אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף עא.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף עא.

דף ע:

כיון דהו"ל להחזיק מבע"י. טעמא דהו"ל להחזיק מבע"י הא לאו הכי אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. כיון דבתחילת שבת הוה בלא בעלים ש"מ אחד מן השוק שמת והניח לאחד מבני חצר לדידן דס"ל כר"ש אפי' משחשיכה אינו אוסר. דבתחילת שבת הא הוה בלא בעלים דלר"ש כיון דלא דייר בהאי חצר לא אסר. והכא האי בן חצר לא הו"ל להחזיק מבע"י דמבע"י ברשותי' דבן שוק הואי. והא דתניא אוסר כמ"ד בית התבן ה"ז אוסר כדאוקים לה רש"י ורבנן דתוס' ולאפוקי מהרב בעל ב"ח. ואיכא למימר אפי' לר"ש דאמר הלך לשבות אינו אוסר לא דמי לבלא בעלים כלל דבלא בעלים כלל אמרינן הואיל והותרה הותרה אבל בבעלים וליתנהו הכא בבית נהי דלא אסרי כי הדר אחזיק בן חצר אסר ולא אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה דלא אלימא שריותא כולי האי דבעלים הא מצו אתו ודיירי וכן בגר השתא נמי דאמרת כיון דהו"ל להחזיק מבע"י ע"מ כל כמה דלא אחזוק לא אסר ואפי' הוה ידעינן דאיהו יחזיק משחשיכה. והואיל והותרה לא אמרינן בי' ואף הרשב"א ס"ל להא דבעל ב"ח דאמר באחד מן השוק והניח לאחד מבני חצר ואם משחשיכה אסור עד שיבטל ואיהו הוא דאמר ואם הי' לאחד מן השוק בית בחצר זו אינו אוסר ובגר אמר ואין אומר כל שלא החזיק קודם שחשכה הרי רשות הגר מבוטלת כו' אלא כל שיכול להחזיק מבע"י כו'. מיהא לא ידענא מאן דחיק לן למימר הכי ולאפלוגי בכה"ג ומי שהלך לשבות מבע"י אצל בתו וחזר בשבת דלהריטב"א משמי' דהראב"ד אסור ולהרא"ש משמי' דהראב"ד שרי וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ג'.) דשרי. לא תיקשי למאן דאסר מהכא דהתם ודאי לא אלימא שריותא כבלא בעלים כלל כיון דאיהו הוא דחזר לא אלים הא דהסיח מעקרא כולי האי. ומ"מ מסתבר טפי דלא לאפלוגי בה מידי וכדברי המיקל בעירוב. ואחד מבני חצר שמת והניח לאחד מן השוק מבע"י אע"ג דלא אתא אלא משחשיכה ודאי אוסר דהא ראוי להחזיק מבע"י והרשב"א דשרי בהלך וחזר ואסר באחד מן השוק שמת משחשיכה קשיא דידי' אדידי' כדאקשי בעל ב"ח. כיון דלא הו"ל להחזיק מבע"י אינו אוסר טעמא דלא הו"ל להחזיק מבע"י הא לאו הכי אוסר ש"מ הכא אע"ג דלא עירב הגר ולא הותרה שבת נמי דאי הכא בדעירב הגר לימא משום דהותרה שבת ומאי תלי בחזקה דידי' וכן אמר הריטב"א אהא דפריך אדרבה כי החזיק אסר פירשו רבותי כי שורת הדין דכל שמת גר משחשיכה אע"פ שבא ישראל והחזיק אינו אוסר אפי' לא עירב עמהם כיון שמת ואין לו יורשין הו"ל כשמת כמבטל רשותי' לבני החצר והכא ה"ק אלו היינו אומרים שאוסר הוא כשהחזיק:

וכן אמר הרשב"א (שם סי' ז') מת הגר מבע"י והחזיק ישראל אחר משחשיכה ה"ז אוסר כו'. אע"פ שלא החזיק עד שחשיכה הרי הוא כאלו החזיק מבע"י שהרי הוברר שמשעה שמת הגר הי' ביתו של ישראל זה וכו' מת הגר משחשיכה אע"פ שהחזיק ישראל אחר בביתו אינו אוסר שבשעה שמת נתבטלה רשותו אצל הכל הואיל ולא הי' ישראל זה יכול להחזיק מבע"י ע"כ. וכבר הא פרישנא לה הא דלא אמרינן בי' שבת הואיל ואסרה אסרה. מיהא הא מלתא טעמא בעי השתא מת מבע"י והחזיק משחשיכה דבתחילת שבת הותרה אמרינן אוסר כיון דראוי להחזיק מבע"י כמאן דאחזיק מבע"י דמי. מת משחשיכה דבתחילת שבת נאסרה מיבעיא דניחא כיון דראוי להחזיק משעה שמת הגר כמאן דאחזיק בהאי שעתא דמי ולא נתבטלה רשותו כלל וצריכנא למימר כמאן דאחזיק מבע"י אמרינן כמאן דאחזיק בהאי שעתא דמת הגר ומיתה וחזקה בהדי הדדי קאתי לא אמרינן הלכך מת מבע"י א"נ אחזיק בתר דמית הגר טובא מבע"י מיהת אחזיק ואסר. מת משחשיכה כי מית אשתרי מיד דאיבטל רשותי'. וכי הדר איהו ואחזיק לאו כל המיני' למיסר בשבתא וזו דברי הרשב"א והריטב"א אבל רש"י והרמב"ם והרב בעל הטורים אמרו הכא בעירב הגר עסקינן דהרמב"ם ובעל הטורים אמרו בהתירו הראשון עומד. והא דקתני כיון דלא הו"ל להחזיק מבע"י פריש לה רש"י ולא הוה צריך למיתני הכי אלא כיון דעירב הא הותרה ואיידי דתנא רישא כיון דהו"ל להחזיק תנא נמי סיפא כיון דלא הו"ל להחזיק ולדידהו לא עירב הגר אוסר:

אמאי אוסר נבטל. וקשיא לן וליטעמך דיורש אינו מבטל מ"מ הכא נבטל יורש מאי טעמא דאי בעי לערובי מאתמול לא מצי מערב הכא מה נפשך אי אמרינן כיון דהו"ל להחזיק מבע"י כמאן דאחזיק מבע"י דמי עירובי נמי מצי מערב דאי בעי מחזיק מבע"י ומערב בהדי'. ואי אמרינן כיון דאכתי לא אחזיק הו"ל לא מצי מערב איסורא נמי לא ליסר עלי'. בשלמא אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק מבע"י אוסר למ"ד יורש אינו מבטל לא תיקשי אימא איידי דבעי למיתנא סיפא אוסר דלא מצי מערב דלאו ברשותי' הואי ולא מצי מבטל תנא נמי רישא אוסר אע"ג דמצי מערב ומבטל אלא הכא קשיא. וניחא לן לענין עירוב אמרינן כיון דאכתי לא אחזוק הו"ל לא מצי מערב. אבל לענין איסורא דלא לימא שבת הואיל והותרה הותרה כיון דהו"ל להחזיק מבע"י לאו שריותא מעליא היא וכדאמר הריטב"א דהיתירו של זה אינו היתר של עיקר כיון שהי' לו להחזיק מבע"י. ורישא דאחד מבני חצר אי בדלא אתא בשבתא למידר ור"מ היא כדאמר רש"י למ"ד יורש אינו מבטל קתני אוסר איידי דסיפא ומדאותבינן מההיא דגר למ"ד יורש אינו מבטל הא למ"ד מבטל ניחא דלא מני מערב קרינן לי' ש"מ גר שמת מבע"י ובא ישראל שעירב עם חביריו בחצר והחזיק בנכסי הגר משחשיכה אוסר מ"ט דאהאי דזכי משחשיכה לא עירב דבעידנא דעריב אכתי לא זכי ואע"ג דקי"ל בדרבנן יש ברירה ולימא הוברר הדבר שהם שלו מבע"י וליקני לי' עירובי' נמי אהני נכסין דגר ואי משום דלא איכיון להו דלא ידע דלחזיק הא קי"ל דעירוב לא בעי כוונה. שאני הכא דמחוסר חזקה וכל כמה דלא אחזיק בהו לא הו"ל זכותא כלל בהו. ולא דמי לשותפין שחלקו דהו"ל זכות בה. וכדאמר הריטב"א משמי' דהראב"ד במי שהוציאוהו בשמעתא דנכה' הפקר דחפצי הפקר דלא אמרינן ברירה בדבר שאדם זוכה מן ההפקר אלא בבא בחלוקת השותפין וכיוצא בו ואע"ג דרש"י אמר אמתני' דשלהי י"ט כרגלי הממלא משום ברירה. כבר פרישן בשמעתא דחפצי הפקר דלא מסתברא הכי. ואיכא למימר דהכא קני עירוב ולא אסר והוה מצי למימר וליטעמך. ומיחוורא טפי כדאמרן דאותבי' לרב נחמן דוקא:

ר' יוחנן אמר כו' אמר הריטב"א הלכך קי"ל כרב נחמן. ולהראב"ד דאמר דרבא אליבא דשמואל ורב המנונא קמיבעיא לי' איכא למימר דר' יוחנן לאו אליבא דידהו קא פריק להי למתנייתא כדאמר הריטב"א משמי' דהראב"ד אלא ר' יוחנן לגרמי' הוא דפרי' להו דלדידי' יורש ודאי מבטל ולא קמיבעיא לן אליבי'. ואלא הנך דקתני אוסר ב"ש היא. והשתא להר"י בעל התוס' דאמר בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן הלכתא כשמואל ירב המנונא דמת נכרי אין מבטלין. ביורש נמי אימא הלכתא כהני דבי שמואל דאמרי אין מבטל דלא אמרינן יורש כרעי' דאבוה ולא צריכנא לאוקיא מתנייתא כב"ש ואי משום דר' יוחנן ס"ל כרב נחמן ר' יוחנן לטעמי' ולא משום דס"ל כרעי' דאבוה מיהא לא מצאנו לו חבר להר"י וכולהי רבוותאי אמרי התם הלכתא כר' יוחנן והשתא לכולהי פירושי בהא דבעי רבא הלכתא כרב נחמן דר' יוחנן קאי כוותי':

וכן אמרי כולהי רבוותאי דיורש מבטל:

מתנייתא אני ב"ש היא פריש הריטב"א קסבר ר' יוחנן אוסר לגמרי משמע ע"כ. וכדתנן הי' שנים אוסרין זה על זה ואוקימנא אע"ג דבטיל חד מיני' לחברי' ומ"מ רישא דאחד מבני חצר לרש"י דמוקים לה כר"מ ומתחילת שבת הוא דאסר עד שיערב או שיבטל קאמר ותני אוסר איידי דסיפא וכן להריטב"א משמי' דהראב"ד דאחד מן השוק מבן חצר שלא עירב קאמר עד שיערב או שיבטל מבע"י קאמר ואיידי דסיפא תנא אוסר והא דתנן בריש פירקין הדר עם הנכרי או עם מי שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר עליו כיון דבנכרי לא מהני לא עירוב ולא ביטול רשות עד שישכור הו"ל אוסר לגמרי ואפי' להרמב"ם וכדאמרינן התם אליבי' במי שאינו מודה בעירוב מהני ביטול רשות קתני אוסר משום נכרי:

כלך אצל יפות. תירגמא הריטב"א ה"נ כשביטל להם רשותו גלי דעתי' דניחא לי' בעירובן שעשו וכאלו עשאוהו בשליחותו דמי שלא יאסור עליהם ע"כ. והו"מ לאקשויי תינח עירבו לא עירבו מאי איכא למימר והתניא שנים שלא עירבו נותנין רשות לאחד שלא עירב אלא אקשי לי' ממת נכרי דלא מצי לעירוב' כלל וכדאמר הריטב"א פי' דהתם לא ערבו מבע"י כלל וחדא מיני' נקט:

אמר רב ובכלי אחד. לא מיבעיא בעל הבית עם כל אחד צריך כלי אחד דשותף קתני ובשני כלים לאו שותף הוא דכלי דידי' דידי' הוא ודשכני' דשכני' הוא. ומאי טעמא בשני כלים לא סמכינן עלי' במקום שיתוף דרשות מקום פתא היכא דאכל או מקום לינה הוא והכא לאו מקום פתא ולא מקום לינה וכי מנח התם יינו או שמנו או פתו מאי הוי. אלא היכא דמנח לי' לשם שיתוף עשאוהו רבנן כמאן דהוה התם מקום פתי'. אלא אפי' יין של שכן זה ושל שכן זה הכל בכלי אחד וכדאמר רש"י שכולן שותפותן בכלי אחד והיינו דאמר רבא סיפא בשני כלים בעה"ב עם זה בכלי אחד כדקתני לזה ביין ועם זה בכלי אחד כדקתני לזה בשמן ושכנים בשני כלים דיין ושמן שני כלים נינהו ואמר רש"י הכא דלאו לשם שיתוף אע"ג דמליוה למנא ואייתר נמי לא וכ"ת הא מנ"ל ותו א"ה היינו דאמר רבא דיקא נמי ממאי הא יין ושמן דמתניתן פלגי' מפלג מדעתי' וכ"ת יין ושמן כיון דלא חזי לעירוב כמליוה למנא ואייתר דמי אלא מעתה בנתנו לשם עירוב דקי"ל החולק את עירובו אינו עירוב ה"נ דבשני מינין אפי' חולק הוי עירוב והא ליכא למ"ד ואנן נמי לא אמרינן לב"ה אלא מליוה. למנא ואייתר אבל מדעת אפי' שני מינים נמי לא ולהראב"ד אפי' שני מינים בכלי אחד לא. לא ואביי נמי אמר דשני מינים גריעי תריץ כדאמר הריטב"א אליבא דאביי דשרי יין ויין בשני כלים אפי' בדלא אליי' למנא ואייתר שרי ואפי' לרב יודא דאמר החולק עירובו אינו עירוב התם כיון דלשם עירוב נתנוה וחלקוה מדעת נראין כמקפידין על עירובן וכו' אבל הכא שלא חלקוה מדעת דהא לא אשתתפו מעיקרא על דעת עירוב אע"פ שהוא בשני כלים אין כאן הקפדה ולא חיישינן וכן פירשו רבותי והשתא הכא חולק מדעת נמי כמליי' למנא ואייתר דמי. וכי קתני מתני' דהכא מפלג מדעתי' צריך לערב ה"ה מליי' למנא ואייתר בעי עירובי' וטעמא מאי משום דהכא לאו לשם שיתוף הוא כי לא אנחי' בחד מנא מאי עבוד. וכי משום דמנח יינו התם שיתוף הוי והיינו דרב והיינו דרבא:

אלא אי אמרת רישא בשני כלים פירשוה הריטב"א אי אמרת יין אפי' בשני כלים משום דאמצעי מחברן כאלו נשתתפו שלשתן ביחד כו' אפי' יין ושמן נמי כו' ולא קאמר הריטב"א יין אפי' בשני כלים משום דהכא ליכא הקפדה כדאמר לאביי דאביי נמי לא קאמר אלא משום דבעה"ב משתפן ומשום דראוי לערב דבעה"ב עם כ"א מודי אביי דאפי' ביין ויין כלי אחד אין תרי לא ואע"ג דהוי כמליא למנא ואייתר דשותף תנן. וטעמא דאמרן דלאו מקום פתא ולאו מקום לינה הוא. ורבא דלא אסיק הא דראוי לערב ואי לא אמרת בי' נמי משום דאמצעי מחברן. אע"ג דליכא הקפדה ודאי לא מהני ואפי' לר' בא דירושלמי דמוקים למתני' בשני כלים ויין ויין הואיל ואינו מקפיד על תערובתו ור"ש סבר יין ושמן נמי אינו מקפיד על תערובתו שראוי לשתותן אניגרון ואפי' לרב יוסף דאמר ביין ושמן בכלי אחד מחלוקת אי הוי חיבור לא שני אלא לשני שכנים הואיל ובעה"ב שותף ממש הוא מחברן אבל בעה"ב עם שכנו שותף ממש בעינן שיהו שותפין בדבר אחד תדע דתניא בתוספתא שנים ששותפין זה לזה בין ביין בין בשמן א"צ לערב הי' ג' זה שותף לזה ביין וזה שותף לזה בשמן צריכין לערב ר"ש אומר אחד יין ואחד שמן אין צריך לערב. מדקתני היו ג' מכלל דבשנים דכ"ע לא צריכא למימרי' דצריכין לערב דשותפין בעינן ובג' משום דאמצעי שותף לזה ולזה ומשתפן פליגי ואע"ג דאיכא למימר קתני ג' להודיעך כחן דרבנן מ"מ לישנא דהיו ג' משמע ג' דוקא דבשנים לכ"ע פשיטא צריכין לערב ורישא דקתני שנים ששותפין אפי' לר' בא מאי שותפין שותפין ממש ובכלי אחד והדר קתני והי' ג' זה שותף לזה ממש ביין וזה בשמן ובכלי אחד והשנים אינן משותפין והן בשני כלים לר' בא שהשמן בכלי אחד ויין בכלי אחר ולרב יוסף אפי' בכלי אחד

יין ושמן אינו ראוי לערב הוי בה רבנן דתוס' הא כל האוכלן מצטרפין קסברי אביי כרב יוסף ואמר אימא ביין ויין דראוי לערב אפי' בשני כלים יין ושמן דאין ראוי לערב אפי' בחדא נמי לא משום דתרי מיני נינהו ולאו חבור כרבנן דריב"ב וקשיא כל האוכלין מצטרפין וכן אייתי הריטב"א הא דרבנן דתוס' אדרב יוסף. ואדאביי אמר תרין פירוקי דאביי בתרין מני אבל בחדא אפי' יין ושמן נמי ואיכא דאמרי דאביי ביין ושמן אפי' בחד מנא אסר:

בחצר שבין שני מבואות לישנא קמא דרש"י כרב ששת דהתם וכי אשתתפו ביין ויין ובכלי אחד ומונח אצל בעה"ב בחצר כולהי חדא הו"ל כדאמרינן התם בפלוגתא דר"ש ורבנן ולישנא בתרא דרש"י כרב יודא דהתם וה"נ דמנח בהאי מבוי ובהאי מבוי ואפי' יין נמי לא. והא דרבותינו בעלי התוס' משום דהכא במליא למנא ואייתר נמי לא:

אמר הרמב"ם ריש פ"ה מהלכות עירובין] והיא שיהא המין שהן שותפין בו מין אחד ובכלי אחד אבל אם הי' כו' ובעירובי חצרות ושתופי מבואות אמר כל האוכלין מצטרפין. ואמר הריטב"א שכן אמרו כל הגאונים שכל האוכלין מצטרפין אף לעירובי חצרות ושתופי מבואות. והכא דא"ר יוסף לרבנן דריב"נ אין מצטרפין אמר הריטב"א כרבנן דתוס' משום דהכא לאו לשם שיתוף נתנו והראב"ד אמר לא אמרו כל האוכלין מצטרפין אלא בעירובי תחומין אבל בעירובי חצרות ושתופי מבואות כי היכי דקפדינן אתרי מאני קפדינן אתרי מיני ואייתי הריטב"א מלתי'. והרב בעל הטורים אמר (סי' שס"ו) אפי' לזה ביין ולזה בשמן אם הוא בכלי אחד אין צריך לערב כשתימצי לומר לדברי הרמב"ם דכ"ע לרבנן דריב"נ דאמרי אינו חבור יין ושמן אפי' בכלי אחד צריך לערב ורבא דאמר אא"ב רישא בכלי אחד וסיפא בשני כלים שפיר מלתא דפסיקא נקיט דבשני כלים ודאי לא מהני ואפי' לריב"נ ויין ושמן סתמא בשני כלים וא"נ עריב ליין ושמן בכלי אחד לרבנן דריב"נ כמאן דיהבינהו בשני כלים דמי כיון דלאו חבור הוא מ"ל בחד מנא מה לי בתרי מאני. דהכא שותפין בעינן וליכא ולא אתא אלא לאפוקי יין ויין בשני כלום דאי אמרת רישא נמי בשני כלים מה לי יין ויין מה לי יין ושמן אבל אידי ואידי בכלי אחד שפיר אלא משום דפסיקא לי' טפי למיסר בשני כלום נקט סיפא בשני כלים וא"ל אביי אימא יין ויין אפי' בשני כלים הואיל ובעה"ב שיתף לכל חד ואינהו נמי ראוי לערב והכא דלא משום קפידא כדאמר הריטב"א כמליי' למנא ואייתר דמי ויין ושמן דאין ראוי לערב אפי' בחד מנא לא כיון דלאו חבור הואי ור' בא דירושלמי דאמר בשם ר' יודא לזה ביין ולזה ביין הואיל ואינו מקפיד על תערובתו א"צ לערב לזה ביין ולזה בשמן הואיל והוא מקפיד על. תערובתו צריך לערב לדידי' מתני' בשני כלים ובמקפיד על תערובתו תליא מלתא ויין ושמן בשני כלים הוא דצריך לערב הואיל ומקפיד על תערובתו הא בכלי אחד אפי' לרבנן דריב"נ הא אינו מקפיד על תערובתו איהי דלא כרבא ודלא כאביי דאביי נמי ראוי לערב אמר וכיון דלאו חבור הא לא רלוי לערב ורבה נמי לא פליג אדרב יוסף דלרבנן דריב"נ אפי' בכלי אחד צריך לערב אלא בדר"ש קמיפלגי דלרב יוסף ר"ש כריב"נ ולרבה ר"ש נמי כרבנן דריב"נ ומתני' בחצר שבין שני מבואות ומודי ר"ש בשני מבואות בהדי הדדי דאפי' בכלי אחד הואיל והאי ביין והאי בשמן לא מהני כרבנן דריב"נ. אלא חצר בהדי' הוא דשרי א"נ מתני' בשני כלים וד"ה אפי' לריב"נ והיינו דלא מייתי הריא"פ אלא מתניתין ואמר רב ובכלי אחד. דסתמא הלכה כרבנן ורבנן בכלי אחד כדאמר רב ובכלי אחד ולא שרינן אלא יין ויין בכלי אחד אבל שני כלים או יין ושמן אפי' בכלי אחד כיון דלאו חבור כשני כלים דמי וצריכין לערב ומסתברא לאו דוקא יין ושמן דלא אלא אפי' מין אחד דלא מערבי אהדדי כגון פת ופת או שאר אוכלין כגון זה בא בפתו אי בתאנתו וזה בא בפתו או בתאנתו ונתנוהו בכלי אחד צריכין לערב כי הכי דאמרינן בשני כלים מה לי יין ויין ומה לי יין ושמן ה"נ בכלי אחד היכא דלאו חבור מה לי ממין א' ומה לי משני מינין הכא לא מקום פתא דאכלי ולא מקום לינה הוא וכי מנח פתו יינו ושמנו התם מאי הוי אלא שיתוף היא דמהניא כגון יין ויין או משותפין בככר. ולריב"נ דאמר חבור ותרוויי' חדא נינהו כשותפין נינהו בהאי שמן ויין דחדא הואי והרמב"ם דאמר מין אחד במשקין דמין אחד מערבי אהדדי וכי אורחי' דנקיט לישנא דמתניתין אבל באוכלין דאפי' מין אחד לא מערבי ולאו שותפין נינהו ה"נ דלא מהניא דכי הוי בחד מנא ונגע טבול יום בהאי אוכלא לא פסיל אידך כדאמרינן בעלמא בכלי מלא חרדל ולא דמי לעירוב חצרות ושתופי מבואות דלשם שיתוף הוא דהתם אפי' תרי מיני' בחד מנא שפיר דמי כדאמר כל האוכלין מצטרפין ולא מיבעיא חד מינא ואע"ג דלא מערבי כגון זה בא בככרו וזה בא בככרו דשויוהו רבנן כמקום פתא וכן מהניא התם תליוהו למנא ואייתר אפי' בתרי מאני ולהראב"ד דאמר ל"ש בעה"ב שהי' שותף לשכניו ול"ש עירובי חצרות ושתופי מבואות כי היכי דקפדינן אתרי מאני קפדינן אתרי מיני בבעה"ב שהיה שותף נמי בתרי מיני הוא דלא אבל בחד מ נא אע"ג דלא מערב שפיר דמי כי היכי דבעירובי חצרות מערבין בפת וכל חד מייתי ככרי' וכן בשיתופי מבואות כל חד מיכלי' והוא דיהבו להו בחד מנא דבעירובי חצרות ושתופי מבואות וכן בעה"ב שהי' שותף חד מנא וחד מינא בעיא וכן בעה"ב עם שכניו אי חד מנא וחד מינא הוא אע"ג דלא מערבי אהדדי שפיר דמי ושיתוף קרינן לי' וכשתימצי לומר לדברי הרב בעל הטורים רבא דאמר רישא בכלי אחד וסיפא בשני כלים דוקא קאמר ומתניתין אורחא דמלתא קתני כדפרישו בתוס' ולית לי' דרב יוסף דאמר לרבנן דריב"נ יין ושמן אפי' בכלי אחד לא ואביי א"ל אימא יין ויין אפי' בשני כלים כיון דחזי לבילה אין בילה מעכבת ואפי' בשני כלים כמאן דיהבינהו בכלי אחד דמי יין ושמן דלא חזי לבילה בילה מעכבת ובשני כלים הוא דלא אבל בכלי אחד כיון דבליל להו אפי' יין ושמן שפיר דמי א"נ אביי כר' בא בשם ר' יודא דירושלמי דמשום דיין ושמן מקפיד על תערובתו וכי יהיב לה בחד מנא הא לא מקפיד ורבה נמי דאוקים למתני' בחצר שבין שתי מבואות כאביי ורבא ס"ל ולית לי' דרב יוסף אלא אפי' לרבנן דריב"נ דלא הוי חבור הכא כיון דבחד מנא נינהו שפיר דמי והלכתא כוותי' דאפי' רבה לחודי' הלכתא כוותי' לגבי דרב יוסף ולא מיבעיא הכא דאביי ורבא קיימי כוותי' ואבוה הראש דלא מייתי אלא מתני' ורב דאמר ובכלי אחד פרושי קמפרש למתני' הא דיין ויין אין צריך לערב ויין ושמן צריכין לערב משום דיין ויין בכלי אחד ומינה אי עריב יין ושמן בכלי אחד ה"נ דלא בעו עירובי ומתני' אורחא נקיט ואזיל מיהא לישנא דהריא"פ והרא"ש טפי משתמעא כהרמב"ם וכדאמרן והראב"ד נמי בהא כהרמב"ם ס"ל ולא משוינן לכולהי אמוראי פליגי אדרב יוסף ומסתברא כוותי' דהרמב"ם ואיבעיא לן בעה"ב עם שכניו ביין ושמן בחד מנא להרב בעל הטורים מהו. ע"כ לא אמרינן יין ושמן בשני כלים לא הא בכלי אחד שפיר דמי אלא בשכנים בהדי הדדי אבל בעה"ב עם שכניו שותף תנן ויין ושמן לרבנן דריב"נ דאמרי אינו חבור הא לא הוי שיתוף הלכך יין ויין אין הא יין ושמן לא והרב בעל הטורים ע"כ לא קאמר אצא לזה ביין ולזה בשמן דשכנים בהדי הדדי אע"ג דזה בא ביינו וזה בא בשמנו כי ערבינהו בחר מנא שפיר דמי אבל בעה"ב להאי בחד מינא ולהאי בחד מינא אין הא איהו נמי בתרי מיני לא או"ד ל"ש והא דתנן שותף בכלי תנן לזה ביין דכולהי משותפין בחד מנא אין צריכין לזה ביין בחד מנא ולזה בשמן הואיל ושכנים בהדי הדדי לא אשתתפי בחד מנא צריכין לערב אבל עירוב יין ושמן בחד מנא אפי' בעה"ב נמי דבחד מנא שותף מיקרי ואפי' תימא לרב יוסף. אפי' לריב"נ לא שנו אלא לשכנים אבל בעה"ב עם שכנו שותף ממש בעי כדמשמע לישנא דתוספתא כדאמרן כי אמרינן לרב יוסף דאמר דטעמא דר"ש משום חבור הא שותף דמנא לא הוי שיתוף אבל לרבה שיתוף דמנא הוי שיתוף ואפי' בעה"ב עם שכנו ותנא דתוספתא דקתני הי' ג' משום דר"ש בחצר שבין שני מבואות הוא דפליג הא ב' בב' כלים דכ"ע דלא והרב בעל בית יוסף דאמר הרמב"ם והרב בעל הטורים בהא קמיפלגי הרמב"ם סבר מדאוקי רב יוסף פלוגתי' בפלוגתא דרבנן וריב"נ ובטבול יום קי"ל כרבנן ה"נ הלכתא כרבנן ואע"ג דרבה קא מוקים לה בגוונא אחרינא הא פליג עלי' אביי והו"ל רבה חד לגבי רב יוסף ואביי והרב בעל הטורים סבר כיון דשני לי' רבה לאביי ליתא אלא רבה ורב יוסף והלכתא כרבה לגבי רב יוסף דלא תליא בפלוגתא דריב"נ ורבנן והלכתא כר"ש דמיקל בעירוב. והריא"פ והרא"ש נמי סמכו אהא דאמרי במי שהוציאוהו הלכה כדברי המיקל בעירוב ואפי' יחיד במקום רבים והכא נמי הלכה כר"ש קשיא האי הלכתא כר"ש למאן אי לרב יוסף הא הלכת' כרבנן דריב"נ ואי לרבה מי פליג ר"ש עלי' דרבנן ביין ושמן הא מודי ר"ש דשני מבואות אסירי משום דלהאי ביין ולהאי בשמן וכדאמרינן ואפי' לזה ביין ולזה בשמן ור"ש בחצר עם המבואות הוא דפליג דתרוי' ביין או בשמן נינהו וכי אית לך למימר דרבה פליג אדרב יוסף לכ"ע אית לך למימר אפי' לרבנן דס"ל אע"ג דלאו חבור הכא בחד מנא שרי והכא בשני כלים וכדאמרן והריא"פ והרא"ש נמי לאו משום דהלכת' כר"ש סתמי אלא כדאמרן והרמב"ם נמי לאו משום דהלכת' כרב יוסף דאביי קאי כוותי' קאמר דהא שני לי' רבה אלא משום דרבה נמי לא פליג עלי' בדרבנן כדאמרן:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה