אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף סט.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף סט.

דף סח:

בד"א בשלא החזיקו הרז"ה שמיע לי' מהכא דהלכתא כלישנא קמא אליבא דר"י דאמר אימא עד שלא יצא היום ולר"י נמי חזקה מהניא אלא צדוקי כנכרי ס"ל והלכתא כוותי' והרא"ש אמר כלישנא בתרא וצדוקי איני כנכרי והאי ר"מ הוא ומ"מ הלכתא דחזקה מהני דהלכה כדברי המיקל בעירוב וכן אמר הרמב"ם צדוקי אינו כנכרי וחזקה אפילו בישראל מהניא והרשב"א אמר יש מי שאומר אפילו החזיקו אם הוציא במזיד אוסר ויש מי שאומר שאם החזיקו אינו אוסר ומחמירין בצדוקי כדאמרן והיינו דהריטב"א דהכא שמעינן מהא דהרז"ה והרשב"א והרא"ש והריטב"א כולהי ס"ל להא דרש"י דר"י דמתניתין ללישנא בתרא דלא משבש לה קאמר דחזקה לא מהניא ומהרו ועשו צרכיכם מבע"י קאמר דלר"מ דחזקה מהניא אמר מהרו והוציאו משתחשך שאם תוציאו אע"פ שיוציא אח"כ שוב לא יאסר עליכם דחזקה מהניא ור"י אמר חזקה לא מהניא וכי לא עבוד מבע"י אימא עד דאפיקו כל צוררי' אתי צדוקי ומפיק להכי עבידו כל צורכיכם מבע"י ותו לא צריכיתו משתחשך דהוצאה מעט מצי לאקדומי עלי' אבל בכל צורכיכם ליכא למיקם עלי' דאקדומי עלי' וקשיא לן חדא מידי מתניתין מבע"י קתני לישנא דר"י כלישנא דר"מ אלא ר"מ הוציאו כליכם קאמר ור"י עשו צרכיכם קאמר ומאי משמע עשו צרכיכם טפי מבע"י מהוציאו כליכם ועוד אי הא דתניא בד"א בשלא החזיקו ר"מ היא ליפלוג נמי ר"י בהא ולימא במזיד אוסר כי היכי דפליג ברישא ולמיפלג בחזקה בין צדוקי לישראל לא מסתברא ותו ליתני להאי בד"א מקמי דתני לדר"י וכדקשו בה נמי קמאי ותו מאי דוחקי' לסבושי למתניתין ולימא עד שלא יצא היום לישני כי היכי דמתני' מבע"י קאמר ברייתא נמי עד שלא תחשך ויוציא קאמר וה"ק מהרו ועשו עד שלא תחשך שאם תחשך שמא יוציא ויאסר עליכם וא"נ תוציאו מעט משתחשך לא תיהני לכו ואיכא למימר מתני' מהרו ועשו צרכיכם משתחשך קאמר ודלא כרש"י והריטב"א דאמרי מבע"י ור"מ הוצאה קצת קאמר ור"י כל צרכיכם קאמר משום דאם יוציא לא מהניא חזקה מ"מ הא דבד"א קשיא הלכך אתחזיא דכ"ע חזקה אפילו בישראל מהניא ובד"א שלא החזיקו ד"ה ור"מ ור"י דמתני' ללישנא בתרא בהא קמיפלגי ר"מ סבר מהרו והוציאו אמר להו דמחזיק כחוזר מה חוזר מביטולי' אינו אוסר עד שיוציא מביתו לחצר או יכניס אף מחזיק ברשות שביטל לו חברו לא הוי חזקה עד שיוציא או יכניס ור"י סבר מבטל רשותו הוא דלא הוי חוזר מביטולו עד שיוציא או יכניס אבל מחזיק בחזקה כל דהו הוי חזקה ותו לא מצי חברי' הדר בי' ואבוה דר"ג עשו צרכיכם אמר להו איזה צורך שיהיה ולא הוציאו דוקא ור"י נמי משתחשך קאמר והשתא ר"מ ור"י הלכה כר"י ולא מיבעיא בעירובין דכ"מ שאמר ר"י בעירובין הלכה כמותו ועוד הכא ר"י מיקל בעירובין הוא והלכה כדברי המיקל בעירובין ואפי' חזקה כל דהו מהניא ואע"ג דתנא לי' לר"מ במתני' בסתם האמר שמואל כ"מ ששנה ר"י בעירובין הלכה כמותו אפי' במקום רבים ולא מיבעיא למ"ד הלכה כדברי המיקל בעירובין נמי אפינו במקום רבים והרמב"ם דאמר אם קדמו והחזיקו והוציאו לטעמי' דפריש למתניתין עד שלא יצא היום ולר"י אליבא דר"ג צדוקי כנכרי ולא פליגי בחזקה ודכ"ע חזקה מעליא בעינן:

במזיד אינו יכול לבטל פירש"י קסבר ר"י מחלל שבת אין יכול לבטל בלא שכירות אלמא קסבר רש"י שכירות במומר מהני ומסתברא שוה פרוטה בעינן אימור דאמרינן בפחות משוה פרוטה בנכרי דנהרג על פחות משוה פרוטה אבל בישראל לא:

הא דרמו רבנן בעלי התוס' דר"מ אדר"מ מי אמר ר"מ מחלל שבת בפרהסיא יכול לבטל והאמר ר"מ צדוקי כנכרי משום דר"מ ס"ל חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה ולא מיבעיא חשוד לשבתות דחמירא דאיכא מ"ד כע"א דמי וכיון דחשוד לכל התורה כולה מ"ש מצדוקי:

להר"י דאמר בפעם אחת לא הוי מומר והכא היינו טעמא דר"י קסבר אפי' הוציא עד שלא ביטל אינו יכול לבטל דגלי דעתי' דלא מבטל בלבי' ואפילו הוציא בצינע' נמי ואע"ג דר"מ ור"י הלכה כר"י מ"מ לא חזינן לרבנן קשישאי דלימרו הכי דהוציא עד שלא ביטל אוסר ואימא משום דהלכה כדברי המיקל בעירובין והא דא"ר יודא נשיאה כגון זה מבטל רשות לר"י טעמא דכסיי' הא לא כסיי' לא אע"ג דפעם אחת הואי התם לא דחיקא לי' שעתא הכא דחיקא לי' שעתא לאפוקי מבית לחצר כדאמרו שהי' דחוק לפי שעה ומודי הר"י בלא דחיקא לי' שעתא דאפילו בזימנא חדא הוי מומר א"נ ר"י נשיאה קאמר כגון זה דכסיי' אפילו נפק טובא זימני מבטל רשותו לר"י והריטב"א אמר דנפק זימני טובא וכולהי רבוותאי דאמרי אם משהחזיקו הוציא אינו אוסר אי לא ס"ל הא דהר"י בהוציא בצנעא קאמרי ולרש"י הא מתניתא רישא בהוציא בפרהסיא סיפא בהוציא בצינעא מדקא מוקים לה ללישנא דברייתא כר"י דחזקה מהניא ולא קאסר משום מומר א"נ כולה בפרהסיא וסיפא בשנתן אף רשות ביתו דאי אינו אוסר מישרא שרי אף לכתחילה כיון דבטיל נמי רשות ביתי' הו"ל כאורח לגבי' ותו לא הוי מומר א"נ לרש"י היכא דאפיק בתר הביטול אע"ג דהוי מומר לחלל שבת בפרהסיא מכאן ולהבא הוא דלא מהני ביטולי' אבל מאי דבטיל מקמי דאפיק אהני דאמרינן עד האידנא אסתפי למיחל שבתי' בפרהסיא ואהניא ביטולי' והאידנא הוא דאתפקרולא ולא בטיל ביטולי' וצריך תירוץ:

מסתברא דר"מ נמי מודי לר"י דמחלל שבתו בפרהסיא אינו מבטל רשות חדא דר"מ הוא דמחמיר טפי במומר וקסבר אפי' מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה ועוד דהאי מתניתא דישראל משמר שבתו בשוק משמע דליכא מאן דפליג עלי' דבפרק בתרא דע"ז אייתי מתניתא דפליגי ר"מ ורבנן איזהו גר תושב והדר מתני הלכתא דגר תושב דליכא דפליג עלי' ומתני בהדיא ולשאר כל דבר ה"ה ואמרינן למאי ליתן רשות ולבטל רשות כדתניא ישראל משמר שבתו בשוק כו' ולשינויא דכאן במחלל שבתו בפרהסיא ר"מ ור"י בעובדא דר"ג הוא דפליגי מ"ס האי צדוקי מחלל בצניעא הוה ומר סבר מחלל בפרהסיא הוי ועד שלא תחשך א"ל והא דקאמר כמאן אזלא כמאן כר"י הואיל ור"י הוא דאמר הכי וכן ר"י נשיאה:

הא דאמרו רבנן מומר לחלל שבת בפרהסיא אפי' באיסורא דרבנן אינו מבטל רשות לא אמרן אלא לענין ביטול רשות אבל למיהוי מומר לכל התורה כולה למאן דאית לי' שבת כע"א א"נ לר"מ דמומר לדבר אחד מומר לכל התורה כולה הכא לא הוי מומר אלא לכולהי אסורי דרבנן אבל לאיסורי דאורייתא לא דמדרבנן לדאורייתא לא אמרינן תידע דצדוקי אדרבנן קעבר ואדאורייתא לא וכן כותי קעבר אדרבנן ואמרינן כל מצוה שהחזיקו בה הרבה מדקדקין יותר מישראל:

הרז"ה והר"מ דאמרי תרוי' הלכה צדוקי כנכרי והריא"פ והרמב"ם והרשב"א והריטב"א והרא"ש אמרי צדוקי אינו כנכרי ואמרינן אנן לסיוע להו מדא"ר יודא נשיאה כגון זה מבטל רשות לר"י מכלל דר"י נשיאה כלישנא בתרא דר"מ ור"י במחלל שבת בפרהסיא פליגי דאי כלישנא קמא האי מבטל רשות לר"י הי ר"י והי בר פלוגתי' אי לימא ר"י ור"מ דמתניתין אימור דשמעת להו דפליגי בצדוקי ובצדוקי רבנן דר"ג נמי ס"ל כנכרי ור"מ נמי ע"כ לא פליגי אלא דצדוקי לאי כמחלל שבתו בפרהסיא וכדאמרי' ללישנא בתרא לר"י אבל במחלל שבתו בפרהסיא מודי דלא מבטל ואלא ר"י דעד שלא נתן רשותו הוציא וכרש"י הא דרש"י אידחיא דרישא בפרהסיא סיפא בצינעא ועוד כי קושי' דרבנן דתוספות אלא לאו כלישנא בתרא ס"ל וכיון דאיכא ר"י נשיאה דס"ל הכי וליכא מאן דפליג עלי' הלכתא כוותי' והרמב"ם דפריש למתניתין עד שלא יצא היום דצדוקי כנכרי כלישנא קמא ובספרא דהלכותי' קבע הלכה צדוקי אינו כנכרי אע"ג דת"ק דר"ג ור"י אליבא דר"ג קסברי כנכרי קסבר הרמב"ם הלכה כדברי המיקל בעירוב ואע"ג דס"ל דישראל אינו משכיר ואי צדוקי אינו כנכרי ביטול מהניא בי' ולא שכירות מ"מ ביטול קילא משכירות וכדברי המיקל הוא ואנן הא מסייעינן להו לרבנן דאמרי אינו כנכרי ולאו מטעמי' דהרמב"ם א"נ כי קבע להלכותי' הדר בי' ממאי דפריש למתני' וקסבר הלכתא כלישנא בתרא וכדאמרן וזימנין טובא אשכחן לי' דהדר מהא דפריש למתניתין ועוד ללישנא קמא נמי אימא אידי ואידי במומר לחלל שבתו בפרהסיא מוקים לה וקסבר סתם צדוקי במחלל שבתו בפרהסיא קמיירי ולאו כולהי צדוקי מסתפו מפרושין ור"י נשיאה אפי' ללישנא קמא קאמר דר"מ ור"י דפליגי בצדוקי משום דמחלל שבתו בפרהסיא דר"מ סבר מחלל שבתו בפרהסיא נמי מבטל רשותו ור"י סבר אינו מבטל ורבנן דר"ג נמי בהאי צדוקי קאמר כנכרי אבל צדוקי משמר שבתו בשוק דכ"ע אינו כנכרי ולישנא בתרא אוקים למתני' בצדוקי מחלל בצינעא ורבנן דר"ג בהאי נמי כנכרי ס"ל ור"מ ור"י ס"ל אינו כנכרי וקמיפלגי בחזקה והשתא לכולהי לישנא צדוקי המשמר שבתו בשוק אינו כנכרי כר"ג דפליגי ר"מ ור"י אליבי' ומעשה רב. ובמחלל בפרהסיא הא קי"ל אפילו ישראל נמיאינו מבטל:

ובירושלמי דריש פירקין ר' אחא ר' חיננא בשם כהנא אין הלכה כר' יודא דלא כן מה אנן אמרין ר"י וחכמים תהא הלכה כר"י אלא בגין דמר ר' יעקב ב"ר אידי בשם ר"י בן לוי הלכה כדברי מי שהוא מיקל בהלכות עירובין וכו':

שמע מינה מהא דירושלמי דר' יודא מיקל הוא וקא מיתוקמא מתניתין כדאמרן אנן דר"מ סבר חזקה מעליא בעינן שיוציאו למבוי ור"י סבר חזקה כל דהו מהניא אפילו שאר צרכין ואין הלכה כר"י ובעינן חזקה מעליא ואימא הרמב"ם נמי הדר ממאי דפריש למתני' וקא מוקים למתניתין הכי והלכה כר' מאיר דשנאו רבי בלשון חכמים וכדאמר כהנא והא דאמרו בירושלמי בתר הכי דר"מ מיקל לאו אמתניתין קיימי כדפרישן התם והיינו כלישנא בתרא דהכא דכאן בפרהסיא וכאן בצינעא ובצינעא דמבטל כישראל בחזרה מביטולו ר"י מיקל דאפי' בחזקה כל דהו לא מצי הדר וכדקא מיקל בחזרה בשוגג ולית הלכתא כוותי' משום דתנן לר"מ בלשון חכמים ובמחלל בפרהסיא אי מצי מבטל ר"י מחמיר ואמר ה"ה כנכרי והלכתא כותי' בהא דר"מ ור"י הלכה כר"י ולא עוד אלא אפילו ישראל אינו מבטל:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה