גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק ראשון - מבוי · דף יא:
אלא לאו מן הצד כו' ש"מ לר"ל דאמר אפי' מן הצד ויתר מעשר שרי בכלאים הא דתניא דעשו להן פאה מלמעלה לאו דווקא מלמעלה וה"ה מן הצד והשתא נמי דמיית להא דר' יוחנן איכא לאוקמה כדמעקרא ואידי ואידי ביתר מיו"ד התם בעל גבן הכא במן הצד ודכ"ע אית להו דר' חסדא דבשבת מן הצד אפי' ביו"ד אסור וקמיפלגי בשבת בע"ג וביתר מעשר בדרב ובכלאים ביתר מעשר מן הצד וקאמר ר"ל פאה מותרת לענין כלאים בכ"מ אפי מן הצד וביתר מיו"ד אבל לא לשבת מן הצד כלל כלל לא ור"י אמר כמחיצות לשבת דלא כך מחיצות לכלאים דלא ביתר מיו"ד ומן הצד הא ביו"ד דכ"ע לשבת לא לכלאים שרי אלא דאוקמה להא דפליגי בשבת ביו"ד ומן הצד דלא תימא ר' יוחנן כרב:
למאי דאסיק בע"ג דכ"ע בין לשבת בין לכלאים אפי' ביתר מיו"ד מהניא צוה"פ במן הצד ובעשר לכלאים נמי דכ"ע ל"פ דשרי ביתר מיו"ד לשבת דכ"ע דאסיר כי פליגי במן הצד בעשר לשבת וביתר מיו"ד לכלאים לר"ל שרי לר"י אסור
א"ר חסדא צו"פ שעשאה מן הצד רב האי גאון והריא"פ והרמב"ם אמרי בסמוך לקרן ורש"י והרא"ש והרשב"א והריטב"א דאמרי הא שרי אלא מן הצד שקשר לקנה שלמעלה מן הצד ואמר הרב בעל ט"ז דלא אסיר אלא אם החבל שלמעלה קשור שלא בקצה העליון של קנה אלא בולט קצת מן הקנה למעלה מן החבל אבל אם הוא כרוך בקצה העליון מצדו ואין בולט מן הקנה למעלה מהחבל כשר והיינו דאמר רש"י באמציעתן אבל הריטב"א לא כן אמר אלא דאמציעתן דרש"י לאו דוקא ומן הצד הוא על פניהם או סמוך לראשן או באמציעתן וכן משמע לישנא דהרא"ש שאין זה דרך הפתח אלא נותן המשקוף על גב המזוזות וה"נ על גביהן ממש צריך:
שלש מחלוקת בדבר א"ד לא בריאה ולא היכר ציר צריך והיינו דאמר לי' לא אמר ולא כלום וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ב' ב.) והריא"פ והרמב"ם אמרו בריא צריך וא"צ היכר ציר וכן אמר הרב בעל ההגהות מיימוני משמי' דרש"י וכן קבלו אנשי טריוש ואנשי נר בונ' והראב"ד והר"מ ובעל סמ"ג וסמ"ק והרא"ש אמרו תרוויי' צריכי בריא' והיכר ציר ומסיים הרשב"א וראוי לחוש לדבריהם ותהו בה רבנן בדהריא"פ ואמר הרא"ש בירושלמי פליגי ר' יוחנן ור"ל וסבר הריא"פ הלכתא כר' יוחנן וכן אמר הריטב"א והרא"ש אמר הא ר"ל משמי' דר' ינאי אמר והלכתא כוותי' דרבי' דר' יוחנן הוא ואמרינן אנן שפיר קאמר הריא"פ ורש"י ורמב"ם דאתמר בירושלמי אבא בר הונא אמר צוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וגמייא על גביהן ר' ינאי בשם רשב"ל ציר וכן ציר לא יהא מחוסר אלא דלת. פריש בה הרב בעל קרבן העדה ציר הוא דבר חד שבדלת שנותנין אותו בחור ובו סובבת דלת וכן ציר מקום מוכן שיהא בה חור שהדלת סובבת בו ואע"פ שא"צ דלת מ"מ בעינן דחזיא לדלת וכו' וכן מלשון את הכיור ואת כנו:
עוד אמרו התם ר' ירמי' בשם ר' שמואל ב"ר יצחק ציר וכן ציר לא יהא מחוסר אלא דלת אמרה ר' ירמי' קומי ר' זעירא א"ל ומה בידך פי' הרב בעל ק"ה מה קבלת מרבותיך אם סגי לגני ע"ג או צריך ציר וכן ציר ר' אילא בשם ר' יוחנן צוה"פ שאמרו קנה מכן וקנה מכן וגמי ע"ג א"ר יוסה רבנן דהכא כדעתין ורבנן דתמן כדעתין רבנן דתמן דאינון אמרין צוה"פ שאמרו קנה מכן וקנה מכן וגמייא ע"ג ואינון אמרין לית כן ורבנן דהכא דאינון אמרין ציר וכן ציר לא יהא מחוסר אלא דלת ואינון אמרין דאית כן פירשה הרב בעל קרבן העדה ואינון אמרין לית כן דבצוה"פ כזה אין להתיר ביתר מעשר לכך מגיהין משנתינו ואמרין לית כן כמותינו ותני בה צריך למעט וכדאמרו התה א"ל רב לית כן כמשנתינו ואינון אמרין דאית כן דבצוה"פ שיש בו ציר וכן ציר ואינו מחוסר אלא דלת יש להתיר אפי' בעשר ודהרב בעל קרבן העדה קשיא טובא חדא הריא"פ והרמב"ם דאמרו כמתניתין דא"צ למעט ואמרי דלא בעינן היכר ציר והא אסקינן הכא דמאן דבעי היכר ציר מתני אין צריך למעט ומאן דלא בעי היכר ציר מתני צריך למעט ועוד הכא דאמרינן דפליגי בציר מנא לן אטו משום דאמר קנה מיכן וקנה מכן וגמייא ע"ג לא מצי סבר נמי היכר ציר והרי מאן דבעי היכר ציר אית לי' נמי הא דקנה מיכן כו' ובבבלי נמי האמר ר"ל היכר ואמרו תנא צוה"פ שאמרו קנה מיכן ולהר"מ והראב"ד לא פליגא ותו מאי ציר וכן ציר לימא כן ציר. ואי יתד הדלת הסובב בהחור קאמר יתד בלא דלת מאי עבידתי' אלא האי ציר וכן ציר דקאמר ציר היינו ציר העליון וכן ציר היינו ציר התחתון כדכתב ואת כנו וכול' היכר ציר קאמר שיהו חור למעלה במה שעל גביהן וחור למטה בקרקע ותדע דקא' ולא יהא מחוסר אלא דלת ואי חור התחתון לחוד קאמר דלת בציר התחתון מי קאי והתנן מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור דציר התחתון לא מחזי כבונה דבציר העליון לחוד נמי קאי אבל לא העליון דמחזי כבונה דבציר התחתון לחוד ל"מ קאי אלא חור למעל' ולמט' אינו מחוסר אלא דלת והיינו דפליג אאבא ב"ר הונא דאמר גמי ע"ג וגמי ל"מ עביד בי' חור לציר ואתא ר' יוס' וקאמר רבנן דהכ' כדעתין כו' דל"ת דכ"ע היכר ציר התחתון בעי ותקשי לך מ"ד גמי ע"ג הא ליכ' ציר העליון ומ"ש ציר התחתון דצריך ומ"ש ציד העליון דלא צריך אדרבא איפכ' מסתברא ציר העליון דלא מצי קאי בלאו הכי צריך וציר התחתון דבלאו הכי נמי מצי קאי לא צריך:
אתא וקאמר רבנן דתמן דאמרו גמייא ע"ג דלא אמרין אית כן דאפי' כן ציר דהיינו חור התחתון דמצי למיעבד נמי לא בעי דלא בעי היכר ציר כלל ורבנן דהכא דאמרין ציר העליון אינון אמרין דאית כן דבעי נמי ציר התחתון דלא יהא מחוסר אלא דלת ומאן דבעי היכר ציר בעי למעלה ולמטה ומאן דלא בעי לא בעי לא למעלה ולא למטה והכא בבבלי דאיתמר א"ל תנא צוה"פ שאמרו קנה מיכן וקנה מיכן וקנה ע"ג סתם קנה כל שהוא ולית בי' כדי למיעבד בי' חור לציר ופליגא דריש לקיש דאמר צריכא היכר ציר בין מלעלה בין מלמטה והיינו דא"ל תנא קנה ע"ג דמלמעלה לא בעי היכר ציר ואע"ג דלא מצי קאי כלל בנא ציר העליון לא מיבעיא מלמטה וכדא"ר יוסה דירושלמי דמ"ד גמי לא בעי נמי מלמטה והלכתא כוותי' דבתראי נינהו ותניא כוותי':
אמרו הלכתא כוות' דר' נחמן דא"צ ליגע דרב ששת הדר לגבי' ממתניתא דכיפה ואמר הר' מרדכי אפי' למעלה מג' דאי בתוך ג' אפי' רב ששת מודי ולא דמי להא דאמרו צריכין שיהו מכוונין תחת העליון הא משוכין אפי' בתוך ג' לאו כלום מידי דהוה אקורה דבעינן ע"ג מבוי וא"ר אשי תלוי' בתוך ג' נמי ואלו משוכה לא
כיפה מדברי רש"י נלמוד דפתח המתעגל אפי' מלמטה התחיל להתעגל אם יש ביניהן ד"ט חייבת במזוזה והכא משום דבמקום העיגול אין ברחבו ד'. והריטב"א והרא"ה והרמב"ם והרב בעל נימוקי יוסף ומטו בה משמי' דהרשב"א דרגלים שוות בעינן בגבוה יו"ד ורחב ד' הא לאו הכי פטורה וה"נ לא הוי צוה"פ:
מתני': משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד כו' לאו טעמא דב"ש אתא לאשמועינן אלא משום דשאני לי' בין מבוי פחות מד"א למבוי ד"א וסבר דילמא אתי למיטעי דבית הילל לא אקילו כולי האי אלא במבוי פחות מד"א אבל מבוי שהוא מד' אמות ולמעלה מודו ב"ה דבעי לחי וקור' להכי קפריש ואזיל דבמבוי פחות מד"א ב"ש נמי מודו וכי פליגי במד"א ולמעל' דב"ה אפי' בהא לחי או קורה קאמרי ור"ע משום דאמר איהו לא נחלקו אהדר לי' דנחלקו כדכתיבא בתו':
גמרא: למימרא דקסברי ב"ש כו' קס"ד כי אחמור רבנן במקום דלאו רה"י ולאו רה"ר הוא מדאורייתא ועשאוהו רבנן לכרמלית ואחמור בי' רבנן לאשויי רה"י גמורה אבל ברה"י גמור דאורייתא לא אחמור בי' דמשום פרוץ במילואו למקום האסור בהיכרא בעלמ' סגי דלא להוי מילואו ומדאצרכי ב"ש לחי וקורה מכלל דקסברי ד' מחיצות רה"י דאוריי' ועד ד' מחיצות לא הוי רה"י דאוריי' והיינו דבעי לחי וקור' למישוויי' רה"י גמורה דרביעית אפי' שם מחיצה מהני וכדאמרן בשמעתין דאפי' לחי לחוד מחיצה דאורייתא היא וכ"ת א"ה מאן דלית לי' דב"ש חצר נמי תיסגי לי' בפס כ"ש ורש"י האמר בשמעתין דאפי' רבנן דפליגי אדרב בעי פס ד' כי קאמר רש"י למסקנא אבל למאי דס"ד השתא רבנן פס כ"ש קאמרי ומשני לזרוק משלש הוא דמחייב ואפי' ברה"י גמורה אחמור רבנן ושינויי הוא דקא משני דמהא ליכא למשמע מינה והדר דייק לב"ה מדאחמור בשלישית כולי האי ובעי מחיצה גמורה צוה"פ למר ודלת למר ואי ב' מחיצות רה"י כולי האי ודאי לא אחמור ומשני אימא אפי' כולי האי אחמור אע"ג דרה"י הוא ושינויא הוא דמהא ליכא למשמע מינה אבל להלכה בציר מג' ודאי לא הוי רה"י א"נ ה"ק לימא קסברי בה ג' מחיצות גמורות דאורייתא ומשני לזרוק מב' ושלישית לחי הוא דמחייב וכרב יהודה דשמעתין דאמר מבוי שאינו ראוי' לשיתוף הכשירו בלחי חייב והר' יונתן דאמר ב"ש וב"ה בטילטול מדאורייתא קמיפלגי לב"ש מדאורייתא אסור לטלטולי עד דאיכא ד' מחיצות ואתאי הלכתא ואוקמה לרביעית אלחי וקורה ולב"ה מדאורייתא בג' מחיצות שרי לטלטולי ואתאי הלכתא לאסופי לחי או קורה לא ידענא הא בטלטול מדאורייתא ליכא למ"ד דבג' מחיצות אסיר לטלטולי דרה"ר דאורייתא ודאי לא הוי ואפי' במפולש אמרו בשמעתא דכיצד מערבין ה"ק כיצד מערבין מבואות המפולשין לרה"ר ולא מיבעיא סתום וכן אמרו בריש מכילתן מבוי דרבנן וכן לב"ה לחי או קורה לאו הלכתא נינהו אלא מדרבנן הוא דהואי כדאמרו מבוי דרבנן:
והא דאמרי לימא קסברי ב"ה כו' ממתני ליכא למשמע מינה אלא ממתניתא דת"ק וחנניה שמעינן דמתני' במבוי סתום והו"ל למידק מהאי מתניתא גופי' מדלא סגי לחי וקורה ברוח ג' אלמא ג' מחיצות דאורייתא אלא איידי דדייק לב"ש ממתני' דב"ש בדת"ק דחנניה ליכא קא דייק נמי לב"ה ממתניתין:
שמעינן משמעתין ג' מחיצות רה"י מדאורייתא והזורק לתוכו מרה"ר חייב ורבנן תיקנו להכירא לחי או קורה. וכל דלאו רה"י דאורייתא לא שרו רבנן לטלטולי בגוי' וכן אמר הראב"ד והרשב"א והרב בעל הסמ"ג וסמ"ק ושאר רבוותאי והרמב"ם אמר פי"ז הל' א' והל' ט' דלא הוי רה"י דאורייתא אלא בד' מחיצות או ג' מחיצות ולחי ברביעית אבל קורה ברביעית לטלטולי הוא דשרי דג' מחיצות נמי דאוריית' לאו רה"ר אלא מקום פטור ורבנן הוא דשווהו כרמלית למיס'וכי וכי איכא הכירא שרו רבנן אבל לזרוק מרה"ר למבוי סתו' שהכשירו בקור' פטור ואותבוהי רבנן שמעתין ואנן תרגמינן אליב' דהרמב"ם ה"ק לימא קסברי ב"ה ג' מחיצו' דאוריית' בציר מג' ודאי לאו רה"י דאורייתא דאי הוי רה"י ברה"י גמורה דאורייתא לא הוו מחמרי בי' רבנן למיבעי בי' מחיצה גמורה ובלחי וקורה סגיא ומדאצרכוה מחיצה מכלל דעד ג' מחיצות כרמלית דרבנן ומקום פטור דאורייתא אבל ג' איכא למימר רה"י דאורייתא ואיכא למימר ג' נמי לאו רה"י דאורייתא ועד דאיכא ד' כרמלית הוא ואקילו בי' בהאי כרמלית דכי איכא ג' מחיצות ורביעית בהכירא דלחי או קורה סגיא ומשני מהא ליכא למשמע מינה אימא ב' נמי רה"י דאורייתא ורבנן אפי' ברה"י דאורייתא אחמור ומיפשט הוא דליכא למיפשט מהא אבל להלכה עד ד' כרמלית הוא וד' מחיצות הוא דהויא רה"י וה"המ אמר דמתני' לזרוק הוא דאסור: