גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שישי - הדר · דף סט:
ישראל מומר משמר שבתו בשוק ואפילו מומר לכל התורה כולה אלא משמר שבתו בשוק מבטל ושאינו משמר שבתו בשוק אפילו אינו מומר אלא לחלל שבתו בפרהסיא אינו מבטל ומומר לע"א אמיר הרמב"ם אינו מבטל וחמיר ממומר לכל התורה כולה ובע"א לא שאני בין בפרהסיא לצינעא דהתם כי מודה בעכו"ם כנכרי הוא:
ומהא שמעתא נפקא לן הלכתא דצדוקי ודחזקה ודמומר לחלל שבתו. מומר לחלל שבתו בשוק אינו מבטל בצינעא מבטל ואמרו רבוותאי בשוק אפי' באיסור' דרבנן אינו מבטל ובצינעא אפי' באיסור' דאוריית' מבטל ולהר"י בזימנ' חדא לא הוי מומר ולא אמרו אלא דדחיק' לי' שעתי' כדאמרן ובחזקה אמר הרשב"א אמרי לה דלא מהניא ואפי' החזיקו והוציא אוסר ואמרי לה דמהניא ולא אסר ואחמרי בצדוקי דלא מהניא והריא"פ והרמב"ם ורבוותאי כולה אמרי דמהניא אפי' בצדוקי ולדידן אפי' חזקה כל דהו דלא הוציאו אלא נשתמשו בחצר או במבוי ואפי' בצדוקי מהניא ותו לא מצי הדר ואע"ג דללישנ' קמא לא פליגי בחזקה קי"ל בהא כלישנ' בתרא לקולא מיהא בירושלמי בשם כהנא אין הלכה. כר"י בהא ואע"ג דבבלי מייתי להא דשמואל בשלהי חלון דכ"מ שאמר ר"י בעירובין הלכה ולא אפקא לר"י דהכא מכללא. ואם הוציא עד שלא ביטל יכול לבטל ובצדוקי פליגי בה רבנן ורבו דאינו כנכרי:
ולענין עירוב אמר הרמב"ם דכל שאינו מודה בעירוב אינו מערב אלא מבטל רשות וכדפרישן למתניתין ומיבעי' לן למיזהר היכא דאיכא אינו עודה בעירוב דאוסר ולא מהני בי' עירוב ולא זיכוי לאקנויי לי' פתא ולא שותפות עד דבטיל רשותי' ואחזוקי ברשותי' מקמי דמפיק איהו ואי מחלל שבתו בפרהסיא עד שישכיר:
מתני': אנשי חצר כו' אמר הרמב"ם ביטל להן רשות ביתו ורשות חצרו הרי כולם מותרין הן מפני שערבו כו' וגם הוא מותר מפני שלא נשאר לו רשות וה"ה כאורח אצלם ואורח אינו אוסר ואמר עלה הרב בעל לחם משנה והוא שהחזיקו בני חצר בחצר וכן אמר הרב בעל ב"י והוא שלא יוציא עד שיחזיקו הם כו' כן משמע מפירש"י סוף פ"ב דעירובין וכ"כ סמ"ג וסמ"ק שאם ביטל גם רשות ביתו כל הבתים מותרין לו ולהן וכן אמר הרב בעל מע"א לאחר שהחזיקו בחצר ואמר רבן אלי' דקודם שהחזיקו אוסר כדתנן בשלהי עושין פסין לר"א ביתו אסור להכניס ולהוציא לו וה"ה לרבנן היכא דגלי וכדפירש"י התם ועל כרחך התם קודם שהחזיקו ואנן חזינן מדקא פסיק הרמב"ם ואמר כולם מותרין ואמר וגם הוא מותר ולא קאמר אחר שהחזיקו מכלל דמותרין מ"מ קאמר אפילו קודם שהחזיקו וכדאמר ברישא הרי אלו מותרין להכניס ולהוציא מבתיהן לחצר דאיהו נמי שרי אפי' קודם שהחזיקו ואי הרמב"ם הכא לאחר שהחזיקו קאמר לא הוה סתים דאכתי הא לא אשמעינן חזקה. ותו מדקאמר ואורח אינו אוסר ואי איתא מאי אריא משום דאורח אינו אוסר ת"ל דבתר חזקה תו לא אסר והא דקאמר להלן בתר הלכתי טובא מי שביטל רשותו והוציא במזיד אוסר ואם קדמו והחזיקו אינו אוסר ודאי לאו אביטל רשות ביתו דבהא האמר ואורח אינו אוסר ואפי' לכתחילה שרי. ואי קשיא לך הא דר"א הא מודה ר"א היכא דגלי ואמר לא מבטילנא דלא בטיל רשות ביתו כדאסיק התם בין לרבנן בין לר"א היכא דגלי גלי וכי קאמר ר"א בסתמא. סתם מבטל רשות חצרו ביטל נמי רשות ביתו. ובסתמא ביתו אסיר לי' דכי קא מפיק מביתי' כמאן דגלי דלא בטיל לביתי' דמי ואפי' אחר שהחזיקו אסור ולא אמרי' אורח הוא אלא אמרינן לא בטל. אבל היכא דגלי דבטיל רשות ביתי' למישוי' חוזר מביטולו בהא דקמפיק מביתי' לא משוינן לי' אמרינן כאורח בעלמא קא משתמש בדידהו ואפי' קודם שהחזיקו שרי. והרמב"ם שמיע לי' הא מדאמרינן בשמעתין אי דבטיל ביתו אמאי אסור ולא קאמר אמאי אסור להן מכלל דאפי' לדידי' לא אסיר. וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ז') ביטל להם רשות חצרו כו' אבל רשות ביתו לא ביטל עד שיבטלנו בפירוש ולפיכך להכניס ולהוציא מן החצר לביתו אסור לו ולהם אבל הוא והם מותרים להכניס ולהוציא מביתם לחצר. ביטל רשות חצרו ורשות ביתו הכל מותר לו ולהם להוציא ולהכניס מביתו לחצר או מביתם לחצר לפי שנעשה הוא כאורח אצלם ואפי' בביתו ע"כ קאמר לו דומיא דלהם וביתו דומיא דבתיהן. הכל מותר ואפי' מקמי דאחזיק ומשום דנעשה כאורח וכן מדסמ"ג וסמ"ק דאייתי בב"י דאמרי כל הבתים מותרין לו ולהם לו דומיא דלהם וכל הבתים שוין ואי איתא הו"ל לרבנן לאפלוגי בין ביתו לבתיהן ובין לו ובין להם דבתיהן בכל מקום מותרין וביתי לו לאחר שהחזיקו ולהם אפי' קודם שהחזיקו וכדקא מפליג ר"א וקתני ביתו אסור לו וכי ר"א אצטריך לי' לאשמעינן איסורא דקודם שהחזיקו ואינהו איסורא פשיטא להו והתירא דאחר שהחזיקו איצטריך להו איפכא מדר"א וכן הרא"ש משמי' דהר"מ קפסיק ואמר ואי בטיל רשות ביתו מודו רבנן דביתו מותר לו ולהם ולא קמפליג בי' מידי. ובש"ע סתם ואמר מותרין בין הוא בין הם בין מביתו כו' ולא פריש בהחזיקו כדקא פריש בב"י. ובירושלמי דשלהי עושין פסין אמרו על דעתי' דר"א יעשה כאכסניא ויהא מותר ר' חייא ב"ר אדא בשם רשב"ל קנס קנסו ר"א. והשתא לר"א נמי לאו משום חוזר מביטולו אסור דמתני' דמי שביטל וחזר והוציא באיסורא קא מפיק והכא בהתירא קא מפיק כאכסניא אדרבה בהאי דקמפיק גלי לן דביטל רשות ביתו ומפיק כאכסניא דאי רשות ביתו דידי' הוה אסור מיני' לחצר. אלא קנס קנסו הואיל לא עירב. ואפי' לאחר שהחזיקו אסור. והשתא לרבנן נמי ביטל בפירוש רשות ביתו אסור ואפי' לאחר שהחזיקו. וקשיא לכולהי רבנן דשרי וצריכנא מימר ר"א קניס הא רבנן לא קנסו וכדאשתמע לישנא דירושלמי והשתא דאמרת הכי לא שאני לן בין קודם שהחזיקו לאחר שהחזיקו דלר"א מ"מ אסור ולרבנן היכא דגלי מ"מ מותר ואיכא למימר מדאתמר התם ר' שמי בעי דבר מדבריהן קונסין לו בשוגג כר' ליעזר. אדחי הא דרשב"ל וטעמא דר"א משום חוזר מביטולו. מיהא לא מסתברא למידחי לתי' דרשב"ל משום קושיא:
ביתו אסור כו' כיון שלא ביטל רשות ביתו הרי מוציא מרשות שלו לחצר שלהן וכן פירש"י ודה"ר יונתן לא אתבררא לן למאי אצטריך:
ושלהם מותרין לו ולהם. הא דירושלמי דאייתוה בתוספות אוקמוה בנכרי דוקא:
והן אסורין אפי' מביתו לחצר דחמשה לגבי חד לא הוו אורחין כדאמרינן בשמעתין ואם הוציאו אפי' מביתו לחצר אוסרין עליו כיון דלא הוו אורחין הא משקל מקלי רשותי' כדאמר רש"י והדרי' מביטולי'. והוא שלא קדם והחזיק בחצר אבל קדם והחזיק בחצר אפי' הוציאו מבתיהן לחצר אין אוסרין דלגבי בית שלו שלא ביטלו מה לי יחיד ומה לי רבים יחיד נמי לא הוה אורח בביתו שלא ביטלו וכי היכי דביחיד נתן רשותו והוציא וקדמו והחזיקו אינו אוסר רבים נמי אי קדם והחזיק לא אסרי ואע"ג דלא אסרי עלי' אינהו מיהא אסירי לאפוקי אפי' מביתי' כיון דלא הוו אורחין בתורת רשותי' קא מפקי וכדתנן והן אסורין מ"מ:
גמרא: דהוי אורח לגבי' אמר ה"ר יונתן כיון שאין משתמש כדרך תשמישו הראשון שהיה דרכו להוציא מביתו לחצר ולדידי' מביתי' אסור לו ואפי' ביטל רשות ביתו ואפי' לאחר שהחזיקו דהא מפיק כי אורחי' ולא מחזי כאורח והו"ל כרבים ופליגא דכולהי רבוותאי. מיהא כולה מילתי' דה"ר יונתן בהאי שמעתא לא אתבררא מאי קאמר ורש"י דאמר כיון דמביתי' לא מפיק בלא ביטל רשות ביתו דכי מפיק מביתי' הו"ל חוזר מביטולו:
חד לגבי חמשה כו' איכא למימר חד לגבי חמשה דוקא הא חד לגבי חד א"נ רבים לגבי רבים לא הוו אורחין ואיכא למימר חמשה לגבי חד דוקא הוא דלא הוו אורחין הא חד לגבי חד א"נ רבים לגבי רבים הוו אורחין והרשב"א אמר לחומרא דחד לגבי חד א"נ רבים לגבי רבים לא הוו אורחין ולא ידענא מנ"ל הא לאחמורי בעירובין ומדהרשב"א דאמר רבים לגבי רבים משמע אע"ג דהנך דלא מבטלין רובא נמי לא ואפי' ליכא אלא תרי דמבטלי ומאה דלא מבטלי נמי לא דחד דוקא קאמר:
חמשה כו' לא הוו אורחין פירש רש"י הו"ל משקל רשותא ואע"ג דבהאי דמפקי מביתי' לחצר קא מחוו דחצר לאו' רשותא דידהו הוה דאי רשותא דידהו הוה הא אסיר לאפוקי מרשותא דידי' לדידהו אלא הואיל ותרוי' דידי' נינהו קא שרי מ"מ כיון דלא הוו אורחין כבע"ב בדידהו קא משתמשי ומישקל שקלי רשותי' ומשתמשי באיסור:
ש"מ מבטלין וחוזרין ומבטלין ואע"ג דאוקמינן למתני' כרבנן דר"א דמבטל רשות חצרי לא בטל רשות ביתו ורבנן הא ודחי מבטלין וחוזרין ומבטלין ס"ל כדאסיק רב אשי התם דרב ושמואל בפלוגתא דר"א ורבנן קמיפלגי מ"מ הא איכא דאמר התם דשמואל דאמר אפי' לרבנן וקאמר ש"מ לדרב אשי דשמואל דאמר בר"א א"נ שמואל מוקי למתניתין כר"א וכגון דגלי דלא בטיל רשות ביתו כדאמר הרא"ש משמי' דהר"מ וקאמר מ"מ סתמא דלא כוותי' דשמואל:
הא דטרח הר"מ לאיתויי דהלכתא כרבנן דר"א ומייתי לי' הרא"ש הו"ל לאיתויי נמי הא דרבה דפשיט לי' לאביי צריך לבטל לכ"א וא' והיינו כרבנן דלר"א א"צ כדתניא ומייתי לי' בשלהי עושין פסין ואע"ג דמשמע דאביי פליג עלי' דרבה מדקא מהדר לאוקמא למתני' לאביי הא אין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא מאביי ורבא ואילך:
דכיון דבעידנא דבטיל כו' פירש"י ולא דמי לחמשה ששרוין בחצר ולא עירבו דמבטלי רשותא לחד מיני' אע"ג דהתם נמי לא הו"ל שריותא בחצר אסרי אהדדי התם כל חד רשותי' קא מבטל ורשותי' אע"ג דלית לי' שריותא בחצר רשותי' היא הכא כיון דשאר בני חצר לאו להאי דפייש לחודי' בטלי דאי בטלי להאי דפייש לחודי' והדר אתי איהו ובטיל לי' אשתרי האי דפייש דחמשה ששרוין בחצר ל"ש בטלו בב"א ל"ש בטלו בזה אחר זה קני ואע"ג דבעידנא דבטלי לי' הנך לא הו"ל שריותא בחצר דהאי דלא בטיל אסר עלי' וכי הוה אתי האי דבטלי לי' והוה בטיל לי' לחברי' לא קני חברי' וכדאמר רש"י אדאמרי לי' קני ע"מ להקנות דכי א"ל לחד נמי לא קני וכן אמרי כולהי רבוותאי מ"מ האידנא מיהת כולהי לחד קא בטלי אבל הכא האידנא נמי לאו כולהי לחד בטלי אלא לתרוי'. ואיהו הדר ובטיל ורשותא דאקנו לי' אינך לחברי' וכיון דאיהו לא קני לחברי' לא מצי לאקנויי: