמה לדיוקי קתני לה כדקתני ר"ע אוסר אבל הכא הא לא קתני שום איסור:
סימן אהנך ד' תיובתי לרב דימי חיצונה עירבה חיצונה עצמה עירבה זו לעצמה בבית רב ביבי יחידאה היו של יחידים. רבינא דלא משכח בפנים הא לא שכח אף בפנימית שתיהן מותרות: