אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק ראשון - מבוי › דף יא.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק ראשון - מבוי · דף יא.

דף י:

איפכא מאי אי צוה"פ במפולש או ביתר מיו"ד קמיבעיא לי' כדאמרו רבנן דתו' ברייתא ה"ק מבוי סתום ואינו רחב מיו"ד שהכשירו בקורה וקורתו גבוה מך' ימעט ואם יש לי צוה"פ שהוא מבוי שהכשירו בצוה"פ כגון שהוא מפולש או רחב מיו"ד אע"פ שגבוה מך' א"צ למעט והו"מ מוקמי לה בצוה"פ העומדת מאליה ולא סמכו עלי' מאתמול דמשום לחי לא מהני כדאסיק בשמעת' דלחי העומד מאליו דהיכא דלא סמכו עליו מאתמול דכ"ע לא הוי לחי ומשום צוה"פ מהניא כי היכי דמהניא במחיצה דצוה"פ כמחיצה גמורה היא ומהניא במפולש וביתר מיו"ד ובכלאים אלא דצוה"פ העומדת מאלי' לא שכיחא ולא מיתוקמא בצוה"פ שהרחיקה מן הכותל ג' דלא הוי לחי דבהא צוה"פ נמי לא מהניא בי' דאויר ג' שבין צוה"פ לכותל הויא פירצה וליכא עומד מרובה להתירה דצוה"פ למקומו הוא דמשוי פיתחא אבל למישווי' עומד למישריי' לפרוץ שאצלו למיהוי עומד מרובה לא משוי לי' מיהא להר' יונתן דאמר הרחיקו מן הכותל טעמא מאי משום דאוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא קמבטל לי' הא לא"ה הוי לחי ומהני להכא ולהכא צוה"פ דלא מבטל אוירא כדאמר הריטב"א מהני להכא ולהכא ותו האמרי רבוותא דעשאה באמצע שפיר דמי וצריך תירוץ:

אמלתרא דקמיבעיא לי' ברחבו. דחשיבותא דאמלתרא אימא משוי לי' פתחא מעליא ואפי' רחב מיו"ד כצוה"פ א"נ פסקי דארזא קמיבעיא לי' ומשום דנפיש משכי'. דלגבהו דמשום דלא שלטא בי' עינא הוא אמרינן בריש מכילתין דדמי לסוכה דאע"ג דנפיש משכי' פסולה אבל לרחבו דמשום דרחב לאו פתחא הוא אימא נפיש משכי' קא משוי לי' פתחא:

שמעינן צוה"פ מהניא לגבהו ולרחבו ואמלתרא לרחבו בעיא דלא איפשיטא ואמרי ה"ר מרדכי והרא"ש דלא מהני והרא"ש אמר בה טעמא דצוה"פ לגבהו מסתברא דמהני דצוה"פ לא בעי הכירא ואמלתרא לגבהו איידי דחשיבא שלטא בי' עינא אבל לרחבו דמשום פירצה חשיבא מאי אהניא בה והרשב"א (עה"ק שער ב' א') אמר אין אמלתרא מועיל לרחב מעשר אלא לגבו' מך'. ויש מתירין באמלתרא שספק הוא וס' של דבריהם להקל ואין דעתי כן שלא אמרו להקל במחיצות אלא להחמיר הואיל ועקר מחיצות ד"ת וקשיא לן מי אמר הרשב"א הכי והאמר הרשב"א (שער א' ט') בלחי הבולט הי' הדופן יתר מד"א והמבוי יותר על שמונה ואנו מסופקין אם העומד כמחצה על מחצה או מרובה על הפרוץ או אינו כפרוץ יראה לי שמתירין מן הספק שכל ספק דבריהם להקל וניחא לן קסבר הרשב"א פירצה יותר מיו"ד דאורייתא והכא אע"ג דהכשר מבוי מדבריהן עקר מחיצות דאורייתא ופירצה יותר מיו"ד מבטלין מדאורייתא התם לחי יתר מד"א נדון משום מבוי מדרבנן דלא הוי הכירא דמדאוריית' כל דסתים טפי עדיף וכדאמרו התם רבנן דתוס' אפי' למ"ד לחי משום מחיצה בעי הכירא קצת והוה לי' עקרו מדבריהן והריא"ז אמר אמלתרא נמי מהניא לגבהו ולרחבו וריהטא דברייתא כוותי' דאסיפא נמי קאי ודומיא צוה"פ ולא ארישא דיחויא בעלמא הוא דלא תפשיט דלמא ארישא והא דירושלמי מסייע להו לרבנן דאתמר התם בריש פירקין והרחב מעשר ימעט כיצד ממעטו נותן מלתרא בפתח המבוי ומתיר המבוי לרוחב אתאמרת ורבנן עבדין לה אפי' בגובה לא כפרוץ ומלואו הוא נעשו' כאכסדרה. והיינו דאמרינן היה יורדות וסותמות כדאמרינן באכסדרה הא בלאו פי תקרה כגון מלתרא דלא רחבה ד' לא ואיכא למימ' שאני מלתרא דירושלמי דלא חשיבא אלא משום דאית בי' ד' קרו לה מלתרא וכדאמרן בריש מכילתין:

שכן לא התרת ביה אצל פסי ביראות לר"מ. ולר' יהודה נמי לא התרת ברחב יתר מי"ג אמה ושליש דיתר מיג"א ושליש לר' יהודה כיתר מיו"ד לר"מ. דכל רחב משיעור פתח לא התרת בו בשום מקום. ולרב דאמ' יתר מיו"ד לר"מ אינו ניתר בצוה"פ ה"ה לר"י ביות' משיעורו:

והאי לאו פירכא גמורה היא אימא יות' מעש' לא חמי' מפרוץ מרובה ופסי ביריאות הואיל והתרת בו פרוץ מרובה לא התרת בו נמי יתר מיו"ד תרתי וכדאמרינן והיא הנותנת. אלא לר' יוסף קאמ' דלא מצית גמיר מית' מעש' אימא יתר מעש' חמיר שכן לא מצינו בו הית' ופסי ביראות נמי אימא הוינן מיקל בהו תרתי ומשום דיתר מעש' חמיר לא התרת בו. וע"כ צריך אתה לומר כן להריטב"א דאמ' מדקא דייק רב יוסף והא לית הלכתא כוותי' דרב ומדקא מסייענן לי' מברייתא ומהא דפסי ביראות ודשיירה שמעינן דר' יוסף לדידן נמי דלית לן הא דרב ומהניא צוה"פ ביתר מיו"ד קאמ' דבפרוץ מרובה מודינן לרב דצוה"פ לא מהניא בי'. ותיקשי להריטב"א ולאו ק"ו הוא ומה יתר מיו"ד שלא התרת בו אצל פסי ביראות נית' בצוה"פ פרוץ מרובה שהתרת בו אצל פסי ביראות אינו דין שיהא נית' בצוה"פ. אלא לאו משום דאיכא למיפרך אימא פרוץ מרובה חמי' מית' מיו"ד ופסי ביראות היא הנותנת הואיל והתרת בו פרוץ מרובה ולית לי' מחיצות לא התרת בו נמי יתר מיו"ד

והא דהתירו אצל פסי ביראות ופרוץ מרובה הא מדאור' מבטל למחיצה כדאיתמ' בפירקין הכי אגמרה רחמנא למשה לא תפרוץ רובה. כבר פירשוה בתוס' בריש עושין פסין היכא דאיכא בכל רוח אמה מכאן ואמה מכאן מדאורייתא מחיצה היא ואע"ג דפרוץ מרובה וכדאמרינן התם הזורק לכעין פסי ביראות ברה"ר חייב ורבנן הוא דאחמי' בי' והכא אוקמוה אדאורייתא וכן אמר הריטב"א התם שמעינן מהא דאית לן תרי פרוץ מרובה אי איכא אמה מכאן ואמה מכאן לכל רוח מדאורייתא מחיצה גמורה הוא ומדרבנן הוא דבטלה מחיצתא ואי ליכא כה"ג אגמרא רחמנא למשה לא תפרוץ רובה ופרוץ מרובה מדאורייתא קבטלה מחיצתא ופירצה יתר מיו"ד לר"מ וית' מי"ג אמה ושליש לר' יהודה מסתברא דמדאורייתא בטלה מחיצתא והכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ יות' מיו"ד למר ויות' מי"ג אמה ושליש למר דבכ"מ הוא כפרוץ במלואו ובכמה דוכתי קרינן לה נפרצה במלואה ובקרפפיות' יות' מבי' סאתים שלא הוקף לדירה אמרינן פורץ בו פירצה יות' מעש' וכמאן דליתה למחיצה דמיא וגודרו ומעמידו על עשר ומות' דהו"ל כמאן דאקפי' מחיצה לדירה ובכל גגות תנן חצר שנפרצה לרה"ר לר' אליעזר הו"ל רה"ר דאורייתא ולרבנן איבטלה מרה"י ורה"ר לא הויא אלא כרמלית ופירש"י שנפרצה במלואה או יתר מעש' ש"מ יות' מעש' קא מבטל מחיצה ובטלה מרה"י דאורייתא ואיעביד רה"ר דאורייתא לר"א ולרבנן כרמלית וצוה"פ ודאי מדאורייתא מחיצה הוא מדשרי בכלאים לכ"ע ורב יוסף בין בפרוץ מרובה דאורייתא דליכא אמה בכל רוח בין בפרוץ מרובה דרבנן דאיכא אמה בכל רוח קאמ' דלא מהניא צוה"פ דאי ס"ד בפרוץ מרובה דאורייתא קאמ' הא בפרוץ מרובה מדרבנן מהני צוה"פ. מאי קושיא מפסי ביראות הא בכעין פסי ביראות ה"נ דמהני צוה"פ. אלא רב יוסף בכולהו קאמ' וקאמ' הואיל וית' מיו"ד אוסר במבוי ומבטל מחיצה מדאורייתא אינו נית' בצוה"פ ואע"ג דבצוה"פ מדאורייתא מחיצה הוא כאשכחן בכלאים אחמור בי' רבנן דלא תהני פרוץ מרובה דמבטלא מחיצתא מדאורייתא נמי לא מהניא וכיון דלא מהניא בפרוץ מרובה דאורייתא אחמור בי' נמי רבנן בפרוץ מרובה דידהו דלא תהני ולא פלוג ודחינן מה ליתר מיו"ד שלא היתירוהו בשום מקום תאמ' בפרוץ מרובה שהתירו פרוץ מרובה דידהו בפסי ביראות וכיון שהתירוהו במקום דין הוא שיתירוהו בצוה"פ בכ"מ ואפי' היכא דליכא אמה בכל רוח דפרוץ מרוב' דאוריית' הוא לא אחמו' בי' דצוה"פ דמדאורייתא מחיצה הוא ורבנן נמי לא אחמו' בי' ולא פלגוהי מאידך פרוץ מרובה להחמי' דשם פרוץ מרובה הותרה באמה לכל רוח והשתא לדידן דלית לן דרב וצוה"פ מהני אפי' בית' מיו"ד מהני נמי בכל פרוץ מרובה ואפי' בפרוץ דאורייתא:

ולהריטב"א אמרינן דפרוץ מרובה דאורייתא חמירא מית' מיו"ד ואחמו' רבנן נמי בפירצה דידהו משום פירצה דאורייתא דלא מהניא צוה"פ ואע"ג דאקילו בעולי רגלים בפירצה דידהו בשאר בני אדם אחמור. וצריך תירוץ:

אמר הרמב"ם אם הי' לפירצה זו צוה"פ אע"פ שיש בה יות' מעש' אינה מפסדת המחיצה והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד ואמ' עלה הה"מ שדעתו שכשהוא יתר מעש' עם צוה"פ כעש' בלא צוה"פ מה עשר בלא צוה"פ פרוץ מרובה על העומד לא אף יתר מעש' בצוה"פ פרוץ מרובה לא ואע"פ שנראה מסוגיא שעל משנה זו דמאן דאית לי' כי האי מתני' חצר שרובה פתחים וחלונות ניתרת בצוה"פ וברייתא דקא אמרה בפתחים ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ היינו בפתחים שאין עשוין כתקנן רבינו תפס לו פשט הברייתא ופשט מימרא דר' יוחנן דאמ' לכלאים התירו ולא לשבת וסוב' דאפי' מאן דאית לי' מתני' אית לי' הכין כו' ואינו סומך על דחיות הנזכרות שם כו' ובפירצה עשר ויש לו צוה"פ שהוא ז"ל יודה שאפילו פרוץ מרובה על העומד כשר. אלו דברי הר' מגיד משנה. ולדידי' מיתוקמא מתניתא דרובה פתחים וחלונות בפתחים גמורים ונית' מיו"ד דלא מהניא צוה"פ וכן הא דר' יוחנן בעל גבן ובית' מיו"ד ומשום דפרוץ מרובה וית' מיו"ד אפי' למאן דלית לי' דרב מודי דלא מהניא בי' צוה"פ ובכלאים מהניא והא דא"ר יוחנן בכלאים נמי לא במן הצד וית' מיו"ד והא דלא כתלמודין וכי איכא למדח' לתלמודין זימנין דמדחינן לשינויי וקיימא כדאמרה מעיקרא אבל למדחיי' כלל וכלל לא כדסליק אדעתי' מעיקרא ולא כדאסקנא מי דחינן לתלמודין ואוקמינן מסברא דנפשין וא"כ אתה אומר אין לנו הלכה והכא הא מאן דסייעי' לי' לרב יוסף מוקים למתניתא בעש' ובעי עומד מרובה משום דבפרוץ מרובה אפי' בעש' לא מהניא כדר' יוסף דבעש' קמיירי ורב כהנא דמוקים לה בפתחי שמאי דלית להו צוה"פ נמי בעש'קא מוקי לה דאי בית' מיו"ד אפי' עומד מרובה נמי לא ואת קא מוקמת לה בפתחין גמורין ובית' מיו"ד דלא כמאן דמסייע ודלא כרב כהנא וכי תימא פתחי שמאי שינויא דחיקא ותלמודין אליבא דרב דאמ' צוה"פ בית' מיו"ד לא אהניא ולא מידי הא מתניתא דשרי בעומד מרובה ע"כ ביו"ד ואי בפתחים גמורין מסייעא לדר' יוסף דצוה"פ לא מהניא בפרוץ מרובה ודחי רב כהנא אימא לרב הכא דפתחי שמאי הא צוה"פ מהניא בפרוץ מרובה. אבל לדידן דצוה"פ מהניא לית' מיו"ד מתניתא כפשטא בפתחין גמורין ובית' מיו"ד מ"מ הא מנ"ל ודר' יוחנן למאי דסליק אדעתן מעיקרא דבע"ג ובית' מיו"ד קאמ' משום דס"ל כרב דלמאן דלית לי' דרב אפי' בית' מיו"ד ופרוץ מרובה נמי מהניא בי' צוה"פ ואסיק דר' יוחנן לית לי' דרב ואע"ג דאית בי' תרתי מהניא בי' צוה"פ ובמן הצד קאמ' דבשבת מן הצד לאו כלום ובכלאים מן הצד ובית' מעש' אסו' הא בחד מיני' שרי והשתא אנן דלית לן להא דרב אפי' בית' מיו"ד ופרוץ מרובה שרי ל"ש כי מוקמית לה לדר' יוחנן כדסליק אדעתי' מעיקרא ל"ש כי מוקמית לי' כדאסיק ורבן אליהו אמר מהא דירושלמי דאמרה מודה ר"ל לענין שבת שאין פיאה מתרת ביות' מיו"ד כו' ואע"ג דבגמרא דידן אמרו דאפי' ביות' מיו"ד מהני לר' יוחנן כדאמרי לעולם בעש' כו' דיחויא הוא ולא קיימא ממתני' דחבלים וקשיא חדא מי דחינן תלמודין מקמי' דירושלמי ותו א"ה ר"ל מתני' דחבלים במאי מוקי לה וירושלמי אמרה דמודי ר"ל לענין שבת אבל תלמודין דאמרי דפליגי וקשיא לר"ל הלכך חזינן אנו דהרמב"ם ס"ל להא דהריטב"א דאמ' לדידן נמי אע"ג דית' מעש' נית' בצוה"פ פרוץ מרובה אינו נית' והיינו טעמא דפסי ביראות והיינו טעמא דשיירה. והרמב"ם דאמ' והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד דפרוץ מרובה אפי' בעשר אינו נית' בצוה"פ ודר' יוחנן ור"ל במחיצה אחת דומיא דכלאים דקא מפסקא האי מחיצתא בין גפנים לזרעים וכהריצב"א בעל התוס' ולמאי דסליק אדעתין בית' מיו"ד אמחיצה רביעית וכי מוקים לה במן הצד ובעשר אמחיצה שלישית דצריכא צוה"פ דמחיצה רביעית בלחי בעלמא סגי דבשבת בהאי מחיצתא דמהניא בי' צוה"פ בפרוץ כולה. אלא הא דאמר הרב בעל הסמ"ג צוה"פ שאינו רחב יותר מיו"ד מתיר אפי' מד' רוחות כדאיתא בפ"ק דעירובין גבי נעץ ארבעה קונדסין בד' פינות השדה ומתח זמורה עליהן ואומר שם אילא ביו"ד בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא ע"כ קשיא אי מהתם אפי ביותר מיו"ד נמי דהא אמר לרב הוא דלא מהניא הא לדידן מהניא. ובירושלמי אמר' דר' יוחנן ור"ל לא פליגי אלא בכלאים וביתר מיו"ד הא בשבת אפ' ר"ל מודי דלא מתרת ביותר מיו"ד ובעשר אפי' לר' יוחנן ואפילו בשבת מתרת וכדא"ר יוחנן כזו כן מחיצות שבת והתם קא מיבעיא להו אי דר"י ור"ל מלמעלה אי במן הצד. ודירושלמי בפרוץ מד' רוחות מדמייתו דמודי ר"ל ביתר מיו"ד לענין שבת מהא דחבלים והא דחבלים מד' רוחות הוא ועוד דאי מרוח אחת אי בלמעל' פליגי ולענין שבת מודו השתא דכ"ע כרב ס"ל ודלא כמתני' דאמרה צוה"פ מהניא ברחב מיו"ד וכולהי סוגיא דירושלמי בפרוץ מד' רוחות אזדא ונחזי אנן אי במן הצד דכלאים היינו דבבלי דבעשר דכ"ע שרי וביתר מיו"ד פליגי ר"י ור"ל ובשבת פליגא דבבלי דאמרה בשבת נמי פליגי בעשר לר"ל מהניא ולר' יוחנן לא מהניא דס"ל כרב חסדא ואלו לירושלמי בעשר ומן הצד דכ"ע אפילו בשבת ודלא כרב חסדא דבבלי ואי בלמעלן פליגי בכלאי' פליגא דבבלי דאמרה בע"ג דכ"ע אפי' ביתר מיו"ד שרי כדתניא היו שם קנים הדוקרנין כו' ואלו לירושלמי לר' יוחנן אסור ובשבת דאמרו דכ"ע ביתר מיו"ד אסור משום דפרוץ מד' רוחות וכי הא דחבלים הא ביו"ד אפי' פרוץ מד' רוחות מותר איכא למימר דלא פליגי והשתא ניחא הא דהרב בעל הסמ"ג ודההמ"מ אליבא דהרמב"ם ולא מטעמי' ואנן הכי קאמרינן אילימא ביו"ד ודלא כרב בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא דאי דר"ל ודר"י מרוח אחת ואי מד' רוחות קשיא דר' יוחנן דאי ברוח שלשית עשר הא פיתחא הוא ומי איכא למ"ד דלא מהניא צוה"פ ואי מד' רוחות אנן דלית לן דרב כי היכי דמהניא צוה"פ ביתר מיו"ד ה"נ מהניא בפרוץ מרובה וביו"ד כדאמר השר מקוצי ואפי' מד' רוחות נמי כדאמרו בירושלמי דביו"ד מודי ר' יוחנן דאמר כזו כן מחיצת שבת אלא לאו ביתר מעשר וברוח רביעית דבד' רוחות אפי' ר"ל מודי מהא דחבלים ודפסי ביראות וכדאמרו בירושלמי דמודי ר"ל דאין פיאה מצלת בשבת ביתר מיו"ד מהא דחבלין אלא ברוח רביעית וכדרב דאמר ביתר מיו"ד אין ניתר בצוה"פ ומשני לעולם ביו"ד ומן הצד אבל ע"ג דכ"ע אפי' בד' רוחות מהניא וביתר מיו"ד מרוח אחת דכולי עלמא דמהניא דלא כרב ואי ביתר מיו"ד מד' רוחות דכ"ע דלא מהניא והיינו דשמיע לי' להרב בעל הסמ"ג דביו"ד מהני אפי' בד' רוחות מדקאמר בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא מכלל דאפילו בד' רוחות ודכ"ע דמהניא וכירושלמי והא

דמשני ביותר מיו"ד הוא מרוח אחת כדאמרן:

ואנן אית לן למימר דפרוץ מרובה מהניא צוה"פ לדידן דאית לן דמהניא ביתר מיו"ד כדאזדא כולהי שמעתין הא בפרוץ כולהי כהא דקונדסין לא מהניא ואפי' ביו"ד ואפי' לר"ל והיינו טעמא דחבלין והיינו טעמא דפסי ביראות ודר' יוחנן ודר"ל במחיצה אחת כהריצב"א והריטב"א דכלאים כמחיצה אחת דמי והיינו דקא תהי אי לימא ביתר בהא לימא ר"י בשבת לא וקמהדר לאשכוחי גריעותא בצוה"פ ובדופן ג' דצריך צוה"פ במן הצד או בותר מיו"ד וכרב ובדופן ד' משום דבמחיצה חדא דלא אסר בה פרוץ מרובה קמיירי דומיא דכלאים דמיירי במחיצ' חדא והא דירושלמי תלמודין כר' אבהו דירושלמי דאמר כל אלן מיליא לענין מיתב ומיתן הא להורות אסור להורות מה אם סוכה קלה את אמרת אסור שבת החמורה לא כ"ש ור' אבהו אפי' בעשר קאמר דאי ביתר מעשר האי כל אלין מיליא הא אמרת מודה ר"ל לענין שבת ביתר מיו"ד והרמב"ם והרב בעל הסמ"ג כאינך אמוראי דהתם:

נמצאת אומר שלש מחלוקת בדבר להר"י בעל התוספות אפי' פרוץ כולי ומד' רוחות ואפי' ביתר מיו"ד מהניא צוה"פ הלכך נעץ ד' קונדיסין והניח קנה עליהן מותר ואפי' ביתר מעשר והנ"מ בחצר ומבוי אבל בבקעה לא ואמר הרב בטל הטורים והוא שנפרץ כולו אבל פרוץ מרובה אפי' בבקעה ושמיעא לי' הא מדאמרינן תימר בפרוץ מרובה שהתרת בו בפסי ביראות ופסי ביראות הא אפי' ברה"ר הוא ולא מיבעיא לדידן דס"ל דצוה"פ אפי' ביתר מיו"ד מתיר ואנן דהר"י קשי' לן הא דר"ל ור' יוחנן בבקעה קמיירי וצריכין לדחוקי דר"ל ה"ק כדרך שהתירו בכלאים בבקעה התירו לענין שבת בחצר ומבוי וכן הא דמשני אפסי ביראות משום גמלים דחוק וכן אמר הריטב"א ולהריטב"א אפי' בעשר ואפילו בפרוץ מרובה לא מהניא צוה"פ ודידי' נמי קשיא חדא אנן קא אמרינן עלי' דר' יוסף דפרוץ מרובה קילא עיתר מעשר ואפי' לרב אימא מהני ואת אמרת חמירא מיתר מיו"ד וביתר מיו"ד מהני ובפרוץ מרובה לא מהני נהי דתימר כ' הדדי נינהו חמירא מיני' מי שמעת לה ותו מדר' כהנא ור' רחומי ור' יוסי קמי למתניתא בדלית לי' צוה"פ הא אית לי' מהניא ולהרמב"ם למאי דמתרגם הרב מ"מ אליבי' ולהרב בעל הסמ"ג וסמ"ק פרוץ מרובה בעשר מהני ביתר מיו"ד לא מהני ואמרו בסמ"ג ובסמ"ק דבעשר אפי' מד' רוחות כי הא דקונדיסין מהני ולמאי דאמרן אנן בפרוץ מרובה מהניא ובפרוץ כולי כי הא דקונדיסין אפי' בעשר לא מהניא וצ"ת:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה