אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שביעי - חלון › דף פ.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שביעי - חלון · דף פ.

דף עט:

אם משלהן צריך להודיע דלא כר' יודא דאי בחצר שבין שני מבואות משלו נמי צריך להודיע בשלהי פירקין והא דא"ל ר' אחא ברי' דרבא לרב אשי הלכה מכלל דפליגי אע"ג דהאי תנא פליג כיון דבמתניתין לא פליגי ודאי הלכתא כמתני'.

אם משלהן צריך להודיע פירש"י משום דמקפיד על עירובו אינו עירוב ולר' חנינא דאמר עירובו עירוב הנ"מ היכא דיהיב ריפתא ומקפיד אבל שלא מדעתו אימא עינו צרה ולא בעי למיהב כלל:

אמר הרמב"ם מברך אקב"ו על מצות עירוב ואיתחזיא לן המזכה משלו כשנוטל האוכל קודם שיתנהו לחברו יברך דבתר דיהיב לחברי' וזכי מאי עובר לעשיתן הוי וא"נ לא קנה עד בהש"מ איהו הא תו לא קעביד מידי וממילא קא קני וכדאמרו בגובה בשעה שמקבל יברך ואי משום דאכתי לא אמר בהדין יהא שרי כי לא אמר מאי הוי לא יהא אלא בעה"ב שהיה שותף דאין צריך לערב וכי זיכה תו לא צריך ויו"ט שחל להיות בע"ש דעביד עירוב תבשילין ביום ה' ומזכה לכולן ממילא מהניא לעירובי חצרות כיון דזיכה הרי כולן שותפין ושותפין לא צריכי לערב וכיון דחדא ברכה לתרויהו מברך על עצות עירוב ומזכה ואומר בהדין יהא שרי לאפויי כו' ולאפוקי ולעיולי כו':

תנאי היא לרש"י תחומין נמי קשיא לי' כיון דלא תנן ומזכה ומשני רב כר' חייא וכ"ת רבי לא שנה ר' חייא מנין לו תריץ כיון דאשכחן ר' חייא דס"ל צריך לזכות אמרינן מתני' נמי סמיך אדקתני בשיתופין ולא מיבעיא בתחומין ואי לא הוי משכח לדר' חייא לא הוה אמרינן הכי ורב נחמן נמי דאמר א' שיתופין וא' עירובי תחומין צריך לזכות קסבר הואיל ומשכחת לי' לר' חייא דס"ל אמרינן מתני' נמי בתרויהו בעיא:

או דלמא משלה עירבה לה כו' לרש"י קסבר ר' ישמעאל בר' יוסי אע"ג דעירובי תחומין צריך להודיעו הכא אנן סהדי דביתה ניחא לה דלא אזלה להתם אלא למרחץ וחשכה לה ור' חייא סבר כיון דבעלמא עירובי תחומין צריך להודיעו דחוב הוא לו הכא נמי לא פליג רבנן וכי אסקינן משל חמותה עירבה לו ר' ישמעאל בר' יוסי נמי מודי דלא פליג רבנן ובתחומין בכ"מ צריך להודיעו. ולרבותי' בעלי התוס' דאוקמוה בחצירות ר' ישמעאל כר' יודא ור' חייא כחבריו שחלוקין עליו:

ובירושלמי דשלהי פירקין מייתו עובדא באשה א' שעירבה לחמותה בלא דעתה ואתא עובדא קומי ר' ישמעאל ובקש לאסור א"ל ר' חייא כך שמעתי מאביך כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל למאי דמסקינן בלא זיכתה שמע ר' ישמעאל מאבוהי להקל ור' חייא בקש להחמיר ובשלא מדעתה שמע ר' חייא מר' יוסי להקל ור' ישמעאל ביקש להחמיר ולמאי דס"ד דהכא בשלא מדעתה חדא בחצירות ובסתם וחדא בתחומין וידעי דבעירוב ניחא לי' וכדאמרן מר סבר ידעי עדיף. ומר סבר חצירות סתם עדיף:

הא דאמר רש"י טעמא דרב כיון דקאסר עלי' גמר ומקני מסיים בה הריטב"א וכ"ת במאי אקני לי' בההיא הנאה דאית לי' חשיבה ככסף ואקני להו עקום בחצרו וטעמא דשמואל פריש הריטב"א עירובי תחומין דמפיק לי' מרשותי' ומנח לי' ומחזיק באותו מקום למיקני שביתה זכי נמי לחברי' באותו מקום למיקני לי' דוכתא:

אבל עירובי חצירות לא מפיק לי' מרשותי' וכו':

אחד מבני מבוי כו' ולא נשתתף פירש"י אינו רוצה ומתכוון לאסור עליהם לא תימא לרש"י רגיל ואסר בעינן דאשתו דאמר שמואל אע"ג דלא רגיל להשתתף נמי חדא מדלא משני הא דרגיל הא דלא רגיל. ועוד דטורזינא לא רגיל אלא רש"י כרבותינו בעלי התוס' דאמרי כיון דרגיל אסר כו' אבל שאינו רגיל אינו אוסר כשתימצי לומר לדברי רבותינו בעלי התוס' לא שאני לן בין רגיל להשתתף ובין אינו רגיל אלא בין אסר ללא אסר ומאי רגיל דקאמר אוסר ומאי שאינו רגיל שאינו אוסר א"נ רגיל ממש והכא בדאסר ורגיל דקאמר לאפוקי דלח הוה משתף עד השתא ואע"ג דאסר הא אחילו לי' והיינו שאין רגיל אבל בתחילה היכא דאסר אע"ג דאכתי לא רגיל להשתתף נוטלין ממנו על כרחו והא דנוטלין ממנו ע"כ היינו מדעת אשתו וקאמר רגיל אין שאין רגיל לא היינו אסר אין לא אסר לא אלמא קסבר שמואל לא אסר לא א"נ ה"ק שאין רגיל לא ואי שמואל אע"ג דלא אסר משום דעת אשתו דמהני מ"ש רגיל ומ"ש אינו רגיל אלא לאו בדאסור ואין רגיל אחילו לו אבל רגיל לא אחילו לו ולישנא דרבנן דתוס' ורומיא דשמואל אדשמואל משתמעא טפי כדאמרן מעקרא דסתם רגיל להשתתף רגיל נמי לאשתמושי בי' ואסר ולהרא"ש ה"ק רגיל אין שאין רגיל לא והא שמואל הוא דאמר אשתו מערבת אע"ג דלא רגיל. אלא לאו הא דאסר הא דלא אסר ואשמעינן שמואל רגיל אע"ג דלא אסר ואידך קמ"ל אסר אע"ג דלא רגיל ומתניתא בלא אסר ולא רגיל ודהרא"ש קשיא לן א"ה היינו דקרא מסייע לי' מלחי וקורה למבוי הא התם אסר. ואע"ג דאיכא למימר דלא מסייע ליה אלא בהא דאסר ולא רגיל אבל בהא דרגיל ולא אסר לא לא משמע הכי. עוד קשיא לן דרבותינו בעלי התוס' ודהרא"ש למימר דהא דנכנסין ונוטלין ממנו בע"כ היינו מדעת אשתו. וה"ר מרדכי אמר וי"מ דג' חילוקין רגיל ואסר נוטלין שתופו בע"כ ודעת אשתו נמי לא בעי אסר ולא רגיל לערב דעת אשתו מיהא בעי לא רגיל ולא אסר בעי דעתו ומביא ראי' מאחד מבני מבוי שרגיל כי היכי דחזינין דאיכא חילוק בין רגיל לשאינו רגיל ה"נ אל תתמה אם אנו מחלקין באידי ואידי אינו רגיל בין אסר ללא אסר והך לישנא ה"ה דהו"מ פריש למלתי' דרגיל ולא אסר נמי נוטלין בע"כ ואפי' דעת אשתו לא בעי אלא דלא מסתברא להו למימר בדלא אסר דלא בעינן דעתו ולדידהו הא דאמרינן רגיל אין שאינו רגיל לא לאו סיומא דרומיא הוא דהתם שלא מדעת אשתו בעי רגיל הכא מדעת אשתו לא בעי רגיל אלא ה"ק דאל"כ אלא דשמואל לא מפליג בשלא מדעתו מידי קשיא דשמואל אדשמואל דהכא בעי דעת אשתו והתם לא בעי דעת אשתו לאו רגיל אין שאין רגיל לא והתם דרגיל לא בעי דעת אשתו הכא דאין רגיל בעי דעת אשתו ה"נ תיפליג בין אסר ללא אסר היכא דאסר מהני דעת אשתו והיכא דלא אסר לא מהני והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ד') אמר אם אוסר אשתו מערבת שלא מדעתו ואם אינו אוסר בב' חצרות הפתוחות כו' אינה מערבת שלא מדעתו ואם אוסר ולא עירבה אשתו ולא נשתתפה כופין אותו כו' ונכנסין לביתו כו' בע"כ. ולדידי' מאי רגיל אוסר כדאמרן ונכנסין לביתו ונוטלין ממנו בע"כ ואשתו מערבת כי הדדי נינהו אי אמרינן מערבין בע"כ כי איתה לאשתו קא מערבא איהי וכי ליתה נכנסין ונוטלין בע"כ. ואי אין מערבין בע"כ אשתו נמי לא מערבא והיינו דרמי דשמואל אדשמואל דאמר רג"ל דהיינו אוסר אוסר אין שאין אוסר לא וכי היכי דבני מבוי לא שקלי מיני' ומערבי' בע"כ אשתו נמי לא מערבא בע"כ. והרמב"ם מפרש הא דאסר דאמר אינו משתף ומיחה אין שיתופה שיתוף והא דשמואל בשלא מיחה ולהרמב"ם הא דשמואל בחצר שבין ב' מבואות דאי בחצר ומבוי א' מאי אריא אשתו כ"ע נמי דהאמר שמואל הלכה כר' יודא והא דרמי דשמואל אדשמואל איכא למימר בהא כהרשב"א ס"ל דאשתו ובני מבוי שוין ולדידי' ברגיל נמי מערבת בע"כ:

נמצינו למדין חמש מחלוקת בדבר בשלא מיחה ד"ה אשתו מערבה שלא מדעתו אפי' בחצר שבין שני מבואות אלא לזכות לאחרים אמרו שאינה מזכה שלא מדעתו ואם מוחה לרש"י ולרבותינו בעלי התוס' ולה"ר מרדכי ולהרשב"א אם אינו אוסר אין מערבין בע"כ בין אשתו בין אחרים אע"פ שרגיל להשתתף ולערב ואם אוסר לרבותינו בעלי התוס' בין רגיל להשתתף בין שאינו רגיל אשתו מערבת בע"כ אבל לא אחרים לה"ר מרדכי משמי' דקצת רבוותאי ברגיל להשתתף ואוסר בני מבוי נוטלין שיתופו בע"כ אפי' שלא מדעת אשתו ובאינו רגיל ואוסר צריך דעת אשתו ולהרשב"א בין רגיל להשתתף בין שאינו רגיל יש לאשתו בביתו היא מערבת בע"כ אינה בביתו בני מבוי נכנסין ונוטלין בע"כ. ולהרא"ש רגיל להשתתף ואינו אוסר אוסר ואינו רגיל להשתתף אשתו מערבת בע"כ אבל לא אחרים אינו רגיל ואינו אוסר אין מערבין אלא לדעתו ולהרמב"ם בין אוסר בין אינו אוסר אין מערבין בע"כ אלא ברגיל להשתתף בני מבוי נוטלין בע"כ ואיכא למימר ה"ה אשתו ומסתברא דברגיל ואוסר קאמר מדמסייע לשמואל מכופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי והא שמואל בדלא מחי קאמר אבל מחי לא אלא אהא דבני מבוי קאי דאמר נוטלין ממנו בע"כ והתם אע"ג דלא רגיל כרגיל דהכא דמי והתם משום דאסר הוא ועוד מדאמר ואחד מבני מבוי שאינו רוצה להשתתף כלל כופין אותו להשתתף והא הכא דלא רגיל ואי לא אסר כופין אמאי ופירשוה ברגיל בני מבוי יורדין לנכסיו ונוטלין בע"כ ובאינו רגיל ב"ד כופין אותו:

הא דאמר שמואל נוטלין בע"כ ואמר שמואל המקפיד על עירובו אינו עירוב בעינא למיפרקי' וכן הא דר' יודא ורבנן דלא תיקשי אדשמואל:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה