אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף ע.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף ע.

דף סט:

בעא מיני אביי מרבה. ובתוספות דאביי לא שמיע לי' הא דתניא א"צ לבטל כו' ורבה מוקים לה כר"א קסבר בפלוגתא דר"א ורבנן תליא וכדאמרינן בשלהי עושין פסין והך מתניתא דאותבי' אביי מינה ניחא לי' לאוקמא אפי' לרבנן א"נ משום דסיפא דרישא הכי דיקא כדאמרינן בשמעתין כדאמר הריטב"א:

דהוה ומית איכא למימר אפי' לר"מ דאמר א' נכרי ואחד ישראל אוסר. הנ"מ בדידי' דרשותא דידי' היא והוה דייר בה השתא נמי אע"ג דאזיל לשבות בעיר אחרת לא פקעא רשותי' מיני' אבל יורש דאכתי לא הוה רשותא דידי' למיחל השתא רשותא דיורש בהאי חצר כיון דליתי'

**(הגה"ה לאחד שעירב פי' רש"י אלמא אין צריך לבטל אלא לא' דכולהי הוי כחד כיון דעירבו והאי טעמא לאו דוקא דא"כ א' מן השוק שמת והניח לא' מבני חצר משחשיכה אוסר לימא כיון דעירבו בני חצר כולהי כחד נינהו)** ולא אתי בשבתא אכתי לא חיילא רשותי' למיסר והו"מ למימר לרבה הא קמ"ל דאפי' ר"מ מודי ביורש דליתי' דלא אסר אלא משום דמתניתא לא פריש ואיכא למימר בבקעה ובשאר גווני דליכא יורש להכי אמר קמ"ל דלא גזור זימנין דאיתי' א"נ אי לרבה קמ"ל דר"מ מודי תיקשי ליפלוג וליתני בדידי' כדבעינא למימר אלא קמ"ל רבותא לרבנן דר"מ וניחא כדבעינא למימר קמן ולא דמי לבית התבן דלתבן מיהא קא משתמש אבל האי יורש אפי' לתבן אכתי לא משתמש ולכאורה הוה אמרינן הא דאמרת צריך לבטל לכל אחד ואחד ואמר רש"י בשלהי עושין פסין משום דכי מבטל לאחד אע"ג דאיהו עריב בהדי חברי' אהאי חולקא לא עריב מידי דהוה אאחד מן השוק שמת והניח רשותו לא' מבני החצר משחשיכה אוסר לא אמרן אלא למיסר למאן דלא בטיל לי' דצריך לבטל לכל אחד ואחד למימרינהו לכולהי דאי בטיל לחד מיני' אידך דלא בטיל לי' אסור וכן באחד מן השוק שמת למיסר לאינך בני חצר וכדקתני משחשיכה אוסר ולא אסורין אבל מי שהניח לו רשותו א"נ מאן דבטיל לי' שרי דחברי' במאי ליסר עלי' אי בחולקא דחברי' הא עירב בהדי' ואי בחולקא דאתוסף לי' השתא לדידי' אתוסף ודידי' אדידי' מי קא אסרי ובדהוה ומית מבטל להאי דאיתי' ושרי לי' ויורש דאינך הא ליתי' ולא צריכנא לפירוקי' דרש"י ורבנן דתוס' כי מעיינת בה רש"י לטעמי' דאמר בשלהי עושין פסין כי לא בטיל לכל חד וחד כולן אסורין ומסתברא כוותי' כדאמרינן במקפיד על עירובי' דאינו עירוב מה שמו עירוב שמו ה"נ כולהי מתערבי בהדי הדדי בעינן והכא דאינהו בחולקא דידי' דאתוסף לי' לא מתערבי ואסירי איהו נמי בדידהו לא מתערב ואסיר דבטל העירוב וכי היכי דעד האידנא הוה אסר עלי' האיך דלא עירב ואסירי כולהי האידנא נמי אסר עלי' האי דקבל רשותי' וכולהי אסרי אהדדי ומדהאי דאוקמינן דהוה ומית גופי' איכא למשמע להא דרש"י מדאוקמת לרבה דקמ"ל דלא גזור זימנין דאיתי' אא"ב היכא דאיתי' הרוי' אסירי היינו דאצטרך לי' למיתנא סד"א לגזור אי שרית להאי דבטיל לי' בדמית חברי' אתי למשרי' נמי בדאיתי' לחברי' מימר אמרי כי בטיל לחד מיני' סגי אלא אי אמרת בדאיתי' לחברי' נמי איהו מישרא שרי וחברי' דלא בטיל לי' הוא דאסר מאי איכא למיגזר ליתי' לחברי' משום זימנין דאיתי' ונישרי לי' אטו הכא מי שרינן לי' דאמרת התם נמי נישרי הכא הא מית אלא לאו בדאיתי' לחברי' איהו נמי אסיר וקשיא גבי יורש ליסר עלי':

האי שמעתא קשיא לן בשלמא לאביי קתני אחד שלא עירב נותן רשותו לא' שעירב ואע"ג דאיתי' לחברי' דא"צ לבטל לכל אחד ואחד אבל אחד שעירב אינו נותן לאחד שלא עירב דהא איכא חברי' דלא בטיל דאסיר עלי' אלא שנים שעירבו תרוי' הוא דמצי לבטולי לאחד שלא עירב אלא לרבה מ"ש רישא דקתני א' שלא עירב נותן לא' שעירב בדהוה ובית ומ"ש סיפא דידי' דקתני שנים שעירבו נותנין לא' שלא עירב ליתני נמי א' שעירב לא' שלא עירב ובדהוה ומית ותו סיפא **(אלא לאו משום דאהאי חולקא לא עירב אסר ה"נ הא אהאי חולקא לא עירב וכן אמר רש"י בשלהי עושין פסין הלא טעמא דכי בטיל לא' דעתי' אכולהי דעירבו בהדי' וכדאמר רש"י התם. וסבר אביי בהא אפי' רבנן מודי וכדפרישן בשלהי עושין פסין ואבע"א סבר אביי שאני א' מן השוק דבעידנא דעריב האי בן חצר לא הו"ל זכותא בהאי חולקא דאכתי דבן שוק הואי. אבל הכא מדביטלו רשות מישרא קא שרי לעירובי' דבהש"מ אלמא כמאן דבטיל בהש"מ דמי ה"נ כמאן דעריב אהאי חולקא דמי.)** דקתני אבל אין אחד שעירב נותן לא' שלא עירב בדאיתי' לפליג וליתני בדידי' בד"א שנותן לא' שעירב דהוה ומית אבל בדאיתי' אינו נותן לא' שעירב א"נ להאי גיסא בד"א שאינו נותן א' שעירב דאיתי' אבל בדליתי' א' שעירב נותן לא' שלא עירב. דהא ל"ש אחד שלא עירב לא' שעירב ול"ש א' שעירב לא' שלא עירב בדאיתי' אינו נותן ובדהוה ומית נותן. ותו ליתני רישא א' שעירב נותן לא' שלא עירב בדהוה ומית ותרתי שמעת מינה דלא גזור ודלא קנסינן ללא עירב ובעינן מימר הא דא' שלא עירב נותן לא' שעירב בדהוה ומית איצטריך לי' סד"א לגזור זימנין דאיתי' ולא בטיל אלא לחד דטעי בדאביי דאמר א"ל לבטל לכ"א וא' אבל הא דא' שעירב וחברי' הוה ומית לא איצטריך לי' למיתני' דנותן רשותו לא' שלא עירב פשיטא הא התם ליכא למיגזר זימנין דאיתי' וחד הוא דמבטל דבהא לא אתי למישרי דאיכא חברי' דאסיר וכדאמרינן דאיסורא בדאיתי' פשיטא ולא תנא לי' אלא איידי דרישא וקתני רישא דרישא א' שלא עירב כו' דאפי' בכה"ג לא גזור ולא מיבעי' א' שעירב דלא גזור והדר קתני דלא קנסינן למאן דלא עירב בשנים כיון דהא דלא גזור ממילא שמעינן לה ניחא לי' למיתני בשנים ולא בבבא דהוה ומית ותו איידי דבעי למיתנא שנים שלא עירבו והא דלא קתני סיפא בדאיתא דא' שלא עירב אינו נותן לא' שעירב הא קתני לה סיפא דרישא שנים שלא ערבו נותנין לשנים שערבו לשנים אין לא' לא וניחא לי' למיתנ' האי בבא איידי דריש' הואיל ואכתי לא תנא לי' להאי בבא אע"ג דהא נמי מדקתני רישא שנים שעירבו ממילא שמעת לי' הא א' שעירב לא:

לאביי תנא סיפא פירש"י דלא איצטריך כו' ולא דמי למערב דא' מערב בשביל כולן התם זכות הוא להן ודמיא להא דתנן מערבין עירובי חצרות בין לדעתו בין שלא מדעתו הכא לא זכות היא לו דמבטל הא אסור:

והרמב"ם דמפליג נמי בין א' שלא עירב דנותן לא' שעירב ובין אחד שעירב דאין נותן ולא פריש בה מידי וצריך תירוץ:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה