אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף עג.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף עג.

דף עב:

הרועים ואע"ג דבעידנא דקדיש היום לא הוה במקום לינה וליכא לא עירוב ברגליו ולא עירוב בפת הואיל ומקום לינתו מידע ידיע ואנן סהדי דהתם ניחא לי' קני התם וכן בהנהו דבי רב דבייתו בבי רב אע"ג דלא הוו התם בה"ש:

בנשים ובעבדים אמרו הרמב"ם והרא"ש הלכה כדברי שניהם להקל והרז"ה והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ב') אמרו הלכה כר"י בן בבא דמפרש רב אליבי' ואמר הרשב"א נשים הרי הן כנכריות וכל אחת אוסרת על צרתה ואפי' עירוב בא אצלן ע"כ. ומשום דברייתא בגוונא דמתניתין ובעירוב בא אצלן עסקינן ואמר הריטב"א כן דעת כל הפוסקים כר"י בן בבא ואיבעיא לן נשים המקבלות פרס מבעליהן וישנים בבית אחד מהו ע"כ לא פליגי ר"י בן בבא אלא בישנים בבתיהן דומיא דמתני' אבל ישנים בבית אחד דבאחין אפי' מוליכין למקום אחר עירוב אחד לכולן ה"נ ל"ש או דלמא כיון דפרס לא אהניא בהו כי ישנים בבית אחד מאי הוי הא קי"ל מקום פתא גורם:

ה' נשים כו' ה' עבדים ל"ש אלא אשה לאשה ועבד לעבד אבל אשה ובעלה ועבד ורבו לא אסרי אהדדי תדע דקתני ה' ולא קתני אשה מקבלת פרס מבעלה ועבד מרבו ואע"ג דאיכא למימר כח דהתירא קמ"ל דאפי' בהא מתיר בנשים ומר בעבדים מ"מ דוקא משמע ולא אמרן אלא מקבלי פרס אבל אשה הניזונות ממעשי ידי' ועבד העושה בשכר ונזון משל עצמו דכ"ע אשה ובעלה עבד ורבו אוסרין זה על זה. ואשה ובעלה ועבד ורבו מקבלין פרס לא אמרן אלא בעירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין אבל מוליכין למקום אחר עירוב לכל אחד אע"ג דמתניתין אחין קתני הא תניא אב ובנו הרב ותלמידו בזמן שאין עמהן דיורין ה"ה כיחידים וא"צ לערב הא יש עמהן דיורין ומוליכין לא והני נמי כהני דמיין ולמאי דפרישן התם ליכא למישמע מינה מיהא מדקאמ' אשה אצל בעלה ועבד אצל רבו פלוגתא דר"י בן בתירא ור"י בן בבא משמע אפי' אשה ובעלה ועבד ורבו כה' עבדים וה' נשים דמיין:

תרגמא הריטב"א טעמא דנשים משום דאשתו כגופו וביאתה וחליצתה של אחד מהן פוטרת צרתה וטעמא דעבדים דככיסו הן ולא עבדים עבדים ממש אלא כל המשרתים אותו ואמר הריטב"א ש"מ מהא אינש אחרינא דעלמא דכ"ע דלא ולאפוקי מהר"י דשרי בסופר או מלמד או בחורים שהשאיל להם דירתו וכו' דסתם נשים ועבדים בחצר שלו וביש דיורין אחרים אפי' נשים ועבדים אוסרין וכו' והרשב"א אמר (עה"ק שער ד' סי' ב') בעה"ב שהשאיל חדרים בביתו ואוכלין שם לעצמן יש מגדולי המורים שהורה שאין אוסרין עליו שלא השאילן לאסור עליו וה"ה אצלו כשכירו ולקיטו ויראה לי שהן אוסרין עליו לא יהא השואל קל יותר מעבדו שאם אינו מקבל פרס אוסר וכו' ומדבריו למדנו דהר"י אף באין מקבל פרס ולא דמי להנך דהכא דאוכלין וישנים בבתיהן אבל התם ביתו הוא והשאיל להן לא השאילן לאסור עליו ואיהו נמי לא פליג עלי' דהר"י אלא באין מקבל פרס אבל במקבל פרס מודי דשואל כעבדו מיהא הנ"מ בעירוב בא אצלו או דליכא דיורין הא איכא דיורין ומוליכין למקום אחר צריך עירוב לכל אחד ואחד מדקאמר לא יהא השואל קל מעבדו ובעבדו נמי במוליכין עירוב לכל אחד בעי ושלש מחלוקת בשואל להר"י אפי' אין מקבלים פרס ואפי' מוליכין למקום אחר א"צ עירוב דעדיפי מהנך ולהריטב"א אפי' מקבלים פרס ואפי' עירובן בא אצלן צריכין לערב ולהרשב"א כעבדו דאי מקבלין פרס ועירוב בא אצלן א"צ לערב ואם לאו צריכין לערב:

והא אחין דכי גבו דמי אע"ג דבאחין נמי שאני בין היכא דישנים בבתיהן להיכא דישנים בבית אחד דאפי' מוליכין למקום אחר עירוב אחד לכולן ואימא חמשה שגבו עירובן לישנים בבית אחד דמיא מסתברא לי' דכל היכא דכי עירוב בא אצלן או אין עמהן דיורין אחרים לא צריך לערובי לא גרע מעירבו ואי אמרת בעירבו עירוב אחד לכולן ה"נ ל"ש אלא לאו עירבו נמי כי מוליכין למקום אחר עירוב לכ"א ואחד וישנים בבית אחד דלא צריכי דעדיפי מעירבו דכבית אחד דמי כמקום פתא למר ומקום לינה למר:

הכי נמי מסתברא כו' אבע"א בין לרבה בין לאביי מתני' באותה חצר ואביי לא אסיק אדעתי' משום מגו אלא במוליכין למקום אחר משום דהוזקקו לעירוב צריכין עירוב לכל אחד ואחד ובאין עמהן דיורין אחרים אין צריכין לערב דלא הוזקקו לעירוב וחצר אחרת נמי הא הוזקקו לעירוב ורבה קא אהדר לי' הב"ע דאיכא דיורין ומשום מגו וקאמר ה"נ מסתברא דמתניתין באותה חצר ובדאיכא דיורין מדקתני סיפא או שאין עמהן דיורין מכלל דרישא ביש עמהן דיורין וה"נ מסתברא דקאמר לאו לאפוקי מדאביי דאביי נמי בדאיכא דיורין הוה מוקים לה אלא ס"ד דלאו משום מגו הוא דאסרי אלא הואיל ואיכא דיורין הוזקקו לעירוב אלא קאמר ה"נ מסתברא דלא תימא רישא אפי' לחצר אחרת ואע"ג דליכא דיורין וקאמר מדקתני סיפא או שאין עמהן דיורין א"צ לערב מכלל דרישא דקתני צריך ביש עמהן דיורין וכיון דבדאיכא דיורין עסקינן אמינא לך טעמא משום מגו אבל היכא דליכא מגו ל"צ ודוחק ואי קשיא בשתי חצרות נמי נימא מגו דהנך דאידך חצרי אסרי אהנך דהאי חצר הנך דהאי חצר נמי אסרי אהדדי באידך חצר מי דמי התם דבמקומן שרו הו"ל כולהי כחד וחד מיני' שליחותא דכולהי עביד הכא אמרינן מגו למיסרי' אף במקומן ולא הו"ל כחד כלל ואבע"א לאביי רישא בין מוליכין לאותה חצר בין מוליכין לחצר אחרת ולאביי ה"ק אימתי בזמן שמוליכין למקום אחר ל"ש לאותה חצר בדאיכא דיורין ל"ש לחצר אחרת בדליכא דיורין אחרים באותה חצר וליכא מגו כיון דהוזקקו עירוב עירוב לכל אחד בעינן אבל אם היה עירובן בא אצלן או שאין עמהן דיורין חצר ובאותה חצר דבהנך תרי גווני אין מוליכין עירובן למקום אחר ולא הוזקקו לערב א"צ לערב ואהדר לי' רבה הב"ע דאיכא דיורין ובחותה חצר מגו דהני אסרי מזקיקין אותן לעירוב במקומן הנך נמי אסרי אהדדי וצריכין עירוב לכל אחד וא' ה"נ מסתברא דבדליכא דיורין לא קמיירי מדקתני סיפא או שאין עמהן דיורין בחצר א"צ מכלל דרישא בדאיכא דיורין ואבע"א דלא כהריטב"א דאייתינן מלתי' במתני' אלא אפי' דיירי בחצר אחרת נמי לא אסרי אהדדי בדליכא דיורין בהדי' ולאביי למקום אחר לחצר אחרת משמע לי' ואע"ג דליכא דיורין בהדי' בהאי חצר איכא באידך חצר וה"ק אימתי בזמן שמוליכין עירובן במקום אחר ואע"ג דהכא ליכא דיורין וליכא מגו הואיל וזקיקי לעירוב צריך עירוב לכל אחד ואחד אבל עירובן בא אצלן דלא זקיקי לעירוב או שאין עמהן דיורין בחצר שרוצין לטלטל כגון אב ובניו הדרין בשתי חצרות ותו ליכא דיורין לא הכא ולא הכא א"צ לערב ורבה אהדר לי' הב"ע דאיכא דיורין בהדי' ומתני' באותה חצר וסייעי' מסיפא מדקתני בחצר ש"מ באותה חצר קאמר דאי איתא ליתני או שאין עמהן דיורין בחצר ל"ל א"נ ליתני בחצרות:

דאכלי נהמא בבאגא כו'. ולא חיישינן להיכא דהוו בה"ש כדאמרן גבי רועים:

בההוא אנן סהדי כו' אמר הריטב"א ושמעינן מכולה שמעתין לא סוף דבר גורם מקום פתן או מקום לינתן אלא היכא דידעינן דניחא לי' דליהוי מקום פתן או מקום לינתן וכדתריצנא נמי בההיא דרועים כו' ע"כ. וכי פליגי רב ושמואל בדליכא הוכחה דניחא להו במקום אחר אבל היכא דמקום פתא במקום אחר ומקום לינה במקום אחר ואנן סהדי דניחא לי' דליהוי תרוי' בחדא כל היכא דניחא לי' מהתם משחינן תחומי' והתם הוא דאסר בחצר דערובי חצרות ותחומין דמיין אהדדי בהא כדאותבינן מההיא דהרועים אדרב דבחצר:

וקשיא לשמואל דאמר מקום לינה גורם והרי נותנין את עירובן אע"ג דבייתי בבתי' לא אסרי וכדאקשי בתחומין דתחומין וחצרות דמיין אהדדי מדאותבינן מההיא דרועים לרב וניחא מודי שמואל בפתח דשותפי כיון דמשתתפי אהדדי תו לא אסרי וכי קאמר שמואל בכל אחד אוכל מככרו בבית אחד כדאמרן:

בההיא ניחא לי' בהדא ניחא לי' איבעיא לן אכיל נהמא בבאגא וביית בבאגא אלא דאורחי' למיבת בבי רב והאידנא דחיק לי' למיבת בבאגא ובצפרא אזיל לבי רב כי אמרינן אנן סהדי היכא דבשבתא נמי עביד חדא מיני' או אכיל פתא או ביית אבל הכא דמקום פתא ולינה תרוי' בבאגא הוו מבאגא משחינן לי' או"ד בתר אורחי' אזלינן ואמרינן אנן סהדי ואת"ל בתר אורחי' אזלינן וכדתניא ברועים וקייצים בזמן שדרכם היכא דאורחי' למיכל ולמיבת בבאגא ולמיזל בצפרא לבי רב ואנן סהדי דאי ממטי לי' ריפתא והוה מצי למיבת בבי רב טפי ניחא לי' מאי מי אמרינן באידך אנן סהדי אבל בכה"ג לא אמרינן או דילמא לא שאני:

כרבים דמי כו' מתחזיא רמי ב"ר חמא לרב אדא ב"ר אהבה קמיבעיא לי' דתנן בשלהי פירקין ואם היו של יחידים א"צ לערב וא"ר אדא ב"ר אהבה היו ג' אסורין הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה ופירש רש"י ובתוס' והריטב"א ג' בין שתיהן שנים בחיצונה ויחיד בפנימית אסורין בני החיצונה הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה וטעמא משום דגזרינן דלמא אתי למימר כי היכי דאיכא תרי בחיצונה איכא נמי תרי בפנימית כדפרישו בתוספות וכדאמרינן התם לר"א מ"ש ישראל דלא אסר מאן דידע ידע ומאן דלא ידע סבר עירובי עירב אבל נכרי אי איתא דאוגיר מיפעא פעי מכלל דלרב אדא דאסר אפי' בישראל בישראל נמי חיישי' למאן דלא ידע וסבר דאיכא תרי בפנימית וקא מיבעיא לי' לרמי בר חמא אב ובנו בחיצונה כרבים דמי וקורא אני בהן רבים בחיצונה דאתי למימר כי היכי דאיכא תרי בחיצונה איכא נמי תרי בפנימית ותרי דפנימית אימא נכרים נינהו ולא עירבו או"ד כיחידים דמו ולא גזור בהו צריכין לערב חיצונה בהדי פנימית אי אין צריך וא"ל תניתוה הרי הם כיחידים וסתם יחידים בכל מקום משמע דאפי' להא מילתא לא קרינן להו רבים וברייתא לא תיקשי לשמואל דאמר אפי' שנים אחרים בחיצונה לא אסרו דברייתא לאו הא אתיא לאשמעינן אלא דהרי הם כיחידים ולא צריכי עירובי אהדדי ואפ"ה מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה ותיפשוט מינה מיהת לרב אדא דבכ"מ הן כיחידים ולהריא"פ והרמב"ם דאמרי ג' בג' חצרות ופירשה הריא"פ היו כולן שלשה חצרות ובכל חצר דר אחד שנמצאו כולן שלשה אסורין הואיל ואני קורא רבים בחיצונה דכל שלשה רבים הם וכיון ששלשה דורסין בחיצונה ה"ה רבים ואסורין וקמיבעיא לי' אי תרי מיני' אב ובנו חד בחיצונה ואידך בהדי אחר בתרתי פנימית כרבים דאמי הואיל ותרוי' דתרתי פנימיות אסרי אהדדי מחזי כרגל האסורה במקומה או כיחידם דמי דהנך ג' דחיצונה דקרית להו רבים משום דכל שלשה רבים הן לא הוו אלא שנים דאב ובנו כיחיד הן ומאן דחזי שלשה בחיצונה מאן דידע ידע ומאן דלא ידע סבר אב ובנו הוו בתרי פנימיות ופשיט לי' מברייתא דסתם יחידים בכל מקום משמע:

והלכתא כרב באיסורי דמקום פתא גרים וארבעה מדות בדבר שהן שלשה כדאמרן שלשה יש בהן דין פרס לענין עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין א"צ לערב אב ובנו הרב ותלמידיו אדון ומשרתיו ובעל ונסיו להרז"ה והרשב"א והריטב"א אע"פ שמקבלות פרס או אין עמהן דיורין אוסרין זו על זו ולהרמב"ם כאב ובנו הן ואין אוסרין ואם ישנות בבית אחד להרז"ה ודעמי' איבעיא לן ומסתברא דל"ש ובהא נמי אסרי אהדדי ואם אב בחצר אחד ובניו מקבלי פרס בחצר אחרת מספקא לי' להריטב"א אי מהני פרס דאבוהן דבחצר אחרת למישווינהו בהאי חצר חד ולישני' משמע דלא מספקא לי' אלא בישנים בבתיהן אבל ישנים בבית א' מהני ואבוהן ודאי דלא אסר עלי' במבוי ומי שיש לו בית בחצר חברו אינו אוסר אלא מקום פתא ואי מקום פתא בבית זו ומקום לינה בבית זו ואנן סהדי בחדא מיני' דבהאי ניחא לי' דליהוי תרוי' האי דניחא לי' בי' הוא דקגרים בין לקולא בין לחומרא וכן לענין תחומין מהאי דוכתא משחינן לי' תחומא ואע"ג דלא הוו התם בה"ש והשואל בית מחבירו וכן סופר או מלמד או בחורים שלש מחלוקת בדבר כדאמרן ומבוי של כולן ניתר בלחי וקורה אותן מקבלי פרס והפרס עושה אותן אחד בעירוב בא אצלן או אין עמהן דיורין וכן חמשה שעירבו כשמוליכין עירובן למקום אחר אם מקבלי פרס אין אחרים עמהן בחצר וחצרן הותרה להן בלא עירוב ומוליכין עירובן לחצר אחרת וכן בעירבו אם כל בני החצר עירבו ומוליכין לחצר אחרת א"צ אלא עירוב אחד לכולן אבל אם לא הותרו כולן בחצרן כגון מקבלי פרס שיש עמהן אחר בחצר שאוסר עליהן ומוליכין העירוב לבית האחר באותה חצר מגו דאסר עלי' איהו ומזקיקן לעירוב אינהו בהדי הדדי נמי אסרי אהדדי וצריכין עירוב לכל אחד ואחד וכן כשמוליכין עירובן לחצר אחרת הן והאחר צריכין עירוב לכל אחד ואחד משום דאחר אוסר עליהן בחצרן ומזקיקן לעירוב בחצרן אינהו בהדי הדדי נמי אסרי אהדדי. וצריכין עירוב לכל אחד ואחד ואם עירוב של חצרן בא אצלן יכולין ליטול את העירוב ולהוליכו לחצר אחרת כיון שעל ידי אותו עירוב נעשו אחד בחצרן וכן חמשה שגבו עירובן וחמשה לא עירבו ומוליכין עירובן לחצר אחרת להתיר חצרן וחצר אחרת צריכין עירוב לכל אחד ואחד ואפילו חמשה שעירבו בחצרן צריכין להוליך עירוב לכל אחד ואחד דאכתי לא אשתרו בחצרן והנך דלא עירבו מזקיקין אותן לערוב בחצרן מגו דהני אסרי עלי' בחצרן אינהו נמי אסרי אהדדי בחצרן וצריכין עירוב לכל אחד ואחד להתיר חצרן וחצר אחרת ולא מיבעיא מיליכין באותה חצר דכל עירובי החצר צריכין להניח בבית אחד ובכלי אחד כדאמרינן במי שהוציאוהו בשמעתא דג' חצרות הפתוחות זו לזו מיהא אם מקבלי פרס בחצר אחת ואחרים בחצר אחרת ובאין להשתתף במבוי מסתברא דלא אמרינן מגו דהנך דחצר אחרת אסרי עלי' במבוי ומזקיקין אותן לשיתוף אינהו נמי אסרי אהדדי וצריכין שיתוף מכל אחד ואחד דא"כ בכל שיתוף המבוי נמי נימא אע"ג דעירבו כל החצרות לעצמן צריכין שיתוף לכל אחד ואחד מכל בני החצרות מגו דאידך חצר אסר עלי' במבוי ומזקיקתה לשיתוף אלא לא אמרינן מגו אלא בחצרן בלבד:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה