אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק ראשון - מבוי › דף י:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק ראשון - מבוי · דף י:

דף י.

עושה פס גבוה עשרה להראב"ד דאמר קורה ע"ג פס או תוך ג' בעינן גבוה עשרה דקאמ' בהכשירו בלחי אבל הכשירו בקורה עד הקורה בין שהקורה גבוה עשרה בין שהיא גבוה עד עשרים דבציר מעשרה ודאי לא הויא הקורה:

וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ב' ב') דקורה ע"ג הפס או תוך ג' בעי' וכן אמר הרא"ש ופליגא דהריטב"א דאמר מילתא פסיקתא נקט ואפי' קורה גבוה מיני' טובא עד עשרים אמה וכן אמר משמי' דרבנן דתו' ואזדא הריטב"א לטעמי' והרשב"א לטעמי' הריטב"א לטעמי' דאמ' אהא דאמרו רבנן דתוס' דבדאיכא יתר מיו"ד בין הפס לכותל אמצעי הוי כמפולש כמבוי עקום. אמר עלה הריטב"א דהכא לאו כמבוי עקום דפס הכירא הוא דהוי דלא ליתי אוירא ומבטל ולא כשני מבואות ממש תדע דהא לתנא אפי' קנה מהני ה"נ כיון דחד מבוי הוא כי מנח לקורה אתרי כתלי מבוי הא קורה ע"ג מבוי הוא ואע"ג דאיפליגא מפס. והרשב"א לטעמי' דאמר (שם) הפס חולק באמצע ועושה את המבוי כשני מבואות ולפיכך אין הפס מתיר להיות כל חלק מהן מוכשר בלחי וקורה אא"כ יש בכל מבוי ומבוי מהם בתים וחצירות פתוחים לתוכו שכ"א וא' מבוי בפ"ע וכל שהוא כן ניתר כאו"א מאלו בקורה כמו שאמרנו או בלחי בכ"א או בלחי באחד וקורה באחד כשאר המבואות לא הי' בתים וחצירות פתוחין לתוכן עושה להן שני לחיין לכ"א כדין החצר וכיון דתרי מבואי נינהו האי פס כותל שני דכל מבוי הוא ואנן קורה ע"ג מבוי בעינן:

ומעמידו נארכו. לרבותינו בעלי התוס' דאמרי מבוי עקום הוא הכא כשאין בין הפס לכותל אמצעי יותר מיו"ד ושמואל לטעמי' דאמר מבוי עקום עד יו"ד תורתו כסתום וכי לא עביד פס צוה"פ בעי השתא דעביד פס עביד לחי להאי גיסא ולחי להאי גיסא ולרב נמי דאמר מבוי עקום תורתו כמפולש אי לאו פס צוה"פ לא מהני דרב הוא דאמר והרחב מעשר אמות אע"פ שיש לו צוה"פ צריך למעט השתא דעביד פס מהני בי' צוה"פ ולדידן דחי"ל במבוי עקום כרב דאמ' תורתו כמפולש ובצוה"פ כמאן דמתני א"צ למעט האי פס לא נפקא לן בי' מידי צוה"פ בלאו פס מהני ובלאו צוה"פ כי עביד פס נמי לאו כלום הוא והריא"פ והרמב"ם דמייתו לה וצוה"פ לא אצרכוה בי' לא ס"ל הא דרבותינו בעלי התוס' אלא הכא לאו מבוי עקום הוא כלל כב' הא אמרן משמי' דהריב"א דמבוי עקום כמין חי"ת לאו מבוי עקום הוא כלל ותורתו כסתום וכן אמרי הרשב"א (שם) והריטב"א התם והכא נמי אמרי בהדיא דאפי' יש מחודו הפנימי לכותל אמצעי יתר מי"א אינו כמבוי עקום ולרבנן דתו' קשיא לן לשמואל דאמ' הלכה כחנניא דמפולש דלת בעי אלו לא עשה פס וסותמו באמצע מהני בי' צוה"פ דאנן הא קי"ל דצוה"פ מהני ביתר מיו"ד והשתא דעביד פס אי איכא טפי מיו"ד בין פס לכותל דלת בעיא דהא מודי בי' שמואל דתורתו כמפולש ומפולש דלת בעי. וכי משום דסתמי' למבוי בפס מגרע גרעי. וכה"ג אמרינן בכל גגות אמתני' דחב' גדולה שנפרצה לקטנה דתהי בה אביי א"כ מצינו מחיצה לאיסור:

והרא"ש אמר אם יש מן הפס עד הכותל של רחב המבוי יותר מי"א יש לו דין מבוי עקום כמין ח' וכו' תהי בה הרב בעל ב"י אנן דקי"ל כותי' דרב במבוי עקום אפי' אין ביניהן יתר מי"א תורתו כמפולש והרב בעל ד"מ והרב בעל מ"א אמרי דביו"ד ס"ל כהריצב"א וביות' מיו"ד לא ס"ל כותי' וקשיא הא הרא"ש הוא דאמ' דאין חילוק בין אם יש הפסק גדול בין שני הפתחים שלצד ה"ה בין אם יש הפסק קטן והתם במבוי עקום כעין ח' אמר הרא"ש דאפי' ביו"ד תורתו כמפולש מיהא למאי דפרישנא בפלוגתא דרב חנן ורב הונא במבוי שנפרץ מצדו דקאמר התם ורב חנן בר' שאני מבוי עקום דקבקעי בה רבים ואמרינן משום דעבידא למיעל בי' רבים מרה"ר לרה"ר דרך האי מבוי והכא דליכא למימר הכי אנן דקי"ל כרב חנן בר' הו"ל כמבוי שנפרץ מצדו לרה"ר ולא בקעי בה רבים דפירצתו ביו"ד ה"נ עד י"א כסתום דמי יתר מי"א דפירצה הוא הו"ל כמבוי עקום וכמפולש לרה"ר והיינו דאמ' הרא"ש ואין חילוק היכא דהוי פירצה הכא דלא בקעי בה רבים ביתר מי"א התם דבקעי ואפי' בי"א. מיהא מדהרא"ש גבי מלת' דרב חנן דקמפליג בפירצה דלא בקעי לפירצה דבקעי משמע דלא ס"ל להא דידן והר"י קאר"י דבקע בש"ע להא דפס ד"א ואמ' ומה סמן הפס עד הכותל האמצעי יש לו דין מבוי עקום קשיא האי פס למאי עביד לי' בלאו פס הא מצי עביד צוה"פ והשתא בעי עביד טפי דמר הוא דאמ' במבוי עקום כרש"י דבעי צוה"פ בעקמומייתו ולחי מכן ולחי וכן ותו א"כ מצינו מחיצה לאיסור ואנן מסתברא לן דלית הלכתא כותי' דהרא"ש דהא הריא"פ והרמב"ם וכולהי רבנן פליגי עלי' כדאמרן ותלמודא נמי כותי' דרבנן אזדא חדא מדלא פריש בה מידי ותו דא"כ מצינו מחיצה לאיסו' כדאמרן:

ש"מ עומד כפרוץ אסור. ואע"ג דכי מצטרפת לי' הו"ל עומד מרובה אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' דאי עומד כפרוץ מא' מ"ל עומד כפרוץ מ"ל עומד מרובה אוירא דהאי פירצה כסתום דמי כי היכי דהוה כסתום בעומד מרובה ולא דמי לעומד מרובה משתי רוחות דאוירא מבטל לי' התם ע"י צירוף הוא דשרי וכיון דבלאו צירוף פרוץ מרובה אתי צירוף דאוירין דמהאי גיסא ומהאי גיסא וקמבטל לי' לעומד דביני אבל עומד כפרוץ אי שרית לי' הו"ל פרוץ דידי' כאלו הוה עומד מרובה וכסתום דמיא אלא לאו עומד כפרוץ אסור. ולא דמי לעומד מרובה משתי רוחות דאמרת בעלמא היכא דליכא אוירא דליבטלי' שרי התם מצטרפת להו הו"ל עומד מרובה הכא פרוץ כעומד ודמי לפרוץ מרובה וה"ה דאיכא למישמע עוד כפרוץ אסור דאי ס"ד מותר פס ג"א ל"ל בתרי ופלגא סגי אלא דעדיפא מינה קאמר עומד כפרוץ וע"י צירוף עומד מרובה נמי אסור ומשני א"נ עומד כפרוץ מותר דרחמנא אמר לא תפרץ רובה מ"מ לא דמי לעומד מרוב' דהתם הפרוץ בטיל וכסתום דמי הכא מהני אוירא דאידך גיסא לאצטרופי בהדי':

וליחוש דלמא שבקי פיתחא כו' ובטיל לי' תורת לחי א"נ הו"ל בקעי בה רבים ובבקעי בה רבים דכ"ע פרצתו בד':

הא דפריש הריטב"א משמי' דהראב"ד דמיש שם פס ד' פריך מדמתיר בפירצה עד עשר הואיל ואיכא קורה ע"ג מבוי חשבינן להאי פירצה כאלו הוא פתח שבכותל וכיון דחשבינן לי' לפתח אלמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא להקל דאל"ה תהוי כפירצה שבכותל וחסר דופן ג' והיאך פירצה זו נתרת בקורה שהוא אחר פס ד' והרי כנגד הפירצה אין שם אלא כותל אחד זו היא דברי רבינו ומילתי' פירוקא צריכא מאי פריך מדהתם אמרו להקל הכא להחמיר וחזינן דהיינו פירוקי' דכדר' אומני ורב אסי ליכא למיחש לדילמא שבקי פיתחא רבא. דאנן בחדא מתרתי אסרינן. אי היכא דרגילה ורויח הילוכי' דהאי פיתחא כדקא רגילה ורויחא בפתחא רבא אסור דילמא שבקי לפיתחא רבא אי היכא דלא סגו בה כלל אסו' משום פירצה ודרב אמי ור' אסי מסגא סגו בה וחשיב פיתחא מיהא מרווח לא רווחא ולא רגילה כדרווח ורגיל בפתחא רבא דבפתחא רבא רגילי ועיילי ונפקי ברווחא והא פירצה הוא דאיפרץ ולא רגילי בה למיעל ומיפק ולא רווחא הילוכה דלא מיישרא כולי האי וכדאמ' הריטב"א דהיינו טעמא דרב חנין בר רבא דשרי מראשו עד עשר אע"ג דתרווייהו פיתחי רברבי נינהו ולא חיישינן לדילמא שבקי הואיל וכב' הורגלו בפתח הראשון ועוד שאינה מיושרת הפירצה כ"כ. ה"נ בדר' אמי ור' אסי משום פתח הוא דשרי ומ"מ פיתחא רבא לא שבקי. ומדאמרו התם דסגי בפיתחא זוטא והוי פתח. דרב יהודה נמי הנך ב' אמות דמרחיק אע"ג דזוטרא פיתחא הוא וקא סגו בי' והכא דפיתחא רבא נמי אכתי לא רגילי בי' ותרווייהו בהדי הדדי עבידי ומיישרי כדאמ' הריטב"א ליחש דלמא שבקי פיתחא רבא ומשני התם אע"ג דלא רגילא ולא רויחא הילוכה קא ממעט בהילוכא להכי סגו בה והוי פיתחא הכא לא ממעט בהילוכא ולא סגו בי' כולי האי משום דאין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן ופירצה לא הוי הואיל ורויחא וברבא נמי לא רגילי הוי פיתחא א"נ הכא בדופן רביעי לא בעינן פיתחא כולי האי ואבע"א ה"ק הראב"ד מדלא חשבי לה ר' אמי ור"א כפירצה אלמא שבקי פיתחא רבא להקל וחשבינן לי' לפתח והתם ליכא למיחש דבטיל לי' תורת לחי דהתם דמצידו היא ומאן דבעי להיאך רה"ר דמראשו או מאן דעייל מרה"ר דבראשו עייל ונפיק בפיתחא רבא דבראשו ומאן דצריך לי' לרה"ר דבצידו או דעייל מרה"ר דבצידו שביק פיתחא רבא וסגי בהך פירצה. והואיל ולהנך דלרה"ר דבראשו הוי הכירא תו לא צריך. ומדאמרו התם שבקי להקל נימא הכא שבקי להחמיר דהא כולהי לרה"ר דבראשו הוא וכי שבקי בטיל לי' לחי כלל. ומשני התם ממעט בהילוכא להכי שבקי ועיילי בהך פיתחא זוטא הכא לא ממעט בהילוכא ולא שבקי לפיתחא רבא ואי משום פירצה בדופן רביעי לא בעינן פיתחא כולי האי. מיהא מ"מ לא איתבררא לן שפיר פירוקא דמילתי' דהראב"ד. ותו מדקא מפלגינן לרב חנין בר רבא בין היכא דקבקעי בה רבים דקא מודי בי' ר' חנין ובין היכא דלא בקעי דמישרא קא שרי אלמא כל דלא סגו בה עדיף וכולהי מכילתין הכי אזדא דכל דלא מצי למיסגא כולי האי עדיפא וחשיב כסתום. וכי סגי בפירצה פתוחה הוי הראב"ד איפכא קא':

וכבר תרגמא הריטב"א להאי פירכא מדר' אמי ורב אסי אליבא דרש"י וכבר תרגמינן אנן בפלוגתא דר' יוסף ואביי במבוי פחות מיו"ד וחקק בה והשלימה ליו"ד:

והא דאמרן חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן אמר עלה הריטב"א ק"ל דמשמע דפיתחא זוטא הוא דלא עיילי הא בפתחא דכוותי' עיילי ואלו לעיל א"ר חנין בר רבא משמי' דרב מבוי שנפרץ מראשו כו' כל היכא דלא הוי בקרן זוית ולא חיישינן דילמא עיילי בפיתחא רבא ושבקי לאידך והתם שוות הם דא"א לפתח מבוי שיהא ברחבו יתר מיו"ד וי"ל דשאני התם שכבר הורגלו בפתח הראשון לגמרי וגם הפתח החדש של הפירצה אינו מיושר כ"כ וכדמוקי' התם בדלא בקעי בה רבים אבל הכא שהוא בתחילת הכשר מבוי ועדיין לא הורגלו בשום פתח ובקעי בי' רבים ודאי משום פתחא זוטא הוא דלא שבקי פתחא רבא הא משום פתחא דכוותה שבקי ע"כ מדברי רבינו נלמד היכא דבקעי בה רבים ולא מיבעיא בתחילת הפתחים כגון מבוי שהכשירו מקצתו בעומד מרובה ומקצתו בלחי וקורה והפרוץ המועט שוה לפתח שהכשירו בלחי וקורה אסור דחיישינן דלמא שבקי פתחא דלחי וקורה ופליגא דהרשב"א דאמר הרשב"א (עה"ק שער ב' ב') מבוי שיש לו שני פתחים מצדו ואין באחד מהן יתר על עשר ויש באמצען פס יתר על כל אחד ואחד מן האוירין או אפי' ככל אחד וא' מהן אע"פ ששני האוירין לכשיצטרפו רבין עליו נותן קורה על אחד מהן ודיו וא"צ השני כלום והא הכא שני פתחין שוין ותרוי' רגילין ומיושרין דהא לאו בנפרץ אחד מהן קמיירי וקא שרי לי' לאידך בעומד מרובה או בעומד כפרוץ ולא חיישינן דלמא שבקי:

ולהרשב"א קשיא שמעתין מדפריך וליחוש דלמא שבקי וא"ר אדא בר מתנא אין מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן הא גדול וגדול א"נ קטן וקטן מניח והא דמשני פתח ממעט בהילוכא אדר' אמי ור"א קא משני דאמרי אפי' בפתחא זוטא שבקי אבל פתחא דכוותא כדקאי קאי ובעינן מימר קסבר הרשב"א מדאמרינן לרב חנין ב"ר מראשו בעשר מכלל דבשווין נמי לא חיישינן לדלמא שבקי והכא דקארי לה מעקרא וליחוש דלמא שבקי לאו מסברא קארי לה אלא מדר' אמי ור"א ורב אדא בר מתנא סבור הוה דמסברא קא פריך ושני לי' א"נ חיישינן לדלמא שבקי כדקאמרת הכא ליכא למיחש דפתחא זוטא הוא ואין מניח פתח גדול וכו' וקאמר מ"ש מדר' אמי ור"א אנא נמי לאו מסברא קשינא אלא מדר' אמי ור"א ואינהו אפי' בפתחא זוטא הא אמרי שבקי ומשני בדר"א ור"א קממעט בהלוכא חיישי אפי' בפתחא זוטא הכא לא ממעט בהלוכא ומאחר דהך דהכא לא דמיא להא דר"א ור"א אמרינן לא חיישינן כלל לדלמא שבקי ואפי' בפתחין שוין דמהי תיתי לן למיחש היכא דלא ממעט בהלוכא לדלמא שבקי ואפי' בפתחין שוין זימנין דעייל בהך וזימנין דעייל בהך:

והא דאמרי רבותינו בעלי התוס' וצריך לחי אחר דהאי פס לא מהני כיון דמופלג מן הכותל ג' קשיא אלא הא דאמרו בירושלמי ר' בא ור' הונא בשם ר' עושה פס של שלש אמות וכ"ש מרחיק מן הכותל ב"א אותו כ"ש נדון משום לחי והשאר עומד מרובה על החלל האי כ"ש מאי אהניא בי' הא גופי' דפס הוא מ"ל פס רחב ג"א ומופלג מן הכותל מ"ל פס רחב ג"א וכ"ש ומופלג מן הכותל אלא לאו היינו טעמא דכל דמחוץ לעשר וסותם עד עשר לא אהניא לשם לחי על תוך עשר. אבל כי מטפי בי' כ"ש האי כ"ש דאייתר ואתא לתוך עשר נדון משום לחי וכ"ת מחוץ לעשר נמי ליהוי כנראה מבחוץ דנדון משום לחי התם רואין כאלו כנוס כדאתמר בי' התם טעמא הכא דלסתום לאידך קא אתי לא אמרינן רואין כאלו כנוס ותו אתמר בירושלמי אמתני' דלחיין שאמרו משוכין ג' והוא שיהא העומד רבה על החלל אלמא הא דהרחיק לחי מן הכותל ג' לא עשה ולא כלום בלחי משהו וכדאמר הריא"ז הא דאמ' רבא הרחיק ללחי מן הכותל ג' לא עשה ול"כ לא אמרן אלא בלחי קצר דאוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא קמבטל לי' וכן אמר ה"ר יונתן דהיינו טעמי' דרבא אבל לחי רחב מג' שרי משום דעומד מרובה על הפרוץ ולתלמודא דידן נמי איכא למימר דג"א וכ"ש מהני ובלאו כ"ש לא מהני כיון דמחוץ לעשר הוא ורב יודא דלא אמר ג"א וכ"ש בתקון לחי או קורה לא קמיירי אלא תקון מבוי לאכשורי' בלחי או קורה קאמר ומדלא אייתוהי להאי כ"ש הריא"פ והרמב"ם ש"מ דס"ל מדתלמודין לא אייתוהי ניהלי' אלמא לא ס"ל ואיכא למימר קסברי הריא"פ והרמב"ם אפי' פס ג' אמות נמי ל"צ כלום וטפי מיתחזיא דקסברי דלתלמודין האי כ"ש לא מהניא ולא מידי ולא אייתי אלא היכי ממעטו וממילא בתר דמעטוהו מכשירו בלחי או בקורה ככולהי מבואי דומיא דעושה פס במשך ד"א ומעמידו לארכו דודאי הכשר בעי וכן אמר הריטב"א עושה פס ג' אמות ואח"כ נותן קורה מן הפס לכותל או נותן שם לחי להכשירו ולא פריש לה משום דפשיטא דלחי או קורה בעינן ככל מבוי דעלמא וכן אמר הרשב"א (שם) ולחי או קורה מתירין אותו מיהא אפי' תימא מדלא אייתי ר' יהודה להאי כל שהוא ש"מ דפליג מ"מ בהא דמשוכין ג' דלחי רחב מג' אפי' הרחיקו ג' מכותל דמהני מנ"ל דפליג ואי משום דלא מהני הכא כ"ש אימא הכא משום דכי חשבת לי' כסתום הו"ל כלחי המושך מדופנו של מבוי ה' אמות וכ"ש ואנן קיי"ל לחי הבולט אפי' ד"א נדון משום מבוי א"נ קסבר האי כל שהוא לא מחזי כלחי אבל בהא דאיתמר התם במשוכין מסתברא דלא פליגא וכהריא"ז:

תו שמיע לן מירושלמי מבוי רחב ך' אמה והעמיד קנה באמצע ונתן קורה ע"פ כולה מתיר ואם נתן פס ד"ט באמצע ונתן קורה בא' מהן מתיר את כולו דקורה ופס כסתום וכעומד דמיא ואידך עשר ניתרין בעומד מרובה של הקורה והפס. ואפי' יש לו ג' פתחין ונתן קורה ופס ד"ט באמצע מתיר ב' הפתחים שמצדדין וכולהי רבנן שישאי דלא אמרי הכי משום דס"ל דתלמודין דלא אייתוה פליגא ועוד מדאמרו הכא עושה פס גבוה עשרה במשך ד"א ומעמידו לארכו של מבוי והאי פס ודאי לא מהניא לאכשורי דהא מחיצה הוא ומושך ד"א הוא וע"כ תקונא בעי לתרווייהו ואי איתא לדירושלמי פס ד"א ל"ל ליעבד פס ד"ט ולאכשורי לחדא בקורה וכדקשו בירושלמי עלי' דר' בא ורב הונא בשם רב דאמרי פס ג' אמות וכ"ש ויעשה פס ד"ט ולא כן תני עושה פס של ד' טפחים אמר ר' בא בר' פפי כדי להתיר שניהן בלא קורה. וא"נ נימא ה"נ קורה לחדא מיני' סגי ס"ס ד"א ל"ל פס ד"ט סגי. ולמאי דאמרן מדלא אמר ר' יהודה ג"א וכ"ש ש"מ קסבר כ"ש לא מהני ולא מידי ובעי תיקון ותקשי ויעשה פס ד"ט אלא לאו ש"מ דבבלי פליגא וגדולה מזו להרשב"א ולהריטב"א דאמרו לחי או קורה לא מיבעיא דקורה ופס לא מהני לאכשורי לפרוץ כדסברי רבנן דהתם אלא אפי' אידך עומד כפרוץ או עומד מב' רוחות אמרינן אוירא דהאי דאכשר בקורה ופס מצטרף לבטולי לעומד:

אמר הריטב"א ויש מרבותי אומרים דהשתא דפרקינן כולי האי לא אטרוחהו רבנן הדר דחינן כל הני פירוקי דלעיל ולא אמרינן טעמא דבטול אוירין וטעמא דכולהו משום דכולי האי לא אטריחוהו ואין זה נכון בלשון התלמוד כו' וחזינן אנן לכולהו רבוותאי דלא שרי אלא בעומד מרובה מצד אחד כהריטב"א ואמינא לסייעא להו דאי כרבותיו ס"ס פס גזא דא"ר יהודה ל"ל ותסגי לי' בפס באמות ומחצה וירחיק ב' אמות ומחצה ולישתרי בעומד כפרוץ אלא לאו הכא משום דאתי אוירין ומבטלי לי':

שמעינן מבוי רחב מעשר עומד מרובה מרוח אחת הוא דמהני ומכשיר לפיתחו בלחי או בקורה כדאמרן הא פרוץ כעומד א"נ עומד מרובה מב' רוחות אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. ואמר הריטב"א מסתברא דכל היכא דאיכא צוה"פ לא אתי אוירי ומבטל לי' שהרי צוה"פ מתרת כל אויר אפי' יתר מיו"ד כו'. ע"כ והשתא אי איכא צוה"פ על עשר אידך בעומד כפרוץ או בעומד מרובה מב' רוחות למאן דשרי קמכשירו. כיון דפיתחא בצוה"פ איתכשר אוירא דידי' לא מיצטרף לבטולי לעומד דכאויר סתום דמי. ואיבעיא לן בלאו עומד כלל אי עביד צוה"פ ברובא ואידך פרוץ גמור א"נ אידך פרוץ מרובה על העומד מי אמרינן צוה"פ כעומד דמי ומתיר לאידך בעומד מרובה על הפרוץ או דילמא לא מהניא אלא לדוכתי' לשווי' פיתחא ואוירא דידי' לא מבטל ולא בטל אבל למשווי' עומד למישריי' לפרוץ שאצלו לא והאי דלבר מיני' לנפשי' מיחשב:

הדר פשטינא לא מיבעיא הא דפיתחא מרובה אלא אפי' לאו מרובה מתיר לכל הפתח דלא גרע מלחי דמתיר לכל הפתח ואמינא לה מדאמרי רבוותאי אהא דצוה"פ שעשאה מן הצד ל"ש עשאה באמצע ל"ש עשא' לצד הקרן ואפי' להריא"פ והרמב"ם דאסרי ע"כ לא קאסרי אלא לצד הקרן אבל משוד עד יתר מחצי הפתח מודו דמהני:

בפרוץ כעומד פלגינן לרבין בין עומד כפרוץ בין עומד מרובה מב' רוחות לא הוי עומד לרב דימי סבור אביי למימר דשרי משום עומד מרובה מב' רוחות וא"ל איהו מדלא אשמעינן כדין מרובה מכלל דמשום עומד כפרוץ הוא דשרי והשתא עומד מרובה מב' רוחות דכ"ע לא הוי עומד והריטב"א אמר אי איכא למימר דפלגינן לדעתי לא פליגינן כלל וכל חד מינן לא דק בלישנא דוקא ומה ששמעתי אני מר' יוחנן ומה ששמע הוא הכל ענין אחד ולא דקדק ר' יוחנן בין זה לזה. ולרבינו עומד מרובה מב' רוחות נמי לא ידענא אימא כי היכי דלרבין לא דק ה"נ לרב דימי ואפי' פרוץ מרובה באמצע שרי ע"י צירוף היכא דליכא אוירא דליבטל לי מיהא עומד כפרוץ מב' רוחות כגון אצבע ומחצה מיכן ואצבע ומחצה מיכן וג' אצבעות באמצע ליכא למ"ד דמהני. וכן פרוץ מב' רוחות כגון כותל פרוץ מכאן ומכאן בשתי' ועומד שלש באמצע הוי פרוץ. ואיכא למשמע לה מהא דב' פתחין דהרשב"א דבעי קורה על אחד מהן ולא משתרייא בעומד מרובה דאמצע ולירושלמי הוי עומד מהא דג' פתחין דנותן קורה על האמצעי ומתיר ב' הצדדין:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה