אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק ראשון - מבוי › דף ח:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק ראשון - מבוי · דף ח:

דף ח.

הא דרב במאי מוקי לה. להריא"ז דאי בזה כנגד זה חצר נמי אסורה ולכולהי רבנן דאמרי רבה אמבוי אמר הא חצר בכ"מ מותרת דרב ששת קא קשיא לי' מדאוקם בשלא עירבו הא בעירבו מותר וכדאסברה הריטב"א:

וה"ה דמצי לשנויי דרב בכ"מ קאמר בין בנפרצה זה כנגד זה בין זה שלא כנגד זה חצר מותרת דאפי' בזה כנגד זה מותרת ומבוי אסור בכל מקום אפי' בזה שלא כנגד זה משום דיורי החצר והיינו דאוקמה רב ששת בשלא עירבו משום זה שלא כנגד זה דבעירבו שרו אלא דעדיפא מיני' משני א"נ רב בזה שלא כנגד זה לחוד קמ"ל לטלטל:

מבוי העשוי כנדל בעומד שבין מבוי למבוי מרובה על הפרוץ שבפתחי מבואות הקטנים וכגון שיש עומד ד' אמות ברא צד המבוי הגדול עד מבוי הראשון הקטן אם עשוין מתחילתן כך או פס ד"ט אם נפרצו הקטנים לגדול דאל"ה הא א"ר אמי ורב אסי נפרץ מצידו כלפי ראשו אם יש שם פס ד"ט מתיר בפירצה עד עשר ואם לאו פחות מג' מתיר ג' אינו מתי' ואמ' אביי התם סוף מבוי אבל תחילת מבוי ד"א:

אמרו משמי' דרש"י דהכא כגון שהמבואות הקטנים מצד א' והיינו דפליג עלי' ר"ת ואוקמה כשיש שבילין מכאן ומכאן כנדל וכדבעינא למימר קמן:

ולרש"י בשהמבואות לצד אחד והמבוי הגדול אין פילושיו מכוונות אלא כמין גא"ם כזה וכולהו בין הגדול בין הקטנים מפולשין כמין גא"ם. לראש הגדול שבצד האחר ומתני בדרבא ל"ל צוה"פ. והריטב"א תהי בה א"ה מאי טעמא דאביי ואוקמה אפי' לשיטתי' דרש"י דאמר בעקמימות בעי צוה"פ הכא במבוי גדול מפולש ממש פילוש מכוון והיינו פעמי' דאביי דאמ' צוה"פ לגדול אפי' לשמואל ולא מתני בדרבא ל"ל צוה"פ דרבא לא קשי אלא מדנהרדעא ותו לא והכי איתני' בספרים. וכן אמר הר' יהונתן כרש"י דבעי צוה"פ בעקמימות והכא בגדול מפולש ממש. והשתא אביי ס"ל כי קול' דרב וכי קולי דשמואל כיון דהכא הא לא סתרי אהדדי כרבי שיזבי:

מיהא אכרעי הרשב"א (בעה"ק שער ב' א') והריטב"א כוותי' דהר"י בעל התוס' דאמר במבוי עקום עושה צוה"פ מהך גיסא דלרה"ר ומאידך גיסא לחי וקורה ובעקמימות א"צ כלום. וכן אמרו בירושלמי. ובמבוי עקום כמין חי"ת לחי וקורה מכאן ומכאן כהריב"א דלחד רה"ר לא מעקמי רבים ובקעי במבוי בכדי והכא תרגמא הריטב"א משמי' דר"ת במבואין פתוחין לגדול מכאן ומכאן כנדל שיש לו רגלים מכאן ומכאן ואין פיתחיהן מכוונין זה כנגד זה אלא שביל שבצד זה כנגד העומד שמצד זה ואביי כשמואל דכל דלאו מכוונין כסתום נינהו ורבא כרב דאמר עקום תורתו כמפולש וה"נ הואיל ובעקמימות שביל שמכאן ושביל שמכאן הן מפולשין מכאן ומכאן לרה"ר כמפולשין ממש נינהו ועושה צוה"פ לכולהי מבואי דמהי גיסא לרה"ר ומאידך גיסא לכולהי מבואי דמאידך גיסא עושה לחי וקורה לרה"ר ע"כ והשת' אי אנן במבוי סתום קיימינן ומתנינן כמאן כשמואל ל"ל צוה"פ. לרבא עביד נמי צוה"פ לגדול כדאמר אביי משום דמפולשין נמי כמין גא"ם והנך דאשתרו בלחי וקורה הו"ל נמי כמפולשין לרה"ר דגדול ואי במבוי גדול מפולש קיימינן ולא מתנינן ל"ל צוה"פ. עביד לגדול צוה"פ מהך גיסא ומהך גיסא דהנך דאשתרו בלחי וקורה מפולשין נמי בעקמימות לרה"ר דרך הגדול מהאי גיסא ומהאי גיסא ורבא תיקונים דקטנים נקט ודגדול ממילא שמעת לי' וכן אמר הריא"פ כר"ת זה המבוי יש לו שבילין הרבה מכאן ומכאן והן מפולשין והיינו דר"ת וכן אמר הרמב"ם מבוי שהי' לו שבילין מצד זה ושבילין מצד האחר שנמצאו מפולשין לרה"ר אע"פ שאינן מכוונין זה כנגד זה הרי כ"א מהן מבוי מפולש כיצד מכשירין אותו עושה צוה"פ לכאו"א מן השבילין שבצד האחד וכן לפתח הגדול ועושה לכל השבילין שבצד השני לחי או קורה ואין דבריו של הרמב"ם אלא כדברי ר"ת והיינו דאמור בתוס' משמי' דר"ת דאוקמה במבואות מכאן ומכאן ועושה צוה"פ למבואות שמכאן לצד רה"ר ולחי וקורה למבואות שבצד השנ' לרה"ר ואמרו ואינו זה כנגד זה דאי בזה כנגד זה מ"ט דאביי וכן אמר הרשב"א כר"ת:

שם

הא דאמר הריא"פ וקי"ל אביי ורבא הלכה כרבא מילתא באפי נפשה היא ובמבוי רנדל קי"ל אביי ורבא הלכה כרבא ולאו אדלעיל קאי דאביי הא לא פליג עלי' דרבא למיבעי דלת במפולש:

אמרו רבנן דתוס' מדחשו לדשמואל ואצרכוה דלתות לא פריך דאתרי' דשמואל הוה. והיינו דהריא"פ דאמר מהא שמעינן דהלכה כרב דאמר הלכתא כת"ק אבל ר"ת והרשב"א והריטב"א אומרים הלכה כחנני' והכא בפתוח לכרמלית ולא קשיא מדנהרדעאי מידי:

מבוי שצדו א' ארוך. טעמא דרב כהנא משום דמשך מבוי בד"א ואי איכא ד"א דופן מבוי אחרינא הוא וכדאמר הריא"פ ואביי דלא מסתייעא מינ' דמשך מבוי בד"א אימא כרבא ס"ל וכיון דלא ס"ל לא מסתייע מינה והא דאמרי' גבי מבוי שהוא למעלה מך' ובא למעטו דאביי ס' קורה משום מחיצה לא קאי אלא כדמסיק דכ"ע קורה משום היכר. א"נ משום דלא קאמר רב כהנא בהדיא נדון משום מבוי כדאמר רב הונא לא מסתייע מיני':

הא דאמור בתוס' טעמא דמשתמש כנגד הארוך דקורה משום מחיצה השתא הא דאמר רבא ובאלכסון לא הוי היכר הזה דהומ"ל כיון דקורה משום הכירא אסור להשתמש כנגד הארוך ולא הוי קורה דבוקה למבוי:

אבל יש באלכסונו יותר מעשר דזה אינו מניח כו' אמר הריטב"א לאו דוקא אינו מניח אלא כנגד הקצר אלא מכניסה לפנים מן האלכסון עד שיחזירנ' לעשר ולרבינו הא דא"ר כהנא ארבע אמות אינו מניח נמי לאו דוקא אלא מכניס' לפנים מארבע אמות מיהא בין הכא בין התם אינו מניח אלא כנגד הקצר כנגד הקצר דווקא משמע דאי חיתא ארבע אמות אינו מניחה באלכסון מיבעי' לי' וכן הכא ומדקאמר אינו מניח אלא כנגד הקצר כנגד הקצר אין יתר מכן לא. הלכך דיתר מכנגד הקצר אסור הואיל ולא מסיימא דוכתא אי שרית לי' לאנוחה עד עשר ועד ארבע אתי לאנוחי פורתא טפי מעשר ובארבע אמות:

לדעתין הריא"פ ודאי הלכתא כרבא ס"ל מדפריש טעמא דרבא דקור"מש משום היכר ובאלכסון לא הוי היכר ולא פריש טעמי' דרב כהנא דקורה משום מחיצה והא דאמר ואם באלכסון יתר מיו"ד ד"ה אינו מניח אלא כנגד הקצר קמ"ל דיתר מיו"ד באלכסון פוסל אע"ג דבין כותל לכותל בשוה ליכא טפי מיו"ד ונ"מ בתוך המבוי דשרי לאנוחה באלכסון כדאמרו הרא"ש וה"ר מרדכי משמי' דהר"מ אם יש באלכסון יותר מיו"ד אסור:

מדברי הרשב"א (עבודת הק' שער א' ז' ט') במבוי שצדו א' ארוך ומדבריו בלחי המושך למדנו דלחי ולחיין לא מהני באלכסון כלל וכן אמר ה"ר יונתן דלחי לא מהני הכא:

ואבע"א דכ"ע קורה משום מחיצה בשלהי כל גגות אתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה אמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלי' כו' לא אמרינן יורד וסותם בעשר כ"ע לא פליגי כי פליגי ביתר מעשר וא"ד ביתר מעשר כ"ע לא פליגי כי פליגי בעשר:

והשתא הך לישנא דכ"ע קורה משום מחיצה כמאן אי כהך לישנא דאמר בעשר כ"ע לא פליגי כי פליגי ביתר מיו"ד לשמואל ניחא דהכא בעשר ובעשר מודי שמואל אלא לרב דאמר אפי' ביתר מיו"ד אמרינן יורד וסותם והא קורה דמשום מחיצה דפי קורה יורד וסותם ותנן דרחב מעשר ימעט. ואי כהך לישנא דאמרת ביתר מעשר דכ"ע אינו יורד וסותם כ"פ בעשר לרב ניחא לשמואל קשיא הא הכא אפי' בקורה טפח אמרינן יורד וסותם ולא מיבעיא תקרה ד"ט הניחא לרש"י דאמר התם ב"ד מחיצות פליגי הא בג' מודי שמואל דאמרינן יורד וסותם הכא דבמחיצה רביעית מיבעיא אלא לכולהי רבוותאי דאמרי דרב ושמואל במחיצה רביעית הוא דפליגי מא"ל הניחא להר"י דכיצד משתתפין אמתני' דבור שבין ב' חצרות דאייתוה התם לדרב יודא דקורה ד' מתיר בחורבה ואמר עלה הר"י דאפי' למ"ד קורה משום מחיצה לא הוי אלא מדר בנן דעשאוה כמחיצה אבל מדאורייתא לא אמרינן בקורה טפח פי' יורד וסותם באכסדרה לא עשאוה כמחיצה אלא כולהי סוגיין דפירקין אמתני' דהכשר מבוי דהזורק למבוי שיש לו לחי או קורה דלא משמע כותי' כלל אלא דהויא מחיצה דאורייתא וכדאמרן התם ובכיצד משתתפין קשיא אבע"א כלישנא קמא ואבע"א כלישנא בתרא. אבע"א כלישנא קמא אמר לך רב בתקרה ד' לא בעי שיעור פתח ואמרינן פי' יורד וסותם אפי' ביתר מעשר הא בקורה טפח עד שיעור פתח אמרינן יורד וסותם יתר מכן לא אמרינן יורד וסותם ואבע"א כלישנא בתרא כי קאמר שמואל באכסדרה הא במבוי מודי דאמרינן יורד וסותם וכדאמרו רבנן דירושלמי דריש פירקין אמר ר' יוסי ואפי' דסבר שמואל במבוי המקורה למעלה מך' אמה כשר לא דמי מבוי לאכסדרה מבוי נעשה לתשמיש בתים אכסדרה לא נעשית אלא לתשמיש דבר:

נעץ ב' יתדות כו' לדברי המתיר אסור פירשה רש"י למ"ד קורה מחיצה וה"ה למ"ד קורה משום היכר כדמתרגם הריטב"א ופירש"י דליכא למימ' לבוד הואיל ולאו מחיצות ממש נינהו הוי בה הריטב"א משמי' דרבנן בעלי התוספ' ונימא לבוד למעלה בגופי' של קורה ויהא חודו החיצון כאלו הוא דבוק בכותל וניחא להו דלא אמרינן לבוד במקום שיש מפסיק בנתיים וקשיא לי מהא דרב אשי דאמר לבוד אע"ג דקא מפסקי יתדות דלא חזו לקורה וניחא לי דאמרינן לבוד באויר שבין הקורה על היתדות והריטב"א דידי' אמר אי תימא לבוד ורואין עובי הקורה כאלו הרי אין כאן קורה טפח עד כאן. וליכא לפרוקי כי היכא דלא אמרינן לבוד בדליכא מחיצות ממש אלא בפי תקרה יורד וסותם ה"נ לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם היכא דפי החיצון ליתני' הכא אלא ע"י לבוד חדא תינח למ"ד קורה משו' מחיצ' אלא למ"ד קור' משו' היכר מא"ל ותו כי אמרי' הכי הנ"מ בדלית"כלל כלל אלא ע"י פי תקר"או או ע"י לבוד דלבוד דיורד וסותם או דלבוד לא אמרינן אבל הכא הא איתא לחודו החיצון אלא דבהאי דוכתא לית' אי לאו משום דמפסיק וחזינן לי' כמאן דמנח הכא ע"י לבוד. בכה"ג אמרינן לבוד דיורד וסותם או דלבוד או דחבוט ומנא תימרא מדאמר הרמב"ם בב' קורות א' למעלה ואחד למטה רואין העליונה כאלו היא למטה והתחתונה כאלו למעלה ולא ביניהן ג"ט אלמא אמרינן לבוד דחביט היכא דאיתי' ולאו בדוכת' ומהא דר' אשי ליכא למשמע מינה דהתם לאו חביט דלבוד הוא דרואין את הקורה והיתדות כאלו הן למטה כדבעינא למימר קמן ואי תימא כדאמרינן מעיקרא היכא דלא סמיכא למבוי ממש אלא משוכה בפחות מג' חוץ למבוי אפי' לדברי האוסר אסו' למ"ד קורהמשום מחיצה כיון דליכא חודו הפנימי אלא ע"י לבוד תו ליכא למימר בי' יורד וסותם ורב אדא אפי' לרב חסדא ולדברי האוסר נמי הו"מ מותיב אלא מסתברא כדאמרן דבהא אמרינן יורד וסותם:

והא דאמרו רבנן דתוס' היכא דאיכא מפסיק לא אמרינן לבוד פליגא דהרשב"א דאמר הרשב"א (עה"ק שער א' ה') צריכה שתהא הקורה בריאה לקבל עשרים אריחין כו' ונמצא ארכן אוכל עשר אמות כו' ויראה לי דדי אם יכולה לקבל י"ח אריחין שקורת ט' אמות וב' משהויין מתרת מבוי יו"ד אמות והא הכא דקא מפסקא קורה דלא מציא לקבלי אריח ואמרת לבוד. ואע"ג דאיכא למימר כי קאמר הרשב"א בקורה מונחת ע"ג יתדות דאמרינן לבוד באויר בין הקורה היתרה על היתדות כדאמר הריטב"א אהא דר' אשי מ"מ מדקא פסיק ואמר די' אם יכולה לקבל י"ח אריחין מי לא עסקינן דאיכא טפח בכולה ופחות מג' לכותל אינה בריאה:

והר' יהונתן אמר לדברי המתיר אסור דילמא אתי לאשתמושי תחת הקורה כי היכי דקא משתמש בקורה ע"ג מבוי לדברי האוסר התם מות' דהכא נמי לא אתי לאשתמושי:

רב אדא בר מתנא דאותבי' לרבא ה"ה דמצי לאתובי לר' חסדא לדברי המתיר ולהרמב"ם דאמר תחת הקורה דמות' להשתמש הנ"מ בפתוח לרה"ר אבל בפתוח לכרמלית אסור אי תימא טעמא דרב חסדא כדאמר הר' יהונתן משום דלמא אתי לאישתמושי תחת הקורה שמבחוץ למבוי לרבא דוקא הוא דאותב הא לר' חסדא לא קשיא אימר דא"ר חסדא לדברי המתיר אסור במבוי פתוח לרה"ר דבשא' מבוי דקורה על גבו מותר להשתמש תחת הקורה ה"נ אתי לאשתמושי אבל בפתוח לכרמלית דבמבוי דקורה ע"ג נמי אסור לאישתמושי תחתי' ה"נ לא את' לאישתמושי תחתי' ומתניתא דקתני משוכה מותרת בפתוח לכרמלית:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה