אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק ראשון - מבוי › דף ט.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק ראשון - מבוי · דף ט.

דף ח:

או תלי' פירש"י שנעץ קנה באמצע פתח כו' וה"ה דאיכא לאוקמה בשנעץ ב' יתדות שוות והניח הקורה עליהן וכדאוקומה רב אשי בעקומות ה"נ לרבא ולרב אדא בשוות והיינו דירושלמי כדפרישן התם.

משוכה והיא תלוי' וה"ק משוכי או אף תלוי' ומשוכה כדאוקמה רבא ול"ש מרוח א' ול"ש מב' רוחות משוכה קרי לה דמ"ש או אף תלוי' שהיא משוכה ותלוי' למעלה. והיינו דקאמר מיד או לבוד אמרינן או חבוט אמרינן דהנך תרתי ממשיכה שמעינן להו דחבוט דהכ' דבפחות מג' לבוד הוא:

שאין בגבהן ג' ואין בעקמומיתן ג' אי עקומות דר' אשי שנעצן באלכסון כזה האי אין בעקמומיתן ג' לאו שאין באלכסונן ג' דאי אין באלכסונן ג' תו ליכא לא ברחבן ולא בגובהן ג' והאי שאין בגובהן ג' ל"ל. ותו לימא נעץ ב' יתדות שאין בהם ג' וכי לית ביתדות ג' ממילא ליכא לא בגובהן ולא ברחבן ג' אלא הכא אע"ג דאיכא ביתדות טפי מג' והיינו אלכסונן והאי בעקמומיתן בנטית עקמומיתן ברוחב שאין ברוחב מן הכותל לקורה ג' בשוה ולא בגובה בשוה מן הקורה לכותל ג' והיינו דאמר הרב בעל הטורים אין בנטיתן ג' בנטיתן לרוחב אבל בהן יש טפי מג' ותדע דאי אין באלכסון ג' חבוט ל"ל לימא לבוד וה"ול קורה עקומה שיש בה טפח וקורה עקומה הא אמרינן בפירקין דכשרה ומחוורתא כדאמר הריטב"א ב' יתדות עקומות כמין ד' והעיקום שהוא גגו של ד' פונה כלפי מבוי וכיון שאין בעקום ג' אמרינן לבוד כאלו נמשכה הקורה עד כנגד הכותל ואח"כ אמר חביט וכו' ע"כ והיינו דאמר רב אשי יתדות עקומות שהן עצמן עקומית: כזה ולא קאמר שהעמידן בעקמימו' והיינו שאין בגובהן ולא בעקמומית שהוא לרחב וכן אמר הרשב"א היו היתדות עקומות ועולות ע"ג הכתלים וחוזרות ומתעקמות כנגד אויר רחב המבוי אם אין בגבהן ג' ולא בהמשך עקמיתן באויר המבוי ג' וכו'.

והא דקשו בה רבנן דתוס' דאפי' גבוה ג"ט נימא חבוט דקורה הא רחבה טפח אמר הריטב"א שאני הכא שאין הקורה שלימה אלא ע"י לבוד ובמקום דאמרינן חבוט ליכא קורה רחבה טפח ויתדות דעלמא הוא דאיכא אלא ע"י לבוד אתה נותן שם את הקורה ולא תיקשי לך הא דריטב"א לימא חבוט לקורה טפח ואח"כ נימא לבור לכותל דחביט לאויר לא אמרינן אלא חבוט להקורה והיתדות דכותל ויתדות הא לית בהו טפח אלא ע"י לבוד והרשב"א (עה"ק שער א' ז') דאמר אומרין חבוט ורואין אותה כאלו היא נחבטת ונתונה תוך אויר המבוי וחוזרין ואומרין לבוד וכאלו נוגעות בכתלי' פליג ואיכא למימר דהרשב"א נמי לקורה ויתדותי' קאמר וחוזרין ואמרין לבוד לקורה טפח וכאלו נוגעות הקורה טפח לכתלים ול"ש אי אמרינן לבוד ואח"כ חבוט או חבוט ואח"כ לבוד לקורה ויתדות' אמרינן והשתא הא דאמר הרשב"א הביא קורה ותלאה באויר המבוי אע"פ שאינה נתונה על כותלי המבוי ולא על דבר הנתנן עליהן כשר ואע"פ שאינה ארוכה כרוחב המבוי והוא שלא יהא אחד מראשי' רחוקין מן הכותל ג"ט כו' לא אמרן אלא תלאה באויר המבוי אבל תלאה למעלה מאויר המבוי בפחות מג' דהוי משוכה ותלוי' לא דלא אמרינן חבוט באויר. ורב אשי לא שרי משוכה ותלוי' אלא ביתדות והא דשתי קורות דהרמב"ם שאני שדבוקה בכותל מרוח א' ואמרינן חבוט לכותל:

ואיכא למימר הא דהרשב"א אפילו תלוי' למעלה מאויר המבוי ושאני התם דאיכא מילתא דתלוי בה אבל הכא דתלי ביתדות לא אמרינן לקורה לחודה חביט דאויר וצריך תירוץ.

פוק תני לברא להרמב"ם דאמר בפחות לכרמלית תחת הקורה נמי אסור ר"י דא"ל פוק תני לברא שמעי' דבפתוח לרה"ר אמרה:

הא דמפלגינן בין תחת הקורה לבין לחיין פירשוה רבנן דתוס' דלחי משהו הוא ואתי לאפוקי ל"ת משום דמשתמש במשהו שאצל הפתח דא"כ תחת הקור' נמי משהו דלהדי פתח' ליתסר אלא התם כולהו מבוי בהדי האי משהו שרי בלחי נמי סכינ' חריפ' בעי למיפסקי להאי משהו מכולהי מבוי אלא כדא' הריטב"א משמי' דלחי כיון דשיעורו כל שהו' לא עביד הכירא כלל ודלמ' אתי לאשתמושי חוצ' לו א"נ כיון דלית לו היכר כולי האי לא חשיב ובטיל לגבי חוץ משא"כ בקור' שהיא רחבה טפח דאית לה הכירא וכה"ג אמר הרמב"ן כיון דמשהו הוא לא מינכר חודו החיצון והא דאמרו רבנן דתוס' ולרבא נמי למימר דע"כ צריך אתה לחלק בין תחת הקורה לבין לחיין בסברא אחריתא ולאו מהאי טעמא דקורה משום הכירא ולחי משום מחיצה בין לאביי בין לרבא לאביי להך לישנא דאמרת לאביי קורה נמי משום מחיצה ולרבא נמי הא אית לי' לחי נמי משום היכר ואפ"ה כדאית בי' ד' אסור אלא לאביי משום דמשהו הוא ולרבא סברא אחריתי ואנן דקינן ולא אשכחנא סברא לרבא הלכך חזינן אנן דתחת הקורה איכא הכירא לעומד תחתי' דאפילו רה"ר גמורה והוא מקורה פטור כדאמרי בהזורק לפי שאינה דומה לדגלי מדבר אבל בין לחיין העומד תוך הפתח אינו רואה שזה פתח הוא אלא מחיצות בעלמא:

רהיטא דשמעתן בין לאביי בין לרבא בין לחיין מדינא אסור ולא דמי לתחת הקור' דשרו מדינ' אי משום דהכיר' לבד אי משום דחודו החיצון יורד וסות' וליכ' למיחש לאחלופי ברה"ר אבל בין לחיין איכ' למיחש לאחלופי אלא לרב' אע"ג דמדינ' אסור וליכא מאי דשרי לי' מ"מ מקום שאין בו ד'על ד' לא חשיב' למיסרי' ואי מקום באפי נפשיה היא מקום פטור הוא כדאמר רש"י ובטולי בטיל לגבי מבוי ושמיע לי' מדר' יוחנן גופי' דאמר מקום שאין בו ד' על ד' מותר כו' אלמא לא העמידו דבריהן על מקום שאין בו ד' וה"נ הואיל וכולי, מבוי שרי האי פורתא לאו מקום איסור הוא וכן אמר הריטב"א דטעמי' דרב' משום ביטול ולהריטב"א משמי' דהר"י בעל התוס' לרבא נמי התם בגבוה ג' דאי לאו הכי ארעא סמיכתא דרה"ר הוא וקסבר רבא כי היכי דגבוה ג' מקום פטור הוא ובטיל ה"נ תוך מחיצות מקום פטור הוא ובטיל למבוי וכל דכן הוא דהכא רה"י דאורייתא ואביי סבר גבוה ג' מנכרא ולא מיחליפא ברה"ר הכא לא מינכרא ומיחלפא ברה"ר ואנן אית לן למימר דרבא מוקים לה להא דרב דימי בדלא גבוה ג' ובדלא ניחא תשמישתי' כבין העמודים וכקרן זוית דפ"ק דשבת דאמרינן כרמלית נינהו ובדליכא מקום ד' מקום פטור נינהו א"נ כי הא דבור ברה"ר דתנן חלון שע"ג ממלאין ממנו מים בשבת בהמוצא תפילין ואמרו דבסמוכה ואינה מופלגת ד"ט מהחלון לא הוי מרה"י לרה"י דרך רה"ר אלא מקום פטור הוא ולחי רחב ד' דמקום חשוב הוא דכ"ע דאסור וכן בפתוח לכרמלית ניעור ולא בטיל. וכן אמרו רבותינו בעלי התוס' וכן אמר הריטב"א משמי' דהר"י דבלחי ד' מודי רבא ולרבא מאן דאסר להשתמש תחת הקורה משום דהכירא לגיו או חודו הפנימי יורד וסותם ואפי' בסתם קורה דרחבה טפח ולא אמרינן בטולי בטיל לגבי מבוי לית' לי' דרב דימי א"ר יוחנן וכן בכיצד משתתפין גבי אמת המים אמרינן לזעירי הא דרב דימי דאין כרמלית פחותה מ"ד תנאי היא. והא דקי"ל גבו' ג' ואינו רחב ד' מקום פטור בשאינו סמוך לרה"ר א"נ אמר לך רבא אליבא דמאן דאסר תחת הקורה לא קאמינא דכאביי ס"ל דשאני לי' בין גבו' ג' להך דהכא ולדידי' לא ס"ל ולמאי דאמרן דרבא קא מוקים להא דרב דימי בדלא גבו' ג' ניחא דמאן דאסר לא ס"ל להא דר' יוחנן אלא מקום פטור בגבו' ג' הוא ורבא מדר' יוחנן נסיב לי' דרב דימי א"ר יוחנן אע"ג דלא גבו' ג' אמר ואביי מוקי דרב דימי נמי בגבו' ג' וכולהי סוגיין דאוקמוה למאן דשרי להשתמש תחת הקורה משום דהכירא לבר או משום דחודו החיצון יורד וסותם ותי"ל דלאו מקום חשוב הוא ובטיל לגבי מבוי. וכ"ת אליבא דאביי קאמרינן ותפשוט דהלכתא כאביי מסתמא דתלמודא התם למישרא נמי קורה ד' ואינה בריאה או פתוח לכרמלית דתחת כולהי שרי' והשתא אנן דקי"ל כרבא בין לחיין ואין בו ד' ופתוח לרה"ר שרי יש בו ד' או פתוח לכרמלית אסו' ותחת הקורה הכל מותר. וכן אמר הראב"ד תחת הקורה אפי' פתוח לכרמלית מות'. והא שיטתא דמחוורא היא בלישנא דשמעתין אלא דרב הונא ברי' דרב יהושע קשיא דאותבי' לרבא מבוי שרצפו בלחיין פחות פחות מד' ואי איתא דבלחי ד' מודי רבא לוקמא באית בהו ד' ע"י לבוד ורב אשי נמי מאי דוחקי' לאוקמי' במשך ד"א הא במשך ד"ט נמי אסור. ורבנן בעלי התוספות דאמרו לרב אשי מבוי משמע הכי. מידי לחיין שהן מבוי קאמ' מבוי שרצפו בלחיין קאמ' ולא לחיין קרי להו מבוי. ותו דפחות פחות מד' וודאי בדאיכא תרי אוירי דבכל חד פחות מד' ובתרוי' הא איכא ד'. ועל כורחך הריטב"א והר"י לא מתנו פחות פחות אלא פחות מ"ד והרמב"נ נמי ע"כ לא מתני פחות פחות מ"מ קשיא לוקמה בכה"ג וכדאקשי הרמב"נ הלכך כולהי רבוותאי אע"ג דס"ל הלכתא כרבא קא פסקי וקאמרי בפתוח לרה"ר מות' ולא קמפלגי בי' מידי ואע"ג דאית בי' ד' משמע כדאמ' הרמב"נ במלחמותי' אלמא קסברי דרבא ברחב ד' נמי שרי. וצריכנא מימר לרבא כיון דסתם לחי לא רחב ד' והוי מקום פטור. כי אתרמי נמי דעבוד לחי רחב ד' מילתא דלא שכיחא כולי האי הוא ולא גזור בי' רבנן כלל ואמרי בין לחיין מות' כתחת הקורה ונא אוקמי גזירה למיפלג ביני' אדוכתא דלא שכיחא כולי האי ואשכחנא כה"ג בישראל ונכרי דפנימית וישראל בחיצונה דפרק הדר דאמרינן דאסור ופנימי במקומו מות' ואמרינן התם דפנימי שכיח דדייר עם הנכרי ואקשי רבנן דתוס' אי שכיח דדייר לר' אליעזר בן יעקב נמי ליתסור אפי' פנימי כיון דסתם יחיד לא דייר בהדי נכרי לא פליג ואפי' היכא דשכיח לא גזור ה"נ כיון דסתם לחי לית בי' ד' בלחי דאית בי' ד' לא פלוג ולא גזור ואביי בלית בי' ד' נמי אסר ונסיב לה רבא מדר' יוחנן דלית בי' ד' שרי וכי אתרמי בעבוד לחי ד' נמי לא גזור ולהראב"ד על כרחך צריך אתה לומר כן מדפליג עלי' דהרמב"ם ואמר תחת הקורה אפי' פתוח לכרמלית שרי מכלל דבין לחיין לרבא נמי לא דמי לתחת הקורה והא דשרי לי' רבא משום דלית בי' ד' ובטיל הא פתוח לכרמלית לא בטיל דניעור ואמאי לא פליג נמי אדרמב"ם דקפסיק וקאמ' פתוח לרה"ר מות' וליפליג עלי' ולימא דבלחי דאית בי' ד' אסור אלמא לדידי' נמי אע"ג דאית בי' ד' שרי וטעמ' מאי לאו כדאמרן להרמב"ן במלחמותיו קמתרג' אלבי' דהרי"פ דקפסיק וקאמר בפתו' לרה"ר מותר לא שנא אית בי' ד' ל"ש לית בי' ד' וקאמר הרמב"ן דרבא דנסיב לה מדרב דימי לטעמ' דאביי הוא דאמר הא לדידי בכ"מ שרי אע"ג דאית בי' ד' וקאמר מנא אמינא לה דליתא לדאביי דאמר דר' יוחנן דא"ל פוק תני לברא בתחתהקורה אבל בין לחיין אפי' בלית בי' ד' אסו' דסתם לחי וקורה לית בהו ד' אבל לרבא בכ"מ שרי הרמב"נ על כורחך כהרמב"א ס"ל והיינו דהרמב"ם והיינו דהרמב"נ דאמר הרמב"ם מות' להשתמש תחת הקורה ובין לחיין הוא שפתוח לרה"ר אבל פתוח לכרמלית בין תחת הקורה ובין כנגד הלחי אסו' ומדאס' תחת הקורה בפתוח לכרמלית מכלל דתרווי' חד טעמא הוא דרבא ס"ל בין לחיין מדינא שרי כתחת הקורה דחודו החיצון יורד וסותם או דהכירא לבר ואע"ג דאית בי' ד' אלא לאביי הוא דאהדר לדידך אודי לי' מיהת בדלית בי' ד' דבטיל וא"ל אביי לא התם בגבו' ג' אבל הכא בין דלית בי' ד' בין דאית בי' ד' אסו' ולא דמי לתחת הקורה ומדס"ל לרבא דבין לחיין כתחת הקורה וקאמ' בפתוח לכרמלית בין לחיין אסור תחת הקורה נמי פתוח לכרמלית אסו' ואף הרשב"א ס"ל כהרמב"ם ואף הרז"ה אע"ג דפליג עלי' אליב' דרבא ס"ל כהרמב"נ דאמ' הלכתא כוותי' דאביי דאס' בין לחיין ואע"ג דפתוח לרה"ר דאביי לטעמי' דאמ' לחי משום מחיצה בלחי העומד מאליו כאביי ה"נ בין לחיין אסו' בכ"מ אלמא קסב' הרז"ה טעמא דרבא דלחי משום הכירא והכירא לבר ומדינא שרי כתחת הקורה ואע"ג דאית בי' ד' והא דאמ' משום ביטול לטעמי' דאביי הוא דאמ' ובירושלמי אתמ' ר' זעירא בשם שמואל תחת הקורה ובין לחיין נדון כאסקופהר ר זעיר בעי כהיידא אסקופ' כאסקופ' מותרת או כאסקופה אסורה א"ר זירא עד דאנא תמן איצטרכא לי וכד סליקת להכא שמעית ר' יסא בשם ר' יוחנן אסקופה הגבו' י' ואין רחבה ד' מות' לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף א"ר מנא קומי ר' יוסי חוני מה אמר לא אמ' אלא כשאין שם רחב ד' אבל יש שם רוחב ד' אסורה א"ל והדא היא אמלתרא אלו אמלתרא שמא אינה מותרת ר"ז אמר שמואל ור"י שמואל אמר תחת הקורה אסו' ור"י אמר מות' הכל מודין על בין לחיין שאסו' ותני כן מבוי העשוי לחיים לחיים אם יש בין זו לזו ד"ט מטלטלין עד החיצון ואם לאו מטלטלין עד הפנימי והא דקאמ' התם אסקופה הגבו' י' ט"ס אלא אימא אסקופה הגבוי ג' וכדאמרו הכא התם בגבוה ג'. והאי סוגיא קשיא דשמואל אדשמואל אמרת לשמואל כאסקופה מתרת והדר אמרת שמואל אמר אסו' ותו אמרת בין לחיים נמי כאסקופה מותרת והדר אמרת הכל מודין על בין לחיים שאסו' ותו ענין אמנתרא לבין לחיים ובריש פירקין נמי אמרו התם טעמא דאמלתרא משום דנעשית כאכסדרה דפי תקרה יורד וסותם הלכך אנן הכי מתנינין ר' זעירא בשם ר' יוחנן תחת הקורה נדון כאסקופה ובעי כאסקופה מותרת או כאסקופה אסורה ופשיט מדר' יוחנן גופי' דאמ' באין רחבה ד' מות' לכאן ולכאן ה"נ בשאין תחת הקורה ד' מות' לכאן ולכאן וא"ר מנא הא יש שם רחבה ד' אסורה וא"ל ר' יוסי והדא היא אמלתרא דאמרו התם בריש פירקין א"ר אמי בשם רב הושעיא אם יש בו רוחב ד"ט מתרת את המבוי דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ולא צריכא מימר דשרי וכי איצטריך לי' דאפי' בשאין רחבה ד"ט וליכא פי תקרה שרי משום דבטיל להכא ולהכא ר' זעירא אמר שמואל אסר תחת הקורה וכדא"ל ר' אחא ב"ר עילא התם ור' יוחנן שרי כדאסיק ר' זירא הכל מודין על בין לחיין שאסו' והוא שיש בו ד' אבל אין בו הא אמר ר' יוחנן דבטל לכאן ולכאן ונסבת עינה דתחת הקורה שרי ובין לחיין נמי הא בטיל לכאן ולכאן ותני כן מבוי העשוי לחיין לחיין ואם לאו מטלטלין עד הפנימי ומשום דאמרינן לבוד ובכולהי אית בהו ד' וקסברה לר"י תחת הקורה מ"מ מות' אין בו ד' דבטל יש בו ד' פי' יורד וסותם בין לחיין אית בי' ד' אסו' לית בי' ד"שרי דבטיל. ולשמואל תחת הקור' אית בי' ד' שרי לית בה ד' אסו' בין לחיין מ"מ אסו' ושמעינן מהא דלרבנן דירושלמי לא שאני בין תחת הקורה לבין לחיין והכל מדינא הוא אסיר דמחלפא ברה"ר ואין מתירין אלא מהן ולפנים אלא לר' יוחנן באין בהן ד' בטלי למבוי וביש בהן ד' בקורה מות' משום פי' תקרה יורד וסותם ובלחי אסו' ולהר"י בעל התוס' בתחת הקורה פליגא דבבלי דאמרה תחת הקורה מדינא שרי וא"כ תחת הקורה שיש בה ואינה בריאה דלא אמרינן בה פי' יורד וסותם כדאמרן בריש מכילתין משמי' דהרשב"א לרבנן דירושלמי אסור ולרבנן דבבלי שרי משום להכירא מלבד או משום דאמרינן פי' יורד וסותם אפי' בקורה טפח ולא מיבעיא הא א"נ פתוח לכרמלית ק"ב לרבנן דהכא קורה דמדינא שרי אפי' פתוח לכרמלית נמי לחי דמשום ביטולא פתוח לכרמלית ניעור ולרבנן דתמן ל"ש או אידי ואידי אסו' או אידי ואידי שרי אבל בבין לחיין לא פליגא ודכ"ע לית בי' ד' שרי אית בי' ד' אסור ולכולהי רבוותאי בהא נמי פליגי דבבלי סברא אפי' אית בי' ד' שרי מדאשיא להו מבוי שרצפו בלחיין ואוקמוה בפתוח לכרמלית או במשך ד"א:

ולרבוותאי דאמרי לרבא אע"ג דאית בי' ד' שרי קשיא לן אלא הא דדחיק לאוקמא בשבת הא דאחרים דאסקופה ולא אוקמוה בפתוח לרה"ר דא"כ אפי' פתח נעול כלפנים כדאמרו רבנן דתוס' והרמב"נ והר"נ בשבת אכתי לוקמה בפתוח לרה"ר ובדאית בי' ד' פתח פתוח כלפנים כדרבא דבין לחיין אפי' אית בי' ד' שרי. פתח נעול כלחוץ דהו"ל מקום בג' מחיצות ופרוץ במילואו לרה"ר בלא תיקון כלל. והא דאמ' הרמב"נ בשבת ולא משכח בי' רבא איסו' לעולם אלא בפתוח לכרמלית וכן אמר הר"נ דאי פתוח לרה"ר אפי' פתח נעול כלפנים דרבא סתמא קאמ' מזור מי לא מודי רבא בכה"ג דאסו' הא לא עדיפא מגווני דמוקמי התם:

לרבא היכא דלית בי' ד' לאו דוקא בין לחיין אלא אפי' המשיכו ללחי בפנים ויש מן הלחי ולחוץ במבוי מקום שאין בו ד' שרי מדרב דימי:

שמעינן מבוי שרצפו בלחיין פחות פחות מג' ופתוח לכרמלית משתמש עד חודו הפנימי של לחי הפנימי ואם הן במשך ד"א ואין נראה מבחוץ צריך לחי אחר להתיר המבוי ולחד לישנא דרש"י משתמש עד חודו הפנימי תל פנימי ואפי' פתוח לרה"ר ורבוותאי דאשמיטי' משום דסתמא נראה מבחוץ ואידך ממילא שמעת לי' והרשב"א אייתה:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה