אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק ראשון - מבוי › דף יב:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק ראשון - מבוי · דף יב:

דף יב.

דאית לי' גידודי לא תיקשי להריב"ן ולוקמא בדלית לי' גידודי ונפרצ' בשבת דהא קיי"ל כר' יוסי דאמר חצר שנפרצה בשבת אסור ולא אמרי' הואיל והותרה הותרה הואיל וליתני' למחיצות ובנפרצה לכרמלית נמי לרב בהא נמי הלכתא כר' יוסי ואפי' לשמואל דאמר בנפרצה לכרמלית הלכה כר' יהודא מ"מ מתניתא ניחא לאוקמה אפי' לר' יוסי אלא בדאית לי' גידודי וכסהו המים בשבת דמחיצה מעליתא היא וחומרא בעלמא הוא דאחמור ב' רבנן הואיל ועירובי מיא וכי מחזי ראשי קנים שפיר דמי והא מודי ר' יוסי דאמרינן הואיל והותרה הותרה כי היכי דמודי בדיורין הבאין בשבת:

בלשון ים דאית לי' גידודי וכסהו הים ג' מחלוקת בדבר ללישנא קמא דרבותינו בעלי התוס' בחצר מותר לטלטל ולמלאות ולבית אף לטלטל מחצר אסו' ולהריב"ן ולהשר מקוצי בין לטלטל בין למלאות בין בחצר בין לבית הכל אסור אלא אם הותרה טילטול קודם שבת כגון שבאו המים בשבת או אם הלכו המים ונשארה המחיצה גלוי' ולהריצב"א טילטול מות' אף לבית ומילוי אסור אף לחצר ומשום שחוששין להליכת דלי ולהנך רבוותאי דקמו בשיטתי' דרש"י לא תיקשי מאמת המים דאפי' בד"ט אסור אפי' מחיצות החצר שלימות לא אהני לה עד שיעשה מחיצה לשם מים והכא אפי' עשר אמות שרי אפי' בלא מחיצה כלל ובלא גידודי במקום הפירצה דאיכא לאוקמא להך דהכא בשאין עמוקה יו"ד דאמרו התם דאין חולקות רשות לעצמה ובטלה לגבי חצר ומחיצות החצר אהני לה. אלא בנפרצה החצר ביתר מיו"ד דלית לה מחיצות כלל הוא דאסור וכולהי רבוותאי קמו בשיטתי' דר"ת ורשב"ם דהכא בפרץ הלשון בקרקע יו"ד ועשה גידודין סביבו גבוהין יו"ד והנך גידודין אהני לחצר וכדאמרינן במבוי שצידו א' כלה לים דגדודי הים אהני למבוי ולדידהו תיקשי הא דאמת המים אלא הכא במאי עסקינן אילימא באינו עמוק יו"ד ביתר מעשר לטלטל בחצר נמי ליתסר דהא לית לה לחצר מחיצות אלא בדאית לי' גידודי ועמוק יו"ד בעשר נמי ליתסר למלאות דהא חולק רשות לעצמן כדאמרו באמת המים הלכך דחיק הריטב"א ומוקי כגון שיש בגדודין הסמוכין לחצר גובה יו"ד ובשאר השפתות שיש ללשון ים מכאן ומכאן אינם גבוהין יו"ד ומחוורתא כדאמר הראב"ד וכן אסיק הריטב"א דהכא בעמוק יו"ד הלכך לטלטל מותר ושאני אמת המים שהיא עוברת דרך החצר נכנסת ויוצאת הימנה להכי חולקת רשות לעצמה עד שיעשה מחיצה לשמה. אבל לשון ים שהמים מתעכבין ועומדין בחצר בטלין לגבי חצר דהו"ל כבור שבחצר ומחיצות החצר אהני לה עד שתפרוץ החצר ביתר מיו"ד ואמת המים במחיצות החצר שלימות ע"ג ול"ש פירצה ביו"ד ל"ש פירצה ביתר מיו"ד אם עמוקה יו"ד אסור למלאות הימנה עד שיחלקנה מגבי במחיצות לשמה ואם אינה עמוקה י"ד מותר דבטלה לגבי חצר ואהני לה מחיצות החצר ולכולהי פירושי קשיא הא דתניא הכא אא"כ עשו לו מחיצה גבוה יו"ד טפחים דהיינו למעטה עד עשר וקתני בד"א שפירצתו ביתר מיו"ד אבל ביו"ד א"צ כלום האי צריך מחיצה והאי א"צ ליתני ביתר מיו"ד אין ממלאין ובעשר ממלאין כדקתני בכל דוכתא יתר מיו"ד אוסרת ואי תנא תקנתא קמ"ל ליתני ביתר מעש' ימעט כדתנן והרחב מעשר ימעט ומ"ש דקתני הכא ביתר מיו"ד מחיצה גבוה יו"ד טפחים דלא איתניי' הכי בכולה מכילתין ובעינן מימר הכא הא קמ"ל סד"א ליבעי מיעוט עד הקרקע קמ"ל עשו לו מחיצה גבוה י"ט על המים ואע"ג דמיא קמפסקי בין מחיצה לקרקע וכן אמר הרב בעל הטורים אא"כ עשו לו מחיצה גבוה יו"ד על המים ולהראב"ד קשיא הא דתנן בחמת המים אא"כ עשו לו מחיצה גבוה י"ט בכניסה וביציאה ותניא עשו לה מחיצה בכניסה ולא עשו לה ביציאה עשו לה ביציאה ולא עשו בכניסה אין ממלאין הימנה אא"כ עשו לה בכניסה וביציאה והא עשו לה ביציאה ולא עשו בכניסה דכמאן דפסקי הני מיא בחצר דמיא וקתני אין ממלאין משום דמחוברין למים שמחוץ לכניסה אא"כ עשו בכניסה וביציאה דהו"ל כמאן דאתחילו בחצר ופסקי בחצר. ה"נ כי לא נפקי מהאי חצר מאי הוי אכתי הא מחברי לאבוהן דמחוץ לכניסה וחולק רשות לעצמו עד שיחלקנו במחיצה לשמו. תריץ התם דלא פסקי ממש דהא מחברי תותי מחיצתא דידה ביציאה לחוד לא סגי לה עד דפליג לה נמי בכניסה הכא דפסקי ממש תו לא צריך דכבור שבחצר דמיא. אבל הריא"פ והרמב"ם מדקשיא להו מחיצה דיציאה דלא מהניא ומתניתא דידן מדקא איכפל תנא לאשמעינן עשו לו מחיצה גבוה י"ט מאי דלא איתניא בכל פרצה יתר מיו"ד ש"מ דהכא נמי לאו משום פירצה דחצר אלא משום דלשון ים חולק רשות לעצמו ודמיא לאמת המים דבעינן מחיצה יו"ד לחלקו מאביו ומאי גידודי דאמרת פירשה הריא"פ פסין לחצר למעלה מן המים מכשירות לטלטל בחצר אבל למלאות בעינן מחיצה אחרת תוך המים גבוה יו"ד והא דהכא ביו"ד א"צ כלום ואלו באמת המים אפי' רחבה ד"ט ואפי' מחיצות החצר שלימות ע"ג צריכה מחיצות לשם מים אסברה לן הרמב"ם התם בעמוקה יו"ד הכא באינה עמוקה יו"ד וכי רחבה טפי מעשר אמות אפי' אינה עמוקה יו"ד ואיכא מחיצות לחצר חולקות רשות לעצמ' ובעינן מחיצות לשמה והיינו דקתני הכא בדאית לה לחצר פסין עד יו"ד ולשון ים נכנס בפירצת החצר ותחת הפסין יתר מיו"ד טלטולי דחצר שרי משום דלא נפרצה לא במלואה ולא יתר מיו"ד דפסין עלה דידה אהני לטלטולי בגוה ולמלאות אסור דלשון ים הואיל ונכנס תחת החצר ביתר מיו"ד חולק רשות לעצמו אפי' אינו עמוק יו"ד ופסי החצר לא אהני לי' ואפי' מחיצה שלימה דחצר לא אהניא לה איתר מיו"ד אא"כ עשו לו ללשון ים מחיצה גבוה י"ט בתוך המים לשם מים ומשוקעת טפח במים או כולה בתוך המים וטפח יוצא למעלה מן המים והריא"פ והרמב"ם אמרו דבר אחד ואע"ג דהכא פסקי מים בחצר הואיל ומחברו לאבוהן בכניסה בעי מחיצה למיפלגינהו מאבוהן כי היכי דבעינן התם בכניסה וביציאה והיינו דאמר הרמב"ם היה ברחבה יתר מיו"ד אמו' אע"פ שאין ב גובהה יו"ד אין ממלאין הימנה עד שיעשה לה מחיצה שכל יתר על יו"ד פירצה היא ומפסדת המחיצה ומיירי אע"פ שיש לחצר פסין המתירין אותה או מחיצות שלימות דומיא דרישא דאין בגבהה עשרה ופירצה עד יו"ד ממלאין ממנה בלא מחיצה דבדאיכא מחיצות לחצר דאי בדליכא אפי' טלטולי בחצר גופה אסור ולא מיבעיא למלאות ממנה לחצר והדר אמר הרמב"ם ומהו לטלטל בכל החצר אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא או פס רחב ד"ט אמרו' א' מותר לטלטל בכל החצר ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד וה"ק רבינו ומהו לטלטל בכל החצר דאמינא לך אין ממלאין ממנה הא טלטולי בחצר גופי' שרי אם נשאר מצד החצר פסין עד שלא תהא בפירצה יתר מיו"ד והמים נכנסו בפירצה ותחת הפסין ביתר מעשר וכדאמ' הריא"פ פסין למעלה מן המים מותר לטלטל בכל החצר דלא נפרצה אלא עד עשר ולא במילואה ופסין אהני לדידה ואינו אסור אלא למלאות מן האמה הואיל והאמה פרצה תחת הפסין ביתר מעש' אע"ג דלא עמיקא יו"ד חולקת רשות לעצמה ובעיא מחיצה במים ולשמה ואי קשיא לך הא דהריא"פ והרמב"ם מאחר דאמה דלא עמיקא יו"ד אסירא ביתר מעשר למימלי מינה לחצר חצר גופי' נמי ליתסר דפרוץ במילואו לאמה וכדאמ' הראב"ד בעמוקה יו"ד דאמת המים דטלטולי בחצר שרי כיון דאמה עמוקה יו"ד היא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין המים ואין החצר נאסרה מפני האמה ע"כ. הא באינה עמוקה יו"ד אי ס"ל דלמלאות אסור נאסרה החצר מפני האמה תריץ הריא"פ והרמב"ם לא ס"ל הא קסברי אמה גופא חומרא היא למיפלג רשותא תוך מחיצות ואנן ניקו ונתס' לחצר דאית לה ד' מחיצות מפני האמה:

ואף להריצב"א צריך אתה לומר כן דאמר גידודי דרש"י אהני לחצר ולא אהני למיא דחיישינן לדלי ותקשי טלטולי בחצר היכי משתריא הא נפרצה חצר במילואה למים שלפני הגידודין דאסירי למימלי מיני' והו"ל נפרצה במלואה למקום האסור לה אלא לאו הואיל ולא אסירי אלא משום גזירה דדלי לא אסרי לחצר וה"נ ל"ש:

מדברי הרמב"ם נלמוד מדקאמ' אם נשאר מצד החצר פס מכאן ופס מכאן בכ"ש. ש"מ פסי חצר אפי' נשארו מכותל במשהו מכאן ומשהו מכאן סגי ולא בעינן טפח מכאן וטפח מכאן:

הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור פירש"י קסבר ד' מחיצות דאורייתא בין לקולא בין לחומרא ולא ידענא בשלמא לקולא דאי ג' מחיצות דאורייתא הזורק לתוכו מרה"ר חייב ואי ד' דאורייתא פטור אלא לחומרא למאי אי לזורק לתוכו מרה"י א"נ ד' מחיצות דאורייתא הזורק לתוך ג' מחיצות מרה"י פטור נהי דלא רה"י הוא רה"ר מי הוי הא רה"ר לא הוי אלא סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין וחי מכרמלית אדרבא אי ג' דאורייתא הו"ל זורק מכרמלית לרה"י ואי לטלטולי בגוה ל"ש אי ג' דאורייתא ל"ש אי לאו דאורייתא בלא לחי או קורה אסור בלחי או קורה שרי ומדאורייתא אידי ואידי שרי דהא לאו רה"ר הוא ואלא בב' מחיצות ולחי ברה"ר וביניהן י"ו אמה ורבים בוקעין בה דאי שלש מחיצות דאורייתא רה"י הוא והזורק מרה"י לתוכו פטור ואי ד' מחיצות דאורייתא עד דאיכא ג' גמורות רה"ר הוא וחייב הא א"נ ג' מחיצות דאורייתא רה"ר הוא עד דאיכא דלתות כדבעינן למימר קמן:

והתניא חדא ועוד קאמר ועוד והתניא דאפי' הכשירו בקורה ולא נשתתפו חייב דאי התם אפי' בלא תיקון קאמ' הא בלאו לחי וקורה נמי חייב ואי במתוקן סתמא אפי' בקורה משמע:

מבוי שאינו ראוי לשיתוף מבוי שאפי' בהכשרין הללו שאומר לך לא יהא ראוי לשיתוף כגון מבוי מפולש הכשירו בלחי אע"פ שעדיין אינו ראוי לשיתוף ואסור לטלטל בתוכו הזורק לתוכו חייב דמדאורייתא רה"י הוא הכשירו בקורה פטו':

שמעינן מהא אנן דקיי"ל כאביי בלחי העומד מאיליו דלחי משום מחיצה ב' מחיצות ולחי רה"י דאורייתא הוא ולא אמרן אלא במבוי המפולש שאינו רחב י"ו אמה אבל רה"ר שרחבה י"ו אמה ורבים בוקעין בו היכא דליכא דלתות נעולות בלילה אכתי רה"ר דאורייתא הוא כדא"ר יוחנן ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר ונסבינן מינה לב' מחיצות ברה"ר בשמעתא דכיצד מערבין רה"ר (ד' ו' ע"ב) והא דאמרו בשבת (ד' ז' ע"ב) אמאי קרי לה גמורה מהו דתימא הנ"מ לטלטל אבל לזרוק אימא לא קמ"ל אלמא ב' מחיצות ולחי וקורה מכאן ומכאן לרבנן אפי' לזרוק לאו רה"י הוא אי רבנן ור' יהודה ברה"ר גמורה קמיפלגי התם ברה"ר גמורה וכדר' יוחנן ואי רבנן ור"י במבוי המפולש קא מיפלגי כדאוקמוה רבוותאי בשמעתא דכיצד מערבין רה"ר התם אקורה מכאן ואקורה מכאן דאר"י אבל לחי מכאן ומכאן ה"נ דמודו רבנן לזרוק ולא פליגי אלא לטלטל:

והרמב"ם דאמר ד' מחיצות דאורייתא איתחזיא דמהכא נפקא לי' דאי ג' מחיצות דאורייתא לחי דאר"י הזורק לתוכו חייב במאי אי במבוי סתום לאו לחי וקורה נמי רה"י דאורייתא הוא אלא במבוי מפולש ב' מחיצות ולחי מי הוי רה"י הא בשבת אמרו דרבנן אפי' לזרוק לא ס"ל וסתמא אלחי וקורה דקאמ' ר"י היא ותו חנניא דאחמור במבוי מפולש ואצריך דלת ושמואל אמר הלכתא כחנניא ואי בלחי משהו הוי רה"י לא הוה מחמיר בי' כולי האי ואע"ג דאמרינן בריש שמעתין לזרוק מב' הוא דמחייב לטלטל עד דאיכא ג' שינויא בעלמא הוא דליכא למשמע מינה ותו אי אתאי הלכתא ללחי משהו במחיצה שלישית למיהוי רה"י בדלא רחב י"ו אמה ברה"ר נמי לא הויא רה"ר כולי האי עד דאיכא דלתות אלא לאו ד' מחיצות דאורייתא ועד דאיכא ג' מחיצות גמורות ולחי ברביעית לאו רה"י היא והשתא נמי במבוי סתום מוקי לה כדסבר ר' ששת אלא מעיקרא קסב' לא נשתתפו דוקא קאמר ואתקיף רב ששת הא נשתתפו בקורה נמי חייב וכי ככר זו עושה רה"י ועוד והתניא מבואות שאינן מפולשין בין לא עירבו חייב וסתמא אפי' הכשירו בקורה. והאי לאו פירכא גמורה דאימא התם בהכשירו בלחי דומיא דחצירות של רבים דאית בהו ד' מחיצות אלא רב ששת הואיל וקשיא ליה וכי ככר זה עושה רה"י אותיבי' נמי מברייתא דסתמא אפילו הכשירו בקורה:

ומשני הכי איתמר האי לא נשתתפו דקאמר ר' יהודה הכי קאמר מבוי שלא נשתתפו בו משום שאינו ראוי לשיתוף עדיין שלא הוכשר לטלטול ותנן מכשירו או בלחי או בקורה ואמר ר' יהדה ב' הכשירין הללו אינן שוין. אם הכשרו בלחי ועשאו ראוי לשיתוף לטלטל בו מבתים וחצירות עשאו רה"י גמורה שהזורק לתוכו חייב. דלחי משום מחיצה והלכתא ג' מחיצות ורביעית אפי' משהו הכשירו לשיתוף ולטלטל בקורה אע"פ שבקורה זו עשאו ראוי לשיתוף ולטלטל אף מבתים למבוי הזורק לתוכו פטור דאכתי לאו רה"י הוא. ולא נשתתפו לרבותא קאמר אע"ג דבלאו קורה לא חזיא לשיתוף ולטלטול ושויוהו רבנן לכרמלית ובהאי קורה אכשרו' לשיתוף ולטלטול ואף מבתים מ"מ רה"י לא עביד לי' קורה הכירא הוא דהוי' ולא מחיצה והם אמרו והם אמרו בלאו קורה דאנק ום פטור דאוריית' הוא למהוי אמרו כרמלית והם אמרו אי עביד לי' הכיר' אע"ג דאכתי לא הוי רה"י ליהוי מקום פטור וברייתא לא חש למיפרקה דממילא ידעינן דאיכא לאוקמה בהכשירן בלחי ולרב' דאמר אחד זה ואחד זה משום היכר. על כרחך ג' מחיצות דאורייתא דאי ס"ד ד' מחיצות דאורייתא אלא הא דתניא ומבואות שאינן מפולשין חייב במאי מוקמת לה והיינו דמפרק לאידך דתני יש לו לחי חייב א"צ אלא לחי חייב וכדפרש לה רש"י ואנן כר"י קי"ל דלחי משום מחיצה ומוקמינן לה למתניתא קמייתא כר"י ובהכשירו בלחי והא דיש לו לחי במבוי סתום וכפשטא וד' מחיצות דאורייתא:

ה"ק א"צ אלא לחי ויש לו לחי תורת לחי קאמר יש לו דין לחי להכשרו ולא דבר אחר חייב אין לו תורת לחי לבד אלא לחי וד"א פטור:

איתביה יתר ע"כ כו' פירש"י ואפי' רבנן לא פליגי עלי' אלא ברה"ר אבל במבוי מפולש לא הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' קשי בה הא בשמעתא דכיצד מערבין רה"ר אמרינן דאפי' במפולש שאין בו רה"ר אצרכוהו רבנן צוה"פ למר ודלת למר. ועוד תימא גדולה אי ר"י אפי' ברה"ר גמורה של י"ו אמה קאמר ב' מחיצות דאורייתא התניא איזה רה"ר סרטיא ופלטיא ומבואות המופלשין. ע"כ ולדעתין רש"י אמר לך הא דתניא ומבואות המפולשין עושה צוה"פ לת"ק ולחנניה דלת הנ"מ לטלטל אבל לזרוק בלחי וקורה מכאן ומכאן חייב דמשום מחיצה נינהו והא דתניא איזה רה"ר מבואות המפולשין בלא לחי וקורה הא בלחי וקורה דמשום מחיצה נינהו תו לא הוי מפולש ובירושלמי דריש מכילתין נמי אוקומה להא דר"י דאכשר למעלה מעשרים אמה משום דקסבר פי תקרה יורד וסותם ור' יעקב בר אידי דסבר טעמי' דר"י משום דלחי וקורה משום מחיצה קסבר דרבנן נמי לא פליגי עלי' דר' יהודה בהא דלחי וקורה משום מחיצה וברה"ר גמורה הוא דפליגי עלי' הא במבוי מפולש מודי לי' לר"י וכי משני לי' קסבר ר' יהודה ב' מחיצות דאורייתא ואנן הא קי"ל ג' מחיצות דאורייתא הלכך אמרינן דכ"ע משום הכירא והיינו טעמי' דרבנן דקסברי ג' מחיצות דאורייתא ופליגי אף במבוי מפולש דוקא וברה"ר אפי' ר' יהודה מודי ובתוספות פירשוה ורבנן ל"פ עלי' אלא לטלטל אבל לזרוק מודו לר' יעקב בר אידי דאית לי' דטעמי' דר"י משום דלחי וקורה משום מחיצה קסבר דרבנן מודו לי' בהא ולטלטל הוא דפליגי. ומשני דכ"ע לחי וקורה משום היכר ור' יהודה קסבר ב' מחיצות דאורייתא ורבנן סברי ג' מחיצות דאורייתא ואפי' לזרוק נמי לא כדאמרו בשבת:

אינו ניתר בקורה טפח. אלא בקורה ד' דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ודומיא דלחי משהו דר' יהודה אלא בפס ד':

א"ר זירא כמה מכוונן שמעתא דסבי חזינן טעמא דמבוי וחצר דסתם מבוי או פתוח כולי מב' רוחותיו או מרוח אחת לילך דרך עליו לרה"ר והיינו דבכולה מכילתין קתני מבוי מפולש או מבוי סתום מפולש מב' רוחות סתום מג' רוחותיו ורוח הד' פתוח במילואו לרה"ר או לבקעה ובחצר קתני שנפרצה לרה"ר או לבקעה אלמא סתם מבוי פתוח הוא מרוח רביעית ודאי ולא צריך לפרושי וזימנין דמפולש מב' רוחותיו וסתם חצר סתומה אלא זימנין דאיפרץ דופני' והיינו שנפרצה וכיון דסתם מבוי פתוח כולו היינו פתחי' אלא רבנן הוא דגזר בפרוץ במילואו ואמרו דבהכירא בעלמא סגי לי' אבל חצר דאורחה למיסתם כולה וכי נפרצה במילואה פירצה הוא ולא פיתחא להכי אחמור בה רבנן בפס ד' או בב' משהויין מב' רוחות ואע"ג דלא הוי פירצה גמורה דליבעי עומד מרובה כי היכי דבעינן בשאר רוחי מ"מ פירצה איקרי והיינו דבעינן בתים וחצירות פתוחין לתוכו דהו"ל מבוי דרבים ורבים אורחייהו למיפתח כולי רוחא למיזל להדיא לרה"ר הא בציר מהכי מבוי דיחיד הוא ויחיד אורחי' למיסגר נפשי'. א"נ אי ליכא בתים וחצירות פתוחים לתוכו לאו שם מבוי עלי' וכחצר או בית דמי דסתם מבוי פתוחין בתים וחצירות לתוכו וא"ר זירא כמה מכוונן כיון דחצירות דידהו מרובעת הוו כדאמרו בירושלמי ההן דריא דארעא דישראל מרבען ואורחי' דמבואי ארכן יתר על רחבן והאי מבוי דארכו כרחבו כיון דלאו כצורתא דמבוי אלא כצורתא דחצר הוא שם חצר עלי' ולא פלגינהו רבנן מכולהי חצירות ורמו עלי' חומרא דחצר:

(וכן חצר שארכו יתר על רחבו לרבנן דפליגי עלי' דהראב"ד כיון דבצורתא דמבוי עבידא שם מבוי עלי' ולא פלגינהו מכולהי מבואי א"נ מבוי דארכו כרחבו איכא חצירות כה"ג דלא פתיחי למבוי אלא לרה"ר ואורחי' למיסגר והאי דפתיח כולי' הואיל ודחצר הוי סתמי' לאו היינו פתחי':)

חצר שארכה יתר על רחבה. לכולהי רבנן ניתרת בלחי וקורה ול"ש חצר ל"ש מבוי ארכן יתר בלחי וקורה ארכן כרחבן פס ד' מרוח אחד מב' רוחות משהו מכאן ומשהו מכאן והריטב"א משמי' דהראב"ד אמר לא אמרן אלא במבוי אי ארכו יתר ובתים וחצירות פתוחין לתוכו ניתר בלחי וקורה ואי ארכו כרחבו צריך פס ד' אבל חצר בין כך ובין כך צריך פס ד' דהא אין בתים וחצירות פתוחין לתוכו ומאי איזהו חצר איזהו מבוי שהוא כחצר והא דפריך מרובעת אין עגולה לא מעיקרא נמי אסיק אדעתי' דמרובעת ארכו כרחבו לאפוקי ארכו יתר על רחבו וכדקאמר איזהו מבוי כל שארכו יתר כו' אלא דקס"ד מרובעת למעוטי תרתי קאמר למעוטי ארכו יתר ולמעוטי עגולה וקשיא לי' מ"ש עגולה דבלחי וקורה ומ"ש מרובעת דבעי פס ד' דאארכו כרחבו אסיק טעמא כדמשני אבל אעגולה ומרובעת ליכא טעמא דמבואות נמי לאו אורחייהו בעגולות טפי מחצירות ושני האי מרובעת לאו למעוטי עגולה אלא למעוטי ארכו יתר ופריש טעמא משום דהאי שם מבוי עלי' והאי שם חצר עלי' ותקינו רבנן בשם מבוי לחי וקורה ובשם חצר פס ד':

רש"י פירשה להא דרב ושמואל בחצר ומשום דמפקינן לחצר ומשוינן לה מבוי סבר שמואל למימר פי שנים הא במביי פשיטא להו דבמשהו סגי ובירושלמי אתמר אמבוי שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו א"ל כ"ש ובעינא מימר לרש"י תרין עובדין הוי ומעיקרא שאל מיני' מבוי ולבתר דשמעה סבר הא בחצר פי שנים בעינן וא"ל רב הכי חמר חביבי אף בחצר משהו ומסתברא דה"נ במבוי והיינו הך דירושלמי ולהראב"ד על כרחך היינו הך:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה