גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שביעי - חלון · דף עט.
רב אשי לא פליג אדרב הונא ברי' דר"י דבשבת אפי' ארנקי מבטל אינש דהא גבי כותל דלאו למיטיימי' קאי ואמרינן דבר שאינו ניטל בשבת ממעטו אלא קאמר בגוונא דמתני' אפי' בטומאה מבטל ואי הוי טומאה בחריץ טע"ט ומכוסה והוא מלא עפר אפי' סתם עפר בטיל כיין דליטיימי' קאי:
אבל לארכו אפי' כ"ש נמי והוא שאורך הנסר מד"ט ועד עשר אמות דפחות מד"ט לאו כולם וטפי מעשר מערבין אחד ואין מערבין שנים:
והאי נסר אינו ניטל בשבת:
ומדקאמר גזוזטרא עקומה היא ולא קאמר לבוד היא דייק הריטב"א כרש"י דגזוטרא בנתן עלי' נסר ומתני' נמי דיקא כדאמר הריטב"א וקא מתרגם מלתי' והא דתוספתא דאייתי הריטב"א נמי הלכתא היא וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ד' סי' א') אם יש בין גזוזטרא לגזוזטרא ד"ט ונתן מזו לזו נסר ד' מערבין ב' ואם רבו מערבין אחד בד"א בזו כנגד זו אבל אם הי' משוכות זו מזו או זו למעלה מזו אם אין בניהן ג"ט גזוזטרא עקומה היא ומערבין אחד אם יש בניהן ג"ט אפי' נתן עלי' נסר רחב ד' אין מערבין אחד לפי שאין בנסר תורת פתח שאין עושין פתח כיוצא בו הי' בין גזוזטרא לגזוזטרא פחות מד"ט אם הן זו כנגד זו מערבין אחד ואין מערבין ב' היו זה שלא כנגד זה או זו למעלה מזו אם ביניהן ג"ט אין מערבין אחד פחות מכאן מערבין אחד ואע"פ שלא נתן עליהן נסר כלל וכן אמר הרמב"ם כרש"י וכן בספרי טור וש"ע ובספרי הריא"פ והרא"ש ט"ס:
והא דאמר הרמב"ם תבן וקם אין ממעטין עד שיבטל וכן אמר הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע אפי' מלא תבן וקש כ"ז שלא בטלו אין מערבין אחד אלמא קסברי בטלו אין לא בטלו אע"ג דאין עתיד לפנותו לא בטיל ובתוספות כיצד משתתפין בשמעתא (ד' פ"ד) דאנשי חצר ואנשי מרפסת דמוקים בטבלא אמרו עלה ולא דמי לעפר ועתיד לפנותו דלא חייץ כיון דעתיד לפנותו ודאי לא מבטל מחיצה המפסקת בין ב' חצרות אבל למעט גובה יו"ד ולשויי' כפתח למרפסת כיון דאינו ניטל בשבת ממעט אע"ג דעתיד לפנותו ככפה ספל דממעט והא דתוספות דהכא פליגא דאמרו בתבן משום דניטל בשבת ולא כההא דפגה שהטמינה בתבן דהא אמרינן אפי' ארנקי מבטל אינש וכן אמר הרשב"א (שם) בתבן או קש בד"א בראויין למאכל בהמה לפי שמותר לטלטלו בשבת להאכילן לבהמה וכל שמטלטלן בשבת אינו ממעט אבל תבן סרוח שאינו ראוי למאכל בהמ' אין מטלטלין אותו בשב' ממעט מלא אותו עפר וצרורות וכל דבר שאינו מותר לטלטלו בשבת אע"פ שדעתו לפנותו ה"ז מיעוט מלא אותו תבן הראוי למאכל בהמה ובטלו ה"ה כעפר וממעט ואמר בדיני רשויות דבור מלא פירות טבולין כמלא עפר וצרורות הוא ובטלו מחיצותיו אלמא קסברי כל שאינו ניטל בשבת ואפי' עתיד לפנותו ממעט אפי' לבטל מחיצה המפסקת בין החצרות וכדאמר רב הונא ברי' דר"י בהדיא הנח איסור שבת דאפי' ארנקי מבט' אינש וטעמא דמתני' דעפר מבטל למחיצה אתא לפרושי. ועפר ועתיד לפנו' בטומאה תניא וכן תוספות הזורק דבעי למוקמא הא דבור מלא פירות בטבל, לאו משום דניטל מן התורה קסברי אפי' לבטל מחיצה אהניא שאינו ניטל בשבת וי הא דפריקו דמדאורייתא אפי' דבר הניטל בשבת מבטל ובדרבנן הוא דשאני בין דבר הניטל בשבת לשאינו ניטל אלמא דבר שאין ניטל בשבת אפי' בדרבנן מבטל וכן אמר בעל הג"א דפירות מבטלי מחיצתא משום דלאוצר נינהו ואין מתחילי באוצר בשבת ומסתברא כדאמר רב הונא ברי' דר"י דמודו רבנן בשבת דסתם עפר בטל משום דלא ניטל בשבת דומיא דארנקי ה"נ מודו בתבן ואין עתיד לפנות בשבת דכי הדדי נינהו וגבי טומאה טעמה דסתם עפר משום דלא עתיד לפנות לזמן מרובה וה"נ תבן ואין עתיד לפנותו לזמן מרובה אבל גבי שבת דטעמא משום דלא ניטל בשבת ה"נ תבן ואין עתיד לפנותו בשבת מידי דהוה אכובדו דאע"ג דניטל בשבת כיון דמפני כובדו לא ניטל בשבת דמיא לאינו ניטל מחמת איסו' ה"נ אין עתיד לפנותו בשבת כאין ניטל בשבת מחמת איסור דמי ועד שיבטל דאמ' הרמב"ם לאו דוקא ה"ה אין עתיד ליטלו בשבת אלא מלתא פסיקתא נקיט ואתי ובתרי' אזדו הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע תדע דהא הרשב"א אמר בהדיא דאינו ניטל בסבת ממעט וקאמר בתבן הראוי למאכל בהמה ובטלו. וכלהי אלישנא דאביי מסרך סרכי ואתו דאמרי אי בטולי חייץ מילתא דפסיקא. א"נ לרווחא קאמר דעפר וצרורות אפי' בכ"מ מבוטלין הן בחריץ דלמיטיימי' קאי כדאמר רב אשי והא דאמר הרמב"ם שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן. מאי מבוטלין משום דלא ניטלין בשבת. ומסתברא טפי דביטלו דוקא קאמרי ואביי נמי קאמר בטולי חייץ בטולי דוקא ור' יוסי דאמר תבן ואין עתיד לפנותו כסתם עפר משום דקסבר אין עתיד לפנותו כביטלו דמי ואידי ואידי אין עתיד לפנותו אבל לרבנן דאמרי אין עתיד לפנותו לא בטיל עד דבטלי' בהדיא כי קא מודו לענין שבת בסתם עפר דאין ניטל בשבת מחמת איסורי' אבל תבן דניטל בשבת אע"ג דאין עתיד לפנותו לא מבטל עד דבטלי' בהדי' כי היכי דלא מהני גבי טומאה דלא שאני שבת מטומאה אלא משום דשבת איכא איסורא וכובד נמי מוכחא טפי מאין עתיד לפנותו ואנן כרבנן וכסתם משנה קי"ל והא דבור מלא פירות בטבלא ושמעתין נמי דוקא מדקא רמי ותבן לא חייץ והתנן מתבן שבין כו' ומאי קושיא דלמא שאני מתבן דלא ניטל בשבת כדאמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו וכ"ת מ"מ לבהמתי' דקאים לה באפה הא שרו והו"ל ניטל בשבת מכדי בהמתי' טעמא מאי דאכלה קלי קלי ולא מפחית כדאמר רש"י סוף סוף כדי מחיצה הא אין ניטל בשלמא ללישנא דמשום מוקצה או משום סתירת אוהל כדבעינא מימר התם לבהמתי' אפי' למיכל מכדי מחיצתא שריא אלא לרש"י דמשום דמיפחת ולא אסיק אדעתי' ומטלטל הוא לבהמתי' נמי כי מיפחת אסיר ומאי קושיא הא כדי מחיצתא אינו ניטל בשבת אלא לאו לרבנן אין עתיד לפנותו לא מבטל והכא דשרי לבהמתי' וזימנין דמתרמי דבהמתי' נמי ממעיטא אלא דלא חשי להכי והואיל וסתמא לא ממעיטא לא הוי אין ניטל מחמת איסור אלא כאין עתיד לפנותו דעי מיהא אי משום הא לא אריא אימא הואיל ואי בעי מאכיל לבהמות טובא עד דאכילי לכולה מחיצה ותו ליכא למיחש לטלטול דהא לא אתו לטלטולי דמתחזיא וכדאמר הרא"ש באדם בחול ולא הוי אין עתיד לפנותו א"נ כי משנית מהאי דרב הונא תיקשי בית מאי עבדת בי' דתניא מערבין ב' וזה נוטל לתוך קופתו ולרש"י לדידי' נמי שרי דמינכר ולאינך לישני לבהמתי' מ"מ הא שריא ולא תיקשי מ"מ אין עתיד לפנותו כי היכי דלא ליסרו אהדדי דכי עירבו אחד ליכא למיחש להכי ולעירבו שנים ואם רצו לערבי אחד וכי מערבי ב' הוי אין עתיד לפנותו וכי מערבי אחד הו"ל עתיד לפנותו ועוד איכא למימר חצר נמי קשיא לי' מאי חזית דאמרת מערבין שנים ולהכי אחמרת בי' דלא יתן לתוך קופתו דלמא איפחת ולאו אדעתי' והו"ל אין עתיד לפנותו לערבו אחד ולא שנים ולישתרי למיהב לקופתו דליכא למיחש בה מידי והו"ל עתיד לפנותו ובטל מחיצתא ושרו לערובי חד מיהא מ"ע מסתברא דדוקא קאמרי ולאפוקי מדהרב בעל מ"א דאמר להרמב"ם לא מהני אפי' ביטול לשבת אחת וכרבותינו בעלי התוס' דכיצד משתתפין חדא דרבותינו בעלי התוס' דהכא ודפ' הזורק ודהרשב"א פליגא ומסייע להו דרב הונא ברי' דר"י ותו הא הרמב"ם הוא דאמר דסל וספל וחריץ נמי מהני וכ"ת הנ"מ בד' ולמיהוי פתחא אבל בכולהי למיסתר מחיצתא לא כל כה"ג הו"ל להרמב"ם לפרושי ולרבותינו בעלי התוס' דכיצד משתתפין בעינן מימר דרב אשי פליג ארב הונא ברי' דר"י וקסבר אימור דאמרינן ארנקי נמי מבטל אינש הנ"מ למיהוי פתחא אבל הכא דלבטולי מחיצתא שבת וטומאה כי הדדי נינהו וכי היכי דבטומאה לזמן מרובה בעינן ה"נ גבי שבת ולר' יוסי גבי שבת נמי סתם עפר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה ותבן ואין עתיד לפנותו לזמן מרובה כסתם עפר דמי ועפר ועתיד לפנותו לזמן מרובה אע"ג דלא ניטל בשבת לא בטיל ורבנן דפליגי עלי' דר' יוסי בשבת נמי פליגי וסברי אפי' עפר נמי לא בטיל עד דבטלי' בהדיא וכי פליגי בבית דלאו למיסיימי' קאי אבל בחריץ דלמיסיימי' קאי מודו דסתם עפר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה ופירות אפי' טבולין כיון דעתיד לפנותן אפי' בחריץ לא מבטלין ולדידהו הא דבור מלא פירות דאמרינן הזורק לתוכו פטור מתני' דאהילות תיובתי' השתא עפר לא מבטל פירות מיבעיא ובור נמי הא לאו למיטיימי' בהנך פירי קאי:
מתני': אלו מאכילין מכאן. אמר ה"ר יונתן אבל בידים אין לו לעשות דאע"פ שלא נתמעט על פני כל אמות אין לו ליטול ממקום שנתמעט שהרי ניטל מתבן שברשות חצרו של חברו ולא ידענא א"ה מאי אריא איפחת ביו"ד אפי' גבוה יו"ד ויותר מיכן נמי למעלה רשות שניהן היא כדאמרינן בכותל ואמרינן נמי כותל גבוה תשע עשרה וכותל גבוה עשרים ובגמ' פריש משום מוקצה:
נתמעט התבן אמר ה"ר יונתן ואפי' לא נתמעט אלא בשבת אפ"ה נאסרים שניהם דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אלא בעירוב ולא במחיצה והוי כמבוי שניטלה קורתו כו' ולא ידענא הא בשמעתין אמרינן אמתניתא דקתני שניהן אסורין ש"מ דיורין הבאין בשבת אסורין ומשני דאימעט מאתמול:
אלמא הכא דיורין הוא דאתוספי ולא דמי למבוי שנטלה קורתו דקמיפלגי בי' ר' יוא ור' יוסי דהתם מחיצתא הוא וכדפרישו בתוס' והרא"ש בפ"ק בשמעתא דחבלים
גמרא: ובלבד שלא יתן לתוך קופתו פליגי בה רבנן לרש"י לחד לישנא משום דלמא שקל טובא וממעיט לי' מיו"ד ולאו אדעתי' ולאידך לישנא משום מוקצה למחיצה ולהרא"ש בחול קאמר וכן מוקמי לבהמתי' אסור בחול דאי בשבת לימא שבת הואיל והותרה הותרה ואמרו משמי' אפי' בחול ולא מיבעיא בשבת כיון דבחול אסור משום ע"ש סמוך לחשיכה ממילא בשבת נמי אסור דלמא עביד לי' בע"ש א"נ דלמא ממעט לי' בה"ש דמי איכא מידי דבחול אסור ובשבת שרי א"נ בשבת אסור משום מגו דאתקצאי לבה"ש והרא"ש משום דרב הונא סבר בטלטול כר"ש קא מוקים לה בחול אבל אנן במוקצה מחמת איסור קי"ל כר' יודא והריטב"א מפרק לה להאי דשבת הואיל והותרה דחיישינן לשבתות אחרים ומשמי' דהרשב"א אמר מגו דאתקצאי לבה"ש כו' ואפי' לר"ש הכא משום סתירת אוהל הוא דאסור ואיכא ביני' בהמות טובא או רברבי ללישנא קמא דרש"י ולהרא"ש אסו' דבהמות טטמא מאי דלא חיישינן למיפחת דאכלה קלי קלי והכא בהמות נמי טובא אכלי. וללישנא בתרא דרש"י ולהרשב"א דמשום מוקצה למחיצה או סתירת אוהל בהמות מ"מ שרי וכן אי משום מגו דאתקצאי ולהרשב"א האי סתירת אוהל דרבנן דאי דאורייתא אפי' לאוקמי לבהמתי' נמי שרי כי היכי דשרי ע"ג עשבים מיהא א"נ דאורייתא הכא לאו ודאי סתירת אוהל הוא אלא לכי מיפחת הוי סתירת אוהל כדאמרינן בית כי מפחית מינכרא לי' מילתא ואיכא למיחש דלמא ספי לי' בידים ואנן מתרגמינן אליבא דרש"י כי אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה הנ"מ באיסורא דממילא כי הא דכותל שבין ב' חצרות שנפל והי' ג' ומת אחד מהן ועירב דרך הפתח ונסתם הפתח אבל הכא דבידים קא מפחת לי' מעשרה ומשוי איסורא לא אמרינן הואיל והותרה הותרה וצ"ת:
דקאים לה באפה ואזלא ואכלה. פי' ה"ר יונתן לא כדקא ס"ל מעקרא דמתני' מיירי דנקיט לה באפסר וכו' וכן אמר אדר' תנינא מעמיד אדם שאוחזה באפסר כו'. ולדידי' ע"ג מוקצה נמי לא אסר אלא בדנקיט לה באפסר אבל למיקם על גבה שרי. ופליגא דרש"י בשלהי כל כתבי דאמר אבל הוא אינו עומד על העשבים קרוב לה כו'. ש"מ קסבר רש"י אפי' למיקם על גבה אסור:
כיון דאיכא תקרה כו'. פירש"י וללישנא דמוקצה נמי אינו אסור משום מוקצה אלא מיו"ד ולמטה וכו' וכולהי שמעתין בנותן לתוך קופתו מלמעלה מיו"ד דבחצר אסור דלמא מפחת ושקיל לי' מלמטה מיו"ד דמוקצה הוא ומתניתא בבית קשרי מלמעלה מיו"ד כיון דאיכא תקרה מינכרא לי' אי איפחת. וכן צריך אתה לומר להרשב"א דאמר משום סתירת אוהל והא דאוקמה אביי למתניתא בתבן יו"ד לאו מתניתא הוא דקמיירי בהכי אלא בלמעלה מיו"ד קתני זה נותן לתוך קופתו כו' ואביי ה"ק הא דקתני נתמעט מיו"ד שניהן אסורין הא יו"ד שרי בבית י"ג חסר משהו ותבן יו"ד שרי. ורב הונא ברי' דר"י קאמר אפי' תימא בבית יו"ד דסיפא אפי' בבית יו"ד מיתוקמא וכי איכא בתבן ז' ומשהו שרי ואי משום רישא אימא ביו"ד ומשהו ונותן לתוך קופתו מהאי משהו וסיפא קאמר נתמעט משבעה ושני משהויין הא תבן ז' ושני משהויין שרי:
ואף ע"ג דמידליא תקרה טובא קא קשי' לי' האי בית היכי דמי אי בבית נמוך אפי' נתמעט מיו"ד לבוד הוא ואי בבית גבוה. מאי אריא נתמעט מיו"ד אפי' גבוה יו"ד נמי הא אינו מגיע לתקרה ואוקמה אבי' בבית י"ג חסר משהו לא פחות ולא יותר דכי איכא יו"ד מגיע לתקרה ע"י לבוד וכי ליכא יו"ד ליכא לבוד והו"ל מחיצה פחותה מיו"ד ומחיצה שאינה מגעת לתקרה אבל בציר מי"ג חסר משהו אפי' נתמעט מיו"ד מחיצה היא ע"י לבוד וטפי מהכי כי איכא יו"ד נמי מחיצה שאינה מגעת לתקרה היא ואתא ר"ה ברי' דר"י ואמר אפי' תימא בבית יו"ד ומאי נתמעט דנתמעט נמי מלבוד דכי איכא תבן ז' ומשהו שרי ואי נתמעט מהכי אסורין וה"ה בית טפי מיו"ד עד י"ג חסר משהו ונתמעט משיעור לבוד אלא לרבותא קאמר אפ"ת בבית יו"ד דהוי שיעורא דליכא זוטר מינה: