גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק ראשון - מבוי · דף יב.
היינו דא"ל וכי לסותמו אני צריך. אקשי הריטב"א אי ר' אליעזר לחיין וקורה קאמר עשה לחי אחר וקורה מיבעי לי' ועוד תלמידו של ר"א שהוא מתלמידי ב"ש היכי עביד לחי אחד כב"ה ואי כב"ה ס"ל לימא לר"א אנא כב"ה ס"ל אלא זה התלמיד לחי וקורה עשה כב"ש וסבור היה שר"א רבו אף לחיין קאמר וה"ה לחי וקורה והיינו דא"ל עשה לחי אחר ומהדרינן לעולם לר"א לחיין דוקא וה"ק עשה לחי אחר שהקורה אינה מועלת כלום. זו היא דברי רבינו והשתא היינו דאמרינן אא"ב לחיין וקורה משום הכי אמר וכי לסותמו אני צריך דאיהו לחי וקורה הוא דעביד ור"א אצריך לי' עוד לחי אלא א"א לחיין בלא קורה מאי לסותמו איהו נמי הא לחי וקורה קעבד ור"א א"ל לחיין בלא קורה דוקא במאי סתים טפי בלחיין בלא קורה מהיכא דסתים בלחי וקורה ומשני ה"ק וכי לסותמו בלחיין דוקא אני צריך מה לי אי סתמי בלחי וקורה מה לי בלחיין מיהא קשיא לן אי ר"א לחיין בלא קורה דוקא וקורה לא מהניא מידי וכי פליג ר"א אכולהי מתניתא דאיתנו גבי קורה דלר"א קורה גבי מבוי לא איתניא כלל הלכך איתחזיא לן אי ר"א לחיין בלא קורה אף לחיין קאמר וה"ה לחי וקורה ואנן הכי קאמרינן אי אמרת בשלמא לחיין וקורה ור' יוסי בן פרידא במבוי שיש בו לחי אחד וקורה הוה יתיב וא"ל ר"א עשה לחי אחר דלחיין וקורה בעי משום הכי אמר וכי לסותמו אני צריך דלחיין וקורה כסתומה דמיא. אלא אי אמרת לחיין בלא קורה ור' יוסי במבוי דלא הוי בי' אלא לחי בלא קורה הוה יתיב וא"ל עשה לחי אחר לחיין בלא קורה לאו סתימה הוא. ואי קשיא הא מתלמידי ב"ש הוא והיכי עביד כב"ה אכתי לא שמיע לי' הא דב"ש ודר"א. א"נ במבוי פחות מד"א הוה יתיב ור' יוסי כרשב"ג וכתלמיד אחד משום ר' ישמעאל ור"א כר"ע דאמר על זה ועל זה נחלקו. ובירושלמי אמרו לחיין וקורה כב"ש או לחיין בלא קורה כב"ה והשתא אי לחיין בלא קורה קאמר ר"א נמי כב"ה ובדב"ה קא מיפלגי ת"ק סבר לחי או קורה ור"א סבר לחיין או קורה והאי תלמיד סבר כת"ק אליבא דבית הלל וסגי בלחי אחד ובירושלמי פשטי דר"א לחיין של ג' ג' קאמר דכ"ש לא סתים:
א"ר אחלי כו' עד ד' ואפי' מבוי רחב כי ליכא בפיתחי' ד' א"צ כלום מדא"ר פפא בדופן ז' בג' ומשהו סגי והא הכא דמבוי רחב ז' ומשום דלא אישתייר בפתחי' אלא ד' חסר משהו לא צריך כלום:
א"ל ר' זירא לרב אסי כו' ר' זירא מקמי' דסליק מימי נמי הוה פירשה להא דא"ר יוחנן ד' מרוח אחת כדקאמר וכ"ת ד' מכאן וד' מכאן והתני רב אדא והא דאר"י חצר צריכא שני פסין בבציר מד' דאי בד' מכאן וד' מכאן תיקשי דר' אדא ותו לא תיקשי דר' יוחנן אדר"י אלא סביר נמי למימר צריכה ב' פסין דוקא קאמ' אבל פס אחד אפי' טובא נמי לא. ורבי נמי דאמר בב' פסין לרש"י דוקא קאמר. ואפי' להר"י דאמר לרבי פס א' ד' נמי מהני. לבתר דסליק מימי פירשה אבל מקמי דסליק מימי סבר ב' דוקא וכר' אדא בר אבימי דאמר ב' של ג' ג' דוקא. וכן הא דאר"י צריכין שיהו ד' ד' דוקא במקום אחד וכי ליכא ד' במקום אחד אפי' ב' נמי לא. וקשיא לי' דר' יוחנן אדר"י. וכי סליק מימי פירשה דהא דאר"י צריכה ב"פסין בבציר מד' קאמר אבל ד' אפי' פס א' נמי והא דאמר ד' מרוח אחד קאמר אבל מב' רוחות אפי' בציר מד' נמי וכרבנן לרש"י או כרבי להר"י.
וכ"ת ד' מכאן כו' והתני ר' אדא. ואע"ג דאי ד' מרוח אחת נמי תיקשי דרב אדא דאמר גדולה בי"א ולא סגי ביו"ד וד"ט וכפריש הריטב"א למאי דמסיק דפליגא דר' אדא בתרתי בג' מב' רוחות ואלו ר' יוחנן במשהו סגי לי' ובד"ט מרוח אחת ואלו לרב אדא לא מהני מדלא סגי לי' גדולה בעשר וד"ט אלא דהא לא קשיא דר' אדא כרבי דאמ' בב' פסין דוקא ור' יוחנן כרבנן דאמר ניתרת בפס א' וכדאמר רש"י למסקנא ואפי' להר"י דאמר דרבי בב' פסין וה"ה בפס א' ד' כי קאמ' הר"י לבתר דסליק מימי פירשה לדר' יוחנן ולדרבי אבל מקמי דסליק מימי סבר דר' יוחנן ודרבי ב' פסין דוקא קאמרי כרב אדא וכ"ת א"כ פס א' דרבנן לאו דומיא דב' פסין כדאקשי הריטב"א עלי' דרש"י הא לאו קושיא כולי האי אלא אי ד' מכאן וד' מכאן תיקשי לר' יוחנן מדרב אדא וכמאן אמרת דפליגת עלי' דר' אדא:
מסתברא בין לרש"י בין להר"י רבי ורבנן בשיעורא לא פליגי אלא במנין הפסין דרבנן סברי פס אחד ורבי סבר ב' פסין וכדקתני ולרש"י לרבנן פס א' דקאמרי פס ד"ט אמרי דבציר מד' ודאי לא משתרייא חצר בפס אחד וקסברו אז פס א' ד"ט או ב' פסין ורבי סבר ב' פסין דוקא אבל פס אחד אפי' טובא נמי לא. והנך ב' פסין לרב אדא בר אבימי דס"ל כר' יוסי בין לרבי בין לרבנן של ג' ג' טפחי' ור' יוחנן דס"ל כרבנן דר' יוסי בין לרבנן בין לרבי משהו מכאן ועשהו מכאן והא דאמרן וס"ל כר' יוסי לאו רבי קאמר דרבי ורבנן בשיעורא לא קמיירי אלא רב אדא ס"ל כרבי וכר' יוסי וכדצריכת לפרושי להר"י והא דאמרן דר' אדא ס"ל כרבי דאי כרבנן גדולה בעשר וד"ט סגי. אלא כרבי ופס א' ד' לא מהניא וה"ה דהוי מצי אמר דר' יוחנן לא פליג אדר' אדא אלא בהא דס"ל כרבנן דרבי אבל בהא דא"ר אדא כר' יוסי ולרבנן חי בב' פסין ג' מכאן וג' מכאן מודי לי' ר' יוחנן וקאמר ד' מרוח אחת ומב' רוחות ג' מכאן וג' מכאן אלא דבימי פירשוה כהלכתא והלכתא כרבנן דר' יוסי ובין לרבי בין לרבנן מב' ריחות משהו מכאן ומשהו מכאן והא דאמרינן בפירקין אדר' יוסי דקאי רבי כוותי' משום דר' אדא אליבא דרבי בהדיא קאמר וכאלו אמר משום דקאי ר' אדא כוותי':
ולהר"י בפס ד' דכ"ע לא פליגי דמהני כי פליגי בפס ג' לרב אדא דס"ל כר' יוסי לרבנן פס א' ג' ולרבי ב' פסין של ג' ג' ולדידן דקיי"ל כרבנן דר' יוסי פליגי בפס משהו לרבנן פס א' משהו ולרבי ב' פסין של משהו משהו וקא"ר זירא מב' רוחות משהו מכאן ומשהו מכאן ולא קאמר דר' יוחנן נמי בהא כר' אדא ומב' רוחות ג' מכאן וג' מכאן משום דקיי"ל כרבנן דר' יוסי כדאמרן לרש"י והריטב"א אמר דאי בב' פסין מב' רוחות ו' טפחים לא הוי סגי לי' מרוח א' פס ד' ולעולם מוסיפין מרוח אחת יתר משיעו' ב' רוחות ואזדא לטעמי' דאמ' הריטב"א לרש"י דרבי ורבנן בתרתי פליגי לרבנן פס א' ד"ט ואם בא להכשירה בב' פסין מכשיר' בב' משהויין ולרבי פס א' לאו כלום וב' פסין של ג' ג' בעינן וקשיא לן להריטב"א אימו' דשמעת להו דפליגי במנין הפסין למ"ד פס אחד ולמר ב' בשיעורא דב' פסין מי שמעת להו והשתא דאמרת לעולם מוסיפין שיעו' דרוח א' שפי' דהא ממילא שמעת לה מדאכשרי רבנן בפס א' ד"ט מכלל דב' פסין של ב' משהויין סגי דאי של ג' ג' בעי לפיש שיעורא דתרי רוחא מחד רוחא. ורבי דסב' ב' דוקא אבל פס א' כלל כלל לא ס"ל ב' של ג' ג'. ולדידי' ניחא נמי אליבא דרש"י הא דאמרינן בפירקין אדר' יוסי משום דרבי קאי כוותי' הואיל ורבנן בהא פליגי עלי' דר' יוסי וניחא נמי הא דקשיא לי' לר' זירא דר' יוחנן אדר"י מקמי דסליק מימי דסבו' הוה ר' זירא דב' פסין דקאמ' ר' יוחנן ג' מכאן וג' מכאן קאמ' כר' אדא בר אבימי. וקשיא לי' האמ' ר' יוחנן צריכין שיהא בהן ד' וכיון דד' מרוח אחת סגי נפיש שיעורא דתרי גיסי מדחד וכי סליק מימי פירשה דרב אדא בר' אבימי רבי היא וס"ל כר' יוסי ור' יוחנן ס"ל כרבנן דר' יוסי ומב' רוחות משהו מכאן ומשהו מכאן להכי מרוח א' בד"ט סגי. אלא דסברא דהריטב"א דחיקא לדעתין:
וכן הא דלא מתני' משום דממילא שמעת לי' דה"ק ובלא"ה דרש"י קשיא:
ובירושלמי אמתני' דריש מכילתין ר' יוסה בשם ר' יוחנן הלכה כדברי האומר בב' פסין ובלבד פס של ד"ט מיכן ופס של ד"ט מיכן וכן אמתני' דלחיין שאמרו א"ר יוסה אתיא כמ"ד חצר ניתרת בב' פסין ובלבד פס של ד"ט מיכן ופס של ד"ט מיכן ואזדא לטעמי' דאמרו אמתני' דלחיין שאמרו תני ר' ישון קומי ר' אחא בגדולה י"א ובקטנה יו"ד אתבעית מתני' ולא אשתכחא א"ל ר' אחא כן אר"ל כל משנה שלא נכנסה לחבורה אין סומכין עלי' והשתא כיון דמתניתא דר' אדא לא סמכינן עלה אוקמינן להנך תרתי דר' יוחנן בפסי ד"ט וקא"ר יוחנן פסי חצר ב' פסין של חצר צריכין שיהא בכל אחד ד'. אלא רבנן בבלאי דלא דחו למתני' דרב אדא פריקו לה כרבי וכר' יוסי ודר' יוחנן בב' משהויין כרבנן דר' יוסי הא ד' מיכן וד' מיכן לא מצי לאוקמה לדר' יוחנן דכמאן ס"ל דפליג אמתני' דרב אדא. ולמאי דאמרו בירושלמי דד' דר' יוחנן לאו דוקא אלא ג' וכ"ש מיכן וג' וכ"ש מיכן אוקמוה נמי להא דר' אסי משמי' דר' יוחנן דאמר צריכין שיהא בהן ד לאו דוקא ד' אלא יתר מג':
עובדא דדורא דרעותא איכא למימר דרב יהודא פס אחד משהו אמר להו ע"כ לא קאמרי ר"פ ורב הונא ברי' דר"י מרוח א' בד' אלא ביבשה אבל במים קל הוא שהקילו חכמים ואפי' פס א' משהו סגי כדאמר אביי ואיכא למימר אביי משום דלא אסיק אדעתי' להאי שינויא הוא דקמפליג במים והשתא דאתא ר"פ ורב הונא ופירשוה מרוק א' בד' רב יהודא נמי פס ד' הוא דאצריכינהו ואפי' במים מרוח א' בד' מב' רוחות משהו מכאן ומשהו מכאן ומדהריא"פ והרמב"ם דפרשי גידודי דברייתא פס משהו מכאן ומשהו מכאן או ד'מצד אחד ש"מ במים נמי
דרב אחלי תנאי היא. פליגא בה רבנן הראב"ד והר"מ והרא"ש וה"ר מרדכי והרשב"א אמרו כלישנא ק מא וחצר אפי' אין בה ד' צריכה פסין ומבוי אם אין בפתחו ד' א"צ כלום. והרמב"ם אמר במבוי אם אין בפתחו ג"ט א"צ כלום. הא יש בפתחו ג"ט אע"ג דלית בי' ד' צריך תיקון. וכן הריא"פ אשמיט להא דרב אחלי ש"מ לא ס"ל. קסברי כלישנא בתרא ושמואל לית לי' לדרב אחלי והלכתא כוותי' ובמהדורא קמא מצאנו וז"ל והריטב"א תרגמה לשמעתין דשמואל רוב דופן קאמר דלא תימא בדופן ז' דוקא בעינן ודרב אחלי סד"א דשאני חצר ממבוי או דשמואל לית לי' דרב אחלי ע"כ. וכולהי מילת' דלא אתי למיטעי' הוא דשמואל סתמא קאמר וקמ"ל דלא אתי למיטעי בדופן ז' וכדאמור בתוס' למה אטעה. והשתא אפי' בחצר נמי פחות מד"ט לא בעי תיקון כדרב אחלי דלהלכה ליכא מאן דפליג עלי' דרב אחלי ומסתברא כרבוותא ואף הריטב"א גופי' אמר לקמן אדאמרינן א"ב דרב אחלי דבחצר ליתא לדרב אחלי ע"כ ואפי' מבוי שאין בו ד' צריך לחי או קורה:
ממלא הוא דלא ממלאינן כו'. שמעינן מהא מדלית לי' גידודי ונפרצה בית' מיו"ד א"נ במלואו אפי' ביו"ד אסיר לטלטולי בגווה ואסור למימלי אף בתוך ד"א דקמטלטל מכרמלית לרה"י ולא דמי לסלע שבים יותר מבית סאתים דא"ר אשי לקמן ד' ס"ז ע"ב הואיל ואסרו רבנן לטלטולי בכולי' שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים ומן הים לתוכו דלא לימרו רה"י גמורה הוא ואסרו לטלטולי בכולי' ואע"ג דקרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה רה"י דאורייתא וקמטלטל מכרמלית לרה"י מ"מ הואיל וכרמלית דרבנן הוא שרינן מכרמלית לתוכו דלא לישרי בתוכו ה"נ בג' מחיצות דרה"י דאורייתא וכרמלית דרבנן הוא לטלטל מכרמלית לתוכו דלא ליתי לטלטולי בגווה בכולה דקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה דרה"י דאורייתא וכרמלית דרבנן הוא ושרו רבנן מכרמלית לתוכו שאני התם כדאמ' בי' טעמא תוכו שכיח מן הים לתוכו לא שכיח אבל הכא מימלי נמי הא משכח שכיחא וכיון דתרווי' שכיחי לא שרו רבנן בי' מידי וקיימי בדוכתי' ואידי ואידי אסיר א"נ קרפף יתר מב"ס שלא הוקף לדירה אתי למיטעי דרה"י גמורה היא אבל ג' מחיצות או ד' ונפרצה ביתר מיו"ד מידע ידיע דאסור לטלטולי בגווה עד דימעט עד יו"ד ועד דעביד תיקון למבוי או לחצר פוק חזי כולהי מבואי מתוקנין נינהו ולהרמב"ם דאמר ד' מחיצות דאורייתא וג' מחיצות מדאורייתא מקום פטור ועשאוהו כרמלית מבוי או חצר בלא תיקון שרי לטלטולי מכרמלית לתוכן דהא מכרמלית לכרמלית קא מפיק. ומבוי הפתוח לכרמלית תוכו אסור מתוכו לכרמלית מות' ואם הכשירו בקורה דאמ' הרמב"ם מות' לטלטל בתוכו והזורק מרה"ר לתוכו פטו' מכרמלית לתוכו מותר כדרך שמות' למקום פטור דקורה עושה אותו למקום פטור אבל מרה"ר לתוכו אסו' אע"ג דהשתא מקום פטו' הוא מ"מ כיון דבלאו קורה הוה אסו' קורה דמפלגא לי' טפי מרה"ר לא משרא לי' לרה"ר. וקשיא לן א"ה בדלית לי' גידודי מימלא מינה לישתרי הא מכרמלית לכרמלי' קא מפיק וכמה דוכתי בתלמודא דאמרו מכרמלית לכרמלית קא מפיק ושרי ואיכא למימ' היינו דקאמר מימלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולי מטלטלינן הא נפרצה חצר במלוא' למקום האסור לה וטלטולי ליתסר דכרמלית היא ומימלי לישתרי דמכרמלית לכרמלית קא מפיק ומשני דאית לה גידודי והו"ל רה"י ושרי לטלטולי ומימלא מינה אסור דמכרמלית לרה"י קא מעייל והא דאמר הרמב"ם הי' ברחבה יות' מעשר אמות אין ממלאין הימנה עד שיעשה לה מחיצה. בדאיכא מחיצות לחצר או פסין דהו"ל רה"י והא דאמר אבל אם לא נשאר פס כלל אסור לטלטל בכל החצר וכו' לטלטל אסור ולמימלי מינה שרי ודחיקא מילתא ושבקי' להרמב"ם דדחיק ומוקי אנפש' א"נ נימא אע"ג דאמר הרמב"ם ג' מחיצות כרמלית אסור לטלטל מתוכו לכרמלית ומכרמלי' לתוכו או מים מאמת המים משום דהאי כרמלית מחזי טפי כרה"י דאית לי' דיורין ומחיצות ולא חסר אלא שם מחיצה רביעית כלחי והא נמי דחיקא לן דבכולהי כרמלית אמרינן מכרמלית לכרמלית קא מפיק. ולא ידענא מאי קסב':