אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שביעי - חלון › דף עט:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שביעי - חלון · דף עט:

דף עט.

ואיבעית אימא לעולם תרתי הא דאמור בתוס' ומיהו אדרבה משמע דלא הוי בעי נעילת דלת וכן אמר ה"ר מרדכי בעובדא דרבא מדלא קאמר לנעול כו'. והרא"ש אמר ופירש רש"י דלא רצה לישב שם בבית החיצון שלא יבוא להוציא כו' ואם לא הי' שם בית פנימי לישב שם משמע שהי' צריך לנעול כו' הלכך יש להחמי' ברש"י והריטב"א אמר כהר"י דכל מבטלי רשות א"צ לנעול והא דרבא נמי משום דהוה דש בי' לטלטל בהיתרא ע"כ. פי' דחצרו של רבא הוה והוה דש בי' לטלטל בלא עירוב ואמר הריטב"א ומסתברא דליתי' ללישנא קמא דאמר או נועל את ביתו כ' דנעילת דלת בלחוד לא מעלה כו' כסוגיין דכולהי פירקין ע"כ. פי' דכולה מכילתין ביטול אמרה והרב בעל כסף משנה תרגמא אליבא דהרמב"ם דלא אצריך נעילת בית בהדי ביטול דס"ל כרבותינו בעלי התוס' א"נ ס"ל כלישנא קמא דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואו נועל לביתו דקאמר לאו למימרא שינעול ממש אלא שלא יוציא ויכניס לביתו וזה בכלל מ"ש אבל הוא אסור וקשיא א"ה מאי או ותו הוא אסור ל"ל ותו בפירוקא דקמפרק ה"ק או נועל כו' היכי משמע הא ואנן מסתברא לן דלישנא קמא נמי ודאי לא פליגא אהא דתנינן בכולה מכילתן ביטול וכי קתני או נועל בבית שבין ב' חצרות הוא דקתני משום דהכא כי נועל נועל לגמרי ולא פתח לי' כלל ומסלק נפשי' מהאי ביתא לגמרי ולא גרע מביטול אבל במבטל רשות חצרו דבעי לי' למסגי דרך חצרו ולא מצי נעיל לי' לגמרי וכי עייל ונפיק פתח לי' לא אהניא נעילה ובעי ביטול בהדיא א"נ האי ביתא דלאו עקר תשמישתי' סגי בנעילה חצרו דעקר תשמישתי' ביטולא בעי והשתא דאתית להכי אימא הלכתא כלישנא קמא דמיקל בעירוב והכי משמע בירושלמי דאמרו הכא ר"מ היא דאמר בית הנעול אוסר ש"מ דהא דאסר ר"מ בית הנעול לטעמי' דאמר הלך לעיר אחרת אוסר ולא יהא נעול גדול מהלך דליתי' הא לדידן דלית לן דר"מ בהלך ובדליתי' לא אסר בנעול נמי לית לן דר"מ ולא אסר ואע"ג דמתניתא כלישנא בתרא מפרשי דבעינן תרתי והלכה מיהת כלישנא קמא דמתניתא ר"מ היא ואנן קי"ל כרבנן ומהא שמעינן דנועל לכולה שבת כי היכי דבהלך אי דעתו לחזור בשבת דכ"ע אסיר ה"נ בנעול ולא דמי למבטלין וחוזרין ומבטלין דהתם בטלי' רשותי' בהדיא וכי היכי דלר"מ לא דמי ונועל אוסר ומבטל רשות בעלמא שרי:

שמע מינה ממתניתא היכא דאיכא תקרה אפי' נוטל לתוך קופתו ולא ידעינן הריא"פ והרמב"ם מ"ט אשמיטוה וש"מ כל פחות מג' אמרינן לבוד ואפי' ז' ומשהו סגי וש"מ בית ובו מחיצות שאין מגיעות לתקרה שבין שני חצרות מערבין אחד ואין מערבין שנים וכי עירבו שנים ואימעיט מאתמול. עד דלא מטי לתקרה אע"ג דאית בי' יו"ד אסורין:

מתני': מסתברא הנערים והנערות ונשים המשרתות שלנו אע"ג דסמוכין על שולחנינו ואפי' לר"ת מזכה על ידן שהרי יש להן יד לכל דבר למציאה ולמתנה ולמקח וממכר ועל מנת כן נשכרות אצלינו:

בתוס' ומיהו בתו כו' בבתו לר' יוחנן תרתי בעינן גדולה שהוא בוגרת ואינה סמוכה על שולחנו ועד דהויא בוגרת אפי' נערה קטנה היא הואיל ובידו למסרה למנוול ומוכה שחין וקתני מתני' דהכא ודמציאה בתו הגדולה בוגרת ואינה סמוכה על שולחנו מציאתה לעצמה ומזכה עירוב על ידה ובתו הקטנה דקתני מציאתה לאבי' ובעירוב אינה מזכה על ידה או קטנה ממש כל דלא בגרה ואפי' אינה סמוכה על שולחנו ורישא וסיפא באינה סמוכה או סמוכה על שולחנו דומיא דבנו ואפי' היא בוגרת דכל דסמיך על שולחנו ל"ש בנו ל"ש בתו קטנים קרי להו ורישא וסיפא בבוגרת ואפי' להריא"פ והרמב"ם ורבוותאי דאמרי דבעירוב דכ"ע גדול גדול ממש מ"מ מתניתין דמציאה בהכי מתוקמא:

ולא ע"י בנו ובתו הקטנים למ"ד הכא אפי' לר' יוחנן קטן ממש אע"ג דאקילו בעירוב בשפחה קטנה דזוכה לאחרים כדאמרינן בפ' התקבל מ"מ בבנו ובתו הקטנים אפי' אינן סמוכין על שולחנו לא אקילו ואוקמוהי אדיני' דלא זכי לאחריני דבנו ובתו קטנים גריעי מקטן אחר ואע"ג דלר' יוחנן מציאתן לעצמן. ובירושלמי אוקמוה הא דבנו ובתו הקטנים בשאין לתינוק דעת והא דעבדו וספקתו העברים בשיש דעת לתינוק וכבר פרישינן התם ואמרינן דבבלי לא ס"ל הלכך לא קבעי לה הלכתא רבנן קמאי:

הא דאמר הר"י דלאוקימתא דנדרים תרוי' במקבלי פרס כולה מתניתין במקבלי פרס לבר מבנו ובתו דקתני בהדיא הגדולים דהיינו שאינן סמוכין על שולחנו וקטנים דהיינו סמוכין על שולחנו אע"ג דאית להו בית במבוי נמי לא דבן אצל אבי' ודאי לא אסיר כדתנן בהדר האחין כו' ולמאן דאמר בפלוגתא דר"י בן בבא ור"י בן בתירא הלכתא כדברי שניהם להקל ול"ש נשים ל"ש עבדים לא אסרי נמי איכא לאוקמא כההיא דנדרים ובנתן לה מעות או במספקה במעשה ידי' וכדאוקמי אליבא דר"י בן בתירא ועבדים דגופן קנוי לי' אפי' בכה"ג לא אסרי א"נ אפי' היכא דלא זיין להו כלל לא אסרי הואיל וגופן קני לי' כדאמר הרב בעל ב"י ורבותינו בעלי התוס' לא קשיא להו אלא לר"י בן בתירא דאוסר בעבדים אפי' במקבלי פרס ומבנו ובתו קטנים לא קשיא ותדע דהרא"ש לא אקשי אלא מעבדים וכן אמר ה"ר מרדכי ולמאן דשרי לא נוקמה במקבלת פרס דא"כ כו' אלא במקבלת מעות לקנות לעצמה מזונות א"נ במספקת ממעשה ידי' והרב בעל ב"י תרגמא אליבא דהרב בעל הטורים השתא דאמרת ההיא דנדרים לר"י בן בבא ל"ש מעות ומספקא לה מעשה ידי' ל"ש מקבלה פרס לריב"ב בדאית לה בית אסרא וזכיא ולדידן דאית לן כדברי שניהם להקל לית לן ההיא אוקימתא דנדרים ואע"ג דאית לה בית במבוי לא זכיא כיון דלא אסרא דכולא מקבלא פרס הויא אלא באינה ניזונת משלו כלל הוא דזכיא אע"ג דלית לה בית כדאמרי רבנן דתוס' והרא"ש דלא הוי ידה כיד בעלה ואשתו ובנו ובתו כי הדדי נינהי באין סמוכין על שולחנו זכו בלא בית ואפי' בנו קטן וסמוכין לא זכו אפי' בדאית להו בית ואפי' גדולים ועבדים אע"ג דלא זיין להו כלל לא זכו ואע"ג דאית להו בית לא אסרי ובתו בגרה ואינה סמוכה בעינן ועבדו ושפחתו העברים אפי' קטנים וסמוכין זכו ולדידי' או דלית לן כהאי סתמא דר"י בן בבא היא או דאית לן האי סתמא ומוקמינן למתניתין באינה ניזונות משלו. ובנדרים דלא מוקים לה הכי דכחד מהנך תנאי בעי לאוקמא או כר"י בן בתירא או כר"י בן בבא ואי כר"י בן בתירא קשיא עבדים דאפי' במקבלי פרס אוסרין ולא מיבעיא באינם ניזונים משלו דזכו להכי אוקמה כר"י בן בבא ובדאית לה בית והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ד'), אמר ע"י אשתו שאינה סמוכה על שלחנו וכשיש לה בית באותו מבוי מתוך כו' וקשיא לן תרתי הא איהו דאמר (שם סי' ב') כר"י בן בבא וכי אית לה בית אפי' סמוכה על שלחנו נמי והריא"פ והרמב"ם אייתוה למתניתין כדתנן ולא מפלגי בה מידי משום דס"ל לענין עירוב מודי ר' יוחנן דגדול גדול ממש וקטן קטן ממש וכן אמר הריטב"א משמי' דהרמב"נ וכולהי רבוותאי וכן באשתו לא מפלגי בה מידי דס"ל כדאמר הרז"ה דההיא דנדרים אליבא דר"מ דס"ל אין קנין לאשה בלא בעלה ואנן כרבנן קי"ל וכן אמר הר"נ ומזכה ע"י בנו ובתו הגדולים אפי' סמוכין על שלחנו וע"י עבדו ושפחתו העברים אפי' קטנים כדאמר בפרק התקבל וכן אמר הרמב"ם וע"י אשתו אפי' סמוכה אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים אפי' אינן סמוכין ע"ש וקצת קשיא לן א"ה לר' מאיר בנו ובתו איפכא מאשה בנו ובתו סמוכין ע"ש ומקבלי פרס אינם אוסרין כדתנן בהדר האחין כו' וזוכין בעירוב לאחרים מיד אביהן אפי' בלא בית ואשה אוסרת כדאוקימנא ביש לה בית במבוי ובלא בית אינה זוכה בירושלמי אוקמוה למתני' כרשב"א בשם ר"מ דתניא רשב"א אומר בשם ר"מ אשתו פודה לו מעשר שני. ועבד ר"מ יד עבד כיד רבו ולא עבד יד אשה כיד בעלה:

גמרא: צריך להגבי' כו' הרמב"ם וקצת רבוותאי אמרו אפי' במשלהן בעי הגבהה טפח משום הכירא כדתניא ואם משלהן צריך להודיע ומגביהה כו' ולרש"י האי ומגבי' ארישא ותוספתא מסייעא לרש"י אף אל נמי נימא אי כהרמב"ם הא דאותבינן אדר"י מדתניא משהו אפי' תימא משהו ממש והתם דמשלהן דלהכירא בעלמא אפי' משהו וכי קאמר ר"י טפח במשלו דזכי' בעינן ובציר מטפח לאו זכי' היא אלא לאו במשלהן לא בעי הגבהה כלל:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה