אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שביעי - חלון › דף פא.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שביעי - חלון · דף פא.

דף פ:

תנינא חדא זימנא ואי קשיא וכי לא אשכחן סתם ואח"כ מחלוקת אלא הכא דתיקשי תנינא כבר פירשה הריטב"א דלאו קושיא היא דאקשי אלא משום דידע בה טעמא שקיל וטרי בה א"נ אי סתם ואח"כ מחלוקת היא א"כ אין הלכה כסתם וסוגיין דבכל מערבין דהלכתא כההיא סתמא ע"כ והאי שינויא לא אזדא לכולהי פירושי כדבעינן למימר:

מאן שמעת לה כו' לרש"י לא הוי צריך לסיומי הכי אלא מדקתני דחצר פת אין מידי אחריני לא וקתני בכל אלמא האי בכל לאו לאיתויי מידי אחרינא:

אלא אמר רבה בר בר חנה כו' לרש"י ה"ק דמודי ר"א דעירובי חצירות פת אין מידי אחרינא לא וברייתא ר"א היא והשתא לא הוה צריך רש"י לפרושי בדאביי דבכל מערבין בכל מיני פת קאמר אלא אביי קא מותיב לי' לרבה לדידך דאמרת בכל לאתויי מידי אחרינא בחצירות לאפוקי מדר"י אלא הא דתניא בחצירות מידי אחרינא לא ר"י הוא ואיהו הוא דקתני בכל אלא אמר רבב"ח לאתויי פרוסה אבל פת מודי ר"א ור"א הוא דתנא בכל א"נ לרבה בר בר חנה נמי ברייתא ר' ישוע היא. ואביי קא מותיב לי' לרבה אי בכל לאתויי מידי אחרינא בחצירות בכל דמתני' לא דמי כלל לבכל דברייתא דבכל דברייתא בפת גופה בכל מיני פת ובכל דמתני' לאיתויי כל מילי אלא אמר רבב"ח כו' ובכל דמתני' נמי בפת גופה לאיתויי פרוסה והוי דומיא דבכל דברייתא דבפת גופה לאיתויי כל מיני פת:

לרבותינו בעלי התוס' לרבה דאמר דר"א סבר בין בתחומין בין במבואות בין בחצירות מערבין בכל חוץ ממים ומלח ר' ישוע דפליג ואמר ככר הוא עירוב הא מידי אחרינא לא סתמא בכולהי פליג וקא סבר בכולהי פת שלימה בעינן דאי לאו הכי לא חשיבא מדלא פריש חצירות לא שאני לי' בינייהו כי היכי דלא שאני לי' לר"א אבל לרבה ב"ב חנה דאמר מודי ר"א בחצרות דפת בעינן אלא דקסבר אפי' פרוסה ואתא ר' ישוע למימר שלמה אין פרוסה לא אפי' תימא דר"א בתחומין נמי קמיירי ובתחומין בכל מילי ובחצרות בכל פת א"נ שיתוף נמי קרי עירוב ועירוב דר' ישוע מצי קאי נמי אשיתוף מ"מ סתמא דר' ישוע דאמר ככר היא עירוב אחצרות לחודי' דמפלגי' ר"א מכולהי ואמר דפת בעינן אלא דשרי פרוסה ואתא ר' ישוע ואמר שלימה אין פרוסה לא דמהי תיתי למשוי' עוד פלוגתא ביני' בתחומין ושיפופין ולמימר דר"י פליג אדר"א דאמר בכל מילי ואיהו פת דוקא:

ולרבותינו בעלי התוס' לית להו האי שינויא דהריטב"א סתם ואח"כ מחלוקת היא א"כ אין הלכה כסתם דהא לרבה נמי דאמר דר' ישוע אפי' בתחומין פליג הוי סתם ואח"כ מחלוקת ולרש"י נמי לא דייקא לישנא דמאי משני לאפוקי מדר"י הא כי קשיא לי' מעקרא מדר"י קא קשיא לי' דהוי סתם ואח"כ מחלוקת ומאי מסני לאפוקי מדר"י הו"ל לשנויי מודי ר"י בתחומין ושיתופין אלא כדשני הריטב"א דלאו קושיא היא אלא אסוקי מלתא בעלמא ולרבנן דתוספות צריכין למימר לרבה אע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת היא מ"מ הלכתא כהאי סתמא דאיכא עוד סתמא אחרינא דתנן כל האוכלין מצטרפין כו' וכמזון שתי סעודות לעירוב ומייתי לה בריש בכל מערבין ורבה גופי' אמר עלה אפי' למחצה ולשליש ולרביע וכולהו תנאי דהתם דאמרי דבכל מילי מערבין וכן אמרי כולהי אמוראי דהתם מיהא קשיא לן לרבה ר' ישוע דלא ככולהי תנאי דהתם והריטב"א אתקיף לה מאי דוחקא דרבה ב"ב חנה לאוקמא דבכל מערבין בכל פת בין פרוסה בין שלימה ובכל משתתפין בכל דבר חוץ ממים ומלח לוקמא כרבה ובכל ובכל בחדא גוונא ור' ישוע לא פליג אלא אחצרות ופריק לה כיון דממעטינן פלוגתי' דלא פליגי אלא בחצרות ניחא לן למעוטי נמי דלא פליגי בחצרות אלא בשלימה ופרוסה ומסיים בה וזה דוחק ואנן הא מתרגמינן לה ברווחא וכדאמרו דאי איתא ר' ישוע פירושי קמפרש לה ואדרש"י אקשי הריטב"א חדא דהאי בכל ובכל לאו בחדא גוונא ועוד דכולהי תנויי מתני בברייתא בכל מערבין עירובי תחומין ופירשה הריטב"א דר"א אכולהי עירובי קאמר מערבין בכל ואפי' חצרות וכי פריך תנינא אמשתתפין פריך דבההיא אפי' ר"י מודי והואיל ואיכא למיטעי בדר"י לא הו"ל למיתני' ופריך רבה הא נמי לאפוקי מדר"י דאפי' בשיתופי מבוי פליג ומתני לה הכא לסדורי לה סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כר"י ואותבי' אביי דתניא דר"י מודי בשיתופי מבואות א"א רבה ב"ב חנה כו' אע"ג דמודי ר"י דבכל משתתפין מ"מ אם באו להשתתף בפת צריך שלימה משום איבה ור"א פליג דלא חייש לא לאיבה דחצרות ולא לדמבואות והשתא להריטב"א הלכתא אע"ג דמשתתפין בכל אם נשתתפו בפת צריך שלימה וכן אמר הרשב"א דהכא נמי איכא למיחש לאיבה והוסיף עליו הרב בעל המאור ואמר ומדקא תנינן במתני' בכל משתתפין לאפוקי מדר"י דאמר שלימה כו' אלמא אפי' בשיתופי מבואות לר"י צריך שיהא שלם ולא פרוס מאיזה מין שיהיה בין מפת בין משאר מינין אבל בע"ח בעינן ככר שלם וכו' ולא פי' הרי"פ כל הצורך ולדידי' אפי' נשתתפו בשאר מינין שלמין בעינן ולדברי רש"י דאמר אלאפוקי מדר"י דע"ח דבעי פת משום איבה ומדלא בעינן פת בשיתופין מכלל דלא חשו לאיבה דחצרות ואפי' נשתתפו בפת נמי אפי' פרוסה מיהא בהדר פירש"י דעירובי חצרות דבעי פת משום בית דירה וכן אמרי כולהי רבנן אימא בשיתופין נמי איכא איבה. והריא"פ מדלא פירשה ש"מ לא ס"ל וכן הרמב"ם ובעל הטורים לא אצרכי בשיתופין מידי ומדקאמר הרי"פ וסוגיין כר' ישוע דאמר אין מערבין עירובי חצרות אלא בפת אלמא קסבר לר"א אפי' ע"ח מערבין בכל ולא ידענא היכי מתרגם לשמעתין אי כרש"י או כרבנן דתוס' ר"א לא פליג אלא אשלימה אבל פת מודי דבעינן בע"ח ואי כהריטב"א בשיתופין לימא דאי בפת בעינן שלימין והרמב"ם בפירושיו על המשנה פירשה דפליגי ר"א ור"י בע"ח אי מערבין בפרוסה או בשלימה והיינו כרש"י או כרבנן דתוס' והא דבכל מערבין לא דמי לבכל משתתפין איכא למיפרך דפסיקא לי' דע"ח בפת וליכא מאן דפליג כדתניא מערבין בחצרות בפת ושיתופי מבואות לא בעי פת וקתני בהאי בכל ובהאי בכל כל חד כדיני' ע"ח דבפת בכל פת אפי' בפרוסה ושיתופי מבואות דלא בעי פת בכל דבר מערבין חוץ ממים ומלח:

לישנא אחרינא דרש"י דמתני לאפוקי מדר' מאיר לא ידענא הי ר' מאיר דהא דתניא מערבין בחצרות בפת דכ"ע היא ור"מ ורבנן לא פליגי אלא דר"מ סבר מערבין ומשתתפין ורבנן סברי או מערבין כו' וכדאמרינן התם מאי לאו או מערבין בחצרות בפת או משתתפין ביין א"ר גידל ה"ק או מערבין בפת או משתתפין בפת אלמא מערבין ודאי בפת:

הא דאמור בתוס' דס"ד דדימוע כיון דחזי הכי לכהן כו' איכא למימר סד"א חלתה דכי לא ניטל לא חזי לעירוב כדתנן אבל לא בטבל תקינו מתקן לעירובי' דימוע דחזי לעירוב כדתנן לישראל בתרומה הואיל וחזי לכהן לאו תקינא דעירובי' הוא ואיכא איבה והרא"ש והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ד') דאמרי תרוי' אפי' כולהי ככרי דלאו טבולי ולא מדומעי נמי כי ניטל שיעור חלה מיני' מערבין בהו והיינו דקאמר כדי והריטב"א אמר הכי משמי' דרבותינו בעלי התוס' וקא קשיא לי' א"ה כדי דימועה ל"ל השתא אחד ממ"ח כשיעורא דחלה מערבין אחד ממאה מיבעיא ודחיק לאוקמא מאי דימוע תרומה עצמה דהוא אחד מחמשים וכיון דשיעורי' קריבי' וחד שמא נקטינהו ולדעתין הא לא קשיא מידי מהו דתימא אחד ממ"ח דשיעורא דחלה דשכיחא הוא מימר אמרי שלימה הואי ותקנה ואפריש חלתה מינה כדאמרי הרא"ש והרשב"א אבל א' ממאה דלחלה לא חזיא ובדימוע דלא שכיחא אימא לא תלו ואיכא איבה קמ"ל א"נ קמ"ל אפי' כדי חלתה וכדי דימוע תרתי א"נ כיון דאי דמוקמת לה במדומע איצטריך משום דחזי לכהנים אי מוקמת לה נמי בכולהי ככרי איצטריך דלא תימא אפי' מדומע ממש נמי לא ולא מיבעיא שאר ככרי דבמאי דתלי:

הא בחלת נחתום כו' ודאי בעה"ב דיהיב כדי חלת נחתום לא עביד ולא מידי אלא מוקמינן להא דר"י בין שאול בנחתום המערב וברייתא בבעה"ב המערב דכדי חלתה אין מערבין בה וקשיא א"ה האי חלת נחתום וחלת בעה"ב הא בנחתום הא בבעה"ב מיבעי לי' אלא אידי ואידי בנחתום דבבע"ה אפי' כדי חלת' מערבין דהכי תקינו וכי קתני אין מערבין בנחתום הנוטל כדי חלת בעה"ב וצ"ת:

ההיא דשאר מינים הויא לא של עדשים היה אלא של שאר מינין חוץ מאורז ועדשים וחמשת מיני דגן א"נ שהיו שאר מינין חוץ מאלו מעורבין בעדשים והני מיני פסלי ל"ש לחודי' ול"ש כי מערבי בהדי חד מהנך וכן אמר הרשב"א (שם) מערבין בפת של ה' מינין וכן בפת אורז ובפת עדשים ובלבד שלא ההא מעורבת עם שאר מינין כדוחן ואורז ופולין ופת דוחן כו' ושאר מיני קיטניות אין מערבין בהן והיינו דאמר רש"י מינין הרבה הי' מעורבין בה ממינין הפסולין לעירוב הי' מעורבין בעדשים אבל אורז ועדשים וה' מיני דגן אפילו עשה פת מכולן מערבין בו:

ירושלמי בהדר אמתני' דהאחין אמר ר' אחייא ב"ר זעירא מערבין בחצי ככר ותנינן אפי' מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה פתר לה כשהיו שנים שותפין בו ש"מ מירושלמי שנים מערבין בככר אחד שלם:

מתני': וחכמים אומרים כי' לרש"י משום דלא מכוון לזכות ומעות אין קונות ואתקיף הרא"ש מה לי מדעתו ומ"ל שלא מדעתו א"א הרא"ש הכא בלא זיכוי ומאי שאין מערבין ואין מערבין אלא מדעתו ואכתי קשיא תרצת שאין מערבין ומודים בשאר כל אדם ואמר שמואל אפי' בחנוני אמר ערב לי שליח שווי' וקני במאי מיתרצת לה כי שווי' שליח מאי הויא סוף סוף כיון דלא מיכוון לזכות במאי קני וברי' הרב בעל הטורים מתרגם מלתי' משום דהו"ל כאלו אמר שיזכה לו כמו לאחרים הואיל ואמר לו לערב בענין שיועיל וקאמר בא' מחמשה דרכים הללו קנה או שאמר לבעה"ב זכה לי או שאמר לחנווני ערב לי או שזיכה ע"י אחר או שהלך וקנה לחם מן השוק או שנתן לו כלי וכן קבע להלכה הרב בעל ש"ע ולא ידענא בעה"ב או חנווני וא"ל ערב לי כי הוי כמאן דאמר שזכה סוף סוף חנווני סבר דמעות קונות והאי קנין מועיל ולא מכוון לזכות וכי מכוון הזוכה והמזכה לא מכוון מי קני ואיכא למידחק דכי א"ל זכה לי חנווני נמי כי היכי דא"ל הכי בדין וכי א"ל ערב לי דכדין עירוב משמע חנווני נמי כדא"ל הכי עביד דיזכה עביד עירוב ובעה"ב דלא מוכר הוא כי א"ל זכה לי דעתי' למיעבד לי' כדין עירוב והכי עביד והרמב"ם אמר נותן מעה לבעה"ב שיקח לו פת ויערב לו בה עירובי תחומין אבל אם נתן לחנווני וא"ל זכה לי במעה זו אינו עירוב ואם אמר לו ערב עלי ה"ז לוקח בה פת וכו' ולדידי' לא חנוני חנוני דוקא ולא בעה"ב בעה"ב דוקא אלא כל שזוכה לו במעה אינו קונה וכל שלוקח לו מן השוק קונה וקתני חנוני דסתמא חנוני המוכר אורחי' למיזכי במעה וסתם בעה"ב לא מזבין אלא לוקח לו מן השוק וכי אמר זכה לי ואיהו קא מזכי לי' במעה לחנוני קאמר וכי אמר לקח לי ואיהו לוקח לו לבעה"ב אמר והיינו ומודין בשאר כל אדם באמר לקח לי וקמ"ל שמואל בחנוני נמי אמר ערב לי היינו לקח לי שליח שוי' וקני וקשיא האי שאר כל אדם והאי אמר ערב לי ומודין בלוקח לו מן השוק מיבעי לי' ל"ש חנוני ל"ש כל אדם ותו תרתי דשמואל ל"ל היינו ערב לי היינו בעה"ב ובפירושיו על המשנה פירשה גזירה שמא יפשע החנוני ולא יזכה לו ע"י אחר וכו' והשתא בחנוני כי אמר זכה לי אע"ג דלקח מן השוק לא קנה כיון דלא אמר לי' בהדיא גזירה שמא יפשע מימר אמר מעות קונות ואם אמר ערב לי כיון דא"ל ערב ערב לי כמאן דאמר בהדיא לקח לי דמי ושליח שויי' חזקה שליח עושה שליחותו ולא פשע ושאר כל אדם כיון דאין דרכו למכור זכה לי כאומר לקח לי דמי ולא פשע ואכתי קשיא מ"ש עירובי תחומין ומ"ש עירובי חצרות ותו האי שאין מערבין לאדם אלא מדעתו הא הכא משום דלמא לא מערב הוא אלא הרמב"ם כרבותינו בעלי התוס' ור"א ורבנן פליגי ר"א סבר מעות קונות לו מיד שעשאוהו כד' פרקים ורבנן סברי אין קונות ואפי' זיכה לו ע"י אחר או לקח לו מן השוק כיון דהני קניני לא א"ל הו"ל שלא מדעתו ומודים בשאר כל אדם בזיכה ע"י אחר או לקח לו מן השוק כיון שאין דרכו למכור כאמר לו דמי והו"ל מדעתו וכן בחנוני וא"ל ערב לי וזיכה ע"י אחר או לקח לו מן השוק הו"ל נמי כאומר לו ומדעתו הוא וקתני שאין מערבין לו אלא מדעתו הלכך בחנוני אפי' זיכה או לקח לא מהני ואתא ר"י ואמר במה דברים אמורים בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות בחנוני נמי זיכה או לקח מהני והיינו דאמר הרמב"ם בעירובי תחומין נותן מעה לבעה"ב שיקח לו פת דמדעתו הוא אבל נתן לחנוני וא"ל זכה לי אינו עירוב לא בזכיה דמעות אינן קונות ואפי' לקח מן השוק נמי לא דשלא מדעתו הוא ואם א"ל ערב לי ה"ז לוקח דמדעתו הוא אבל בעירובי חצרות אפי' בחנוני וא"ל זכה לי והוא הלך ולקח לו מן השוק קנה הואיל ומערבין לו שלא מדעתו ואף הרשב"א ס"ל כוותי' דאמר (עבודת הקודש שער ד' סי' ז') נתן מעה לחנוני וא"ל אם באו שכני לקנות ממך כו' הילך מעה וזכה לי אע"פ שהמעות אין קונות כיון שהעירוב זכות הוא לו אם זוכה לו חנוני זה פת ע"י אחר קנה לו עירוב עד כאן טעמא דזכות הוא לו כר' יודא ור"י נמי בע"י אחר קאמר הא לאו הכי אפי' זיכה ע"י אחר נמי לא ואמר וכל שכן כשאמ' ערב לי וכו' וכל שכן בנותן מעה לבעה"ב וכו' שהרי הוא כאומר לו זכה לי ע"י אחר ע"כ אלמא בכולן ע"י אחר בעינן והיינו דהרמב"ם אלא דהרמב"ם אמר לקח לו מן השוק והרשב"א אמר זיכה לו ע"י אחר והיא היא לבר מכלי דאמר הרשב"א אפי' לא זיכה ע"י אחר שכלי קונה לו ומדערב לי ובעה"ב דשמעתין בע"י אחר מכלל דזכה לי בחנוני בתחומין למר ובעירובי חצרות למר אפי' ע"י נמי לא והרמב"ם הוא הדין דהומ"ל בעירובי חצירות ובחצר שבין ב' מבואות דאיהו הא אמר בי' אין מערבין אלא מדעת אלא לישנא דר' יודא קנקיט ואתי דקתני בד"א בעירובי תחומין והרשב"א אמר וכן הדין בשיתופי מבואות בין בחצר שבין ב' מבואות כו' ולטעמי' אזיל כדאייתינן מילתי' בנתוספו עליהן ואף הריטב"א ס"ל כוותי' וכן אמר בשמעתין אדשמואל משמי' דהראב"ד והשתא היכא דלא זיכה ע"י אחר לא קנה עירוב דק"ל כרבנן דה"נ אין מעות קונות וכי זיכה ע"י אחר או לקח לו מז השוק בעירובי חצרות מ"מ אנה דח"ל כר' יודא ובחצר שבין ב' מבואות תליא בפלוגתא להרשב"א והראב"ד קנה להרמב"ם לא קנה ובעירובי תחומין בחנווני וחמר זכה לי לא קנה בבעה"ב אע"פ שאמר זכה לי או בחנווני ואמר ערב לי קנה ובכלי מ"מ קונה מיד ואתקפתא דהרא"ש כיון דיהיב לי' מעה גלי דעתי' דניחא לי' וזכות הוא לו וליטעמיך הא דאוקים רב שמואל בר יצחק למתני' דד' פרקים בשזיכה לו ע"י אחר בשאר ימות השנה דחוב הוא לו אין חבין אלא בפניו ואמאי לימא כיון דיהיב לי' דינר גלי אדעתי' דניחא לי' וזכות הוא לו וכ"ת אדעתי' דליקני לא יהיב לי' דכי מת פסיד לי' בד' פרקים נמי נימא הכי אלא חוב הוא לו להוציא הוצאות כדארש"י אלא לאו בכל חוב אין חבין שלא בפניו אלא כי היכי דאמר לי' ה"נ ל"ש וטעמא דמילתא איתחזיא משום דא"ל מאן שוייך שליח בחובאי למישקל מינאי זכותא דהוה לי בגואי דמצינא למיהדר ובטולי חובא דשוית עלאי אלא היכא דא"ל מעיקרא למיעבד הכי שליח שויי' א"נ משום דבהאי מעה ודינר דיהיב לי' לא סמכא דעתי' כדארש"י ובשמעתין הא דאמר רב בעה"ב פירשה הריטב"א הואיל ואין עשוי למכור כי א"ל זכה לי אין דעתו שימכור לו אלא שיערב לו ושלוחי' שויי' כאלו א"ל ערב לי וזכה לי ע"י אחר דבערב לי לחוד לא סגי כל כמה דלא קני לי' דהא ק"ל בכולהי עירובין צריך לזכות וכן בחנווני וא"ל ערב לי שלוחי' שויי' לכל מאי דצריך לתקוני בעירוב והוה כא"ל ערב לי וזכה לי וכן פי' הראב"ד ע"כ והיינו דרבותינו בעלי התוספות וכדפרישן:

ואליבא דרש"י מתרגמינן קסבר רש"י מדלא לישתמיט תנא למיתנא ומודין בשאר כל אדם שאם זיכה לו ע"י אחר או לקח לו מן השוק דהא ר"א ורבנן בלא זיכוי ע"י אחר קמיפלגי דר"א סבר דמעה קני לי' בלא זיכוי דעשאוה כד' פרקים ורבנן סברי לא קני לי' וקאמר ומודים לר"א משמע ועוד הא קתני ומודים שזכו לו מעותיו מעותיו הוא דזכי לי' ולא אחר שזיכה ע"י ורבנן נמי קאמרי לא זכו לו מעותיו ובזיכה לו ע"י אחר או לקח לו מן השוק לא קמיירי ור' יודא עלה קאי וקאמר בעירובי חצרות זכו לו מעותיו ואפי' בלא זיכוי ושמואל נמי קאמר אמר ערב לי שליח שוי' וקני ולא קאמר אם זיכהו ע"י אחר מכלל דכולה שמעתין בלא זיכוי ואפי' בלא זיכוי בהדי דקא מערב עלי' קא קני מי לא אמר רב ע"ח א"צ לזכות ושמואל אמר ע"ת א"צ לזכות דבהדי דמערב עלי' קא זכו ורב נחמן נמי דאמר נקיטינן כולהי צריך לזכות ע"כ לא פליגי אלא בעלמא אבל הכא דיהיב מעה וד"ת מעות קונות נהי דרבנן פליגי עלי' דר"א דהכא נמי אמרי רבנן דמעות לא קני כי מערב נמי בהדי מעות מודי דקני ולא צריך לזכות. וקא מיפלגי ר"א ורבנן בחנווני וא"ל זכה לי דר"ח סבר עשאוהו כד' פרקים וקנו מעותיו וכי קני האי מעה לאו דידי' הוא ואינן לא בעינן דעתו דהא לשם עירוב קנו לו מידי דהוה אכלי דאמר שמואל דכ"ע דקני ורבנן סברי ה"נ עד דמערב עלי' לא קני לי' מעה ואכתי מעה דידי' היא וכי מערב שלא מדעתו הוא דמערב דאיהו למיזכי לי' במעה הוא דשוי' שליח אבל לערובי עלי' לא שוי' שלוחי' וכיון דמעה אכתי דנותן הוא בעינן דעתו ולא מני לערובי במעותיו שלא מדעתו ואע"ג דכי יהיב ני' למיזכי לי' במעה היינו לערובי עלי' מדלא בעינן דעתי' בכלי דזכי לי' אין לך קני' בחוב אלא מאי דאמר לי' וכדאמרן אלי בא דרבוותאי וכיון דבהא קני' דאמר לי' לא קני לא מצי למישקל מעותיו בקני' אחריתי דלא אמר לי' ובקני' דמעה נמי לא סמכא דעתי' כדאמר רש"י דלא סמכא דעתי' בהאי קני' עד דא"ל ערב לי דסמכא דעתי' דשליח שוי' ועושה שליחותו והא דאמר רש"י אפי' זיכה לו הא לא מכוון לזכותו במתנת חנם וכו' ה"ה נתכוון לזכותו ואפי' זיכה לו ע"י אחר לא מהני כי היכי דזיכה ע"י עירוב לא מהני שלא לדעתו אלא קושטא קאמר דהכא ליכא זיכוי כלל דמזכה נמי למיזכי לי' במעה הוא דאיכוין וכדאמר הריטב"א אליבא דרש"י דלאו דוקא אלא קושטא קאמר ומודים בשאר כל אדם דאי למיזכי לי' במעותיו הא איהו לאו אורחי' למיזבן אלא לערובי עלי' היא דא"ל ושוי' שליח לערובי ואפי' לא זיכה לו ע"י אחר מזכי לי' בעירובי' וכן באמר לחנווני ערב לי שליח שוי' לערובי עלי' וקני בעירובי' אר"י בד"א בע"ת כיון דחוב הוא לי' אין לך אלא אותו קני' שא"ל אבל פ"ח אפי' חנווני וא"ל זכה לי נמי דמזכי לי' בעירובי' שלא מדעתו ומסתברא דרבותינו בעלי התוס' כרש"י מדלא פליגי עלי' דרש"י בהא למימר דבעה"ב וערב לי בעי זיכוי ע"י אחר וכן אמר ה"ר יונתן כרש"י ולהאי שיטתא בתחומין בחנווני וא"ל זכה לי אפי' זיכה ע"י אחר או לקח לו מן השוק לא קנה ובחצרות מ"מ או בתחומין ובבעה"ב אפי' א"ל זכה לי או בחנווני וא"ל ערב לי אפי' לא זיכה קני בעירובי' ובכלי מ"מ קנה:

ובירושלמי פליגי בה ר' אבהו בשם ר' יוחנן ד"ת מעות קונות והיינו טעמא דשאר כל אדם וחנווני חיישינן דלמא משתלי ולא מערב ור' חיננא אמר ד"ת מעות אינן קונות והיינו טעמא דחנווני ובשאר כל אדם אמרו התם שכן חנווני מזכה להן ע"י אחר והוא משום דסתם שאר כל אדם לא מזבן חמר י' אלא אזיל לגבי חנווני וזבין לי' ומזכה חנווני לבעה"ב ע"י שליח זה. ואע"ג דלישנא דמזכה להן לא מחוור דהא מכירה גמורה במשיכה דשליח הוא מ"מ אתחזיא דהא ניהו דעתי' דירושלמי וקמ"ל קנין דשליח היכי עלית לן פירוקא מעליא מהא למיפרק הא דירושלמי וירושלמי ס"ל דהכא דכ"ע אוקמוה אדאורייתא ולר' חיננא מדאורייתא אין מעות קונות וסתם חנווני בחמרא דילי' מזכה לי' במעותיו וסתם שאר כל אדם אזיל וזבין מחנווני והיינו טעמא דבחנווני לא זכו לו מעותיו ובשאר כל אדם זכו לו והאי שאין מערבין אלא לדעתו תני ואין מערבין ומלתא באפי נפשה היא כדאמר הרא"ש ותלמודא דידן דס"ל לרבנן אפי' למ"ד מעות קונות ד"ת הכא לא קנו מדרבנן כי היכי דלא קנו בעלמא קא מוקמי למתני' כר' חיננא והיינו טעמא דחנווני דכי א"ל זכה לי קא זכי לי' במעותיו ושאר כל אדם אזיל וזבינו לי' וכי אמר לחנווני ערב לי מהדר לזבוני לי' מן השוק אי למזכי לי' ע"י אחר. ומסתברא היינו דאמר הרמב"ם נותן מעה לבעה"ב שיקח לו פת ויערב לו בה דבכל לשון שאומר לו ילך ויקנה אבל אם נתן לחנווני וא"ל זכה לי במעה אינו עירוב ואם א"ל ערב עלי ה"ז לוקח כו' שאם א"ל זכה לי לא ילך ויקנה אלא מזכהו משלו בהמעה ואם א"ל ערב עלי ילך ויקנה והרמב"ם אמר בתחומין ה"ה בע"ח אלא משום דמתני' בתחומין קמיירי מדקתני סיפא שאין מערבין אלא לדעתו ואוקמה ר' יודא בע"ת רישא נמי בעירובי תחומין. והיינו דהרא"ש וברי'. וצ"ת:

סליק פרק שביעי

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה