אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף עא:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף עא:

דף עא.

ואפי' לזה ביין ולזה ביין ולא דמי להא דתניא אין משתתפין באוצר דהתם מסתפק ממנו ופליגי בברירה אי אמרינן הוברר דלאו היינו דמסתפק ולה"ר מנחם מיוני בעל התוס' הומ"ל בן תדאי כר"ש דאמר הנחה בחבית לשם עירוב בעינן ואע"ג דבתר הכי מזכי לשם שיתוף ולא מיבעי' הכא דאכתי לאו לשם שיתוף אלא דלא ניחא לי' לאוקמי' כר"ש:

בסומכין על שיתוף במקום עירוב קמיפלגי פירש"י רבנן סברי כיון דנשתתפו במבוי א"צ לערב חצרות זו עם זו כו' אם עירבו חצרות לעצמן דכ"ע דא"צ זו עם זו כדארש"י אהא דר"מ אלא דלא עירבו חצרות לעצמן הו"ל לרש"י למימר א"צ החצרות כ"א לערב עם הבתים ואפי' באין פתוחות זו לזו דא"נ לערב לעצמן אלא איידי דר"מ ורבנן בפתוחות קא מיירי נקט נמי רש"י הכא זו עם זו וה"ה לעצמן דלא צריכי:

לאו משום דחד טעמא הוא פירשה הריטב"א נ"ט אמר רב בהני תרתי הלכה כיחיד במקום רבים ולהחמיר בעירובין אלא משום דחד טעמא הוא והו"ל ר"א בן תדאי ור"מ רבים ורבנן חד נינהו ע"כ וקשיא לן חדא הא רבנן לאו חד נינהו אפי' לגבי תרתי ותו הא רב הוא דאמר ביין דכ"ע לא פליגי דבעינן תרתי כי פליגי בפת ואמר הלכה כר"מ דאפי' בפת וכדפריש לה הריטב"א בהא דתרי חומרי ואכתי ר"מ יחידאה הוא דר' אליעזר בן תדאי ביין הוא דאמר ואימא איהו ביין דוקא קאמר וכרבנן דר"מ. ור"מ דאמר אין סומכין אפי' בפת יחידאה הוא. ואיכא למימר הריטב"א לטעמי' דאמר משמי' דהראב"ד דרב גידל אמר רב דיחוי' בעלמא קאמר ולי' לא ס"ל אלא כמ"ד ביין פליגי והשתא רב דאמר הלכה כר"מ ביין קאמר וכבן תדאי והא דפריש הריטב"א לתרי חומרי דאפי' בפת לא אליבא דרש"י קאמר ולי' לא ס"ל אלא כאיכא דאמרי ומייתי להו דתרי חומרי הוא דאפי' לשם שיתוף אין סומכין עליו במקום עירוב ואנן חזינן לאו משום דר"מ ור"א בן תדאי רבים נינהי אלא משום דהיינו דר"מ ודר"מ מסתבר טעמי' דלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות ור' יוסי דשרי עירוב דחלון קאי כוותי' ורב הונא נמי אמר מנהג כר"מ ואפי' ר' יוחנן דפליג עלי' דרב אמר נהגו כר"מ:

דלא עבדינן בתרי חומרי. פירש"י בתרי חומרי דחד תנא הלכך אשמעינן הלכה כבן תדאי בחדא מיני' ביין ובר"מ דאפי' בפת וכן אמר הריטב"א ואמר ויש מפרשים דתרי חומרי דאפי' בעשאו לדעת שיתוף אין סומכין דאלו ר"א בן תדאי לא איירי אלא בשותפין ביין כו' ע"כ. ואי קשיא לך לרש"י מאי אילמי' דר"א בן תדאי מרבנן דר"מ דרבנן דר"מ נמי האמרי בפת אין ביין לא וכדארש"י תריץ דרבנן לא מכרעא אימא בתרתי פליגי דרבנן סברי אפי' ביין בחדא סגי ור"ע סבר אפי' בפת בעינן תרתי ואי משום אפושי פלוגתא משוינן להו חדא כרבנן דמתני' דאמרי אפי' ביין בחדא סגי ור"מ בתרי חומרי אחמור אדרבנן ולא עבדינן הכי בעירובין להכי אמר הלכה כר"א בן תדאי דאחמיר בחדא ביין וכיון דאשכחן לר"א בן תדאי דאמר הכי אוקמינן לרבנן דר"מ כוותי' דלא מסתברא לאקולי אפי' ביין ואשתכח דר"מ בחדא אחמיר ועבדינן כוותי' מ"מ קשיא לרש"י ולהריטב"א לימא בתרי חומרי דחד תנא ותו כי משכחת לה תנא דאחמיר בחדא מאי הוי מ"מ ר"מ הא אחמיר בתרתי וכ"ת הא רבנן מודו לי' בחדא ממאי דרבנן כר"א בן תדאי אימא כרבנן דמתני' ס"ל הלכך אתחזיא לן כדאמר הרז"ה והריטב"א משמי' דהראב"ד אהא דרב גידל אמר רב דדיחויא הוא דקמדחי דלא תיקשי להך לישנא ולאו משום דס"ל הכי ע"כ. ואנן מוסיפין עלי' מדאמר רב הלכה כר"א בן תדאי מכלל דאוקים למתני' כרב יוסף ואי רב כהאי לישנא ס"ל מתני' מני לא ר"ע ולא רבנן אלא מאן דאוקים לדר"מ ורבנן בפת אבל ביין דכ"ע דבעינן תרתי קא מוקים למתני' כרבה ובעירוב במקום שיתוף מתני' לא קמיירי ורב דאוקים למתני' כרב יוסף כלישנא קמא ס"ל דבפת דכ"ע לא פליגי דבחדא סגיא כי פליגי ביין ורבנן דברייתא היינו רבנן דמתני' והיינו דאמר רב תרתי הלכתי דאי אשמעינן הלכה כר"א בן תדאי לא ידענא טעמי' כדאמרו רבנן דתוס' ואי אשמעינן הלכה כר"מ הוה אמינא אפי' בפת דר"מ אפי' בפת קאמר. קמ"ל הלכה כר"א בן תדאי ביין דוקא. והיינו דאמרינן דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין דלא אמרינן בפת פליגי ור"מ בתרתי אחמיר אדרבנן דמתניתין והלכה כר"מ בתרי חומרי אלא אמרינן ביין פליגי ור"מ בחדא הוא דאחמיר והלכתא כוותי' ורב יוסף טעמי' דרב קאמר דהיינו דלא אמר רב כלישנא בתרא וקמ"ל רב דהיינו דר"מ היינו דבן תדאי. וכ"ת מאי איריא משום דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין ת"ל דאי ביין דכ"ע דאין סומכין מתני' מני. חדא אימא בתרתי פליגי ועוד משום דס"ל כלישנא קמא אוקמינן נמי למתני' הכי ואי הוה ס"ל כלישנא בתרא הוה מוקמינן למתני' כדרבה. מיהא הא ליתא דאי הוה מוקמינן למתני' כדרבה תרי חומרי נמי לא הוי כיון דליכא למאן דשרי ביין. אלא מחוורתא כדשנינן מעקרא דלא לימא בתרתי פליגי מיהא קשיא האי לא עבדינן לא אמרינן או לא אוקמינן מיבעי לי' אלא רב ברונא ורב יוסף דר' נחומי ורבה ליה להו וקסברי ר"מ ורבנן בתרתי פליגי דר"מ פסיק וקאמר מערבין בחצרות ומשתתפין וסתם מערבין בחצרות בפת הוא שמעת מיני' דעירוב בפת לא סגי ומשתתפין במבוי תרתי דוקא אבל שיתוף לחודי' אפי' עביד לה בפת לא סגי ורבנן קאמרי או משתתפין וסתם שיתוף ביין דאפי' ביין סגי ואי אמר רב הלכה כר"מ הוה אמינא אפי' בפת נמי לא קמ"ל הלכה כבן תדאי דהא דהלכה כר"מ בחדא דפליג אדרבנן ביין דהיינו דבן תדאי הוא דהלכה כר"מ אבל במאי דאחמור עוד אדרבנן ואסר אפי' בפת בהא לית הלכתא כר"מ דתרתי חומרי דאחמור אדרבנן לא עבדינן כתרי חומרי בעירובין אלא חדא חומרא הוא דעבדינן כוותי'. עוד אתחזיא לן אי תימא דרב גידל דוקא קאמר משום דס"ל כלישנא בתרא וכדאמר הרא"ש משמי' דהראב"ד. פליגא דרב ברונא ולרב ברינא דאמר משמי' דרב הלכה כר"א בן תדאי ומוקים למתני' כרב יוסף ר"מ ורבנן ביין פליגי לישנא קמא ורבנן דברייתא היינו רבנן דמתניתין ורב גידל דאמר משמי' דרב לישנא בתרא דביין דכ"ע בעינן תרתי ס"ל דלא אמר רב הלכה כר"א בן תדאי ורב כרבה מוקים לה לפלוגתא דבן תדאי ורבנן ולא אמרי רבנן דמתניתין כלל ביין דבחדא סגי דבשיתוף במקום עירוב לא קמיירי ולרב ברונא רב דאמר תרי הלכתי קמ"ל הלכה כבן תדאי דיין הוא דלא הא בפת סומכין והיינו דר"מ ורב יוסף כרב ברונא וקאמר הא קמ"ל דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין למימר בפת פליגי כדאמרן:

ואע"ג דרבה ורב יוסף הלכה כרבה בהא לא אמרינן הלכה כרבה דר"א בן תדאי ורבנן בלקחו חבית בשותפות קמפלגי ורב דאמר הלכה כר"א בן תדאי לאו משום דחד טעמא הוא אלא הכי קבלה וכי לקחו חבית בשותפות ליבעי עירובי מידי הוא טעמא אלא משום ברירה ואנן בדרבנן יש ברירה ס"ל אפי' בברירה גמורה ולא מיבעיא הכא וא"נ ס"ל לרבה הכי לא קי"ל כוותי' א"נ אמרינן רבה הא דרב ברונא לא שמיע לי' ואי תימא דרב גידל פליגא רבה כרב גידל דלא אמר רב הלכה כבן תדאי. ומ"מ בהנך תרי לישני לא מכרעא רבה היכי ס"ל אימא כלישנא קמא ס"ל ובהא דלא אמר רב הכי ס"ל כרב גידל ומוקים למתני' בגוונא אחריני:

מערבין בחצרות בפת פירש"י דעירוב משום דירה ודירתו של אדם אחר פתו נמשך. ואפי' מחצר לחצר דרך פתחים וחלונות דאיהו נמי לאשוויי לבתים חדא דכולהי דיירא בביתא דמנחי עירובי' וכולהי חצרות דרך הפתחים ממילא חדא הויין ולא בעי עירוב אחר אלא עירוב דהאי חצר כי מייתי לי' לביתא דאידך חצר דמנחא בי' עירובי' דאידך חצר שפיר דמי דהכא דאיכא פתחים וחלונות מהאי חצר לאידך חצר שוינהו כחדא חצר דמערבי בה כולהי בתי דחצר למיהוי חד בית דביתא דהאי חצר דקא משתמש מיני' לאידך חצר דרך הפתח כמאן דמשתמש בהאי חצר גופא דשם חצר אחת היא להכי צריך לאשויי לבתים חד אבל שיתוף מבוי בעי שיתוף אחר למ"ד אין סומכין ולא חשו לאשויי בתים דהאי חצר ודהאי חצר לחדא אלא לאשויי חצרות דמשתמשי למבוי לחד חצר ואע"ג דבתי דהאי חצר ודהאי חצר לאו חדא נינהי וא"נ עירבה כל חצר לעצמה ואשוי לבתים כחדא ע"מ בית דהאי חצר ובית דהאי חצר לאו חדא. היינו טעמא משום דלא קמשתמש להדיא מבית למבוי אלא דרך חצרו ושם חצר לחוד ושם מבוי לחוד ולא מיבעיא מביתא דהאי חצר לאידך חצר אלא דרך חצר ומבוי לא חשו כולהי האי. א"נ כיון דכייל לכולהי חצרות ומבו' למיהוי חד איכלל נמי כל הבתים בהדי' ותו ליכא רשות מיוחד אלא משום דלא לשכח תורת עירוב הוא דמערבין בחצרות:

משתתפין במבוי ביין ולא קתני משתתפין במבוי בפת ואם רצו לשתף ביין משתתפין דלא תימא לכתחילה מצוה יותר בפת להכי קתני משתתפין אפי' לכתחילה ביין ולא מיבעיא בפת וכן אמר רש"י וכ"ש בפת דחשיב טפי וכדתנא כיצד משתתפין מביאין חבית של יין ושל שמן וכו'. דליכא מצוה בפת טפי מהנך:

מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי לרש"י ה"ק מערבין בחצרות מן הבתים לכל החצרות שיהו מותרין בחצרן ובכל החצרות הפתוחות להן למישוינהו לבתים חד ואין סומכין שלא לערב כלל בחצרות על סמך השיתוף שעושה לכל הבתים והחצרות אחד ומשתתפין במבוי ואין סומכין על עירוב החצרות מזו לזו להתיר המבוי אבל עירבו החצרות לעצמן ונשתתפו במבוי אפי' לר"מ תו לא צריך דשיתוף עביד לכולהי חצרות חדא ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחיהן ורבנן דאמרי או מערבין או משתתפין סומכין על השיתוף במקום עירוב דאפי' כל חצר לעצמה לא צריך דאי מזו לזו היינו ר"מ. והריטב"א דאמר נראין דברי רש"י כיון דטעמא דר"מ שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות דכל שעירבה כל אחת לעצמה ליכא למיחש לשכחה דעירוב מזו לזו כו' ע"כ. היינו למאי ניחוש אי דלימרו אפי' בלא שיתוף מבוי שרי א"כ בחצרות דלא פתוחות זו לזו ושיתוף מבוי מתירן מא"ל. ואלא שיתוף במבוי היכא משכחת לה אי משום דלישכח תורת עירוב מזו לזו ה"ד אי דנשתתפו במבוי שפיר דמי ואי דלא נשתתפו לא אתי למישרי' דהא הכא נשתתפו. ולא חיישינן אימא מימר אמרי הא דנשתתפו משום מבוי הוא ולאו משום חצרות דחצרות בלאו שיתוף כלל שרי דרך פתחיהן דהא חזו אפי' בסתומות שרי ע"י שיתוף וה"נ ל"ש. ובעירבו דרך פתחיהן איכא למיחש דאתי למישרי בחצרות דלאו פתוחות מזו לזו מיני' למבוי כיון דהכא נמי לא ערבו בהדי מבוי. והא דהדר ואמר הריטב"א ולפום סברא הוה משמע דע"כ לא אמרו רבנן שסומכין על שיתוף במקום עירוב אלא לענין היתר חצרות הפתוחות זו לזו שזה דומה לענין שתופין במבוי אלא שהשיתוף בא לחברן במבוי והעירוב בא להשתמש מזו לזו דרך פתחים אבל לענין עירובי חצרות שעושין בני חצר לעצמן דכ"ע צריך עירובי חצרות וצריך שיתוף במבוי שענין חלוק הוא וכו' ומאריך בהא טובא עד דסיים ואמר אבל הרמב"ם נראה דסבר אפי' לענין עירוב חצר לעצמה פליגי וכן בפירקין אמתני' דחמש חצרות דשכח א' מהן ולא עירב כו' ואמר מציעתא רבנן קא טרח בה טובא ואמר דמשמע כדברי הרמב"ם וסיים בה והוא ודאי דבר קשה מה ענין שיתוף כו' דהא כ"א ענין חלוק לעצמו ע"כ. ולא ידענא מאי קאמר אמר נראין דברי רש"י אפי' לטעמא דר"מ ואלא ר"מ דאמר אין סומכין בדלא עירבה לעצמה ורבנן דפליגי עלי' אפי' לענין עירוב לעצמה. והדר אמר דאפי' לרבנן לא סמכינן לענין עירוב לעצמה ולא אשכח מאן דאמר סומכין אלא הרמב"ם ותהי בה טובא והא רש"י נמי אמר הכי ואיהו אמר עלי' נראין דבריו וכן הרב בעל בית יוסף אמר לרש"י לד"ה לחצר צריכה לערב בפני עצמה ואם לא עירבה בפני עצמה ליכא למ"ד דסומכין על שיתוף אלא הב"ע בשעירבה כל חצר לעצמה וכו חבע בש"ע וי"א כו' והיינו רש"י ולדידי' הא דאמר סומכין אשיתוף דפת מזו לזו קאמר וביין דאמר אין סומכין אפי' מזו לזו. ורש"י הא איפכא קאמר דבערבה אפי' ר"מ מודי ובלא ערבה הוא דפליגי. והריטב"א נמי דתהי בה כולה האי מאי תהיא כי נתנו כל הבתים שבחצרות עירובן ונתנוהו בבית אחד ובתי החצרות אי לאו משום דלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות אמאי לא תיהני הא כמאן דדייר כולהי בהאי ביתא והו"ל כולהי בתים וחצרות חד ולמאן דשרי ביין אמרינן כיון דכולהי חצרות ומבוי חדא ממילא איכלל כולהי בתי ותו ליכא רשות מיוחד ותו הא בשכח אחד מן החצר ולא עירב דתנן מותרין כאן וכאן אמרינן אפי' לר"מ טעמא מאי בעינן תרתי שלא לשכח כו' והכא כיון דרובה עירוב לא משתכחא ואפי' במקום עירוב של החצר לעצמה סומכין על השיתוף אפי' לר"מ היכא דלא משתכחא וכי קא אצריך ר"מ תרתי היכא דחיישינן לשכחה ורבנן דלא חשו לשכחה דתינוקות אפי' כולה חצר לא עירבה נמי סומכין על השיתוף והריטב"א דאמר התם לרבנן משום דניחא לי' ליחיד ושיתוף במקום ביטול כו' ולר"מ נמי נימא האי טעמא הא ליתא דאנן טעמא מאי שלא לשכח והכא לא משתכחא קאמרינן ש"מ טעמא דר"מ משום שכחה. והא דאמר מציעתא רבנן כוותי' דרש"י והרמב"ם אזלא כדאמר הריטב"א וכן סיפא דקתני מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי ואמר הריטב"א ואמאי לימא כיון דרובא עירב לא משתכח ולדידהו ניחא דכולה בבא בדלא עירבו מזו לזו אלא לעצמה עירבה דאפי' ר"מ מודי דלא צריך מזו לזו כדאמר רש"י ואע"ג דרישא בעירבו מזו לזו והיינו דקתני פתוחות זו לזו סיפא ע"כ בדלא עירבו מזו לזו כיון דערבה לעצמה ושתפה במבוי תו לא צריך וקתני שכח אחד מבני החצר ולא עירב מותרין כאן וכאן דסומכין על שיתוף במקום עירוב מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות כל אחת לעצמה ואסורין במבוי דכל חצר רשות לעצמה כיון דלא עירבו מזו לזו וכן אמר הרמב"ם בהלכותיו שעירבה כל אחת לעצמה. והא דאמרינן התם רישא וסיפא ר"מ מציעתא רבנן אע"ג דסיפא כדרבנן נמי מצית לאוקמא ובדלא עירבו מזו לזו משום דסוף סוף תיקשי רישא ר"מ וסיפא רבנן קאמר דאי סיפא בדעירבו נמי מזו לזו אע"ג דלא צריך רישא וסיפא ר"מ מציעתא רבנן. ומשני כולה ר"מ ומשום דרובה עירבה. לא חש למיפרך לי' מסיפא משום דאיכא לאוקמה בדלא ערבו מזו לזו כדאמרן:

והא דדייק הריטב"א דשיתוף בב"ת כ"ש דמהני דאי לא תימא הכי לרבנן דאמרי סומכין זה על זה היכא מנח לי' אי בבית אין כאן שיתוף ואי בחצר אין כאן עירוב ואמר וליכא למימר מגו דמהני לעירוב מהני נמי לשיתוף דהא כיון דלהכירא אמור רבנן להניחו בחצר כ"ש דהשתא דהוה בעי הכירא ותשתכח תורת עירוב ע"כ. האי דיוקא ליתא אלא למ"ד ביין דכ"ע תרתי בעינן כ"פ בפת תיקשי אכתי הא לא מנח בדוכתי' א"נ לר"מ ואפי' ללישנא קמא ולרש"י דאמר לר"מ נמי עירוב במקום שיתוף מהני אבל ללישנא קמא אליבא דרבנן אימא כי היכי דאמרינן מגו לענין יין ה"נ אמרינן לגבי מקומו ואיכא למימר אפי' ללישנא קמא אליבא דרבנן אימור דאמרינן מגו בשיתוף במקום עירוב דעירוב דלא מערב אלא בתים בעי פת אבל שיתוף דכייל לבתים וחצרות מגו דמהני לגבי חצרות איכלל בהו נמי בתי אבל דשיתוף במקום עירוב כיון דבי' גופא לא הוי הכירא לטפלי' לאידך מיבעיא:

פליגי בה רבה ורב נחומי חד אמר מדינא אפי' יין שפיר דמי מגו דמהניא לחצרות למיהוי חד אהניא נמי לבתים דאיכללי בהדי חצרות ואיכא למימר אע"ג דמנחא בחצר אמרינן מגו כי היכי דאמרינן איין. ואיכא למימר כיון דבבתים בעינן בית דירה למימר כולהי הכא דיירי צריך בית ואע"ג דבמקום יין לא דייר הנ"מ בחצרו דאיכא ביתי' ודייר בביתי' ולא בבית דמנחא יינו ולא פתו אבל הכא כיון דהאי חצר דמנחא יינם הוא חצרם והתם ליכא בית דמנחא בי' פתא דיירי נמי כולהי בהאי ביתא דמנחא יינם ור"מ כי היכי דלא לשכח תורת עירוב הוא דבעי עירוב וכי אשתכח היכא דחזו תינוקות דקא משתתפי ביין דלא אהניא בחצרות יאמרו אבותינו לא ערבו בחצר דמגו לא ידעי וזימנין דלא ישתתפו במבוי ואתו למישרי בתים לחצר דמימר אמרי שיתוף מבוי למישרי מבוי וחצרות מזו לזו אבל בתים בהדי הדדי לא צריך עירוב ורבנן דלא חשו להכי אוקמוה אדינא ואפי' יין מהניא אבל בפת דמהניא לתרוי' לר"מ נמי בחדא סגיא ותינוקות מידע ידעי דהכא בתים נמי משום שיתוף הוא דאשתרי ומסתברא לר"מ בעינן נמי דמנח בבית דבהכי מהניא בעירוב ומגו לא אמרינן כי היכי דלא אמרינן איין. ולרש"י ה"ה בעירובי חצרות מזו לזו סומכין על שיתוף הואיל ובהכי מהניא נמי אשיתוף מידע ידעי דמבוי משום עירוב הוא דאשתרי ולהר"י בעל התוספות שיתוף דעלויי עליי' מידע ידעי עירוב דלא עלי' לא ידעי א"נ שיתוף דאכלל בתים בהדי חצרות ידעי עירוב דלא אכלל מבוי לא ידעי וכן אמר הריטב"א ואף הרשב"א ס"ל להא דהר"י מדקאמר ויש מי שהורה שאם נשתתפו בפת כו' סומכין כו' אבל אין סומכין על עירוב במקום שיתוף שאין לתינוקות הוכחה כו' ולזה הדעת נוטה כו' ע"כ. ולמאן קאמר הר"י לר"מ דפליגי בעירוב דפת ובשיתוף דיין דכל היכא דלא עליי' כי הדדי נינהו אבל לרבנן תרוי' מהניא כדאמרי או מערבין דלא חשו לתינוקות והא דאמרי' אמתניתין דחמש חצרות הפתוחות ואם נשתתפו נמי קאמר להם לישנא הומ"ל ואם נשתתפו בפת קאמר דמודי ר"מ בשיתוף דפת אלא דקמשני לכולהי לישני א"נ עדיפא קמשני דסתם נשתתפו ביין ולמאי דבעינן למימר להרשב"א והריטב"א ליכא לאוקמא כר"מ ואם נשתתפו בפת דבפתוחות עירוב מיקרי שיתוף לא מיקרי וכי קאמר אתאן לרבנן אע"ג דרבנן נמי קרו לה הכא עירוב איידי דקרו לה ר"מ עירוב אבל מ"מ לדידהו מצי קרי לה נמי שיתוף כיון דלא חשו לתינוקות. וחד אמר ביין דכ"ע בעינן תרתי אי מדינא דלא אמרינן מגו. ור' יוסי דשיורי עירוב דאמר לא אמרו לערב בחצרות אלא שלא לשכח כו'. כר"מ דאי כרבנן ה"ד אי בפת הא לא בעי עירוב אי ביין מדינא בעי עירוב. והא דתנן בפירקין עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי שכח א' מבני חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן. ואוקימנא כר"מ וטעמא מאי אמר בעינן תרתי שלא לשכח תורת עירוב כו' והכא כיון דרובה עירב לא משתכחא. מאי נשתתפו בפת דאי ביין הא מדינא לא אהניא אעירוב ואפי' רובא עירוב נמי לא והרמב"ם דקבע להא שמעתא וע"כ ביין קאמר דאי בפת הא כולה לא עירבו נמי אמר דמהני ס"ל כלישנא קמא וכר"מ ואי מדינא יין נמי טרי דאמרינן מגו היינו טעמי' דרבנן דבהא דבעירוב גופי' לא מהניא מודו דחיישינן לתינוקות והכי מסתברא דאתיא הא דשכח אחד ולא עירב אפי' נשתתפו ביין כדיני' דשיתוף ורובה עירב אפי' ביין מהני דלא אצרכינן עירוב אלא דלא לשכח כו' ור' יוסי דשיורי עירוב אפי' תימא רבנן ובנשתתפו ביין. כי פליגי בפת רבנן סברי הואיל ומהניא לתרוי' תו ליכא למיחש ור"מ סבר מ"מ חיישינן בעירוב כיון דלאו למבוי עבוד מימר אמרי מבוי לא בעי שיתוף ואתו למישרי מבוי אף בלא עירוב דחצרות. ובשיתוף אמרי הואיל ולאו לבתים עבוד בתים לא בעי עירוב ומסתברא להאי לישנא אפי' לרבנן צריך בית כיון דלא אמרינן מגו ובירושלמי בעובדא דהיו מסובין באויר חצר אמרו דנסמכין אף על עירוב ולא צריך בית כיון דאיכלל בהדי שיתוף סומכין אף במקום עירוב אפי' באויר חצר וכדפרישן התם:

בתוס' ואי אמר הלכה כר"מ הוה אמינא בחדא דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף כו' אבל על שיתוף במקום עירוב סומכין קמ"ל כו' ללישנא קמא הוה אמינא אעירוב אע"ג דבפת הוא לא סמכינן אב אשיתוף אע"ג דביין הוא סמכינן ואע"ג דעירוב דפת עדיף משיתוף דיין דללישנא בתרא בשיתוף יין דכ"ע דבעינן תרתי ובעירוב דפת אמרו רבנן דסמכינן עלי' מ"מ הוה אמינא דשיתוף דיין עדיפא דכייל לכולה קמ"ל הלכה כר"א בן תדאי דשיתוף דיין לא והלכה כר"מ דעירוב דפת לא וללישנא בתרא ה"א אעירוב דפת דלא אבל שיתוף דפת דודאי עדיפא סמכינן קמ"ל הלכה כר"א בן תדאי אשיתוף דפת דאשיתוף דיין אפי' רבנן מודו ואע"ג דר"א בן תדאי ביין הוא דאמר דאמתני' קאי והיכי שמעינן מינה שיתוף דפת. מ"מ ממימרא יתירא שמעינן אפי' שיתוף דפת. דאי שיתוף דיין ל"ל בהא אפי' רבנן מודו אלא ה"ק הלכה כבן תדאי דשיתוף דפת נמי לא מהני ור"א בן תדאי כר"מ ויין דקתני להודיעך כפן דרבנן. וכ"ת רבנן דברייתא כמאן אי כבן תדאי אפי' דפת נמי לא ואי כרבנן דמתני' אפי' יין נמי. ולטעמיך רבנן דמתניתין כמאן.

הא דאמרינן בעושין פסין חצר שראשה נכנסת לבין הפסין שתים ועירבו דרך פתחיהן מותר לטלטל מהן לבין הפסין ואפי' למאן דאסר ע"כ לא קאמר אלא משום גזירה הא לאו הכי שרי אפי' לר' מאיר דאמר אין סומכין על עירוב במקום שיתוף וחצירות מותרות ומבוי אסור. שאני בין הפסין דלית בי' שיתוף כדאמרינן התם גזירה שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין והיינו שיתוף כדפי' רש"י התם ולא אחמור בי' רבנן למיסרי' לעולם. אבל הכא דאיכא שיתוף אסרוהו בלא שיתוף:

ומבוי לחצרותי' פתוחות זו לזו איזהו שיתוף ואיזהו עירוב אם עירבו מזו לזו מהו דרך פתחיהן שאתה קורא אותו עירוב ומהו דרך המבוי שאתה קורא שיתוף וכ"ת האי דמייתו עירובי' דרך פתחיהן והאי דמייתו דרך המבוי הא הקנה פת בסלו נמי אהניא להאי ואהניא להאי כדאמרינן בפירקין אמתניתין דחמש חצרות הפתוחות זו לזו להר"י בעל התוס' שיתוף שמניחין אותו בחצר שבמבוי עירוב שמניחין אותו בבית שבחצר. ואם הניחוהו בחצר שבמבוי בין שאינן פתוחות זו לזו בין שפתוחות זו לזו והביאוהו דרך הפתחים לחצר אחת זהו שיתוף. ולא עירוב ובפתוחות שהניחוהו בבית אחד מהצרות זהו עירוב ולא שיתוף ואם אינן פתוחות והניחוהו בבית א' שבחצרות זהו אינו לא עירוב ולא שיתוף וללישנא קמא לרבנן סומכין על זה שהניחוהו בחצר שבמבוי דאפי' מבתים לחצר לא צריך כדאמרן לרש"י והרמב"ם. ואפי' נתנו יין ועל פת שהניחוהו בבית ועירבו דרך פתחיהן ול"צ שיתוף ואם נתנו יין והניחוהו בבית לא שיתוף ולא עירוב ולר"מ אם נתנו פת והניחוהו בבית וערבו דרך פתחיהן חצרות מותרות ומבוי אסור. וכ"ת מאחר דחצרוה חדא הויין מאן אסר אמבוי תריץ מדינא מבוי נמי שרי דהו"ל כמאן דחדא חצר הוא דפתיחא לי' אלא חיישינן לתינוקות דחזיין למבוי בלא שיתוף דהרי בבית היא דמנחא ובית למבוי לא מהניא ישכחו תורת שיתוף ויאמרו אבותינו לא עירבו במבוי ואפי' באינן פתוחות יאמרו חצרות אסורות ומבוי מותר אפי' בלא שיתוף. ואם הניחוהו בחצר שבמבוי אם יין נתנו אין סומכין עליו במקום עירוב כיון דיין לא מהני בעירוב מימר אמרי בתים שבחצר לא צריך עירוב דמגו לא ידעי והכל אסור ואם פת נתנו סומכין עליו וכ"ת כיון דלא אמרינן מגו היכי סמכינן עלי' במקום עירוב הא עירוב בחצר לאו כלום הוא. תריץ לגבי יין לא אמרינן מגו לגבי חצר אמרינן מגו דחצר לגבי בית לא גרעא כולי האי כיין לגבי פת וללישנא בתרא דכ"ע יין בעינן תרתי כ"פ בפת לרבנן אע"ג דלגבי יין לא אמרינן מגו חצר לגבי בית או בית לגבי חצר אמרינן מגו. ולר"מ לא סמכינן כלל ותרתי בעינן:

ולרש"י בית מהני אף לשיתוף ומאי חצר שבמבוי אף חצר שבמבוי ולא מיבעיא בית שבחצר והא דסוכה ודירושלמי מסייע לי' וכן אמרו כולהי רבוותאי אלא מהו עירוב ומהו שיתוף. עירוב אם כל חצרות המבוי פתוחות זו לזו ומנח בבית שבחצר זהו עירוב ולא שיתוף. שיתוף אם אין החצרות פתוחות זו לזו אלא פתוחות למבוי בלבד ומינח או בחצר שבמבוי או בבית שבחצר זהו שיתוף ולא עירוב ואם פתוחות זו לזו ומינח בחצר אינו לא עירוב ולא שיתוף:

שיתוף לא משום דפתוחות זו לזו עירוב לא משום דמנחא בחצר וכבר הא אמרן דלמ"ד סומכין אפי' אשיתוף יין איכא למימר אע"ג דמנחה בחצר ואיכא למימר בבית אין בחצר לא ולמ"ד סומכין אפת אבל איין לא מסתברא דבעי נמי בית כיון דלא אמרינן מגו וכל שיתוף במקום עירוב. דאמרינן במבוי שאין החצרות פתוחות זו לזו ובעירוב דבתים לחצר דלמ"ד סומכין אפי' לעצמה לא בעי עירובי ולמ"ד אין סומכין לעצמה הוא דבעי עירובי הא מזו לזו לא צריך כדאמרן ועירוב במקום שיתוף דאמרת לר"מ אין סומכין ובעינן תרתי ותנן חמש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי ערבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי החצירות מותרות ומבוי אסור ואם נשתתפו נמי במבוי מותרין כאן וכאן ואוקימנא לה כר"מ חצרות הפתוח זו לזו שיתוף היכי משכחת לה כגון שנותן שני עירובין אחד לשם עירוב ואחר לשם שיתוף ומדינא בפתוחות זו לזו הוי עירוב והוי שיתוף אלא מפני התינוקות כדאמרי היכא דפתוחות זו לזו הכא לא נכנסה המבוי בכלל העירוב דהא משתמשי דרך הפתחים ואפ"ה מבוי מותרת ש"מ מחצר למבוי לא צריך עירוב ואתו למישרי נמי מחצר למבוי בלא פתוחות בלאו שיתוף להכי אצרכינן תרי עירובין וחזו דחדא לעירוב דרך פתחיהן וחדא לשתף המבוי והיכא דליכא אלא חדא עירוב מיקרי שיתוף לא מיקרי כדתנן עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מכלל דחדא בפתוחות מיקרי עירוב בלא שיתוף. והא דאמר ר"מ מערבין בחצרות ומשתתפינן במבוי ובפתוחות קמיירי מדפליגי עלי' רבנן ואמרי או מערבין וא"צ לשתף ומותרין כאן וכאן לקמא קרי מערבין ולבתרא משתתפין. אבל חד עירוב דהוי עירוב בלא שיתוף בפתוחות כיון דמשתמשין דרך הפתחים אין סומכין עליו להתיר המבוי וצריך ליתן עוד עירוב לשם שיתוף וזהו עירוב במקום שיתוף שאין סומכין וכן אם נשתתפו במבוי שאין פתוחות זו לזו צריכין לערב בחצרות כל חצר לעצמה וזהו שיתוף במקום עירוב. וחכ"א או מערבין בפתוחות וסומכין עליו להתיר המבוי שסומכין על עירוב במקום שיתוף או משתתפין במבוי בשאין החצרות פתוחות דלא חזו להשתמש אלא דרך המבוי וסומכין עליו משום עירוב הבתים לחצר שאין צריך לערב כל חצר לעצמה ואע"ג דמשתתפין דרבנן לא דמי למשתתפין דר"מ לא צריכא לפרושי דמשתתפין בלא מערבין בפתוחות לא משכחת לה. ולהריטב"א דאמר הכא לטלטל מזו לזו אבל חצרות לעצמן בעי עירובי. ה"ק מערבין בחצרות מזו לזו בכולן פתוחות זו לזו ומשתתפין במבוי ונותן עוד וא' להתיר המבוי אבל בחדא אין סומכין במקום שיתוף להתיר המבוי וכן אם נשתתפו במבוי שמקצת חצרות פתוחות מזו לזו והוו שיתוף שהמבוי נכנסת בכלל השיתוף דמקצת דלאו פתוחות אין סומכין להתיר הפתוחות מזו לזו אע"ג דעירבה כל אחת לעצמה וחכ"א או מערבין עזו לזו בכולן פתוחות וסומכין להתיר המבוי או משתתפין במקצתן פתוחות ואע"ג דלא עירבו הפתותות מזו לזו דשיתוף עשוי לכולהי חצרות עד וללישנא קמא לרש"י דאמר עירוב במקום שיתוף דכ"ע לא פליגי דסומכין עליו דבפת הוא משתתפין דקתני אפי' לר"מ על כרחך במבוי שאין החצרות פתוחות זו לזו דבפתוחות עירוב איכא שיתוף ליכא ועירוב פת בעי ופת הא מהניא נמי לשיתוף ומערבין דר"מ בכל מקום קאמר וה"ק מערבין בחצרות מכ"מ בין פתוחות זו לזו מערבין מזו לזו ובין שאינן פתוחות מערבין מבתים לחצר כל אחת לעצמה אי קצתן פתוחות מזו לזו ומשתתפין במבוי שאין החצרות פתוחות דבפתוחות ליכא שיתוף וסיפא לא אצטריכא לי' אלא קמ"ל אע"ג דמשתתפין במבוי שאין החצרות פתוחות מ"מ מערבין בחצרות ולא סמכינן אשיתוף דשיתוף ביין ומגו לא אמרינן וחכ"א תרתי לא עבדינן דבפתוחות עירוב איכא שיתוף ליכא ובשאין פתוחות שיתוף איכא עירוב ליכא. או מערבין בפת בפתוחות או משתתפין ביין בשאין פתוחות ולהרשב"א והריטב"א דס"ל כרש"י בחדא דבית לשיתוף מהניא וס"ל כהר"י בחדא דעירוב במקום שיתוף לר"מ ללישנא קמא נמי לא סמכינן עלי' דברייתא דיקא כוותי' וסוגיין דפירקין אמתני' דחמש חצרות הפתוחות כוותי' אזדא ה"ק מערבין בחצרות הפתוחות זו לזו מזו לזו ומשתתפין במבוי שצריך ליתן עוד עירוב להכירא לתינוקות לשם שיתוף ואע"ג דמערבין בפת כיון דלא עליי' ליכא הכירא לתינוקות וה"ה אם שתפו במבוי שאין החצרות פתוחות מזו לזו או שקצתן פתוחות כדאמרן ושתפו כדינו ביין אין סומכין עליו להתיר הבתים לחצר או קצתן הפתוחות מזו לזו אבל שתפו בפת ה"נ דסמכינן עלי':

ומצאנו חבר. דאמר הריטב"א ומשתכחא שיתוף בלא עירוב בשפתוחות למבוי ואינן פתוחות זו לזו והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ו') דאמר ויש מי שהורה שאם נשתתפו בפת והניחו בבית שבחצר סומכין עליו אף משום עירוב מפני שעכשיו יפה כח השיתוף כו' ויש בכך הוכחה לתינוקות כו' אבל אין סומכין על עירוב במקום שיתוף כו' ע"כ. רישא באין החצרות פתוחות זו לזו ומאי סומכין אעירוב דבתים לחצר א"נ קצתן פתוחות וסומכין לטלטל בהן מזו לזו דאי בפתוחות שיתוף בלא עירוב ליכא וסיפא בפתוחות כולן זו לזו דאי באין פתוחות מאי סמיכה איכא הכא לשיתוף דחצרות ומאי צריך לתינוקות מיהא הא דרש"י ללישנא קמא דחיקא טובה דמשתתפין דר"מ אאינן פתוחות ומערבין בין אפתוחות בין אאינן פתוחות ורבנן דפליגי עלי' הוא אמערבין דאינן פתוחות. ותו הא דאוקים רב יוסף בסומכין על שיתוף במקום עירוב קא מיפלגי פירש"י רבנן סברי כיון דנסתתפו במבוי א"צ לערב חצרות זו עם זו וכו'. אלמא אפי' בפתוחות איכא שיתוף בלא עירוב הלכך מתרגמינן אליבא דרש"י דאמר ללישנא קמא בעירוב דכ"ע דבחדא סגיי' משום דבפת הוא שמעתין הכי אזדא. ללישנא בתרא אליבא דר"מ דאמר חיישינן לתינוקות אפי' בפת לא משכחת לה שיתוף בלא עירוב אלא באינן פתוחות זו לזו. דפתוחות כיון דמשתמסין בהו דרך פתחים מחזי לתינוקות דלא הוי שיתוף למבוי כדאמרן ועירוב איקרי שיתוף לא איקרי:

אבל לרבנן אפי' ללישנא בתרא א"נ ללישנא קמא ואפי' לר"מ דאמרי דבפת לא חיישינן לתינוקות אמרינן בפתוחות זו לזו הוי שיתוף והוי עירוב דהא לחבר החצרות הוא דעבדינן למיהוי חד והיינו נעשה שיתוף והיינו עירוב מזו לזו אלא דכי עירב להו בפת עולה לו לעירוב דחמיר דבעי פת ובעי בית לא מיבעיא לשיתוף וכי עירב ביין אינו עולה לו אלא לשיתוף אבל לעירוב לא דעירוב פת בעי ולרבנן ללישנא בתרא ה"ק או מערבין בפתוחות בפת או משתתפין בפת בשאין פתוחות זו לזו דשיתוף פת בלא עירוב לא משכחת לה אלא בסתומות וכדאמרן ור"מ קאמר מערבין ומשתתפין בפתוחות זו לזו כדאמרן וללישנא קמא כולה בפתוחות וקאמר ר"מ מערבין ומשתתפין בפתוחות אע"פ שנשתתפו ביין שאינו עולה אלא לשיתוף צריכין לערב שלא לישכח תורת עירוב מן התינוקות דתינוקות לא ידעי מזו ויאמרו אבותינו לא עירבו בחצרות וחכ"א או מערבין בפתוחות בפת שעולה אפי' לעירוב דחמיר ולא מיבעיא בשיתוף או משתתפין ביין בפתוחות שאינו עולה אלא לשיתוף דסומכין על שיתוף במקום עירוב ואמרינן מגו ולתינוקות לא חיישינן והיינו דקאמר רש"י ארבנן דמתני' דאמרי אפי' ביין סומכין וביין אינו עולה אלא לשתוף מ"מ כיון דנשתתפו במבוי אין צריך לערב חצרות זו עם זו דסומכין על שיתוף:

והרמב"ם אמר המשתתפין במבוי צריכן לערב בחצרות כדי שלא ישכחו כו' שאין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו וא"צ לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירין בפת תרגמא הר"י קאר"י שהתינוקות אין מכירין ביין שמשתתפין בו במבוי אבל כשמשתתפין בפת מתוך שחיי האדם עיניהם תלויות בו ומתוך כך מכירים כו' וקשיא לן הא דתנן עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי חצרות מותרות ומבוי אסור ואוקימנא כר"מ ומשום תינוקות ואמאי הא מה נעשה בחצרות מכירין ותו הא התם פת הוא ואת אמרת פת שחיי האדם תלוין בו מכירין ותו שיתוף מבוי דמתיר חצרות נימא תינוקות אין מכירין מה נעשה במבוי אלא הרמב"ם ה"ק שאין התינוקות מכירין ששיתוף שנעשה במבוי מתיר לבתים שבחצר כיון דביין הוא ויין הא אינו מתיר לבתים שבחצר לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו שהרי התינוקות מכירין בפת שמתיר לבתים שבחצר וידעי שפת שבמבוי התיר להבתים:

כיון שדחקו עצמן להשתתף בפת שחצר ניתרת בה:

ומדקאמר הרמב"ם הלכתא דשיתוף במקום עירוב דבתי החצר וכן בפ"ה מבוי שעירבו כל חצרות כו' ושכח אחד מבני החצר כו'. ועירוב במקום שיתוף לא דכר שמי' ש"מ דלא מוקים למתניתא בהכי ומסתברא כוותי' חדא האי מערבין בחצרות בחצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי מיבעי לי' דכל דוכתא דאיירי בכה"ג פירושי קמפרש לה ומתניתין נמי קתני חמש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי וסתם מערבין בחצרות בכל חצר לעצמה הוא להתיר בתים שבחצר ותו משתתפין דרבנן לא דמי למערבין דידהו מערבין מזו לזו בפתוחות ומשתתפין באינן פתוחות ולא צריך לערב כל חצר לעצמה ותו משתתפין דרבנן לא דמי למשתתפין דר"מ ותו שיתוף במקום עירוב דפליגי בי' ר"מ ורבנן דתלינן בי' פלוגתא דר"א בן תדאי ורבנן ור"מ לא תנא לי' כלל דאיהו בפתוחות זו לזו קמיירי בלא משכחת בי' שיתוף במקום עירוב וכן ללישנא קמא אליבא דרש"י צריך למימר אע"פ שמשתתפין. ותו רב דלא תני במתני' פתוחות זו לזו משום דאין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצרות פתוחין לתוכו האי מתניתא מאי עביד בה ואיהו הוא דאמר עלה הלכה כר' מאיר. ורבותינו בעלי התוס' דחקי ומוקמי לה בשינויי דחיקי. אלא הכא סתמא בשאין פתוחות זו לזו דבפתוחות אין בו דין מבוי כרב. וקתני מערבין בחצרות כל חצר לעצמה להתיר הבתים שבה ומשתתפין במבוי להתיר החצרות למבוי וזו לזו. ואע"פ שמשתתפין במבוי מערבין (מערבין) בחצרות ואין סומכין על שיתוף במקום עירוב. שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות שלא יאמרו אבותינו לא ערבו בחצר. ואתו למישרי בחצר אפי' בלא שיתוף ואע"פ שנשתתפו יאמרו משום מבוי וחצרות שתפו אבל כל חצר לעצמה אפי' בלא עירוב שריא ורבנן פליגי עלי' ולא חשו לתינוקות וקאמרי לא אמרו לערב בחצרות אלא במקום שאין שיתוף והיינו דקאמרי או מערבין או משתתפין או מערבין להתיר כל חצר לעצמה והמבוי תאסר וכן החצרות מזו לזו או משתתפין להתיר המבוי והחצרות וחצר לעצמה ממילא אישתרי בהאי שיתוף אבל תרתי לא עבדינן וקמיפלגי בה אמוראי בהי שיתוף פליגי ר"מ ורבנן אי בדיין אי בדפת והרמב"ם אמר אי כלישנא קמא אליבא דר"מ ואי כלישנא בתרא אליבא דרבנן ובדרב גידל לא מתנינן או מערבין בפת ומותרין כאן וכאן אלא או מערבין בפת או משתתפין בפת ומותרין כאן וכאן ומדאמר במשתתפין ומותרין כאן וכאן ספו בה ספרי וכתבוה נמי במערבין. והא דתנן חמש חצרות הפתוחות כו' ואוקימנא כר"מ. ההיא אליבא דר' יוחנן דאמר אפי' בית וחורבה. ואנן דקי"ל כרב דבעי בתים וחצרות כדא"ר נחמן נקיטינן ואביי אותבי' לרב יוסף מינה בריש מכילתין לא תנינן במתניתין פתוחות זו לזו כרב דלא תני לה ובפתוחות זו לזו אין בו דין מבוי ודין שיתוף ועירוב ואנו חין לנו אלא שיתוף במקום עירוב כל חצר לעצמה כהנך בבי דהרמב"ם ואף הריא"פ ס"ל להא דהרמב"ם דמייתי התם אמתני' מלתי' דרב ופריש לה דפתוחות הו"ל כחצר אחת ולא קמפליג בה מידי ולית לן נמי סתמא כר"מ דכי לא תנינן פתוחות זו לזו מתני' ד"ה ואי ההיא דחלון הא ר' יוסי אמרה ולאו סתמא היא ור' יוסי נמי אימא ביין קאמר. ובתר דתרגימנא לה מדעתאי אשכחנא לה בהדיא בירושלמי אמתני' דחמש חצרות דפירקין דאמרו ותני מערבין ומשתתפין כאחת דברי ר' מאיר וחכ"א מערבין בחצרות אי משתתפין במבוי אם מערבין בחצרות מותרין בחצרות ואסורין במבוי ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן. הא לך בהדיא כדתרגימנא אליבא דהרמב"ם ותניא בתוספתא פ' ששי משתתפין במבוי ומערבין בחצרות שלא לשכח עיקר עירוב דברי ר' מאיר וחכ"א או מערבין או משתתפין ולרש"י דאמר מערבין בחצרות זו עם זו דרך פתחיהן האי משתתפין במבוי ומערבין בחצרות הא אם נשתתפו במבוי דכ"ע לא צריך לערב דרך פתחיהן זו עם זו דמבוי משוי להו חדא כדאמר רש"י ולרש"י לא מתנינן הכי בתוספתא אלא מתנינן מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי כדאייתו הכא ולהרמב"ם מתנינן הכי בתוספתא וה"ק משתתפין במבוי להתיר החצרות זו עם זו ומהן למבוי מערבין בחצרות בתי החצרות להתיר מהן לחצר:

וחכ"א או מערבין לחוד מבתים לחצר והחצר מותר ומבוי אסור או משתתפין לחוד והכל מותר:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה