אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק רביעי – מי שהוציאוהו › דף מד.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק רביעי – מי שהוציאוהו · דף מד.

דף מג:

או"ד בדלא מלו גברי אמר הריטב"א שמעינן לר"א המוקף מחיצה חוץ לתחומי' יש לו שתי אמות חוץ למחיצה דאי לאו הכי היאך יכנס באותן שתי אמות ודר"א עדיפא מדר"ג ע"כ. והשתא הא דקא שקיל וטרי הריטב"א אי רבנן מודו הכא דהבלעה מילתא היא משום דאנוס בדבר מצוה מאי קאמר אי הלכה כר"א איכא למיפרך בהא דהבלעה מודו כדאמר רבה דמודה לדבר מצוה אבל בהא דיוצא חוץ לתחום יש לו שתי אמות חוץ לדיר וסהר אפי' באנוס פליגי דר"ג אפילו בהוליכוהו לית לי' אלא כולה כד"א אבל חוצה לה לא מיהא עקר מילתי' קשיא היכי שמעינן לי' לר"א דפליג עלי' דר"ג בהא אימור דשמעת לי' לר"א ביצא חוץ לתחום שתי אמות דודאי אית לי' שתי אמות בנתנוהו בדיר וסהר מי שמעת לי' והכא קאמר ר"נ למיעביד לי' מחיצה עד שתי אמות ואזיל עד שתי אמות והדר ליזול הנך אינשי וקאי הכא בלא מחיצות ואית לו שתי אמות ועייל לתחומי':

כשתמצי לומר לדברי רבותינו בעלי התוס' מדשאני לן בין היכא דמלו גברי לדלא מלו גברי דבדמלו גברי אי הלכתא כר"ג תו לא קא מיבעיא לי' בדר"א ש"מ שאני בין הבלעה להבלעה הבלעה דאזיל מד"א ועל לתחומי' ולא מצי הדר לד"א היינו החזרוהו דמתני' דתנן כאלו לא יצא ודכ"ע היא ומ"ל החזירוהו ומ"ל חזר ברשו' והיינו דנהרדעי הלכך בדמלו גברי והדר אזיל הנך גברי הא חזר ברשות וכהחזורוהו דמי ודכ"ע חזר לתחומי' ור"א ורבנן בדקאי בד"א דר"א סבר הא עדיפא דאלו החזירוהו או חזר ברשות דאונס אין במזיד לא דהחזרוהו דוקא תנן ודכ"ע היא אבל הכא אפי' יצא לדעת כיון דאיבלע בתחומי' כמאן דלא נפיק דמי דהא אכתי מצי עייל לתחומי' ורבנן סברי התם עדיפא כיון דאי עקר מד"א שלו והדר לתחומי' ובתתומי' לא אמרי' אין לו אלא ד"א אבל הכא כי נפיק אבד תחומי' ויהבינן לי' ד"א ואע"ג דמיבלעי הנך ד"א בתתומי' ור"נ ורב חסדא דעבוד כר"א בדלא מלו גברי אמר הרמב"נ דכי הדר ואותבי' ר"נ בר"י לרבא אידחיא הא דרבא וקמיבעיא לי' לרב חסדא בדמלו גברי אי שרי למיעבד מחיצתא בשבתא ולית הלכתא כר"א והיינו דאמר הריא"פ בשלהי פירקין הלכה כת"ק והשתא היכא דנפק מד"א באונס כאלו לא יצא כנהרדעי והיכי דמצי הדר לד"א אפי' יצא באונס אבד תחומי' כרבנן דר"א ומודה הרמב"נ ביצא ברשות לדבר מצוה דדר לתחומי' כדאמרינן בשמעתין אמתני' דמי שיצא ברשות ושאני התם דאקילו בי' נמי לאלפים אמה בחוץ לתחומי' והרז"ה אמר ביצא באונס הלכתא כר"א מדאוקי לי' רבא לדר"נ ורב חסדא בהכי ועבוד עובדא כר"א ומסתברא כותי' דלא למידחיא לדרבא וכן אמר רבן אלי' ואף רש"י ס"ל כהרז"ה דאמר אמתני' דמי שיצא חוץ לתתו' אפי' אמה אחת לא יכנס ר"א אומר שתים יכנס במזיד ומדעת שלא לשם מצוה אלמא קסבר רש"י ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא במזיד אבל באונס מודו ורבה דאמר אבל לדבר מצוה לאו דוקא ה"ה לאנוס ולדברי רבותינו בעלי התוספות אי תימא דבאונס מודו רבנן הא דאמר הלכה כריא משום דלרבנן לא פסיקא אי אפי' באונס פליגי משום דאכתי בד"א קאי לא דמי להחזירוהו או חזר ברשות ויצא מד"א או במזיד הוא דפליג ובאונס מודו והיינו דמיבעיא לי' אי הלכה כר"א באונס וא"ל ר"נ הלכה כר"א באונס אי משום דמודי לי' רבנן אי משום דמסתברא כוותי' באונס דלא חמירא האי הבלעה מהאי הבלע' אבל בהא דאר"א בהאי הבלעה אפי' במזיד הדר לתחומי' לית הלכתא כוותי' דל"ש והשתא ל"ש יצא חוץ לתחום בתוך ד"א ל"ש יצא חוץ לד"א וחזר לתחומי' באונס שרי במזיד אסור ורש"י דאמר אדרבה דמי שיצא ברשות דרבה לית לי' דנהרדעי ואותבוה ניהלי' בתוס' א"ה תיקשי להו מתני' לנהרדעי ולדעתין הא לא קשיא רש"י לטעמי' דאמר ע"כ לא פליגי רבנן אלא במזיד אלא הא קשיא אי לא שאני בין הבלעה להבלעה בדמלו גברי נמי ספיקא אי הלכה כר"א כדאמר בדלא עלו גברי ותו לרבה מ"ש יצא ברשות מ"ש החזירוהו והראב"ד אמר מי שיצא חוץ לתחום בין לדבר מצוה בין באונס אמרינן בי' כיון דעל על הלכך לא משכחת לה אלא אליבא דר"י וכשבירר לו לצד החיצון ואי הראב"ד מוקים לפלוגתי' דר"א ורבנן בהכי ורבנן כר"י השתא דכ"ע אית להו הבלעת תחומין ואזדא ר"א לטעמי' ורבנן לטעמי' דר"א דאמר והוא באמצען ואע"ג דבירר לו לאו כל כמיני' כי אזיל שתי אמות לצד תחומי' איבלע לי' תחומי' ורבנן לטעמי' דאמרי אם בירר לו לצד החיצון מהלך ד"א לצד החיצון ולצד הפנימי אפי' פסיעה אחת אין לו ולא איבלע תחומי' וקשיא חדא היינו דאמרינן הכא הלכה כר"א הא רבנן נמי לא פליגי עלי' אלא בבירר לו ד"א והכא הא לא בירר לו ד"א וא"נ בירר מקום מחיצות כד"א כולי' מדשרו בדמלו לי' גברא ותו מאי שנא דמלו גברא ומ"ש דלא מלו גברי אידי ואידי הבלעה הוא ותו הא דא"ל רבה ב"ב חנא לאביי בשמעתא דמי שיצא ברשות ומדר"א ומותבת לי' למר הא רבנן לא פליגי עלי' אלא בבירר דלית לי' לצד העיר כלום הכא הא אית לי' אלפים לכל רוח ותו רבה דאמר ע"כ ל"פ רבנן אלא לדבר הרשות כו' מ"ל לדבר הרשות מ"ל לדבר מצוה אי בירר לדבר מצוה נמי לא יכנס ואי לא בירר אפי' לדבר הרשות יכנס ואיכא למימר רבה הוא דמוקים לה פלוגתייהו בהבלעה ואנן לית לן דרבה ומוקמינן לה בבירר מעובדא דנחמי' ודנהרדעי ורבה ב"ב חנא דא"ל לאביי רבה אמר לך בהבלעה פליגא ואנא דאמרי כרבנן ע"מ הלכה כר"א ומלו גברי קשיא ואלא מודי הראב"ד דרבנן ור"א בהבלע קמיפלגי ובשל' בירר לו והיינו דאמ' הלכ' כר"א והראב"ד לדידן הוא דאמ' דקי"ל הלכת' דהבלעה מילתא היא מהא דנהרדעי ודנחמי' וכר"א קי"ל אע"ג דרבנן פליגי עלי' הלכתא כוותי' דאמוראי קיימי בשיטתי' ולא משכחת לן האי דלא יכנס אלא כשבירר לו. ורבה בב"ח דא"ל לאביי ומדר"א קא מותבת כו' מכלל דלית הלכתא כר"א לאביי הוא דקאמ' איתובי למר היכי מותיבת הא מר אמר לך אנא דאמרי כרבנן. א"נ קסב' הראב"ד דרבנן באונס מודי כרש"י ובמזיד הוא דפליגי בהבלעה וקאמ' הלכך לא משכחת לה באונס דלא יכנס אלא כשבירר ואי הרמב"ם במזיד קאמ' אהדורי אטעמא ל"ל אלא לאו סתמא קאמ' בין במזיד בין באונס. מ"מ מלו ולא מלו גברי קשיא.

הלכה כר"א כו' הא דקשיא להו לרבנן קשישאי ע"ש הבלעה דר"א מהבלעה דר"ג. וא"נ הלכתא כר"ג אי לאו הלכה כר"א הבלעה דר"ג נמי אסיר לדעתין האי בדמלו גברי לאו עד התחום קאמ' ומטעם הבלעה אלא עד העי' קאמ' דמחיצה של ב"א וכל העי' חדא הוא וכמאן דהויא מחיצה עד סוף העי' דמיא ובדלא מלו גברי עד העי' אע"ג דמלו עד תוך התחום אכתי צריכא לר"ח דשרו בהבלעה והיינו דקאמ' דיקא נמי מדקא"ל יכנס מאי לאו יכנס בלא מחיצה דאי במחיצה מאי יכנס הא כבר כנס דהאי מחיצה וכל העי' כולה כד"א אלא בדלא מלו גברי עד העי' וקאמ' יכנס לתחומי' ושרי משום הבלעה:

הא ר' מאי' הא ר"י כו' הא דאמו' בתו' היינו דפריך מדקאמ' שיאכל וישתה וישן אלמא מתכשרא כו' קשיא הא כי אקשי אדם וכלים מי שמעת לי' תו לא צריך לפרושי וכיון דמתכשרא באדם וכלים ר' מאי' אליבא דמאן ה"נ כי הוה פריך מדקאמ' שיאכל כו' מכלל דמתכשרא לא צריך לפרושי בי' מידי השתא האי ר"מ אליבא דמאן דקאמ'. והא כדי שיאכל כו' קתני מיבעי לי' ותו לא מידי. דאי לר"מ לא פסיל ממילא קשיא והא דאמרי רבנן דתו' אע"ג דמהני לא חשיב אלא תוס' בעלמא כיון שאינה ראוי לז' ודאי האי לאו תוס' איקרי דתוס' הוא מוסיף על המחיצות שהיו והכא הא לא הוו מחיצות אלא דגברי אלא כתוס' חשיב מה תוס' לא חשיבא האי נמי כיון דלא חזיא לז' לא חשיבא

ורש"י לא פריש דלר"מ לא חשיב אלא תוס' כדפרישו רבנן דתוס' וקשיא להו מאי פריך אימו' דאמו' רבנן כו' אלא לר"מ נמי אהל עראי בתחילה הואי כיון דלא הוו אלא ב' מחיצות וצריך לשלישי לאתכשרא בה ולר"מ משום דקפסל הו"ל אוהל עראי דלא מתקן בה מידי ושרי ופריך לרבנן לכתחילה אע"ג דלא מתקן אסו' דומיא דפקק החלון דלית בי' מצוה ולא שרו אלא להוסיף וכדאמרינן לאו מידי עביד ולא קאמ' מוסיף הוא והא דקשיא להו מעובדא דנתעי' אמר הריטב"א דהך והא אתמ' עלה אמר רבה בב"ח כו' והאי אלא הא ר"מ והא ר"י כולה ר"נ ברי"ל קאמ' לי' לרבא לאותובי דרב נחמן ומתניתא לא קשיין והא דאקשי מדקתני כדי שיאכל כו' פריק הריטב"א דלא פריך לה משום דמצי למידחי לי' הכא בסוכה שאינה של מצוה וקתני כדי שיאכל כו' אורחא דמילתא ואנן אית למימ' דס"ד השתא הא והא בדופן רביעי ואפי' לר"מ דקפסל שרי למיכל ומינם דהא אית לה ג' דפנות וכדי שיאכל אורחא דמילתא קתני ואפי' דופן רביעי אהל עראי בתחילה מקרי הואיל ועביד לכולי' דופן וכדקתני לפי שאין עושין אהל עראי בחחילה בי"ט והיינו דקאמ' לר"מ דקפסיל התם מאי התם בדופן שלישי אלמא לאו מחיצה היא הכא שרי הכא בדופן ד' שרי דלאו מידי עביד וה"ה בדופן ג' שרי אלא קתני דופן ד' דעביד לי למיכל ומינם בה דבדופן ג' כיון דהאי סוכה אסירא לי' למאי הוה עביד בי' מחיצתא ופריך אימו' דאמרי רבנן וכו' לא מיבעיא למ"ד התם מדאורייתא מחיצה היא ורבנן היא דגזו' בבהמה שמא תברח א"נ שמא תמות קשיא בהמה נמי כל כמה דלא ברחה ולא מתה הא קעביד מחיצה אלא אפי' למ"ד מדאורייתא לא מחיצה היא הואיל ועומדת ברוח מ"מ נהי דלאו מחיצה לאכשורי אהל עראי מיהת מיקרי למיס' מדרבנן למיעבד בשבת ומדהויא לכתחילה לר"י ולא כמוסיף כדקתני שאין עושין אהל עראי בתחיל' לר"מ נמי בתחילה הויא דלגבי לכתחילה דלא ליקרי מוסיף לא שאני בין ר"מ לר"י ואימו' דאמרי רבנן להוסיף כו' אלא לא קשיא הא בדופן ג' כו' דלא הוי' אוהל בתחילה אלא היכא דלא מתכשרא בלא"ה ובהאי מחיצתא דקא עביד קא מתכשרא אבל בדופן ד' דבלא"ה מתכשרא מוסיף אמחיצות הוא דהויא וקאמ' אלא אדם אאדם קשיא דבמסקנא לא ניחא לי' דכדי שיאכל כו' אורחא דמילתא קתני:

לרש"י הא דאוקימנא הא בדופן ג' הא בדופן ד' אפי' לר"מ ובהמה דקתני לא יעמוד אע"ג דלא מכשרא אהל עראי מיהא הוי ולרבנן דתוס' דאמרי במכסרא תליא מילתא לא מתוקמא אלא כר"י דאי ר"מ בהמה מ"ט לא הא לא מכשרא ולהשר מקוצי אפי' כר"מ הואיל ומכשרא לפי שעה ולמ"ד בסוכה דר"מ אפי' באדם פליג לרש"י נמי דלא כר"מ מדקתני כדי שיאכל:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה