אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק רביעי – מי שהוציאוהו › דף מג:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק רביעי – מי שהוציאוהו · דף מג:

דף מג.

לרש"י ביום שבן דוד בא ממש קאמ' וחיישינן לי' אכולהי יומי אימא בן דוד אתי ההוא יומא ואלי' כבר אתא מאתמול לב"ד הגדול לבר משבת ויו"ט דלא מצי בן דוד למיתי הואיל ואלי' מאתמול לא מצי אתי וכגון דקאי בשבת ויו"ט וקא נדר דההוא יומא לא מצי אתי ואי מאתמול אתי אדעתא דהכי לא נדר אבל מכאן ואילך אפי' בשבתות ויו"ט אסיר דאימא אתי משיחא מאתמול ואלי' ביומא דקמי' לב"ד הגדול:

והשתא בשבת שאחר י"ט ודאי שרי דהיום לא אתי דאלי' לא מצי אתי מאתמול משום ע"ש דכל צרכי שבת נעשין בי"ט שלפני' ואתמול נמי לא אתי דאלי' בעי"ט לא אתי. ואי אימא אתי משיחא ביום ה' ואלי' ביום ד' כולי האי ודאי לא חיישינן דכולי עלמא הוה ידעי לי' ולישנא דאמר כיון דחל עלי' נזירות היכי אתיא שבתא ומפקעא לי' לא משמע כרש"י אלא וליחוש דלמא אתי משיחא מאתמול מיבעי לי' ומאי חל ומאי מפקעא דקאמר. והריטב"א אמר לא סוף דבר שבח בו ממש דהא אמרינן דאי קאי בימות החול כו' כיון דחיילא תו לא פקעא ואי איתא היכי חיילא הא אגלי מילתא דלא אתי. אלא ביום שבן דוד אפש' לבוא ומות' בשבתות ויו"ט שא"א לבוא בהם והיינו דר"ת. והא דאמ' והא לא אתא אלי' מאתמול לאו אמכאן ואילך דכל יומא הוה א"א לבוא כיון דלא אתי אלי' מאתמול. דמאי פריך כיון דחיילא ס"ס הא איגלאי מילתא דלא אתי אלי' והו"ל א"א לבוא אלא אמכאן ואילך כולהי יומא אפש' לבוא מיקרי דאפש' דאתי אלי' ולמח' אתי משיחא אלא איומא דקאי בי' כדפרישו בתוס' וכולהי שקלא וטריא אההיא יומא דקאי בי' אי מיקרי ראוי לבוא ולדידהו שבת אחר יו"ט נמי אסי' דמיומא דנדר ואילך כולהי אסי' דכב' חיילא נדירותא מיום שני לנדרו ואילך דיומא קמא איגלאי מילתא למפרע דלא אתי אלא ביום שני הו"ל אפש' לבוא דאפש' דאתי אלי' ביומא קמא ומשיח למח'.

והא דכתבו רבנן דתוס' אדפריך כל יומא ויומא נמי והא ראוי לבוא ליכא לפרוקי אדקמשני שבתות ויו"ט והא לא אתי אלי' מאתמול קפריך דא"כ בשבתות ויו"ט נמי נימא והא ראוי לבוא דע"מ קשיא הא מעקרא נמי אסיק דעת' דראוי לבוא קאמר מדפריך כיון דחיילא כדאמ' הריטב"א והא לא הדר בי' ממאי דאסיק אדעתא מעקרא:

וכיון דאסיק אדעתי' דראוי לבוא קאמ' היכי אסיק אדעת דמשני אשבתות כיון דלא אתי אלי' מאתמול ועלה הא פריך כל יומא נמי דסוף סוף הא ראוי לבוא הו"ל לאסוקי אלא אמרינן ראוי לבוא ה"נ ראוי לבא:

לרש"י הא דמשנינן מובטח להן לישראל שאין אלי' בא לא בע"ש וקשיא ליחוש דלמא אתי אלי' ביום ה' וליכא למיפרקי' דאי אתא ביום ה' לב"ד הגדול כ"ע הוו ידעי דא"כ היינו דפריך כיון דחיילא עלי' נזירות ופריש רש"י דלמא אתי משיחא במעלי שבתא לב"ד הגדול הא כי אתא משיחא בע"ש אתי אלי' ביום ה' וכ"ע הוו ידעי לי' אלא ביום ה' נמי לא ידעי לה והא דלא חשו לה דמשמע להו דאלי' לא מקדים למשיחא אלא חד יומא ולרבנן דתוס' והירטב"א איכא למיפרך דאי ביום ה' הוו ידעי לה לרש"י לדידן דלית לן ב"ד איכא למימ' דכולהי שרי כיון דלא אתי אלי' מאתמול ולרבנן ודאי אסירא כיון דאפש' לבוא מיהא קשיא ר"ת במאי משני להא דתקנתו קלקלתו דהכא ראוי לבוא קאמ' תינח מכאן ואילך דאסירא יומא קמא דבחול דמשנינן דאסור משום דחיישינן דלמא אתי אלי' מאתמול לב"ד הגדול ובשר אמשיח מא"ל הא אמרינן תקנתו קלקלתו

הא דאמ' רבן אלי' (ש"ע סי' רמ"ח סעי' א' בסימני ב') מדאיבעיא לן אי יש תחומין למעל' מיו"ד ש"מ דליתא לדהריא"פ דאמ' במים שאין עמוקין יו"ד אפי' ביום הראשון אסו'. דאי איתא תפשוט דאין תחומין מדתניא אין מפליגין פחות מג' ימים קודם השבת ואי ס"ד יש תחומין למעלה מיו"ד מקמי ג' ימים נמי ליתס' כי היכי דאסיר בלמטה מיו"ד איכא למיפרך כדאמרינן אתנא דנזי' האי תנא ספוקי מספקא לי' ולחומרא בנזי' דאורייתא דאין תחומין ה"נ האי תנא דאין מפליגין ספוקי מספקא לי' ולקולא בתחומין דרבנן דאין תחומין ואפי' להרמב"ם דאמ' תחומין די"ב מיל דאורייתא האמ' במים דרבנן וכ"ת מאי נ"מ אי אין תחומין אי ספקא סוף סוף עבדינן לקולא דאין תחומין כבר פירשוה הרשב"א והריטב"א אהא דאמרינן תנא דנזי' ספוקי מספקא לי' דנ"מ למאן דאמ' תחומין דאוריתא או היכא דאיכא חזקת ביתו דאי מספיקא אמרינן לחומרא ולהרמב"ם נ"מ בי"ב מיל ביבשה א"נ מספיקא לא אסרינן אפלוגי בים מכל מקום:

מתני': פעם א' לא נכנסו לנמל כו'. הא דאמ' הריטב"א עלי' דירושלמי אלו לא הי' תוך התחום בהש"מ אפי' לר"ג אין להם לזוז ממקום שכלתה מדתם ודאי היכא דכלתה מדתם בתחילת הנמל היינו נתנוהו בדיר וסה' דהא חוץ לתחום נינהו. אימו' דמודי ר"ג היכא דאית לי' תחומי' הכא הא לית להו תחומי' והריטב"א הכי קאמ' אימא שיילוהי לר"ג דלמא נמל בתוך תחום והעיר חוץ לתחום ואכתי אית להו תחומי' מנמל עד העיר ואסורין ליכנס לעיר. א"נ אית להו תחומי' למיזל בים. והא דאמ' הריטב"א משמי' דהראב"ד אפי' אין הנעל יות' מב"ס הרי נפרץ לים בית' מעשר לית לן למיפרקא משום דים גופי' מחיצה הוא כדאמרינן בפ"ק בעובדא דרבין ב"ר אדא בסוגיא דמבוי שכלה לרחבה. ואי משום שמא יעלה הים שרטון אימא ירושלמי לא חיישא לשרטון ולא מיבעיא לר"ח והרמב"ם דמתני נמי בגמרא דידן לא חיישינן שעא יעלה הים שרטין והראב"ד לא שמענא לי' דליפלוג עלי' דהרמב"ם בהא דאכתי קשיא הא אמרי בירושלמי בפ"ק מבואות המפולשין לים כמפולשין לבקעה:

אלמא קסברא כרבין ב"ר אדא דחיישינן לשרטון. מיהא למאי דפרישן התם דלא אמרו ים מחיצה הוא אלא בנעל דשפה עמוקה ואמרינן גרד אסיק ודרבין בשפה עמוקה קמיירי אבל בים דעלמא דשפה לא עמיקא עד מהלך כמה בים כעלה שרטין דמיא ובהא הוא דאמרי במפולשין לבקעה הכא דבנמל עסקינן שפה מחיצה היא ואי לאו דיתי' מב"ס לר"ג כולה כד"א:

אילימא בדעלו גברי כו' הא דאמור בתוספות בדלא מלו גברי דלא מצי עביד היקף אחר דהו"ל לדעת לטעמי' דמתני ויתיב רבא וקמיבעיא לי' דאי ר"נ ב"ר יצחק א"ל לרבא הא איהו אכתי לא ידע דשאני בין לדעת בין שלא לדעת ולמאן דמתני א"ל ר"נ בר"יצ לרבא קשיא תרתי ואיכא למימר דהאי א"ל בתר דשני לי' רבא כאן לדעת כאן שלא לדעת ומעקרא אותבי' מנפל דופניה וכי שני לי' פשיטא לי' דשלא לדעת שרי מדתניא עושה את חבירו דופן וא"ל לרבא רב חסדא מאי קמיבעיא לי' ואהדר לי' דלא מלו גברי דאי בדמלו פשיטא ותלמודא קא מסדר הא ברישא לפרושי דרב חסדא ודרב נחמן והדר הא דאותבי' לפרוקי קושיא ולהרמב"נ בספר מלחמות בשלהי פירקין דהאי מקמי דאותבי' ר"נ ברי"צ מתני ויתיב רבא וקמיבעיא לי' כרבותינו בעלי התוס':

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה