אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף עב.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף עב.

דף עא:

ור' יוחנן אמר נהגו הריטב"א רמי דר"י אדר"י והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן חמש חצרות הפתוחו' כו' ואוקימנא כר"מ ואמר ומתוך הדחק יש לי לומר דר"י לא תני לה בסתמא אלא כר"מ או כר"א בן תדאי מתני לה ע"כ. וחזינן אנן לפרוקי דר' יוחנן האיכא סתמא דבעה"ב שהי' שותף דלא כר"מ. והשתא לר' יוחנן אפי' אשיתוף דיין סמכינן כסתמא דידן ולהריטב"א דמתרגם אליבא דר' יוחנן דחמש חצרות כיחידאי מתני לה. איכא למימר דר' יוחנן כלישנא בתרא דיין ויין דכ"ע בעינן תרתי וסתמא דידן אימא כרבה מוקים לה:

הא דאמרי הרז"ה והריטב"א משמי' דהראב"ד דרב גידל אמר רב דיחויא הוא דקא דחי ולא משום דס"ל הכי אנן כבר סייעינן להו דרב כלישנא קמא דאי כלישנא בתרא מתניתין מני לא רבנן ולא ר"מ דכיון דרב כלישנא קמא הלכתא כוותי' ועוד אמרינן התם דרב גידל ורב ברונא מיפלג פליגי ולרב ברונא אמר רב כלישנא קמא ואית לן למימר כוותי' חדא דמיקל בעירוב הוא ועוד דרב יוסף קאי כוותי' וא"נ רבה כרב גידל מ"מ בהני תרי לישני לא מכרעא היכי ס"ל וכיון דרב יוסף וודאי כלישנא קמא ורבה לא ידענא כמאן אין ספק מוציא מדי וודאי והרא"ש מסמי' דהראב"ד דאמר כלישנא בתרא משום דסוגיא דפירקין כוותי' ודחי לי' הרא"ש אפי' תימא כלישנא קמא וכדאמר הר"י דבעירוב במקום שיתוף מודו ואית לן עוד למימר דסוגיא התם אליבא דר' יוחנן דתני פתוחות זו לזו וע"כ לר"מ עירוב במקום שיתוף לא סמכינן עלי' דאי מודי ר"מ משום דפת הוא אלא מהני' אמאן תרמיי' לא ר"מ ולא רבנן ואנן דקי"ל כרב ולא תני פתוחות שזו לזו ומתני' ד"ה אימא כלישנא קמא דבפת מודו ר"מ והראב"ד לטעמי' דאמר הריטב"א התם משמי' דלא קי"ל כרב בהא דפתוחות וכן אמר התם משמי' דרבותי' וכן אמר הרא"ש משמי' דהר"מ. והריא"פ והרמב"ם ס"ל בהא נמי קי"ל כרב דמייתי הריא"פ התם מלתי' דרב ופריש לה. והא דא"ל אביי לרב יוסף מ"ט דלא תני פתוחות זו לזו הומ"ל משום דקסבר בפת דכ"ע לא פליגי ור"מ נמי מודו בעירוב דבפת הוא דסומכין עליו משים שיתוף ואי תנן פתוחות מתני' מני. אלא כיון דא"ר אין מבוי ניתר כו' עד שיהו כו' קושיא קמשני ולא תיפשוט דרב סבר כלישנא קמא. והא דאמר הראב"ד מבני חבורה איכא למימר אף משום עירוב ומ"ד משום שיתוף אבל עירוב לא משום דמנחא בחצר ומאן דבעי פת בעי נמי בית וכן אמר הרשב"א וא"ד נשתתפו בפת והניחו הבית סומכין כו'.

ולהלכה אמר הרשב"א איכא דאמרי דלא סמכינן כלל אפי' בפת וא"ד נשתתפו בפת והניחו בבית סומכין עליו אף משום עירוב מפני שיפה כחו כו' אבל אין סומכין על עירוב במקום שיתוף כו' וכן על שיתוף יין:

ותרווי' לישני דהרשב"א כר"מ דאי כרבנן קאמרי או מערבין דסומכין על עירוב במקום שיתוף אלא כר"מ וחד לישנא כלישנא בתרא דשמעתין ואידך כלישנא קמא דשמעתין ואע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן שאני הכא דרב הונא ורב יודא קיימי כוותי' דרב וכן אמר הרמב"ם כלישנא בתרא דהרשב"א דבפת סומכין על שיתוף במקום עירוב וביין אין סומכין אלא מתוך הדחק ובאותה שבת כי הא דירושלמי אלא הא דעירוב במקום שיתוף לא מייתי כלל כדאמרן. ולהרמב"ם ליכא למימר דאמר כרבנן וכלישנא בתרא. וסבר דרב גידל דוקא ור' יוחנן נמי כלישנא בתרא ס"ל וסתמא דחמש חצרות כיחידאה מתני לי' כדאמר הריטב"א דא"כ ביין דשרי מתוך הדחק דאותה שבת מנ"ל הא. אימא דירושלמי בפת אבל ביין דאפי' רבנן מודו דלא. מדוחק ואותה שבת נמי לא. אלא הרמב"ם כלישנא קמא וכר"מ ואע"ג דירושלמי בפת אמרו מדקאמר אבני חבורה שהיו מסובין נסמכין על שיתוף בשבת הראשונה מדוחק וסתם מסובין בפת מ"מ לתלמודא דידן דר"מ ביין הוא דפליג אמרינן הכי ביין והרז"ה והריטב"א אמרו הלכתא קמא וכר' יוחנן ואפי' ביין סומכין על שיתוף במקום עירוב וכן אמר הר"מ וה"ר מרדכי והרא"ש מיהא אי עביד ביין כר"מ לא מחינן בידי' כדאמר הריטב"א ולדידהו אע"ג דרב הונא ורב יודא קיימי בשיטתי' דרב אינהו תלמידי דידי' הוו ועל עירוב במקום שיתוף נמי לדידהו סומכין ולהרמב"ם לא משכחת לה ומסתברא כוותי' כדאמרן ומ"ד סומכין על שיתוף במקום עירוב אפי' מבתים לחצר א"צ לערב כרש"י והרמב"ם. וירושלמי מסייע להו דאמר לרבנן אם מערבין בחצרות מותרין בחצרות ואסורין במבוי מכלל דבעירבה כל חצר לעצמה עסקינן וקתני אם משתתפין במבוי מותרין כאן וכאן אלמא אפי' לעצמה לא צריכה ומ"ד פת אין יין לא בעי נמי בית כדאמר הרשב"א והניחו בבית ומ"ד אפי' ביין בית לא ידענא וירושלמי אמרה לא בעינן בית והרמ"א כתב בספרו ד"מ שלא פירשו הפוסקים דבעינן מיהא שיערב כל חצר בפני עצמה אלא היינו כשמשתתפין בדרך דין השיתוף שלא גבו השיתוף מכל אחד מבני החצר רק שאחד מבני החצר נתן לשיתוף כי זה דין השיתוף המוזכר בתלמוד ולכן כל חצר צריכין לערב בפני עצמה שלא ישתכח כו' אבל השיתוף הנהוג האידנא שכל אחד מבני החצר נותן לשיתוף ה"ז עירוב ושיתוף ביחד ואין צריך עוד לערב כלל כו' וכל הפוסקין שוין בדבר וכן הגיה בספר שיע וסיים בה והמברך הוי ברכה לבטלה. ואנן לא ידעינן מנ"ל להרמ"א הא. אילימא מהא דתניא חמשה שגבו את עירובן אחד מוליך ע"י כולן התם בעירבה כל חצר לעצמה ורצו לערב בחצר אחרת דרך פתחים וחלונות דלא בעינן עירוב אחר אלא אותו עירוב מוליכין לחצר אחרת וחדא עירוב הוי הלכך הואיל וחדא עירוב הוא באחד מבני העירוב דמוליך ע"י כולן מדילי' סגיא אבל שיתוף למ"ד אין סומכין על שיתוף במקום עירוב לא סגי דלא עבוד שיתוף אחר למבוי ואימא כולהי בעי יהבי הא חד לא. א"נ אימא מגו דאידך חצר אסרה עלה במבוי ומזקיקתה לשיתוף בני חצר גופי' נמי אסרי אהדדי ובעי לשתופי כולהי כדאמרינן באחין דבאיכא דיורין ומוליכין עירובן לחצר אחרת. ותו אפי' תימא ה"נ ל"ש הנ"מ בעירבה כל חצר לעצמה והדר שתפי כיון דעירבו אמרינן האי שליחותא דכולהי עביד. אבל היכא דלא עירבו כי יהיב חד איהו הוא דשיתוף ואינך לא שתפו. והאי סומכין ואין סומכין הא שיתוף נמי לא הוי. אלא היכא דכולהי יהבו לשיתוף ולא עירבו בהא הוא דפליגי אי סומכין עליו במקום עירוב או לא ועלה הוא דדייקינן אי סמכינן עלי' אפי' אלעצמה. דאי לא יהיב אלא חד בהא לימא הרמב"ם דאפי' לא עירבה לעצמה סומכין הא שיתוף נמי ליכא ותנן בעה"ב שהי' שותף עם שכניו לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב אלמא שותפות דכולהי בעינן ותנן כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר ה"ז לכל בני המבוי ומזכה להן. אלמא צריך לזכות לכל אחד:

ולא הוי שיתוף עד דמזכה לכל חד או דכולהי שותפין או דכל חד יהיב וכ"ת שאני אחד מזכה לכולן מהיכא דגבו מכל חד דהאי ידעי תינוקות והאי לא ידעי א"כ מבוי גופא נמי לא לישתרי בשיתוף דמזכה דלא ידעי לה תינוקות ור"מ חש נמי אשיתוף לתינוקות כדתנן חמש חצרות הפתוחות זו לזו כו' עירבו החצרות ולא נשתתפו במבוי חצרות מותרות ומבוי אסור ואוקימנא כר"מ מפני התינוקות ומדשרינן למבוי בשיתוף דמזכה מכלל דידעי לה תינוקות והכא משום דעירוב דחצר לא ידעי ומה לי מזכה מה לי גבו מכל חד. ותו אימא בעידנא דקא גבו ליתנייהו לתינוקות וכי מנח לי' התם הוא דידעי אבל לא מנח במצר אפי' גבו מכל חד נמי לא ואלא אי איכא למימר הכי איכא למימר הואיל ונהגו לסתופי במקום עירוב כמאן דמתני בהדיא דהא משום עירוב ומשום שיתוף הוא וכדאמר הריטב"א משמי' דרבותי' דאי אמר בהדיא דליהוי האי משום עירוב ומשום שיתוף ומנח לי' בבית שפיר דמי והא נמי לא מכרעא מיהא הא ודחיק לי' להרמ"א משום דאמרו דבעינן מיהא דלערב כל חצר לעצמה הא מדהר"י קארו שמיעא לי' וליתא דלרש"י והרמב"ם לא צריכא כדאמרן ולא אשכחן לבר מהריטב"א דליפלוג עלי' בהא ומ"ד סומכין בהא נמי סמכינן אשיתוף:

בירושלמי דפירקין אמתני' דחמש חצרות פתוחות זו לזו למאי דמתנינן אנן התם ופרקינן לה ש"מ דר' מאיר נמי לא קאמר אין סומכין על עירוב במקום שיתוף אלא בחצרות פתוחות למבוי אבל חצרות זו לפנים מזו ואינה פתוחה למבוי אלא החיצונה וחברותי' הולכין למבוי דרך עלי':

מודי ר"מ דאי עירבו הנך חצרות בהדי הדדי דא"צ להשתתף דכולהי כחדא חצר נינהו. ונ"מ למאן דאמר הלכה כר' מאיר ואין סומכין על עירוב במקום שיתוף דבהא סומכין:

הא דאמרו רבותינו בעלי התוס' דסופר או מלמד או בחורים אינם אוסרים אפי' שרויים בחדרים ועליות אמר הריטב"א גבי עובדא דהמן ב"ר ריסת"ק ולפי שיטה זו מה ששנינו האחים צריכין עירוב היינו בשאין אותם פתוחים לרשות אביהם שאם הי' סמוכין ופתוחים כו' אין צריכין עירוב ע"כ והשתא סופר ומלמד נמי כי קאמרי בפתוחים לבית בעה"ב אבל אינם פתוחים אוסרים. והוא שמוליכין עירובן למקום אחר ואיכא דיורין אחרים אבל עירוב בא אצלו או דליכא דיורין אפי' אינם פתוחים אין אוסרין דומיא דאחין ומסתברא דבאין סמוכין ופתוחין אחין דוקא קתני אבל אחר המקבל פרס ודאי לא דאפי' בנשים ועבדים מקבלי פרס פליגי ר"י בן בבא ור"י בן בתירה ובתלמיד אצל רבו איבעיא לן מכלל דאחר אפי' עירוב בא אצלו נמי אוסר והכא משום דפתוחין לביתו קאמרי ואע"ג דחדרים ועליות ממש אמרי פשיטא הנ"מ באחר אבל שכיר ולקיט וסופר ומלמד לא ובסופר ומלמד המקבלין פרס קאמרי וחלוקין מפתו שאינן סמוכין על שולחנו וכן משמע מדהריטב"א. ובפתוחין אפי' הסופר נותן עירובו ודיו דומיא דשכירו ולקיטו ואע"ג דאיהו טפל לבעה"ב כדאמור בתוספות גבי יורש. והריטב"א אמר זו דברי הר"י אבל מקצת רבותינו הצרפתים אומרים דע"כ לא אמרינן אלא בבן ועבד ותלמיד אבל ישראל המקבל פרס מאחר דכ"ע דאסר וחמשה שכירים גבי נכרי הוא דאמרינן דליכא מקום פתא ולא מקום לינה וקולה הוא דאקילו גבי שכירו ולקיטו של נכרי ומשלך נתנו לך וכו' וקם לי' הריטב"א בשיטתי' דעבדים דוקא קתני ור"י פליג בעבדים וסתם עבדים פתוחים לביתו ובתלמיד הוא דבעי הא אחר לא ואפי' פתוח וראוי לחוש לדבריו:

מתני': לרש"י דכ"ע אית להו הא דתניא חמשה שגבו את עירובן אחד מוליך לכולן והכא בין בעירוב בא אצלם בין במוליכין למקום אחר קמיפלגי ותרוי' חד טעמא הוא דב"ש סברי חלוקין ברשויות הן ואפי' מזו לזו אסור וה"ה כשעירוב בא אצלם ולא מיבעיא אם מוליכין עירובן למקום אחר:

וב"ה סברי מזו לזו מותרין וה"ה בא עירוב אצלם וכיון דלא אסרי אהדדי אפי' מוליכין למקום אחר אחר מערב לכולן כחמשה שעירבו והיינו דלא כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא דמתניתא דשמעתין דללישנא קמא ב"ש במוליכין הוא דפליגי ולית להו הא דחמשה שגבו אבל בא אצלם מודו ב"ש וללישנא בתרא ב"ה בבא אצלם הוא דפליגי ולית להו הא דחמשה שגבו אבל כו' אבל במוליכין מודו ורש"י לטעמי' דאמר דכולהי אמוראי ודר"א הסבר דאמרי במחיצות פליגי פליגא אהך מתניתא כדאמר הריטב"א אליבי' בשמעתין:

אמר הריטב"א הא דרש"י אליבא דב"ש למאן דמוקים למתני' במחיצה עשרה אבל למאן דמוקים במסיפס אפי' לב"ש מותרין מזו לזו דאי איתא כל חבורה לעצמה נמי תיתסר דנפרץ במלואו למקום האסור לו והו"ל לב"ש למימר אסורין עד שיערבו וכו' וכן פי' הרשב"א ע"כ. ולמאי דאסיק דאף במסיפס מחלוקת נמי מצינו למימר כרש"י ולב"ש במסיפס ה"נ דכל חבורה לעצמה נמי אסורה והא דלא קתני אסורין עד שיערבו משום מחיצה עשרה קתני עירוב לכל אחד ואחד ולהודיעך כחן דב"ה דאפי' במחיצה יו"ד פליגי וכדאמרינן אמתניתא דר"י הסבר דפליג במחיצה להודיעך כחן דב"ה:

ומודים בזמן שמקצתן כו' אסיק הריטב"א מדאמרינן פשיטא ש"מ מקצת דחלוקין בחדרים צריכין עירוב לכל אחד ואחד ואינך חלק במסיפס או במחיצה עשרה מותרין ומקצתן דקתני רבותא דהנך דאסירי קמ"ל סד"א ע"י אינך לשתרי כו' ע"כ. וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ב'):

גמרא: אף במסיפס מחלוקת וכ"ת טעמא דב"ש אתא לאשמעינן קמ"ל דאי תימא כלישנא בתרא דמתניתא דבעירוב בא אצלן מחלוקת מודו ב"ה במוליכין אף במסיפס דעירוב לכל חבורה וחבורה:

מחלוקת במחיצות המגיעות לתקרה כו'. ופליג אלישנא קמא דר"נ בין לב"ש בין לב"ה ואלישנא בתרא לב"ש:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה