אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף עב:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף עב:

דף עב.

לישנא קמא דר"נ ומ"ד במגיעות לתקרה מחלוקת דאתותבי לא ניחא לי' לפרוקי אליבי' ללישנא קמא דר"נ הא דאמר מחלוקת במסיפס במוליכין העירוב למקום אמר דב"ש סברי מסיפס אע"ג דבבא אצלן עירוב אחד לכולן במוליכין צריך עירוב לכל חבורה וחבורה וב"ה סברי מוליכין נמי עירוב אחד לכולן אבל במחיצות ד"ה במוליכין צריך עירוב לכל חבורה והא דתני ר' יודא הסבר בבא אצלן לא נחלקו על מחיצות המגיעות לתקרה דאפי' בא אצלן אסור על מה נחלקו בשאין מגיעות דב"ש סברי כיון דמחיצות נינהו אפי' בא אצלן עירוב לכל חבורה וב"ה סברי עירוב אחד לכולן בבא אצלן ולב"ש מוליכין מ"מ צריך עירוב לכל חבורה דלא אמרינן שליחותא דכולהי עביד ואיהו הוא דקא דייר כדא"ל אביי לרבה (מי שהוציאוהו מ"ט ב'.) ובמחיצות יו"ד אפי' בא אצלן אסור ולב"ה מסיפס אפי' מוליכין עירוב א' לכולן ומגיעות לתקרה אפי' בא אצלן עירוב לכל חבורה ומחיצות שאין מגיעות לתקרה בא אצלן עירוב א' לכולן מוליכין עירוב לכל חבורה. וחמשה שגבו דלא כחד וקסברי ב"ה אע"ג דחמשה שערבו כשהן מוליכין עירובן עירוב לכל אחד ואחד מסיפס עדיף כיון דליכא מחיצות יו"ד בית אחד הוא ובבית אחד ודאי דלא צריך אלא עירוב אחד לבית ולמ"ד במגיעות לתקרה מחלוקת הא דאמר מחלוקת במגיעות לתקרה בבא אצלן אבל אין מגיעות לתקרה ד"ה בא אצלן עירוב אחד לכולן והא דתני ר"י הסבר במוליכין למקום אחר דמגיעות לתקרה דכ"ע עירוב לכל חבורה ובאין מגיעות פליגי וסברי ב"ש מגיעות לתקרה אפי' בא אצלן עירוב לכל חבורה ואין מגיעות בא אצלן עירוב אחד לכולן מוליכין עירוב לכ"ח וב"ה סברי בא אצלן מ"מ עירוב אחד לכולן ובמגיעות במוליכין עירוב לכ"ח ובאין מגיעות אפי' מוליכין עירוב אחד לכולן וחמשה שגבו דלא כחד וקסברי ב"ה אין מגיעות עדיפא מעירוב דבית אחד הוא וכן למ"ד אף במסיפס מחלוקת אי תימא דאיתותב לישנא דבמסיפס מחלוקת אימא לדידי' פליגי במסיפס במוליכין ובמסיבות בבא אצלן ולא תיקשי ליפלגי במסיפס להודיעך כחן דב"ש דר"י הסבר בבא אצלן קמיירי וכחן דב"ש נמי קמ"ל דבמחיצות אפי' בבא אצלן עירוב לכל חבורה ובמוליכין לא קמיירי מיהא הא לא קשיא אימא דעדיפא מינה משני מ"מ קשיא לאינך מאי תיובתא ולא ניחא לי' לפרוקי בהא חדא אפושי פלוגתא בתר טעמי לא מפשינן ותו אי אית להו הא דחמשה שגבו עירוב אחד לכולן אפי' בנגיעות לתקרה נמי אי בא אצלן עירוב אחד לכולן מוליכין נמי עירוב אחד כיון דלא אסרי אהדדי כמאן דעירבו דמי ואמרינן שליחותא דכולהי עביד ואי לית להו הא דחמשה שגבו דלא אמרינן שליחותא דכולהי עביד אפי' מסיפס נמי לא דאו עדיפא מעירוב ואיהו דקא דייר מיהא הא ליתא למאי דבעינן למימר קמן ללישנא קמא למ"ד במגיעות מחלוקת ותו כולהי דאמרי אבל בהא ד"ה משמע דליכא פלוגתא בהא כלל אלא בהא דאמר מחלוקת וכן ר"י הסבר דאמר לא נחלקו במגיעות לתקרה לית בי' פלוגתא כלל. וכן הנך תרי לישני דמתניתא דבד"א ללישנא קמא בבא אצלן ליכא פלוגתא ללישנא בתרא במוליכין:

בירושלמי אסיקו דלא פליגי אלא בפפיליונות יו"ד ואין מגיעות לתקרה והיינו דלא כרב נחמן אלא כר"י הסבר ור"י מחיצות דוקא קתני:

תנא בד"א כשמוליכין כו' כל היכא דאמרינן דלא אסרי אהא לטלטולי מזו לזו או כשהעירוב בא אצלן דלא צריכי לערב. כמאן דמערבי אהדדי דמי וכי אמרינן בי' כשמוליכין עירובן למקום אחר צריך עירוב לכל חבורה היינו טעמא כדא"ל אביי לרבה (דף מ"ט) לדידך קשיא ולשמואל קשיא איהו הוא דקא דייר איהו הוא דקא קני. ולא ס"ל הא דאהדר לי' רבה שליחותא דכולהי עביד. ובחמשה שעירבו ה"נ דבעי עירוב לכל חד וחד. וליכא לאפלוגי בה כלל. והיינו דאמרינן כמאן כב"ה כמאן דלא כחד מיהא אנשי בית אחד ל"צ אלא עירוב אחד דלא תקינו רבנן שני עירובין לבית אחד. וכדאמרינן גבי אחין והא אחין כמאן דגבו דמי כו'. ואע"ג דגבי אחין מפלגינן היכא דישנים בבתיהם צריך עירוב לכו אחד וכי ישנים בבית אביהם עירוב אחד לכולן. ע"מ אפי' ישנים בבתיהן כיון דבעירוב בא אצלן א"צ לערב לא גרעי מגבו את עירובן. דכל היכא דלא אסרי אהדדי לא גרעי מעירבו וישנים בבית אביהן כבית אחד דמי. ולישנא קמא דהכא אתיא ככולהי תנאי וככולהי אמוראי ללישנא קמא דר"נ פליגי במסיפס וסברי ב"ש אע"ג דלא אסרי אהדדי וכמאן דעירבו דמי אם מוליכין עירובן למקום אחר אהניא להו מסיפס דלימא בי' איהו דקא דייר ולית להו הא דתניא חמשה שגבו עירוב אחד לכולן. וב"ה אית להו הא דתניא ואפי' מוליכין למקום אחר עירוב אחד לכולן. אבל במחיצה יו"ד ד"ה עירוב לכל אחד ואחד אפי' עירוב בא אצלן ואפי' מזו לזו אסור משום דמינה מחלקתן ועושה אותן דיורין מחולקין וכן למ"ד במחיצות שאינן מגיעות לתקרה מחלוקת קמיפלגי במוליכין למקום אחר ובהא דתניא קמיפלגי אבל מזו לזו או עירוב בא אצלן דכ"ע דלא אסרי אהדדי ולב"ש מוליכין בעי עירוב לכ"ת אפי' במסיפס כדקא מסיק ובמגיעות לתקרה דאמר דברי הכל עירוב לכל חבורה אפי' עירוב בא אצלן ואפי מזו לזו אסורי. ולמ"ד במגיעות לתקרה מחלוקת אפי' מגיעות לתקרה נמי מזו לזו או עירוב בא אצלן עירוב אחד לכולן ובמוליכין הוא דפליגי בהא דתניא חמשה שגבו וכו'. אבל אין מגיעות לתקרה דכ"ע עירוב אחד לכולן אפי' במוליכין למקום אחר. ואע"ג דבעירבו ס"ל לב"ש עירוב לכל חד. התם משום דאמרינן איהו הוא דקא דייר ואינך כי לא קא דיירי לא מערבי. אבל הכא אין מגיעות לתקרה כבית אחד דמי וכמאן דליתנייהו למחיצות ותרי עירובי בבית אחד לא תקינו רבנן. ולישנא בתרא דהכא הא דתניא חמשה שגבו כו' לית לי' הלכך אפי' לב"ה דלא אסרי אהדדי אהניא מחיצה יו"ד דלימא בי' איהו דקא דייר. ולישנא קמא דר"נ דלא כוותי' דאמר במסיפס הוא דפליגי ובמסיפס אי אסרי אהדדן כל חבורה לעצמה נמי אסירא דאיפרץ במילואי' למקום האסור ולימרו ב"ש אסורי' עד שיערבו כדאמרי הרשב"א והריטב"א ולישנא קמא דר"נ כלישנא קמא דמתניתא. ולמ"ד במחיצות שאין מגיעות לתקרה מחלוקת ואסיקנא דאף במסיפס מחלוקת לב"ש במסיפס אפי' כל חבורה לעצמה אסירא ולא קתני אסורין עד שיערבו משום מחיצה יו"ד דלא אסירא לעצמה קתני עירוב לכל חבורה ולהודיעך כחן דב"ה ובמחיצה יו"ד פליגי אי אסרי אהדדי אבל במגיעות ד"ה אפי' עירוב בא אצלן וכן מזו לזו אסור ואידך במגיעות פליגי אי אסרי אהדדי אבל באין מגיעות דכ"ע דלא אסרי אהדדי אבל במוליכין ד"ה בכ"מ אסור ואפי' במסיפס למ"ד דפליגי בי'

ואנן דקי"ל כי הא דתניא חמשה שגבו עירובן כשמוליכין עירוב אחד לכולן קי"ל כלישנא קמא דמתניתא וכב"ה וכמ"ד בשאין המחיצות מגיעות לתקרה מחלוקת הלכך כל שאין מגיעות לתקרה כבית אחד הוא ואפי' מוליכין למקום אחר עירוב אחד לכולן ובמגיעות לתקרה אמרו רבותינו בעלי התוס' במוליכין הוא דעירוב לכל חבורה ובבא אצלן א"צ לערב ובמחיצות גמורות דהו"ל חדרים ממש ועליות ממש אפי' עירוב בא אצלן אסור קם לי' הרא"ש וה"ר מרדכי בשיטתי' ואזדו אבתרי' ברי' הרב בעל הטורים והר"י קאר"ו ולא מסתברא דאי איכא לאפלוגי בין מוליכין דהכא למוליכין דחמשה שעירבו לא הוה אמרינן כמאן דלא כחד. (כאו כתב המחבר לעיין בנייר המונח ובעו"ה נאבד מאתנו וקבל על דאבדין). אלא ליבא לאפלוגי בי' כלל כדאמרן וכי אמרינן במגיעות לתקרה ד"ה עירוב לכל אחד ואחד אפי' בבא העירוב אצלן דכדיורין חלוקין ולא עירבו דמי ול"ש מגיעות לתקרה ל"ש חדרים ממש אוסרין אפי' מזו לזו וכן בעירוב בא אצלן וכן אמר הרמב"ם אם הי' מפסיק מחיצה המגעת לתקרה הרי כל חבורה כאלו היא בחדר בפני עצמה או בעלי' בפני עצמה לפיכך צריכין פת מכל חבורה וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ב') הי' המחיצות מגיעות לתקרה או אפי' תוך ג' לתקרה ה"ז מחיצה והרי אלו מחולקין וכל חבורה וחבורה כבית בפני עצמו ולפיכך צריכין עירוב להכניס מחבורה לחבורה ואם אחרים הביאו אצלם עירוב החבורה שנתנו אצלם העירוב פטורין אבל כל שאר החבורות צריכין ליתן עירוב ואי קשיא לך טעמא דב"ש אתא לאשמעינן תריץ ממילא שמעינן לב"ה כיון דבמוליכין פליגי ב"ה אף במוליכין עירוב אחד לכולן ס"ל דלא תימא בבא אצלן פליגי וכן אמר הריטב"א דאשמעינן אגב אורחי' דאפי' במוליכין כו' אמרי ב"ה כו' ומדתנן בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות צריכין עירוב לכל אחד ואחד ואמר הרשב"א עשו מקצת החבורות מחיצות מגיעות לתקרה ומקצתן לא עשו אותן שעשו ה"ה כמחולקין לגמרי וכו' אותן שחלקו חלקו וכו' וכן דייק הריטב"א מדפריך פשיטא דהנך דלא עשו פטורין כדאמרן. ש"מ דהכא אע"ג דאיכא דיורין לא אמרינן מגו ואפי' מוליכין למקום אחר עירוב אחד לכולן ולא דמי לאחין דהתם דיורין מחולקין והכא בית אחד הוא וכן כולהי רבוותאי לא נקטי בבבא דהכא אי איכא דיורין:

לרבנן דתוס' דאמרי במגיעות לתקרה לא צריך עירוב לכ"ח אלא כשמוליכין למקום אחר אבל עירוב בא אצלן לא. א"ה היינו דקאמר כמאן דלא כב"ש דאי כב"ש מאחר דשרו בבא אצלן הו"ל כגבו עירובן וקאסרי במוליכין גבו עירובן נמי במוליכין אסור לב"ה נמי נימא במגיעות לתקרה מדשרו בבא אצלן הו"ל כגבו עירובן ואסרי במוליכין מתניתא דלא כחד ואי הכא לא דמי לגבו עירובן לב"ש נמי אימא אפי' אין מגיעות לתקרה לא דמי וכן לאידך לישנא דקאמר דלא כחד אלא מגיעות לתקרה הו"ל כחדרים ועליות ממש ואפי' בא אצלן צריך עירוב לכל אחד ואחד וה"ק ה' חבורות ששבתו כו' ב"ש אומרים אע"ג דלא אסרי אהדדי בבא אצלן עירוב אחד לכולן כשמוליכין למקום אחר צריך עירוב כו' דלא אמרינן שליחותא דכולהי קעביד וב"ה אומרים עירוב אחד לכולן דאמרינן שליחותא דכולהי עביד ומודים בכעין חדרים כו' כיון דאסרי אהדדי ואפי' בבא אצלן ור"י הסבר נמי קאמר לא נחלקו על המגיעות לתקרה מצריכין כו' משום דאסרי אהדדי ואפי' בבא אצלן על מה נחלקו על שאינן מגיעות לתקרה דלא אסרי אהדדי ובבא אצלן א"נ פליגי במוליכין ולאידך לישנא דפליגי בבא אצלן קסברי ב"ש אין מגיעות לתקרה נמי מחיצות נינהו ואסרי אהדדי והא דקאמר כמאן דלא כחד אע"ג דכב"ש מצי אתיא ושאני הכא דבא אצלן נמי צריך ואסרי נמי אהדדי מ"מ מאן משוי בהא פלוגתא בין ב"ש לב"ה ואיפכא א"נ כדאמר רש"י דמודו ב"ש דחד רשותא הוא ומ"מ עירוב בעי ובגבו עירובן הא עירבו אבל במוליכין למקום אחר אי הכא חדא רשותא הוא ליכא לאפלוגי דגבו עירובן נמי במקום אחר הא לא עירבו:

כמאן דלא כחד. אמר הריטב"א משמי' דרבותיו הא דלא אוקים הכא בדאיכא דיורין דברייתא פירושא דמתני' היא ובמתני' לא אפליג בין דאיכא דיורין אחרים לדליכא כו' כדמפליג גבי אחין מכלל דמתני' דסרקלין בין הכי ובין הכי אתניא ע"כ. ואנן לא ידעינן לה א"ה בין מוליכין למקום אחר לבא אצלן נמי הא לא מפליג כדקא מפליג גבי אחין ועדיפא מדיורין היא דהא בין מוליכין לבא אצלן מפליג בהדיא גבי אחין ומדלא מפליג בי' הכא לימא דל"ש ודיורין התם נמי לא מפליג בהדיא דאימא או שאין עמהן דיורין דקתני משום דכולה באותה חצר ובאין עמהן אחרים לא צריך לערובי כלל אבל מוליכין דצריכי לערובי אימא אע"ג דליכא דיורין אפרים ולחצר אחרת כיון דזקוקין לעירוב עירוב לכל חד בעו וברייתא דאוקמה למתני' במוליכין למקום אחר דומיא דאחין אע"ג דלא מפלגא בי' אימא בדאיכא דיורין נמי דומיא דאחין אלא אתחזיא לן משום דקתני סיפא אבל אם היה עירובן בא אצלן ד"ה עירוב א' אחד לכולן טעמא דבא אצלן דלא זקיקי לעירובי כלל הא מוליכין אע"ג דליכא דיורין אחרים ומוליכין לחצר אחרת עירוב לכל אחד ואחד וכן לאידך לישנא קתני רישא בד"א כשהי' עירוב בא אצלן מכלל דאם לא בא אצלן מ"מ ד"ה צריכין עירוב לכל אחד ואחד ולא דמי לאחין דמתני' דקתני סיפא או שאין עמהן דיורין כדאהדר לי' רבה לאביי. עוד איכא למימר הא דתנן ומודים בזמן שמקצתן שרוין בחדרים או בעליות שהן צריכין כו' מאי שהן צריכין שכולן צריכין אפי' הנך דלאו בחדרים ובעליות והכא במוליכין עירובן לאותן שבחדרים ומשום דאיכא דיורין בהדי' אמרינן מגו וברייתא דקתני במוליכין פליגי בדליכא דיורין דומיא דבריית' דחמשה שגבו דאי בדאיכא דיורין התנן מודו ב"ה ורנב"י דאמר אילימא חדרים ממש פשיטא משום דס"ל כאידך לישנא דאפי' בדליכא דיורין מודו ולא מיבעי' בדאיכ' דיורין אלא דלא אשכחן לן חבר דלימא בטרקלין בדאיכא דיורין עירוב לכל חבורה וחבורה ורבה נמי דס"ל כי הא דחמשה שגבו ע"כ כלישנא קמא ס"ל ולא פשיט לי' ממתני' דטרקלין מכלל דמתני' אמקצתן דשרוין בחדרים קאמר כהרשב"א והריטב"א:

מתני': עירובן בא אצלן פירש רש"י עירוב כל החצר בא לביה אביהן מדברי רבינו נלמד בא לבית אביהן אין דאינהו בתר האי ביתא גרירי הא בבית א' מן האחין לא וצ"ת:

אמר הריטב"א מדקאמר רש"י וישנים בבתיהן שיש להם באותה חצר עצמה מכלל דכי דיירי בחצר אחרת אע"ג דדיירי בחדא חצר וישנים כל אחד בביתו לא אהני להו פרס אביהן ואוסרין זה על זה וכן פירשו המפרשים והדר דייק מלישנא דרב בי ר' חייא דרב אמר לחבריו על דיורין שלהן ולא על חצרו שר' חייא וכו' ע"כ. וקשיא לן תיפשיט דאפי' בחצר אחרת אהניא פרס דאבוהין ומדקא מיבעי' לן אב ובנו וכו' מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה או לא אי הוה כשתי חצרות פתוחות לתוכו מכלל דאב ובנו בשתי חצרות נמי לא אסרי אהדדי וכ"ת התם דליכא אלא אב בחצר אחת וחדא בן בחצר הא בתים פתוחין לחצר בעינן וליכא וכ"ת התם באוכלין על שולחן אביהן ממש חדא הא כולהי שמעתין דומיא דמתניתין קנקיט ואזיל ותו אי אוכלין ממש מאי איריא אב ובנו אחריני נמי הא קי"ל כרב דאמר מקום פתא גרים ואע"ג דאיכא לאוקמא התם באב ובנו בחצר אחד ואחרים בחצר אחרת וקאמר מבוי שלהן שחצרם אחד משתי החצרות וקמיבעי' לי' אי הוה בתים פתוחין לחצר דשני בתים לכל חצר בעינן הכא מי הוו כשני בתים או כבית אחד הא כולהי רבוותאי ורש"י והריטב"א גופי' פירשוה אשתי חצרות וניחא לן התם אימא ה"נ דאחין דבחצר אחרת בעו עירובי בהדי הדדי דאין פרס אבוהין דבחצ' אחרת מהניא להו בחצרן למישווינהו חד ומ"מ לגבי מבוי אימא כחדא חצר הוו דהא רשות אבוהין במבוי לא אסר עלי':

גמרא: שמעת מינה מקום לינה גורם דאי מקום פתא גורם אפי' אחרים ואפי' אוכלין כל אחד מככרו בבית אחד וישנים כל אחד בבתיהן אין אוסרין כלל דלא אסר אלא מקום פתא ואפי' מוליכין ויש עמהן דיורין נמי כאלו לא היה להם בחצר אלא אותו בית:

אמר ר"י אמר רב במקבלי פרס ושלש מדות בדבר אינם אפי' מקבלים פרס או אנשים אחרים אע"פ שישנים בבית אחד ואוכלין כל אחד בבתיהן מקום פתא גורם ואוסרין זה על זה אפי' אין עמהן דיורין בחצר או עירוב בא אצלן צריכין עירוב לכל אחד ואחד אוכלין בבית א חד אפי' אחרים וכל אחד אוכל מככרו אע"פ שישנים כ"א בביתו אינם אוסרין כלל ואפי' מוליכין למקום אחר ויש עמהן דיורין עירוב אחד לכולן כאלו לא היה להם אלא אותו בית וכן מקבלים פרס בן מאביו ותלמיד מרבו ואשה מבעלה לר"י בן בתירה או עבד מרבו לר"י בן בבא אם שנים בבית אביהן או רבן אע"פ שאין מקום הלינה גורם הואיל ושניהן בהן שמקבלין פרס וישנים כולן בביתו אע"פ שמוליכן למקום אחר ויש עמהן דיורין עירוב אחד לכולן מקבלים פרס וישנים כ"א בבתיהן אם עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין אין צריך לערב אם מוליכין למקום אחר עירוב לכל אחד ואחד ולא שנו אלא אלו אבל אחרים המקבלים פרס אין הפרס מעלה להם ולשמואל ישנים בבית אחד אע"פ שאוכלין כל אחד בבתיהן ואין מקבלים פרס או אחרים אינן אוסרין כלל ואפי' מוליכין למקום אחר ויש עמהם דיורין כאלו לא היה להם אלא אותו בית ישנים כל אחד בבתיהן אם אוכלין בבית אחר אמרו הרז"ה והריטב"א מודי שמואל דמקום פתא אהניא לעירוב בא אצלן או אין עמהן דיורין דלא גרע ממקבלי פרס לרב ואמר הרז"ה הא דאמר שמואל מקום לינה אף מקום לינה והריטב"א אמר אמר הר"א אף מקום לינה וה"ה מקום פתא ומדהרועים אותבינן לתרוי' ואמר עלה הריטב"א והנכון דברים כפשטן דלשמואל אין מקום פתא גורם לגמרי אלא דאהני מאי דאהני קבלת פרס לרב וקושיין מהרועים לרב כו' ע"כ והיינו דהרז"ה והנך רבוותאי מתניתין קשיתי' דקתני אם היה עירובן בא אצלן או שאין עמהם דיורין א"צ לערב והא הכא ישנים בבתיהן ותיקשי לשמואל ולדידהו אע"ג דלשמואל מקום לינה בחצר חברו אוסר ואע"ג דלית לי' התם מקום פתא וה"נ כי אכלי בבית אחד ליהוי כמאן דלית להו מקום פתא לנפשי' ותיתסר מקום לינה דידהו שאני הכא הואיל ואית להו בהאי חצר מקום פתא בהדי הדדי גרעא למקום לינה דאית להו לנפשי' ואף להריטב"א והרז"ה דשמואל לאו אף קאמר ומקום פתא בחצר חברו לא אסר ומקום לינה לחוד אסר מ"מ כי אית להו הכא ביתא חדא למקום פתא מגרע קגרע למקום לינה ולדידהו איכא למימר לשמואל מתניתין אוכלין על שולחן אחד ממש דמקום פתא במוליכין למקום אחר לא מהניא אבל מקבלי פרס לא מהני מידי אף לעירוב בא אצלן מיהא מדתניא גבי נשים ועבדים מקבלין פרס כי היכי דלא תיקשי לשמואל צריכין למימר מודי שמואל דמקבלי פרס נמי מהניא לעירוב בא אצלן ואי מתני' במקבלי פרס אחין דוקא קתני ואי באוכלין ממש אפי' אחרים נמי דמקום פתא לשמואל נמי אהניא לעירוב בא אצלן ואחין דקתני אורחא דמלתא קתני. והא תרגימנא מלת' דרבנן קמאי ואנן מסתבר' לן דמקום פתא דרב ושמואל לא דמי להא דמתניתין דהתם כל חד אכיל מככרי' וסבר שמואל אפי' עירוב בא אצלן עירוב לכל אחד ואחד וכי היכי דלרב מקום פתא דוקא ה"נ לשמואל מקום לינה דוקא ודמתניתין באוכלין על שולחן אביהן ממש אפי' לשמואל כשותפין בפת נינהו וכי הא דבני חבורה שהיו מסובין דא"ל משום עירוב ולא פליג שמואל עלי' ובירושלמי אייתוה לעובדא דהיו מסובין כו' ושרא להו שמואל ושותפות ודאי מהניא כדתנן בעה"ב שהיה שותף לשכניו א"צ לערב אע"ג דהתם בשיתוף מבוי ה"ה בעירוב חצר בשיתוף פת והיינו טעמא דעירוב דמשתתפין בפת וכדאמרינן בשמעתין והרי נותן את עירובו דמשחינן לי' תחומי' מעירובי' אלמא עירובי' לא עדיפא מפתא דעלמא ולשמואל עירוב היכי מהניא אלא משום דשותפות דפת היא והיינו טעמא דבני חבורה ולמ"ד מקום פתא גורם הכא אפי' מוליכין עירובן למקום אחר ואע"ג דאיכא דיורין ולא אמרינן נגו דהני אסרי הני נמי אסרי דהני אחין במאי ליסרו אי במקום פתא דידהו הא כולהי במקום אחר אכלי או במקום לינה דישנין בבתיהן מקום לינה לא אסר כלל. ולמ"ד מקום גינה גורם מקום לינה דידהו הא אסרא אלא דשותפין בפת נינהו ושותפין לא עדיפי מעירבו וכי היכי דבעירבו היכא דאיכא דיורין אמרינן מגו דהני אסרי הני נמי אסרי ה"נ בשותפין כשמוליכין עירובן למקום אחר ואיכא דיורין צריכין עירוב לכל אחד ואחד והיינו דאמרינן ש"מ מקום לינה גורם הלכך אפי' אוכלין על שולחן אביהם ממש מוליכין למקום אחר ואיכא דיורין צריכין עירוב לכל אחד ואחד ואם עירובן בא אצלן או שאין עמהן דיורין אין צריך לערב משום דהוו שותפין בפת ושותפין אין צריכין לערב והא דתנן בעה"ב שהיה שותף לשכניו א"צ לערב וכן בני חבורה שהיו מסובין על שולחן אחד בשאין עמהן דיורין אחרים ומדתניא גבי נשים ועבדים מקבלי פרס אמרינן מודי שמואל דבאחין ודדני להו אפי' מקבלי פרס מהניא. ומתני' בין במקבלי פרס בין באוכלין ממש ובאוכלין ממש אפי' אצל אחר ומקבלי פרס אחין דוקא והנך דקתני בברייתא אבל אחר לא דלאו שותפין נינהו כדאמרו בירושלמי למ"ד מקום פתא גורם מ"מ אינן שותפין במה שהן אוכלין ומשני שאין אביהן זכה להן אלא במה שהן אוכלין בלבד ובמקבלי פרס באחין ובהנך דאמרינן לא פליגי רב ושמואל וקסבר שמואל הנך דמקבלי פרס עדיפי ממקום פתא דכל חד אכיל מככרי' דהתם כשותפין נינהו והכא מקום לינה גורם ולא מקום פתא. ולרב מקום פתא עדיפא דהכא מקום פתא גורם ולא מקום לינה התם לא הוי מקים פתא ממש. ואע"ג דפריקו בירושלמי למ"ד מקום פתא גורם דלא הוו שותפין מ"מ קצת שותפין הוו ועדיפי לשמואל ממקום פתא דעלמא דלאו שותפין נינהו כלל ולשמואל שלש מדות בדבר ישנים בבית אחד אפי' אוכלין כל אחד בבתיהן ואפי' מוליכין למקום אחר ואיכא דיורין עירוב אחד לכולן ישנים בבתיהן אם כל אחד אוכל מככרו אפי' בבית אחד ואפי' עירובן בא אצלן צריכין עירוב לכל אחד ואחד ואם אוכלין על שולחן אחד אפי' אצל אחר או בן ותלמיד ואשה למר ועבד למר אפי' מקבלין פרס אין עמהן דיורין א"א לערב מוליכין למקום אחר עירוב לכל אחד ואחד:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה