אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק רביעי – מי שהוציאוהו

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק רביעי – מי שהוציאוהו

פרק שלישי – בכל מערבין

מתני': הוליכוהו לעיר אחרת כו' הרשב"א והריטב"א דאמרי תרווייהו ה"ה יצא לדעת דעיר כד"א הוא תדע מדלא משני שמואל יצא לדעת בעיר דיר וסהר קמ"ל. והרמב"ם והרמב"נ. והר"נ אמרי הוליכוהו דוקא קתני אבל יצא לדעת אפילו בעיר אין לו אלא ד"א ודלא משנינן שמואל הא אתא לאשמעינן דשמואל הוא דאמר הלכה כרבי יהודה ור"ע. ואפילו הוליכוהו אין לו אלא ד"א ולהרשב"א יצא לדעת והחזירוהו לעירו או למקום מוקף מחיצות שבתחומו או אפילו חזר לדעת ודאי כולה כד"א השתא לעיר אחרת כולה כד"א לעירו מיבעיא. יצא לדעת והחזירוהו או חזר לדעת להרמב"ם לעירו לא ידענא והר"מ מרוטנבורג דדייק אפילו יצא לדעת וחזר לדעת מדלא משני שמואל הא אתא לאשמועינן לא מכרעא אימא עדיפא מיני' משני דכולא מילתא דיצא לדעת והחזירוהו לא שמעינן ממתניתין אימא יש לו אפילו אלפים ומתני' סתמא קתני ואת"ל כהר"מ דחזר לעירו כולה כד"א היכא דהחזירוהו או חזר למקום מוקף מחיצות שבתוך תחומו דכולה כד"א מהו עירו דוקא משום דשבת באויר מחיצותי' הכא הא לא שבת באויר מחיצותי' דאי הוה כלתה מדתו בחציו אין לו אלא חציו ומשום דאיבלע כולי' בתחומי' הוא דהואי כד"א אלמא לא קרינן לי' שבת באויר מחיצותי' או"ד הואיל ובה"ש כד"א הוה לי' כמאן דשבת באויר מחיצותיו דמי:

גמרא: מיבעי לי' לאינש למיבעי רחמי דלא ליתי לדקדוקי עניות שמא יעבירוהו ע"ד וע"ד קונו ומאן דאתא להכי לקבולי באהבה דלא חזי אפי גיהנם:

מהו דתימא כו' עי שהוציאוהו נכרים וחזר לדעת כו' הא דקא פריש ואזיל הא למימר אפי' אי תימא דבחזר לדעת לא אתי למיטעי מדלא קתני מתני' ש"מ חזר לדעת אפילו הוציאוהו נכרים אין לו אלא ד"א ביצא לדעת והחזירוהו נכרים ודאי איכא למימר דמתני' החזירוהו סתמא קתני ואפי' יצא לדעת:

דף מב.

והא מדקתני סיפא כו' פירש"י דאי ת"ק בשוגג שלא במקומן לחוד הוא דפליג הו"ל למיתני כדתנא בקמייתא במקומן יאכלו כולי ואנא ידענא דאשוגג כו' והא דאמרינן מאי במקומן אילימא במזיד והא קתני בהדיא כו' מכלל דאי לאו דתנא הכא עד שיחזרו למקומן שוגגין לא הוה שמעינן מהא דבמקומן יאכלו דאשוגג קאי איכא למימר לרווחא דמילתא קאמר איידי דאיתא ברייתא בהדיא דקתני בה שוגגין וה"ה דבלאו הא מתניתא מגופא משמע דאשוגג דת"ק קאמר ר"נ במקומן הוא דשרי. מדקתני במקומן יאכלו ברישא משמע דאיאכלו דת"ק קאי דקאמר בשוגג יאכלו אתא ר"נ ואמר במקומן דוקא דאי אמזיד הול"ל שלא במקומן לא יאכלו ברישא והריטב"א אמר דאיבעי ליה למיתני לעולם הן אסורין עד שיחזרו למקומן ואנא ידענא דאשוגג דת"ק קאמרי שוגגין דקתני ל"ל והשתא האי לישנא משמע טפי דאשוגג דת"ק קאי. דהא דאמרינן אילימא במזיד דר"נ לאקולי קאמר דת"ק דקאמר במזיד לא יאכלו קסבר בשוגג אפי' שלא במקומן יאכלו ובמזיד אפילו חזרו למקומן לא יאכלו ואתא ר"נ והאמר במזיד נמי במקומן יאכלו אבל הכא דקתני לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן דלמיסר שלא במקומן קאתי ואי אמזיד מזיד שלא במקומן ת"ק נמי מיסר קאסר ועוד אי אמזיד לחודא מאי לעולם ובנוסחי דידן והא מדקתני סיפא מכלל דחדא מתניתא היא וכן לעיל והא קתני בהדיא משמע דבהאי מתניתא גופא קתני בהדיא מדלא קאמר והתניא וקתני בהך מתניתא תרתי רנ"א שלא במקומן לא יאכלו לאפוקי שוגג שלא במקומן דת"ק והדר תנא עד שיחזרו למקומן שוגגין לאפוקי חזרו במזיד דלת"ק שרי והיינו דדייקינן אבל רש"י והריטב"א ס"ל דמתניתא אחריתי היא ולא מתנו הכא סיפא:

והלכתא כת"ק בבמקומן במזיד דקאי רב פפא כותי' ואפי' לעצמו שרי ואיכא דאסרי למי שהוציאו במזיד ובשלא במקומן בשוגג רש"י ורבותינו בעלי התוס' אמרי בהא נמי הלכה כת"ק דשרי וכן אמר הרא"ש ובמזיד שלא במקומן אמר הרא"ש אסור לכל אדם ובהגהות דלא אסור אלא לדידי' אבל לאחרים שרי וכן אמר ה"ר מרדכי משמי' דהר"מ ולדידי' במקומן אפי' לעצמו שרי ובמזיד למאן דשרי ל אחרים אם הוציאן לעיר המוקפת שרי לאחרים לטלטלינהו בכל העיר כדאמרינן בדכרי דמברכתא ואע"ג דיצאו לדעת הא פירות אנוסין נינהו והרשב"א אמר בשלא במקומן הלכתא כראב"י ואפי' בשוגג אסור לכ"א והריא"פ לא מייתי אלא דרב פפא מכלל דשלא במקומן בכ"מ אסור והא דדייקי בתוס' מדקא אמרינן במזיד במקומן כ"ע ל"פ כו' אי משום הא לא אריא דאיכא סברא דמזיד חמירא ואפי' במקומן ואיכא סברא דשלא במקומן חמירא ואפ' בשוגג ומדלא אשכחן לת"ק דפליג אלא אשוגג שלא במקומן מזיד במקומן לא שמעינן מיני' דפליג:

ומטלטל בכולה ע"י זריקה. אמר ר"י תוך אלפים נמי ע"י זריקה דלגבי כי אורחי' הו"ל נפרצה במלואה כו'. והא דאמרינן לר"ה באלפים מיהת לטלטל כי אורחי' מקמי דידע מנפרצה במלואה וקס"ד לר"נ באלפים מטלטל כי אורחי' והשתא דאמר לר"ה דהוי נפרצה במלואה כו'. לרב נחמן נמי אפי' באלפים ע"י זריקה ופליגא דרש"י וכוותי' דרש"י מסתברא דלר"נ באלפים מטלטל כי אורחי' ולא הוי נפרצה במלואה למקום האסור דחוץ לאלפים נמי לאו מקום האסו' הוא כיון דע"י זריקה שרי כי אורחי' נמי שרי דלא שנא אלא דלא אפש' כיון דלא מצי מהלך התם:

בתוס' וכן אמר הרא"ש דמוקי בירושלמי כר"י אבל הריטב"א אמר משמי' דירושלמי הוינן בעי' מימר כר"ע ור"י ברם לר"ג וראב"ע לא פליגין ואפי' כר"ג וראב"ע פליגין קל הוא שקנה לו שביתה ממי שלא קנה לו שביתה וכ"ה נוסחא דקמן והיינו דרש"י והא דרב הונא ברי' דרב נתן מסייע לי' לרש"י כדבעינן למימ' קמן והרמב"ם אמר בהוליכוהו חוץ לתחום נמי אם נעשית לו מחיצה בשבת אינו מהלך אלא אלפים דלא עדיף משבת ואח"כ הקיפוה מחיצה בשבת והראב"ד והרשב"א פליגי עלי' והרמב"ם שמיע לי' הא מירוש' והכי מתרגם לה ואפי' כר"ג וראב"ע פליגין משום דמחיצ' העשוי בשבת לא אמרי' כולה כד"א ודירושלמי כרש"י ולא מטעמו דטעמו דרש"י משום דאית לי' אלפים ולדידי' הוליכוהו חוץ לתחום ועשו לו מחיצה בשבת מהלך את כולה דאי לא יהבת לי' כולה לית לי' אלא ד"א וקל הוא שלא קנה לו שביתה ואלו לירושלמי משום דמחיצה העשוי' בשבת לא יהבנין לי' אלא אלפים וקל הוא שקנה לו שביתה. והיינו דהרמב"ם ולירושלמי קשיא מודד דמחיצה שנעשית בחוץ הוא ואי כלתה לו מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר וצ"ל מודד דמעקרא לא קאי בגוה דמחיצות ובתחומי' הוא דהוה לא יהבינן לתחומי' אלא עד חצי העיר וכי הדר נמי ואתי לגוה לא פקע מיני' מילתי' קמייתא ובדוכתא קאי הוליכוהו נכרים דמעקרא לית לי' בהנהו מחיצות כלום והשתא הוא דיהבת לי' השתא קאי בגווה דמחיצות ויהבינן לי' כולה. א"נ מחיצות דבמקום דקנה שביתה קל הוא דמי שלא קנה לו שביתה ואם מחיצה העשוי' בשבת במקום שקנה לו שביתה אין לו אלא אלפים במקום שלא קנה לו שביתה מיבעיא אבל מחיצות דבמקום תחומי' ולא במקום שביתתי' חמירי ממחיצות דלאו במקום תחומי' דהתם אית לי' אלפים ותו לא יהבינן לי' אבל הכא דקא יהבת לי' השתא יהבינן לי' כולה וקאמ' קל הוא שקנה לו שביתה כו' קל הוא לדינא למימ' דאם מודה ר"ג וראב"ע במחיצה העשוי' בשבת דלא כולה כד"א בקנה לו שביתה ק"ו ללא קנה לו שביתה והקיפו מחיצה בשבת דלית לי' אלא אלפים. בירושלמי דחייא בר רב אמר מהלך ומטלטל באלפים ופליג ארב הונא והתם פרישן לה. עוד אמרו נתנו על פתח הדיר על דעתי' דר' ישוע ור"ע נותנין לו שתי אמות מבפנים וב"א מבחוץ ע"ד דר"ג וראב"ע אין נותנין לו כו' שאם אומ' את ליתן לו ב"א מבפנים וב"א מבחוץ אף הוא מטלטל בכל הדיר כולו. שמעינן מהאי דירושלמי אפי' למאן דא"ל לי' הבלעה דתחומין הבלעה דדיר וסה' לית לי' ולא עוד אלא נתנוהו מחוץ להם נותנין לו ד"א מבחוץ ובדיר וסהר לא יכנס אפי' פסיעה אחת ועובדא דנחמי' ורב חסדא נחמי' בתוך מחיצת בני אדם הוה. ומסתברא מי שיצא חוץ לתחום במזיד דאמרינן אפי' אמה אחת לא יכנס נותנין לו ד"א מחוץ לתחום אבל בתוך התחום לא יכנס כלל שאם אומ' את יכנס אף הוא מהלך בכל תחומו ואל תשיבני יצא ברשות לרב נחמן דלית לי' הבלעה ואלפים יכנס טפי לא. יצא ברשות שאני דלא גזו' בי' כדאקילו בי' באלפים ולישנא דלא יכנס כוותין דייקא:

הוציאוהו נכרים באותו היקף חוץ לאלפים מסתברא כיון דהשת' הוא מחוץ לתחום מהלך את כולה וכיון דעל לתחומי' הרי אית לי' תחומי' ומהלך אלפים אמה כאלו לא הוציאוהו וכן בכלתה לו עדתו בחצי העי' והוציאוהו לחציו השני על לתחומי' ופליגא דהריטב"א וצ"ת הוציאוהו לעי' אחרת כולה חוץ לתחומי' אפי' גדולה כנינוה מהלך את כולה ומשתכ' ביציאתו הקיפוהו נכרים מחיצה בשבת פחות מאלפים או שהקיפו חוץ למקום שביתתי' וכל ההיקף מובלע בתוך תחומי'. לא אמרינן כולה כד"א. אע"ג דבעלמא היכא דמובלע בתוך תחומי' אמרינן כולה כד"א ואע"ג דלא שבת באויר מחיצתו התם בשעה שקנה שביתה כולה כד"א הכא בשעה שקנה שביתה לא הוי האי היקף ולא הוי כד"א בשבת לא אתעבידא לי' תחום:

אימא מטלטל בארבע פריש הריטב"א מאי מטלטל באלפים דקאמ' מטלטל בהם בתוך ד' ולאפוקי חוץ לאלפים דלא מטלטל כלל ע"כ. דאפי' בתוך ד"א אסי' חוץ לאלפים שמא ימשך. ולגבי ד"א דבתוך אלפים לא אמרינן נפרצה במלואה דא"כ ד"א דגמירי דאפי' ברה"ר מטלטלינן היכי משכחת לי'.

אמר הריטב"א ביו"ט מודי רב הונא דשרי לטלטולי בכל אלפים וטעמי' דביו"ט אפי' בבקעה דליכא מחיצות כלל כל מקום שמות' לילך מות' לטלטל ואע"ג דפרוץ כולה דנפרץ במלואו משום איסו' טלטול נגע בי' ובי"ט דליכא איסו' טלטול כי נפרץ מאי הוי ואע"ג דחוץ לאלפי' אסור לטלטלו משום שמא ימשך אחר חפצו בתוך אלפים דליכא גזירה נפרץ במלואו לא אסו' ביו"ט:

דף מב:

היה מודד כו' שלש מדות בעי' שבת באוי' מחיצותי' אפי' יתרה מאלפים כולה כד"א לא שבת בה והיא בתוך תחומו אם מובלעת כולה בתחומו הרי הוא כד"א כלתה מדתו בחצי' אין לו אלא חצי':

כתנאי כו' להאי לישנא דרש"י דר"ג וראב"ע בהקיפוה נכרים מחיצה נמי פליגי וכן בכלתה מדתו בחצי העי' דס"ל כל מוקף מחיצות לדירה אע"ג דלא שבת באוירו כולו כד"א. ורב הונא ברי' דר"נ מוקים דרב נחמן כר"ג וראב"ע אע"ג דפליגי בהקיפוה מחיצות בהא ס"ל כוותי' דלא גזור שתי תשובות בדבר חדא א"כ רב נחמן דאמר בהקיפוה מחיצות לא אמרינן כולה כד"א בהוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו לדיר וסהר כר' ישוע ור"ע ס"ל דאין לו אלא ד"א דהא בהא תליא ואע"ג דרב נחמן לית לי' גזירה לר' ישוע ור"ע מנא לך דמשום דגזרי הוא דאמרי אין לו אלא ד"א ולית להו דר"נ בטלטול הא ר"נ גופי' כוותי' ס"ל ולא גזר ותו אי איתא דר"י ור"ע משום גזירה הוא תינח הוליכוה לעיר אחרת או נתנוהו לדיר וסה' דגזרינן אי יהבינן לי' מקום מוקף מחיצות כד"א אתי למימ' הוליכוהו לבקעה נמי כיון דלית לי' אלא ד"א יהבי לי' רבנן אלפים אלא כלתה מדתו בחצי העיר דאין לו אלא חצי העיר התם מאי גזירה איכא א"נ כולה כד"א לא אתו למישרי חוץ לתהום בבקעה כי היכי דליכא למיגזר במובלעת כולה בתתומי' וכיון דהתם בלאו גזירה נמי לא אמרינן כולה כד"א ה"נ לא אמרינן דהא כולהי חדא טעמא אית בהו אלא כאידך לישנא דרש"י דר"ג מודה בהקיפוה מחיצות וכלתה מדתו בחצי העי' ובהא הוא דפליג משום דלית לי' שביתה אקילו רבנן גבי' וכן אמר הריטב"א וכולהי רבוותאי אמרי הלכת' כר"ג והלכת' כר"נ אמר שמואל וס"ל לרב הונא ברי' דר"נ דר"י ור"ע נמי הוו מקילי בהא אלא משום גזירה הוא דאחמו':

והאי גזירה דקא מיפלגי ר"ג וראב"ע ור"י ור"ע מיחוורא הא דפריש בה הריטב"א משמי' דרבי' דהכא נמי בהאי גברא גופי' כי הא דר"נ כיון דכ"ע אם כלתה מדתו בחצי חצר או דיר וסה' אין לו אלא חציו משום דלא שבת באוי' מחיצות והשתא אי יהבינן לי' להאי דנתנוהו בדי' וסה' כולה כד"א ונימ' אמר האי גברא הא חוץ לתחום לא אמרינן כולה כד"א אלא שביתה גמורה יהבו לי' רבנן כאלו קניתי שביתה כאן מבע"י ואתי להלוכי חוץ לדי' וסה' והיינו דאמרינן מדלא גזר רבי גמליאל בהאי גברא הלוך דיר וסה' בפנים אטו הלוכי מחוץ הכי נמי לא גזר טלטול באידך חציו אטו הלוך חוץ לחציו. ומשני התם שני מקומות דאיכא הכירא דמחיצות ודיר וסהר לחוצה לא הכא מקום אחד דליכא הכירא:

אבל היכא דלא שבת באויר מחיצות כו' קשיא להו לרבנן ספינה ולדעתין התם נמי עקרה ספינה מחוץ לתחום ולית לי' לר"י ור"ע כו' כד"א אלא היכא דשבת באויר מחיצות וקיימי בתחומי' כדבעינן מ"ט אדהלכתא כר"ג בספינה:

תדע דמי לא מודי ר' ישוע דכל הבית או כל העיר ואפי' עבורה כולה כד"א והלא הלכה רווחות היא:

דכ"ע מיהת כו' מ"ט אידי ואידי מחוץ לתחום נינהו וכי אמרינן כולה כד"א בתחום

ואמר רבה הואיל ושבת באויר מחיצות אע"ג דמחוץ לתחום היא עדיפא מדיר וסהר

ר' זירא אמר הכא לאו במחיצות משוו לי' כולה כד"א קמיפלגי כדקא מיפלג בדיר וסהר אלא אע"ג דלית לי' מחיצות כלל קמיפלגי משום דלא קביעי לי' ד"א

איכא ביני' כו' לרבה מסתברא בנפחתו דלפני הספינה מודי ר"ג וראב"ע דהא טעינא דידהו משום דמחיצות משוי לי' כד"א והכא הא ליכא מחיצות אבל בקופץ מספינה לספינה לר"ג וראב"ע מהלך את כולה דלא גרע מדיר וסהר דאע"ג דלא שבת באויר מחיצות מבע"י מחיצות משוי לי' כד"א ואפי' להרמב"ם דאמר נתנוהו דוקא אבל יצא לדעת לא הנ"מ היכא דיצא לדעת מתחומו לחוץ לתחום הכא הא חוץ לתחום קאי ואזיל מ"ל אי בספינה קמא אזיל אי בהאי אזיל אלא שמואל דאמר הלכתא כר"ג בספינה בהאי ספינה דתנן מעשה שבאו מפלנדרסין דלא קפצו מספינה אבל קופץ לספינה אחרת כדיר וסהר דמי דאמר שמואל אבל בדיר וסהר לא דהא נמי הא לא שבת באויר מחיצותי' כדיר וסהר:

ור"ז מ"ט לא אמר כרבה וכ"ת קסבר ר"ז האי סברא דלא קביעי לי' ד"א וקאמ' לה למישרי נמי נפחתו וקופץ הא לרבה נמי איכא קולא בעמדה ומ"ט לא ניחא לי' סברא דרבה דספינה אפי' עמדה עדיפא מדיר וסהר הואיל ושבת באויר מחיצות אמר לך מחיצות להבריח מים עשויות. א"נ ר"ז מ"ט לא ניחא לי' סברא דרבה וכיון דלר' ישוע ור"ע ודאי לית להו הך סברא דידי' לר"ג וראב"ע נמי מנ"ל דפליגי נמי בהא אדר"ע ור"י אימא ע"כ ל"פ אלא במחיצות דחוץ לתחום דלר"ג ל"ש דיר וסהר ל"ש ספינה מחיצות משוו לה כד"א אלא שמואל בספינה ניחא לי' דר"ג הואיל דשבת באויר מחיצות ונפחתו וקופץ מנ"ל למישרינהו ומשני אמר לך מחיצות להבריח מים עשויות וע"כ בהא קמיפלגי אלא דקשיא א"ה היינו דקאמר ורבה מ"ט לא אוגר כר"ז אימא כיון דלרבה לית לי' מחיצות להבריח מים מנ"ל לחדותי פלוגתא בלא מחיצות ואיכא למימר הו"מ לשנוי הכי אלא דניחא לי' לשנויי למישווי' דרבה ור"ז במהלכת להלכה דלתרוויי' שרי א"נ משום דר"נ בר"י ורב אשי דייקי הכי ממתני' אוקים נמי דרבה כוותי':

לא תימא פליג ר"ג נמי בעמדה וסבר דמ"מ הויא מחיצה דא"כ שמואל בהא נמי אמר הלכתא כר"ג דשמואל מ"מ קאמר הלכתא כר"ג בספינה ולא מפיק אלא דיר וסהר וכ"ת שמואל במהלכת קאמר דהיינו פלוגת' בספינה אבל עמד' בכללא דדיר וסהר היא ולית הלכתא כר"ג הא ליתא דאי לר"ג לית לי' מחיצות להבריח מים עשויות עדיפא מדיר וסהר הואיל ושבת באויר מחיצות דבהא לא פליג ר' זירא אדרבה וכי אמר שמואל הלכתא כר"ג בספינה בכל גווני דאר"ג הלכתא כוותי' אלא קסבר ר' זירא בעמדה דכ"ע ל"פ דאין לו אלא ד"א דלית לה מחיצו' כלל:

דף מג.

ורבה מ"ט לא אמר כר"ז רבה דאמר משום דשבת באויר מחיצות הא נפחתו דופני ספינה דכ"ע לא פליגי דאין לו אלא ד"א דאי ס"ד פליגי נמי בהא כי אמר שמואל הלכת' כר"ג בספינה אהא נמי קאמר ומ"ט לא ניחא לי' סברא דר' זירא ופליגי נמי בהא והלכתא כר"ג ושני לאו כדקא אמרת דבהא דכ"ע אין לו אלא ד"א אלא במהלכת דכ"ע ל"פ דמהלך את כולה כדאר"ז:

א"ר אשי מתני' נמי דיקא דפליגי בעמדה או מחיצות משוו לה כולה כד"א ורצו להחמיר דלמא עמדה ור"ג אע"ג דעמדה שרי והיינו דקתני מעשה דכי היכי דפליגי בדיר וסהר ה"נ פליגי בספינה ולר"ג בין שבת באויר מחיצות בין לא שבת מהלך את כולה ולר"ע בין כך ובין כך אין לו אלא ד"א ואחמור במהלכת דלמא עמדה והדר אכרע ר' ישוע בשבת כר"ג ובלא שבת כר"ע דאי בעמדה דכ"ע אין לו אלא ד"א דלהבריח מים לא שמה מחיצה והכא לאו בהיקף מחיצות קמיפלגי אלא משום דלא קביעי ד"א ואע"ג דליכא מחיצות כלל לאו דומיא דדיר וסה' הוא דהתם בהיקף מחיצות קמיפלגי

הלכתא מכלל דפליגי קסב' רבי אחא דבספינה דכ"ע דשרי אי משום דשבת באוי' מחיצות כרבה אי משום דלא קביעי ד"א כר"ז אלא בדיר וסה' דליכא כל הני הוא דפליגי ור' ישוע ור"ע דלא זזו מד"א כדאמרינן בעלמא אדם חשוב שאני דבעי אחמורי' אנפשי' כי היכי דלא ליתי לאקולי בדדמי לי' ה"נ ר' ישוע ור"ע דאמרי בדי' וסה' אין לו אצא ד"א רצו להחמי' כי היכי דלא ליתי לאקולי נמי בדי' וסה' דהא גברי חשיבי נינהו ור"ג וראב"ע דשרו נמי בדי' וסה' לא חשו להחמי' אע"ג דחשיבי נינהו דליכא למיחש למידי

אמש הכריע כו' למר בעמדה דבמהלכת דכ"ע דשרי ולמ' במהלכת דבעמדה דכ"ע דאסירא ושמואל ס"ל כהאי הכרעה ורב סבר הואיל ובמתני' ליתא האי הכרעה עבדינן כר"ג ועוד אין דעת שלישית מכרעת ועוד הא דהלכה כדברי המכריע משום דבהא בהדי האי רבים ובהך בהדי האי רבים אבל הכא בספינה איכא תלתא ובדי' ובסה' תרי ותרי נינהו. ומתני' דר' ישוע אחמי' דלמא עמדה מקמי הכרעה דלבת' הכרעה הא אמר ר"י הלכה כר"ג בספינה ואפי' עמדה דבמהלכת הא כ"ע מודי:

אמרי הלכתא כרב ובמהלכת אפי' בלא מחיצות או קופץ לספינה אחרת שרי ומייתי ראי' דהלכתא כוותי' בהא מעובדא דנחמי' ומעובדא דדכרי דמברכתא. והרי"ף מייתי ראי' מדנחמי' ולא מייתי נמי מדכרי דמברכתא חדא דהתם בחפצי הנכרי דלא אסרי אלא משום גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל ותו אימא מברכתא מובלעת בתחומי' דדכרי הואי ורבינא א"ל לרבא דשרי מעקרא לבני מחוזא לאיתויינהו למחוזא ומחוזא חוץ לתחומי' דדכרי הואי וממברכתא למחוזא אתו ע"י עירוב כדאמ' הריא"פ ורש"י אבל ממקומן דדכרי למחוזא לא מצו אזול והא דאמ' רבא דכולה מברכתא כד"א תי"ל דמברכתא בתוך התחום אימא למישרי נמי להנך דדיירי במברכתא חוץ לחומה דאי לאו דמברכתא כולה כד"א הו"ל מחוץ לתחומי דדכרי:

הא דאמור בתוספות מה שפי' רשב"מ שמי שנכנס בספינה בשבת אין לו אלא ד"א אין נראה דקי"ל כרב ש"מ ס"ל אמר ר"ג בדיר וסהר אפי' ביצא לדעת כהרשב"א ואיכא למימ' אפי' תימא ר"ג בהוליכוהו דוקא קאמ' אבל יצא לדעת לא כהרמב"ם הכי קאמרי להרשב"ם דשרי בשבת ליכנס בספינה הרי נכנס ברשות וכל שברשות כאונס דמיא מידי דהוה אהוצרך לנקביו כיון דברשות על אמרינן בי' כיון דעל על:

ובהגהות הרא"ש ר"י אוס' ליכנס בספינה בשבת אפי' אינו רוצה לצאת חוץ לתחום ואם עבר ונכנס ויצאה חוץ לתחום מהלך את כולה. אלמא קסבר ר"י אפי' יצא לדעת מהלך את כולה דהא הכא שלא ברצונו אזיל ואי"ל משום דמהלכת א"נ אפי' תימא עמדה שאני יצא לדעת דאזל חוץ לתחום הכא ספינה ממילא אזלא ואע"ג דאסור לכנס מ"מ לא יצא לדעת חוץ לתחום א"נ הא דאסו' ליכנס לאו משום חוץ לתחום דתוך התחום נמי אסור:

הא דאמ' רשב"מ אין לו אלא ד"א כיון דלא שבת באוי' מחיצות מבע"י איכא למימר כיון דספינה בהש"מ מובלע בתוך התחום הוה כמאן דשבת בגוה דמי כיון דבהש"מ הוה כולה כד"א כאלו שבת בגוה:

לישנא אחרינא בספינה מאי ואפי' למ"ד כרמלית משפת מיא משחינן וכארעא סמיכתא דמיין (בפ' הזורק) שאני תחומין דבהלוך תליא וכיון דלא ניחא הלוכי' מארעא משחינן:

רש"י לא מתני להאי לישנא אחרינא והיינו דקאמ' דדמי לקפיצה ואפ"ה אסור במתניתין ואת"ש קאי וכן הריטב"א לא מתני לי' ופריש מאי קפיצה קפיצה דספינה:

דף מג:

לרש"י ביום שבן דוד בא ממש קאמ' וחיישינן לי' אכולהי יומי אימא בן דוד אתי ההוא יומא ואלי' כבר אתא מאתמול לב"ד הגדול לבר משבת ויו"ט דלא מצי בן דוד למיתי הואיל ואלי' מאתמול לא מצי אתי וכגון דקאי בשבת ויו"ט וקא נדר דההוא יומא לא מצי אתי ואי מאתמול אתי אדעתא דהכי לא נדר אבל מכאן ואילך אפי' בשבתות ויו"ט אסיר דאימא אתי משיחא מאתמול ואלי' ביומא דקמי' לב"ד הגדול:

והשתא בשבת שאחר י"ט ודאי שרי דהיום לא אתי דאלי' לא מצי אתי מאתמול משום ע"ש דכל צרכי שבת נעשין בי"ט שלפני' ואתמול נמי לא אתי דאלי' בעי"ט לא אתי. ואי אימא אתי משיחא ביום ה' ואלי' ביום ד' כולי האי ודאי לא חיישינן דכולי עלמא הוה ידעי לי' ולישנא דאמר כיון דחל עלי' נזירות היכי אתיא שבתא ומפקעא לי' לא משמע כרש"י אלא וליחוש דלמא אתי משיחא מאתמול מיבעי לי' ומאי חל ומאי מפקעא דקאמר. והריטב"א אמר לא סוף דבר שבח בו ממש דהא אמרינן דאי קאי בימות החול כו' כיון דחיילא תו לא פקעא ואי איתא היכי חיילא הא אגלי מילתא דלא אתי. אלא ביום שבן דוד אפש' לבוא ומות' בשבתות ויו"ט שא"א לבוא בהם והיינו דר"ת. והא דאמ' והא לא אתא אלי' מאתמול לאו אמכאן ואילך דכל יומא הוה א"א לבוא כיון דלא אתי אלי' מאתמול. דמאי פריך כיון דחיילא ס"ס הא איגלאי מילתא דלא אתי אלי' והו"ל א"א לבוא אלא אמכאן ואילך כולהי יומא אפש' לבוא מיקרי דאפש' דאתי אלי' ולמח' אתי משיחא אלא איומא דקאי בי' כדפרישו בתוס' וכולהי שקלא וטריא אההיא יומא דקאי בי' אי מיקרי ראוי לבוא ולדידהו שבת אחר יו"ט נמי אסי' דמיומא דנדר ואילך כולהי אסי' דכב' חיילא נדירותא מיום שני לנדרו ואילך דיומא קמא איגלאי מילתא למפרע דלא אתי אלא ביום שני הו"ל אפש' לבוא דאפש' דאתי אלי' ביומא קמא ומשיח למח'.

והא דכתבו רבנן דתוס' אדפריך כל יומא ויומא נמי והא ראוי לבוא ליכא לפרוקי אדקמשני שבתות ויו"ט והא לא אתי אלי' מאתמול קפריך דא"כ בשבתות ויו"ט נמי נימא והא ראוי לבוא דע"מ קשיא הא מעקרא נמי אסיק דעת' דראוי לבוא קאמר מדפריך כיון דחיילא כדאמ' הריטב"א והא לא הדר בי' ממאי דאסיק אדעתא מעקרא:

וכיון דאסיק אדעתי' דראוי לבוא קאמ' היכי אסיק אדעת דמשני אשבתות כיון דלא אתי אלי' מאתמול ועלה הא פריך כל יומא נמי דסוף סוף הא ראוי לבוא הו"ל לאסוקי אלא אמרינן ראוי לבוא ה"נ ראוי לבא:

לרש"י הא דמשנינן מובטח להן לישראל שאין אלי' בא לא בע"ש וקשיא ליחוש דלמא אתי אלי' ביום ה' וליכא למיפרקי' דאי אתא ביום ה' לב"ד הגדול כ"ע הוו ידעי דא"כ היינו דפריך כיון דחיילא עלי' נזירות ופריש רש"י דלמא אתי משיחא במעלי שבתא לב"ד הגדול הא כי אתא משיחא בע"ש אתי אלי' ביום ה' וכ"ע הוו ידעי לי' אלא ביום ה' נמי לא ידעי לה והא דלא חשו לה דמשמע להו דאלי' לא מקדים למשיחא אלא חד יומא ולרבנן דתוס' והירטב"א איכא למיפרך דאי ביום ה' הוו ידעי לה לרש"י לדידן דלית לן ב"ד איכא למימ' דכולהי שרי כיון דלא אתי אלי' מאתמול ולרבנן ודאי אסירא כיון דאפש' לבוא מיהא קשיא ר"ת במאי משני להא דתקנתו קלקלתו דהכא ראוי לבוא קאמ' תינח מכאן ואילך דאסירא יומא קמא דבחול דמשנינן דאסור משום דחיישינן דלמא אתי אלי' מאתמול לב"ד הגדול ובשר אמשיח מא"ל הא אמרינן תקנתו קלקלתו

הא דאמ' רבן אלי' (ש"ע סי' רמ"ח סעי' א' בסימני ב') מדאיבעיא לן אי יש תחומין למעל' מיו"ד ש"מ דליתא לדהריא"פ דאמ' במים שאין עמוקין יו"ד אפי' ביום הראשון אסו'. דאי איתא תפשוט דאין תחומין מדתניא אין מפליגין פחות מג' ימים קודם השבת ואי ס"ד יש תחומין למעלה מיו"ד מקמי ג' ימים נמי ליתס' כי היכי דאסיר בלמטה מיו"ד איכא למיפרך כדאמרינן אתנא דנזי' האי תנא ספוקי מספקא לי' ולחומרא בנזי' דאורייתא דאין תחומין ה"נ האי תנא דאין מפליגין ספוקי מספקא לי' ולקולא בתחומין דרבנן דאין תחומין ואפי' להרמב"ם דאמ' תחומין די"ב מיל דאורייתא האמ' במים דרבנן וכ"ת מאי נ"מ אי אין תחומין אי ספקא סוף סוף עבדינן לקולא דאין תחומין כבר פירשוה הרשב"א והריטב"א אהא דאמרינן תנא דנזי' ספוקי מספקא לי' דנ"מ למאן דאמ' תחומין דאוריתא או היכא דאיכא חזקת ביתו דאי מספיקא אמרינן לחומרא ולהרמב"ם נ"מ בי"ב מיל ביבשה א"נ מספיקא לא אסרינן אפלוגי בים מכל מקום:

מתני': פעם א' לא נכנסו לנמל כו'. הא דאמ' הריטב"א עלי' דירושלמי אלו לא הי' תוך התחום בהש"מ אפי' לר"ג אין להם לזוז ממקום שכלתה מדתם ודאי היכא דכלתה מדתם בתחילת הנמל היינו נתנוהו בדיר וסה' דהא חוץ לתחום נינהו. אימו' דמודי ר"ג היכא דאית לי' תחומי' הכא הא לית להו תחומי' והריטב"א הכי קאמ' אימא שיילוהי לר"ג דלמא נמל בתוך תחום והעיר חוץ לתחום ואכתי אית להו תחומי' מנמל עד העיר ואסורין ליכנס לעיר. א"נ אית להו תחומי' למיזל בים. והא דאמ' הריטב"א משמי' דהראב"ד אפי' אין הנעל יות' מב"ס הרי נפרץ לים בית' מעשר לית לן למיפרקא משום דים גופי' מחיצה הוא כדאמרינן בפ"ק בעובדא דרבין ב"ר אדא בסוגיא דמבוי שכלה לרחבה. ואי משום שמא יעלה הים שרטון אימא ירושלמי לא חיישא לשרטון ולא מיבעיא לר"ח והרמב"ם דמתני נמי בגמרא דידן לא חיישינן שעא יעלה הים שרטין והראב"ד לא שמענא לי' דליפלוג עלי' דהרמב"ם בהא דאכתי קשיא הא אמרי בירושלמי בפ"ק מבואות המפולשין לים כמפולשין לבקעה:

אלמא קסברא כרבין ב"ר אדא דחיישינן לשרטון. מיהא למאי דפרישן התם דלא אמרו ים מחיצה הוא אלא בנעל דשפה עמוקה ואמרינן גרד אסיק ודרבין בשפה עמוקה קמיירי אבל בים דעלמא דשפה לא עמיקא עד מהלך כמה בים כעלה שרטין דמיא ובהא הוא דאמרי במפולשין לבקעה הכא דבנמל עסקינן שפה מחיצה היא ואי לאו דיתי' מב"ס לר"ג כולה כד"א:

אילימא בדעלו גברי כו' הא דאמור בתוספות בדלא מלו גברי דלא מצי עביד היקף אחר דהו"ל לדעת לטעמי' דמתני ויתיב רבא וקמיבעיא לי' דאי ר"נ ב"ר יצחק א"ל לרבא הא איהו אכתי לא ידע דשאני בין לדעת בין שלא לדעת ולמאן דמתני א"ל ר"נ בר"יצ לרבא קשיא תרתי ואיכא למימר דהאי א"ל בתר דשני לי' רבא כאן לדעת כאן שלא לדעת ומעקרא אותבי' מנפל דופניה וכי שני לי' פשיטא לי' דשלא לדעת שרי מדתניא עושה את חבירו דופן וא"ל לרבא רב חסדא מאי קמיבעיא לי' ואהדר לי' דלא מלו גברי דאי בדמלו פשיטא ותלמודא קא מסדר הא ברישא לפרושי דרב חסדא ודרב נחמן והדר הא דאותבי' לפרוקי קושיא ולהרמב"נ בספר מלחמות בשלהי פירקין דהאי מקמי דאותבי' ר"נ ברי"צ מתני ויתיב רבא וקמיבעיא לי' כרבותינו בעלי התוס':

דף מד.

או"ד בדלא מלו גברי אמר הריטב"א שמעינן לר"א המוקף מחיצה חוץ לתחומי' יש לו שתי אמות חוץ למחיצה דאי לאו הכי היאך יכנס באותן שתי אמות ודר"א עדיפא מדר"ג ע"כ. והשתא הא דקא שקיל וטרי הריטב"א אי רבנן מודו הכא דהבלעה מילתא היא משום דאנוס בדבר מצוה מאי קאמר אי הלכה כר"א איכא למיפרך בהא דהבלעה מודו כדאמר רבה דמודה לדבר מצוה אבל בהא דיוצא חוץ לתחום יש לו שתי אמות חוץ לדיר וסהר אפי' באנוס פליגי דר"ג אפילו בהוליכוהו לית לי' אלא כולה כד"א אבל חוצה לה לא מיהא עקר מילתי' קשיא היכי שמעינן לי' לר"א דפליג עלי' דר"ג בהא אימור דשמעת לי' לר"א ביצא חוץ לתחום שתי אמות דודאי אית לי' שתי אמות בנתנוהו בדיר וסהר מי שמעת לי' והכא קאמר ר"נ למיעביד לי' מחיצה עד שתי אמות ואזיל עד שתי אמות והדר ליזול הנך אינשי וקאי הכא בלא מחיצות ואית לו שתי אמות ועייל לתחומי':

כשתמצי לומר לדברי רבותינו בעלי התוס' מדשאני לן בין היכא דמלו גברי לדלא מלו גברי דבדמלו גברי אי הלכתא כר"ג תו לא קא מיבעיא לי' בדר"א ש"מ שאני בין הבלעה להבלעה הבלעה דאזיל מד"א ועל לתחומי' ולא מצי הדר לד"א היינו החזרוהו דמתני' דתנן כאלו לא יצא ודכ"ע היא ומ"ל החזירוהו ומ"ל חזר ברשו' והיינו דנהרדעי הלכך בדמלו גברי והדר אזיל הנך גברי הא חזר ברשות וכהחזורוהו דמי ודכ"ע חזר לתחומי' ור"א ורבנן בדקאי בד"א דר"א סבר הא עדיפא דאלו החזירוהו או חזר ברשות דאונס אין במזיד לא דהחזרוהו דוקא תנן ודכ"ע היא אבל הכא אפי' יצא לדעת כיון דאיבלע בתחומי' כמאן דלא נפיק דמי דהא אכתי מצי עייל לתחומי' ורבנן סברי התם עדיפא כיון דאי עקר מד"א שלו והדר לתחומי' ובתתומי' לא אמרי' אין לו אלא ד"א אבל הכא כי נפיק אבד תחומי' ויהבינן לי' ד"א ואע"ג דמיבלעי הנך ד"א בתתומי' ור"נ ורב חסדא דעבוד כר"א בדלא מלו גברי אמר הרמב"נ דכי הדר ואותבי' ר"נ בר"י לרבא אידחיא הא דרבא וקמיבעיא לי' לרב חסדא בדמלו גברי אי שרי למיעבד מחיצתא בשבתא ולית הלכתא כר"א והיינו דאמר הריא"פ בשלהי פירקין הלכה כת"ק והשתא היכא דנפק מד"א באונס כאלו לא יצא כנהרדעי והיכי דמצי הדר לד"א אפי' יצא באונס אבד תחומי' כרבנן דר"א ומודה הרמב"נ ביצא ברשות לדבר מצוה דדר לתחומי' כדאמרינן בשמעתין אמתני' דמי שיצא ברשות ושאני התם דאקילו בי' נמי לאלפים אמה בחוץ לתחומי' והרז"ה אמר ביצא באונס הלכתא כר"א מדאוקי לי' רבא לדר"נ ורב חסדא בהכי ועבוד עובדא כר"א ומסתברא כותי' דלא למידחיא לדרבא וכן אמר רבן אלי' ואף רש"י ס"ל כהרז"ה דאמר אמתני' דמי שיצא חוץ לתתו' אפי' אמה אחת לא יכנס ר"א אומר שתים יכנס במזיד ומדעת שלא לשם מצוה אלמא קסבר רש"י ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא במזיד אבל באונס מודו ורבה דאמר אבל לדבר מצוה לאו דוקא ה"ה לאנוס ולדברי רבותינו בעלי התוספות אי תימא דבאונס מודו רבנן הא דאמר הלכה כריא משום דלרבנן לא פסיקא אי אפי' באונס פליגי משום דאכתי בד"א קאי לא דמי להחזירוהו או חזר ברשות ויצא מד"א או במזיד הוא דפליג ובאונס מודו והיינו דמיבעיא לי' אי הלכה כר"א באונס וא"ל ר"נ הלכה כר"א באונס אי משום דמודי לי' רבנן אי משום דמסתברא כוותי' באונס דלא חמירא האי הבלעה מהאי הבלע' אבל בהא דאר"א בהאי הבלעה אפי' במזיד הדר לתחומי' לית הלכתא כוותי' דל"ש והשתא ל"ש יצא חוץ לתחום בתוך ד"א ל"ש יצא חוץ לד"א וחזר לתחומי' באונס שרי במזיד אסור ורש"י דאמר אדרבה דמי שיצא ברשות דרבה לית לי' דנהרדעי ואותבוה ניהלי' בתוס' א"ה תיקשי להו מתני' לנהרדעי ולדעתין הא לא קשיא רש"י לטעמי' דאמר ע"כ לא פליגי רבנן אלא במזיד אלא הא קשיא אי לא שאני בין הבלעה להבלעה בדמלו גברי נמי ספיקא אי הלכה כר"א כדאמר בדלא עלו גברי ותו לרבה מ"ש יצא ברשות מ"ש החזירוהו והראב"ד אמר מי שיצא חוץ לתחום בין לדבר מצוה בין באונס אמרינן בי' כיון דעל על הלכך לא משכחת לה אלא אליבא דר"י וכשבירר לו לצד החיצון ואי הראב"ד מוקים לפלוגתי' דר"א ורבנן בהכי ורבנן כר"י השתא דכ"ע אית להו הבלעת תחומין ואזדא ר"א לטעמי' ורבנן לטעמי' דר"א דאמר והוא באמצען ואע"ג דבירר לו לאו כל כמיני' כי אזיל שתי אמות לצד תחומי' איבלע לי' תחומי' ורבנן לטעמי' דאמרי אם בירר לו לצד החיצון מהלך ד"א לצד החיצון ולצד הפנימי אפי' פסיעה אחת אין לו ולא איבלע תחומי' וקשיא חדא היינו דאמרינן הכא הלכה כר"א הא רבנן נמי לא פליגי עלי' אלא בבירר לו ד"א והכא הא לא בירר לו ד"א וא"נ בירר מקום מחיצות כד"א כולי' מדשרו בדמלו לי' גברא ותו מאי שנא דמלו גברא ומ"ש דלא מלו גברי אידי ואידי הבלעה הוא ותו הא דא"ל רבה ב"ב חנא לאביי בשמעתא דמי שיצא ברשות ומדר"א ומותבת לי' למר הא רבנן לא פליגי עלי' אלא בבירר דלית לי' לצד העיר כלום הכא הא אית לי' אלפים לכל רוח ותו רבה דאמר ע"כ ל"פ רבנן אלא לדבר הרשות כו' מ"ל לדבר הרשות מ"ל לדבר מצוה אי בירר לדבר מצוה נמי לא יכנס ואי לא בירר אפי' לדבר הרשות יכנס ואיכא למימר רבה הוא דמוקים לה פלוגתייהו בהבלעה ואנן לית לן דרבה ומוקמינן לה בבירר מעובדא דנחמי' ודנהרדעי ורבה ב"ב חנא דא"ל לאביי רבה אמר לך בהבלעה פליגא ואנא דאמרי כרבנן ע"מ הלכה כר"א ומלו גברי קשיא ואלא מודי הראב"ד דרבנן ור"א בהבלע קמיפלגי ובשל' בירר לו והיינו דאמ' הלכ' כר"א והראב"ד לדידן הוא דאמ' דקי"ל הלכת' דהבלעה מילתא היא מהא דנהרדעי ודנחמי' וכר"א קי"ל אע"ג דרבנן פליגי עלי' הלכתא כוותי' דאמוראי קיימי בשיטתי' ולא משכחת לן האי דלא יכנס אלא כשבירר לו. ורבה בב"ח דא"ל לאביי ומדר"א קא מותבת כו' מכלל דלית הלכתא כר"א לאביי הוא דקאמ' איתובי למר היכי מותיבת הא מר אמר לך אנא דאמרי כרבנן. א"נ קסב' הראב"ד דרבנן באונס מודי כרש"י ובמזיד הוא דפליגי בהבלעה וקאמ' הלכך לא משכחת לה באונס דלא יכנס אלא כשבירר ואי הרמב"ם במזיד קאמ' אהדורי אטעמא ל"ל אלא לאו סתמא קאמ' בין במזיד בין באונס. מ"מ מלו ולא מלו גברי קשיא.

הלכה כר"א כו' הא דקשיא להו לרבנן קשישאי ע"ש הבלעה דר"א מהבלעה דר"ג. וא"נ הלכתא כר"ג אי לאו הלכה כר"א הבלעה דר"ג נמי אסיר לדעתין האי בדמלו גברי לאו עד התחום קאמ' ומטעם הבלעה אלא עד העי' קאמ' דמחיצה של ב"א וכל העי' חדא הוא וכמאן דהויא מחיצה עד סוף העי' דמיא ובדלא מלו גברי עד העי' אע"ג דמלו עד תוך התחום אכתי צריכא לר"ח דשרו בהבלעה והיינו דקאמ' דיקא נמי מדקא"ל יכנס מאי לאו יכנס בלא מחיצה דאי במחיצה מאי יכנס הא כבר כנס דהאי מחיצה וכל העי' כולה כד"א אלא בדלא מלו גברי עד העי' וקאמ' יכנס לתחומי' ושרי משום הבלעה:

הא ר' מאי' הא ר"י כו' הא דאמו' בתו' היינו דפריך מדקאמ' שיאכל וישתה וישן אלמא מתכשרא כו' קשיא הא כי אקשי אדם וכלים מי שמעת לי' תו לא צריך לפרושי וכיון דמתכשרא באדם וכלים ר' מאי' אליבא דמאן ה"נ כי הוה פריך מדקאמ' שיאכל כו' מכלל דמתכשרא לא צריך לפרושי בי' מידי השתא האי ר"מ אליבא דמאן דקאמ'. והא כדי שיאכל כו' קתני מיבעי לי' ותו לא מידי. דאי לר"מ לא פסיל ממילא קשיא והא דאמרי רבנן דתו' אע"ג דמהני לא חשיב אלא תוס' בעלמא כיון שאינה ראוי לז' ודאי האי לאו תוס' איקרי דתוס' הוא מוסיף על המחיצות שהיו והכא הא לא הוו מחיצות אלא דגברי אלא כתוס' חשיב מה תוס' לא חשיבא האי נמי כיון דלא חזיא לז' לא חשיבא

ורש"י לא פריש דלר"מ לא חשיב אלא תוס' כדפרישו רבנן דתוס' וקשיא להו מאי פריך אימו' דאמו' רבנן כו' אלא לר"מ נמי אהל עראי בתחילה הואי כיון דלא הוו אלא ב' מחיצות וצריך לשלישי לאתכשרא בה ולר"מ משום דקפסל הו"ל אוהל עראי דלא מתקן בה מידי ושרי ופריך לרבנן לכתחילה אע"ג דלא מתקן אסו' דומיא דפקק החלון דלית בי' מצוה ולא שרו אלא להוסיף וכדאמרינן לאו מידי עביד ולא קאמ' מוסיף הוא והא דקשיא להו מעובדא דנתעי' אמר הריטב"א דהך והא אתמ' עלה אמר רבה בב"ח כו' והאי אלא הא ר"מ והא ר"י כולה ר"נ ברי"ל קאמ' לי' לרבא לאותובי דרב נחמן ומתניתא לא קשיין והא דאקשי מדקתני כדי שיאכל כו' פריק הריטב"א דלא פריך לה משום דמצי למידחי לי' הכא בסוכה שאינה של מצוה וקתני כדי שיאכל כו' אורחא דמילתא ואנן אית למימ' דס"ד השתא הא והא בדופן רביעי ואפי' לר"מ דקפסל שרי למיכל ומינם דהא אית לה ג' דפנות וכדי שיאכל אורחא דמילתא קתני ואפי' דופן רביעי אהל עראי בתחילה מקרי הואיל ועביד לכולי' דופן וכדקתני לפי שאין עושין אהל עראי בחחילה בי"ט והיינו דקאמ' לר"מ דקפסיל התם מאי התם בדופן שלישי אלמא לאו מחיצה היא הכא שרי הכא בדופן ד' שרי דלאו מידי עביד וה"ה בדופן ג' שרי אלא קתני דופן ד' דעביד לי למיכל ומינם בה דבדופן ג' כיון דהאי סוכה אסירא לי' למאי הוה עביד בי' מחיצתא ופריך אימו' דאמרי רבנן וכו' לא מיבעיא למ"ד התם מדאורייתא מחיצה היא ורבנן היא דגזו' בבהמה שמא תברח א"נ שמא תמות קשיא בהמה נמי כל כמה דלא ברחה ולא מתה הא קעביד מחיצה אלא אפי' למ"ד מדאורייתא לא מחיצה היא הואיל ועומדת ברוח מ"מ נהי דלאו מחיצה לאכשורי אהל עראי מיהת מיקרי למיס' מדרבנן למיעבד בשבת ומדהויא לכתחילה לר"י ולא כמוסיף כדקתני שאין עושין אהל עראי בתחיל' לר"מ נמי בתחילה הויא דלגבי לכתחילה דלא ליקרי מוסיף לא שאני בין ר"מ לר"י ואימו' דאמרי רבנן להוסיף כו' אלא לא קשיא הא בדופן ג' כו' דלא הוי' אוהל בתחילה אלא היכא דלא מתכשרא בלא"ה ובהאי מחיצתא דקא עביד קא מתכשרא אבל בדופן ד' דבלא"ה מתכשרא מוסיף אמחיצות הוא דהויא וקאמ' אלא אדם אאדם קשיא דבמסקנא לא ניחא לי' דכדי שיאכל כו' אורחא דמילתא קתני:

לרש"י הא דאוקימנא הא בדופן ג' הא בדופן ד' אפי' לר"מ ובהמה דקתני לא יעמוד אע"ג דלא מכשרא אהל עראי מיהא הוי ולרבנן דתוס' דאמרי במכסרא תליא מילתא לא מתוקמא אלא כר"י דאי ר"מ בהמה מ"ט לא הא לא מכשרא ולהשר מקוצי אפי' כר"מ הואיל ומכשרא לפי שעה ולמ"ד בסוכה דר"מ אפי' באדם פליג לרש"י נמי דלא כר"מ מדקתני כדי שיאכל:

דף מד:

כאן לדעת. אמר הרמב"ם ולא יעמוד אותן אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו. וטרחי בה רבנן מנ"ל הא והרב בעל מ"א מתיב עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל כו' אלמא אפי' לדעת המשתמש שרי. וחזינן אנן להרמב"ם דאמ' בהלכות סוכה עושה אדם את חבירו דופן בי"ט כדי שיאכל כו' בסוכה כשרה והוא שיעשה אותו שלא מדעת זה שנעשה דופן מכלל דמודי הרמב"ם התם ומתחזיא קסב' הרמב"ם לדעתו הנעשין מחיצה בכ"מ אסו' דהו"ל עושה מחיצת עראי בתחילה אבל שלא לדעתין אלא הולכין לתומן הו"ל מחיצה הנעשית מאילי' והיינו דאמרינן כאן לדעת לדעת הנעשין כאן שלא לדעת הנעשין והד' אמרינן הנהו זיקי ולאו זיקי דרבא הוו אלא דבני מחוזא דהוו שדיין בריסתקא בהדי דאתי רבא מפירקי' ותלמידי' אבתרי' אתו חזו בני מחוזא דאתעביד מחיצה דבני אדם אעלינהו לזיקי דידהו לשבתא אחריתי בעי עיילינהו ואסי' להו דהשתא ודאי מקמי דאתו מפירקא דעתי' עלוי' ולדעת המטלטל אסי' והיינו דאמ' דהו"ל כלדעת לא לדעת ממש אלא כלדעת והא דלדעת המטלטל אסו' אע"ג דהנך דאתעבידו מחיצתא לא ידעי והו"ל מחיצה הנעשית מאלי' חומרא הוא דאחמו' בה רבנן וכי אחמו' לטלטולי אבל היכא דעביד לה למצות סוכה לא אחמו' הלכך עושה את חבירו דופן כדי שיאכל בסוכה כשירה והיינו דאמ' הרמב"ם במחיצה הנעשית בשגגה והוא שתעשה שלא לדעת המטלטל אבל אם נתכוון אדם לזו המחיצה שתעשה בשבת כדי לטלטל בה אע"פ שעשה אותה העושה בשגגה אסו' דהיינו דומיא דבני מחוזא דאיכוונו להנך דאתו מפירקא והרב בעל בית יוסף אמר דהרמב"ם שמיע לי' מהנהו בני גננא דאוקים לי' כשהעמידו הם מחיצת האנשים וקשי' חדא מנא לי' דלאו דומיא דלדעת דאמרינן הוא ותו מחיצה שעשה אחר בשוגג ואיהו איכוון לה דאסר הרמב"ם מנא לי':

שלא מדעת פירש"י דאין דרך בנין בכך כו' אבל כלים דרך בנין בכך אסי' וקשיא תינח כלים בהמה מא"ל הא בהמה נמי לאו דרך בנין בכך וקתני לא יעמוד בה אדם ובהמה ותו לר"מ דאמרת אדם וכלים מי שמעת לי' לאכשורי בהמה לאו מחיצה היא ואדם מחיצה היא ולגבי שבת אדם שרי ובהמה אסירי אלא בהמה וכלים דלית בהו דעת אזלינן בתר אדם המעמידן מידי דהוה אבנין גמו' באבנים ועצים לית בהו דעת ואדם המעמידן הוא הבונה. אבל אדם דאית בי' דעת בתר העומד אזלינן כי ידע וקאי לשם מחיצה הו"ל עושה אהל עראי אבל היכא דלא וקאי שלא לשם מחיצה הו"ל מחיצה העשוי' מאלי' דהוא קאי שלא לשם מחיצה ומחיצה ממילא אתעבידא:

מתני': מי שיצא ברשות כו'. דתנן (ר"ה פ' אין מכירין) כל היוצאין ברשות הרי הן כאנשי העיר. וקמ"ל אם עד שלא באו לעיר אמרו לו בדרך כבר נעשה מעשה יש להן אלפים לכל רוח מאותו מקום. ומסתברא אם הוא בדרך העיר או בדיר וסהר ואמרו לו כבר נעשה מעשה מהלך את כילה וחוצה לה אלפים לכל רוח. כיון דיהבו לי' רבנן שביתה בכל מקום שהוא הו"ל כאלו שבת באויר המחיצות מבע"י:

מי שיצא ברשות וכו'. תנן (פ"ב בר"ה כ"ג ב') בראשונה לא הי' זזין משם כל היום התקין ר"ג הזקן שיהיו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף חכמה הבאה לילד והבא להציל כו' הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים כו'. קפסיק ותני אפי' יתר מי"ב מיל מותרין לילך ואפי' להגאונים והרמב"ם דאמרי י"ב מיל דאורייתא ספק נפשות דחי שבת ועדות החודש קים להו לרבנן דדחי שבת ולא לכל מלאכה אלא לתחומין דקיל דלית בי' לא כרת ולא סקילה. אלא הא דקתני בראשונה לא הי' זזין משם התקין ר"ג הזקן כו' אלמא דמדרבנן הוא בלא זזו דאי מדאורייתא היכי אתי ר"ג הזקן ושרי ואפי' חוץ לי"ב מיל דכל דשרי למיזל הו"ל מדאורייתא כמאן דקאי בתחומי'. א"נ כל דקאי חוץ לתחום דלית ליה אלא ד"א מדרבנן הוא דלית ליה דמדאורייתא אע"ג דאסור למיזל כי אזיל אית ליה י"ב מיל מהיכא דקאי ורבנן הוא דאסרי עליה ובעדי החדש דכבר עביד עבודתי כשאר כל אדם דמי והתקין ר' גמליאל הזקן כי היכי דלא למנעי למיזל דלהוי כמאן דקאי בתחומיה:

גמרא: רב שימי ב"ר חייא אמר. אם הוא בתוך תחומי לא צריכא למימר. השתא אזיל לתחומי. ע"י הבלעה כאלו לא יצא הא מיבעיא. אלא הבלעה קמ"ל:

אם הי' תחומין שנתנו לו כו'. לאו אם היו אתחומין שנתנו לו קאמר. דא"כ אם היו מבעיא לי' אלא אגברא קאי וקאמר אם הי' הוא בתוך התחום על ידי אלפים שנתנו לו הלך לתוך תחומו כאלו לא יצא:

מובלעין כי'. והולך עד ביתו ויש לו שביתת ביתו כבתחלה. ומסתברא דהשתא מצי אזיל אלפים של צד הדרך דכך לי אלפים של צד תחומו כאלפים של צד הדרך דאידי ואידי חוץ מתחומו הוויין. והדר לדוכת' ואזיל אלפים של צד תחומו ואזיל עד ביתו ונמצא הולך ח' אלפים אמה. אלא כי מטי לתחומו תו לית ליה אלא תחומי':

במאי קמיפלגי כו' ואי קשיא אכתי רב שימי בר"ח אמאי לא אמר כרבה דבהא כ"ע מודי תריץ הא פשיטא לי' וכ"ת ממאי דפליגי בהבלעה אימא דכ"ע הבלעת תחומין מילתא ורבה לא אמר כרב שימי מידי היו תחומין מובלעין קתני היו בתוך התחום קתני איהו בתוך התחום משמע ורב שימי מדהא דרבה פשיטא ליה שבקי למתני' דדחיק ומוקי אנפשיה. תריץ מדא"ל אביי לרבה הא לאיי מיפלג פליגי:

ואמר רש"י רבה לית ליה דנהרדעי ואותבוה רבנן דתוס' לנהרדעי קשיא מתניתין דתנן מי שיצא אפי' אמה אי לא יכנס. ואנן כבר תרגמינן אליבא דרש"י בשמעתא דנחמי' ברי' דרב חנילאי דרש"י לטעמיה דאוקים למתני' ביצא במזיד ולהנך רבוותאי דאמרי הלכה כר"א איכא למימר נהרדעי כר"א ס"ל. מיהא הא דארש"י רבה לית ליה דנהרדעי. אית לן למימר וליטעמך הא דתנן החזירוהו כאלו לא יצא קשיא לרבה. אלא מאי אית לך למימר החזירוהו באונס עדיפא ליה לרבה מיצא ברשות וחזר ברשות. ואע"ג דלגבי חוץ לתחום לדבר מצוה עדיף דהוציאוהו אין לו אלא ד"א והכא יש לו אלפים. למיהדר לתחום בית' החזירוהו עדיף דלדבר מצוה כיון דיהבי' ליה אלפים תו לא שרינן ליה. והחזירוהו הדר לבית'. אפי' תימא רבה אית ליה דנהרדעי ולאו בחזרה שאני לי' אלא בהוצאה דכי יצא מדעת ואפי' לדבר מצוה עקר דעת' ברצוני. מתחום בית' למיפק חוץ מתחומי' ותו לית ליה תחומי'. אבל הוציאוהו נכרים לא עקר דעת' ברצוני' מתחום בית' דנכרים אפקוהו ליה דלאו ברצוני' וכי חזר ברשות חוזר לתחום בית' ודנהרדעי בהוציאוהו נכרים והוצרך לנקבי' וחוזר ברשות:

ללישנא קמא דרש"י. ר"א נמי בהבלעה קאמר וכדאמרינן בשלהי פירקין דעקר חדא וקאי אתרתי'.

הא דא"ל אביי משבת במערה. ללישנא קמא דרש"י אע"ג דהתם אית לי' ס' אלפים לא דמי לדהכא התם תרווייהו תחומי' נינהי הכא כי מטי לתחום בית' תו לית ליה אלא תחומי'. וללישנא בתרא דרש"י לא שאני לי' בהכי:

שבתוכה ארבעת אלפים. ולא קאמר מערה פחותה מד' אלפים. קמ"ל דרך תוכה מותר להלך אפי' ארבעת אלפים ודרך גנה פחות מד' אלפים אין ד' אלפים לא:

שמעינן שבת במערה תוכה ד' אלפים ועל גגה פחות מד' אלפים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים מכאן ואלפים מכאן. על גגה ד' אלפים מהלך למזרח אלפים מכאן ואלפים על גגה מכאן ואם רוצה לילך למערב חוזר לתוכה ויוצא בפתח שבמערב ומהלך למערב אלפים מכאן ואלפים על גגה מכאן:

דף מה.

הא דאמר רש"י דר"א בדבוקות. קשיא הא אוקימנא התם דר"א דעקר חדא וקם אתרתי והיינו מובלעות:

א"ל רבה בר' חנן לאביי מתנינן ולא רבה בר בר חנה דקשיש מרבה ולא הוי קרי ליה מר ולא שמע (כן נראה והכתב מטושטש מאוד עד שא"א לקרותו כלל) מאביי:

ר"נ בר יצחק אמר כו'. ולכאורה רב מוקים הא והא שנצחו ישראל ולא התירו אלא אלפים והא דקתני חוזרין למקומן באלפים וקמ"ל שחוזרין בכלי זיינין. וכן הא דתניא נמי בנצחו ישראל ואפ"ה רדפו אחריהם. ור"נ בר יצחק אמר חוזרין למקומן ואפי' טובא וכגון שנצחו א"ה. ורב ור"נ בר' יצחק לא פליגי אלא מר מוקים לה הכי ומר מוקים לה הכי והשתא בכלי זיינין מ"מ שרי אלא בנצחו ישראל אלפים בכלי זיינין ונצחו או"ה אפי' טוב' בכלי זיינין והיינו דאמ' הרא"ש והלכת' כר"נ ברי"צ וכר"י אר"ב. ומדאמ' הרמב"ם יש להם אלפים אמה לכל רוח כו' ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו ה"א חוזרין למקומן ובכלי זיינין. וכן אמר הרב בעל הטורים. ש"מ דבכלי זיינין בנצחו א"ה הוא דשרי וכוות' מסתברא מדקתני ורדפו אחריהם. מכלל דידם תקיפה. ותו נצחו ישראל לשבות במקום שהצילו נהי דיהבי ליה רבנן לכל רוח היכא דלית ביה חלול שבת היכ' דאית בהליכ' דידהו חילול שבת למיזל בכלי זיינין מי אמור ורב מוקים אידי ואידי בנצחו א"ה וכדקתני ורדפו אחריהם אלא קסבר רב אע"ג דנצחו א"ה לא התירו אלא אלפים ובכלי זיינין. ור"נ ברי"צ פליג עליה ואמר הא דתנן אלפים בנצחו ישראל ושובתין במקום שהצילו. והא דתנן וחוזרין למקומן וכן הא דתניא התקינו שיהיו חוזרין למקומן בכלי זיינין ואפי' טובא שנצחו א"ה. והלכתא כר"נ ברי"צ ובנצחו ישראל שובתין במקום שהצילו ויש להן אלפים לכל רוח ובנצחו א"ה ומתיראין לשבות באותו מקום חוזרין למקומן ואפי' טובא ובכלי זיינין והא דאמר הרא"ש משמי' דהר"ם הלכתא כרב דתניא כוותי' בהא דחוזרין בכלי זיינין. אבל בהא דאסר טובא בנצחו א"ה קיי"ל כר"נ ברי"צ דשרי ותרויהו שרי בכלי זיינין כרב ואפי' טובא כר"נ ברי"צ. והריא"פ דלא מייתי דר"נ ברי"צ משום דחוזרין למקומן סתמא משמע אפי' טובא וסתמא דרדפו אחריהן בנצחו א"ה ומייתי הריא"פ הא דכלי זיינין לאשמעינן דאפילו בכלי זיינין שרו וקאמר אוקימנא חוזרין בכלי זיינין לאו משום דקשיא רישא לסיפא אלא כדתניא דאפילו בכלי זיינין סרי ואפי' טובא דהכא ינצחו א"ה והא דנצחו ישראל ממתני' דכ"ה שמעינן דאי מצי שבות במקום שהצילו ה"ה כאנשי העיר.

מתני': רי"א יכנס והלכתא כוותי' הראב"ד והרשב"א דאמרי תרווייהו והוא שלא אמר שביתתי במקומי אבל אמר בפירוש הרי עקר מתחום העיר ולאביי דא"ל לרבא (פ' בכל מערבין ד' ל"ח ע"ב) אהא דאר"י עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני והא קא מכין כו' וסבר דעירב ברגליו אמירה בעי ובלא אמירה לא קני שביתה השתא מדקא"ר מאיר לא יכנס ולא קאמר אין לו אלא ד"א מכלל דאמר שביתתי' במקומי ועלה קאמר ר"מ יכנס מכלל אפי' אמר שביתתי במקומי לר"י יכנס ותו ר' טרפון כיון דסבר דמחוץ לתחום הוא ודאי אמר כי היכי דלזוז מד"א מ"מ כיון דא"ל רבה מי סברת דאזיל ואמר מידי כו' דאפי' בלא אמירה קני אוקמינן לדר"י בלא אמירה א"נ לאביי נמי אימא ר"מ ור"י כריב"נ דאפי' ישן קני והלכתא כוותי' והא דא"ל לרבה כמאן כריב"נ שאלה הוא דקא שייל ורבה או הא דרב יודא לריב"נ דוקא

אמר הרמב"ם הי' בא למדינה וישן בדרך כו' דקי"ל כריב"נ ואפי' ישן יכנס:

א"נ הכא אפי' רבנן מודו הואיל ודעתו לילך לעיר כיון שנכנס בתחומה ה"ה כמותם:

מתני': מי שישן בדרך אבל בעירו אפי' לרבנן סתמא לא יצא מחזקת ביתי' ואפי' ישן ולא נתכוון דלא אצרכוה רבנן לכ"א דליהוי ער רה"ש ואם ישן בעיר אחרת או בדיר וסהר לר"ג ודאי כולה כד"א לר"י ור"ע מי אמרינן הואיל ולא נתכוון כמאן דלא שבת באויר מחיצות' דמי או"ד מ"מ שבת באויר מחיצות ומסתברא ע"כ ל"פ רבנן עלי' דריב"נ אלא בישן בדרך ולא גלי דעתי' מקמי הכי דליקי הכא אבל גלי דעתי' מקמי דישן דלא אזיל מהכא עד שחשיכה אע"ג דבה"ש בשעת קני' ישן מודו דסתמא קני אדעתי' דמקמי הכי ואע"ג דלא נתכוון בין השמשות:

ר"א אומר כו' אי ר"א ור"י אישן קיימו אנן דאמרינן הלכתא כריב"נ דלא ככולהו תנאי להכי חזינן דאנהו אכל מקום שאמרו חכמי' ד"א בתחומין קיימו כמי שהוציואו נכרים דאין לו אלא ד"א ואי בישן כרבנן בהא נמי פליגי ודפריך בשמעתין ר"י היינו ת"ק דת"ק בהא כר"י ס"ל דד' אמות במקום שאמרו הכי הוויין.

דף מה:

ובלבד שלא יוצא כו' כדתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וכיון דאיטלית לי' אלא ד"א חפצי' נמי אסירי חוץ לד"א והא דתניא מותר לטלטל לכל העיר ע"י זריקה וכן בשבת והקיפוהו נכרים דא"ר נחמן אמר שמואל מטלטל בכולה ע"י זריקה בחפצי דאחריני דבתוך תחומי' הוא והא דאמר רב הונא שמא ימשך אחר חפצו כיון דיהבי לי' ושאילו לי' חפצו מיקרי ורש"י דפתח ואמר דחפצו כרגליו דתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וסיים באיסור טלטול מחוץ לד"א לתוך ד"א לא ידענא ותו חוץ לאלפים חפצו מי שרי והתנן כרגלי הבעלים וכן חפצי אחרי' למיסר לי' בטלטל לא שמענא ותו הא בבכל מערבין אמתני' דנתנן באילן אפירוק' דרב יצחק ברי' דרב משרשיא אמר רש"י בנותן עירובו דיש לו ד"א לאו רה"י גמור הוא שלא יוכל להביא מחוצה להן לתוכן דהא לאו מחיצה איכא ולא חלוק רשות איכא וכן אמרו רבנן דתוס' וליכא לפרוקי דר"נ ודברייתא כגון דזרק להו למעלה מיו"ד דאין תחומין למעלה מיו"ד חדא האי בעיא דלא איפשיטא ותו מידי אריא אלא ברה"י רה"י הוא עולה עד לרהיפ וכמאן דמליא דמי וכי מיבעיא ליה ברה"ר או בכרמלית.

איבעיא לן מי שהוציאוהו חוץ לתחום חפצו שהן בביתו מהו מי אמרינן הואיל וכרגלי בעליהן הן ובעליהן הרי מחוץ לתחום הוא ולא יזוזו ממקומן או"ד כיון שהן במקומן שבת הואיל והותרה הותרה:

למה הדבר דומה לאו דומה לגמרי דהתם שתים החיצונות אוכלות במקום אחד הכא זה בשתי אמות הללו וזה בשתים הללו ושנים החיצונים אסורין להיות במקום אחד ואמצעים נמי התם מותרת עם כל החיצונות בכ"מ שהחצונות מותרת הכא בקצת מזה וקצת מזה ולא בכולה אלא דומה דבתרווי' היא מותרת עמהן והן עמה והחיצונות אסורות:

זה הכלל באדם כל שלא קנה שביתה בהש"מ אם הי' במקום שאינה ראוי לשביתה כגון למעלה מיו"ד קונה שביתה בשבת כשבא למטה מיו"ד ויש לו משם אלפים וכל שהיה במקום הראוי לשביתה ולא קנה כגון ישן לרבנן אין לו אלא ד"א ובכלים כל שלא קנו שביתה בה"ש בין שהיה במקום שאינו ראוי לשביתה כגון גשמים שירדו בי"ט ואפי' למ"ד חפצי הפקר קונין שביתה ובין שהיה במקום הראוי ולא קנו כגון חפצי הפקר לרבנן הרי הן כרגלי הממלא דבר זה למדנו מדברי הריטב"א אמתני' ואגמרא ולדידן ירדו בי"ט כרגלי כ"א:

והכא היינו טעמא הואיל כו' ולא מסתבר למימר הכא היינו טעמא משום דלקולא הוא אלא ריב"נ ורבנן בדינא קמיפלגי ואנן הוא דאמרינן הואיל ועירובן דרבנן הלכה כדברי המיקל:

בי"ט כרגלי כ"א קשיא ליה לריטב"א מ"ש מאדם הבא בספינה למעלה מי' כו' וקנה שביתה כשבא למטה מיו"ד ה"נ נימא כו' וניחא לי' שאני אדם שהא הולך אחר דעתו ועצמו וכל שאינו ראוי לקנות שביתה בה"ש קונה אח"כ שדעתוו עכשיו לקנות שביתה אבל מים וכלים שאינם לדעתם כו' ע"כ איבעיא לן שבת בה"ש בספינה למעלה מיו"ד ובא למטה מיו"ד בחשיכה כשהוא ישן תיבעי לריב"נ ככלים דמי מה חפצי הפקר לא קנו בשבת אף ישן לא קנה עד מקום שנעור או"ד באדם אמרי' הואיל ותיבעי לרבנן כיון דשביתה דשבת גריעא כמאן דהוה במקום שאינו או ככלים דמיא ובתר דניעור קני:

א"ל לא ס"ד אביי פשיט מדתניא בור של שבטים יש להן אלפים דבור של שבטים לאו דאנשי עיר הוא אלא דאי הוה פשוט מברייתא תיקשי לדידי' ממתני' דתנן כרגלי הממלא להכי אייתי נמי מתני' ופריק הא רבנן הא ריב"נ:

כרגלי אותה העיר הריטב"א והרשב"א והר"נ והראב"ד כולהי ס"ל דאנשי העיר כל חד מצי מיית כרגליו דיש ברירה בדרבנן והאי מדילי' ממלא והאי מדילי' ממלא אלא אינש אחרינ' דלאו מהאי מתא לא מצי מפיק אלא ככל העיר דאי לא ערבו כלל מביא כל העיר וחוצה לה אלפים לכל רוח ואי עירב חד מיני' למזרח מביא למקום שהוא וכל העיר יכולין לילך ואי עירב חד למזרח וחד למערב ה"ז חמר גמל ורש"י דאמ' ואם עירב זה למערב כו' אינו יכול זה להוציאן חוץ לאלפים איכא למימ' באינש אחרינא קאמר ובדלא ערבו בני עיר כלל אלא מדא' רש"י אהא דא"ל רב יוסף כרגלי אותה העי' מיבעי לי' דהיינו אלפים טלא האי לישנא עדיפא ש"מ דלית לי' הא דאי אית' הא נ"מ בדעירב מאותה העיר דמצי מייתי כרגליו ואינש אחרינא כרגלי כולם הלכך אמרי משמי' דרש"י דאנשי העיר אפי' עירב א' מהן ישלו אלפים וכן אחר ופליגי עלי':

כרגלי הממלא לרש"י בור הפקר כרגלי הממלא ואם נתן לאחר אין האטר יכול להוציאן אלא כרגלי ראשון ואסברה רש"י ניהלן בשלהי יו"ט דיש ברירה להחמיר ואמרינן הוברר דמאתמול ברשות' דהאי עמלא קאי ונהרות המושכין ומעינות הנובעין דתניא היה כרגלי כ"א שוב אמר רש"י אין להם שביתה לא במקומן ולא כרגלי בעלים ולא כרגלי ממלא אלא כ"א מוליכין ברגליו דמידי דנייד לית להו שביתה ולרש"י ה"ה גשמים שירדו ביו"ט דקתני בהו ה"ה כרגלי כ"א וטעמא דלא אמרינן כרגלי הממלא ראשון אלא היכא דאיכא למימר הוברר הדבר דמאתמול ברשותי' קאי וקנה שבית' בהדי' אבל היכ' דבה"ש אפי' הוה ברשותי' לא קנה כלל שבית' כ"א מוליכן כרגליו ולרבותינו בעלי התוס' היינו כרגלי כל אדם היינו כרגלי הממלא דתניא בתוספתא נהרות בעלי נהרות המושכין כו' כרגלי הממלא ול"ש חפצי הפק' ל"ש נהרות ומעיינות ל"ש גשמים שירדו ביו"ט ה"ה כרגל' הממלא ואפי' נתנן לאח' ה"ה כרגלי הראשון ולדידהו הא דכרגלי הממלא לאו משום ברירה דהא במידי דאפי' הוה בה"ש ברשותי' לא הוה קנה שביתה כגון הנך דניידי נמי כרגלי הממלא אלא משום דלא קנה שביתה בה"ש קנו בשבת כי אתו ליד אדם. מידי דהוה אאדם דכי הוה למעלה מיו"ד בה"ש כי מטי למטה מיו"ד בשבת קנה שביתה בשבת כדאמרינן בספינה כלים נמי כי לא קנו שביתה בהאש אי משום דהוו קפצי הפק' אי משום דניידי או דהוו למעלה מיו"ד כי מטו למטה מיו"ד ונחו בשבת מעצמן לא קנו שביתה אבל אתו ליד אדם אקני להו שביתה בשבת והוו כרגלי הזוכה בהן ראשון. והריטב"א דאמ' כרבותינו בעלי התוס' ואמ' משום ברירה כרש"י קשיא והא דאמרינן בשלהי מכילתין בחביות דהפק' ומים דהפק' לרבנן דאמרי חפצי הפק' אין קונין שביתה נותנו לחבירו כו' אפי' חוץ לתחום אוקמוה בתוס' שלא נתכוונו לזכות אלא מה ששותין. ולהראב"ד דאמ' הריטב"א משמי' כרגלי הממלא בעודן ברשותו אבל אם נתנן לאח' הן כרגלי האח' מדאמרינן בשלהי מכילתין נותנו לחבירו כו' ולאו משום ברירה דלא אמרינן ברירה אלא בחלוקת השותפין ובדב' שזוכה מן ההפק' אמרינן כיון שלא קנו שביתה לעצמן הכניסום בכלל נכסי' בעודן ברשותו וכשחז' ונתנן לאח' נתבטלה שביתתן וקנו שביתה כרגלי מי שבאו לידו. ובגשמים שירדו ביו"ט ובנהרות ומעיינות דקתני בהו כרגלי כל אדם אפי' כשעודם ברשות ראובן יכול שמעון להוציאם כרגלי' אבל בבור מכונסין והוא הפק' קתני כרגלי הממלא דבעודם ברשותו שלא נתנן לאח' אם בא אדם להוליכם מוליכם כרגלי הממלא וטעמא דמילתא דגשמים שירדו ביו"ט מנהרות הואיל ואין ראוית בה"ש לקנות שביתה כלל אפי' יש להם בעלים השת' נמי לא קנו אבל בור הפק' שאלו הי' להם בעלים היו ראוין לקנות שביתה בה"ש כל שבא זה ומילא מהם נעשו כנכסי' בעודן ברשותו והריטב"א הכריע כרבותינו בעלי התוס' דסוגייא די"ט דפליגי ר"נ ורב ששת במיל' ונתן לחברו אזלא דכרגלי הממלא אפי' נתנן לאח' ה"ה כרגלי הראשון לאפוקי מהראב"ד ומתוספתא דנהרות המושכין שמעינן דכרגלי כל אדם היינו כרגלי הממלא ואנן מסתבר' לן כרש"י ולאו מטעמי' דאמ' דיש ברירה להחמי' חדא דעירובין דרבנן ובדרבנן להקל אמרינן ותו למ"ד אין ברירה בין להקל בין להחמי' אין ברירה ואפי' בדאוריית' וכן למ"ד יש ברירה ולמ"ד אין ברירה אטו לית לי' כרגלי הממלא והא ליכ' מאן דפליג עלי' אלא טעמ' דכרגלי הממלא משום דלא קנו שביתה בה"ש קנו האידנא כי אתו ליד אדם כדאמרינן אליבא דרבנן דתוספות ומאי כרגלי הממלא דאפי' נתנן לחברו הן כרגלי הראשון דסוגיא דשלהי י"ט דמילא מים ונתן לחבירו רהיטא הכי וכן אמרו כולהי רבוותאי ונהרות ומעיינות וגשמים שירדו בי"ט כל אדם מוליכן כרגלי' כדאמרו רש"י והראב"ד ואף הרמב"ם סבר כ"א מוליכן כרגליו מדקאמ' ושל עולי בבל כו' כרגלי הממלא נהרות המושכין כו' כרגלי כ"א חדא מדקאמ' הכא כרגלי הממלא והכא כרגלי כ"א ועוד מדפלגינהו לתרי בבי ולא כייל לה א"נ לימ' וכן נהרות המושכין ושמעתין הכי דיקא. חדא מדקתני הכא כרגלי הממלא והכא כרגלי כ"א ותו רבא דרמי לי' לר"נ בשלהי י"ט תנן בור של יחיד כרגלי היחיד ורמינהו נהרות המושכין כו' ואמר רבא הכא במאי עסקינן במכונסין השתא למאי דסליק אדעתי' מעקרא דל"ש בין מכונסין לנובעין מאי קשי' לי' אימ' התם בנהרות ומעינות דרבים והא דפריקו הכא בתוס' דאי דרבים מאי ארי' נהרות אפי' מכונסין נמי הא אכתי לא אסיק אדעתין למיפלג בין מושכין למכונסין דאי הוה אסיק אדעתין לאפלוגי בהו לא הוה קשי' לי' בשלמא לרש"י כרגלי כל אדם קשי' לי' דאי דיחיד כרגלי היחיד ואי דרבים כרגלי הממלא וקאמ' תנן בור של יחיד רישא דמתני' נקיט ואי הוה משני לי' התם דרבים הוה מרמי לי' מסיפ' דכרגלי הממלא אלא לרבנן דתוס' מא"ל ורבנן דתוס' אמרי לך מעקרא נמי אסיק דשאני בין מושכין למכונסין ומדקתני מושכין ש"מ דאפי' דיחיד קאמ' אלא דקס"ד מתניתין אפי' בנובעין קתני ואע"ג דקתני בור וסתם בור מכונסין כדאמרינן בעושין פסין מ"מ סבו' הוה דמתניתין אפי' בנובעין ודרש"י רוויחא טפי ותו רב ספרא דא"ל לאביי ודלמא בגשמים הסמוכין לעי' עסקינן וכו' א"ה אימ' סיפ' בי"ט הרי הוא כרגלי כל אדם ואי היינו כרגלי הממלא האי ממלא היכי זכי בהו הא דאנשי אותה העי' נינהו מ"ש מעי"וט דאמרת דעתם עליי' דיו"ט נמי נימא דעתן עליי' ומאי אולמי' דממלא מדאנשי אותה העי' אלא לאו מאי כרגלי כל אדם דאי מילא ויהבינהו לחברי' כרגלי דכל דלא מצי קני שביתה בה"ש תו לא קני שביתה בשבתא כלל. וטעמא כדאמ' הראב"ד דכל דלא חזי בה"ש למיקני שביתה אפי' ביד בעלים השתא נמי אע"ג דאחזי ואתו ליד בעלים לא קני ולהכי ירדו בי"ט לא קני ואפי' גשמים שירדו בי"ט לחב' דיחיד לא קנו שביתה והרי הן כרגלי כל אדם. והא דתניא בתוספתא נהרות כו' הרי הוא כרגלי הממלא כבר אמרו אין מדין הלכה אלא מן האמוראי' ותו אימא משבשת' היא ותני כרגלי כל אדם כדמייתיללה בגמר' והשתא בור של עיר כרגלי אותה העי' וכל אחד מאנשי העי' אם עירב מוליכן כרגליו ואם לא ערבו יש להן אלפים ואחרים שלא מאנשי העי' מוליכן כרגלי כולם כדאמרינן משמי' דרבוותאי. ושל הפק' כרגלי הממלא ואפי' נתנן לחברו הן כרגלי הזוכה ראשון ונהרות ומעיינות וגשמים שירדו ביו"ט אפי' של יחיד כל אדם מוליכן כרגליו והא דאמ' הרב בעל מ"א גשמים היורדין ביו"ט סמוכים לעי' הם כרגלי אנשי העי' וכ"ש כשירדו לתוך העי' עצמה לא ידענא הא רב ספרא מוקים לה בסמוכין לעי' ומ"מ בי"ט הרי הוא כרגלי כל אדם ורב יוסף לא א"ל לאביי אלא ארישא דקתני יש להן אלפים כרגלי אנשי העי' מיבעי לי' אבל סיפא דקתני בי"ט כרגלי כל אדם לא קשיא לי' ואי איתא תיקשי לי' נמי מ"ש רישא ומ"ש סיפא אלא לאו דכ"ע אית להו דרב ספרא בסמוכין לעיר דמעיו"ט כרגלי אנשי העיר ובי"ט כרגלי כל אדם:

וכן הא דאמ' הרב בעל המ"א דלא קנו שביתה באוקינוס או בעבים דמינד ניידי האי טעמא לא צריכא אלא למאי דמוקי לה כריב"נ דחפצי הפק' קונין שביתה אבל לדידן דקי"ל אין קונין שביתה תי"ל דבאוקיניס ובעבים חפצי הפק' נינהו:

הא כרגלי אנשי אותה העי' מיבעי לי' אמר הריטב"א ונ"מ לרש"י דהוי כל העי' כד"א ולהראב"ד ודעמי' דאם עירב מאנשי העי' מוליכו כרגליו ורב ספרא אמר לך יש להן אלפים מלבד העיר קאמ' וסתמא בדלא ערבו:

וליקני שביתה באוקינוס בשלמא לרב ספרא ירדו מעי"וט. בה"ש הוו של אותה העיר וקנו שביתה כרגליהן אבל בי"וט. בה"ש הפק' הוו ולא קנו שביתה אלא לרב יוסף דמוקים לה כריב"נ וחפצי הפק' קונין שביתה בי"ט נמי ליקני שביתה באוקינוס. ולדידן לרב ספרא נמי תיקשו כיון דמצי קני באוקינוס ולא חפצי הפק' הוו ובחפצי הפק' כרגלי הממלא מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"נ בעיר היינו ממלא כדאמרן:

דף מו.

ה"א בין לקולא בין לחומרא מדקאמ' ה"א ש"מ דמסקנא דריב"ל לקולא קאמ' כדפרישו בה רבנן מיהא איכא למימ' הכא הוא דקאמ' הלכה כריב"נ לקולא אפי' לגבי רבים אבל בכ"מ ביחיד במקום יחיד או רבים במקום רבים הוא דאמ' הלכה כדברי המיקל אבל יחיד במקום רבים לא והיינו דקאמ' ה"מ יחיד במקום יחיד כו' קמ"ל דהכא אפי' במקום רבים אבל בעלמא לא והא לא קשיא ממאי דהכא הלכה כריב"נ לקולא אימא בין לקולא בין לחומרא והא דאמ' הלכה כדברי המיקל ביחיד במקום יחיד או רבים במקום רבים אבל יחיד במקום רבים לא והכא הלכה כריב"נ קאמ' לאו משום דמיקל אלא דהכי קבלה ובין לקולא בין לחומרא דא"כ בעלמא אפי' בשוין הלכה כמיקל והכא אפי' יחיד במקום רבים להחמיר אלא הא קשיא. לרב פפא ולרב אשי אימא התם בעירובי חצירות א"נ בשיורי עירוב אבל בע"ת לא אמר הלכה כדברי המיקל והכא הלכה כריב"נ בין לקולא בין לחומרא קאמ' וצריכנן לפרוקי טעמא דתלמודין הואיל ואשכחן דאריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב אית לן למימ' נמי דהא דאמ' הלכה כריב"נ כיחידאה לקולא קאמ' והתם בע"ת נמי קאמ' ותרוויי' בחדא מחתא מחתינהו והשתא בעלמא נמי אפי' יחיד במקום רבים הלכה כדברי המיקל:

והיינו דאמר הרא"ש בבכל מערבין בשמעתא דאילן דלריב"ל הלכה כדברי המיקל אפי' יחיד במקום רבים והראב"ד דאמ' אהא דאמ' הרמב"ם חפצי הפקר הרי הוא כרגלי מי שזכה בהן. ואמ' ושל עולי בבל כרגלי הממלא ואמ' עלה הראב"ד דמתני' דתנן ושל בבל כרגלי הממלא אידחיא מהלכה דרבנן היא דאמרי חפצי הפק' אין קונין שביתה. ותהי בה ה"ה הא אמרינן הלכה כריב"נ לקולא באדם אבל כלים דלחומרא הלכה כחכמים דחפצי הפק' אין קונין שביתה ואמ' אין ספק שהראב"ד נזכ' ממה שאמרו הלכה כריב"נ ושכח מה שסיימו דדוקא לקולא אבל לחומרא לא ושגגה היא ונעלמה הלכה מעיניו ואנו אומרים שזכ' הראב"ד ולא שכח אלא דס"ל הואיל ורב פפא ורב אשי דבתראי ניהו אמרי איצטריך סד"א ה"מ בעירובי חצרות א"נ בשיורי עירוב אבל בתחילה לא כוותי' קי"ל ולדידהו מסקנא דמילתא הכי הוא דריב"ל בהא דוקא קאמ' והלכה כריב"נ סתמא קאמ' בין לקולא בין לחומרא מדלא פריש בה לקולא ותו דא"כ הו"ל מקולי שניהם ואי משום דבאדם נימא הואיל הא לא ריב"נ ולא רבנן קאמרי הכי:

והא דאמרי סד"א אע"ג דמסקנא הכי הוא הכי קאמ' סד"א הנ"מ בעירובי חצרות אבל בע"ת אימא הכא נמי לא כרי"בנ ואפי' במאי דמיקל קמ"ל הכא הלכה כריב"נ וכדאמרינן סד"א הנ"מ יחיד במקום יחיד כו' אבל יחיד במקום רבים אימא לא קמ"ל ולרובא דרבוותא קאמר קמ"ל הכא אפי' במקום רבים אבל בעלמא לא כגון ר"ש דט"ו אמה ור"מ דקרפף לעיר ה"נ קאמר קמשמע לן הכא אפילו בעירובי תחומין אבל בעלמא לא:

א"ל רבא לאביי כו'. מדאותבי' רב פפא מהיכא דלא אתמר הלכתא מכלל דרבא אפי' היכא דלא אתמר הלכתא קאמר דבדרבנן הלכה כדברי המיקל אפי' יחיד במקום רבים. ותיקשי לי' כולא מילתא דריב"ל ל"ל. ולא לימא לא הלכה כריב"נ ולא הלכה כדברי המיקל ואנא ידענא הואיל ודרבנן הוא אזלינן בתר המיקל. ואיכא למימר היינו דא"ל לאביי כולהי דריב"ל ל"ל. א"נ הלכה כדברי המיקל איצטריכא לי' דלא תימא אתמר הלכתא באיזה הלכה כדברי המחמיר אלא כיון דאמר הלכה כדברי המיקל הלכה כריב"נ ל"ל. א"נ לרבא קמ"ל ריב"ל דעירובי תחומין דרבנן ורב פפא ורב אשי דמוקמי לי' בעירובי חצרות קמ"ל דאפי' יחיד במקום רבים דאפי' בדרבנן שני כדאמרי רב פפא ורב משרשיא:

וס"ל כשמואל כו'. וכי תימא רב משרשיא במאי מדחי לרבא הא שמואל נמי סתמא קאמר הלכה כדברי המיקל באבל. והא אפי' יחיד במקום רבים כדאמר באבלות הוא דאקילו בה רבנן. ריב"ל נמי לימא הלכה כדברי המיקל בעירוב ואנא ידענא כיון דמדרבנן הוא אפי' יחיד במקום רבים. הלכה כריב"נ ל"ל תריץ אימא שמואל לא נחית לטעותא וריב"ל נחית לטעותא דלא תימא יחיד במקום יחיד דוקא דהא בעלמא שני בין יחיד במקום יחיד ליחיד במקום רבים. ותו שמואל נמי פריש הלכה כרשב"ג דאמר ר"ה ויו"כ כרגלים כדאמר בתוספות:

דף מו:

ואין חבין כו' הא דפרישו בתוספות קשיא חדא הא ר"י בהדיא טעמא קאמר משום דזכין ואין חבין ולאו משום קולא וחומרא ותו בע"ת דגלי דעתי' דניחא לי' אימא ה"נ דמערבין שלא לדעתו וא"נ אין מערבין אימא משום דלא פלוג דסתמא דע"ת חוב הוא ולאו משום דחמירא ותו בעירובי חצרות דרגיל להשתתף דנוטלין ממנו בע"כ משום דאס' אבני מבוי הוא ולא משום דקילא. הלכך חזינן דרב פפא נמי לאו משום דעירובי חצרות קיל מעירובי תחומין קאמ' ובכל שמעתי דעירובי חצרות אלא בשלא לדעת לחוד קאמ' וה"ק סד"א הנ"מ בע"ח ובהנך שמעתי דשלא לדעת כי הא דתנן (פ' חלון ד' פ') נתוספו צריך להודיע ותנן נותן אדם מעה לחנוני כו' וחכ"א לא זכו לו מעותיו בהא קאריב"ל הלכה כדברי המיקל משום דזכות הוא וזכין שלא בפניו וכ"ת לימא הלכה כר' יודא וליטעמך לרב אשי נמי לימא הלכה כר' יוסי ואשכחן נמי דא"ל ר' ישמעאל בר"י לר' חייא כ"כ אתה מחמי' בעירובין כך אמר אבא כל שיש לך להקל בעירובין הקל ואיבעיא לן אי משלה ערבה לה ושלא מדעתה וקאמ' הקל משום דזכין שלא בפניו ור' יודא ורבנן דכ"ע זכין שלא בפניו אלא דקמיפלגי בעירבו עליו משלו אי חיישינן שמא מקפיד ור"י מיקל דלא חיישינן אבל בע"ת דסתם ע"ת חוב הוא לו אמרו רבנן דבעינן בי' דעת בעלים ואין מערבין לו אלא לדעתו ואפי' היכא דזכות הוא לו כעובדא דר' ישמעאל בר"י ור' חייא לרש"י דאוקים לה בע"ת וכגון ישן בדרך דליכא דעת בעלים כלל לא אמרינן הכא דזכות הוא לו דאי לא קנה אין אלא ד"א ליקני לי' בלא דעתו כיון דאנן סהדי דניחא לי' כמאן דמדעתי' דמי אלא לא פליג רבנן ובלאו דעת בעלי' לא קני קמ"ל הלכה כריב"נ וכי היכי דאמר רב אשי אשיעורי עירוב לחוד ה"נ קא"ר פפא אשלא לדעת לחוד ופריש לי' למילתי' בהא דאמר ומנא תימרא:

לרש"י ורבנן דתוספות דרב פפא קולא וחומרא קאמר איכא למימר דרב פפא לא אמר כר' זירא אע"ג דאמ' לרבנן נמי שני מדאיצטריך לריב"ל למימ' הלכה כדברי המיקל בעירוב ותי"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל ודאי יחיד במקום רבים איצטריכא לי' והלכה כריב"נ ל"ל אלא דסד"א כי אמר ריב"ל הלכה כדברי המיקל ואפי' יחיד במקום רבים הנ"מ בע"ח דמקלי דרבנן הוא כאבל אבל ע"ת דמחומרי' דרבנן הוא אימא כהנך מילי דרבנן דמי דשאני לן בין יחיד במקוה יחיד לבמקום רבים קמ"ל דע"ת נמי כי אבל דמי:

כר' יוסי מחבריו והא דאמ' מכלל דיחידאה פליג עלי' איקמוה בתוספות כר' יעקב בר' אידי ולית להו הא דפריש רש"י כלשון הזה כר' יעקב ור' זריקא אלא אדלקמן קאי כלשון הזה אמר ר' יעקב ב"ר אידי א"ר יוחנן ר' מאי' ר"י כו' והלכה כר' יוסי במקום ר"מ או ר"י או ר"ש אבל לא מחבריו וכן אמר הריא"פ אמר ר' יעקב ב"ר אידי א"ר יוחנן ר"מ ור"י כו' וכן אמר הרא"ש והא דקאמר מכלל דיחידאה פליג עלי' לאו אדר' יוחנן פריך היכי אמר הלכה כר' יוסי במקום רבים דאימא הכי אתמר התם אלא אדרב משרשיא דדייק מדאיצטריך לי' לר' יוחנן למימר הלכה כר' יוסי ש"מ ליתנהו מכלל דיחידאה פליג עלי' דאי רבים פליגי עלי' הא איצטריך לאפוקי מדרבי' ולרש"י התם אליבא דר' יוסי בר"ח דאמר נראין וכ"ת הכא לאו אע"ג דאמרי הלכה מפרשינן נראין התם נמי אימא ר' יוחנן מאי הלכה נראין קאמר ורב משרשיא הכי קים לי' דהלכה דהתם נראין כי היכי דקים לי' לריב"ח הכא ודייק ר' משרשיא דליתנהו דא"כ ל"ל האמרת ר' יוסי מחבריו נראין שאני הכא בהא דקאמר מחביריו קמ"ל מאי הלכה נראין דלא מסתבר למיכלל הלכה כיחיד במקום רבים אבל התם דלאו כללא הלכה ממש קאמר ואדרב משרשיא פריך כדאמרן ולא תיקשי למ"ד הלכה או מטין ולרבותינו בעלי התוס' אפי' למ"ד נראין מורין כר' יוסי במקום רבים וכי לית להו הא דבעי מיני' ר' יוחנן מר' ינאי בפ' תולין בשבת מהו לשרות את החלתית בצונן וא"ל אסור ואותבי' אין שורין בפושרין הא בצונן שרי וא"ל מתניתין יחידאה היא דתניא אין שורין לח בחמין ולא בצונן ר' יוסי אומר בחמין אסור בצונן מותר אלמא אין מורין כר' יוסי במקום רבים דהתם ר' ינאי א"נ הכי אתמר דלית הלכתא כר' יוסי בהא והא דאמר מתני' יחידאה היא אע"ג דר' יוסי עדיף מרבים הכי קאמר לי' האי לאו סתם משנה היא אלא יחידאה אמר לה דלגבי סתם משנה לא אמרינן אתמר דבכמה דוכתי' דאמר ר' יוחנן הלכה רמינן דר"י אדר"י דאר"י הלכה כסתם משנה ולא משני הכא הכי אתמר הלכך אזל לאו סתם משנה אלא יחידאה אמרה ואתמר עלה אין הלכה ור' ינאי מתני במתני' ר' יוסי אומר אין שורין את החלתית בפושרין דאי לא הוה מתני הכי אכתי תיקשי הואיל וסתים לה רבי כר' יוסי סתם משנה היא כדתנן בשלהי שבת מחתכין את הדלועין כו' וא"ר יוחנן הלכה כר"ש ואקשינן הא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אין מבקעין כו' אלמא אע"ג דהתם ר' יודא היא הואיל וסתים רבי כוותי' סתמא היא ומשני ההיא כר' יוסי בר"י מתני לה וכן אמר בשלהי חביות ההיא בבן חכינאי מתני לה וה"נ ר' ינאי כר' יוסי מתני לה:

ר' יוסי ב"ח אמר נראין הא דתהו בתוספות לרש"י דאמר נראין אדיעבד ל"ל למימר כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ממילא לא מהדרינן עובדא ורש"י היינו דאמר למ"ד הלכה אדר"ע ואדר' יוסי ולמ"ד מטין וכן למ"ד נראין פריש אדרבי יוסי במקום רבים קסבר מ"ד מטין למ"ד נראין לאו אכולהי קאי אלא אדר' יוסי מחבריו דכר"ע מחברו וכרבי מחברו ודאי הלכה כדאמ' ר' מאיר ור' יודא ור' יוסי הלכה כר' יודא לגבי ר"מ וכר' יוסי לגבי ר' יודא וכן בכ"מ דקאמ' הלכה הלכה ממש אלא כר' יוסי מחבריו למר מטין ליחיד ולמר אי עביד כר' יוסי במקום רבים לא מהדרינן עובדא דאי לא אמר נראין הוה מהדרינן עובדא אי עביד כותי' במקום רבים כדאמרי' באשה שעברו עלי' ג' עונות לאח' שנזכ' דרבים פליגי עלי' אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק אבל שלא בשעת הרחק הוה מהד' עובדא אע"ג דלא אתמ' הלכתא לא כמר ולא כמר משום דרבים פליגי עליו ור' זריקא ור' יעקב לצדדין קאמרי ורבותינו בעלי התוס' לא ניחא להו למימ' לצדדין קאמרי ומטין למר ונראין למר אדר"ע ורבי נמי קאי וכן אמר הריטב"א בהדי' דקיימו נמי אדר"ע ולא דמי האי הלכה להלכה דר' מאי' וחבריו ודכ"מ מיהא הא דכלשון הזה א"ר יעקב ב"ר אידי דארש"י למר כו' קשיא:

דף מז.

המניח את ביתו כו' ומאן פליג עלי' ר' יודא. ר' יוסי ודאי פליג עלי' דאס' בנכרי אפי' בעי' אחרת ולא מיבעיא לישראל באותה העי' אלא אפי' ר' יודא דאמ' אינו אוס' סד"א כר"ש ס"ל קמ"ל דאפ' ר' יודא פליג עלי' דלא שרי אלא בעי' אחרת ולהרמב"ם דאמ' הלכה כר' יוסי בנכרי וכר"ש בישראל ליכא למישמע מדר' יוסי טפי מדר' יודא והומ"ל ומאן פליג עלי' ר' יודא ור' יוסי אלא נקט ר' יודא איידי דאינך

וכן שאר כל הנשים לר"מ אפי' ארוסות ליארס גזר ור"י לא גזר כלל ולא אסר אלא נשואות להנשא ור' יוסי לר"ש דהכא ארוסות להנשא דמאי דהוה לא ידעי אינשי אי אלמנה מן האירוסין היא או מן הנשואין דלמא תנשא בעי' אחרת אבל נשואה ליארס לא גזר אטו לינשא דהא חזי דליארס הוא דשרו רבנן:

מכלל דיחידאה פליג עלין. ואע"ג דביתארסו ר' יודא כר' יוסי מ"מ אי ת"ק סתמא הו"ל רבים אפי' לגבי ר' יודא ור' יוסי:

אין והתניא כו' אי קשיא כי משכחת לה נמי דיחידאה היא מאי הוי מ"מ מתניתין תני לי' בדרבים מי לא אמר ר"נ ב"ר יצחק בריש יו"ט גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין כו' ואע"ג דר' יודא פליג ור"ש יחידאה היא מ"מ הואיל ותני לדר"ש בסתם חשיב כרבים כדפרישו בתוס' בשלהי שבת בסוגיא דמחתכין את הדלועין ה"נ בהאי דמשכח' יחידאה לא תרצת מידי תריץ אין ה"נ דהומ"ל הכי למידחי דרב משרשיא דר' יוחנן איצטריך לי' למימ' הלכה כר' יוסי דהו"ל כרבים פליגי עלי' אלא דקאמ' א"נ רב משרשיא לא ס"ל דר"נ ברי"צ וקסב' הואיל ומחלוקת במתני' ואשכחן יחידאה דאמ' הכי לא חשיב כרבים מ"מ איצטריך לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל:

דף מז:

סד"א הנ"מ במתני' אבל בברייתא אימא לא קמ"ל. איכא למימ' אה"נ בבריית' ליתנהי להני כללי' וקמ"ל ר' יוחנן הלכה כר' יוסי בהא:

ואיכא למימ' קמ"ל דבברייתא נמי איתנהו להני כללי וכן אמר הריא"פ דאפי' בברייתא איתנהו להני כללי וכן אמר הרא"ש והכי מסתברא

חפצי הנכרי אין קונין שביתה. אמר רש"י וה"ה כרגלי כל אדם והיינו למאי דס"ד מעקרא דחפצי נכרי קילי מחפצי הפק' וכגשמים שירדו בי"ט או נהרות המושכין דמיין אבל כי מסקינן דלשמואל כחפצי הפק' נינהו ולריב"נ קנו שביתה. לרבנן נמי ה"ה כרגלי הזוכה ראשון כחפצי הפק':

חפצי הנכרי למאי דמסיק דשמואל כרבנן אליבא דריב"נ דכ"ע ל"פ דחפצי נכרי כחפצי הפק' וכי היכי דחפצי הפק' קנו שביתה לעצמן ויש להן אלפים ממקום ששבתו הכי נמי חפצי נכרי ואפי' לר' יוחנן דאמ' גזירה אטו בעלים דישראל לא אמרינן בחפצי נכרי ליהוי כרגליו למיהוי להו אלפים ממקום שפי' הנכרי בה"ש אטו בעלים דישראל כיון דמדינא קני להו מקומן משום גזירה לא שרינן להו לאפקינהו חוץ מתחומין ואי נימא גזירה הו"ל מקומן ומקום בעליהן חמר גמל וכולי האי לא אחמור בהו ותו הואיל ואוקמינן להו מדינא דחפצי הפק' ויהבינן להו תחומין דחפצי הפקר מידע ידיע דנכרי כמאן דליתנהו לבעלים דמי וכי גזרינן לרבנן דאי חפצי נכרי לא קנו שביתה מימר אמרי ליכא שביתה לכלים כלל אפי' דישראל אבל לריב"נ האיכא שביתה ממקומן ואי משום דאתי למימר שביתה דכלים במקומן הוא ואפי' דישראל הא כיין דאית להו שביתה מסתברא מאני דאינש אבתרי' גרירי היכא דאזיל איהי נקיט מאני' בהדיא והיינו דתניא בשואל כלי מנכרי וכו' יש להן אלפים לכל רוח להן לעצמן משמע כדתניא בגשמים ובבור של שבטים ותו דקתני והאוצרות ששבתו בתוך התחום כו' ואי ס"ד כרגלי בעליהן האי להן כרגלי בעליהן מיבעי לי' כדדייקי רבנן דתוספות מהא דבהפקר קמיירי ובהפקר לא מסתבר לאוקמא כדאמרן אלא ודאי באוצרות של נכרי ואפי' הכי קנו שביתה לעצמן וריב"נ היא כי פליגי אליבא דרבנן דאמרי חפצי הפק' אין קונין שביתה שמואל גזירה לית לי' והשתא חפצי הפקר לא רני חפצי נכרי מיבעיא וכי היכי דפליגי ריב"נ ורבנן בחפצי הפקר ה"נ פליגי בחפצי נכרי ור' יוחנן אית לי' גזירה לרבנן וחפצי נכרי קונין שביתה לד"ה לריב"נ קנו לעצמן כחפצי הפקר ויש להן אלפים ממקומן ולרבנן קונין שביתה ממקום בעליהן וברייתא לכ"ע ריב"נ היא:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה