גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שישי - הדר · דף ע:
בפרש"י ה"ג כגון כו' משום דאיכא דמתני איפכא כגון מבוי שנטלה כו' זה הכלל לאיתויי עירב דרך הפתח כו' כדאמר הריטב"א והנך דמתני איפכא ס"ל הלכה כמ"ד דיורין גורמין בשלהי פ"ק ודיורין חמירי ואע"ג דבריית' דלא כוותי' משום דבריית' דלא כר' יודא ולא כר' יוסי דכולהי מודי בדיורין ול"פ אלא במחיצות א"נ בריית' כר' יודא ור"י ס'. ל"ש דיורין ל"ש מחיצות שבת קא גרמא ור' יוסי ס' ל"ש מחיצות ל"ש דיורין אינהו קא גרמי. והא דקאמר התם אנא דאמרי אפי' לר' יודא למימר דממתני' ליכא למישמע מינה ומ"מ מבריית' שמעינן לה ואיהו דאמר כר' יוסי א"נ כמ"ד שבת גורמת ומודי דדיורין חמירי ומ"מ ר' יודא דאית לי' שבת גורמת בדיורין נמי ס"ל וס"ל כר' יודא וכדאמרן:
לאתויי מת נכרי בשבת פליגי בה רש"י ורבנן דתוספות רש"י מוקים לה באתא מאתמול ורבנן מיקמי לה באתא בשבתא ואזדו לטעמי' דשלהי שמעת' דשוכרין בשבת והריטב"א ס"ל כרש"י ואף הראב"ד ע"כ ס"ל הכי וכבר פרישנא לה התם:
וקתני חוץ ממבטל רשות קמו רבנן בשיטתי' דר"ח וכן אמר הריטב"א ופריש טעמא דרש"י ודר"ח ודרבנן דתוס' ודחי להא דתרגמי רבנן דתוס' אליבא דר"ח ואנן מוסיפינן עלי' הא ע"כ לא קמיבעי' לי' לרבא אלא יורש אבל מת נכרי א"נ לא מת ואגורי מיני' בשבת' אי כשמואל דאין מבטלין וכהראב"ד דאמר אליבא דשמואל קמיבעי' לי' או אליבא דכ"ע קמיבעי' לי' וכדפרישו בתוס' והדר וקמותיב אמת נכרי או אשני בתים בצידי רה"ר אשמואל דאמר אוסרין ואין מערבין אין מבטלין וארב חסדא וארב ששת:
ואנן כוותי' דרש"י מסתבר' לן והכי קא קשיא לי' מכדי כולהי מבטלי רשות נינהו דשני בתים אי דחד הואי הא שרי דמחיצה הנעשה בשבת שמה מחיצה אלא בתרי ולענין ביטול רשות כדפריש רש"י ומת נכרי בשבת נמי לענין ביטול קאמר דאין מבטלין מאי חוץ ממבטל רשות אלא לאו ה"ק כל שנאסר למקצת שבת דלית בי' לא שריות' דעירוב ולא שריות' דביטול רשות נאסר לכל השבת ולא מהני בי' תו ביטול רשות חוץ ממבטל רשות שנאסר משום שלא ביטל שהי' יכול לערב או לבטל מתחילת שבת ואע"ג דכל כמה דלא בטיל נאסר למקצת כי הדר ובטיל שרי איהו דהוה מצי לערובי ובטילי אין יורש דלא הו"מ לערובי ובטולי מאתמול לא דבכלל כל שנאסר למקצת שבת הוא דאיהו נמי הא לית בי' עד דירית לא שריותא דעירוב ולא דביטול רשות ואפי' למ"ד מת נכרי מבטלין יורש לשני בתים בצידי רה"ר דמי כדפרישו בתוס' ואי משום כרעא דאבוה הול"ל חוץ ממבטל רשות דהו"מ מאתמול ולא חסר אלא ביטול ויורש אע"ג דלבתים דמי שרי משום כרעא דאבוה ופריך אימא חוץ מתורת ביטול רשות ויורש נמי אע"ג דלא מצי לערובי מאתמול תורת ביטול מאבוה אית בי' ולר"ח דאמר אדבי שמואל קמותיב דיורש נמי בכלל מבטל רשות הוא קשיא אי לא אמרינן כרעא דאבוה במאי הוה טפי בכלל מבטל רשות ממת נכרי אדרבה התם הא מצי מאתמול אלא אריא דנכרי הוא דרביע עלי' אבל יורש הא לא מצי כלל מאתמול וכבתים בצידי ר"ה דמי:
אחד מבני חצר כו'. בתוס' ולא משום שלא יוכל לערב כו' דאי הכי הוא דאי הואיל ולא דייר הכא לא מצי מערב בטולי נמי לא מצי מבטל ואפי' לר' יוחנן עד כאן לא קאמר אלא בב' חצרות ופתח ביניהן דמערבין אהדדי א"נ בנכרי דאי הוה אגירי מיני' מאתמול כי השתא הוה מצי מערבי אבל הכא דמאתמול כי השתא הוא ולא מצי מערב כלל ודאי דלא מצי מבטל וכיון דאיהו לא מצי מבטל יורש היכי מצי מבטל מידי איריא אלא משום כרעא דאבוה ואבוה נמי הא לא הוה מצי מבטל:
אחד מבני החצר שמת כו' לרבותינו בעלי התוספות והרא"ש אהא דבעי רבא יורש מהו שיבטל אחד מבני החצר שלא עירב ומת משחשיכה והניח רשותו לאחד מן השוק לדידן דסביר' לן כר"ש דאמר אפי' הלך לשבות באותו העיר אינו אוסר אם לא בא אחד מן השוק בשבת לדור באותו בית אינו אוסר ואפי' למ"ד מת נכרי בשבת אוסר התם לאו נכרי הוא דאסיר אלא אינהו הוא דלא מצי מבטלי בשבת דביטול במקום עירוב תקינו רבנן והנך אי בעי לערובי מאתמול לא מצי מערבי ואפי' עירבו עירובי' לאו עירוב במקום נכרי אבל במת ישראל לא אמרינן כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת דמת ישראל לא הוה נאסר למקצת שבת דישראל מצי לעירובי ולבטולי תדע דכי מבטל בשבת להנך דעירבו עירובי' עירוב ואפי' לב"ש אי לאו משום אקנויי רשות' הוה מבטל בשבת ולח אסר משום דנאסר למקצת שבת והיכא דמית אי אתי יורש אסיר דליכא שריות' איהו הא לא בטיל ויורש הא אתא ואסר ואפי' למ"ד היכא דאתא למידר בשבתא לא אסר בהלך לשבות וחזר בשבת. התם שבת הואיל והותרה הותרה הכא הא לא הותרה והרב בעל מ"א אמר משום דבדידי' לא אמרינן הסיח לבו אלא בהי' כאן והלך לו כו' ולא היא דהכא בדידי' נמי הסיח לבו הואיל וביד מורישו הוה אלא משום דלא הותרה ותדע דהא באחד מן השוק שמת משחשיכה קא מוקים לה בעל מ"א שהי' לו בית דירה וצריך לערב דאל"ה אמרינן הואיל והותרה הותרה. והא התם לא הי' כאן והלך לו. ובמת מבע"י הוא דאמרינן הואיל וראוי להחזיק מבע"י כמאן דאחזיק מבע"י ולא אמרינן בי' הסיח לבו אלא בהלך לשבות. אבל לא אתי יורש אשתרו חצר במיתה דישראל ועירובי' עירוב כי היכי דקא משתריא בביטולי' דישראל כדאמרי הרשב"א והריטב"א במת הגר משחשיכה משעה שמת הגר נתבטלה רשותו אצל הכל. ה"נ כיון דליתי' ליורש ולא אפר משעה שמת נתבטלה רשותו ואע"ג דהכא לאו לבני חצר הוא דהא לא מצי שקלי דאיכא יורש מ"מ רשותי' דיורש הא בטלה וליכא רשותא אחרינא דליסר דרשותא דיורש כמאן דליתא דמי כיון דליתי' הכא דלא קרינן בי' נאסר למקצת שבת כיון דמצי עירובי ובטולי וה"ה הלך לשבות בשבת אינו אוסר. ופליגא דהרשב"א דאמר (עה"ק שער ד' סי' ז') ויראה לי שאפי' הי' היורש דר באותה שבת עמהם בחצר אסור עד שיבטל שכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת עד שיבטל. ומה הפרש בין זה למת גוי בשבת כו' אלא שדירת הגוי אינה דירה ולא אסרוה אל כל שישנו כו'. וכן אמר הריטב"א אהא דבעי רבא יורש מהו שיבטל ומסתברא דאע"ג שהיורש דר בחצר אחרת ולא בא לכאן בשבת זו קמיבעיא לי' דכי אמרינן הלך לשבות אצל ביתו אינו אוסר שהולך לשבות מבע"י אבל הי' בכאן מקצת היום ואסר עליהם אע"פ שהלך מקצת היום הנשאר לשבות אצל ביתו אוסר עליהם הואיל ונאסרו ע"י נאסרו ולא נעקרה דירתו מכאן כיון שקנה בו שביתה לאחר שקדש היום כו' ואע"ג דגבי עכום שמת בשבת אמרינן נסתלק והותר להם שאני התם דדירת עכו"ם לאו שמה דירה ומשום קנסא בעלמא הוא דעשאוה כדירה וכיון שמת נסתלק לאותה שבת ולא גזרו בו כ"ז שאין היורש דר שם אבל בישראל אינו כן וזה טעם כעיקר וכן דעת רבותי ע"כ. ולדידהו אפי' למ"ד מת נכרי בשבת אינו אוסר מת ישראל אוסר עד שיבטל היורש דישראל כי לא בטיל היורש חמיר ממת נכרי ואע"ג דבישראל כי בטיל עירובי' עירוב ובנכרי אי עירבו והדר אגורי מיני' לא הוי עירוב לענין עירוב וביטול רשות נכרי חמיר דבעי שכירות וכל כמה דלא אגור מיני' לאו עירובי' עירוב אבל בלאו עירוב וביטול ישראל חמיר דאפי' מת אסיר. וכה"ג גבי דירה בלא בעלים לר"מ אמרינן בריש פירקין דישראל חמיר ואלא הא דתניא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב ואוקימנא דהוה ומית ומדקרינן לי' שעירב מכלל דמית בשבת דעירוב בתחלת שבת הוא וכן אמר הריטב"א ומת בשבת קשיא להרשב"א והריטב"א וכ"ת שאני התם דכי יהיב רשותי' לחד מיני' אנן סהדי דאי לא מית חברי' הוה יהיב נמי רשותא לדידי':
ולא אמרינן בי' כיון שנאסר למקצת השבת נאסר לכל השבת אבל הכא דמת ולא בטיל רשותי' אמרינן כל שנאסר נאסר א"ה היינו דאמרינן התם אימא סיפא אבל אחד שעירב אינו נותן רשות לא' שלא עירב ואי דהוה ומית אמאי לא אלא פשיטא דאיתי' ומדסיפא איתי' רישא נמי איתי' מדי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא. ואי איתא לוקמא אידי ואידי דהיה ומית וסיפא דחברי' מית ולא בטיל רשותי' אמרינן בי' כל שנאסר נאסר וכ"ת כי קאמרי הרשב"א והריטב"א בדלא עירב ומת אבל עירב ומת אע"ג דאיכא חד דלא עירב לא אמרינן בי' כל שנאסר נאסר. מ"ש האי מהאי עירב נמי הא בהדי האיך לא עירב וקאסר עלי' ואי משום דחברי' בטיל איהו מיהא לא בטיל ומתרגמינן לה אליבי' דהרשב"א והריטב"א כי קאמרי מת ישראל בשבת כיון שנאסר למקצת שבת נאסר לכולה הנ"מ היכא דאיכא יורש ואע"ג דליתי' הכא ואנן כר"ש ס"ל ולא אסר מ"מ לא דמי לביטול רשות דביטול רשות קא מבטל להו והכא הא לא מצי שקול רשותי' דהאיכא יורש נהי דלא אסיר דידי' מיהא הוי אבל היכא דליכא יורש כלל כביטול רשות דמי ולא אמרינן בי' כל שנאסר למקצת שבת כיון דאי בעי שקלי לרשותי' כמאן דבטיל להו דמי. תידע דבגר שמת משפשיכה והחזיק ישראל בביתו אמר הרשב"א (שם) אינו אוסר שבשעה שמת נתבטלה רשותו אצל הכל הואיל ולא הי' ישראל זה יכול להחזיק בו מבע"י וכן אמר הריטב"א אפי' לא עירב הגר עמהם אינו אוסר כיון שמת ואין לו יורשין הו"ל כשמת כמבטל רשותו לבני החצר אלמא בדליכא יורש לא אמרינן כל שנאסר נאסר ותו דאי אפי' בדליכא יורש אמרינן כל שנאסר נאסר אפי' ביטול דיורש לא תיהני וכי איכא למימר כרעי' דמורישי' הוא היכא דאסר איהו עלי' אבל הכא הא איהו לא קאסר משום דליתי' הכא כר"ש ובני חצר דאסירי לאו משום לתא דידי' אלא משום דמורישי' אסר עלי' למקצת שבת והשתא אע"ג דאסתלק איסורי' כיון שנאסרו במקצת נאסרו בכולה. ואי כשמואל האמר מערבין ואין אוסרין אין מבטלין. ואפי' לר' יוחנן ע"כ לא קאמר אלא מערבין ואין אוסרין אבל אין מערבין ואין אוסרין מודי כדפירש רש"י בהא דבעא מיני' רב חסדא מרב ששת בשני בתים בשני צידי רה"ר. והאי יורש אין מערב ואין אוסר הוא. ותו אימר דשמעת לי' לר' יוחנן אלא מחצר לחצר דאסר מחצר לחצר קמבטל למישרי' ואע"ג דלאו עיקר תשמישתי' בחצר דחברי' וכן בחורבה וכדאמרן התם. אבל הכא דלא אסר כלל מי שמעת לי' ומדקא מבטל האי יורש מכלל דאיהו קא מסייע לאיסורא מיהא הא לא קשיא אימא הואיל וכרעי' דמורישי' הוא אע"ג דלא אסר כלל מצי מבטל משום דמורישי' הו"מ מבטל מ"מ דגר קשיא אלא לאו בליכא יורש מודו ומדרבותי' דהריטב"א נמי שמעינן הכי דהריטב"א אמר משמי' כהרשב"א כדאמרן ואמר נמי משמי' כהראב"ד דרבא אליבא דשמואל ורב המנונ' קמיבעיא לי' ואי אפי' בדליכ' יורש אמר לר' יוחנן נמי תיבעי לך דאי לאו כרעי' דאבוה הא מודי ר' יוחנן כדאמרן והאי מתנית' דא' שלא עירב מוקמינן לה בבקעה כרש"י דליכא יורש ואע"ג דהריטב"א קאמר אהא מתנית' דרש"י אליבא דר"מ קאמר ואנן דקי"ל כר"ש דליתי' לא אסר לא צריכנ' להא דרש"י השתא דאמר הריטב"א להאי ומסתבר' הדר בי' מההיא ואוקים למתנית' כרש"י ואי קשיא א"ה הא דאמרינן לרבה איידי דתנא רישא תנא נמי סיפא לוקמא סיפא נמי דהוה ומית ורישא בבקעה דליכא בעלים כלל סיפא בעיר דאיכא בעלים וליתניהו הכא וקמ"ל אע"ג דליתניהו ולא אסרי כר"ש אמרינן כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכולה תריץ אי הא אתא לאשמעינן פרושי הוה קמפרש לה. והרב בעל הטורים אמר הלך לשבות מבע"י אצל בתו ובמת א' מבני החצר משחשיכה והניח רשותו לאחד מן השוק אמר אם לא בא לדור בשבת אינו אוסר אלמא קסבר שאני מת מהלך לשבות במת ס"ל כאבוה דלא אמרינן כל שנאסר נאסר אבל בהלך לשבות אם הלך בשבת לא פקעא רשותי' מיני'. וכדאמר הריטב"א לא נעקרה דירתו מכאן במה שהלך במקצת היום הנשאר לשבות אצל בתו כיון שקנה בו שביתה לאחר שקדש היום:
משחשיכה אינו אוסר פירש רש"י שהרי הותר למקצת שבת ואפי' הי' בחצר א' ששכח ולא עירב שאוסר עד שיבטל וזה הניח רשותו לא' מן השוק קודם שביטל זה ועדיין לא הותרה החצר למקצת שבת הותרה מיקרי דאי לא תימא הכי ביטול בשבת מאי מהני הא נאסר למקצת שבת ועוד עירוב בשבת מי איכא ובשעת קני' אכתי לא הוי עירוב דהאי הא אסר עלי' אלא לאו בשעת קני' נמי עירוב הוה והאי הוא דאסר עלי' ועומד לבטל וכי בטלו בשבת כמאן דבטיל בה"ט דמי ה"נ הותרה מיקרי ועוד האי חד מן השוק רשותי' דבן חצר קא ירית ולבן חצר רשות מעורבת הו"ל ורשות מעורבת קא ירית:
ת"ש ישראל וגר כו' פירשו רבנן דתוס' קסבר רבא דמכח הגר חשיב כו' ולא ידענא הכא דמת הגר מבע"י מאי כרעי' דאבוה איכא אבוה הא מית מבע"י ולאו בר עירוב וביטול הוה ואי משום דישראל הו"מ לאחזוקי מבע"י ולערב לדבי שמואל נמי קשיא ודרב נחמן מאי עבדא הכא: