אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק רביעי – מי שהוציאוהו › דף מד:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק רביעי – מי שהוציאוהו · דף מד:

דף מד.

כאן לדעת. אמר הרמב"ם ולא יעמוד אותן אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו. וטרחי בה רבנן מנ"ל הא והרב בעל מ"א מתיב עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל כו' אלמא אפי' לדעת המשתמש שרי. וחזינן אנן להרמב"ם דאמ' בהלכות סוכה עושה אדם את חבירו דופן בי"ט כדי שיאכל כו' בסוכה כשרה והוא שיעשה אותו שלא מדעת זה שנעשה דופן מכלל דמודי הרמב"ם התם ומתחזיא קסב' הרמב"ם לדעתו הנעשין מחיצה בכ"מ אסו' דהו"ל עושה מחיצת עראי בתחילה אבל שלא לדעתין אלא הולכין לתומן הו"ל מחיצה הנעשית מאילי' והיינו דאמרינן כאן לדעת לדעת הנעשין כאן שלא לדעת הנעשין והד' אמרינן הנהו זיקי ולאו זיקי דרבא הוו אלא דבני מחוזא דהוו שדיין בריסתקא בהדי דאתי רבא מפירקי' ותלמידי' אבתרי' אתו חזו בני מחוזא דאתעביד מחיצה דבני אדם אעלינהו לזיקי דידהו לשבתא אחריתי בעי עיילינהו ואסי' להו דהשתא ודאי מקמי דאתו מפירקא דעתי' עלוי' ולדעת המטלטל אסי' והיינו דאמ' דהו"ל כלדעת לא לדעת ממש אלא כלדעת והא דלדעת המטלטל אסו' אע"ג דהנך דאתעבידו מחיצתא לא ידעי והו"ל מחיצה הנעשית מאלי' חומרא הוא דאחמו' בה רבנן וכי אחמו' לטלטולי אבל היכא דעביד לה למצות סוכה לא אחמו' הלכך עושה את חבירו דופן כדי שיאכל בסוכה כשירה והיינו דאמ' הרמב"ם במחיצה הנעשית בשגגה והוא שתעשה שלא לדעת המטלטל אבל אם נתכוון אדם לזו המחיצה שתעשה בשבת כדי לטלטל בה אע"פ שעשה אותה העושה בשגגה אסו' דהיינו דומיא דבני מחוזא דאיכוונו להנך דאתו מפירקא והרב בעל בית יוסף אמר דהרמב"ם שמיע לי' מהנהו בני גננא דאוקים לי' כשהעמידו הם מחיצת האנשים וקשי' חדא מנא לי' דלאו דומיא דלדעת דאמרינן הוא ותו מחיצה שעשה אחר בשוגג ואיהו איכוון לה דאסר הרמב"ם מנא לי':

שלא מדעת פירש"י דאין דרך בנין בכך כו' אבל כלים דרך בנין בכך אסי' וקשיא תינח כלים בהמה מא"ל הא בהמה נמי לאו דרך בנין בכך וקתני לא יעמוד בה אדם ובהמה ותו לר"מ דאמרת אדם וכלים מי שמעת לי' לאכשורי בהמה לאו מחיצה היא ואדם מחיצה היא ולגבי שבת אדם שרי ובהמה אסירי אלא בהמה וכלים דלית בהו דעת אזלינן בתר אדם המעמידן מידי דהוה אבנין גמו' באבנים ועצים לית בהו דעת ואדם המעמידן הוא הבונה. אבל אדם דאית בי' דעת בתר העומד אזלינן כי ידע וקאי לשם מחיצה הו"ל עושה אהל עראי אבל היכא דלא וקאי שלא לשם מחיצה הו"ל מחיצה העשוי' מאלי' דהוא קאי שלא לשם מחיצה ומחיצה ממילא אתעבידא:

מתני': מי שיצא ברשות כו'. דתנן (ר"ה פ' אין מכירין) כל היוצאין ברשות הרי הן כאנשי העיר. וקמ"ל אם עד שלא באו לעיר אמרו לו בדרך כבר נעשה מעשה יש להן אלפים לכל רוח מאותו מקום. ומסתברא אם הוא בדרך העיר או בדיר וסהר ואמרו לו כבר נעשה מעשה מהלך את כילה וחוצה לה אלפים לכל רוח. כיון דיהבו לי' רבנן שביתה בכל מקום שהוא הו"ל כאלו שבת באויר המחיצות מבע"י:

מי שיצא ברשות וכו'. תנן (פ"ב בר"ה כ"ג ב') בראשונה לא הי' זזין משם כל היום התקין ר"ג הזקן שיהיו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף חכמה הבאה לילד והבא להציל כו' הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים כו'. קפסיק ותני אפי' יתר מי"ב מיל מותרין לילך ואפי' להגאונים והרמב"ם דאמרי י"ב מיל דאורייתא ספק נפשות דחי שבת ועדות החודש קים להו לרבנן דדחי שבת ולא לכל מלאכה אלא לתחומין דקיל דלית בי' לא כרת ולא סקילה. אלא הא דקתני בראשונה לא הי' זזין משם התקין ר"ג הזקן כו' אלמא דמדרבנן הוא בלא זזו דאי מדאורייתא היכי אתי ר"ג הזקן ושרי ואפי' חוץ לי"ב מיל דכל דשרי למיזל הו"ל מדאורייתא כמאן דקאי בתחומי'. א"נ כל דקאי חוץ לתחום דלית ליה אלא ד"א מדרבנן הוא דלית ליה דמדאורייתא אע"ג דאסור למיזל כי אזיל אית ליה י"ב מיל מהיכא דקאי ורבנן הוא דאסרי עליה ובעדי החדש דכבר עביד עבודתי כשאר כל אדם דמי והתקין ר' גמליאל הזקן כי היכי דלא למנעי למיזל דלהוי כמאן דקאי בתחומיה:

גמרא: רב שימי ב"ר חייא אמר. אם הוא בתוך תחומי לא צריכא למימר. השתא אזיל לתחומי. ע"י הבלעה כאלו לא יצא הא מיבעיא. אלא הבלעה קמ"ל:

אם הי' תחומין שנתנו לו כו'. לאו אם היו אתחומין שנתנו לו קאמר. דא"כ אם היו מבעיא לי' אלא אגברא קאי וקאמר אם הי' הוא בתוך התחום על ידי אלפים שנתנו לו הלך לתוך תחומו כאלו לא יצא:

מובלעין כי'. והולך עד ביתו ויש לו שביתת ביתו כבתחלה. ומסתברא דהשתא מצי אזיל אלפים של צד הדרך דכך לי אלפים של צד תחומו כאלפים של צד הדרך דאידי ואידי חוץ מתחומו הוויין. והדר לדוכת' ואזיל אלפים של צד תחומו ואזיל עד ביתו ונמצא הולך ח' אלפים אמה. אלא כי מטי לתחומו תו לית ליה אלא תחומי':

במאי קמיפלגי כו' ואי קשיא אכתי רב שימי בר"ח אמאי לא אמר כרבה דבהא כ"ע מודי תריץ הא פשיטא לי' וכ"ת ממאי דפליגי בהבלעה אימא דכ"ע הבלעת תחומין מילתא ורבה לא אמר כרב שימי מידי היו תחומין מובלעין קתני היו בתוך התחום קתני איהו בתוך התחום משמע ורב שימי מדהא דרבה פשיטא ליה שבקי למתני' דדחיק ומוקי אנפשיה. תריץ מדא"ל אביי לרבה הא לאיי מיפלג פליגי:

ואמר רש"י רבה לית ליה דנהרדעי ואותבוה רבנן דתוס' לנהרדעי קשיא מתניתין דתנן מי שיצא אפי' אמה אי לא יכנס. ואנן כבר תרגמינן אליבא דרש"י בשמעתא דנחמי' ברי' דרב חנילאי דרש"י לטעמיה דאוקים למתני' ביצא במזיד ולהנך רבוותאי דאמרי הלכה כר"א איכא למימר נהרדעי כר"א ס"ל. מיהא הא דארש"י רבה לית ליה דנהרדעי. אית לן למימר וליטעמך הא דתנן החזירוהו כאלו לא יצא קשיא לרבה. אלא מאי אית לך למימר החזירוהו באונס עדיפא ליה לרבה מיצא ברשות וחזר ברשות. ואע"ג דלגבי חוץ לתחום לדבר מצוה עדיף דהוציאוהו אין לו אלא ד"א והכא יש לו אלפים. למיהדר לתחום בית' החזירוהו עדיף דלדבר מצוה כיון דיהבי' ליה אלפים תו לא שרינן ליה. והחזירוהו הדר לבית'. אפי' תימא רבה אית ליה דנהרדעי ולאו בחזרה שאני לי' אלא בהוצאה דכי יצא מדעת ואפי' לדבר מצוה עקר דעת' ברצוני. מתחום בית' למיפק חוץ מתחומי' ותו לית ליה תחומי'. אבל הוציאוהו נכרים לא עקר דעת' ברצוני' מתחום בית' דנכרים אפקוהו ליה דלאו ברצוני' וכי חזר ברשות חוזר לתחום בית' ודנהרדעי בהוציאוהו נכרים והוצרך לנקבי' וחוזר ברשות:

ללישנא קמא דרש"י. ר"א נמי בהבלעה קאמר וכדאמרינן בשלהי פירקין דעקר חדא וקאי אתרתי'.

הא דא"ל אביי משבת במערה. ללישנא קמא דרש"י אע"ג דהתם אית לי' ס' אלפים לא דמי לדהכא התם תרווייהו תחומי' נינהי הכא כי מטי לתחום בית' תו לית ליה אלא תחומי'. וללישנא בתרא דרש"י לא שאני לי' בהכי:

שבתוכה ארבעת אלפים. ולא קאמר מערה פחותה מד' אלפים. קמ"ל דרך תוכה מותר להלך אפי' ארבעת אלפים ודרך גנה פחות מד' אלפים אין ד' אלפים לא:

שמעינן שבת במערה תוכה ד' אלפים ועל גגה פחות מד' אלפים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים מכאן ואלפים מכאן. על גגה ד' אלפים מהלך למזרח אלפים מכאן ואלפים על גגה מכאן ואם רוצה לילך למערב חוזר לתוכה ויוצא בפתח שבמערב ומהלך למערב אלפים מכאן ואלפים על גגה מכאן:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה