גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שביעי - חלון · דף פ:
אבל קורה לא. איכא למימר הכא דמדרבנן אפי' היכא דבעי שיעורא לא אמרינן מכתת שיעורא והיינו טעמא דלחי והיינו טעמא דסולם וקורה שאני דבעינן רחבה ובריאה כדי לקבל אריח דמחזי כמאן דאזמני' למיהב עלי' אריח ואשירה כיון דאסירא למיהב עלי' אריח דבונה בנין באשירה כתותי מכתת שיעורי'. א"נ לחי וסולם לא בעי קביעות דלחי אפי' מרוח חיים מהני וסולם כי לא ניטל בשבת סגי אבל קורה שיעורא דידי' משום דלקבולי אריח הוא ומחזי כמאן דקבעא לה הכא ואשירה הא אסור למיקבע לה דלשריפה קאי ומכתת שיעורי':
קשיא לן לר"נ ב"ר יצחק דאמר סולם של אשירה פלוגתא דר"י ורבנן ולרבנן אסורה דהו"ל קינה בית באיסורי הנאה לחי וקורה נמי קונה בית באיסורי הנאה וניחא לן התם לערב אחד בעינן פתחא לאשתמושי בי' ואע"ג דלא משתמש בי' כיון דלגבי עירוב קרי לי' פתחא לאשתמושי בי' הו"ל קונה פתח באיסורי הנאה הכא האי לחי וקורה לאשתמושי מאי אהני לי' למישרי איסורא הוא דמהניא לא הו"ל קונה בית באיסורי הנאה. א"נ התם פתחא בעינן הו"ל קונה פתח הכא הכירא בעלמא הוא ואפי' למ"ד לחי משום מחיצה לא הו"ל עושה מחיצה באיסורי הנאה אע"ג דהויא מחיצה איהו בהאי מחיצה לא מתהני דא"נ לא הוי מחיצה הוי שרי משום הכירא כי היכי דשרי בקורה דמשום הכירא הוא ולמאן דמוקים פלוגתי' דפ"ק דלהשתמש תחת הקורה דמאן דאסר משום דסבר קורה משום מחיצה וריש לקיש הא מהנך דאסרי הוא ולא מיבעיא לחי ולא מישתרי במבוי אלא במחיצה מפרק לה כדשנינן מעיקרא דהכא דלמישרי' הוא דאהני לא הוי בונה מחיצה מאיסורי הנאה ולרש"י דאמר אהא דליכא מחיצות ואינו נוח לשמרו לא תיקשי א"כ באשירה קונה בית באיסורי הנאה הוא. דאימא דיחויא בעלמא הוא דדחי לסייעתא אבל לא קאי:
מתני': מוסיף ומזכה. דלא כר' יוסי ואבע"א אפי' תימא ר' יוסי ע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא בנשתתפו במבוי ואין מערבין בחצרות אלא שלא לשכח אבל אם לא נשתתפו במבוי א"נ בשיתוף מבוי ואין חצרות פתוחות זו לזו או פתוחות ולא עירבו החצרות אלא כל חצר לעצמה מודי ר' יוסי דאפי' שירי עירוב בעי שיעור מיהא חזינן לרבנן דאמרי הלכתא כר' יוסי ולא מפלגי בה מידי:
וצריך להודיעו פירש"י לצדדין קתני מוסיף ומזכה משלו וצריך להודיעו אם משלהן. והוא לרב חסדא דאמר מתני' אפי' בחצר של מבוי אחד אבל לריב"ל דאוקים למתני' בחצר שבין שתי מבואות כולה במשלו וכדאמרי הרי"פ והרמב"ם דאפי' במשלו צריך להודיעו דלא ידעינן בהי ניחא לי' אבל קצת רבוותאי אוקמוה במשלהן אפי' בחצר שבין שני מבואות:
הרשב"א והריטב"א דאמרי תרוי' שמערבין לכל שבתות השנה ושיזכה כל מי שיתוסף ואמר הריטב"א ואע"פ שאין מזכין להם בפי' כל הציבור מתנה עליהן שכל מי שיבא יזכה בו ואמרי שאם נתמעט האוכל עד שלא באו דלמא צריך להוסיף דלדידהו אימא כתחילת עירוב דמי ואיבעיא לן את"ל לדידהו כתחילת עירוב דמי אי איכא כגרוגרות להנוספין ואשתייר כל שהו להנך דמכבר מאי מי אמרינן להנך דמכבר שירי עירוב הוא דסגי בכל שהו או דלמא כיון דלנוספין כתחילת עירוב הוא לכולהי נמי תחילת עירוב הוא דבהדי דנוספין אכתי לא עירבו. ואת"ל להנך שירי עירוב הוא וסגי בכ"ש היכא דליכא כולי האי וצריך להוסיף ואי כיון דצריך להוסיף עד שיעורי' צריך או דלמא כי מוסיף עד כגרוגרות לנוספין וכ"ש הנך סגיא:
בשירי עירוב הרמב"ם בפירושיו על המשנה כתב ואין הלכה כר' יוסי וכן בהלכותיו לא מפליג בין תחילת עירוב ובין שירי עירוב ושירי עירוב נמי שיעורא בעי והרשב"א והריטב"א דאמרי תרוי' הלכה כר' יוסי ושירי עירוב בכל שהו ומסייע להו מדאמרינן במי שהוציאוהו בשמעתא דישן בדרך רב אשי אמר איצטריך סד"א הנ"מ בשירי עירוב מכלל דבשירי עירוב הלכתא כוותי' וכן אמר הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע מיהא איכא למימר ע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא בנשתתפו במבוי דאין מערבין אלא שלא לשכח את התינוקות אבל בשיתוף בלא עירוב החצרות זו בזו או עירוב בלא שיתוף מודי ר' יוסי דשירי עירוב נמי שיעורא בעי ואשכחן לן חבר ה"ר יונתן דאמר הכי והנך רבוותאי לא מפלגי בה מידי:
גמרא: מאי אריא נתמעט כו' הומ"ל נתמעט איצטריכא לי' דמוסיף ומזכה ולאפוקי מדר' יוסי:
אפי' כלה נמי ומסיפא ליכא למישמע איפכא ניתוספו עליהן דלדידהו תחילת עירוב הוא צריך להודיע הא כלה א"צ אימא לא מיבעיא כלה דליכא עירוב כלל:
אלא בשני מינין כו' קס"ד לא מפלגינן אלא בחדא אי בין נתמעט לכלה דכלה כעירובא אחרינא הוא אבל נתמעט אכתי עירובא קמא קאי אי בין ב' מינים למין אחד דממין אחר אימא לא ניחא לי' וכי קתני מתניתא דאפי' כלה ממין אחד א"צ להודיע מכלל דלאו בכלה ונתמעט תליא מלתא אלא במין וב' מינים תליא וכב' מינים אפי' נתמעט נמי צריך להודיע וקאמר כדתניא דממין אחד אפי' כלה נמי ולא תליא אלא במינים ומשני כלה שאני דבתרתי תליא מלתא:
אלא אי בב' מינין קס"ד כל סברא לנפשי' קיימא אי איכא לאפלוגי בין כלה לנתמעט משום דכלה כעירובא אחרינא הוא אפי' במין אחד מפלגינן ואי איכא לאפלוגי בין מין אחד לב' מינין משום דאימא ממין אחר לא ניחא לי' אפי' בנתמעט נמי לא ניחא לי' ואי איכא לאפלוגי בהא ובהא לא שרינן שלא מדעתו אלא בתרתי לטיבותא נתמעט וממין אחד וקא קשיא לי' אמתניתין אי ממין אחד מאי אריא נתמעט אפי' כלה נמי דתניא כלה ממין אחד אין צריך להודיע ולא מפלגינן כלל בין כלה לנתמעט אלא בין מין אחד לב' מינין ואי משני מינין אפי' נתמעט נמי לא כיון דלא ניחא לי' במין אחר בנתמעט נמי לא ניחא לי' וכי קתני ברייתא בשני מינין צריך להודיע אפי' בנתמעט נמי דלאו בכלה תליא מלתא אלא במינין ומשני דלא מצרכינן להודיע אלא בתרתי לגריעותא דאשתייר מעירובא קמא אפי' ממין אחר נמי אי ממין אחד כבר גלי דעתי' דבהאי מינא ניחא לי' אלא ממין אחר וכלה הוא דצריך להודיע:
כלה שאני אמר הריטב"א לא תימא כלה לגמרי כרש"י חדא נתמטמט לאו כלה הוא ותו האי מוסיף מערב לכתחילה הוי אלא מאי כלה כלה רובו ומאי נתמעט כלה מיעוטו וטעמא דמסתבר הוא אלא דלא אשכחן לי' חבר בספרים:
כלה שאני הרשב"א והריטב"א דאמרי תרוי' אנן דקי"ל כר' שמעון בג' חצרות הפתוחות זו לזו וחצר שבין ב' מבואות עירבה עם שניהן מותרת עם שניהן וקי"ל כר' יודא דכל דזכות היא לו מערבין שלא מדעתו בין כך ובין כך אפי' נתוספו עליהן דיורין ואפי' תחילת עירוב ואפי' חצר שבין ב' מבואות א"צ להודיע וכן אמר הראב"ד ולה"ר יונתן אם יש ד' דברים הללו צריך להודיע חסר אחד מכל אלו א"צ להודיע כלה ורוצה לערב ממין אחר ומשלהם בחצר שבין ב' מבואות ואף הרב בעל הטורים ס"ל כה"ר יונתן והא דאמר וכן אם נתוספו עליהן דיורין אמשלהם קאי וכן הנ"מ בבית שפתוח לב' חצרות אבלה נמי קאי דמ"ש נתוספו מ"ש כלה וכן הריא"פ והרא"ש אייתוה להא דחצר שבין ב' מבואות אכלה וכן הרב בעל ש"ע בכלה בבית שבין ב' חצרות קמיירי ובנתוספו בשלהם קמיירי דמ"ש ניתוספו מכלה ותו הא בספרו ב"י קלסי' לה"ר יונתן וקשיא חדא הא דהראב"ד והרשב"א והריטב"א סוף סוף זכות הוא לו דאי בעי לערובי באידך אכתי מצי לערובי ושרי עם שניהם ועוד מכדי חצר שבין ב' מבואות טעמא מאי משום דלא ידעינן בהי ניחא לי' מה לי משלו מה לי משלהם וניחא לן אטו מאן דפליג עלי' דר' יודא בחצר של מבוי אחד מי לא מודי במשלו דלא צריך להודיע והתניא אם משלהם צריך להודיע משלהן אין משלו לא לאו משום דזכות היא לו ובמשלהן דפליג אימא מקפיד על עירובי' כדפירש רש"י ועירובי' חשיבא לי' מהאי זכותא כדתניא בתוספתא בפ"ו א"ר מאיר מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אנא לדעתו לפי שאין רוצה שישתתפו אחרים עמו בחלקו אבל אם היתה לו תבשיל או עיסה אצל חברי' זכה לו תבשילו ש"מ טעמא דר"מ משום דמקפיד על עירובו לר' יודא נמי דאמר במשלהן זכות הוא לו ע"כ לא פליג אלא בחצר ומבוי אחד דצריך לי' למבוי ולאשתמושי בגוי' ולמסגי לרה"ר דרך המבוי אנן סהדי דהא ניחא לי' טפי מעירובי' ותו לא קפיד אעירובי' אבל לאשתמושי בתרי מבואי מודו להו לרבנן דאפי' לר"ש דשרי בחצר שבין ב' מבואות בעירבה עם שניהם דלא אמרינן זבות הוא לו לערב בשני מבואות ואימא אתרי עירובי מקפד קפיד כיון דבחדא סגי לי' ומהאי זכותא דלאשתמושי בתרתי עירובי' חשיב לי' טפי וכי מערבת לי' בהאי מבוי אימא באידך ניחא לי' ומסייע להו הא דתניא אם משלו צריך לזכות אם משלהם צריך להודיע למ"ד לא פליגי עלי' דר"י במאי עסקינן אי בחצר ומבוי אחד משלהם נמי לא אי בחצר שבין ב' מבואות אפי' משלו נמי אלא לאו בהא נמי שאני משלו למשלהן. והריא"פ והרמב"ם דאמרי תרוי' אפי' מזכה משלו אם יש ג' דברים הללו שנשתתפו בב' מינין וכלה ובחצר שבין ב' מבואות צריך להודיע אוושא עלי' עלמא הא אנן כר"ש ס"ל אפי' בחצר שבין ב' מבואות זכות הוא דניחא לי' באידך מבוי אכתי מצי לשתופי נמי באידך תרגמא ה"ה אליבי' דשמא אינה חפיצה בשיתוף ב' מבואות דאוושי עלי' אינשי דב' מבואות וכו' ע"כ והא דאמר הריא"פ שמתוך שאתה מתירו במבוי זה אתה אוסרו במבוי אחר ואמר הרמב"ם אם נשתתפה עם אחד מהן בלבד נאסרה במבוי השני ה"ק אימא בתרתי לא בעיא לערובי משום דאוושי אינשי ולא מערבא אלא בחדא וכי מערבת לה בההיא מבוי קאסרת עלי' אידך מבוי דלא מערבא בהדי' ואימא איהי באידך ניחא לה לערובי והא דמפליג הריא"פ והרמב"ם בין נשתתפו מתחילה בעין א' ובין נשתתפו בשני מינין לא אשכחן בה טעמא מה לי במין אחד מה לי בשני מינין ובירושלמי דשלהי פירקין ולית לי' לר' מאיר דאמר אין מערבין אלא לדעתו זכין לאדם שלא בפניו ר"מ לית הדא זכו לא בעי בר נש יעול חברייא לביתי' בר מדעתי' ובעינן מימר הא דתניא אם משלהם צריך להודיע מקפיד על עירובו הואיל וקצת חוב הוא לו דייעיל חברייא לביתי' הא משלו זכותי' נפישי וחובי' א"נ דירושלמי פליגא וסברה משלו נמי צריך להודיע:
שמנה עשרה ותו לא מאי טעמא מ"ש י"ח מטפי מי"ח וכ"ת דמשום דבי"ח איכא גרוגרות לכל חד וטפי מי"ח בעינן כגרוגרות לכל חד אלא ב' סעודות דקתני במרובין מ"ש מרובין ומ"ש מועטין וליתני כמה שיעורי' כגרוגרות לכל חד א"נ משום דבעי לאסוקי הא דר' יצחק וב' סעודות הוויין י"ח גרוגרות קאמר י"ח ותו לא א"כ ל"ש מרובין ול"ש מועטין וכולהי מילתא לאו קושיי ופירוקי הוא אלא אסוקי מלתא הוא וקא אזיל ופריש מילתי' דשמואל:
ואי לא אלא כל שאלו מחלקו למזון ב' סעודות מגיע יותר מכגרוגרות לכל א' וכדארש"י דאיכא בב' סעודות טפי מכגרוגרות לכל חד הן הן מועטין וכי מגיע כגרוגרות לכל חד לא מרובין ולא מועטין הן דאידי ואידי חד שיעורא היינו כגרוגרות לכל אחד היינו מזון ב' סעודות ור"י דאמר כמה הן מרובין י"ח לאו דהיינו מרובין אלא י"ח ומי"ח ואילך שיעורן בב' סעודות. כמו במרובין דעד י"ח שיעורן כגרוגרות דלא הויין ב' סעודות וקמ"ל דב' סעודות הויין י"ח דקאמר דמי"ח ואילך שיעורן בב"ס ועד י"ח ליכא ב"ס והריטב"א דחי לדרש"י הא אמרת י"ח מרובין ובמרובין הא אמרת דליכא כגרוגרות לכל חד ומתני הא קמ"ל דב"ס לא הויין י"ח גרוגרות די"ז גרוגרות הויין ב"ס ומועטין הן כדאמר ואי לא הן מועטין אפי' מגיע לכגרוגרות הוו לי' מועטין וי"ח ומי"ח ואילך הן מרובין דלא מגיע לכגרוגרות ובהא נמי מסתבר ולא אשכחן לי' חבר וכולהי רבוותאי אמרי י"ח גרוגרות בעינן דהויין ב"ס:
לרבותינו בעלי התוס' בעירובין לית הלכתא כר' יוחנן ור"ש אלא כר"מ ור"י ושיעור ב' סעודות לדידהו כט' בצים ויותר דהא ב' זתים וביצה א' היא וגרוגרות גדולה מזית וי"ח גרוגרות יותר מס' בצים ולרש"י ה' בצים ושליש כר"ש ולהרמב"ם ו' בצים כר' יוחנן בן ברוקא וכן אמר הריא"פ דכהני תנאי ק"ל וכן אמרו רבוותאי:
והמשתתף במשקין אמר הריטב"א משמי' דהראב"ד דבעי רביעית לכל א' וא' כשיעור הוצאה בשבת כי היכי דאוכלין כגרוגרות לכל א' כהוצאות שבת והא דאמר וליקני מר רביעתא דחלא רביעתא לכל חד קאמר ויין לכל א' רובע רביעית בחמרא דדרי על תלת מיא וכו', ואי לא דרי בעי טפי עד מזיגה דרביעית והריטב"א תהי בה מ"ש אוכל דמרובין ב' סעודות לכולן ומ"ש משקין דחרובין ומועטין שוין אלא חמר משמי' דרבותיו משקין כדי ב"ס סגיא אפי' לאלף וביין ב' רביעיות וכל מועטין נוטלין לכל א' כשיעור הוצאת שבת כל זמן שלא יעלו לב' סעודות וכו' וחומץ דלהוצאת שבת הוא רביעית וברביעית ב"ס לעולם שיעורו ברביעית בין לאחד בין למאה ע"כ והא דחמר מועטין נוטלין לכל א' כשיעור הוצאת שבת לא אשכחן אלא בחלב דלהוצאה תנן כדי גמיאה אבל שאר משקין דלהוצאת שבת תליא במצניעין אותו לשתות ולסוך והאי שיעורא ודאי בעירובין לאו כלום הוא דעירובין באכילה תליא מילתא דהוי אכילה דחשיבא ולית לן למימר במשקין אלא אפי' א' רביעית בעינן כדאשכחן בהוצאת שבת היכא דתליא בחשיבותה דשתי' ברביעית והוא דלית בהו כדי ב"ס והיכא דאית בי' שיעורא דב"ס אפילו במה שדרכו לטבל בו ב"ס אפי' לאלף סגיא דלא גרע מאוכלין וכן אמר הרמב"ם ביין חי ב' רביעיות לכולן ומבושל וחומץ ומוריס כדי לאכול בו ב"ס ובשכר ב' רביעיות וכולהי משקין דלא אתמר בהו כמה ב' סעודות חזינן אי חזיא לב' סעודות או לטבל בי ב' סעודות אע"ג דלית בי' רביעית בין לאחד בין למאה הכי שיעורא ואי אית בי' טפי מרביעית למועטין רביעית לכל חד סגיין והיכא דליכא למיקם עלה רביעית לכ"א:
שתי סעודות הויין י"ח גרוגרות תהי בה ר"ת ואסיק ר"י דלית הלכתא כר' יוחנן בן ברוקא ור"ש ופליגא דכולהי רבוותאי וחזינן אנן דהא הני ב' סעודות לאו מלתא דפסיקא הוא דהא ר"מ ור"י מר סבר מזונו לחול ומ"ס מזונו לשבת וזה וזה מכוונין להקל ור"י בן ברוקא סבר ו' בצים ור"ש סבר ה' בצים ושליש ובעלמא סבר ר"ש תמניא בין הוא וחלין שיעור סעודה אחת לבית המנוגע דאמר רחמנא שוהה שיעור אכילה ובעירובין להקל שתי ידות מככר כדאמר רש"י בכיצד משתתפין ואשכחן קרא דעיסת מדבר הוי עומר לגולגולת דהו"ל מ"ג בצים וחומש לב' סעודות ותניא האוכל כמדה זו ה"ז בריא ומבורך ה"נ הנך ב"ס לאו בכולהי דוכתי דמיין אהדדי ובעירובי תחומין דאחמור בי' רבנן ב"ס לכל חד אקילו גבי' בהא דב"ס לכל חד למר לכל חד מזונו לחול להקל ולמר לשבת להקל ולמר בשתי ידות להקל ולמר ככר של רובע הקב היינו קולא דידי' ובעירובי חצרות קביל שמואל הואיל ואקילו בי' רבנן דבמועטין כגרוגרת סגי ובמרובין אפי' מאה מזון ב"ס לכולם אחמו' בי' רבנן ואצריכו בי' היכא דהוון טפי מי"ח אינשי בעי לכולהי ב"ס גדולות די"ח גרוגרת ואיכא למימ' משום דהיו רובע הקב של ציפורי בועודיות של רבי דסאה הויא רי"ז בצים והויא לקב תלתא ושית בעין ושישית ביעא ורובע ט' בעין ועוד חדא מכ"ד בביעא והיינו י"ח גרוגרת לכל ביעא תרי גרוגרת נכי פורתא כדדייק ר"ת דכל ביעא תרי זתים וגרוגרת נפיש פורתא מזית א"נ משום דהו"ל ככר דר"ש דאמר בבית המנוגע דאמר רחמנא שוהה כשיעור סעודה א' הוא ד' בצים וכן כולהי פרס דכל דוכתי חצי ככר של ח' בצים דהוה ב"ס אלא בעירובי תחומין הקילו ובעירובי חצירות אוקמוה אדינא ובעי תמניא בעים ובטומאת אוכלין קי"ל כרבנן דאמרי כמוה בלא קליפתה כדתניא ומייתי לה בריש כיצד משתתפין והיינו דאמרינן בסדר יומא בטומאת אוכלין דכתיב אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ואין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת היינו בלא קליפתה והשתא ביצה בלא קליפתה היינו ב' זתים והאי ככר דאית בי' תמניא בעים בקליפתי' אימא אית בהו י"ח גרוגרת ואפי' תימא דבציר פורתא בעירובי חצרות דלמועטין כגרוגרת משערינן במרובין נמי כגרוגרת משערינן בכמה דקריב להאי ככר והשתא אפי' תימא בע"ת כר"י בן ברוקא או כר"ש בע"ח במרובין בעינן י"ח גרוגרת:
מתני': ככר כאיסר והוא שלם פירש"י ובלבד שיהא ככרות הרבה כגרוגרת לכל אחד ואחד וכן אמר הראב"ד וכן אמר הרשב"א וה"ר יונתן אמר דאי איכא ככר שלם לא בעינן שיעורא וכן אמרו אליבא דהרמב"ם דלא פריש בככר שלם שיעורא והא דתנן במה דברים אמורים בתחילת עירוב כו' ולא אמרו לערב בחצרות כו' מדקתני ולא אמרו לערב בחצרות מכלל דבחצרות קא מיירי וקאמר בד"א בתחילת עירוב אלמא בחצרות נמי תנן האי שיעורא התם אחד מזכה לכולם דאפי' מזכה ככר שלם בעי האי שיעורא אבל בדאיכא ככר שלם לכל חד תו לא צריך:
ר' יהושע דבעי שלימה משום איבה מסתברא במזכה לכולן אפי' בפרוסה וכן היו שנים דאחד נותן עירוב וחברי' הו"ל בית שמניחין בו הפת שאין צריך ליתן עירוב אפי' פרוסה נמי דבחד מאי איבה איכא ואיכא למימר משום שמא יחזור דבר לקלקולו הכי תקינו לי' רבנן דע"ח בעי ככר שלם דאי בחד בפרוסה אתי למישרי נמי בטובא: